פניני באר בשדה פרשת לך לך ה'תשע"ד – התחזקות בעמידה בניסיונות!

לקראת שבת פרשת לך לך ה'תשע"ד

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

פרשת לך לך

 

בפרשת
השבוע מתחילים לספר לנו על האלפיים שנות תורה!

 

כי
זאת עלינו לזכור, שב' הפרשיות הראשונים, בראשית ונח, מקפלים בתוכם סיפור של
כמעט אלפיים שנה! אלפיים שנות תוהו! ורק לקראת סוף פרשת נח מתחילים לספר לנו
על לידת אברהם אבינו, שהיה זה בשנת א'תתקמ"ח
ליצירה! ומגיל 3 או מגיל 48 הכיר אברהם את בוראו! והתחיל להפיץ את
האמונה באל אחד יחיד ומיוחד בקרב כל הארץ!

 

בספרים
הקדושים מבואר שג' הפרשיות הראשונים של השנה החדשה מרמזים בתוכנם על ג' החגים
הכלליים של חודש תשרי שזה עתה עבר עלינו!

 

כי
פרשת בראשית הוא בסוד ראש השנה! שהוא יום תחילת הבריאה, הבראשית של השנה החדשה!

 

פרשת נח
הוא ה'תטהרו' של יום הכיפורים! שבו כל העולם כולו נהפך להיות כמקווה אחת
גדולה על מנת לטהר את העולם ולהתחילו מחדש! 'חדש ימינו
כקדם'! כסוד יום הכיפורים! לכן כתוב בתיקוני זוהר שעניין תיבת נח הוא
בסוד יום הכיפורים!

 

ופרשת
לך לך הוא בסוד היציאה מהבית לחוץ! הגלות לסוכה! לך לך מארצך
לכיוון ארץ ישראל! כי סוכה וארץ ישראל הם המצות היחידים בתורה שמקיימים אותם בכל
הרמ"ח והשס"ה יחד עם הבגדים והנעליים! כמובא בשם הגר"א.

 

בפרשת
השבוע שלפנינו, כמו כן בפרשיות שלקראתנו, צריכים להעמיק הרבה מחשבה
ולהתבונן היטב בצור מחוללנו הוא אברהם אבינו! בכדי ללמוד ממנו גם להיום! גם לשנת
2013! גם בשעות משבר כלכלי! גם בשעה שכל העולם רועד ולא יודע מה יולד יום! גם בשעה
שמלכים ורוזנים מתחלפים ושלטון מתחלף! גם בכל אלה צריכים ללמוד מאבינו אברהם
איך להחזיק מעמד בניסיונות קשים ומרים עד שרואים את הישועה בכל העניינים!

 

בואו
יחד ונתבונן קצת בהגיגי הפרשה הנפלאה! ותן לחכם ויחכם עוד!

 

 

'אל
הארץ אשר אראך'
(יב' א')

בפרשה
הקודמת כבר מופיע שהתחילו תרח ואברהם ללכת ארצה כנען, האם היה זה לפני
הציווי של 'לך לך'?

 

יש
בעניין זה מחלוקת בין הרמב"ן, שסובר, שמיד אחרי הנס של כבשן האש באור
כשדים, אכן התחילו אברהם ומשפחתו להתקדם לכיוון ארצה כנען, כי ברצונם היה להתרחק
מאזור אור כשדים! וכשהגיעו לחרן נתעכבו שם ימים רבים ושם נצטווה אברהם להמשיך ללכת
לכיוון 'הארץ אשר אראך'! ואז עזב שם את תרח אביו, ועלה עם משפחתו לארץ כנען!
והאבן עזרא סובר שכל הציווי של 'לך לך' קדם לפסוק של פרשת נח 'ללכת ארצה כנען'!
עיי"ש.

 

עוד מתבאר
שם בדבריהם מחלוקת נוספת האם גם אברהם ונחור נולדו – כאחיהם הרן – באור כשדים
שבארץ שנער, ורק אחרי נס כבשן האש הם פנו להם ללכת לחרן, וזאת שיטת האבן
עזרא.

 

או
שאברהם ונחור נולדו בכותא שבארץ תורכיה, באזור ארם נהריים וארם נחור, באזור של
ארם שבהררי קדם, מעבר לנהרות שעל שם כך נקראים אנו 'עבריים' על שם אברהם
אבינו שבא מעבר לנהר! ורק לאחר מכן התיישבו ליד נמרור באור כשדים, ושם נולד
הרן, ולאחר נס כבשן האש נמלטו או הוברחו משם וחזרו לחרן, וזאת שיטת הרמב"ן.

 

יש גם
מחלוקת מדרשים האם סדר הפרשיות כאן כסדרם.

 

לפי
שיטה אחת, הרי סדר הדברים הוא כדלהלן:

 

אברהם
יצא מחרן רק בהיותו בן שבעים וחמש שנים
כנזכר
בכתוב
(יב' ד'), ונכנס לארץ ישראל דרך שכם
ואלון מורה והמשיך להדרים לכיוון בית אל עד הנגבה
(יב'
ו'-ט')
.

 

מיד
בבואו לארץ התרחשה ונפל עליו ניסיון הרעב! וירד למצריים, ונשתהה שם ג'
חדשים!

 

*

 

עמוד והתבונן, איה איפוא ההבטחה שהקב"ה מבטיח לו: 'ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה'? (יב' ב')!

 

זה הרי לא היה איזה ברכה מאיזה 'באבא' עלום שם!

 

זה גם לא איזה הבטחה מאיזה אדמו"ר או גדול או בנש"ק!

 

מדובר כאן על ברכה והבטחה מפי עליון! מפי הקב"ה בעצמו!

 

אבל אברהם שותק! מקבל באהבה את הגזרה! אינו שואל שאלות מיותרות! ממשיך
לדבוק באמונתו!

 

שם
במצרים גם נפל עליו הניסיון הקשה של לקיחת שרי לבית פרעה!

 

שוב עליך להתבונן, איה איפוא ההבטחה על הבנים ועל הממון ועל השם שדרך טרחת
הדרך למעטם ועל כן הוצרך לזה ברכה מיוחדת
(עיין היטב רש"י יב' ב')!

 

איה איפוא השמירה?!

 

איה איפוא ההבטחה?!

 

הרי בדיוק 'ונהפוך הוא' נהיה! אברהם אין לו אפילו את הכסף המינימאלי לשלם
לבתי המלון ולאכסניות שהוא עובר שם בדרכו בתוך ארץ ישראל!

 

אברהם גם מאבד את שמו הטוב והוא צריך להסתיר עצמו ואת אשתו מידי חוטפים
שפלים!

 

אבל אברהם בכל זאת ממשיך לדבוק באמונתו באל עליון קונה שמים וארץ!

 

ואז
ממשיכה הפרשה לספר:

 

עד
שממכה עצמה מתקן רטייה 'ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב!
וילך למסעיו'! שחזר על כל האכסניות שהיה שם מקודם,
בכדי להחזיר מיד חובותיו! כי כעת כבר התקיימה בו ההבטחה 'ואברכך – בממון'!

 

גם אתה, ידידי, החזק מעמד גם כאשר הכול נראה לך שהולך הפוך על הפוך!

 

גם כאשר נראה לך שאפס תקווה!

 

המשך בכל זאת לדבוק באמונתך הטהורה – והישועה בוא תבוא לא תאחר!!

 

*

 

כשחזר
לארץ נפרד ממנו לוט להתחבר עם סדום,
(יב' י' – יג' יח'). ואז התרחשה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה ונשבה לוט ואברהם נלחץ לקראתו
להצילו
(יד' א' כד'), ורק לאחר מכן התרחשה הסיפור
המופלא של ברית בין הבתרים
(טו' ז'-כא') – וזאת פשטות המשמעות של הכתובים!

 

שיטה
אחרת יש כאן בעניין זה שסדר הפרשיות אינם כסדרם!

 

לפי
זה הלך אברהם מאור כשדים לחרן ומשם מיד לארץ ישראל בהיותו רק בן שבעים שנה!

 

וזה
כוונת הכתוב בסוף פרשת נח
(יא' לא'): 'ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען'!

 

ואז,
בנסיעתו זאת לארץ ישראל בפעם הראשונה, התרחש כל הסיפור המופלא של ברית בין הבתרים
המסופר להלן
(טו' ז'-כא').

 

לאחר
מכן חזר אברהם לחרן! ורק אחרי חמש שנים נצטווה שוב
'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך' – לצאת מחרן לארץ ישראל!

 

אברהם
כבר היה אז בן שבעים וחמש שנים,
כלשון הכתוב (יב' ד'). וזאת שיטת ה'סדר עולם'.

 

וכנראה
שזאת גם שיטת ר' נחמיה המובא בבראשית רבה
(לט'
ח'):

 

ר' נחמיה אומר 'לך לך' – שתי פעמים, אחד מארם נהריים ומארם נחור, ואחד שהפריחו
מבין הבתרים והביאו לחרן!
(עיי"ש
היטב, ובפירוש רש"י ובפירוש מהרז"ו).

 

 

'מארצך
וממולדתך ומבית אביך'
(יב' א')

לכאורה
הסדר הפוך, ואם הוא צריך לצאת מ'ארצך' הרי ממילא הוא יעזוב גם את עירו 'מולדתך',
ואת 'בית אביו'? עיין בדברי הרש"ר הירש.

 

וכנראה
שהכוונה שגם אחרי יציאתו מן המדינה הייתה הכוונה העליונה שלא יחפש במדינה החדשה
אנשים הקרובים לרוח עירו 'מולדתו'! וגם לא אנשים הקרובים לרוח אנשי ביתו 'בית
אביו'! אלא ניתוק מוחלט מכל מה שסובבוהו עד היום!

 

וזה
היה הניסיון הקשה לאברהם: לך – לך!!

 

לך
עכשיו למציאות חדשה!

 

לך
לעצמך!

 

תתנתק
מכל העבר, טוטאלית!

 

מכאן
גם מובן הלשון: לך – לך!!

 

כוונת
השם יתברך לאברהם הייתה: אברהם אברהם מעתה עליך להתחיל ללכת לעצמך!

 

לך, תתחיל ללכת! תתחיל לזוז! תלמד, תתפלל, תקיים מצוות, אל תישאר לעמוד
ולהתבטל – הכתוב מבטיח לך, שבסופו של דבר אתה תגיע לעצמך! לך!!

 

ולכן גם
אחרי 7 הברכות וההבטחות שמבוארים בפסוקים
(ב' וג') 'ואעשך לגוי גדול – ונברכו בך כל משפחות האדמה' – בכל זאת, עדיין היה
זה ניסיון קשה לאברם, לעשות ניתוק כזה טוטאלית!!

 

 

ואברהם
בן תשעים ותשע שנה בהימולו בשר ערלתו
(יז'
כד')

ופירש"י (ומקורו
בבראשית רבה מט' ב' ובהגדת בראשית טז'):
נטל אברהם אבינו סכין
ואחז בערלתו ורצה לחתוך, והיה מתיירא שהיה זקן, מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז
עמו, שנאמר: 'וכרת עמו הברית' – 'לו' לא נאמר, אלא 'עמו'!

 

אוי,
כמה זה אקטואלי בשבילנו!

 

דבר
ידוע בספרי הקבלה והחסידות, שהערלה מסמלת את השלוש קליפות הטמאות שאותם צריך לחתוך
לגמרי מעצמנו! שהם בסוד: הענן גדול והאש מתלקחת והרוח סערה שראה יחזקאל במראה
המרכבה לפני ההתגלות של כבוד ד'!

 

כי ענן'
רוח' אש' הס"ת שלהם זה: נח"ש!
שזה מרמז על הנחש הקדמוני! כלליות כל כוחות הטומאה והקליפה! שאתם צריך כל אחד ואחד
להילחם במהלך כל החיים!

 

ורק
לאחר מכן מגיעים לקליפה הדקה, שהיא עור הפריעה, שאותה לא חותכים לגמרי מהגוף, אלא
פורעים אותו, ובכך מתגלית העטרה!

 

כי זה
כבר בסוד כל הדברים המותרים, שצריך האדם מצד אחד לאכול ולשתות ולעבוד ולהתפרנס
ולהתחתן! ובכל זאת הוא צריך לעשות אותם בקדושה, בכדי לברר את הטוב מהרע שבהם! שזה
בסוד: קליפת נוגה, שזה כעין מראה הנוגה שראה יחזקאל שם במעשה המרכבה!

 

ובכל עת שרוצים אנחנו לנסות לחתוך את עצמנו מערלת לב וערלת בשר! ערל שפתיים
וערל אזניים! טיפשות היצר המטמטם אותנו מכף רגל עד ראש!
אז, הרגשת הזקנה קופצת עלינו! מתחילים להרגיש כאילו כבר הזקנו בחטאים!

 

והיה מתיירא לחתוך שהיה זקן!

 

אוי!
טאטע! אל תשליכיני לעת זקנה!

 

והעצה
היעוצה:

 

לגלות
בכל עת הרצון לחתוך: נטל אברהם סכין ואחז בערלתו ורצה
לחתוך!

 

כי
עלינו ללמוד מאבינו אברהם, ולדעת ולהאמין באמונה צלולה זכה ונקייה כי בכל עת
כשתופסים את הסכין וחרב התפלה ביד, ורוצים לחתוך – מיד נתקיים: 'אילולי
הקב"ה עוזרו אין יכול לו'! 'וכרות עמו הברית'!

 

אתה 'פתח
פתח כפתחו של מחט' – להראות את רצונך, תגלה את רצונך! תמשיך לדבוק בחוזקה
בגילוי רצונך!

 

תמשיך להוכיח במעשים שברצונך לחתוך, אלא שמתיירא אתה מחמת זקנה וההרגל
שנעשה כבר טבע שני!

 

אבל
כשלא מתייאשים, מתגלים רחמים מרובים, 'וכרות עמו הברית'!

 

 

 

א לעכטיגער שבת

 

מוטה

כתיבת תגובה