פניני באר בשדה פרקי אבות פרק ה מחזור ב – בעניין הפרת הכעס

ערב שבת
פרשת חוקת ה'תשע"ג

כאן
– אומן

ליד
קברו של רבנו רבי נחמן מברסלב

הטמון
יחד ובסמוך ל – 30,00 הקדושים שה'יארצייט' שלהם חל היום הי"ד
וזי"ע

ולעילוי
נשמת אבי מורי הכ"מ

ר'
חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון ז"ל פראנק

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

על פרקי אבות פרק ה' מחזור
ב'

 

"ארבע מידות בדעות:
נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו".

 

כי על אף היותו נוח לרצות, ואפשר
לרצותו מהר, ומיד! אבל בכל זאת כל הסובבים אותו סובלים ממנו, כי יודעים המה שתיכף
ומיד, הרי יבוא שוב לכלל כעס! ואז יצא שכרו זה שהוא נוח לרצות, בהפסדו,
שהוא גם נוח לכעוס!

 

קשה לכעוס וקשה לרצות – אכן יש אצלו הפסד, שקשה
מאוד לרצות אותו! אבל בכל זאת יצא הפסדו זה, במה שלכל הפחות כולם יודעים, שלא
כל כך מהר הוא כועס! לכן יצא הפסדו זה, בשכר זה שלכל הפחות קשה להכעיסו!

 

קשה לכעוס ונוח לרצות הוא כבר מעלת
חסיד!
כי
חסיד הוא עניין 'ארך אפיים' כי הרי הפסוק מעיד: 'ארך אפיים ורב חסד'!
וכן כתוב במיכה: 'לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא'!

 

נוח לכעוס וקשה לרצות זה כבר בדרגת
רשע!
כי
כל הכועס עוונותיו מרובים מזכויותיו! כל שכן אם הוא כל פעם קשה לרצות ונוח לכעוס!

 

*

 

מפרשי המשנה מדייקים, שלשון התנא
הוא: 'קשה לכעוס'! כי לומר על בן תמותה שלעולם לא יבוא לידי כעס, זה אי
אפשר! כי אפילו על משה רבינו 'העניו מכל האדם אשר על פני האדמה'! השפל והסבלן! ובכל
זאת התורה מעידה: 'ויקצוף משה על פיקודי החיל'! וכן כך בחטא 'מי מריבה'
– המסופר בפרשת השבוע פרשת חוקת – אמר משה: 'שמעו נא המורים'! וכמבואר
במפרשי המקרא בעניין זה!

 

כי בן תמותה, ודאי יכול לבוא לידי
כעס! אבל העבודה של החסיד, לגרום לכך שיהיה לפחות בדרגת קשה לכעוס! וגם, כאשר כבר
נכשל, חלילה, בעוון הכעס, יעבוד על עצמו להיות מאלו הממהרים והנוחים לרצות!

 

*  *  *

 

על עניין זה של מידת הכעס צריך
האדם לעמול על עצמו לשנות הרגליו בכל ענייני הכעס!

 

כי הרי גם בגשמיות ירוויח האדם מכל
זה, כי הרי כבר אמרו: 'הרתחן חייו אינם חיים'!

 

צריך כל אדם לעבוד על עצמו בכל
הקשור למידת הכעס, בפרט בכל הנוגע להתנהגות של כל אחד מאתנו בתוך ביתו ומשפחתו!
ביחס של כל אדם כלפי אשתו! וביחס של כל אדם כלפי צאצאיו! וביחס של כל אדם כלפי
אביו ואמו, חבריו שותפיו, שכיניו, ופועליו! חלילה, להתנהג איתם בחיי היום יום
במידת הכעס, כי אז הרי גם חייו אינם חיים! ודאי שחייהם של כל הסובבים אותו!

 

*  *  *

 

אחת המפתחות של מידת הסבלנות שהיא
המידה ההפוכה ממידת הכעס, היא שצריך לעבוד על עצמנו להיות עם כוח של 'עין טובה'!
ועם כוח של 'לדון לכף זכות'! חשיבה טובה! והסתכלות טובה!!

 

צריך להשתדל לחפש ולמצוא וללמוד את
אותם הספרים המדברים על ענייני כעס, ונותנים עצות טובות ומועילות לצאת מהמידה הרעה
המגונה הזאת!

 

יש למשל ספר טוב בעניין זה, שכבר
הודפס גם בניקוד, ואולי גם בכמה שפות, שנקרא 'ארך אפיים'! בספר זה יש הרבה
עצות ודרכים איך להינצל מהמידה רעה והמגונה הזאת!

 

לכן, כל אדם שרואה בעצמו שהוא מאלו
המנויים במשנה הזאת: 'נוח לכעוס'! או 'קשה לרצות'! כל שכן אם, חלילה, יש בו
גם את שניהם! ולכן בטבעו יש בו יותר את הפוטנציאל להיות נכשל בעניין הכעס, כי אז
אל לו ליפול בייאוש, חלילה, רק עליו לדעת שעל אף שעבודתו יותר קשה מאחרים! אבל בכל
זאת יש תקווה לאחריתו!

 

*  *  *

 

רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב
(ב-2 מקומות
בספרו ליקוטי מוהר"ן, בתורה ס"ט וגם בתורה נ"ט),
מאריך שם רבנו לבאר
ולגלות, שבעצם היה צריך כל נפש מישראל שיהיה לו הרבה ממון! אבל יש מידה אחת קשה
ומגונה מאוד שזה גורם לו לאבד את ממונו! והמידה המגונה הזאת היא מידת הכעס!

                                  

רבנו מבאר שם, שאכן קשה מאוד
להינצל ממידה מגונה זאת, כי אפילו הכעס שיש לקטנים מאוד, גם זה מזיק להם לכל ימי
חייהם לאבד את ממונם, רח"ל, לכן צריך להשתדל להכניס גם בלב הקטנים ביותר, על
גודל עוצם ההפסד, גם בגשמיות, על ידי המידה המגונה הזאת של כעס!

 

צריך האדם לרחם, לפחות, על כספו
ועשירותו לא לאבד אותם, וזה על ידי שיתאפק מאוד לא לכעוס!

 

כי העשירות של האדם נקרא בפסוקי
התנ"ך: 'חומה'! 'הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו'! וכאשר
האדם אינו שומר עצמו מעוון הכעס, הוא מהפך את ה'חומה' ל'חימה'! כי החומה
עצמה של שפע העשירות נהפך להיות חימה וכעס ! כי ה'טרף נותן ליריאיו' נהפך,
רח"ל, ל'טורף נפשו באפו'! כי שורש הממון הוא ממידת הגבורה וכן גם הכעס
היא ממידת הגבורה ולכן בקל אפשר להפוך את שפע הממון והעשירות לחימה וכעס!

                                  

כי בכוח הכעס הוא מאבד הרבה ממון
שהיה צריך שיהיה לו! כי גם כשהוא עשיר, הרי מי יודע כמה עשירות היה צריך שיהיה לו
ביותר, והוא הפסיד אותם בכוח הכעס!

 

ומי יודע אם הממון שיש לו עדיין,
לא יאבד ממנו, חלילה,  עוד בימיו, על ידי
עוון הכעס!

 

לכן, צריך כל אדם להשתדל ולנצל גם
עצה זו של תאוות ממון! בכדי להציל את ממונו! בזה שישמור עצמו מהכעס!!!

 

*  *  *

 

מהיסודות החשובים ביותר להינצל
ממידת הכעס, היא גם לעשות כל מאמץ, להוציא ולדבר כל מה שבלבו על חברו, אבל
בזהירות מאוד שכל דבריו יהיו רק מתוך 'כאב'! ולא מתוך 'כעס'!

 

לדבר אך ורק מתוך 'כאב' (= 'פיין'!) ולא חלילה מתוך 'כעס' (= 'איינגער'!)

 

ידידי, היות שאני עוסק אתך כרגע
בעניינים של הצלה ממידת הכעס, אני חושב שכדאי להרחיב קצת את היריעה בנושא
חשוב זה.

 

דע לך, בכל פעם שאתה נכנס למצב רוח
של כעס ועצבים, האדם שיסבול מכך יותר מכולם הוא – אתה!

 

לכן, גם בכל הקשור לכעס ולעצבים
אתה צריך לדעת איך לשחק משחק ואיך להעמיד פנים כדי שכעסך יתפוגג. הדבר חשוב לך
במיוחד כאשר אתה נתקל במצבים שיש בהם פוטנציאל להביא אותך לכלל כעס.

 

אחת הדרכים שיכולות להציל אותך
מהכעס היא להחדיר לעצמך ולחדד לעצמך בוודאות ובבהירות שני יסודות שורשיים בעניין
האמונה.

 

ראשית:

 

הכול בהשגחה פרטית מהבורא
ומנהיג היקום.

 

שנית:

 

כל מה שהבורא ומנהיג היקום
עושה אתי, בוודאי יש בו כוונה לטובה.

 

כי כאשר תצליח לברר לעצמך בבירור
המחשבות וההרגשים שהכול בהשגחה פרטית ושאין שום דבר בעולם שהוא במקרה ותבהיר
לעצמך בבהירות שההשגחה הפרטית של הבורא ומנהיג היקום מולבשת בעולם הזה על פי דרכי
הטבע, יקל עליך לחוש באמת שכל סוג של צער ועגמת נפש הבאים עליך, באים למעשה בהשגחתו
הישירה של הבורא ומנהיג היקום, וזאת אף שלפעמים ה"לבוש" הוא אשתך
ולפעמים ה"לבוש" הוא ילדיך, הוריך, חבריך, שותפיך ושכניך! כי הבורא
ומנהיג היקום מנהיג את עולמו דרך כל אלו הלבושים.

 

לכן, גם כאשר יש לך בחיי היום-יום
עגמת נפש וייסורים, מכל סוג שהוא, ונראה לך לכאורה שרק האנשים שסביבך הם הגורמים
לך את כל הצער, הייסורים ועגמת הנפש האלה, הרי עליך להיות פיקח וחכם ולא לכוון מיד
את כעסך כלפיהם. כי ברגע שאתה יודע ומאמין שגם הבורא ומנהיג היקום נמצא בתמונה
ושלמעשה הוא העומד מאחורי כל אלו האנשים, אתה מקבל את הדברים בצורה שונה.

 

אמנם נכון שייתכן שגם האנשים
העושים לך את העוול הם כעת רשעים במעשיהם, כפי הכלל הידוע: 'מגלגלים זכות על
ידי זכאי וחובה על ידי חייב', אבל מי שמגלגל הוא הרי הבורא ומנהיג היקום. הוא
העומד מאחורי כל זאת והוא הנמצא גם מאחורי הייסורים שהגיעו אליך. משום כך, עליך
לחשוב היטב: מה 'הוא' רוצה ממני? מה 'הוא' מרמז לי בכל זה?

 

כמו כן, כל אחד ואחד צריך לשכנע את
עצמו בבירור כל המחשבות וההרגשים שהכול לטובה. כי הבורא ומנהיג היקום הוא
בוודאי אבינו אב הרחמן! ואף שייתכן שכרגע עדיין אינני יודע ואינני מבין מהו
ה'לטובה' שיש בהנהגה זאת, בכל זאת הנני יודע ומאמין שהכול לטובה! בכך תינצל מכעס
על הבורא ומנהיג היקום עצמו, חלילה.

 

כדי לברר ביתר שאת נקודה רגישה
וחשובה זו, נתבונן קצת בהנהגתו הנפלאה ובכוחו הגדול של יוסף הצדיק – שהשבוע
גם חל יום ההילולא שלו – אחיו רדפוהו ומכרוהו לעבד עולם למצרים.

 

כאשר נפטר יעקב אבינו, חששו האחים
שמא עד עתה התנהג אתם יוסף ברחמים רק מפני שלא רצה לצער את אביהם, אבל עכשיו, לאחר
פטירתו, ינקום בהם יוסף על אשר עשו לו. אבל לא כן עשה יוסף.

 

להפך, הכתוב מספר את הדברים שאמר
יוסף לאחיו: נכון
(בראשית נ כ, כא), "אתם חשבתם עלי רעה", אבל "אלוקים חשבהּ לטובה"!
"וידבר על לבם"! דברים המתקבלים על הלב "וינחם אותם"!
"אל תיראו! אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם"!

 

מנין לו ליוסף כוחות עצומים כאלה
לעמוד בניסיון קשה כל כך?! מן הידיעה המוחלטת שהבורא ומנהיג היקום הוא שגלגל את המהלך
הזה – "אלוקים חשבה לטובה"! יוסף בירר לעצמו שהכול בא אליו מאת הבורא
ומנהיג היקום ושכוונתו בוודאי רק לטובה.

 

זכור, כאדם מאמין מוטלת עליך חובת
הבירור העצמי וההגעה למסקנה שאם הבורא ומנהיג היקום לא היה רוצה שיזיקו לך, בעל
הבחירה שעומד כנגדך לא היה יכול להוציא מן הכוח אל הפועל את בחירתו להרע לך.

 

לכן, אף שהאדם שעושה לך רעה בוודאי
יקבל את עונשו, כי הרי בחר בבחירתו להזיק לך, מכל מקום, אתה כניזוק צריך לברר
לעצמך באר היטב, שגם אם נפגעת על ידי אדם בעל בחירה, בכל זאת מאת הבורא ומנהיג
היקום היה הדבר, כי הרי הכול מונהג אך ורק בהשגחתו הפרטית והמדוקדקת של הבורא
ומנהיג היקום.

 

בכל עגמת נפש העוברת עליך, עליך
לומר לעצמך שוב ושוב, שלא אמתי ולא נכון רק לכעוס על האנשים המוציאים מן הכוח אל
הפועל את עגמת הנפש שהגיעה אליך!

 

כי הרי הבורא ומנהיג היקום מדבר
אליך מתוך עגמת הנפש הזו. הוא מרמז לך רמזים בכל אלו הצער והייסורים ועגמת הנפש.
אם תבין ותזכור זאת היטב, תקל על עצמך ולא תפנה כעס מידי אל הסיבה, אלא תסתכל גם
על המסובב, שהוא בוודאי בעל רחמים וכוונתו ודאי לטובה.

 

דע לך! כל מה שאמרנו עד עתה בנוגע
לגורמים שיכולים להביא אותך לידי כעסים, אינו בא להפקיע ממך את היכולת לבטא את כאבך
באוזני מי שמכאיב לך. ההפך הוא הנכון, אחד היסודות החשובים ביותר להינצל ממידת
הכעס הוא לעשות כל מאמץ, להוציא ולדבר כל מה שבלבך על חברך, אבל זאת בזהירות
יתר, כדי שכל דבריך יהיו רק מתוך 'כאב' ולא מתוך 'כעס'.

 

יש הבדל עצום בין דיבורים שבאים
מתוך כאב לב לדיבורים שבאים מתוך כעס. כאשר תתבונן היטב בוודאי
תבחין שכאשר מדברים מתוך כעס, בדרך כלל:

 

צועקים על האדם האחר,
מתבטאים בביטויים קשים כמו: 'אתה לא מבין'! 'אתה טמבל'! 'אתה בהמה'! 'פרא אדם'!

 

כשצועקים מתוך כעס, בדרך כלל גם:

 

דופקים על השולחן! שוברים
כלים! טורקים דלתות! בורחים מהבית!

 

כשצועקים מתוך כעס, בדרך כלל:

 

אי אפשר להיות קשובים כלל
לצד השני!

 

כשצועקים מתוך כעס, בדרך כלל:

 

אין שום כוח כלל לחפש
ולבקש פתרון לבעיה המעיקה!

 

כשצועקים מתוך כעס, בדרך כלל:

 

מערבבים עניינים רבים שכלל
אינם קשורים לבעיה שיש כרגע עם הצד השני!

 

לעומת זאת, כאשר מדברים או צועקים מתוך
כאב לב, הרי:

 

כל הדיבורים הם רק על הכאב
שיש בלב פנימה! בדרך כלל, הדיבורים באים תוך כדי הזלת דמעות רותחות! ובדברים עצמם
לא מזכירים כלל את הצד השני!

 

כשמדברים או צועקים מתוך כאב לב,
בדרך כלל:

 

לא דופקים על השולחן מתוך
כעס! לא טורקים דלתות! לא שוברים כלים! ולא בורחים מהבית!

 

כשמדברים או צועקים מתוך כאב לב:

 

יכולים בהחלט לומר לצד
השני: יכול להיות שגם אתה צדיק וצודק! גם את צדקת וצודקת! אבל מה לעשות שלי יש
כרגע כאב! כרגע אינני מרגיש טוב!

 

כשמדברים או צועקים מתוך כאב לב,
בדרך כלל:

 

מחפשים פתרונות לבעיה
המעיקה על הלב!

 

כשמדברים או צועקים מתוך כאב לב,
בדרך כלל:

 

לא מערבבים ולא מבלבלים
ולא מעלים טענות ישנות נושנות שאינן נוגעות למועקה ולכאב שיש בשעה זו!

 

כשמדברים או צועקים מתוך כאב לב:

 

מוכנים לשמוע ולהקשיב גם
לצד השני! כי כאב הלב אינו מסלק את החכמה כשם שהכעס מסלקה! ואז – השני מוכן לשמוע
את הדברים! כי כשמדברים מתוך כאב יש לצד השני נכונות להקשיב! כי גם לך יש נכונות
לשמוע ולהקשיב לצד השני! כך לא נבנות מחיצות מיותרות המפרידות ביניכם!

 

לכן העצה היעוצה להציל עצמו, גם
בגשמיות בעולם הזה! כל שכן וכל שכן ברוחניות, שלא יהיה בכלל אלו שנאמר עליהם:
'יצא שכרו בהפסדו'! רק אדרבה שיהיה בכלל אלו שהם בדרגת 'חסיד'! אזי
העבודה צריכה להיות יומם ולילה, איך להגיע למידת 'קשה לכעוס' ו'נוח לרצות'!

 

 

א ליכטיגן שבת

מוטה

 

כתיבת תגובה