קריאת המגילה אקטואלי עכשווי – פורים ה'תשע"א

    author
  • מחבר:
  • date categories
  • קטגוריה:פורים

 

ערבי פורים ה'תשע"א

 

פנינים מתוך 'באר
בשדה'

לקראת מצוות
שמיעת וקריאת המגילה

בליל וביום
הפורים הבעל"ט

 

חבר וידיד הי"ו

 

הרבה שואלים את עצמם:

 

האם מצוות קריאת ושמיעת
המגילה היא רק בכדי לזכור את הניסים והנפלאות שנעשו לבני ישראל אז – לפני קרוב
לאלפיים חמש מאות שנה – וכל המטרה שצריך לקרוא ולשמוע את פרטי הסיפור בכל שנה ושנה
מחדש היא בכדי לחדש את הזיכרון הזה ובכדי להודות ולהלל לבורא כל עולמים שעשה אתנו
אז?…

 

או, שיש עניין בכל עניין
הקריאה והשמיעה של סיפור המגילה גם בכדי להמשיך בכל שנה ושנה מחדש את הניסים
והנפלאות… שצריך שיהיו נעשים אותם הניסים והנפלאות גם אתנו כולנו כהיום הזה…
ולא רק בכדי לזכור מה שנעשה אז?

 

ידוע הפירוש של רבנו הבעש"ט זי"ע (ויש מביאים זאת גם בשם הגר"א) על המשנה במגילה:

 

"הקורא את
המגילה למפרע לא יצא"

 

שהכוונה על פי הפשט שצריך
לקרוא את המגילה על פי סדר התרחשויות הסיפור…

 

אבל רבנו הבעש"ט פירש: שאם אדם קורא את המגילה אך ורק מתוך הרגשה
של סיפור שהיה, 'למפרע'… הרי בכך הוא עצמו לא יזכה להמשיך על עצמו את הכוח
הרוחני הנפלא של הניסים והנפלאות שיש בקריאת ושמיעת המגילה… הוא 'לא יצא ידי
חובתו'… הוא אינו ממשיך על עצמו בשלמות את האור ואת הקדושה ואת הכוח הרוחני
האמיתי שיש בקריאת המגילה…

 

השאלה הגדולה, אם כן, איך
אפשר לזכות לפרש את כל ענייני המגילה גם על כל מה שעובר על כל אחד ואחת מאתנו
כהיום – שנת ה'תשע"א… – מעבר לזיכרון למה שהיה
אז לפני למעלה מאלפיים שנה…

 

הרב ר' לוי יצחק בנדר
זצ"ל (מזקני חשובי חסידי ברסלב) היה מספר את מה שהוא עדיין זוכר איך היה נראה
סיפור קריאת המגילה באומן…

 

הוא היה נזכר בערגה,
שבשעת קריאת המגילה היה עולה מתוך ציבור השומעים, רחשי קולות… רחשים וקולות של
אנחות עמוקות הבוקעות מהלב הפנימי הבוער כאש…

 

הוא היה נזכר איך שלפעמים
היה מתפרץ פתאום גם גל של בכיות מתוך הציבור… עד כדי כך שהחזן היה צריך להפסיק
קצת את שטף הקריאה בכדי לתת לציבור להירגע קצת…

 

חבר וידיד הי"ו – מה
זה? איך זוכים לזה? אך עושים את זה? על מה בדיוק אפשר כבר לבכות ולהתפלל ולשאוג
כאריה באמצע קריאת ושמיעת המגילה?…

 

על כך, אני אשתדל בשורות
דלהלן לשתף אותך בכמה רעיונות שעלה בדעתי בפירושי הפסוקים והסיפורים של המגילה.

 

מתוך רעיונות הללו תראה ותבין
איך אפשר לראות כמעט את כל סיפורי המגילה שהם בעצם סיפור חי…

 

סיפור שקורה אתנו, עם כל
אחד ואחת היום, והוא לאו דווקא רק סיפור של 'למפרע'…

 

והחכם והמבין מדעתו יוסיף
לעצמו עוד כהנה וכהנה, בכדי לעורר יותר ויותר רחמי שמים מרובים על עצמו ועל זרעו
ועל כל הסובבים אותו ועל כל כלל ישראל, באופן שנזכה שיימשך על כולנו במהרה ניסים
של פורים להיוושע בכל מכול כל ברוחניות ובגשמיות…

 

*  *  *

 

מה אפשר, ומה
צריך, ללמוד, מכל אותם 8 הפסוקים הראשונים של מגילת אסתר המספרים לנו את העשירות
העצומה ואת הכבוד הפאר וההדר של מלכות אחשורוש?

                   

 

א)     אחשורוש והמן-עמלק הפרטי שלי, באים לידי
ביטוי אצלי, בהרגשת רגש הגאווה והחיפוש אחר הכבוד האישי… 'אחשורוש – אחיו של
ראש ובן גילו של ראש – תאוות הראשות והמנהיגות והשררה'…

 

<![if !supportLists]>ב)
<![endif]>וגם כאשר הנני באמת בדרגה
ובמצב של שפל אנשים, ברוחניות ובגשמיות, עם כל זה עדיין מקנן בקרבי אותו הרגשת
הגאווה והכבוד והשררה… 'המולך מהודו ועד כוש' – הוא מולך בי ושולט בי לא רק
בזמני ההוד וההדר שלי אלא גם בזמני הכוש והשחרות שבי'…

 

<![if !supportLists]>ג)
<![endif]>ועיקר הביטוי של מידת
הגאווה וחיפוש הכבוד האישי היא בחיפושי אחרי מילוי תאוות הממון, נגידות ועשירות…
כי שם, בכסף ובעשירות, עיקר הביטוי הגדול של מידת הגאווה ותאוות הכבוד… 'בהראותו
את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו… חור כרפס ותכלת'…

 

<![if !supportLists]>ד)
<![endif]>הרגשת המן-עמלק שבקרבי
מביא אותי לידי הרגשה כאילו יש לי הרבה זמן בעולם הזה 'ויהי בימי' – 'ימים
רבים שמונים ומאת יום'… שזה בעצם מביא עלי את כל הרגשת הצער ועגמת הנפש… 'כל
מקום שנאמר "ויהי בימי" אינו אלא לשון צער… וכל מקום שנאמר "והיה
ביום" אינו אלא לשון שמחה'…

 

<![if !supportLists]>ה)
<![endif]>אחשורוש והמן-עמלק שבתוכי
רוצים לשלוט עלי בכוח זה שהם מנסים להשפיע עלי שפע של כסף כבוד ועשירות… הם
מנסים לפתות אותי שאם רק אשמע בקולם ואלך בדרך עצתם אני יראה עולם ומלאו 'בהראותו
את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו'…

 

<![if !supportLists]>ו)
<![endif]>אחשורוש והמן-עמלק מנסים
לבלבל את דעתי בכך שהם מראים לי שהעושר והכסף והכבוד, 'ואפילו כלי בית המקדש
כבר נמצא אצלם – 'וכלים מכלים שונים'… ובכך הם רוצים למשוך אותי מהצד
של הקדושה לצד של הטומאה. הנה, הם אומרים לי: פקח עיניך וראה שכבר אבד הכלח על
הבית המקדש… 'תפארת גדולתו' – 'אפילו בגדי התפארת של הכהן הגדול כבר
נמצאים על אחשורוש'… אלוקים כבר התייאש ממך… הוא כבר לא רוצה אותך יותר…
בוא נא אצלנו ותרוויח כסף וכבוד ועשירות…

 

<![if !supportLists]>ז)
<![endif]>בכוח כל זה הם מנסים
להפיל עלי פחד מהם, יראה חיצונית… לפחד מהמלכות והגדולה שנמצא כעת בידיים
שלהם… אבל ישראל עם קדוש לא מתפתים מהם, ואומרים לעצמם: אם כך הגדולה שלהם, כעת,
בזמן הגלות וההסתר פנים, מה כבר יהיה בקרוב הגדולה והכבוד של כל מי שילך בדרכיו של
הקדוש ברוך הוא… ובכוח אמונה זו מצליחים לעורר את הגוונים הרוחניים האמיתיים שיש
בכסף זהב ונחושת, באופן שנוכל לראות דרכם את גדולת ד' בעולם, ולא, חלילה, להתפתות
אחרי הגוונים של הכסף והזהב שנמצא בזמני ההסתר-פנים בידי אחשורוש המן-עמלק

 

(כל זה תמצית
הדברים של רבנו הקדוש בליקוטי מוהר"ן ח"א
תורה נו' סעיף ו'. ותמצית דברי מוהרנ"ת בספרו
ליקוטי הלכות – הלכות ערלה הלכה ה'. ובהלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד'. ובהלכות
פורים הלכה ו'. ובהלכות עבודת אלילים הלכה ג')

 

 

לכן, בקריאת כל אלו פסוקי
המגילה, צריך, אם כן, להפנות לב לבורא כל עולמים, כעין קריאה של צעקה, מחאה, הבעת
צער ועגמת נפש, יחד עם שפיכת הלב ברחמים ותחנונים:

 

אוי! טאטע אין הימל! (= אבי שבשמים)
תראה היכן אני מונח… תראה איך המן-עמלק שוכן בקרבי… תראה עד כמה אני שקוע
בהבלי הגאווה וחיפוש אחר הכבוד האישי… חלק גדול מכל מה שמעניין אותי בימי חיי זה
להרבות עושר כבוד וגדולה למען להתרברב על כל אדם אחר…

 

מה יהיה איתי?…
האם אמשיך לתת לאותו המן-עמלק שבקרבי לשלוט בי לעולמים?…

 

טאטע! לא! – הרי
עכשיו זה הזמן של הכנעת המן-עמלק – עזור גם לי להכניע אותו לגמרי. שאפסיק לעשות
מטרה מהכסף והממון והכבוד והעשירות… שאפסיק לרצות להרבות לי כסף כבוד ועשירות
בכדי להתגאות על כל אדם אחר.

 

עזור לי להכניס
בתוכי את קדושת מרדכי היהודי ואסתר המלכה שכל כוונתי בלהרבות לי כסף וזהב – יהיה
רק בכדי שכל זה ישמש לי כאמצעי, שבאמצעותם אוכל לחיות חיים יותר קלים טובים
ומאושרים, בכדי שאוכל על ידי כך לפרסם מלכותך בעולם בכלליות ובפרטיות.

 

אוי! טאטע זיסער! (= אבא מתוק…) עזור
נא לי לא להתפתות בשום פנים ואופן מהפלת הפחד-שווא והיראה החיצונית שהמן-עמלק מנסה
לזרוע בתוכי, על ידי כל תעלוליו של משחקי הכסף הכבוד והעשירות שמשחק מולי…

 

עזור נא לי
שאזכה, דווקא מתוך כך, להבחין ולהבין מרחוק, שאם כך הוא גדולתו של המן-עמלק בזמני
ההסתר-פנים, הרי ודאי, וקל-וחומר בן בנו של קל-וחומר, שכך יוכפל פי כמה וכמה העושר
הכבוד של כל מי שיעמוד בניסיון וילך בדרכיך – דרכי מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

 

*  *  *

 

מה אפשר ומה צריך ללמוד
מכל אותם הפסוקים
(א' ט' כב') המספרים לנו את
סיפור ושתי?

 

א)     ושתי הפרטית שלי באה לידי
ביטוי אצלי בכל אותם מחשבות של חורבן כל דבר שבקדושה שמתעורר בכל עת מחדש בקרבי…
אותו יתו"ש שנכנס בתוך מחשבות ראשי והרגשות
ליבי ומזלזל בכל הדברים שבקדושה שברצוני לעשות… קליפת ושתי מטמטם את ליבי לאמור:
כל אותם דברים שבקדושה שברצונך לעשות כבר אבד עליהם הכלח, כי אבותיי ואבות
אבותיי כבר החריבו לך את הבית המקדש שלך, הם כבר הצליחו להחריב את קדושת המשכן
והמקדש שלך, ולא אתן לך בשום אופן לבנות שוב את בית מקדשך הפרטי…

 

ב)     גם כאשר מתעורר מידי פעם רצונות פנימיים
אצלי והתחלת התעוררות מעשית בבניין המקדש הפרטי שלי, כאותם רשפי שלהבת ההתעוררויות
של תפילות במניין וקביעת לימוד שיעורי תורה וקביעה לפעולות של מצוות ומעשים טובים,
אז מתעוררת שוב ושוב אותה הקליפה, המרשעת ושתי, ומבטלת בכל תוקף את כל כוחותיי "ומבטלת
את רישיון בניית המקדש הפרטי שלי"…

 

ג)      קליפת ושתי מפשיטה ממני כל הלבושים דקדושה שלי, היא גורמת להתערטל מכל אותם לבושי קודש של מצוות
ומעשים טובים… וגורמת לי להרגיש ריק מכל תוכן יהודי פנימי… וגם כשמגיע ימי
השבתות היא מכריחה אותי בכוחותיה לבטל ממני את הרגשת נפלאות נעימות קדושת השבת…
וכך עוברים עלי שבתות השנה בריקנות נוראה כהרגשת אותם "בנות ישראל שושתי הייתה מפשיטה אותם מבגדיהם ומכריחה אותם לעבוד בשבתות
השנה"…

 

ולכן, בשמיעת קריאת אותם
פסוקי המגילה, המספרים את התגברות קליפת ושתי, צריך להתעורר בנו הרגשת צער ועגמת
נפש, ומתוך כך צריך שיתעורר בנו בקיעה של אנחת כאב וצעקה ושאגה ממעמקי הלב:

 

אוי! טאטע אין הימל (= אבי שבשמים) עד
מתי תיתן לאותה קליפת ושתי לעשות בי שמות… עד מתי לא תרחם את ירושלים… עד מתי
לא תרחם עלי… עד מתי יעבור עלי כל אותם רגשות של עגמת נפש מקליפת ושתי המבטלת
ממני כל אותם ענייני עבודת ד'…

 

היא קליפת ושתי
שמחריבה אצלי בכל פעם מחדש את כל סוגי עבודות ד' שברצוני לעשות… וגם כאשר הנני
מתעורר לפעמים להתחיל מחדש לבנות את חורבותיי, ולפעמים רואה אני שיש זמן ועת-רצון
עד אשר אפילו כוחות הרע שבתוכי עוזבים אותי למנוחה, וגם כוחות הרע כאחשורוש כבר
מסכימים איתי שאכנס שוב לעבודת ד' בלימוד התורה ועבודת התפלה ומצוות ומעשים טובים,
אבל אז מתעורר שוב אותה קליפה נוראה, היתוש של ושתי, ומבטל כל זיק של אידשקייט ממני…

 

ואני – אנא אני
בא!

 

אבי אב הרחמן,
ראה נא בעניי, איך קליפת ושתי מפשיטה אותי מכל דבר שבקדושה… ואינה נותנת לי
להרגיש את ההרגשה הנפלאה והחמימה של לבושי המצות והמעשים הטובים… והיא היא
שגורמת לי לחלל את כל שבתותיי, עד שאין בי שום זיק של התלהבות והתעוררות ושמחה
בימי השבתות, כי היא מפילה אותי בכל אותם המחשבות והבלבולים הגורמים להעלים ממני
את אור קדושת השבת…

 

עד מתי? עד מתי?

 

טאטע אין הימל (= אבי שבשמים) עשה נא איתי ניסים ונפלאות כמו שעשית
בזמן מרדכי ואסתר, וסכסך מהרה את מצרים במצרים… עורר את המחלוקת והמריבות בין
כוחות הרשע בינם לבין עצמם… עד שתכניעם ותכלם מן העולם.

 

זכני לקיים מתוך
רגש של ששון ושמחה את עשיית הקידוש של כל ליל ויום השבת… "וביום השביעי
כטוב לב המלך ביין" יתעוררו נא עלי הרחמים והרצון להכניע ממני את קליפת
ושתי… ובמקום ושתי המרשעת יתעוררו בי הכוחות הרוחניים של אסתר המלכה הפנימית…
עד שנזכה מעתה להרגיש את אור קדושת השבתות ואזכה מהרה לבנות מחדש את כל חורבנות
בנייני הקדושה ולהתקרב בשלמות אליך.

 

*  *  *

 

מה אפשר, ומה
צריך, ללמוד מכל אותם 20 הפסוקים (ב' ה-כ) המספרים לנו את סיפור לקיחת אסתר לבית
אחשורוש?

 

א)     אסתר המלכה שבתוכי היא קדושת הנשמה
היהודית שבתוכי. אסתר המלכה שבתוכי באה לידי ביטוי אצלי בכל אותם נקודות אור
ונקודות טובות שמסתתרים בתוך תוכי… ומרדכי הצדיק שבתוכי הוא שורש הנשמה
שלי. מרדכי הצדיק שבתוכי בא לידי ביטוי אצלי בכל אותם דיבורים ומחשבות והשקפות
שהצדיקים האמיתיים, הפזורים בכל דור ודור, ממריצים ומזרזים ומרמזים לי, להמשיך בכל
תוקף להרבות עוד ועוד נקודות טובות של לימוד התורה ומצוות ומעשים טובים תפלות
ותחנונים… ולא לתת לב כלל למציאות הקשה שעוברת עלי בזמני ההסתר-פנים, של ההעלמה
וההסתרה, שאז היצר הרע, שהוא קליפת המן-עמלק, מנסה לזרוע בי מחשבות של כאילו אבד
תקווה ואפס ישועה…

 

ב)     גם כאשר אני נלקח לבית אחשורוש "ותלקח אסתר לבית אחשורוש"… ונופלים לתוקף ההעלם
וההסתר של מלכות דסטרא אחרא,
וכל רגש של השראת הקדושה והשראת השכינה עוזבת אותי, ונעלמת ממני, "כיוון
שבאת אסתר לבית הצלמים – הסתלקה ממנה שכינה – הסתלקה ממנה רוח הקודש"… וההסתרה
נהפכת להיות להסתרה שבתוך ההסתרה "אסתר מן התורה מניין שנאמר: ואנוכי אסתר
אסתיר פני"… בכל זאת עלי להמשיך ולהאמין בכל תוקף בדברי האמונה
והביטחון שמרדכי מנסה להכניס בכל כוחו בתוכי "ויהי אומן את הדסה – כאשר
הייתה באמנה איתו"… ובכוח אמונה זו עלי להרים בכל עת מצוא קול צעקה וזעקה: "אלי אלי למה עזבתני רחוק
מישועתי דברי שאגתי"…

 

ג)      כי מרדכי לא עוזב אותי גם כאשר אני נלקח
לבית אחשורוש, "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את
שלום אסתר ומה יעשה בה"… כי מרדכי בא לרמז ולזרז אותי בכל עת מחדש, שגם
כאשר נפלתי לתוך תוקף הסטרא אחרא
והתאוות והיצרים הרעים, וגם כאשר כל זה נמשך לפעמים זמנים הרבה, ימים ושנים, "כדת
הנשים שנים עשר חודש ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי
הנשים"… וגם כאשר היצר הרע מפתה ומפתה… ואני גם נמשך אחריו ומתרסק
מהאידישקייט… ונדמה לי שאני אכן מאבד כל תקווה… ואני מאבד את הכוח… ואני כבר
שוכח את הקב"ה… וכל גילוי של דבר שבקדושה נסתר ממני לגמרי… "בחצר
בית הנשים – המחשבות והדיבורים שלי, המרומזים ב'חצר' ו'בית'… הם מלאים ממחשבות ודיבורים של הדרגה המכונה:
'נשים', מלשון: 'נשתה גבורתם' ו'נשני אלוקים' ו'גיד-הנשה' שקפצתי וברחתי ממקומו של עולם"… ובכל
זאת, מרדכי היהודי, הצדיק האמת, ממשיך גם אז לעורר בי, בנקודת אסתר המלכה שבי,
מחשבות ודיבורים, שגם שם במקומי, בחצר ובית הנשים שלי, גם שם השם יתברך נמצא – רק
שהוא אל מסתתר… ולכן עליך להמשיך באמונה ובתקווה שכל זה יתהפך פתאום לטובה…

 

ד)      כי גם כאשר נמצאים במצבים שאין לי אב ואם,
כל המוחין של אבא-ואמא חכמה-ובינה, מסתלקים ונעלמים
ממני "אין לה אב ואם"… בכל זאת עלי להמשיך לעלות ריח טוב של
תפלות ומעשים טובים ולימוד התורה – "היא הדסה – כהדס שמעלה ריח
טוב"…

 

ה)     כי באותם הזמנים של תקופת ההסתר-פנים אי
אפשר אז להרבות בדיבורים ויכוחים עם צד הטומאה – "אין אסתר מגדת את עמה
ואת מולדתה"… כי במקומות כאלו ובזמנים כאלו צריך רק להתבטל באמונה
טהורה לדברי הצדיקים, עד שזוכים בכוח כל התעניות והתפלות, שממשיכים לצום ולהתפלל
בכל עת, שמתעורר פתאום העת-רצון… ואז אפשר לערוך מלחמה וקרב נגד הסטרא אחרא… אבל עד אז, צריך
להיות דומם ושותק… ולקבל באהבה את הבושות והביזיונות, כאילו אנחנו "אסופים
מן הרחוב"… ובכוח הדמימה והשתיקה, בכוח ה'ישמע
ביזיונו ידום וישתוק'… אז דייקא מאיר עליו הארת מרדכי
"היושב בשער המלך – ומאיר ומרמז עלי – מתוך הנקודה העליונה שלו לתוך
הנקודה תחתונה שלי"… עד כמה צריך אני בכל זאת להחזיק מעמד ולא להישבר
בזמני ההסתר-פנים..

 

<![if !supportLists]>ו)
<![endif]>כי מרדכי היושב בשער
המלך, ממשיך בכל עת להאיר משם ולרמז משם, גם את ליבי שתחזיק מעמד, עד עת בו את
הישועה… ואז זוכים להוציא את כל הניצוצות הקדושים שבלעה הסטרא
אחרא בכל אותם ימי ההסתר-פנים, כי דייקא
אסתר המלכה הופכת את בית המן לבית מרדכי – "ותשם אסתר את מרדכי על בית
המן"…

 

ז)      כי כשמחזיקים מעמד בתוקף אריכות הגלות
וההסתר פנים של התאוות והמידות הרעות של התגברות אחשורוש והמן-עמלק, וממשיכים
באמונה וביטחון בדברי הצדיקים, ובכל עת מצוא, בכל זמן
שנפתח איזשהו חלון והזדמנות, אצים רצים שוב לבית הכנסת ובית המדרש, להרבות שוב
ושוב בשיעורי תורה ותפלה ומצוות ומעשים טובים, גם בבית במשרד וברחוב… כל זה הופך
את ההסתרה לגילויים נפלאים של תוקף כוח הקדושה שהסתתרה בכל אותם זמני ההסתרה… כי
בכוח תוקף ההתחזקות בכל אותם ימי הסתר-פנים, אז יתגלה לפתע, שרק היה נדמה לי שאני
אכן נמצא במקומות הטומאה והסטרא אחרא…
אבל האמת האמיתי "שידה שלחה לו אסתר לאחשורוש"… כי יש סודות
נעלמים וטמירים בהנהגת הקדוש ברוך הוא את הבריאה… וברגע שאני אמשיך להתנגד בכל
תוקף לסטרא אחרא שבולעת
אותי, ובכל עת מצוא אני ינצל את ההזדמנות להרבות
בענייני קדושה, הרי אז, בכוח זה, יתברר למפרע איך שאסתר לא נטמאה כלל… ו"אסתר
הייתה תמיד טובלת ויושבת בחיקה של מרדכי"… וכל מה שהיה עם אחשורוש
והמן-עמלק לא נגע בה הטומאה כלל…

 

(כל זה תמצית
דברי רבנו הקדוש בליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נו'.
ותמצית דברי מוהרנ"ת בספרו ליקוטי הלכות – הלכות
נטילת ידיים לסעודה הלכה ו'. ובהלכות מילה הלכה ד'. ובהלכות נחלות הלכה ד'.
ובהלכות פורים הלכה ו' ובהלכות ציצית הלכה ה'. ובהלכות תענית הלכה ד'. ובהלכות
אבידה ומציאה הלכה ב'. )

 

לכן בקריאת כל אותם פסוקי
המגילה, צריך בכל עת לעלות, מתוך המיית הלב, השאגה האדירה של נקודת אסתר המלכה
שבתוכי:

 

אוי! טאטע אין הימל (= אבי שבשמים) זכני
להתבטל באמונה חזקה ואמיצה בכל עת לצדיקי האמת ולהאמין בכל דבריהם שאמת הם.

 

זכני להחזיק מעמד
בכל תוקף ימי ההסתר-פנים שאתה מסתיר את עצמך ממני.

 

זכני להאמין בכל
אותם זמני ההסתר-פנים שיש סודות נעלמים בהנהגתך את הבריאה כולה ובתוכם כל מציאות ההנהגה
איתי. ומתוך אמונה זו אחזיק מעמד לחטוף בכל עת מצוא
תורה ותפלה מצוות ומעשים טובים ולא אתבלבל בשום פנים ואופן מבלבולי המן-עמלק
שרוצים להחליש דעתי כאילו אני כבר שבוי בידי אחשורוש… וכאילו כל כולי הסתר שבתוך
הסתר… וכבר אבדה תקווה ממני, חלילה.

 

זכני לשמוע
ולהבין את הרמזי רמזים שמרדכי מסתובב סביבי – גם בתוך כל מחשבותיי ודיבוריי
הירודים והשפלים… ובמסירות נפשו מרמז לי בכל עת שעדיין ד' עמי, אתי, אצלי, סמוך
אלי…

 

זכני לשתוק על כל
אותם הביזיונות והחירופים שעוברים עלי בכל משך הזמנים של ההסתר-פנים.

 

ואזכה להיות אז,
כאסתר בזמנה, שבכל אותם חמש השנים שהייתה בבית אחשורוש הייתה מחפשת כל חלון וחלון
בבית אחשורוש… ומכל חלון וחלון הייתה מסתכלת משם אליך לאמור: מתי כבר תוציאני
מכאן… זכני גם אנוכי לחטוף את כל אותם ההזדמנויות והחלונות שאתה מזמין לי ופותח
לפני בכל עת, באופן שאזכה מיד להציץ משם אליך… ולרמז לך שאני שבוי בבית
אחשורוש… ואצעק ואזעק ואשווע: "אלי אלי למה עזבתני" קרבני כבר אליך…

 

ובכוח כל זה
יתעורר עלי הנהגת פלאי הפלאים שלך, באופן שלא יוכלו אחשורוש והמן-עמלק לשלוט עלי
כלל… ונקודת הנשמה שבתוכי לא ייפגם כלל מכל אותם החטאים והעוונות והפשעים שרוצים
למשוך אותי לתוכם בעת שהותי שם בבית אחשורוש… כי אני מכריז לפניך ומגלה דעתי
לפניך: שאיני חפץ בהם כלל… ורצוני רק להיות יחד עם מרדכי היהודי… רצוני לטבול
ולשבת בחיקך…

 

ובכוח כל זה אזכה
להפוך מהרה את כל הירידות לעליות, ואת כל ההסתרות לגילויים… ואזכה להפוך את בית
אחשורוש והמן-עמלק להיות בקרוב בית מרדכי באופן שיתגלה על ידי גילוי כבוד שם
מלכותך בעולם בכלל ובפרט.

 

*  *  *

 

הנה, לך ידידי, שלוש
דוגמאות קטנות מתוך סיפורי המגילה, שבכוחם לעורר בכל אחד ואחת מאתנו את הרגשת
השייכות, איך שכל פרטי הסיפורים האלו סובב הולך גם על כל מה שקורה איתי עכשיו,
היום, שנת ה'תש"ע… ולא רק כסיפור 'למפרע'…

 

מתוך כל זה, עמוד גם אתה
ותתבונן היטב, עוד ועוד, גם בשאר כל פרטי סיפורי מגילת אסתר, כל עניין הניסים של
מחשבות בגתן ותרש… וכל עניין גדולת המן עד נפילתו
לתהום הגדול בכוח צעקת מרדכי ותפלת אסתר… איך שכל זה סובב הולך גם על כל
המלחמות, הקשיים, והעיכובים, הרוחניים והגשמיים, העובר על כל אחד ואחת מאתנו, בכל
מיני אופנים, שונים ומשונים, בכלליות ובפרטיות…

 

וכאסתר בשעתה שקיימה: "ותוסף
אסתר ותדבר לפני המלך ותיפול לפני רגליו ותבך ותתחנן
לו" – כך נזכה גם אנחנו להתנפל ביום קדוש זה לפני מלכו של עולם, ולעורר
רחמיו המרובים, להיוושע בכל העניינים הנצרכים, בגוף ונפש וממון, עד שנזכה ל"ונהפוך
הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"… ומתוך חודש השמחה נזכה בקרוב
להיכנס גם לחודש הגאולה, ולהיוושע במהרה בגאולת עולם בכלליות ובפרטיות…

 

 

א פריילאכער

 

און א לוסטיגער

 

און א כשר'רער… פורים

 

מוטה

 

כתיבת תגובה