פניני באר בשדה פרשת ויגש – ענייני שלום ואהבה כתוצאה מימי אור החנוכה

לקראת שבת פרשת ויגש
ה'תשע"ד

א שבת נאך חנוכה

איז נאך
אלץ חנוכה!!

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

לקראת שבת פרשת ויגש

 

 

אורות של חנוכה עדיין
מלווים אותנו גם בשבת זו!! קריאת פרשת השבוע היא הנעילה של היום
הנפלא שזכינו לה בתחילת שבוע זה, יום 'זאת חנוכה'.

 

שבעת ימי החנוכה הראשונים, מבואר
בספרי קבלה וחסידות מרמזים ומסמלים את האור של "והיה בית יעקב
לאש", ולכן שבעה פעמים הוי"ה בגימטריא יעק"ב.
כי ב 7 ימי החנוכה הראשונים נכנסים, לאט לאט, כל יום
ויום, אחד מ-יג' מידות הרחמים.

 

וכאשר מגיעים ליום השמיני של
חנוכה, זאת החנוכה, זוכים להמשיך אז, בבת אחת, את כל ששת המידות של רחמים הנותרים,
מממדת "נוצר חסד" ועד מידת "ונקה", ולכן 6
פעמים הוי"ה יוצא בגימטריא יוס"ף, שזה בסוד "ובית
יוסף להבה". ובכוח הניצו"ץ
שיוצא מהלהבה של יוסף, ולכן ניצו"ץ יוצא
בגימטריא יוס"ף
צ', שזה בכוח הלהבה של יוסף הצדיק, שהיא היא השורפת ומכלה את כל הארבע
מאות הרברבי ואלופי עשיו, שיעקב כל כך פחד מהם, וכל
הארבע מאות איש של עשיו וחיילותיו וכוחותיו הרבים, שזה בסוד ר"ע
עי"ן ועפר"ן, כולם נשרפים ונעלמים בכוח הניצו"ץ אחד של להבת יוסף שמתגלה בזאת
החנוכה, שיוצא ושורף את כל הפשתן של בית עשיו לק"ש!!

 

ולהבת יוסף מתגלה בשלמות תמיד
בפרשת "ויגש אליו יהודה ויאמר בי
אדוני"!! כי עיקר התיקון תלוי ועומד בכך שנגיע להכרה אמיתית, ונכיר בהכנעה, את גדולתו של הצדיק!! ונאמר בפה מלא: "ידבר
נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך"!!

 

כי צריך כל יהודי ליגש אל יוסף הצדיק, ולקבל את עול הנהגתו ואת יקר תפארת
גדולתו, מתוך אמונת חכמים, והכנעה אמיתית, ולבטל בכך את
כל המחלוקות והמריבות שהיה בקרבו נגד קדושת הצדיקים עד היום הזה.

 

והסוד הגדול של ה"בשלום"
הזה, נמשך בכל שנה ושנה מחדש בימי החנוכה, שסגולתם להמשיך שלום גדול בעולם, 
(עיין בארוכה בליקוטי
מוהר"ן חלק א' תורה יד ), 
שזה בסוד שע"ח
נהורין של אור הפנים המאירים לארץ ולדרים עליה
בכל ימי החנוכה, בסוד שע"ש"ה ניסים
לאבותינו, ובסוד אורפניא"ל, ובסוד החשמ"ל, בסוד המלבו"ש!!
שכל אלו הם אורות נשגבים המבוארים בתורת הקבלה והסוד, ובתורת החסידות מתבאר
שהכוונה למעשה מכל אלו האורות, היא המשכת כוחות עצומים של הכנעה ושפלות,
מאור פנים והרגשת שלום ושלווה אהבה אחווה וריעות גדול,
בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

 

ולכן, תמיד בגמר וסיום ימי החנוכה,
ובמיוחד לאור הזכייה הגדולה שזכינו לניצוץ של יוסף ב"זאת החנוכה", ממשיכים
אנו על עצמנו את פרשת ויגש אליו יהודה,
ונעשה שלום גדול בין יוסף לכל שאר האחים, ומתאחדת שוב כל המשפחה כולה, ויעקב
ושבעים נפשות בית יעקב יורדים מצריימה, ומתאחדים שם עם
יוסף, ומתחילים להאיר את אור הגאולה, באמצעות הירידה למצריים, עד שזוכים בסופו של
יום גם לצאת משם, בסוד הכתוב בפרשת השבוע: "אל תירא מרדה מצריימה אנוכי ארד עמך מצריימה
ואנוכי אעלך גם עלה" 
(ולקראת יום היארצייט של מוהרנ"ת שחל
ביום עשרה בטבת, כדאי יהיה לעיין היטב בדבריו הנפלאים על פסוק זה בספרו הנפלא ליקוטי
הלכות שילוח הקן  הלכה  אות ).

 

*  *  *

 

והנה, לימוד עצום, נפלא ונורא, בכל
הקשור להשכנת השלום בינינו, וב"לדון לכף
זכות" את כל הסובבים אותנו, בכל עת ובכל מצב, אפשר ללמוד מחלק גדול של ענייני
ופסוקי פרשת השבוע!!

 

כי בכדי להצליח להמשיך את סגולת
השלום של אור ימי החנוכה, צריך לעבוד הרבה מאוד על עצמינו להית עם "עין
טובה", ועם כוח של "לדון לכף זכות", גם כאשר על פניו נראים לנו
הדברים כברורים וחלוטים!! ובדרך כלל, בגלל הברירות שבתוכינו,
הננו מחליטים את ההחלטות שלנו, ויוצא מזה בדרך כלל הרבה מאוד מריבויות
וסכסוכים ומחלוקות, בפרט בכל הקשור בעניינים שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו ובין
ההורים עם בניהם, וכל כדומה לזה.

 

מתוך הרעיונות דלהלן נוכל להתעורר,
ולקחת מוסר טוב לעצמינו, לא להחליט את ההחלטות שלנו בכזה ברירות ובכזה ודאות!! רק
תמיד לתת מקום עדיין לספק, בכל הנוגע לקשר שלנו עם הזולת כלפינו!! ובכך נרויח שנמנע, בעזרתו יתברך שמו, מעצמנו הרבה מאוד מחלוקות
מיותרים!!

 

'ולא יכול יוסף להתאפק !!
ויקרא הוציאו כל איש מעלי !! העוד אבי חי !! מהרו ועלו אל אבי !! רדה אלי אל תעמוד
!! ומהרתם והורדתם את אבי הנה' 
(מה' א'-יג')

 

מה קרה פתאום שיוסף כבר לא יכול
להתאפק?

 

הרי עד עתה היה לו לכאורה את כל
הזמן שבעולם!! ג' ימים הוא עוצר את כל האחים!! תקופה ממושכת שמעון במעצר!! רוצה גם
לעצור את בנימין דרך סיפור הגביע!!

 

מה כל כך, אם כן, הצליח יהודה
בדברו עם יוסף, לשנות בבת אחת את דעתו, עד שמאותו רגע ואילך 'ולא יכול יוסף
להתאפק'!! 'מהרו ועלו את אבי'!!

 

וגם 'העוד אבי חי' – וכי לא היה
ידע עד עכשיו שהוא חי?!!! מה קרה כאן?!!

 

ובכלל, קשה מאוד להבין את הנהגתו
של יוסף, בכל אותן השנים הארוכות שהוא כבר נעשה שליט בארץ מצרים. מה קרה ליוסף צדיקא, ילד הזקונים, שאינו עושה שום מאמץ והשתדלות להודיע
לאבא שהוא חי וקיים במצרים, מילא בשנותיו הראשונות, כעבד וכאסיר, נו, אולי לא היה
לו את האפשרות לעשות זאת, אבל בתור מלך, שלח מיד מכתב!! (ואם עדיין לא אסרו לנו את
הכלים הטכנלוגיים: אולי גם "סמס"!! שלח מיד
הודעה ב"בלאק-ברי"!! ב"אייפון"!!
דרך ה"אימייל"!! דרך ה"וואטסאפ" – מה
קרה ליוסף?)

 

הרמב"ן אכן אומר: שלולא
מחשבתו של יוסף, כדי שיתקיימו חלומותיו, היה חוטא יוסף חטא גדול בעניין זה!! ועיין
גם בעניין זה באריכות בדברי ה'אור החיים' הקדוש.

 

תשובה נפלאה לכל התמיהות הללו,
הניחו משמים מקום להתגדר, לבעל ההגהות על הירושלמי (הרב ר' שמואל
שרגא פייגענזאהן) כפי שהובאו דבריו בדף החלק
שנשאר לו בשעת הדפוס עיי"ש 
(בירושלמי ברכות בסוף ההגהות וההשמטות שלאחר מסכת ברכות).

 

תמצית הדברים:

 

יוסף לא היה יכול להבין, למה אביו
שלח אותו לראות "את שלום אחיו בשכם ברעיית הצאן"!! הלא הוא יודע שהאחים
שונאים אותו 'ולא יכלו דברו לשלום', למה א"כ הוא שולח אותו אליהם?

 

יוסף גם לא הבין, איך זה שהאחים לא
לוקחים בחשבון את צערו של אבא? נכון, הם שונאים אותי, אבל עד כדי כך שהם מוכנים
למכור אותו לעבד גם על חשבון צער של אבא?

 

מתוך כל זה היה ברור לו ליוסף,
שאין זה, אלא תרגיל של אבא, שהרי כבר 'גער בו' על חלומותיו!! וכבר הוכיח אותו על
גאוותו ורום לבבו מול אחיו: 'הבוא נבוא אני ואמך ואליך להשתחוות לך ארצה'?!!!
ולכן, היה ברור לו ליוסף, שאבא החליט שהגיע הזמן 'לחנך' אותו אחת ולתמיד, למכור
אותו לעבד מושפל, עד שיבוא היום וישלח את אחיו לשחררו ולהחזירו לחיק משפחתו!!

 

יוסף הבין את המסר והתנהג בהתאם,
קיבל עליו את הדין, והמתין!! מתי כבר יבואו אחיי, בשליחותו של אבא, לשחררני,
לחפשני!!

 

ודאי, אם כן, שברגע שיוסף זוכה
ונעשה שליט בארץ מצרים כפי שאכן ניבאו לו חלומותיו, שאינו יכול בשום אופן, לפי
מחשבתו והשקפתו זאת, לשלוח לו מכתב לאבא ולהודיעו שהוא חי וקיים, ועוד כמלך,
במצרים. הרי זה ממש כ'לועג לרש' כאומר: נו, מי צדק אני או אתה?!!

 

יוסף ממתין, וכשהאחים כבר מגיעים,
היה לו ברור שהנה באה הישועה, הם הרי ודאי באים בשליחות אבא לחפשו!! אבל מתברר לו
שאין הדברים.

 

כן!! נכון, הם מוכנים גם למצב זה
שאם ימצאוהו ישחררוהו!! אבל מטרת בואם זה רק לשבר בר ואוכל!!

 

יוסף מנסה כל מיני טצדקי להמשיך את הקשר עם האחים, הוא משאיר את שמעון על מנת
שזה יגרום להם לחזור, הוא מבקש להביא את בנימין, הוא עושה טריקים עם הגביע על מנת
להשאיר את בנימין!! נו, מתי תתעוררו כבר לחפש את אחיכם?!! למה אבא לא מטיל עליכם
את השליחות הזאת?!!

 

הוא שומע את האחים בוכים: 'אבל אשמים
אנחנו בהתחננו אלינו ולא שמענו', אבל הוא עדיין לא שומע מהם שאבא מצוה עליהם לשלוח
שליחים ולחפשו!!

 

עד שהתבררה לו הטעות הגדולה והמרה!!

 

יהודה ניגש אליו ואומר לו: דע לך!
אחי הצעיר בנימין לא נשאר אצלך ויהי מה, כי עני ערב על הנער, כי אבא אמר לי: שניים
ילדה לי אשתי והאחד יצא ונטרף ונאבד!!.

 

יוסף שומע ואינו מאמין!!

 

מה? – אבא כלל לא יודע שאני נמכרתי
לעבד?!!! אבא כלל לא היה מודע לכל המהלך הזה?!!!

 

אני הרי הייתי משוכנע, במיליון
אחוז, שיש כאן מהלך מכוון מצד אבא!!

 

אוי ואבוי!!!

 

'ולא יכול ליוסף להתאפק עוד ויבקש
להוציא כל איש מעליו'!!

 

הוא פורץ בבכי מר!!

 

מה?!! איך טעיתי במחשבותיי?!!

 

וואי! איך בכלל הצליח אבא להמשיך
את חייו עד הנה במחשבה שאני כבר נטרפתי!!

 

'העוד אבי חי'?!! איך הוא הצליח
לשרוד, להחזיק מעמד, עם המחשבה הזאת?!! 'מהרו ועלו אל אבי'!!

 

מאותו רגע אין זמן יותר!! התבררה
הטעות, וצריך לפעול מהר, ועכשיו!!

 

אוי אוי,
חברים וידידים, כמה צריך ללמוד מכאן, בכל הקשור לסכסוכים ומחלוקות, מריבויות ואי הבנות, שמתעוררים חדשים לבקרים בין אדם לחברו
ובין איש לאשתו בין הורים לצאצאיהם ובין כלה וחמותו חתן וחמיו!! לא לעשות החלטות
ברורות, עם הרגשה של ודאיות, גם כאשר הכל נראה כמעט
ודאי שיש כאן הליך מכוון!!

 

כמה יסודות בשלום בית וריחוק
ממחלוקת יש כאן!!

 

כמה צריך להיות זהיר לא להחליט שום
החלטות ודאיות על סמך: אשתי הרי אמרה!! אשתי הרי עשתה ככה וככה!! בעלי הרי אמר לי
מפורש!! השותף הרי עשה כך וכך ואמר כך וכך!! בני/בתי הרי אמרו והרי עשו והרי דיברו!!

 

לא ולא!! ושוב פעם לא!!!

 

אל תחליט שום החלטה באופן הוודאי
והמוחלט, גם כאשר נדמה לך שברור לך שאתה צודק במאת האחוזים – השאר בכל פעם אישזהו מקום של ספק באופן שתוכל עדיין להקשיב לשני, ולהאזין
לו, ולברר, אולי ואולי באמת יש כאן מחשבה אחרת, דרך אחרת!!

 

כי הרי כמה היה אפשר, אולי, להציל
את המצב, ולשנותו, אם יוסף לא היה מחליט בוודאות את ההחלטה הזאת במחשבתו!!

 

זה המסר מהסיפור האיום הזה!! זה
המסר היוצא לנו מהאורות של תיקן המחלוקת בכוח האורות הגדולים של ימי החנוכה שנכנסו
זה עתה בתוכינו!!

 

ויהי רצון שנזכה להפנים את האור
הגדול הזה בתוכינו, ובכוח זה יושפע עלינו אור של שלום
שלווה אהבה ואחווה וריעות, בכל הרבדים של בין אדם
לחברו, ובכוח זה יתעורר עלינו גם רחמי שמים מרובים לעשות שלום ושלווה אהבה ואחווה וריעות, גם בינינו לבין בוראינו –
"ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אל השלום"!!

 

*  *  *

פרשת ויגש
היא, היא בדרך כלל, כאמור, הפרשה שמלווה אותנו מתוך ימי החנוכה לשאר ימות השנה!! שבת
מלווה חנוכה!!

 

ומבואר בספרים שאחד העניינים
העקרוניים של כלל ההשפעה של עניין החנוכה היא בסוד ביטול המחלוקת והבאת
השלום הכללי והפרטי, שכל זה הרי מתגלה בשלמות בפרשת השבוע!! כאשר יוסף
והשבטים מתאחדים שוב, ומתבטל המחלוקת הנוראה הזאת, שהיא בעצם משורשי המחלוקת בין
הפלגים והשבטים לדורות, שהיא גם השורש בין ההבדלים בין משיח דוד למשיח בן יוסף!!

 

וכבר במילים הראשונות של הפרשה
מופיע הנקודה של: "ויגש אליו יהודה ויאמר בי
אדוני ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני ואל יחר אפך
בעבדך" שכל זה הוא בסוד ההתכללות של
משיח בן דוד עם משיח בן יוסף, שלימות ביטול כל ענייני ההבדלים והמחלוקות, שזה
כאמור מהתכליתים הגדולים של כלל ימי החנוכה
(עיין היטב ליקוטי מוהר"ן בתורות שנאמרו בשבתות החנוכה: ח"א תורה יד'
ותורה יז' ותורה נד' וח"ב
תורה ב').

 

פרשה זו אכן צריכה לשמש אותנו כמאסף
של כל מה שקיבלנו בשמונה ימי החנוכה באופן שנצליח לשמר את המתנות של החנוכה
לכל ימות השנה.

 

נתבונן קצת ברעיונות של פרשת השבוע
מתוך הארת האורחי"ם החשובים (אור ח'!!)
שביקרו זה עתה אצלנו!! הימים החביבים של החנוכה שנכנס אצלנו, אצל כל אחד ואחת, זה
עתה.

 

*  *  *

 

כאמור, מבואר בספרים שאחד העניינים
העקרוניים של כלל ההשפעה של עניין החנוכה היא בסוד ביטול המחלוקת והבאת
השלום הכללי והפרטי, שכל זה הרי מתחיל להתקיים בפגישת יוסף עם האחים והרהורי
התשובה והחרטה של: אבל אשמים אנחנו בהתחננו אלינו ולא שמענו".

 

דבר זה כבר התחיל בתוך ימי החנוכה,
בפרשת מקץ, אבל זה נמשך ביתר שאת וביתר עוז בפרשה הזאת, כאשר נגמרים ומסתיימים
הימים המאירים של ימי החנוכה, כאשר יוסף והשבטים מתאחדים שוב, ומתבטל המחלוקת
הנוראה הזאת, שהיא בעצם משורשי המחלוקת בין הפלגים והשבטים לדורות, שהיא גם השורש
בין ההבדלים בין משיח דוד למשיח בן יוסף!!

 

כי שורש המחלוקת, בכלליות ובפרטיות
ובפרטי פרטיות, בכל העניינים הקשורים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, זה בעיקר נובע
מתוך הרגשת הטבע, כאילו הכול מתנהג רק על פי הכלל הנגלה לנו לעיניים הגשמיות שלנו,
כאילו של: "כוחי ועוצם ידי"!! ומאחר שנראה לו שהכול מתנהג אך ורק על פי
הטבע אז שייך מקום לפירודים ומחלוקות.

 

אבל ברגע שמגלה האמת לאמיתו, בכוח
ימי החנוכה, שהאמת האמיתי היא שהכול מושגח בהשגחה פרטית נפלאה ונוראה, רק שיש מצב
של הלבשת הנס בתוך גדרי הטבע, וכי גם כל חלקי הטבע היא כל כולה השגחה פרטית
מדוקדקת להפליא, באותו רגע מתבטל מיד כל שורשי המחלוקת, כי מתברר שהכל ממש,
ואפילו טעויות של כל בני אדם, הכול ממש מושגח בהשגחה נפלאה מהבורא כל עולמים, ואין
שום מקרה בעולם כלל!!

 

*  *  *

 

והנה, כבר בהכנה לקראת הפגישה של
האחים עם יוסף, המסופר בהרחבה גדולה בתוך חלק גדול מפסוקי פרשת מקץ, שבדרך כלל
הוא השבת שבתוך שבעת ימי החנוכה, שבפגישה הזאת נעוצה כל הכוח של עשיית שלום
בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ויעקב אבינו מתכונן רבות זה ועושה הכנות גדולות
להכין את בניו להצליח בשליחותם, כבר שם אנחנו פוגשים את הפסוק:

 

ואל שדי יתן לכם רחמים
לפני האיש
(מג' יד')

 

בדברי רבנו הקדוש ר' נחמן
מברסלב זי"ע
(ליקו"מ ח"ב תורה ס"ב) לומדים אנחנו מפסוק זה יסודות
חשובים ביותר בעניין האמונה הקדושה, שהיא היא היסוד הגדול ביותר להשכין שלום אמיתי
בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, מאחר שמתברר לו לאדם שהכול כאשר לכול מושגח
בהשגחה ישירה מהבורא כל עולמים, ולמה לו אם כן לעורר מחלוקת ומדנים על ה'סיבות',
ברגע שאפשר וצריך לפנות ל'המסבב כל הסיבות'!!

 

רבנו הקדוש מסביר שם שיעקב אבינו
ע"ה מאמין באמונה שלמה שהכול לטובה, ובכל זאת הוא גם יודע שרצון הקב"ה
שבמצב כזה צריך לעמוד כדל וכרש להתחנן על נפשו לשנות את הגזרה!!

 

אבל, לכאורה, אם הכול לטובה – למה
להתפלל לשנות את הטובה?!!!

 

ועל זה באה התשובה, כי רצונו יתברך
להשפיע ולהיטיב רק טוב לכל בריה שבעולם, רק היות וחטאנו עוינו ופשענו אזי ה'לטובה'
שלמעלה יכולה להתלבש, רח"ל, גם בדברים קשים ואכזריים לעיני בשר כאן עלי אדמות!!

 

כי בודאי כלפי הידיעה וההשגה של
מעלה הרי כל הייסורים האלו הם אך ורק לטובה כדי לכפר ולנקות!!

 

ולכן:

 

כל עוד הצער קיים, כל עוד
הייסורים קיימים, צריך האדם לעמוד, כאילו, מן הצד, ולקבל אותם באהבה גמורה ולהצדיק
את הדין במילואו!! ויחד עם זאת, באותו עת ובאותו רגע ממש מוטל עליו גם החובה
להתפלל על נפשו שהבורא עולם כבר ירחם עליו מרגע זה ואילך להסיר ממנו את הצער
והייסורים!!

 

והיה אם, חלילה, לא הסירו ממנו את
הצער והייסורים, אזי שוב ושוב ימשיך להאמין שהכול לטובה, ויקבל שוב את הצער
והייסורים באהבה, ובכל זאת ימשיך שוב, גם באותו עת ובאותו רגע, להתפלל ולהתחנן
לפני מלך מלכי המלכים ולבקש ולהתחנן:

 

אנא רחם עלי, אבי, מעתה,
והסר ממני יגון ואנחה! עשה נא ברחמיך שכבר לא אצטרך את הצער והייסורים!! עשה נא
ברחמיך שרחמיך כבר לא יצטרכו להתלבש בצער וייסורים!! עשה נא ברחמיך שאזכה לראות
בעיניים של בשר את טובתך ולא אצטרך רק להאמין בעיניים רוחניים שהכול לטובה!!

 

יעקב אבינו פונה ואומר לכל בניו:

 

ודאי הנני מאמין שכל הצער
הגדול של העלמת יוסף ממני, וכל הצער והייסורים של 'מושל מצרים' שמעליל עלילות
עליכם, וכל הצער והייסורים ש'שמעון איננו ואת בנימין תיקחו' – הנני מאמין באמונה
שלמה שהכול לטובה!!

 

ובכל זאת מפיל אני תחנוני
לפני בורא כל עולמים שיעשה נא עמדי חסד מעתה, מרגע זה ואילך, שכבר יתגלה אור פניו
בגילוי, ולא יתלבש חלילה שוב בהסתר פנים!!

 

'ואל שדי ייתן 'לכם'
רחמים' – שהאל שדי ייתן וימסור את הרחמים בידיים שלכם, שירחם עליכם ברחמנות שאתם
'מבינים' ולא רק ברחמנות שאתם 'מאמינים'!!

 

יסוד חשוב זה מיסודות האמונה
היהודית הוא!! והוא דבר השווה לכל נפש, כי אי אפשר לומר שזה שייך רק למדרגת יעקב
אבינו!!

 

לא ולא, כי דבר זה מרומז בפסוק זה
עצמו שזה עניין השווה לכל נפש!! כי הרי הפסוק הזה: א'ל ש'די י'תן ל'כם ר'חמים
הוא ר"ת: ישרא"ל – להודיע ולגלות שכל אשר בשם ישרא"ל מכונה, יש
בכוחו להאמין בדבר זה:

 

מצד אחד תהיה האמונה ברורה
וקיימת שכל מה שעושה הקב"ה הכול לטובה – ובכל זאת, מצד שני, מוטל עליו החובה
גם להתפלל ולהתחנן לפני מי שאמר והיה עולם, שיזכה, שהרחמים שלמעלה יהיה בידיים
שלו, בהבנה שלו, בעיניים גשמיים ובשריים גם כן, ולא רק שיצטרך להאמין שהכול רחמים
והכול לטובה!!

 

*  *  *

 

כל זה אפשר לזכות ביתר שאת וביתר
עוז בכוח הארת האמונה של ימי החנוכה לכל ימות השנה, ובמיוחד בכוח יום השמיני של
החנוכה – 'זאת-חנוכה' – לכל ימות השנה!!

 

כי עלינו לדעת שיש הנהגה של
'זאת-חנוכה', הנהגה שיתברר לעתיד לבוא, ביום השמיני, אבל צריך בכל זאת גם להמשיך
אותו לתוך ההנהגה של שבעת ימי השבוע!!

 

כי מצד אחד עלינו להאמין שבודאי
הכול לטובה, אבל מצד שני עלינו להמשיך את ה'הכול-לטובה' גם לתוך שבעת ימי השבוע של
כל ימות השנה של ההנהגה בעולם הזה, שגם בתוך גדרי הטבע יהיה הכול לטובה ולא רק לפי
הידיעה של ההנהגה של יום השמיני!!

 

כי בודאי ביום השמיני, שהוא בסוד
הימים שלעתיד לבוא, אז יתברר שהכול ממש היה לטובה, גם הצער והייסורים!! אבל היות
שאנו בכל זאת עדיין בתוך שבעת ימי השבוע של העולם הזה, לכן רצונו יתברך שנמשיך
לעורר רחמים על לטובה ממש, כפי ראות עינינו בעיני בשר!! כי גם אחרי יסוד האמונה
שהכול לטובה, בכל זאת נמשיך לעורר רחמיו באופן שנוכל לקבל את רחמיו המרובים כפי
הבנתנו כאן בעולם הזה!!

 

עניין זה מתבאר גם בביאור נפלא
בפסוק  הידוע והמפורסם בפרשת השבוע, כאשר
יוסף נעמד לפני אחיו ומכריז ואומר:

 

'אני יוסף אחיכם' (מה' ד')

 

ומובא על כך במדרש:

 

'לעתיד לבוא, אומר
הקב"ה לכל אחד מישראל: 'אני יוסף אחיכם' – 'אני ד' אלוקיכם'!!

 

ולכאורה, מה הקשר? ומה הכוונה
בדברי המדרש פליאה הללו?

 

הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטר
הי"ו מבאר: שכל ההסתרה, ההעלמה, הקושיות והתמיהות, שהיו לאחי יוסף במשך כל
אותה תקופה על הנהגת המשנה למלך במצרים אתם, כל זה נמשך  רק עד שיוסף פנה אליהם והכריז ואמר: 'אני
יוסף אחיכם'!!

 

כי באותו רגע של ההכרזה: 'אני יוסף
אחיכם' – הכול התבהר!! הכול כבר מובן, אין כבר שום שאלה, אין כבר שום תמיהה, אין
כבר שום קושיא, מבינים מיד שכל מה שהיה עד עכשיו זה עוד היה ברחמים גדולים!!

 

וכך, גם יהיה לעתיד לבוא, אז יתגלה
כזה גילוי של דעת: 'ומלאה הארץ דעה את הוי"ה', שיראו עין בעין איך
שהכול כאשר לכל היה מושגח בהשגחה נפלאה, וצדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו!!

 

ובכל זאת, עד הלעתיד הזה, עד
ההתבהרות הזו, מוטלת עלינו בכל עת גם לבקש רחמי שמים ש'אל שדי ייתן' לנו את ה'רחמים',
בידינו, כפי הבנתנו!!

 

ויהי רצון: שנצליח להמשיך עלינו
אמונה זו, בכוח ימי החנוכה, שמצד אחד נאמין באמונה שלימה וברורה שהכול לטובה, כי
הרי יתברר בבירור ש'אני יוסף אחיכם', ואין כלל קושיות ותמיהות על ההנהגה של הבורא
כל עולמים!!

 

ובכל זאת נמשיך על עצמנו, בכל
העניינים והמובנים, ברוחניות ובגשמיות, את הסוד של: א'ל ש'די י'תן ל'כם ר'חמים!!
שהרחמים יהיה מסור בידינו!! לרחם עלינו כפי ההבנה של העיני בשר הגשמיים שלנו גם כן!!
עד שיתאחדו בשלמות אצל כל אחד ואחד תורה וגדולה במקום אחד.

 

ובכוח כל זה נצליח מעתה להתגבר על
כלל כל הסיבות המביאים בתוכינו סכסוכים ומחלוקות, ונמשיך שלום גדול אהבה ואחווה וריעות
כל אחד ואחד בתוך ד' אמותיו, ומשם יפרוץ פרץ גדול של השלום גם לכל הסובבים אותנו
ולכל העולם כולו
(עיין היטב ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יד').

 

 

 

 

א לעכטיגער שבת

 

 

 

 

 

                                           

כתיבת תגובה