ערב שבת פרשת כי תבוא ה'תשע"ג
לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ
ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון
ז"ל פראנק
יארצייט הראשון חל השנה בשבת ג' תשרי ה'תשע"ד
פנינים מתוך 'באר בשדה'
על פרקי אבות פרק ג' ופרק
ד'
לקראת שבת פרשת כי תבוא –
לאומן!
השבת הקרובה היא פרשת כי תבוא, והיא
כבר מקרבת אותנו יותר ויותר במעשים ובמנהגים, שמכניסים אותנו לתוך אווירת הימים
הנוראים!
נשתדל בהמשך הדברים ללמוד ב'
משניות, מתוך ב' הפרקים, פרק ג' ופרק ד', ששניהם כאחד יכולים לשמש לנו כהכנה ראויה
לקראת ימי הדין של הימים הנוראים הבאים לקראתנו!
בפרק ג' משנה טז'
אומר לנו ר' עקיבא, כפי שמצויין 'הוא היה
אומר'! שזה סובב הולך על ר' עקיבא המוזכר בתחילת משנה יג',
והוא היה אומר – זה רבי עקיבא!
כבר ציינו כמה פעמים על גודל הזכות
להזכיר מימרא מאותם עשרה הרוגי מלכות, שבראשם היה ר' עקיבא! שנהרג על קידוש ד'
במסרקות של ברזל בערב יום הכיפורים!
וכבר הבאנו את דברי האר"י
הקדוש, שעיקר כוחם של כל ישראל בימי גלותם, הוא בכוח וזכות הצדיקים הקדושים אשר
נהרגו על קידוש השם! שלכן תיקנו לנו חכמים להזכיר בל יום בתפלת שחרית: 'אל
נקמות ד' אל נקמות הופיע הינשא שופט הארץ השב גמול על גאים'! שבזה מעוררים
כוחם של אותם הרוגי מלכות! שבכוחם יכולים להגיע אחר כך לפסוקים של: ד' מלך ד'
מלך ד' ימלוך לעולם ועד!
וזה הרי תמצית העניין של ימי הדין,
ימי ראש השנה, שבהם נצטווינו לתקוע בקול שופר! ולומר פסוקי מלכויות
זיכרונות שופרות כדי להמליך עלינו ב:ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד
את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא! וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור
כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלוקי מלך
ומלכותו בכל משלה!
וכל זה, כאמור, בכוח עשרה הרוגי
מלכות! ובראשם ר' עקיבא! שאת מאמריו אנחנו לומדים בשבת זו! לעורר זכותו וכוחו! שנכתב
ונחתם לאלתר לחיים טובים ארוכים ולשלום!
* * *
הכול נתון בעירבון!
כל אדם ואדם נמצא בכל עת בידיו של
השם יתברך! והגם, כי נותנים לו להסתובב חופשי בעולם הזה! ולעשות, לכאורה, ככל
העולה על רוחו ורצונו! בכל זאת ידע ויבין המתבונן, שכל ימי חייו הוא נתון בעירבון!
יש ערבים עליו! וכפי שחז"ל מלמדים (במסכת סוכה): שרגליו של כל אדם ערבים
בעדו, להוליכו לכל מקום שנגזרה עליו מלמעלה ללכת לשם! בכדי לקבל שם שכר או עונש
חלילה!
ומצודה פרוסה על כל החיים!
אף אחד לא יכול לחמוק 'ממצודתו' של
השם יתברך! 'המצודה' של השם יתברך, הייסורים והמיתה, הם הולכים יחד עם כל אדם לכל
מקום ששם ילך! 'מצודתו' של השם יתברך, שהם הייסורים והמיתה, פרוסים על כל מציאות
החיים, בכל מקום ובכל זמן!
החנות פתוחה!
כן! יש חנויות פתוחות! אפשר להיכנס
ולקנות כל מה שרוצים אפילו בהקפה!
החנווני מקיף!
אפשר לעשות, חלילה, פשעים, עוונות,
חטאים! והשם יתברך – בעל החנות ממתין עד שפורע!
והפנקס פתוח!
הכול נרשם! כפי שאכן אומרים בתפלה
הנוראה של: ונתנה תוקף קדושת היום, שאומרים אותו בדחילו ורחימו בתפילת
המוסף של ראש השנה ויום הכיפורים:
ובו תינשא מלכותך, ותשב
עליו באמת! וכותב, וחותם, וסופר ומונה, וזוכר כל הנשכחות! ותפתח את ספר הזיכרונות!
ומאליו יקרא! וחותם יד כל אדם בו!
והיד כותבת!
החנווני הזה אינו טרוד בעניינים
אחרים! אינו שוכח לרשום! הכול נרשם! הכול נכתב!
וכל הרוצה ללוות יבוא
וילווה!
אבל:
הגבאים מחזירים תדיר בכל
יום!
רח"ל! ייסורים, מיתה! הם
מסתובבים תדיר בכל יום לעשות שפטים!
ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו!
לפעמים האדם זוכר את מעשיו הלא
טובים! ואז הוא מודה על האמת על הצער
והייסורים הבאים עליו וחוזר בתשובה! ולפעמים הוא כבר שכח את חטאיו, ואז כאשר באים
עליו ייסורים הוא בא בטענה וטרוניא על בורא כל עולמים!
למה הוא מעניש אותו כל כך!
הגבאים הללו, הייסורים הללו, יש
להם על מה שיסמוכו! כי הרי 'זוכר כל הנשכחות אתה
הוא'! 'ומעשה איש ופקודתו' הכול בא לפניו יתברך! והדין הוא דין אמת והכול מתוקן
לסעודה!
כי אחרי כל הצער והייסורים הרי גם
לרשעים יש מקום בסעודת העולם הבא!
כפי שמובא בספרים על זה הסבר נאה
ויאה, על שהמשיל את עניין השכר בעולם הבא כעניין הסעודה!
כי לסעודה כולם נכנסים מתוך
שער אחד של אולם הנכנסים! אבל בפנים יש מקום קבוע לכל אחד! את המכובד
מושיבים ליד המכובדים! ואת הפשוט מושיבים ליד הפשוטים!
כך גם עניין המיתה! שהוא השער
לעולם הבא! השער לאולם הסעודה! שכולם עוברים את אותו השער! כולם מתים באותה
צורת מיתה! אבל בתוך אולם הסעודה, בתוך העולם הבא, 'שם' לא חוטפים
מקומות! 'שם' יש לכל אחד את מקומו כפי אשר הכין אותו 'כאן' בעולם
הזה לפי מעשיו הטובים!.
מילים כדרבונות! כל דברי ר' עקיבא
במשנה זאת הם מסמרי שיער לכל המתבונן בהם! וראויים הדברים להילמד בימים הללו,
סוף ימי חודש אלול, בימי ההכנה לתחילת ימי הסליחות, בכדי לעורר עצמנו לתשובה אמיתית לפני מי שאמר והיה העולם!
בפרק ד' במשנה ח' מובא שר'
ישמעאל בנו של ר' יוסי היה אומר:
אל תהי דן יחידי
על אף שעל פי הלכה, מסבירים
המפרשים, שדיין מומחה יכול לדון יחידי! אבל יש עניין על חסידות שגם דיין מומחה לא
ידין יחידי!
כי אין דן יחידי אלא אחד!
ובירושלמי מובא בשם ר' שמעון בן
פזי שאפילו השי"ת, האחד יחיד ומיוחד, גם הוא אינו דן יחידי! כי יש לו בית
דין של מעלה.. והוא, כביכול, מתייעץ בדינו עם מלאכי מרום, מלאכי ימין ומלאכי שמאל!
והוא רק חותם יחידי!
כל שכן וכל שכן כל אדם בעולם הזה,
צריך להיזהר לא להיות דן יחידי!
* * *
האמת, שגם הפשט הפשוט של שני
המשניות הללו, יש בהם די והותר לעורר אותנו כולנו כראוי לקראת ימי הדין הנוראים
הבאים לקראתנו לשלום!
אבל אפשר להתבונן מעט, ברובד
הפנימי של הדברים הנאמר כאן, ואז שני המשניות הללו אמורים לשמש לנו גם כעצה טובה
קא משמע לן לקראת ימי הדין!
עצה טובה איך לזכות לצאת זכאי ביום
הדין!
עצה טובה איך להצליח להיכתב ולהיחתם לאלתר
לחיים טובים!
ומי מאתנו אינו רוצה לחפש עצה טובה
לקראת יום הדין המתקרב ובא?!!
הסכת ושמע!
חז"ל כבר גילו לנו במסכת ראש
השנה שהן אמת שדנים את האדם כמה פעמים בשנה! ולשיטת ר' יוסי אדם נידון בכל
יום! ובכל שעה! אבל לכולא עלמא בראש השנה הוא יום הדין הכללי לכלל כל
האנושות כולה!
ולכן, היות שהאדם אינו יודע מתי זה
הזמן והעת שדנים אותו בשמים ממעל! אשר על כן, צריך בכל עת, זהירות יתירה, להתעסק
בדברים הגורמים המתקת הדינים! בכדי שאם, חלילה, עכשיו בשמים עובר על האדם
זמן ועת של משפט ודין, יוכל להמתיק את הדין, בכוח מעשיו הטובים והעצות הטובות
המועילות וגורמות המתקת הדין מעל האדם!
* * *
אבל ודאי שהדברים נאמרו בכפליים, לימים הללו, ימי ערב הדין הכללי! ימי עשרת ימי תשובה!
שבראשם שני ימי ראש השנה ובסופם יום הכיפורים! שלשיטת כולם, הרי כולם עוברים
לפניו כבני מרון! וכולם נסקרים בסקירה אחת! ונידונים בראש השנה על כל ימי השנה
כולה!
וכפי הנוסח המצמרר שאומרים בתפלת 'ונתנה
תוקף קדושת היום'!
בראש השנה יכתבון! וביום
צום כיפור יחתמון!
בליקוטי מוהר"ן
(תורה סא' ותורה רי"א): כותב רבנו ר' נחמן מברסלב את הלשון:
כי ראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה כולה!
הרב ר' אליעזר ברלנד שליט"א, מחשובי
המנהיגים שבחסידי ברסלב, רגיל לומר הברקה יפה:
בראש השנה מצלמים בשמים, את כל אחד
ואחד מאתנו, עם 365 תמונות! וכל יום מימי השנה זה פיתוח הפילים של
התמונה שצילמו אותו בראש השנה!
אצל רבנו ר' נחמן מברסלב
זי"ע שהוא כל כך הזהיר את כל מקורביו לבוא ולהתאסף יחד לידו בימי ראש
השנה הקדושים, מסופר עליו, שבכל ליל ראש השנה! בלילה הראשון של ראש השנה, היה נוהג
להאריך מאוד מאוד בתפילת שמונה עשרה של תפלת הערבית!
הש"ץ כבר ידע שהוא לא ממתין
שר' נחמן יסיים את תפילתו בלחש של תפלת הערבית! והציבור היו מתחילים את אמירת
המזמור של 'לדוד מזמור לד' הארץ ומלואה'! ור' נחמן היה ממשיך להיות דבוק
בשרעפי מחשבותיו בעולמות אחרים!
וגם כאשר כולם כבר סיימו את תפלתם!
והלכו כולם לביתם לקדש על היין ולאכול סעודת יו"ט! וכאשר חזרו שוב לבית הכנסת
אחר הסעודה! עדיין מצאו את ר' נחמן אחוז בשרעפי מחשבותיו בתפילת שמונה עשרה של
ערבית!
רבנו הקדוש ר' נחמן התבטא פעם:
מה שכל העולם כולו עושה
תיקונים בתפילותיו מראש השנה עד שמיני עצרת! הוא עושה כל זה כבר בלילה הראשון של
ליל ראש השנה!
כאומר, שהוא אחר כך בימים שלאחר זה
הולך מדרגה לדרגה! גבוה מעל גבוה!
כי הרי ידוע על פי תורת הקבלה
שמיום הראשון של עשרת ימי התשובה ועד שמיני עצרת נעשה בעולמות העליונים יחוד אחד
גדול! תיקון אחד גדול! יש תיקון שלם הנעשה באותם עשרים ושניים יום! והצהיר ר' נחמן
על עצמו שהוא עושה כל זה כבר בלילה הראשון של ליל ראש השנה!
רבנו הקדוש ר' נחמן הצהיר פעם:
שכל אלו שבאים להתפלל אצלו
בימי ראש השנה הוא משתדל להעבירם בדין כבר בלילה הראשון של ליל ראש השנה!
בכתבי האר"י נאמר, שכאשר
מתעורר בכייה על האדם בפתאומיות בימי הדין של ימי ראש השנה, ידע ויאמין, שבאותו
שעה, כנראה, מעיינים בדינו בשמים ממעל, ונשמתו מרגשת בכך! וזה מעורר אותו לבכייה!
ואז, באותו רגע שנסקר האדם
ומעיינים בדינו! הרי נגזר עליו כל מה שיהיה אתו במהלך כל השנה החדשה שבפתח, הן על עניינים
רוחניים והן על עניינים גשמיים!
כי האר"י הקדוש מגלה,
שכאשר מתפללים את תפלת: 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים', צריך לכוון אז על חיים
רוחניים! חיים של לימוד התורה! חיים של אהבת תורה! חיים של יראת שמים!
ולכן זה נכלל ב'וזכרנו', כי
'זכרנו' מרמז על דברים רוחניים, שתלויים בעניין של 'זיכרון',
שהוא ב'מוח'! ולכן גם אומרים אז: 'מלך חפץ בחיים'! כי בוודאי מלכו
של עולם חפץ ביותר שיהיה לאדם חיים רוחניים!
וכאשר אומרים: 'וכתבנו בספר
החיים', אז צריך האדם לכוון לבקש על החיים הגשמיים! חיים של רפואה שלמה!
חיים של ישועה במציאת הזיווג! חיים של ישועה בשלום בית! חיים של ישועה בפרנסה
בכבוד! חיים של עושר וכבוד דקדושה!
כי 'כתיבה' זה כבר עניין
יותר גשמי מ'זיכרון'! לכן ב'וכתבנו' צריך להתפלל על העניינים
הגשמיים!
אבל צריך לזכור, שגם אז מוסיפים: 'למענך
אלוקים חיים'! שאנו פונים להקב"ה ואומרים לו: נכון, אנחנו מתפללים כעת על
'וכתבנו'! על עניינים גשמיים! אבל אנא ממך, שגם את הדברים הגשמיים
נכוון בהם גם, שזה יהיה למענך, לכבודך! למען שנוכל לשבת במנוחה על התורה
והעבודה וגמילות חסדים בסור מרע ועשה טוב!
הכלל שבראש השנה דנים את האדם על
כל השנה החדשה גם על העניינים הרוחניים שבמהלך כל השנה החדשה! איזה רב יהיה לו!
איזה ספרים הוא ימצא השנה! איזה חברים יהיו לו! איזה תפלות יזכה להתפלל! איזה אהבת
תורה! איזה חשק בתורה יהיה לו! איזה ניסיונות הוא יצטרך לעבור!
כי הרי כל תכלית הדין בראש השנה
היא לאפשר לאדם בחירה מחודשת להתקרב להשם יתברך בשנה החדשה! ולכן, מעיינים
בדינו, מה עבר עליו בשנה שעברה! ומה צריך לעשות אתו בכדי לתת לו מקום להתעוררות
מחודשת לקראת השנה החדשה שבפתח!
כי על אף שבוודאי הבחירה נשארת ביד
האדם אבל משמים דנים אותו האם יש מקום לקראת השנה החדשה לשנות אתו עניינים,
לטוב או לרע, חלילה, בכדי שיוכל לבחור בטוב!
וזה כלול בטעם העניין שבאים
לצדיקים על ימי ראש השנה! כי יש מאבק בשמים על כל נשמה ונשמה באיזה דרך ללכת איתה לקראת השנה החדשה! לטוב או לרע חלילה?! מה יהיה יותר טוב
למען הבחירה שלו האם כאשר ניטב עמו או, חלילה,
כאשר נרע עמו?! ואנו באים ליד הצדיקים בכדי שהם יעוררו רחמי שמים שידונו אותנו
לטובה! שיתנו לנו צ'אנס חדש ברוחניות ובגשמיות! ולא כפי טענת המקטרגים
שמבקשים להחמיר עלינו את העבודה של השנה חדשה!
כאשר מתבוננים בכל זה הרי אימה
ופחד ייפול על האדם! כל השנה החדשה שבפתח, ברוחניות ובגשמיות, תלוי ועומד כפי
ההכרעה שייפול בימים אלו!
וכלשון ר' כרוספדאי:
ספרי חיים וספרי מתים
פתוחים! ושלושה ספרים נפתחים לצדיקים לבינונים ולרשעים!
ויש כאלו שתולים להם עד
יום הכיפורים!
כמה יעברון וכמה יבראון!
מי יחיה ומי ימות! מי במים מי באש! מי ברעש מי במגיפה!
מי בנפילת מניות בוול סטריט! ומי בנפילת שוקי הנדל"ן!
מי ברעש האדמה ביפן ובסין!
ומי בטביעה בנהרות ובהתרסקות מטוסים!
מי ינוח מי ישלו! מי
ירוויח בעסקיו! ומי יצליח בכל ענייניו!
מלאכים בו יחפזון! וחיל ורעדה
יאחזון! ויאמרו: הנה יום הדין!
מספיק שכל אחד מאתנו יסגור את
עיניו לכמה רגעים ויתבונן טוב, בכמה דקות של שקט:
איך עברה השנה שחלפה עד עתה?!..
שיתבונן טוב אצל כל הקרובים אליו
ביותר!
אצל הוריו, אצל בניו ובנותיו,
נכדיו ניניו! אצל אחיו ואחיותיו! אצל שכניו חבריו ושותפיו!
כמה הצליחו במהלך השנה שחלפה?! כמה
התארסו והתחתנו?! כמה הצליחו בעסקיהם?! כמה נושעו בזרע של קיימא?! כמה התעשרו?!
ומצד שני:
כמה מידידיו הקרובים, שהוא מכיר,
איבדו את כל פרנסתם?! כמה איבדו את בריאותם ונפלו למיטת חוליים?! כמה איבדו את
השלום בית והתגרשו?! כמה איבדו את שלוות נפשם והתמוטטו עצביהם?!
וכמו כן ברוחניות:
כמה זכו והתעוררו לתשובה ועשו
שינוי גדול בחייהם?! וכמה, להיפך, נפלו לגמרי מהאידישקייט והפסיקו לגמרי ללמוד,
ולהתפלל, ולקיים מצוות, ולשמור שבת, ולשמור עיניים וקדושת הברית?! כמה נפלו לסמים
ולהתמכרות אלכוהולית?!
ולחשוב טוב שכל זה הרי כבר נגזר בראש השנה של השנה שעברה!
והנה, עכשיו מגיע שוב ראש השנה של
ה'תשע"ד! והולכים להכריע בכול הקשור לחיים הגשמיים שלי ולחיים הרוחניים
שלי של השנה החדשה! הרי שאלת השאלות שכולנו צריכים לשאול את עצמינו:
אולי יש לי איזה דרך,
לגרום שינוי לטובה! שינוי להכרעה טובה! בשביל חיי הגשמים והרוחניים גם יחד?!!
* * *
ודאי, אם כן, שצריך בימים אלו, של
ימי הכרעת הדין של השנה החדשה שבפתח, להתעסק ביתר שאת וביתר עוז בכל דבר שיכול
לגרום להמתיק הדינים! בכדי שנצא זכאים בדין!
ומכאן, הקריאה בדרך של עצה טובה
קא משמע לן היוצא מתוך לימוד ב' המשניות של ר'
עקיבא ושל ר' ישמעאל בן ר' יוסי:
ונפרעים מן האדם מדעתו
ושלא מדעתו! ואל תהי דן יחידי!
כי רבנו הקדוש ר' נחמן מביא בספרו
ליקוטי מוהר"ן (ח"א תורה קי"ג):
כי שמעתי בשם הבעל שם טוב,
כי קודם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין את כל
העולם ושואלים אותם אם הם מסכימים לגזר דין?! וגם את אותו האדם בעצמו שעליו רוצים
לגזור את הגזר דין, גם אותו שואלים אם הוא מסכים לגזר דין שייגזר עליו! ורק אז,
כאשר הוא מסכים, רק אז נגמר הדין!
והעניין בזה, כי הרי בודאי כאשר ישאלו את האדם שרוצים לגזור עליו איזה גזר דין,
האם הוא מסכים שיגזרו עליו את הדין, הוא בודאי יגיד
שהוא לא מסכים?!! ואיך אפשר, אם כן, לשאול אותו באופן שהוא יגיד שהוא מסכים לגזר
דין?!!
אך משמים מטעים אותו! ושואלין אותו, בדרך חכמה, על מישהו אחר! מה הוא אומר, ומה
דעתו, כאשר פלוני אלמוני עשה כך וכך! מה דינו? מה צריך לגזור עליו?! וכאשר הוא
עונה, ומחווה דעתו, ופוסק על פלוני אלמוני את הדין, אזי נגמר גם עליו אותו דין!
וכעניין שמצאנו אצל דוד
המלך עליו השלום, כאשר היה החטא עם בת שבע, ובא אליו נתן הנביא, ושאל אותו עם דרך
משל של האורח עם כבשת האלמנה (שמואל ב' י"ב), ורק כאשר דוד ענה: חי ד'! רק אז
נפסק עליו הדין!
וזה הפירוש של המשנה: 'ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו'! כן, מצד אחד זה 'מדעתו',
זאת אומרת: ששואלים את דעתו, אבל בכל זאת זה נשאר גם בגדר 'שלא מדעתו'! כי הוא הרי
אינו יודע ואינו מבין ואינו קולט באותו רגע ששואלין
אותו על עצמו!
כי בכל הדיבורים ובכל
הסיפורים שאדם רואה ואדם שומע, צריך לדעת שנמצאים בתוך כל מה שרואה ובתוך כל מה
ששומע דברים גבוהים, נעלמים, וסודיים!
וצריך להיות זהיר בזה מאוד
מאוד! שלא יעיז האדם לגמור, לחתוך, לפסוק את הדין,
במהירות, עד שישנה וישלש! ויחזור ללמד זכות על פלוני אלמוני! אולי הוא בכל זאת לא
אשם! אולי הוא לא ידע כל כך! לא מגיע לו עונש! כי אם, חלילה, הוא ידון אותו מייד, אם הוא יהיה חלילה, דן יחידי!. הרי זה סכנת נפשות!!!!
כי יכול להיות שאת עצמו הוא דן עכשיו!
הכלל היוצא למעשה מתוך כל זה, כאשר
הינך רואה ושומע על מישהו שעשה עוולה, אל תהיה, חלילה,
דן יחידי! ספונטאני! אל תחטוף מתוך פיך מיד, במהירות, איזה פסק עליו! כי, חלילה,
יכול להיות שאת עצמך אתה דן כעת!
הקומארנער בספרו נוצר חסד
מביא מעשה שהיה בזמן הבעש"ט על אחד מהחסידים שראה
את חברו מרים באמצע תפלתו קופסת הטבק שנפל לו באמצע התפלה! והחבר הזה מיד דן אותו
לכף חובה: איך הוא לא מתבייש להתנהג כך?! באמצע התפלה להרים קופסת טבק?!! ומן
השמים נגזרה על איש זה גזר דין, עקב זה שדן מיד, יחידי, את חברו על הרימו קופסת
הטבק באמצע התפלה!
הבעש"ט ראה כל זה ברוח קדשו,
וניסה להתווכח בבית דין של מעלה שיקלו את הגזר דין מעל תלמידו אבל ללא הועיל! עד
שהוא פעל שרק כאשר התלמיד הזה ישוב לדון לכף זכות את חברו, או אז יומתק ממנו הדין!
הבעש"ט גרם בדרכיו שתלמידו התחיל
להרהר בעניין זה של הרחת הטבק! מה זה ועל
מה זה שהאנשים צריכים לכך בכלל?! עד שהגיע אליו מחשבה, שיכול להיות שלפי מיעוט
השכל והמדרגה בדורות הללו, הרי שיש אנשים שצריכים סיוע כמו הרחת טבק בשביל להתרכז
בתפלה! ואז עלה על מחשבתו, מחשבת זכות על חברו! שאולי רק בגלל שרצה להתרכז בתפלתו
הוא הרים את קופסת הטבק!
כאשר בא התלמיד לפני הבעש"ט וסיפר לו את מחשבתו, על מה ולמה צריכים היום
אנשים אמצעים בשביל עבודת השם יתברך! האיץ בו הבעש"ט
שיוציא בפיו גם את כל מחשבותיו בעניין זה! ואז הוא סיפר לבעש"ט
שהיה לו מחשבה רעה על חברו ואח"כ הוא דן אותו לכף זכות! ורק אז גילה לו הבעש"ט איזה גזר דין הוא גזר על עצמו בזה שתחלה דן אותו
לכף חובה! ורק כאשר שוב דן אותו לכף זכות ירד ממנו הגזר דין!
מכאן יוצאת הקריאה,
התחינה, הבקשה, והאזהרה:
אל תהי דן יחידי! אל
תפסוק, חלילה, בעניינו של חברו! כי צריך להיזהר בזה מאוד לבלי לגמור הדין עד שישנה
וישלש כי יש בזה סכנת נפשות!
ועניין זה אינו רק בדברים
גדולים ורחוקים! אלא כל אחד ואחד בארבע אמותיו! עוברים עליו כאלה ניסיונות!
כי כל אחד מאתנו צריך שידע
ויאמין, שכל מה שהוא שומע ורואה, גם בתוך ד' אמותיו של ביתו! זה הכול שליחים משמים
לראות אם אתה תפסוק מיד את הדין לכף חובה! ואז, חלילה, פסקת זאת על עצמך!
כי כל מה שהאישה עושה! וכל
מה שהבעל עושה!
כל מה שהילדים עושים! וכל
מה שההורים עושים!
כל מה שהשכנים עושים! וכל
מה שהשותפים והעובדים עושים!
כל הדברים והטעויות שהם
עשו – שהם הרי ודאי מוציאים אותך מדעתך! וזה מכניס אותך מיד לכלל כעס! ואז,
כטבע האדם, אתה מיד פותח את הפה! ופוסק את
הדין! ומחמיר עליהם! ואינו דן אותם לכף זכות! רח"ל!
יכול להיות שאת עצמך דנת עכשיו!
ולכן, שמור על עצמך! אל תפסוק
מיד!
אין אתה יודע מה עבר עליהם! לכן,
עדיף שתדון אותם לכף זכות! עד שישנה וישלש! תחשוב עוד פעם ועוד פעם, אולי בכל זאת
השני צודק! אולי בכל זאת השני כרגע לא כל כך אשם! וכל כמה שאתה מכניס לעצמך
מחשבות מזכות על כל הסובבים אותך, הרי את נפשך הצלת! כי הרי מן השמים סיבבו
שאתה תשמע ואתה תראה איזה טעות שהם עשו, וזה בכדי לשאול אותך מה צריך להיות הדין
עליהם, ובכך רצו 'לשלוף' ממך את הפסק על עצמך!
אבל ברגע שאתה תהיה חכם! ותדון
אותם לכף זכות! ותהפוך תמיד בזכותם! הרי גם מן השמים יתנהגו כך אתך!
ולפי זה יוצא מכאן פירוש שונה
לגמרי בדברי המשנה! כי הרי בפשטות משמע מהמשנה 'שנפרעים מן האדם מדעתו ושלא
מדעתו'! זאת אומרת שבעצם בכלל לא שואלים אותו על הגזר דין שלו! ואם, חלילה,
משמים רוצים להביא גזר דין – זה מגיע! אם זה מדעתו ואם זה שלא מדעתו! ואין שליטה
כלל על הגזר דין! ולפי הפירוש של הבעש"ט יוצא,
שבכל זאת מרמזת לנו המשנה דרך ועצה טובה, איך אפשר בכל זאת להפוך את הקערה על פיה!
ואיך בכל זאת אפשר להינצל מכל גזר דין!
כי המשנה הזאת באה להציע לאדם דרך
הצלה! איך להציל עצמו! וזה על ידי כשהוא שומע וכשהוא רואה כל מיני דברים
שמרגיזים אותו! שמעצבנים אותו! בחיי היום יום! עם אשתו, וילדיו, הוריו, וחבריו
ושותפיו! והוא בכל כוחו ישתוק וידום! ולא יפסק עליהם את
הדין! לא במחשבה ולא בדיבור ולא במעשה! הרי בכך הציל את עצמו!
כי הוא הרי לא הלך כפי טבע האדם להיות
דן יחידי! רק אדרבה, הוא הולך עם דבריו של ר' עקיבא ודבריו של ר' ישמעאל,
להיות דן לכף זכות! לחשוב פעם ופעמיים לפני שהוא מוציא משפט מפיו! והוא ישנה
וישלש! זה גורם שהוא מציל את עצמו!
כי בהתנהגותו זו, הוא מעורר עליו, מידה
כנגד מידה, שגם משמים אומרים עליו: הנה, הרי זה האדם היה יכול עכשיו מיד לכעוס!
כי הרי עשו לו עוול כזה וכזה! והוא היה יכול בהחלט לומר מיד דברים שליליים על
חבריו וידידיו וקרוביו! אבל הוא מאפק את עצמו! הוא
דן אותם לכף זכות! הרי גם אנחנו צריכים כך להתנהג אתו! הרי לנו כאן עצה
טובה, איך להציל עצמנו כעת, בימי הדין של הימים הנוראים הבאים לקראתנו!
ודאי שצריך להרבות גם בתשובה ותפלה
וצדקה שמבטלים רוע הגזרה! אבל המשנה הזאת נותנת לנו עצה טובה ונפלאה איך לצאת זכאי
ביום הדין! באופן שיקויים כבר אצל כל אחד ואחד התפלה שכולנו מתפללים:
זכרנו לחיים מלך חפץ
בחיים, וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים
ויהי רצון שנזכה כולנו
להיכתב ולהיחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום בספרן של צדיקים
א פריילאכן שבת
כי תבוא – לאומן!
מוטה