ערב
שבת לסדר וירא ה'תשע"ב
פנינים מתוך 'באר בשדה'
לקראת שבת פרשת וירא
'ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם
… קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק … והעלהו שם לעולה … ויהי אחרי
הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו
… ואת בתואל ובתואל ילד את רבקה' (כב' א'-כג')
ופירש רש"י בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר
ואומר:
'אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלי בנים, היה
לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא'. בשרו הקב"ה: שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו: 'אחרי הדברים האלה' –
הרהורי דברים שהיו על ידי העקידה, (עיין
מקור הדברים במדרש רבה פרשה נז').
והנה, רבים תמהו, מה כל כך הגדולה והגבורה של גודל מעלת
העמידה בניסיון של אברהם על עניין העקידה אחרי שראינו במשך ימי ההיסטוריה של העם
היהודי שגם יהודים פשוטים, מ'עמך ישראל'… שמסרו נפשם הם ונשותיהם בניהם ובנותיהם,
ומתו על קידוש שמו יתברך במיתות שונות ומשונות הי"ד…
והנה אברהם אבינו ע"ה בפירוש שמע מפי הגבורה: 'קח
נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל הר המוריה והעלהו שם לעולה על אחד
ההרים אשר אומר אליך' (כב' –
ב'), מה א"כ גדולת מעלת ניסיון
עד כדי כך שהתורה אומרת (כב' –
א'): 'והאלוקים ניסה את אברהם'?!…
*
שמעתי בשם הקוצק'ער שפירש: לנו היה סבא
אברהם… ולכן בגנים שלנו, יש לנו כבר את אותו כוח טמיר ונעלם למסור נפשנו על
קידוש השם למען שמו באהבה, כחנה ושבעה בניה… אבל לאברהם לא היה סבא אברהם…
ועיין כעין דברים הללו גם בדברי הרש"ר הירש
בהשגתו על דברי הרמב"ן על הפסוק (יב' י'-יג'): 'ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם… ויאמר אל שרי אשתו הנה נא
ידעתי כי אשה יפת מראה את… אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי
בגללך'.
וכותב על כך הרמב"ן:
"ודע, כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה
שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו … גם יציאתו מן הארץ שנצטווה
עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא…"
והשיג על כך הרש"ר הירש באומרו:
"נלמד מחכמי התורה הגדולים – והרמב"ן
הוא בודאי מן הגדולים שבהם -שלעולם אין זה מתפקידנו ללמד סנגוריה על גדולי
ישראל… אין הם זקוקים לסנגוריה שלנו! אין הם סובלים אותה… התורה חתומה בחותמת
אמת! כל זה אילו נאלצנו באמת לומר כדעת הרמב"ן, אולם בטרם נחרוץ משפט
נתבונן בעובדות המסופרות כאן … אכן, שלוחי מצווה אינם ניזוקים, ד' שומר את
אוהביו מגן על עושי רצונו, אך היה על אברהם ובניו ללמוד כל זאת מתוך הניסיון…
אחד היה אברהם, ולא היה אברהם לפניו!…"
*
והנה, בדרך אחרת היה אפשר לומר, שהניסיון הקשה שהיה
לאברהם אבינו ע"ה היה בכך שפתאום התחילו מחשבותיו לרוץ הנה והנה, כי הרי
מקודם שמע מפורש יוצא מפי מלך מלכי המלכים הקב"ה (טו' ד'):
'והנה דבר ד' אליו לאמור לא יירשך זה כי אם אשר
יצא ממעיך הוא יירשך ויצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל
לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך'.
ופירש"י שם:
אמר לו צא מאצטגנינות שלך! ראית במזלות שאינך
עתיד להעמיד בן – אברם, אין לו בן, אבל אברהם, יש לו בן! וכן שרי, לא תלד, אבל
שרה, תלד! אני קורא לכם שם אחר, וישתנה המזל.
ובהמשך שמע שוב קול מבשר ואומר (יז' ד'-כא'):
'אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים ולא
יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם … והפרתי אותך במאוד מאוד … והקימותי את
בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם ברית עולם … ונתתי לך וזרעך אחריך את
ארץ מגורך את כל ארץ כנען … שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה
וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והייתה לגויים … אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את
שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו … ואת בריתי אקים את
יצחק אשר תלד לך שרה'.
ועיין היטב פירש"י שם (יז' יט'):
והקימותי את בריתי אתו למה נאמר? אלא לפי שאומר
'והקימותי' – יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום? תלמוד לומר 'והקימותי את
בריתי אתו'! ולא עם אחרים…
ועוד הנה משולש הדבר יוצא מפורש מפי בורא כל עולמים (כא' יב'):
'כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך
זרע'.
כאן התעורר הניסיון הגדול על אברהם אבינו עליו השלום,
איך, א"כ, אחרי שלוש הבטחות מפורשות כאלו, יקיים 'והעלהו שם לעולה'?!…
אתמהה?!..
מה עם ההבטחות שהקב"ה הבטיחו?!… איך אפשר להסביר
את ה'תרתי דסתרי' הזו?!… איך יצא לפועל פרדוקס כזה?!… הרי אם 'אעלהו לעולה'
אני גונז בכך טוטאלית את 'כי ביצחק יקרא לך זרע'?!…
*
וקצת אקטואליה – לא יזיק… ודי לנו לציין: מי מאתנו לא
עובר בימי חייו קשיים וניסיונות מהסוג הזה?! – שכל אחד מאתנו ינסה לחשוב לרגע, מה
קורה לו ואיזה מחשבות ובלבולי אמונה עולים לו במחשבתו, ברגע שצדיקים הבטיחו לו הבטחות מסוימות, ובוודאי אם הוא גם הפריש מהונו
ומזמנו ונתן להם פדיון הגון… וזאת גם אחרי שגם קיים את ההנהגות שהטילו עליו
לעשות… והנה, אח"כ, הדברים לא יתקיימו, ועוד בהיפך אל היפך יהיו…
אוי, כמה טענות וטרוניות ואשמות יצאו מפיו נגד ההנהגה הזאת, כמה בלבולי אמונה
יתעוררו בו נגד צדיקו של עולם, חלילה וחס…
והנה, עומד אברהם אבינו עכשיו באותו סוג ניסיון, וממשיך הוא בכל כוחו לקיים בתמימות את הציווי (יז' א'): 'והיה תמים'! (עיין
כאן היטב בפירושו של הרמב"ן)…
ממשיך אברהם לקיים בכל נפשו את המצווה של (דברים יח' יג'): 'תמים תהיה עם ד' אלוקיך", ופירש"י: 'התהלך
עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות,
ואז תהיה עמו ולחלקו'…
והנה כי כן, הולך הוא אברהם בשמחה וברצון שלם לקיים
הציווי של 'העלהו שם לעולה' – ואין הוא מתבלבל כלל וכלל על ה'תרתי דסתרי'… אין
הוא לוקח בחשבון כלל את הפרדוקס הקשה שהוא נקלע לתוכו…
'תמים תהיה' וזהו זה! – כאן טמון גודל ועוצם מעלת אברהם
אבינו עליו השלום.
*
והנה הפלא ופלא להתבונן בדברי האור חיים הקדוש על
הפסוק (כב' כ'): 'ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם הנה ילדה
מלכה גם היא בנים', שבעצם ליצחק היה נשמה מעלמא דנוקבא, וממילא לא היה לו נוקבא
וזיווג, עד אחר העקידה, שרק אז נתעברה בו נפש הזכר…
עיין גם בדברי האור חיים בפרשת לך לך (יז' יט') על הפסוק: 'אבל שרה אשתך יולדת לך בן', כי בסיבת אמירת
אברהם: 'לו ישמעאל יחיה לפניך' (שם
יז' יח'), לכן ניתן ליצחק נשמה
מסטרא דנוקבא, ולכן אמר 'שרה יולדת', ונצטער הרבה מצד זה עד שעקד אותו על גבי
המזבח, כי על ידי העקידה ניתנה לו נפש הזכר היולדת, ונולדה אז רבקה בת זוגו
(עיין מקור הדברים בליקוטי תורה
להאר"י פרשת חיי שרה).
עיין גם בדברי אור החיים על הפסוק: 'והנה בן לשרה
אשתך' (יח' י'), כי כשנולד יצחק לא היה ראוי להוליד, כי בא
מסטרא דנוקבא, ובמעשה העקידה זכה לנפש הראוי להוליד. ולכן אמר לו המלאך:
'שוב אשוב', כי יצטרך לשוב פעם שנייה בשעת העקידה בכדי להעניק לו נפש מעלמא דדכורא
מצד אברהם הזכר, ולכן: 'אשוב אליך'. (עיין
עוד בדברי האור החיים תחילת פרשת תולדות כה' יט' כ').
בוא וראה, א"כ, עד כמה עצמו ונשגבה מבינת אנוש תעתועי
הניסיון, כי אם אברהם היה יודע מראש כל זה הרי ודאי שלא היה נחשב בעיניו כלל
לניסיון כל עניין העקידה…
כי דייקא העלמה וההסתרה של כל זה, הם שגרמוהו להרהר
בהרהורי דברים לפני העקידה ובשעת העקידה ולאחר העקידה, עד כדי כך שחשב כבר לוותר
על עצם מעצמיו ולקחת אשה ליצחק מבנות הכנענים ולא להסתכל על הייחוס… והקב"ה
הוצרך לבוא ולרפא אותו בבשורה טובה ולדשן עצמותיו משמועה טובה מארץ מרחק, שהנה
עכשיו דייקא נולדה רבקה בת זוגו של יצחק בנו… (עיין היטב לשונות המדרש רבה פרשה נז').
כי רק בכוח העקידה, שהוא הרי כל כך חשש מפניה, שמא על
ידי העקידה הרי לא יתקיים: 'כי ביצחק יקרא לך זרע'!… והנה, מתברר לנו שדייקא
מעשה העקידה, והעמידה האיתנה בניסיון, ופריחת נשמתו של יצחק מרוב פחד, כל זה,
ורק בכוח זה, הביאוהו להיות ראוי להוליד…
כי רק עכשיו קיבל יצחק נשמת הדכורא…
ורק עכשיו הייתה יכולה בת זוגו להיוולד…
'הנה ילדה מלכה גם היא
בנים לנחור אחיך… ובתואל ילד את רבקה'!
אוי! כמה טמיר ונעלם דרכי ההשגחה בכדי להגדיל כח
הניסיון!
א ליכטיגער שבת
מוטה