פניני באר בשדה פרשת וירא ה'תשע"ג – צוואתו של אברהם אבינו איך להתייחס בדרך אמיתית גם אל הסדומ'ניקים…

לקראת ליל
שישי טו"ב לחודש מר חשוון ה'תשע"ג

פ נ י נ י   ב א ר   ב ש ד ה

פ ר ש ת    ו י ר
א

 

כמה מן הניגוד, כמה מן הריחוק
של 2 הקצוות, ממש כמרחוק מזרח ממערב, יש בין תחילת סיפורי פרשת השבוע – פרשת וירא
– וגם סוף סיפורי הפרשה הקודמת – פרשת לך לך – שם מסופר אודות: ריסון התאוות של
אברהם אבינו וגודל כוחו במצוות הכנסת אורחים… לבין הסיפורים של המשך הפרשה,
על אנשי סדום הרעים וחטאים לד' מאוד…

אם אצל אברהם אבינו
מצאנו ראינו את ה"תמים תהיה" בהסרת הערלה שלו ושל כל בני ביתו…
ואת המסירות למען הזולת בקיום מצוות הכנסת אורחים… הרי הניגוד הגמור נמצא בהמשך
הפרשה אצל הסדומ'ניקים הרעים וחטאים לד' מאוד… ש"מנער ועד זקן כל
העם מקצה נסבו על הבית" בכדי לעשות שפטים, ניבול ומעשה סדום, לאלו שעשו
להם זה עתה הכנסת אורחים… ולא רק הצעירים שביניהם, שאש התאווה בוערת בקרבם…
אלא גם הזקנים שבהם במעשה אכזריות שאין כדוגמתה… צעירים וזקנים יחדיו מתאספים
ומתקבצים לעשות שפטים
(ועיין גם בדבריו הנפלאים של ר' שמשון רפאל הירש יח א יט ד ה).

וואו… כמה הניגוד צועק
ומשווע…

בסיפורו של אברהם אבינו
מצאנו ראינו את גודל מסירות נפשו בקיימו מצוות ברית המילה, לו ולישמעאל בנו
ולכל ילידי ביתו ולכל מקנת כספו, ויחד עם זאת, מיד אחרי קיום מצוות ברית המילה,
ומיד אחרי קיימו מצות "התהלך לפני והיה תמים", תיכף ומיד הוא שוב
"אור לגויים"… ובמסירות נפש של ממש, בתוך ג' ימי חוליו ממצות
ברית המילה, הוא כבר "עומד פתח האוהל כחום היום"… וממתין ומצפה
לקיים בהידור רב את מצוות הכנסת אורחים…

ואת זה בדיוק רוצה התורה
לספר לנו, זה בדיוק מה שאברהם אבינו מצוה "את בניו ואת ביתו אחריו לשמור
את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט"…

אברהם פונה אלינו עד עצם
היום הזה, ומכריז באוזני כל מי שרק רוצה להקשיב ולהאזין: אל תהיו כאותם אנשי
בליעל, אנשי סדום, הרעים וחטאים לד', גם בענייני בין אדם לחברו וגם בענייני בין
אדם למקום… אלא אדרבה ואדרבה, תהיו גם תמימים עם ד'… ותהיו גם ישרים עם כל בני
אנוש…

כל צוואתו של אבינו
אברהם עד עצם היום הזה היא:

מצד אחד על כל אחד מאתנו
להיות מובדל ומופרש מכל באי עולם… כן, נכון, עלינו לעשות לעצמנו אות ברית קודש,
בכדי להבדילנו מכל אומה ולשון, לדעת שאנחנו שונים, אנחנו אחרים, אנחנו מובדלים
ומופרשים מכל שאר האומות, אין אנחנו מתחתנים עמהם, יש לנו חוקים משלנו, הנהגות
משלנו… ועלינו להיות חזקים בקיום כל מנהגינו גם כאשר אי אלו מבעלי בריתנו ירצו למנוע
מאתנו מלקיים מצוות ד', גם כאשר יטענו לפנינו שדבר זה עלול לרחק מאתנו את אלו
שאנחנו מנסים לקרבם… ואברהם מלמדנו בינה: למול "בעצם היום הזה"
– ביום, ולא בלילה. ולא להתיירא לא מן הגויים ולא מן הליצנים
(בראשית רבה מז ט).

אבל בו בעת, ובאותה נשימה
ממש, מצווה אותנו אבינו אברהם, שאנחנו עדיין מצווים להיות גם מעורבים בין כל העולם
כולו… ואדרבה, אנחנו עדיין נשארים בעלי ברית עם ענר אשכול וממרא… אנחנו
עדיין "יושבים פתח האהל" ומקבלים את האורחים בברכה ובשמחה ובזריזות,
"וירץ לקראתם"… וגם כאשר סבורים אנחנו שערביים המה…
גם להם נקיים את המצווה מתוך סבר פנים יפות ומאור פנים… וגם מתוך מסירות עצומה
כאשר חום היום בחוץ כמעט בלתי נסבל… וגם בעת חולשתינו הגופנית
הגדולה…

ואת מצוות הכנסת האורחים
הזאת נעשה תמיד מתוך ששון ושמחה והרחבת הדעת… "לשונות בחרדל, חמאה ובקר,
שלוש סאים קמח סולת ועושים עוגות"…

ולא רק אנחנו לבד, ממרחק
משאר כל בני המשפחה, חלילה, אלא אדרבה, מכניסים בתוך האוירה הזאת גם את כל בני
המשפחה… "מהרי… ועשי עוגות… ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו…"
ולא כמו אצל לוט 'הצדיק שבסדום'… שהוא אישית, בהשפעת היותו אצל אבינו
אברהם, הרי גם הוא עשה חסד והכנסת אורחים עם המלאכים שבאו לבקרו… אבל, תחילה, רק
ללון, "סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם
לדרככם"… ורק אחר כך הוא כבר עשה להם גם "משתה ומצות
אפה"… אבל רק הוא לבד, בלי אף אחד מבאי ביתו…

וגם כאשר נמצאים באמצע לימוד
התורה ועבודת התפלה וקיום המצוות והמעשים טובים והקבלת פני שכינה… "וירא
אליו הוי"ה"… בכל זאת, פונים להשם יתברך ומבקשים ממנו
(עיין שבועות לה): "אל נא תעבור מעל עבדך"…  ורצים
אצים לקבל כל אדם בספר פנים יפות, "וימהר אברהם"… ומיד חוזרים
ומדברים עם שוב עם הקב"ה… "ואברהם עודנו עומד לפני ד'…
(ועיין בראשית רבה מט ז).

אוי! כמה לימוד עצום יש
בכל זה ללמדנו בינה איך להתנהג גם היום כבני אברהם אבינו עליו השלום…

ותיכף ומיד, ממשיכים
לראות שוב את גודל רחמנותו והעין הטובה של אבינו אברהם, וזאת גם הוא כניגוד גמור ל'סדומ'ניקים
הרשעים והחטאים לד' מאוד… אצלהם התקיים "זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם
כי כבדה מאוד"… כי גם על "מזון מועט, שנתנה שם לאיזה עני, הרגו
שם ריבה אחת במיתה משונה" – "הכצעקתה"…

ואילו אברהם, הרחום
וחנון, כאשר שומע זה עתה על השליחות של המלאך להפוך את סדום "וישקיפו על
פני סדום"… הוא מיד נעמד ושופך לבו ונפשו בתחנונים, בטענות ואמתלאות,
בדברי חן ריצוי ופיוס…
(עיין ליקוטי
מוהר"ן ב כה)
לפני הבורא
כל עולמים: "האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר … חלילה
לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא
יעשה משפט … אולי יחסרון חמשים צדיקים חמשה התשחית את כל העיר … ויוסף עוד
לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים … אולי ימצאון שם שלושים … אולי ימצאון
שם עשרים … אולי ימצאון שם עשרה…"

וואו… כמה לימוד עצום
יש כאן גם לדורות שלנו… כי גם אם אנחנו רק עפר ואפר, גוש בשר… יש לנו
את כל היכולת, החובה והזכות גם יחד, לעמוד מול "השופט כל הארץ"
ולהתחנן בעבור כל מה שקורה בעולם סביבנו…

כן, גם כאשר 'סופות'
ו'טורנדות', 'סדני'ס' ו'פרנקרסטרום'ס', למיניהם, מתגברים ורוצים להפוך את
העולם… לשטוף אותו עם מבול… וגם כאשר ישנם ודאי הרבה רשעים וחטאים הגורמים כל
אלה… בכל זאת, השופט כל הארץ ממתין ומבקש ומצפה שנמליץ טוב… שנעורר רחמים…
כי רק "כאשר נשתתק אברהם מהסנגוריה… רק אז הלך לו הדיין"…
וגם כאשר המלאכים כבר יצאו מאברהם בכדי לבוא לסדום להופכו, הם ממתינים עדיין עד
הערב, "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב" – "ממתינים היו שמא יוכל
אברהם ללמד עליהם עדיין סניגוריה"…

כי גם זה לבד, שעדיין
קיימים עשרה צדיקים, גם אם הם 'צדיקים' רק ביחס לסדומ'ניקים… זה כבר סיבה
לטובה להציל גם את הרשעים, "בעבורם"… ולא רק "למענם"
– למען הצדיקים… כי זה לבד כבר 'לימוד זכות גדול' על הרשעים והחטאים הללו, שעדיין
הם לא הורגים את הצדיקים… והם עדיין נותנים גם לצדיקים אלו להסתובב בתוך
העיר…
(עיין
דבריהם הנפלאים של ר' שמשון רפאל הירש יח כג-כו ובעל ה'מאזניים לתורה'
יח כד).

והנה, על פניו היה נראה,
שכל תפילותיו ושפיכת נפשו של אברהם לריק היה… ומה לימוד עצום יש לנו ללמוד מזה
עצמו שגם כאשר התקיים: "ויהי בשחת אלוקים את ערי הככר"… הרי
בכל זאת התקיים גם: "ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה
בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט"… לאמור: כל תפילותיו של אברהם לא
הלכו, חלילה, לאיבוד… על אף, שעל פניו, לפעמים, נראה, כאמור, שהאדם שופך לבו
ונפשו בטענות ואמתלאות נכונות, בדברי חן ריצוי ופיוס, אבל שום דבר לא זז… ועל
פניו המכה מגיע… והחורבן לא נמנע… אבל, בהסתכלות יותר פנימית ועמוקה, פתאום
שמים לב, איך ש"ויזכור אלוקים את אברהם"… נכון, מצטרף לזה גם
ה'נקודה טובה' שמצאו בו בלוט עצמו "ששתק במצרים ולא גילה ששרה היא אשתו של
אברהם"… אבל, כל 'זכויותיו' הועילו רק בזכות התפילות של אברהם…

ומתפילות אלו ניצל לוט
ושתי בנותיו… ויצאו 'עמון' ו'מואב'… ומשם יצא חוטר לגזע ישי… על
ידי 'רות המואביה' ו'נעמה העמונית' – 2 פרידות טובות… שמשם נצמח
קרן ישועה של משיח ישראל שיבוא לגאלינו – כי "אין שום ייאוש בעולם כלל"
וריבוי התפילות לא חוזרות ריקם, חלילה, רק עושים פירות ופירי פירות… וגם אם לא רואים
את התוצאה מיידית, הרי שהיא באה לעזרה לנצח ולדורות עולם…

את החיזוק העצום הזה
בהבטחת הישועה באמצעות שמיעת וקבלת התפילות, של כל אדם… למדים אנחנו גם מהמשך
סיפורי הפרשה הנפלאה הזאת…

כי על אף אחרי כל
המסירות העצומה של אברהם, גם לברית המילה… וגם למצוות ההכנסת אורחים… וגם
בתפילותיו אפילו למען הסדומ'יניקים הרשעים… אבל, הוא בכל זאת עדיין לא נושע בזרע
של קיימא, ועל פניו נראה שכל תפילותיו, על עצמו ועל המשך דורותיו, וכל חלומותיו,
וכל ההבטחות שהובטח עליהם, הכול כעורבא פרח…

ואם לא די בכך, הרי שעוד
הכניסו אותו לסיטואציה כל כך מביכה…  של לקיחת
שרה אשתו לבית אבימלך… כאילו ולא היה מספיק לו מה שכבר עבר עליו מעין זה
במצרים, בניסיון הקשה מיד כשהגיע לארץ ישראל… והנה, שוב חוזרים אותם
הניסיונות… עד כדי מצב "שליצני הדור עוד היו מתלחששים שמאבימלך נתעברה
שרה"… מה פתאום תפילות… ומה פתאום אומן… ומה פתאום תפלה במניין…
ארבעים יום… הכול שטויות, חלילה, התלחששו להם הליצנים'לאך… זה הכל טבע… זה
הכל מאבימלך…

אבל אברהם מלמד אותנו
שגם במצב כזה ובעת כזאת עלינו רק: לשתוק, להבליג, לקבל הכול מתוך אהבה וחיבה, לדעת
שנסתרות דרכי הוי"ה… ודייקא מתוך הסיפור הזה יתגלגל ויתגלה איך שתפילות
עוזרים… ועוד איך עוזרים… ולא רק על עצמך אלא גם על אחרים… כי הקב"ה
בכבודו ובעצמו בא אל אבימלך ואומר לו, וכי חושב אתה שרק טבע שולט בעולם, חלילה, לא
ולא, אלא: "השב אשת האיש ויתפלל בעדך כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה"…

כן, יהודי יקר, תשיב
לעצמך את "אשת האיש"… אש"ת, זה א'דני ש'פתי
ת'פתח… הש"ב, זה ה'ר ש'דה ב'ית… כי
"אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ויעקב קראו בית"… שזה ג'
המדרגות של גלוי כוח התפלה בעולם, בסוד: שחרית מנחה ערבית, שהכניסו והשרישו
בנו אבותינו אברהם יצחק ויעקב…
(עיין היטב ליקוטי מוהר"ן א י). וכל תפלה של כל אחד מישראל הופך אותו להיות כאשת
איש… כאשתו של מקום… בסוד יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה…
הש"ב אש"ת האי"ש… ויתפללך בעדך וחיה…

"ויתפלל אברהם אל
האלוקים וירפא אלוקים את אבימלך ואת אשתו ואת אמהותיו וילדו"
– ואז, ורק אז, "והוי"ה פקד את
שרה כאשר אמר ויעש הוי"ה לשרה כאשר דיבר ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו
למועד אשר דיבר אותו אלוקים"… כן, לפעמים מעכבים את ישועתך מן השמים,
גם אחרי ריבוי כל מעשיך הטובים… ותפילותיך הרבים… ומסירות נפשך… עד… עד אשר
תתפלל גם בעד אחרים על אותה ישועה שאתה בעצמך צריך להיוושע בה… "כי כל
המבקש רחמים על חברו – והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה"…

כמה גדול כוחה של
תפלה… כוחה של עקשנות… כוחה של אמונה תמימה, ישרות וביטחון… כוחה של
ההסתכלות החיובית – גם על עצמך וגם על כל העולם שסביבך!!!

חבר וידיד, אין ספק בכך
שעיקר העיקרים, היא לקחת את כל זה לעצמינו… לתוכינו… לתוך הבית פנימה.. כי
הרבה פעמים כאשר מדברים על חובת ה'הסתכלות הטובה' וה'חיובית' על כולם, מיד זה
מצטייר כאילו והכוונה בעיקר על אלו שרחוקים ממני, ולא על אלו שנמצאים לי בד'
אמותיי… וזאת טעות גדולה ויסודית… כי בכל ענייני עבודת ד', הרי שעיקר העיקרים
זה מה שקורה איתך! עמך! אצלך!…

כל אחד מאתנו גם כלפי עצמו… וגם כלפי בן/בת
זוגו… כל אחד מאתנו גם כלפי ההורים שלו, וגם כלפיי הילדים שלו, וכלפי בני המשפחה
הקרובים אליו, כאחים ואחיות, דודים ודודות, בני דודים ובנות דודות, גיסים וגיסות…
שכנים ושכנות… חברים בבית הכנסת ובקהילה… שותפים חברים וידידים במסגרת העבודה…

כן כן, כל אחד מאלו ודאי
מעוררים בינינו, מיד פעם בפעם, מצבים לא נעימים… רגשות לא נעימים… וזה בדרך
כלל גם מתפרץ החוצה באמצעות מחשבות שליליות… דיבורים שליליים… מחלוקות ולשון הרע
ורכילויות… אבל בואו לזכור שאברהם אבינו מסתכל עלינו מתוך פסוקי פרשת השבוע
ומתחנן בפנינו:

בניי היקרים! אנא ממכם! "שמרו ללכת בדרך ד'
לעשות צדקה ומשפט"!!!

אל נא אחי תרעו… אנא מכם – מבקש מאתנו אבינו הראשון – זכרו איך שגם
אני עצמי כל כך הרבה התחננתי לפני הבורא כל עולמים גם על אנשי סדום הרעים וחטאים
לד' מאוד… זכרו ותשימו על לבכם כי גם כאשר אחד מתוך משפחתכם ומהקרובים אליכם מתנהג
איתכם, חלילה, כסדומ'ניק… אל נא מיד תרחיקו אותו… אל נא מיד תחשבו עליו רע
ותתרחקו ממנו…

רק אדרבה ואדרבה, המשיכו בכל כוח לחפש גם בו "מעט
טוב"… המשיכו גם עליו להסתכל באופן חיובי… ולהתפלל עליו… ולהמליץ טוב
עליו… ולסנגר עליו סניגוריא טובה… זאת דרכי

אומר לנו אברהם אבינו –
זאת דרך ד'… זאת הצוואה שלי כלפיכם…

בוודאי שאתם צריכים
לעשות כל מאמץ ואל תהיו בעצמכם סדומ'ניקים… אבל גם כאשר צריך להתרחק,
ולבנות את עצמנו לפעמים כמבודדים… וגם אם צריך לפעמים להחליט ללכת "לגור
בארץ גרר", רחוק מכל ההמולה שיש מסביב… וגם אם לפעמים צריך גם לשמוע
בקול שרה אמנו ולשמור את ה'יצחק'ל שלנו מאחיו ישמעאל… וגם אם צריך לפעמים גם
ללכת שמאלה מלוט וכל אנשי סדום… אבל כל זה לא צריך להביא אותנו למחשבות
שליליות לגמרי כלפי השני… ולדיבורים שליליים לגמרי כלפי הזולת… והתרחקות בלב
ממנו… אדרבה, צריך לעורר בנו רחמים גדולים גם עליהם, לקרבם, להתפלל עליהם, ואז
לבטח נראה הרבה נחת אחד מהשני, וה'שלום-בית' יחזור להיות כבראשונה, וההצלחה בחינוך
הילדים גם זה יתחיל ללבוש צורה טובה וחיובית…

ברכה והצלחה
והרבה סייעתא דשמיא

א ליכטיגער
שבת וירא

כתיבת תגובה