אורות הפורים
על פי ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סו'
נכתב ברובו – "בין שמים לארץ" – בדרך ללונדון
יום ה' יג' אדר' א' – "זמן
קהילה לכל" – ה'תשע"ד
והוא תמצית מתוך 'שיעורי באר בשדה' שנמסרו ונמסרים
בחודשי אדר א' אדר ב' ה'תשע"ד – בכולל 'נקודה טובה'
שוק מאה שערים בירושלים
להאזין לשיעורי ה'אודיו' של 'באר בשדה'
https://box762.box.com/s/ghxbdnnndet321vm8aks
<![if !supportLists]>א)
<![endif]> בתוקף
ימי החושך הגדול וההסתרה שבתוך ההסתרה שהיה אז בזמן גלות מדי, היו צריכים מרדכי
ואסתר זהירות גדולה ועצומה לדבק עצמם מאוד במידת ה'אמת', בכדי להמשיך את
אור האותיות והנקודות של תיבות ואותיות המגילה הקדושה שהיא בסוד:
"דברי שלום ואמת", כ"אמיתה של תורה" (כדרשת חז"ל).
<![if !supportLists]>ב)
<![endif]> ולפלא לציין, שאכן לא מצאנו בשאר
כל ה'קריאות' בתורה נביאים וכתובים, במהלך כל ימות השנה, קפידא
גדולה כל כך של בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, על עשיית כל מאמץ להקריא ולשמוע
היטב היטב כל מילה ומילה וכל אות ואות וכל ניקוד וניקוד, כמו שמקפידים בכל
תפוצות ישראל ב'קריאת המגילה' ו'פרשת זכור'. וכל זה בכוח ההתדבקות הגדולה של מרדכי ואסתר
במידת ה'אמת' של אמיתה של תורה כראוי, שבכוח זה זכו להמשיך לדורות את כוח
הדיבור בשלמותו, יחד עם חיתוך האותיות בשלימות הכי גדולה שרק אפשר, ועוד
בצירוף יחד עם כל כיסופי הנקודות.
<![if !supportLists]>ג)
<![endif]> גילוי
מדת 'אמת' זו בוודאי שהיא תתגלה ותתקיים במילואו ובשלימותו רק לעתיד לבוא, בסוד: 'שפת
אמת תיכון לעד', אבל משהו מהאור הזה של לעתיד לבוא, זה בעצמו מה שזכינו וזוכים
שוב ושוב בכל שנה ושנה, בזעיר אנפין, בימי הפורים, בגילויו של תפארת ויופי והדר
הצדיקים בסוד: "ותלבש אסתר מלכות" "ומרדכי יצא מלפני המלך
בלבוש מלכות תכלת וחור", "מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דיברת ועשה כן
למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דיברת", "ומרדכי הולך
וגדל ושמעו הולך בכל המדינות כי גדול כבוד מרדכי". ולהעביר את כל העשירות
הגדולה ואת בית המן יחד עם הטבעת למרדכי ואסתר. ובכך להביא גם להפלת והענשת הרשעים
בסוד: "והמן נדחף לביתו אבל וחפוי ראש", ולהכניע לגמרי את קליפת המן
עמלק ואחשוורוש, שבתחילת המגילה מסופר באריכות ובהרחבה אודות כוחם גדלם ותפארתם עד
למאוד ביופי והידור רב בסעודות כיד המלך ובשליטה על יופי ותפארת בגדי מלכות כהונה
ויופי ותפארת כלי בית המקדש.
<![if !supportLists]>ד)
<![endif]> כי צריכים היו אז מרדכי ואסתר להמשיך
במהירות וביעילות את אור גאולת בית שני, ולהביא בדחיפות למצב של: "אז
אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי"ה",
בסוד: "ורבים מעמי הארץ מתייהדים", שכל זה נעשה רק כאשר זוכים להמשיך
את הסוד של שלימות חיתוך האותיות והדיבור יחד עם נקודותיהם ב'קול' ו'דיבור',
זך וצח וברור, של גילוי בשלמות אורות של ז"א ומלכות. ובסוד חיבור והמשכת
אורות עולם היצירה באורות עולם העשייה, אורות השבת לתוך ששת ימי
החול.
<![if !supportLists]>ה)
<![endif]> וכל
זה היה בכדי לגלות, כאמור, בשלמות את בניין הבית השני, להכניע את קליפת "ארתחששתא" "זה אחשוורוש" (כדרשת חז"ל), שכבר הוציא כתב שטנה לעצור את עבודת בניין בית אלוקינו בין
היתר גם בעצתם של המן ובניו (כמובא
בתנ"ך עזרא ובדרשות חז"ל), וכבר אמר אחשוורוש לאסתר המלכה: "עד חצי המלכות",
"עד בניין הבית המקדש" (כדרשת
חז"ל). ומרדכי
ואסתר היו צריכים להתגבר אז בתוקף החושך והמניעות, לעורר בעצמם ובכל בית
ישראל, דייקא מתוך חושך כפול ומכופל זה, את הרצונות
והכיסופים והגעגועים והחשק.
<![if !supportLists]>ו)
<![endif]> כי כפי
גודל מעלת הנחשק כך גודל ההעלמה וההסתרה והמניעות והרקיעים, ולכן בגלל גודל
מעלת הנחשק של גאולת בית שני ובניין הבית השני היו צריכים לעורר אז נגד זה את גודל
העקשנות והתקיפות בסוד: "ומרדכי לא קם ולא זע", שהתעורר בתוכו דייקא בגלל עוצם תוקף המניעות והרקיעים שרצו למנוע את
בניין הגאולה של זמן בית שני, ומרדכי הצדיק השתדל אז בכל עוז להאיר הארתו של הרוח דלעילא שלו לרוח דלתתא של כל תלמידיו בסוד: "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך
לפני חצר בית הנשים" להאיר לכל סוגי הנשמות החלשות (כמובא בליקו"מ ח"א תורה נו), לחזקם לעודדם ולחשלם לבל יפלו
בייאוש, ולא יהיו נופלים בדעתם מרוב המניעות, גם כאשר נופלים לכזה הסתרה שבתוך
ההסתרה, ונמצאים חמש שנים רצופות בבית אחשוורוש, ושוכבים עם הערל והטמא, ומסתלקת
לה הרוח הקודש כאשר מסתובבים ליד בית הצלמים, וצריכים גם לפעמים להתחבר לטינופת של
המן ולהזמינו לסעודות מרעים להראות לו כאילו חביבות, עד כדי מצב של "והמן
נופל על המטה אשר אסתר עליה", (וכמובא
באריכות בפסוקי המגילה ובמדרשי חז"ל), וכאשר עובר על כל נשמה ונשמה כל זה ועוד יותר
מזה, צריכים להתחזק ולדעת שכל מטרת המניעות הללו הם אך ורק בכדי לעורר את החשק.
<![if !supportLists]>ז)
<![endif]> כי
צריך תמיד להתגבר בחשק גדול ועצום בכל ענייני עבודת הקודש עד שזוכים בכוח החשק
והרצון להפוך את כל ה'רקיעים' והמניעות, לאורות גדולים של "שמי השמים",
שהם אורות של "יסוד אבא" ו"יסוד אימא", בסוד שרשי
נשמותיהם של מרדכי ואסתר, ולעורר את כל התשע 'נקודות' וה'רקיעים',
מקמץ ועד שורוק, ולחברם לשלל כל ה'אותיות', (שהם רמוזים בתשע פעמים הוי"ה של מזמור קנ'ו, "הללי נפשי את הוי"ה",
שכל מזמור זה על כל פ"ג תיבותיו שעולה בגימטריא
כמניין א"ל הוי"ה במילוי ההי"ן שבה, שהוא בסוד שילום שכר לצדיקים
ופירעון לרשעים כמובא להלן, והוא מדבר על המשכת א"ל הוי"ה ואליה"ו מלאך
הברית של גילוי המלכות של עולם היצירה, אל העשייה ששם מאיר
אור של א"ל אדנ"י, חיבור עולם
היצירה בעולם העשייה, וכמובא בפנים המאמר וברמזי הרב מטשערין
ב'פרפראות לחכמה'). ובכך
לעורר מגבהי מרומים גם את אורות התגי"ן והטעמי"ם של "בריאה" ו"אצילות",
ועוד שלל אורות גבוהים עוד יותר ויותר, מארי"ך
ועתי"ק, מאד"ם קדמו"ן ורדל"א, בסוד:
"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" – ככ"ה כ'תר כ'ל ה'כתרים (כמובא בספרי קבלה). שכל זה בסוד נקודת הקמ"ץ
שבכת"ר עליון עד נקודת השורו"ק,
ומשם לאותיו"ת, שבסוד יסו"ד
ומלכו"ת, ובכך להמשיך תמיד את הרוח דלעילא ולעילא לרוח דלתתא,
לחבר את העולם העליון יותר לעולם התחתון, לחבר ולייחד את היו"ד תחתונה של
סוף האדנ"י, סוף המעשה, ליו"ד העליונה של תחילת
ההוי"ה והמחשבה.
<![if !supportLists]>ח)
<![endif]> וכל זה נעשה תמיד בכוח הארת ה'אמת'
שנמשך על האדם כאשר "אינו נצרך לבריות", ולא מתבלבל מעשירותם של
המן ואחשוורוש, וזוכה להיכלל בכוח הו' שמאיר אורותיו באמצעותם של שני היודי"ן בסוד אות האל"ף, שהוא אור הפתח
של הו' המושכב, ה"פתח חרטה" של עולם התשובה שהאיר מרדכי
בכל בני ישראל לחזור בתשובה על מה שפגמו ב"ידי מעשה העבירה"
שפגמו ב"מה שנהנו מסעודתו של אחשוורוש", ששם היה רחמנא ליצלן מלא
זנות וזימה, ומאכלות אסורות, ועבודה זרה וכעס וחרון אף וחימה
גדולה, ומעל כולם ייאוש גמור מהגאולה של בית שני שהתחיל להתעורר אז בגבהי
מרומים, (וכמובא באריכות במדרשי
חז"ל).
<![if !supportLists]>ט)
<![endif]> ומרדכי
האיר אז לכלל כל נשמות ישראל שיאמינו גם הם במה ש"מרדכי ידע את כל אשר
נעשה", ועליהם לדעת שיש כעת בגבהי מרומים, לפני פרוץ הגאולה והישועה, מצב של
סכנה גדולה מהתגברות הרע, ובמיוחד של הכעס והחרון אף והחימה
של המציאות של "חלל הפנוי" שלפני כל בריאה חדשה. וכי יש סכנה גדולה גם
של התגברות הרע שבסוד "שבירת הכלים" ובמיוחד הפגם הנורא של כלל
סוגי פגמי ה'עשן לעיניים' של תחילת שבירת הכלים כידוע, (ומרומז גם בדברי הרב מטשערין ב'פרפראות
לחכמה' בסוד: "העשן המזיק לעיניים", היפך: "עיני כל אליך
ישברון"), שכל זה
מרומז גם במה שאחשוורוש הוציא להראות לכולם את נפילת כלי בית המקדש בבית
אחשוורוש, והפגם הנורא של ראיית כל אלפי האוצרות הנפלאים בכל ימי המשתה בבית
אחשוורוש, והפגם הנורא של ראיית הזנות ופגם הברית המביא לחרון וחמה שפוכה
של "להראות את כל העמים יפיה" עד כדי מצב של "וחמתו בערה בו"
ולהרוג את אשתו ושתי (וכמובא באריכות בפסוקי
המגילה ובמדרשי חז"ל), ומרדכי הודיע לכולם גם על הסכנה הגדולה הקיימת אז מהמצב של ההסתרה
הגדולה של "אחור באחור", לפני גילוי אור החת"ך,
בכדי להפוך אותו שוב למצב של פני"ם בפני"ם, בסוד הראשי תיבות והסופי תיבות של: "פ'ותח' א'ת' י'דיך'
ומשבי"ע לכל חי רצו"ן"
(כי כל עיקר כוח המשכת הפרנסה והרוח דלעילא
לרו"ח רו"ח דלתתא זה בסוד הרצו"ן שהוא בסוד יסו"ד
אב"א ויסו"ד אימ"א של
נשמות מרדכי ואסתר, כאשר זוכים להתגבר תמיד על הכעס ולהפוך את האפ"י
למצב של רו"ח רו"ח וחת"ך,
שהוא בסוד האורך רוח, ורוח האורירי, שמכניס
רוח ומוציא רוח, וכמבואר בליקו"מ ח"א תורה
קח' וקט', וכל זה מתוך כיסופים וגעגועים והגברת החשק בתוקף ועוז אבל גם וביחד
מתוך מתינות עצומה של אורך רוח ביישוב הדעת ומנוחה ושל"ווה
שגימטריא פורי"ם,
בסוד: "של"ו הייתי", "ו'ישם ל'ך
ש'לום", המתקת החר"ן של ג' פעמים אלקי"ם בגילוי ה"מגלה" של ג' פעמים הוי"ה (כידוע, ועיין ליקוטי מוהר"ן
חלק א' תורה מו'). ולכן: י"ד וט"ו ימ"י
הפורי"ם בגימטריא
מכוון כשם הפרנסה: דיקרנוס"א).
<![if !supportLists]>י)
<![endif]> כי כך זה לפני כל גאולה וגאולה
ולפני כל ישועה וישועה, שאז נכנסים למצב של "חלל הפנוי" ו"שבירת
כלים" ו"אחור באחור", שכל זה בסוד: "ישנו עם אחד" "אלוקיהם
של אלו ישן הוא", (כמובא בדרשות
חז"ל ובכתבי האר"י), כי ה"דורמיטא" וה'שינה' וה'חושך' וה'רקיעים' וה'מניעות' הם רק בכדי
להמשיך כוחות רוחניים גדולים חדשים מהרוח דלעילא לרוח דלתתא, והנשמה עולה בשעת השינה למקום שעולה, בסוד "אחד
מששים במיתה", אבל "הצדיקים גם במיתתם קרויים חיים", ואדרבה
"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", ואפשר שדייקא בעת הסתלקותם ושנתם וירידתם יזכו באמצעות התיקונים
הנפלאים המתגלים בכל סעיפי תורה נפלאה זו, שהם: ה'אורך רוח' וה'יישוב הדעת' וה'מתינות' יחד עם ה'עקשנות'
וה'רצונות' וה'כיסופים'
והמשכת אורות ה'אמת' בהשלמת ה'אותיות' ו'חיתוך הדיבור', להמשיך על עצמו אור
גבוה ביותר בסוד: "אם תראה אותי לוקח מאתך והיה פי שניים ברוחי אליך",
כי כל זה בסוד הגדול והעצום של גילוי אורות יסו"ד
אב"א ויסו"ד אמ"א המתגלים בכל שנה ושנה בניסים הגדולים של אורות
הפורים, שמתגלה דייקא בשעת ההעלמה וההסתרה של האחור באחור.
ובדרך כלל אור הרוח דלעילא הזה אינו סובל כלל את
העולם הזה, והוא מסתלק מיד, והוא עוד לוקח אתו, חלילה, גם את הרוח דלתתא להתאחד עם הרוח דלעילא,
אבל מתוך ניסי אור הפורים זוכים להמשיך, כאמור, בכל שנה
ושנה את אור הרוח דלעילא לעילא הזה, ועוד זוכים ביתר
שאת וביתר עוז לקבל 2 ימי יום טוב, יד' וטו', פרזים ומוקפים, ממש 'פי
שניים', שלא מצאנו דוגמתו באף אחד מהימים טובים האחרים שיש בכלל ישראל.
<![if !supportLists]>יא)
<![endif]> אבל כל זה תלוי ועומד בהמשכתו והארתו של כוחו הגדול של מרדכי ואסתר לכלל נשמות ישראל, להורות
להם הדרך ילכו בה, אשר מצד אחד עליהם להיות 'עקשנים' גדולים, ב'רצונות' ו'כיסופים'
עזים ותקיפים, בכל ענייני עבודת השם והמשכת הישועות, ולא לוותר אפילו לא כקוצו של
יוד מהישועה השלמה והמוגמרת, ומצד שני עליהם גם להיזהר ולהישמר מבלי לעורר אפילו
לא לרגע את ה'חרון אף' וה'כעס', חלילה, רק 'להמתין' ו'להמתין'
'לקוות' ו'לייחל' גם בתוך חמש השנים של מאסר ממושך בבית אחשוורוש, ועל אף
שבחיצוניות נראה המצב כולו כאילו חרה אפ"י,
חלילה, ומן ה'שמים נ'לחמו ה'כוכבים,
וחלילה, יש מצב של "כאשר אבדתי אבדתי", עם כל זה ובכל זאת להתגבר דייקא אז ב'רצונות' ו'כיסופים' ו'געגועים' עצומים, ולא
להסכים בשום פנים ואופן "לצאת ידי חובת 'כאילו' עשאה",
רק לזכות לדבר בעצמו, לגאולה בעצמה, לישועה באמת. אבל יחד עם כוח עצום לא
ליפול, חלילה, אפילו לא לרגע ל'התבודדות שאינו כראוי' שיכולה להביא, חלילה,
למצב של 'חרון אף' ו'כעס' ו'דחיקת השעה' ו'עצבנות' ו'מהירות' שמצד הסטרא אחרא ו'חיפזון' שאינו בקדושה, רק לעשות הכול רק מתוך
תחושה של 'שלווה' ו'יישוב הדעת'. וגם כאשר הישועה כבר מתחילה, ורואים כבר 'אור
בקצה המנהרה', וכבר מסתובבים ברחובה של עיר עם מרדכי הצדיק וכבר מכריזים עליו:
"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" והוא זוכה כבר, כאמור, להארת
כ'תר כ'ל ה'כתרים, "וחמת
המלך שככ"ה", עם כל זה, אסור אז להסתפק
במיעוט ישועה, רק לעשות כמו "מרדכי היהודי היושב בשער המלך" "וישב
מרדכי אל שער המלך" "ששב לשקו ותעניתו" (כמובא במדרשי חז"ל), ודייקא בכוח זה של שני הניגודים
הנפלאים הללו, ה'עקשנות' וה'המתנה', דייקא בכך זוכים להוציא מכוח אל הפועל את שלמות את כל גמר
עבודת בית אלקינו ובנין הבית השני והגאולה של הבית השני.
<![if !supportLists]>יב)
<![endif]> ובוודאי, שכל זה יהיה ויתקיים,
כאמור, בשלמות הגמור רק לעתיד לבוא, בסוד: "יום שכולו ארוך שכולו שבת
ומנוחה לחיי העולמים", כי אז תתקיים בשלמות הגמור מאמר הכתוב: "ימים
יוצרו ולו אחד בהם" – לו' בו', כי כל ששת ימי החול, וכל ה'שיתא אלפי שנין', יוכללו אז בשלמות באור יום השבת. אבל אז,
בימי מרדכי ואסתר, היה סוף ימי הגלות הראשונה של שבעים שנות גלות בבל, והיו צריכים
להמשיך אורות רוחניים של גאולת בית שני, ובכוח עבודתם עבודת הקודש, ובכוח אורות
נשמתם הגבוהה, זכו להמשיך אז אורות הפורים, שהוא אור שיתגלה, כאמור, בשלמותו רק
לעתיד לבוא, אבל בכוח הנס הגדול של פורים המשיכו אז משהו מה'עולם
הבא' לתוך ה'עולם הזה', משהו מאורות ה'שבת' גם לתוך 'ימי חול
העולם הזה', בסוד: "ויהי ביום השביעי כטוב לב המלך ביין",
ש"מלכו של עולם נעשה לבו טוב ביין ובברכת בורא פרי הגפן של הקידוש של יום
השבת" (ולכן: פר"י
הגפ"ן בגימטריא חת"ך. ו"הקידוש" בגימטריא דיקרנוס"א,
שהם הם שמות הפרנסה, המעוררים את אור ה'אמת' של "ויכולו השמים והארץ" בסוד "אף ידי
יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים" והארת ה"חותמו של אמת" של
הקב"ה שנעשה שותף עמו בבריאת שמים וארץ בהוצאתו מכח
אל הפועל כל סוד הבריאה החדשה והגאולה והמשכת הפרנסה), ואורות השבת הכניעו את אחשוורוש וקליפת ושתי
שהיו מעבידים בנות ישראל בימי השבתות (כמובא בדרשות
חז"ל).
<![if !supportLists]>יג)
<![endif]> "וימי
הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים" ואורותיו נמשכים "בכל שנה ושנה ובכל
דור ודור ובכל מדינה ומדינה ולכל משפחה ומשפחה", להמשיך מחדש בכל שנה, במידת
מה, את אורותיו של ה'עלמא דאתי' גם עכשיו, בתוך
'ימי החול' של 'עולם הזה' בסוד: "אם כל המועדים יהיו בטלים –
ימי הפורים לא נבטלים".
<![if !supportLists]>יד)
<![endif]> כי
רק בכוח ההתדבקות במידת 'אמת' אפשר להמשיך אור מ'עלמא דאתי' ל'עולם הזה', אורות מ'עולם היצירה'
של גילוי אליה"ו הנביא, "וגם
חרבונה זכור לטוב", ו"אליהו הלך לעורר זכות אבות וזכותא
דמשה רעיא מהימנא" (כמובא
במדרשי חז"ל), וכל זה
בסוד אור של שמות: א"ל הוי"ה המאיר ביצירה,
ומאיר משם את כוחו לתוך עולם העשייה, ששם יש סוד של: א"ל אדנ"י, בסוד דניא"ל,
שהוא בסוד הת"ך, המקשר תמיד בין מרדכי
לאסתר, שהוא בגימטריא עם האותיו"ת
חת"ך, ש"כל דברי מלכות נחתכין על פיו" (כמובא בדברי חז"ל).
<![if !supportLists]>טו)
<![endif]> כי מרדכי
בהבחנה מסוימת הוא בסוד הז"א בסוד: "תורה
המקננת ביצירה", ואסתר בהבחנה מסוימת היא בסוד המלכות בסוד
אור אדנ"י המאיר בעשייה, ועליה יש
אחיזת הקליפות ביותר בסוד: "רגליה יורדות מות" "מה ירך בסתר",
אבל בכוח הארת מרדכי שהוא הארת עולם היצירה בתוך עולם העשייה הארת הרוח דלעילא לרוח דלתתא, כולם
ניצולים מגזרת המוות וה"להשמיד להרוג ולאבד
את כל היהודים טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז". שכל זה הוא בסוד מזמור קנו'
שרבנו הקדוש מלביש את כל המאמר בו (כמובא בפנים
וברמזי הרב משטערין ב'פרפראות לחכמה') בסוד: "אהללה הוי"ה בחיי", 'בחיי' דייקא
מרוב מידת ה'אמת' שמאיר בו ו"אינו נצרך לשום בריה", בסוד "אור
פני יעקב" שכנגד עשיו, שהוא שורש של עמלק והמן כידוע, ומדרכי
בכוח אור האמת שזכה לה בכוח זה ש'לא היה נצרך לשון בריה', גם לא לבריה שפלה
כהמן… ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, הוא גם 'לא היה נצרך לבריות' גדולות ונפלאות של
חכמי ישראל, והיה 'רצוי רק לרוב אחיו', כי האיר בו 'מידת אמת' בתכלית השלמות, עד
שזכה לתקן בשלמות פגם ההשתחוויה של יעקב לעשיו, ובכוח זה זכה להיכלל בשלמות בפני
יעקב וה"אל אמת" של "אל
הוי"ה" האיר בכוח ה'אמת' של
"שברו על ד' אלוקיו" לבדו, ו"חייו חיים" (כמובא בפנים).
<![if !supportLists]>טז)
<![endif]> וכל זה בכוח העצום של הארת ה'אמת'
שמצליח מרדכי הצדיק לעורר בלבות תלמידיו, בכוח זה שיעוררו בעצמם את ה"הסתכלות
בג' דברים ואי אתה בא לידי העבירה", רק אדרבה להפוך את כלל כל ה"ידי
העבירה" ל"ידי המצווה" בכוח ה"פתח חרטה"
והרהורי התשובה, כי בכוח ה'אמת' מעלים את נפילת הידיים של נפילות החיתוך
של האחור באחור, של החתך, שנפל תחילה בידי הסטרא
אחרא, והיה נראה שיש עושר גדול להמן ואחשוורוש המלאים כעס וחימה,
ונכשלו בני ישראל בהיכנעם תחת ידם.
<![if !supportLists]>יז)
<![endif]> אבל מרדכי
שהוא בסוד יעקב אבינו, מתקן כעת, כאמור, את ההשתחוויה לעשיו "ולא
קם ולא זע" כ"אמיתה של תורה" (כמובא במדרשי חז"ל), ו"מזכיר לעצמו את יום המיתה" ו"שוב
יום אחד לפני מיתתך", ובכוח זה נכללים ומכלילים
תמיד את המחשב"ה דיבו"ר
ומעש"ה של מקו"ם
ציו"ר וזמ"ן
של ג' האותיות הראשונות של היו"ד הראשונה, של ה'בכוח', יחד עם הג'
אותיות אחרונות של היו"ד התחתונה, של ה'בפועל'.
<![if !supportLists]>יח)
<![endif]> ומצליחים
בכוח ה"לינה בבית הקברות" והזיכרון של העלמא
דקשוט, ששם שלימות מקום שילום שכר לצדיקים והפורענות
לרשעים, ובזה ניצולים מהכעס והחמה ש"אשתו מקניטתו",
ובורח מהכעס, שלא כמו אחשוורוש מושתי והמן מזרש, רק אדרבה הוא בורח לבית הקברות ומזכיר לעצמו יום המיתה
ואת הזיכרון של היום הדין הגדול והנורא של העלמא דאתי, וגדולת ותפארת הצדיקים אז והפלת הרשעים אז, ובכוח
זה ממשיך על עצמו אור הא', על כל ג' חלקיו, לתוך המ'ת' ונעשה "אמת", "תתן אמת ליעקב". ובכך הופכים את ה'מוות' ל'חיים'.
<![if !supportLists]>יט)
<![endif]> ובכוח
ה'אמת' הנפלאה הזו של הזיכרון בעלמא דאתי, מחבר
ומקשר עולם הזה בעולם הבא, עולם העשייה עם עולם היצירה, ועוד גבוה מעל
גבוה, להמשיך תמיד הארה עליונה מכל מדרגות הרוח דלעילא
לתוך מדרגות הרוח דלתתא, עד שזוכה ויוצא מלהיות "איטר
יד" ו"שלומיאל" ביד השמאלי, רק זוכה להוציא מכוח אל הפועל תמיד את
כלל ענייני הבריאה והגאולה והפרנסה והישועה, ומאיר לארץ ולדרים עליה את
ה"פי שניים ברוחך", לתקן כולם במלכות שדי בהמשכת אור של יהושע בן
נון, הנלחם ראשונה בעמלק, בסוד: "מוקפות חומה מימות יהושע בן נון", "כי
יד על כס יה" להמשיך אורות ימי י"ד וט"ו של אורות הפורים, לכבודה
של ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש, בהכנעת הרשעים וגילוי תפארתם של הצדיקים
והארת מלכות דיצירה במלכות דעשיה
עד שיתקיים בשלמות, הפסוק הידוע כל כך, של סיום מזמור 'הללי נפשי את הוי"ה': "ימלוך הוי"ה
לעולם אלוקייך ציון לדור ודור הללויה".