פניני 'באר בשדה' פרשת נח ה'תשע"ב

ערב שבת פרשת נח ה'תשע"ב

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

פרשת נח

 

'איש צדיק תמים היה בדורותיו' (ו' ט')

 

ופירש"י: יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ויש
דורשים אותו לגנאי.

 

*

 

והנה, מקור הדברים בסנהדרין קח:

 

אמר ר' יוחנן 'בדורותיו' – ולא בדורות אחרים.
וריש לקיש אמר 'בדורותיו' – כ"ש בדורות אחרים, ופירש"י: כל שכן אילו היה
בדורות אחרים היה צדיק יותר.

 

א"ר חנינא משל דר' יוחנן למה הדבר דומה
לחבית של יין שהייתה מונחת במרתף של חומץ – במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה
נודף…

 

א"ר אושעיא משל דריש לקיש למה הדבר דומה
לצלוחית של פליטון שהייתה מונחת במקום הטינופת – במקומה ריחה נודף וכ"ש במקום
הבוסם.

 

דברים מעין אלו הובאו גם במדרש תנחומא סימן ה' בשינויים
קלים וכך אמרו שם:

 

ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר תמים היה בדור המבול
ובדור הפלגה, שאילו היה בדורו של אברהם אבינו, לא מצא ידיו ורגליו.

 

משל לחבית של אפרסמון שהייתה מונחת במקום
המטונף, במקומה – ריחה נודף, שלא במקומה – אין ריחה נודף…

 

וחד אמר, תמים היה בדורותיו, כל שכן בדורות
אחרים…

 

משל לצלוחית של פליטון שהייתה מונחת במקום
הטינופת ריחה נודף, כל שכן אם הייתה מונחת במקום הבושם.

 

*

 

המהרש"א בסנהדרין שם מבאר, שדרשו כן כי הוקשה להם תיבת 'בדורותיו' לשון
רבים, והיה צריך להיות 'בדורו' לשון יחיד, לכן דרשו שבא לרמז ולהורות
שהכתוב בא לייחס את נח לגבי דורות אחרים, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.

 

המהרש"א מציין את דברי הרמב"ן בפירושו
על התורה שמפרש תיבת 'בדורותיו' לשון רבים – לומר שנח היה צדיק הרבה דורות… כי
האריך ימים והרבה דורות עברו מעת שהשחיתו עד שבא עונש המבול, ובכל זאת רק הוא היה
צדיק תמים בכל הדורות הללו ולא נתפתה לדבר עבירה במשך כל אריכות הדורות הללו.

 

המהרש"א מוסיף, שכנראה שסברת הגמרא לדרוש בכל זאת
באופן אחר, כי סוף כל סוף לגבי נח נחשב כל זה רק דור אחד, כי כך היה דרכם אז
להאריך ימים. ולכן, עדיין הוקשה להם לשון רבים 'בדורותיו'.

 

כמו כן, אפשר שהוקשה להם גם, שהרי היה בדורות אלו גם מתושלח
הצדיק
(עיין דרשת חז"ל
ברש"י ז' ד').
וכפי שגם
הרמב"ן דייק בזה ותירץ שבכל זאת התורה באה לספר שלא היה באותם הדורות מי
שבכוח צדקותו ותמימותו להינצל מן המבול רק נח, עיי"ש בדבריו.

 

*

 

ובב"ר פרשה ל' אות ט', וכן הובא גם בילקוט שמעוני:

 

ר' יהודה אומר בדורותיו היה צדיק, הא אילו היה
בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק. בשוק סמייא צווחין לעווירא סגי נהור.

 

ופירש במתנות כהונה:

 

בשוק שכולם סומים לגמרי, קוראים לעיוור, שאינו
סומא לגמרי, ורואה ומעמעם,
(או
כפירוש היפה תואר: שהוא עיוור רק בעין אחת),
קוראים לו: סגי נהור – כלומר, רואה היטב. וזה לפי שהם
סומים לגמרי ואין רואה טוב ממנו, כך – לפי דורו, שהיו כולם רשעים הולכי חושך, נקרא
הוא צדיק ותמים.
(וגירסת
רש"י: בשוק של סמיא צווחין לעווירא בריבי – ופירש דבריו: בשוק של סומים
ועיוורים קוראים לאיש שאינו רואה רק קצת: ברבי, גדול וחשוב, שהוא רואה קצת והם
אינם רואים כלום. כך, במקום שאין צדיקים, קוראים לנח – צדיק).

 

ומוסיף שם המדרש בשם ר' יהודה:

 

משל לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין, פתח חבית אחת
ומצאה של חומץ, שנייה – גם כן מצאה של חומץ, שלישית ומצאה קוסס
(או: תוסס) אמרין ליה קוסס הוא? אמר להו ואית הכא טב מינה? אמרו
לו, לא! – כך, בדורותיו היה צדיק, הא אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא
היה צדיק.

 

רבי נחמיה אומר, ומה אם בדורותיו היה צדיק, אילו
היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה.

 

משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד ופתיל,
ומונחת בבית הקברות, והיה ריחה נודף, ואילו היה חוץ לקברות – על אחת כמה וכמה!…

 

משל לבתולה שהייתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא
עליה שם רע, אילו הייתה בשוק של כשרות על אחת כמה וכמה….

 

כך, ומה אם בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו
של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה.

 

*

 

גם בזוהר פרשת נח דף ס. הביאו דרשה זו בהוסיפם:

 

'תמים היה בדורותיו' – אבל בדורות אחרים אינו
נחשב לכלום, כמו דורו של אברהם אבינו ודורו של משה ודורו של דוד….

 

ד"א בוא וראה מה עשה בדור שכולם חייבים,
ק"ו אילו היה בדור שכולם צדיקים.

 

דברים אלו הם המקור לדברי רש"י:

 

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאילו היה
בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש דורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק, ואילו היה
בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום.

 

*

 

ותימה גדולה כל זה, כי פשטות לשון הכתוב הרי מורה שבא
לשבח את נח הצדיק והתמים, ולמה א"כ בכל זאת ידרשו לגנאי? ומה הכריחם לכל
זה?

 

בשם ר' יוסף יוזל הורביץ ראיתי לפרש ששניהם
לשבח, רק השאלה היא איך הוא נהיה צדיק, האם בגלל הגנאי של הדור… או שכל
זה בגלל שבח עצמו….

 

זאת אומרת, יש דרך לומר שכל צדקותו ותמימותו נבע מתוך
גנותו של דורו, שמתוך עומק החושך הוא התעורר בכוחות רוחניים ונעשה בדרגת נח
הצדיק והתמים… אבל אילו היה בדורו של אברהם לא היה מתעורר כל כך ולא היה
נעשה לאותו נח צדיק ותמים, והיה נחשב אז לכלום. או כלך לך לדרך אחרת, שהכול
בגלל שבח עצמו… וכ"ש אם היה בדור של צדיקים היה משתבח עוד יותר.

 

*

 

והנה, אפשר לפרש פירוש חדש על דרך הדרוש… וזאת
ע"פ דברי רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב זי"ע לפי המבואר בספרו 
(ליקו"מ
ח"א תורה ו').

 

ותמצית הדברים המתבארים שם באריכות גדול הוא, שבכדי לתקן
פגם הברית, צריך לתקן את פגם הדרך… שזה בסוד הפסוק הנאמר במבול: 'כי
השחית כל בשר דרכ"ו על הארץ'…

 

והדר"ך הזאת הוא בסוד הפסוק: 'הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה'… כי הדרך
הזאת כלול מפעמיים בק"י שזה סוד העניין של: בקי ברצוא בקי
בשוב… בסוד הפסוק: 'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך'… ובסוד הפסוק: 'אני
לדודי ודודי לי'… בסוד מה שנאמר בספר הזוהר: 'זכאה מאן דעייל ונפיק'…

 

*

 

והנה, הדברים הללו ודאי שמרמזים על עניינים רוחניים
קבליים מאוד… אבל דברי רבנו ר' נחמן נאמרו לכל אדם בכל מקום ובכל מצב… ולכן,
צריך תמיד לחפש את ה'למעשה' של כל הדברים… ובשפת המעשה, הרי תכלית כוונת כל
הדברים הללו באים להורות לכל אדם שרוצה לתקן מעשיו, שידע נאמנה, שברגע שהוא
רוצה לתקן מעשיו ולהיכנס מעתה בענייני עבודת השם יתברך, סור מרע ועשה טוב, הרי שיש
לפניו דרך ארוכה… והדרך הזאת היא מלאה בעליות וירידות… וצריך האדם להיות בקי
מאוד לא ליפול לגאווה בשעת העלייה ולא ליפול בייאוש בשעת הירידה….

 

כי כל פגמי הברית באים על האדם או כתוצאה מגאווה
של העלייה… או כתוצאה מייאוש של הירידה…

 

ולכן, צריך להיות בקי מאוד מאוד גם בשעת העלייה וגם בשעת
הירידה, לא ליפול לא לגאווה ולא לייאוש… ואז בכוח הפעמיים בק"י
שזה בגימטריא דר"ך… הוא מתקן את כל פגמי הדרך שהיו עד עכשיו…
(ועיין שם היטב בארוכה בתורה ו').

 

*

 

וכל זה הוא בסוד התיקון של נח… כי נח היה צריך
לגלות את הדרך בים ואת הנתיב במים עזים – שזה הרי כל עניין התיבה שהייתה
מיטלטלת בים הסוער והזועף של שטיפת מימי המבול על כל העולם, בסוד: 'הנותן
בים דרך' שבו כלולים כל כוונות אלול
(עיי"ש היטב במאמר הנ"ל ועיין גם בליקו"מ ח"ב תורה
פ"ב ובתורה פ"ז).

 

כי נח היה צריך למצוא את הדרך במי המבול ולתקן
ולהציל עצמו מפגם הדרך של
(ו'
יב'):
'השחית כל בשר דרכ"ו
על הארץ'. כי היה צריך להמשיך את סוד שני השמות הקדושים והטהורים: יב"ק
יב"ק – העולה דר"ך… ושני השמות הקדושים האלו של היב"ק
יב"ק, הם נובעים ויוצאים משני השמות הקדושים והטהורים: הוי"ה
ואהי"ה במילואם שעולים ס"ג וקס"א,
(= יו"ד ה"י וא"ו ה"י
אל"ף ה"י יו"ד ה"י…)
שיחד הם גימטריא דר"ך… ובכח שני השמות הקדושים הללו אפשר
לגלות דרכי התשובה ולהאיר שוב את הדר"ך בים המלכות, כי בכוח שני השמות
הללו ניצולים מן הגאווה שבשעת העליות בסוד 'בקי ברצוא'… ומן הייאוש שבשעת
הירידות שבסוד 'בקי בשוב'… ורק בכוח זה אפשר לתקן כל פגמי הברית הגורמים
לאבד את הזיווג… ולקלקל את השלום בית…

 

לכן, לתוך התיבה נכנסו רק אלו ששמרו על בריתם בדור
קלוקל זה, ואף גם החיות נקלטו רק אלו ששמרו על מינם, עד כדי כך שהתורה
מגדירה גם את הזכרים והנקבות של החיות בשם
(ז' ב'): איש ואשתו!…

 

ואפילו החיות לא היו בקשר בשהייתם בתיבה, על אף
שלכאורה לא נצטוו על כך. כל שכן נח ובניו שנאסרו בקשריהם מפני שהעולם שרוי בצער
וקיימו כפי שהכתוב אומר
(ז' ז'): 'ויבוא נח ובניו – ורק אח"כ – ואשתו
ונשי בניו', עד היציאה מן התיבה שאז הותר להם ונאמר להם
(ח' טז'):
'צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך'. וגם על החיות נאמר אז
(ח' יט'): 'למשפחותיהם יצאו מן התיבה' – שקבלו על עצמן
לשמור על מינם. כי זה היה עיקר הפגם של דור המבול, השחתת הדר"ך…

 

כי גם זה שנחתם גזר דינם על החמס והגזל, מבואר, שזה נאמר
גם על החמס של נשות אשת איש…

 

ובכדי לתקן כל זה היו צריכים נח ובניו להמשיך כוונות
שמות הקדושים של כוונות אלול, שהם, כאמור, הוי"ה במילוי ס"ג ואהי"ה
במילוי קס"א
(= יו"ד
ה"י וא"ו ה"י אל"ף ה"י יו"ד ה"י…)
ששניהם יחד עולים כמנין דר"ך…
שהם כמניין פעמיים בק"י… ונח קיים זאת בשלמות והיה בק"י
מאוד גם ברצוא וגם בשוב… גם בעלייה לא להתגאות וגם בירידה לא ליפול
בייאוש… וקפץ כל עת משבח לגנאי ומגנאי לשבח, כי זה כל סוד תיקון פגם
הברית להינצל מכאן ולהבא מן הייאוש והגאווה…

 

כי ברגע של חולשה וייאוש, צריך להיות בק"י
מאוד בסוד יש דורשים לשבח… לשבח עצמו… לחזק עצמו… ודודי לי… אציעה
שאול הינך… וברגע של גאווה צריך להיות בק"י מאוד ביש דורשים
לגנאי… להוכיח עצמו שעדיין הוא רחוק לגמרי… אם אסק שמים שם אתה… אני
לדודי… ורק בכך מאירים שוב את הדר"ך בים… 

 

*

 

ועיקר החיזוק צריך בדרך כלל בשעות הירידה… בשעת ההסתר
פנים…
כי גם כאשר בחוץ יש
מבול, בלבול, צריכים כולם להתכנס בפנים בתוך הבי"ת = תיב"ה… בכדי
להינצל משטף זרם הבלבול והמבול ששוטף בראש כל חוצות…

 

אבל גם בתוך הבי"ת = תיב"ה, יש עבודה רבה, כי
המים הזידונים שבחוץ גורמים גם להרגיש בפנים מצבים של: 'יעלו הרים ירדו
בקעות'…

 

'וישאר אך נח' (בראשית
ח' כג')
– רב הונא בשם
ר"י: 'אך' מיעוט, שאף הוא היה גונח דם מפני הצינה
(בראשית רבה לב' יא')… כי היה גונח וצועק מכאב לב והחזה עד שהיה רוקק דם…

 

ובמדרש תנחומא איתא (ועיין גם בראשית רבה ל' ו' לו' ד'): שהכישו ארי ויצא צולע…

 

כי גם בתוך הבית צריכים רחמי שמים מרובים לשרוד…

 

וצריך לדעת איך לקיים תמיד, בכל עת ובכל מצב, את מאמר
שלמה המלך
(שיר השירים ב' יד'): 'יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה… הראיני
את מראייך השמיעני את קולך… כי קולך ערב ומראך נאוה' – גם כאשר 'יעלו
הרים ירדו בקעות'…

 

כי צריך לדעת להחזיק מעמד ולהיות בקי מאוד בשוב…
גם כאשר ישנו רצון לברוח מהתיב"ה = מהבי"ת, מרוב קלקולי השלום
בית…

 

כי לפעמים עובר על כל אחד מצב של: 'חגווי הסלע' –
קרירות גדולה… סתימת כל החושים… אובדן כל חמימות… כבתוך 'חגווי הסלע'… לבו
נהפך לסלע קר… ואינו מרגיש כלל שום חיבה ושום קשר לאנשי ביתו… ומתבלבל לחשוב:
למה לי עכשיו להמשיך לדבר ב'קול חתן וקול כלה', יפה, בעדינות, כמו אחרי
החתונה… הרי ממילא איני מרגיש כעת כלום, ואולי כדאי, בכלל, לפרק לגמרי את
התיבה…

 

ולפעמים יש מצבים של 'בסתר המדרגה' – לבו דווקא
כן בוער באש, אבל לעניינים של 'סתר המדרגה', מדרגות שפלות ונבזות… ועיניו
משוטטות בכל הארץ – אבל רק לא לאנשי ביתו… וגם אז מחשבותיו מתבלבלות לחשוב:
למה לא לפרק את התיבה…

 

וכל זה, כי ההשפעה הרעה של החוצות חודרות גם לתוככי
מחיצות הבית… כי בחוץ יש זרם של מים רותחים ומים קרים
(עיין היטב זבחים קיג' ר"ה יב' סנהדרין
קח'. וע"ע בראשית רבה כז' ג'. וע"ע שם כח' ט', ולא' יב', ועיין שם
מהרז"ו בשם פרקי ר' אליעזר סוף פרק כב').

 

ואם כי מי המבול לא ירדו בעוצמה על ארץ ישראל, אבל
טפטופים של אותם מי המבול המעורבבים מקרירות וחמימות חדרו והזיקו בהבל הקשה
שלהם גם בתוך תחומי ארץ ישראל
(עיין
היטב זבחים קיג.: ובראשית רבה לג' ו' לב' י')…

 

והשפעתם הרעה משפיעה גם על הרגשת היושבים בתוך התיבה…
לפעמים באופן של חמימות התאוות של 'בסתר המדרגות'… ולפעמים באופן של קרירות
כל ההרגשים של 'בחגווי הסלע'…

 

ודייקא אז צריך לידע ולהאמין ולהקשיב היטב לקול הבת קול
הצועק ושואג: 'הראיני את מראייך'! 'השמיעני את קולך'! – כי גם אז, צריך
לידע ולהאמין, ש'קולך ערב'! ו'מראך נאוה'!…

 

ולכן, כאשר רק יחזיק האדם מעמד בשעות קשות אלו, וימשיך
לדבר לאנשי ביתו דיבורי חן וחסד ורחמים, גם כאשר הם יוצאים מתוך מציאות קודרת
ושפילה, קרירה כ'בחגווי הסלע'!… או חמימה בתאוות ואיסורים כב'סתר המדרגה'!… –
בכל זאת, לא ירפה בשום אופן, וימשיך לדבר כ'קול חתן וקול כלה'… כי גם אז: 'קולך
– זה, שאתה משתדל לדבר בחינניות, גם אם היא, לעת עתה, רק חיצונית, בכל זאת היא
עדיין – ערב'!… וגם אז 'מראיך' – זה שאתה מראה עצמך, לפחות
חיצונית, בחיוך על השפתיים – 'נאוה' מאוד!… והזמן עובר, והעלם נעלם!…
והגילוי מתגלה!… ושוב השלום והשלווה
חוזר לשרור בבית… ועוד ביתר שאת וביתר עוז…

 

כי כך הדבר גם ברוחניות… בחיבור שבין נשמת האדם עם
אלוקיו… החתן של מעלה – קוב"ה… והכלה של מטה – כנסת ישראל…

 

כי גם במצבים שעוברים עליו ירידות נוראות של קרירות
עצומה כ'בחגווי הסלע'… או חמימות נוראה כ'בסתר המדרגה'… אל ייפול
בדעתו, חלילה, לאמר: מה לי להמשיך בכלל לבוא לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולהשמיע
קולי בתורה ותפלה ?!… מה לי כלל להראות עצמי עדיין עם טלית ותפילין ושאר לבושי
המצוות?!… הרי מצבי כעת כאותה יונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לחגווי הסלע והיה
הנחש נושף בה מבפנים… שאינה מוצאת את מקומה בשום מקום… ובדיוק כך גם אני: מצד
אחד קרירות נוראה מכל ענייני רוחניות, ומצד שני חמימות נוראה ועצומה בכל ענייני
'סתרי המדרגה' של תאוות עולם הזה…

 

זהו, אולי כדאי לפרק את התיבה?!… לעזוב את הכול?! ללכת
להיכן שלבו חפץ?!…

 

ואז, בת קול יוצאת וקוראת: 'הראיני את מראייך'!
'השמיעיני את קולך'! – כן, גם עכשיו, בתוך השטף של מי המבול – מים הזידונים
בחמימות וקרירות… כן, גם עכשיו, במצבי חמימות 'סתר המדרגה' וקרירות 'חגוי
הסלע'… גם עכשיו, עדיין: 'הראיני את מראייך' – בטלית ותפילין… 'השמעיני
את קולך' – בבתי כנסיות ובתי מדרשות וזמירות שבת קודש על שולחן ביתך עם אנשי
ביתך! – כי דע והאמן! שגם עכשיו: 'קולך ערב'!… 'ומראך נאוה'!…

 

ואז כשמחזיקים מעמד, ולא מתייאשים, ועושים את כל מה
שאפשר עדיין לעשות, או אז, כל המחיצות נופלות… ומתגלה עולם חדש, ואור חדש על
ציון תאיר…

 

א ליכטיגער שבת

 

מוטה

 

כתיבת תגובה