מוסר השכל מירידת השלג והקשרו ליארצייט מוהרנ"ת

מוסר-השכל מירידת השלג

והקשרו ליארצייט של
מוהרנ"ת
מברסלב זצ"ל

מתוך שיחת הרב מוטה פראנק
שליט"א

שנמסר בישיבת 'עמלה של תורה' בירושלים  ח' טבת ה'תשע'ד

עובד
על ידי יענקי קליין

פעם
כשהייתי ילד היה שלג גדול מאוד בירושלים. והייתי בבית של הסבא שלי הרב ר' שמואל
שפירא<![if !supportFootnotes]>[1]<![endif]>
זצ"ל, רב שמואל היה אדם שלא הרים את העינים שלו מהתהילים או מהספר שלומד בו.
אבל עכשיו הרב שמואל עמד בחלון ומסתכל על השלג. ורציתי לדעת למה הרב מסתכל על השלג
כל כך, אז שאלתי אותו. וענה לי שתי דברים שהם יסודות גדולים בחיים.

דבר
ראשון שהסביר לי זה היה, כשמסתכלים על השלג זה יכול להביא לאדם ישוב הדעת. כי
כשיורדים שלג יורדים מיליארדים של פטיטים, ונראה שהם הולכים לכבוש את העולם. אבל
כשמגיעים לקרקע הם מגיעים בנחת ובשלווה. ואחרי כמה ימים אין שלג נשאר. ורב שמואל
אמר לי שכשאדם לומד מהשלג היסוד הזה זה מביא ישוב הדעת לאדם. והיסוד היא כאשר עובר
על האדם מצב רע או קשה, והאדם חושב אז שזה יכבוש אותו לגמרי, צריך לדעת שגם זה
יעבור.

מספרים
ששלמה המלך היה לו טבעת שבכל צדדי הטבעת היה כתוב: ג.ז.י.<![if !supportFootnotes]>[2]<![endif]>. כולם
חשבו שיש בזה סודות התורה, ושמות הקדושים. שאלו את שלמה המלך מה זה: ג.ז.י… ענה להם שזה ראשי תיבות 'גם זה יעבור'. וכשטוב לו
בחיים הוא מסתכל על הטבעת וזה מזכיר אותו שגם זה יעבור. וכשרע לו בחיים הוא גם מסתכל
על הטבעת וזה מזכיר אותו שגם זה יעבור.

הדבר
השני שאפשר ללמוד מהסתכלות בשלג, היא, שאפשר לחזק את האמונה. כי כתוב בגמרא<![if !supportFootnotes]>[3]<![endif]> שהקב"ה
אמר "הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה כדי שלא
יהיו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ
ואינה מוציאה פירות". אם תחשבו על זה שאם טפה אחת תוכל לגעת בשני אז גם
השלישי יכול וכו. ואז כל פעם שירד גשם זה יהרוס את העולם. אם אדם ינסה לשפוך מים
ושכל טפה לא יגע בשני לא יצליח, אפילו אם הוא מנסה את זה קרוב לקרקע זה לא יצליח. אבל
הקב"ה מהעבים עושה את זה. כשאדם רואה שאפילו על זה הקב"ה שומר זה מחזק
את האמונה להאמין שהכל מהקב"ה.

אפשר
לקשור את היסודות הגדולים הללו שלומדים מהשלג ליאר-צייט
של ר' נתן. צריכים מאוד ללמוד על החשיבות של המחשבה של ר' נתן. ר' נתן היה בין אדם
כזה שהצליח להביא את עצמו למקום של אמונה בה' גדול מאוד. ר' לוי יצחק בנדר<![if !supportFootnotes]>[4]<![endif]>
זצ"ל היה אומר שהיה לרבינו הרבה תלמידים, תלמידים גדולים מאוד. בכל זאת ר'
נתן היה תלמיד אחר לגמרי. מה היה בר' נתן שלא היה באחרים? ר' נתן היה לו הכוח הזה,
ר' נתן הסתכל על רבינו ולמד כל מה שיכול מרבינו. ר' נתן הבין שאפשר ללמוד מכל דבר
ודבר שרבינו אומר, ושתורת רבינו צריך לשאר לדורי דורות. כמו שר' שמואל למד מהשלג
כל מה שיכול, כך ר' נתן למד מרבינו כל מה שיכול.

היה
פעמים שבקושי היה לר' נתן אפילו חמש תלמידים. בכל זאת ר' נתן האמין במה שהוא עושה,
שהוא מפרסם תורת רבינו. ידע שזה תורת אמת. וידע שיש יסוד שאפשר להסתכל על השלג שעל
פניו זה נראה שהשלג הזה הולך לכבוש את כל העולם, אבל גם ידע שאפשר להסתכל על השלג ש"גם
זה יעבור"… וגם בכל פעם שיש מצב קשה ידע שגם זה יעבור. הוא ידע והאמין שיש
בורא עולם
ושהכל
מן השמים. והקב"ה הוא שומר על כל פטיטא של גשם ושלג שזה לא יגע אחד בשני.

היה
לר' נתן הרבה צרות, אבל לקח את כל הצרות והפך את זה לקרבת אלוקים, הוא דיבר להקב"ה.
וזה מה שדוד המלך אמר<![if !supportFootnotes]>[5]<![endif]>
"מן המצר יה' ענני במרחב יה'". צריכים לקחת את ה'מן המצר' ולהפוך את זה
ל'קראתי יה" ואז יהיה במרחב, יהיה כאלה מרחבים שיביא את האדם 'מן המצר' למרחבים
אחרים.

אנחנו
צריכים ללמוד דברים טובים מכל דבר ודבר<![if !supportFootnotes]>[6]<![endif]>. לחזק
את האמונה בהקב"ה, וללמוד מר' נתן, ולהבדיל, מהשלג, שהכל מן השמים. וכשאנחנו
במצב לא טוב צריך לדעת שגם זה יעבור.

יהי
רצון שהקב"ה יתן לנו לנצל את היום הקדוש הזה ולעורר רחמי שמים, ושיהיה לנו את
הכח ללמוד מכל דבר ודבר, ושנזכה למדרגה באמונה שידע שהכל מן השמים, ושיהיה לנו את
הכח להגיד "גם זה יעבור", ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו.

<![if !supportFootnotes]>


<![endif]>

<![if !supportFootnotes]>[1]<![endif]>
ר' שמואל שפירא (תרע"ד –
תשמ"ט). ר' שמואל, שנולד בירושלים, היה מהתלמידים המצטיינים בישיבת "עץ
חיים" בהדרכת ראש הישיבה הנודע שלה, רבי איסר זלמן מלצר. כשנמשך לברסלב
על-ידי ר' שמואל הורוביץ, נעשה חסיד ברסלב בשנת תרצ"ד. כאשר שמע על כך אחד
מראשי הישיבות, שהתנגד לשיטת ברסלב, התבטא: "מי שעשה ממנו חסיד ברסלב לא יצא
לעולם מגיהנום". הגיב על כך ר' שמואל: "אכן, כך! כיון שלעולם לא ייכנס
לשם!". ר' שמואל נודע כ"צדיק מירושלים". עיניו היו מושפלות תמיד
כלפי מטה, ולא הביט בכל הביטי הגשמיות של העולם הזה. הוא היה מבלה לילות שלמים
בשדות בהתבודדות, ואחר-כך משקיע יום שלם בלימוד תורה באיזה בית-כנסת עלום, תמיד
התרחק מעין הציבור. בהכנותיו לראש השנה היה מעביר את חודש אלול במירון, על יד קברו
של רבי שמעון בר יוחאי. "כאן יש לי כל צרכי, בית-כנסת, מקוה והרים להתבודדות.
כאן גן-עדן עלי אדמות" – שמעו אותו אומר. יחד עם ר' משה בורשטיין וחסידי
ברסלב נוספים הוא נשבה ונלקח לירדן כבן-ערובה אזרחי במהלך מלחמת השחרור של ישראל.
שאיפתו הגדולה בחייו היתה מאז עמדו על דעתו ועל דעת רבו, לפקוד את ציונו של רבינו
באומן. בשנת תש"ל נסע לארה"ב להשיג דרכון מיוחד (גרין-קארד) כדי שיוכל
לבקש אשרת כניסה לרוסיה. כמעט שלוש שנים ארכה לו פעילותו זאת, אך בסוף הצליח. הוא
לא הסתפק בנסיעה אחת בלבד, ושאף לעלות לשם לראש השנה. הדבר התאפשר לבסוף על-ידי
שינויים שנעשו במדיניות הסובייטית, והוא ביקר באומן בדרכון ישראלי, לראש השנה
ה'תשמ"ט. זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר, אחרי שהתייסר במחלת פרקינסון כשלוש עשרה
שנים.

<![if !supportFootnotes]>[2]<![endif]> הסיפור הובא בספר אוצר מכתבים לאשה ולבת (ל) למהרא"ש שיק.
ובחדרי בטן (וישלח שני לא) לחיד"א כתוב וז"ל:
"שלמה המלך היה לי חותם וכתב עליה גם זה יעבור. ויש הרבה שמספרים הסיפור
בנוסח אחר. וז"ל של הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת נצבים): "הנה ידוע
המעשה באותו שעשה טבעת וכתב עליה "גם זה יעבור". ואם הוא בצער, יראה
ויתנחם, ואם הוא בטובה יראנה ולא יבוא להתגאות בטובו ועשרו, כי יחשוב שגם זה יעבור
ואין לו קיום".

<![if !supportFootnotes]>[4]<![endif]>
רבי לוי יצחק
בנדר זצ"ל (תרנ"ו – תשמ"ט). שריד לדור דעה של חסידי ברסלב בדור
הקודם, מחבורת עובדי השי"ת שנתאספו סביב הציון הקדוש באומן. נולד בשנת
תרנ"ו בעיירה הפולנית גרודז´יסק. בצעירותו התקרב לחסידות ברסלב ע"י
העילוי החסידי רבי איציק´ל מאוטוואצק, ומאז בער ליבו בקרבו להתקרב להשי"ת. נסע
במסירות נפש לאומן בעצם ימי המלחמה העולמית הראשונה, ועבר שנים קשות ביותר תחת
השלטון הקומוניסטי בגלל פעילותו בהפצת היהדות, וכבר נגזר דינו למוות רח"ל,
בלילה האחרון ניצול בדרך פלא, את מאורעות השואה עבר בארצות הקומוניסטיות. נדד
לערים ולארצות שונות, לאחר מלחמת העולם השניה שהה תקופה מסוימת במחנות העקורים
בגמרניה, שם שימש כדיין ומורה הוראה לאלפי הפליטים שנתקבצו לשם. בכל ארצות נדודיו
סחף המונים מישראל והצית את הניצוץ היהודי בקרבם. בשנת תש"ט הגיע לארץ ישראל.
כאן הקים מחדש את תנועת חסידות ברסלב, היה בין מקימי בית המדרש הגדול בירושלים,
והמנהיג המוכר על הכל במשך ארבעים השנים האחרונות. סביבו נתקבצו עשרות ומאות
בחורים ואברכים שצמאה נפשם לשמוע ממנו דבר ה´. הרבה באמירת שיעורים שנאמרו בחן של
אמת שובה לבבות, ואמנם הכל ניצבו מוקסמים באוזן קשבת לכל היוצא מפיו. במיוחד נתחבב
שיעורו בשנותיו האחרונות בימי חמישי בביתו אשר בשכונת מאה שערים. רבי לוי יצחק
בנדר נסתלק בכ"ב תמוז תשמ"ט ונשמתו עלתה למרומים במעמד מאות מתלמידיו
שהרעידו ארץ בזעקם "שמע ישראל".

<![if !supportFootnotes]>[6]<![endif]> וזה מה שרבינו אומר בליקוטי מוהר"ן (חלק א תורה א) וז"ל
"כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר".

כתיבת תגובה