'הגיגים' ו'הרהורים'
בפרשת אמור – וענייני מצוות 'ספירת העומר'
על פי הכללים והתכנים של 'הסוד הגלוי'
בפרשת אמור כלולים ובלולים, בפסוקיה, כל מועדי השנה. ובתוך כל מצוות המועדים יש לנו כמה פסוקים המגלים לנו את מצוות 'ספירת העומר'.
במצווה זו מבקשת מאתנו התורה הקדושה לאמור:
בכל שנה ושנה, כאשר זוכים אנחנו להגיע לימי קציר שעורים וחיטים, בו אנחנו 'קוצרים' מתוך ששון ושמחה את התבואה החדשה של השנה החדשה, אחרי כל חודשי העבודה של 'חרישה' ו'זריעה' ואחרי כל הציפייה והתקווה לגשמי הברכה. והנה, סוף כל סוף זוכים לבא אל המוגמר, והשדות מלאים זיו ומפיקים נוגה בשפע של השעורים החדשים והחטים החדשים…
באה התורה ואומרת לנו:
בן אדם! זכור נא תזכור! שכל השפע הזה שקיבלת זה עתה, וזה עתה הנך מתחיל לקצור את התבואה, לאט לאט, בכל אותם הימים והשבועות והחדשים אשר לפניך, והנך מכניס לביתך את היבול והאוכל החדש של התבואה החדשה, והנך משתדל גם למכור לכל המרבה במחיר את התבואה החדשה, וזוכה להרבות בכך את הונך, אל נא תשכח את הוי'ה אלוקיך המוציאך מכל המצרים, כי זכור נא, שהוא, ורק הוא, הנותן לך כוח לעשות חיל… ואחרי כל מעשה ההשתדלות שלך בחרישה וזריעה והשקאה, עם כל זה זכור תזכור את הוי'ה אלוקיך… ו'אמונה זה סדר זרעים'…
ולכן, בכדי לגלות את עומק ה'הכרת הטוב' שלך לבורא כל עולמים על כל הצלחתך, עליך מוטלת הזכות והחובה גם יחד, להביא לבית המקדש 'עומר שעורים' מהשעורים החדשים, ביום טז' לחודש ניסן, ממחרת יום טוב הראשן של ימי חג הפסח, ולהקריב יחד עם ה'עומר שעורים' גם את 'קרבן העומר', ובכך תתיר לעצמך לקצור לאכול ולמכור מהתבואה החדשה של השנה החדשה…
ומאותו יום, בכל לילה ולילה, בכל ערב וערב, אחרי גמר עבודתך של קציר השעורים והחטים אשר בשדה, תעמוד בפינתך, ותן תודה והודאה לבורא כל עולמים על אשר נתן לך את השפע החדש של השנה החדשה, ובקש ממנו שכל זה יהיה לטובה ולברכה לחיים ולשובע ולעושר…
תרים קולך בקול רינה ותודה: ברוך אתה הויה א' מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר, היום כך וכך לעומר…
כך תמנה ותספור 49 יום, עד שתגיע ליום החמישים, יום חג השבועות, ואז תקריב בבית המקדש גם קרבן של 2 הלחם מהחיטים החדשים, יחד עם קרבנות נוספים, ואז כבר יהיה מותר להקריב גם בבית המקדש את 'קרבנות המנחות' מתוך התבואה החדשה של השנה החדשה.
זאת תמצית מצוות 'קרבן העומר' ו'ספירת העומר' ו'קרבן 2 הלחם'.
וואו… כמה מן ה'אמונה' וה'ביטחון' יש במצווה זו… כמה היא משרישה בכל אחד ואחד מאתנו את ההכרה ואת ההרגשה כי רק הוא יתברך שורש ומקור כל הברכה וההצלחה…
מצוות אלו מחדדים בתוכנו ביתר שאת וביתר עוז עד כמה אנחנו תלויים בכל עת ורגע על רחמיו ורוב חסדיו של הבורא ומנהיג היקום, מצוות אלו מחדדים בתוכנו את ההכרה וההרגשה שעל אף כל עבודתנו והשתדלותנו, שמוטל עלינו ומחויבים אנחנו לעשות ולהשתדל, בכל ענייני הפרנסה והכלכלה, עם כל זה ברור לנו שכל ההצלחה וההרווחה של כל מעשה ידינו תלוי ועומד אך ורק על רחמיו ורוב חסדיו של הבורא ומנהיג היקום, וכי כל הארץ וכל אשר עליה אך ורק לד' היא… ואנחנו רק כשלוחים קטנים הממלאים את חלקינו הקטן והזעיר… כי זה רצונו של הבורא כל עולמים, בבחינת 'וברכתיך בכל אשר תעשה', כי, 'אשר ברא אלוקים לעשות'…
ומתוך 'אמונה' ו'ביטחון' זה בוודאי מתחזקת ביתר שאת וביתר עוז הכוח של ה'חשיבה החיובית', כי אנחנו 'סמוכים' ו'נשענים' ו'תלוים' תמיד אך ורק על רוב רחמיו ורוב חסדיו של הבורא כל עולמים והמנהיג לכל העולמים שאין להם שיעור וגבול, ומתוך כך נצמח בתוכנו הכוח של ה'רוגע' וה'שלווה' ה'שמחה' וה'חירות'.
את המפתח הנפלא הזה של הרגשת הכרת הטוב והבעת התודה וההודאה להצלחת כל תכני 'הסוד הגלוי' – תוכל לקרוא מתוך הציטוטים דלהלן מתוך פרקי הספר 'הסוד הגלוי':
תֵּן תּוֹדָה, וְעוֹד תּוֹדָה, וְשׁוּב תּוֹדָה!
כַּמָּה כֹּחַ וְכַמָּה עָצְמָה יֵשׁ בְּמִלָּה אַחַת, אִם תַּתְחִיל לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לַחֲזֹר עָלֶיהָ שׁוּב וָשׁוּב: תּוֹדָה!!!
דַּע לְךָ, בִּיכָלְתְּךָ לְשַׁנּוֹת אֶת כָּל אָפְיָם שֶׁל חַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. קַח לְךָ כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל שֶׁקֶט. רְשֹׁם לְפָנֶיךָ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ, גַּם אִם הֵם קְטַנִּים וּזְעִירִים בְּיוֹתֵר, שֶׁעֲלֵיהֶם אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁבִּיכָלְתְּךָ לָתֵת תּוֹדָה לְבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, וְהַתְחֵל לוֹמַר עֲלֵיהֶם 'תּוֹדָה'. עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מֵאֵלּוּ שֶׁמָּצָאתָ – אֱמֹר 'תּוֹדָה' מִתּוֹךְ עָצְמָה פְּנִימִית וְהַרְגָּשָׁה עֲמֻקָּה שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב. תִּוָּכַח לִרְאוֹת, שֶׁבּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה מֵסִיט אֶת הָאֵנֶרְגִּיּוֹת שֶׁלְּךָ לַכִּוּוּן הַחִיּוּבִי שֶׁל תּוֹדָה וְהוֹדָאָה – גַּם מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְרִגְשׁוֹתֶיךָ מֻסָּטִים לַמָּקוֹם הַחִיּוּבִי.
עַד עַכְשָׁו אוּלַי הָיִיתָ רָגִיל לְהִתְמַקֵּד בַּמֶּה שֶׁאֵין לְךָ, בַּבְּעָיוֹת שֶׁלְּךָ. מֵעַכְשָׁו, בָּרֶגַע שֶׁהֶחְלַטְתָּ לְחַפֵּשׂ בְּחַיֶּיךָ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם אַתָּה יָכוֹל לָתֵת תּוֹדָה, אַתָּה כְּבָר נִמְצָא בְּכִוּוּן אַחֵר, בַּכִּוּוּן הַחִיּוּבִי. אַתָּה מַתְחִיל לָתֵת תּוֹדָה עַל כָּל דָּבָר הַגּוֹרֵם לְךָ הַרְגָּשָׁה טוֹבָה.
לִמְּדוּ אוֹתָנוּ חֲכָמִים (בְּרָכוֹת לב א; עֲבוֹדָה זָרָה ז ב): "לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל" – רַק אַחֲרֵי דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח, הַתּוֹדָה וְהַהוֹדָאָה יִשְׁאַל וִיבַקֵּשׁ אֶת צְרָכָיו. כִּי לִפְעָמִים, מֵעֹצֶם הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַקְּשָׁיִים שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם, קָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו אָז כָּל דָּבָר לַעֲשׂוֹת, וְאָז גַּם לִבּוֹ נֶאֱטָם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לוֹמַר וּלְבַקֵּשׁ שׁוּם דָּבָר.
וְעַל כֵּן עֵצָה גְּדוֹלָה לָזֶה הִיא, שֶׁבְּכָל פַּעַם יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים שֶׁבְּכָל זֹאת כְּבָר הִתְרַחֲשׁוּ אִתּוֹ, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ וְעַד הֵנָּה. וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ, גַּם כָּעֵת, בְּתוֹךְ מְעוּף מְצוּקָתוֹ וְצַעֲרוֹ – מֵחֹסֶר הַכֶּסֶף אוֹ חֹסֶר בְּמַעַרְכוֹת הַיְחָסִים אוֹ חֹסֶר בְּבָנִים – הֲרֵי בְּכָל זֹאת יֵשׁ לוֹ וַדַּאי גַּם כָּעֵת אֶפְשָׁרוּת לְהִתְבּוֹנֵן, לְרֶגַע, עַל חַסְדֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל זֹאת הִתְרַחֲשׁוּ וְנַעֲשׂוּ אִתּוֹ, וְעוֹד נַעֲשִׂים אִתּוֹ, וְיִתֵּן עַל זֶה תּוֹדָה וְהַכָּרַת הַטּוֹב – וְעַל יְדֵי זֶה יִתְרַחֵב קְצָת לִבּוֹ, וְיִתְחַזֵּק שׁוּב לִבּוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל שׁוּב לְהַמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין וְלִבְטֹחַ בְּחַסְדֵּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.
רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֶב עַל פִּי 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' כִּלְאֵי בְּהֵמָה ד ד-ו
דֶּרֶךְ זוֹ שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב הִיא בְּהֶחְלֵט אַחַד הָרְכִיבִים הַחִיּוּנִיִּים בְּיוֹתֵר לְהַצְלָחַת 'הַסּוֹד הַגָּלוּי'. בְּדֶרֶךְ זוֹ, אַתָּה פּוֹתֵחַ לְךָ פְּתָחִים נִרְחָבִים וּשְׁעָרִים גְּדוֹלִים וְדַרְכָּם אַתָּה מְאַפְשֵׁר לְכָל צְרָכֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים לְהַתְחִיל לְהִכָּנֵס לְחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ.
הִתְבּוֹנֵן בַּמְּצִיאוּת שֶׁלְּךָ, בְּהִתְנַהֲגוּתְךָ בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם, וּתְגַלֶּה שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה טוֹבָה לְמִישֶׁהוּ, וְאָדָם הַזֶּה מוֹקִיר אוֹתְךָ וּמַכִּיר לְךָ טוֹבָה עַל כָּךְ, מִיָּד מוֹלִיד בְּךָ הַדָּבָר רָצוֹן לַעֲשׂוֹת לוֹ עוֹד טוֹבָה וְעוֹד טוֹבָה…
כָּךְ יָצַר יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית אֶת הַטֶּבַע שֶׁל הַנְהָגַת הַיְקוּם כֻּלּוֹ. הַכָּרַת הַטּוֹב הִיא לְמַעֲשֶׂה דֶּרֶךְ לְהַעֲצִים אֶת הַטּוֹב עוֹד וְעוֹד.
כִּי כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַכִּיר טוֹבָה אַתָּה מֵבִין אֶת אַפְסִיּוּת כֹּחֲךָ, וְאָז אַתָּה חַיָּב לִהְיוֹת סָמוּךְ וּבָטוּחַ וּלְהִשָּׁעֵן בִּתְלוּת מֻחְלֶטֶת עַל חֲסָדָיו וְרֹב רַחֲמָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, וּבְכָךְ אַתָּה מֵנִיעַ אֶת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית בְּיֶתֶר שְׂאֵת לְמַלֵּא אֶת מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ לְטוֹבָה. כִּי מֵעֵבֶר לְחוֹבָתְךָ לְהַכִּיר טוֹבָה, הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ בְּהַבָּעַת הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ גַּם הַצְהָרָה שֶׁלְּךָ שֶׁלְּבַדְּךָ אַתָּה אַיִן וְאֶפֶס… בְּכָךְ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמְבַטֵּא אֶת הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ, אַתָּה גַּם מוֹדֶה וְגַם מִתְוַדֶּה. אַתָּה בְּעֶצֶם מַצְהִיר בְּגָלוּי שֶׁכֹּחֲךָ הָעַצְמִי דַּל מְאֹד וְשֶׁאֵין בְּכֹחֲךָ לְהוֹשִׁיעַ אֶת עַצְמְךָ בְּשׁוּם תְּחוּם, וְעַל כֵּן אַתָּה מַבִּיעַ אֶת הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ רַק לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּא לְעָזְרְךָ בְּכָל תְּחוּם. הַהַרְגָּשָׁה הַזֹּאת, הַהִשָּׁעֲנוּת עַל רַחֲמָיו וְרֹב חֲסָדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, הִיא הִיא הַמַּחֲזִירָה תְּשׁוּעָה לָאָדָם!
בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ יֵשׁ מִלָּה אַחַת שֶׁלָּהּ שְׁתֵּי מַשְׁמָעֻיּוֹת שׁוֹנוֹת, לִכְאוֹרָה, הַמִּתְמַזְּגוֹת יַחַד וּמְבָאֲרוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
הַמִּלָּה 'תּוֹדָה' שֶׁאַתָּה מוֹצִיא בְּפִיךָ כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת הַרְגָּשַׁת הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ, יֵשׁ לָהּ גַּם מַשְׁמָעוּת שֶׁל הוֹדָאַת בַּעַל-דִּין כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא עָלָה בְּיָדְךָ לְהֵעָזֵר בְּכֹחֲךָ לְבַד וְהָיִיתָ צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְעֶזְרַת חֲבֵרְךָ…
בְּכָךְ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן תּוֹדָה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אַתָּה בְּעֶצֶם מְשָׁרֵשׁ מֵעַצְמְךָ אֶת הַרְגָּשַׁת הַגַּאֲוָה שֶׁל 'כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי'… כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתָּה 'מוֹדֶה' מִתּוֹךְ הַרְגָּשַׁת הַכָּרַת הַטּוֹב אַתָּה בְּעֶצֶם גַּם מַצְהִיר שֶׁאֵין בְּכֹחֲךָ לְהוֹשִׁיעַ לְבַד אֶת עַצְמְךָ.
רַבִּי יִצְחָק הוּטְנֶר [ה'תרס"ו-ה'תש"ם],
עַל פִּי סִפְרוֹ 'פַּחַד יִצְחָק' חֲנֻכָּה מַאֲמָר ב
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם!
עֲשֵׂה לְךָ הֶרְגֵּל: מִדֵּי בֹּקֶר, בְּעִקְבִיּוּת, מִיָּד כְּשֶׁאַתָּה מִתְעוֹרֵר אֱמֹר בְּכַוָּנָה:
תּוֹדָה רַבָּה! עַל שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי אֶת נִשְׁמָתִי! תּוֹדָה לְךָ עַל כָּךְ!…
מִיָּד כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַצְלִיחַ לִנְגֹּעַ בְּרַגְלֶיךָ בְּרִצְפַּת בֵּיתְךָ, הִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ… אַל תִּרְאֶה זֹאת כְּמוּבָן מֵאֵלָיו. תֵּן דַּעְתְּךָ וְלִבְּךָ וְהָבֵא אֶת עַצְמְךָ לְמַצָּב שֶׁתִּפְרֹץ מִמְּךָ הַקְּרִיאָה: תּוֹדָה עַל כָּךְ!
אַל תַּרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לְדַקְלֵם מִלִּים בְּלִי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן בְּכָל כֹּחַ הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁבְּךָ. הִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחֲךָ לוֹמַר אֶת הַמִּלִּים מִבִּפְנִים, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַכָּרַת הַטּוֹב! כִּי כָּךְ אַתָּה גּוֹרֵם שֶׁתִּהְיֶה לַמִּלִּים הָאֵלֶּה עָצְמָה אַדִּירָה, כֹּחַ מְשִׁיכָה עָצוּם לְהָבִיא לְפָנֶיךָ בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם עוֹד וְעוֹד דְּבָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם תּוֹדֶה וְתַכִּיר טוֹבָה לְבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם.
מִיָּד כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ, תֵּכֶף בְּהִתְעוֹרְרוֹ, טוֹב שֶׁיֹּאמַר:
'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ'.
כְּשֶׁיִּשְׁמַע קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, יְבָרֵךְ: 'הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה'.
כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ בְּגָדָיו, יְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה – מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים'.
וּכְשֶׁיַּנִּיחַ יָדָיו עַל עֵינָיו, יְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה – פּוֹקֵחַ עִוְּרִים'.
כְּשֶׁמִּתְיַשֵּׁב, יְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה – מַתִּיר אֲסוּרִים'.
כְּשֶׁזּוֹקֵף עַצְמוֹ, יְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה – זוֹקֵף כְּפוּפִים'.
כְּשֶׁיַּנִּיחַ רַגְלָיו עַל הָאָרֶץ, יְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה – רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם'.
כְּשֶׁנּוֹעֵל מִנְעָלָיו, יְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה – שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי'.
כְּשֶׁהוֹלֵךְ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה – הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר'.
וְאַחַר כָּךְ יְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה – הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ'.
וְעוֹד יוֹסִיף: 'בָּרוּךְ אַתָּה – הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי'.
מִתּוֹךְ 'סִדּוּר הַתְּפִלָּה' – תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עַל פִּי דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵף קַארוֹ.
בְּסִפְרוֹ 'שֻׁלְחָן עָרוּךְ' חֵלֶק 'אֹרַח חַיִּים' סִימָן מו
כַּאֲשֶׁר תָּשִׂים לֵב מַסְפִּיק, מִתּוֹךְ עֵרָנוּת לְהַכָּרַת הַטּוֹב, לְכָל הַפְּעֻלּוֹת הַשִּׁגְרָתִיּוֹת 'כְּאִלּוּ' שֶׁעוֹבְרוֹת עָלֶיךָ בְּכָל יוֹם, תְּגַלֶּה עַל כַּמָּה דְּבָרִים אַתָּה מוֹדֶה. כְּבָר לִפְנֵי שֶׁקַּמְתָּ מִמִּטָּתְךָ, הִצְלַחְתָּ לִישֹׁן שְׁנַת יְשָׁרִים וּבְכָךְ הִצְלַחְתָּ "לְמַלֵּא אֶת הַסּוֹלְלוֹת" לְיוֹם נוֹסָף בְּחַיֶּיךָ. מִן הָרֶגַע שֶׁאַתָּה קָם מִמִּטָּתְךָ וְעַד שֶׁאַתָּה מוּכָן לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתְךָ לַיּוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁלְּךָ, מְלַוּוֹת אוֹתְךָ פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת. אִם תַּצְלִיחַ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לוֹמַר 'תּוֹדָה!' עַל כָּל אַחַת מֵהַפְּעֻלּוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁאַתָּה רָגִיל כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת בְּכָל יוֹם וְיוֹם, בְּהִתְבּוֹנְנוּת קַלָּה תְּגַלֶּה שֶׁכְּבָר בִּתְחִלַּת הַיּוֹם הִסְפַּקְתָּ לוֹמַר עֲשָׂרוֹת רַבּוֹת שֶׁל תּוֹדוֹת לְבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, שֶׁעָזַר לְךָ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ, כְּבָר בִּתְחִלַּת הַיּוֹם.
בִּמְקוֹם לִסְחֹב אֶת עַצְמְךָ בִּכְבֵדוּת מֵהַמִּטָּה… בִּמְקוֹם 'לְדַדּוֹת' בְּעַצְלוּת וְלָתֵת לַיּוֹם לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיךָ, אַתָּה עֵרָנִי לְהַכָּרַת הַטּוֹב וּבְכָךְ אַתָּה גּוֹרֵם שֶׁאַתָּה הוּא שֶׁתִּשְׁתַּלֵּט עַל הַנְהָגַת הַיּוֹם שֶׁלְּךָ. בְּכָךְ אַתָּה יוֹצֵר, בִּמְלֹא הָעָצְמָה, אֶת הָאֹפִי שֶׁל כָּל הַיּוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁלְּךָ. אַתָּה מְכַוֵּן אֶת עַצְמְךָ בְּכָךְ לְכֹחַ הַמְּשִׁיכָה רַב-הָעָצְמָה הַמּוֹשֵׁךְ דְּבָרִים חִיּוּבִיִּים נוֹסָפִים לְתוֹךְ מְצִיאוּת חַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ. כִּי בְּכָךְ אַתָּה כְּאִלּוּ מַכְרִיז בְּאֹפֶן מְכֻוָּן: 'כָּךְ וְכָךְ בִּרְצוֹנִי שֶׁיִּתְנַהֵל לִי הַיּוֹם הֶחָדָשׁ הַזֶּה'.
הַכָּרַת הַטּוֹב הִיא הַמַּפְתֵּחַ!
הַמִּלָּה 'תּוֹדָה' הִיא הָעֲרֻבָּה לְהַצְלָחַת דַּרְכְּךָ, לְעָתִיד טוֹב יוֹתֵר.
לֹא תּוּכַל לְהַכְנִיס לְחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ שׁוּם דָּבָר נוֹסָף שֶׁאַתָּה רוֹצֶה בּוֹ וּמְעֻנְיָן בּוֹ אִם לֹא תַּרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ תְּחִלָּה לִהְיוֹת אֲסִיר תּוֹדָה, מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב, עַל כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם כְּבָר הִכְנִיס לְךָ לְחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ!
כִּי זֶה חֵלֶק מַהוּתִי מִן הַמַּנְגָּנוֹן שֶׁיָּצַר הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם לְהַצְלָחַת 'הַסּוֹד הַגָּלוּי': כָּל כֹּחוֹ שֶׁל 'הַסּוֹד הַגָּלוּי' בָּנוּי וּמֻשְׁתָּת עַל כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה, הַמַּתְחִיל לִפְעֹל בְּעָצְמָה בְּאֶמְצָעוּת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וּרְצוֹנוֹתֶיךָ הַחִיּוּבִיִּים, וְאֵלּוּ בָּאִים לִידֵי בִּטּוּי בַּהֲנָאָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה מַכִּיר טוֹבָה מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב וְהָרֶגֶשׁ שֶׁבְּךָ.
הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם שָׁתַל בְּךָ אֶת הַמֹּחַ וְהַלֵּב כְּדֵי שֶׁדַּרְכָּם תּוּכַל לְקַבֵּל אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁתַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת חִיּוּבִיּוֹת וְתַרְגִּישׁ הַרְגָּשׁוֹת חִיּוּבִיּוֹת הַמְבֻסָּסוֹת עַל זֶה שֶׁתַּמְשִׁיךְ בְּכָל עֵת לְהִסְתַּמֵּךְ וּלְהִשָּׁעֵן עַל רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים וַחֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, שֶׁיַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת בְּעֶזְרְךָ. אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה מְמַקֵּם אֶת עַצְמְךָ, חָלִילָה, בְּמָקוֹם שֶׁל כְּפִיּוּת טוֹבָה, הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁתִּפְלֹט מִתּוֹךְ הַמְּצִיאוּת שֶׁלְּךָ יִהְיֶה מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל קִנְאָה, טִינָה וְאִי שְׂבִיעוּת רָצוֹן וְהַרְגָּשָׁה שֶׁ'לֹּא טוֹב לְךָ', שֶׁ'לֹּא דַּי לְךָ'… וְכָל אֵלּוּ הֵם כֹּחוֹת שְׁלִילִיִּים! הַרְגָּשׁוֹת כָּאֵלֶּה אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהָבִיא לְךָ אֶת מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה!!!
כָּךְ קָבַע הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם. הוּא קָבַע, שֶׁעַל יְדֵי הַרְגָּשָׁה רָעָה כָּזוֹ הַנִּמְצֵאת בְּךָ אַתָּה תְּקַבֵּל שׁוּב אֶת הַהַרְגָּשָׁה הָרָעָה הַזּוֹ, וּבְעֶצֶם תַּנְצִיחַ אֶת הַמְּצִיאוּת הַקָּשָׁה שֶׁלְּךָ. רְגָשׁוֹת שְׁלִילִיִּים כָּאֵלֶּה חוֹסְמִים מִפָּנֶיךָ אֶת הַטּוֹב. הֵם אֵינָם מְאַפְשְׁרִים לַטּוֹב לְהַגִּיעַ אֵלֶיךָ.
אִם כֵּן, מֵרֶגַע זֶה וְאֵילָךְ הַתְחֵל לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ, בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לִהְיוֹת מֵאֵלּוּ שֶׁהֵם אֲסִירֵי תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם כְּבָר עַכְשָׁו. גַּם עַל הַדְּבָרִים הַפְּעוּטִים בְּיוֹתֵר הִתְמַלֵּא בְּהַכָּרַת הַטּוֹב. עֲשֵׂה שֶׁתִּפְרֹץ מִמַּעֲמַקֵּי לִבְּךָ הַמִּלָּה תּוֹדָה. וּכְשֶׁתַּתְחִיל לְהִתְנַהֵג כָּךְ, לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ מִתּוֹךְ הַכָּרַת הַטּוֹב, תֻּפְתַּע לְגַלּוֹת שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֶיךָ מַתְחִילוֹת לְהַזְרִים אֵלֶיךָ עוֹד וָעוֹד דְּבָרִים, קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, שֶׁגַּם עֲלֵיהֶם אַתָּה צָרִיךְ לְהַכִּיר טוֹבָה…
קָדִימָה! אַתָּה תַּתְחִיל אֶת הַחֵלֶק שֶׁלְּךָ – תַּתְחִיל לְהַכִּיר טוֹבָה, וְתִרְאֶה אֵיךְ הַמַּנְגָּנוֹן שֶׁקָּבַע יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, מַתְחִיל לְהָנִיעַ אֶת גַּלְגַּלֵּי הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית. רְגָשׁוֹת נוֹסָפִים שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב, עַל דְּבָרִים שֶׁכְּלָל לֹא חָשַׁבְתָּ קֹדֶם לָכֵן, זוֹרְמִים אֵלֶיךָ מִכָּל עֵבֶר. בָּרֶגַע שֶׁ"תִּנָּעֵל" עַל הַמָּקוֹם הַנִּפְלָא הַזֶּה שֶׁשְּׁמוֹ 'הַכָּרַת הַטּוֹב' – הַטּוֹב יַתְחִיל לִזְרֹם אֵלֶיךָ!
לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם תְּחִלָּה שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם – וְרַק אַחַר כָּךְ יִשְׁאַל אֶת צְרָכָיו
אַחַד הַשִּׁמּוּשִׁים הַחֲזָקִים בְּהַכָּרַת הַטּוֹב הוּא שִׁלּוּבוֹ בְּבַקָּשׁוֹתֶיךָ עַל הֶעָתִיד. הַתְחֵל לִרְשֹׁם לְפָנֶיךָ אֶת כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ, אֲבָל תָּמִיד הִשְׁתַּדֵּל לְהַתְחִיל אֶת בַּקָּשׁוֹתֶיךָ בְּתוֹדָה עַל מַה שֶּׁכְּבָר קַיָּם אֶצְלְךָ.
אֱמֹר, לְמָשָׁל: 'אֲנִי מוֹדֶה לְךָ אֱלֹקִים כָּל כָּךְ, עַל כָּל מַה שֶּׁכְּבָר נָתַתָּ בְּיָדִי עַד כֹּה'… וְרַק אַחַר כָּךְ הוֹסֵף אֶת בַּקָּשׁוֹתֶיךָ. רַק אַחֲרֵי מִלִּים שֶׁמְּבַטְּאוֹת אֶת הַהַרְגָּשָׁה הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ, תַּשְׁלִים אֶת בַּקָּשׁוֹתֶיךָ.
בִּשְׁבִיל זֶה לִמְּדוּ אוֹתָנוּ חֲכָמִים (בְּרָכוֹת לב א): "לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם תְּחִלָּה שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאַל אֶת צְרָכָיו". כִּי בְּכָךְ שֶׁהוּא מוֹדֶה עַל הֶעָבָר זֶה נוֹתֵן לוֹ אֶת הַכֹּחַ לְבַקֵּשׁ עַל הֶעָתִיד. כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים שִׁבְחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה, עַל יְדֵי זֶה מִתְחַזֵּק הַלֵּב לְהִתְפַּלֵּל שׁוּב אֵלָיו בְּלֵב וָנֶפֶשׁ עַל צְרָכֵינוּ בֶּעָתִיד.
כִּי בִּתְחִלָּה, קֹדֶם שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לָתֵת תּוֹדָה וְשֶׁבַח עַל כָּל הַחֶסֶד שֶׁכְּבָר זָכָה בּוֹ, אָז צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה עַל הַתְּפִלָּה וְהַבַּקָּשָׁה. אֲבָל אַחַר כָּךְ, כַּאֲשֶׁר פָּעַל כְּבָר לִפְעָמִים בִּתְפִלָּתוֹ, וּמוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ עַל כָּךְ – אָז מִתְחַזֵּק לִבּוֹ לְהַאֲמִין בְּצִדְקַת דַּרְכּוֹ, וּלְהַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל.
לָכֵן חָשׁוּב מְאֹד לְהַרְבּוֹת בְּכָל עֵת בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי זֶה מַה שֶּׁמַּשְׁרֶה עָצְמָה, לִפְנוֹת אֵלָיו שׁוּב בִּתְפִלָּה וּלְהַאֲמִין שֶׁהוּא אָכֵן יְמַלֵּא גַּם כָּעֵת אֶת כָּל שְׁאָר מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ לְטוֹב.
רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֶב עַל פִּי 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' נַחֲלוֹת ד ז
דַּע לְךָ, שֶׁהָיוּ חֲכָמִים שֶׁיָּדְעוּ לְשַׁבֵּחַ וּלְהוֹדוֹת וּלְהַכִּיר טוֹבָה עַל הַיְשׁוּעָה שֶׁהֵם רָצוּ לְהִוָּשֵׁעַ, גַּם כַּאֲשֶׁר הַיְשׁוּעָה טֶרֶם הִגִּיעָה אֲלֵיהֶם! כַּאֲשֶׁר אַתָּה מוֹדֶה כְּאִלּוּ כְּבָר קִבַּלְתָּ אֶת מַה שֶּׁרָצִיתָ, אַתָּה מְשַׁדֵּר לְבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם אִתּוּת רַב-עָצְמָה. הָאִתּוּת הַזֶּה מֵעִיד שֶׁאַתָּה מָצוּי בְּהַרְגָּשָׁה שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה כְּבָר שֶׁלְּךָ, כִּי אַתָּה הֲרֵי כְּבָר אֲסִיר תּוֹדָה עָלָיו.
דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה נוֹהֵג כָּךְ. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁבְּרַבִּים מִן הַמִּזְמוֹרִים שֶׁבְּסֵפֶר הַתְּהִלִּים אֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁדָּוִד נוֹתֵן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לְבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו הַיְשׁוּעָה – וְזֹאת מֵרֹב בִּטְחוֹנוֹ שֶׁאָכֵן כָּךְ יִהְיֶה.
אַעְתִּיק לְךָ בְּעִנְיָן זֶה, בְּתַמְצִיתִיּוּת, אֶת דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים וְהַמַּחְכִּימִים שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּרְדִיטְשׁוֹב:
נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב קָפַץ לְתוֹךְ הַיָּם וּבָא עַד צַוָּארוֹ בַּמַּיִם, מֵחֲמַת שֶׁבָּטַח בְּחַסְדֵּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּבְנִפְלְאוֹתָיו, שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ נֵס, וְלֹא הָיָה סָפֵק כְּלָל אֶצְלוֹ.
וְכָךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מֵרֹב בִּטְחוֹנוֹ בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הָיָה אוֹמֵר שִׁירָה עַל הַיְשׁוּעָה מִכָּל צָרָה שֶׁבָּאָה עָלָיו – עוֹד קֹדֶם הַיְשׁוּעָה, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ בְּחַסְדֵּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ.
כִּי מִי שֶׁבּוֹטֵחַ בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יוֹשִׁיעַ לוֹ, אוֹמֵר אֶת שִׁירָתוֹ עוֹד קֹדֶם הַיְשׁוּעָה.
הַדָּבָר יָדוּעַ, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, דַּרְכּוֹ לְהֵיטִיב. וְיֵשׁ הֲטָבָה הַבָּאָה מִתּוֹךְ רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לְבַד, וְיֵשׁ הֲטָבָה הַבָּאָה מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ רַק לְאַחַר שֶׁהָאָדָם מִלְּמַטָּה גּוֹרֵם אֶת הַהֲטָבָה הַזֹּאת לָבֹא אֵלָיו.
וְרַבֵּנוּ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל-שֵׁם-טוֹב פֵּרֵשׁ בְּכָךְ אֶת הַפָּסוּק (תְּהִלִּים קכא ה) "הַשֵּׁם צִלְּךָ": כְּמוֹ שֶׁהַצֵּל עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה, כֵּן, כִּבְיָכוֹל, הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מִתְנַהֵג מִלְּמַעְלָה עִם הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם מִתְנַהֵג לְמַטָּה.
לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ – וְאָז גַּם מִלְּמַעְלָה יַגִּיעַ לוֹ כָּךְ.
וְלָכֵן, אִם הוּא בּוֹטֵחַ בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ כָּל צְרָכָיו – אֲזַי גַּם מִלְּמַעְלָה מְמַלְּאִים לוֹ כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו.
אֲבָל אִם אָדָם דּוֹאֵג תָּמִיד עַל פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, אֲזַי גַּם מִלְּמַעְלָה תֶּחְסַר פַּרְנָסָתוֹ, כִּי "הַשֵּׁם צִלְּךָ" – כְּמוֹ שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּל צְרָכָיו, כָּךְ אָכֵן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ נוֹתֵן לוֹ כָּל צְרָכָיו.
לִהְיוֹת 'בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא' – בְּאֶמְצָעוּת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁגַּם: 'בַּצַּר הִרְחַבְתָּ לִי'
הָעֵרֶךְ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַכָּרַת הַטּוֹב תִּהְיֶה פִּסְגַּת הַתַּעֲנוּגוֹת שֶׁל כָּל אָדָם בְּחַיֵּי הַנֶּצַח:
הַשַּׁעֲשׁוּעִים בְּעוֹלַם הַנֶּצַח יִהְיוּ תּוֹדָה וְהוֹדָאָה. שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים יִתְבַּטְּלוּ כֻּלָּם לֶעָתִיד לָבוֹא, וּמַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר הוּא רַק תּוֹדָה וְהוֹדָאָה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.
רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב עַל פִּי 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' חֵלֶק ב' מַאֲמָר ב
יְדִידִי הַקּוֹרֵא, לֹא רַק חַיֵּי הַנֶּצַח שֶׁלְּךָ עֲשׂוּיִים לִהְיוֹת מְלֵאֵי תַּעֲנוּג עַל יְדֵי הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ. גַּם כָּאן, בְּחַיֶּיךָ עֲלֵי אֲדָמוֹת, כְּשֶׁעוֹדְךָ נֶפֶשׁ בְּתוֹךְ גּוּף, אַתָּה יָכוֹל לִרְכֹּשׁ לְךָ חַיִּים טוֹבִים, חַיִּים מְאֻשָּׁרִים, חַיִּים מוּצְלָחִים, חַיִּים מְלֵאִים כָּל טוּב – כַּאֲשֶׁר תִּרְכֹּשׁ לְךָ, בִּמְיֻמָּנוּת, אֶת הַמִּדָּה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת, מִדַּת הַכָּרַת הַטּוֹב.
בְּכֹחַ הַהֶרְגֵּל לְהוֹדוֹת וּלְהַכִּיר טוֹבָה אַתָּה נִהְיֶה 'בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא', כְּמוֹ 'בֵּן' לָעוֹלָם הַבָּא… כִּי הַמְּצִיאוּת שֶׁל 'בֵּן' הִיא שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נִמְצָא הוּא נִשְׁאָר בֵּן לְהוֹרָיו, וְכָךְ בְּכֹחַ הַתּוֹדָה וְהַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ אַתָּה נַעֲשֶׂה לְ'בֵן' שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא – אַף בְּעוֹדְךָ מִתְהַלֵּךְ כָּאן, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
קָשֶׁה לְדַמְיֵן מַה פֵּרוּשׁ לִהְיוֹת 'בֵּן' לָעוֹלָם הַבָּא… אַתָּה פָּשׁוּט צָרִיךְ לְנַסּוֹת זֹאת.
כִּי לִהְיוֹת 'בֵּן' לָעוֹלָם הַבָּא כְּבָר בְּעוֹדְךָ מִתְהַלֵּךְ עֲלֵי אֲדָמוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁכָּל צוּרַת חַיֶּיךָ, כְּבָר עַכְשָׁו, בְּעוֹדְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הִיא חֵלֶק מִן הַמְּצִיאוּת שֶׁל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא – כִּי אַתָּה מָלֵא חִיּוּנִיּוּת וְחִיּוּת מֵחַיֵּי הַנֶּצַח!
יְכָלְתְּךָ לְהוֹדוֹת מִקֶּרֶב לֵב לְבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם עַל כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר גָּמַל אִתְּךָ עַד הַיּוֹם, וּבִמְיֻחָד הַצְלָחָתְךָ לִמְצֹא אֶת הַיְשׁוּעוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַזְּעִירוֹת אַף בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עֲדַיִן מֻקָּף בְּצָרָה וּבְיָגוֹן, יַעֲנִיקוּ לְךָ אֶת הַהֲנָאָה הַזּוֹ. אִם תִּשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק לְהוֹדוֹת מִקֶּרֶב לֵב עַל כָּל הַיְשׁוּעוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַזְּעִירוֹת, וְלֹא תְּזַלְזֵל אַף בִּ"פְרוּטוֹת קְטַנּוֹת" שֶׁקַּיָּמוֹת בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ – תֵּצֵא לְגַמְרֵי מֵהַצַּעַר וְהַיָּגוֹן הָאוֹפְפִים אוֹתְךָ.
כְּשֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ שִׁבַּח אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, בְּאָמְרוֹ (תְּהִלִּים ד ב): "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי" – כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה, שֶׁגַּם אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּכָל זֹאת מַרְחִיב לָנוּ.
כִּי אִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם עַל חֲסָדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יַבְחִין וְיִרְאֶה שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מֵצֵר לוֹ, הוּא בְּכָל זֹאת גַּם מַרְחִיב לוֹ וּמַגְדִּיל חַסְדּוֹ עִמּוֹ, גַּם בִּשְׁעַת הַצָּרָה עַצְמָהּ…
"בַּצָּר – הִרְחַבְתָּ לִּי"!
כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה אֶת הַהַרְחָבָה גַּם בִּשְׁעַת הַצָּרָה וְתִּתֵּן תּוֹדָה וְהוֹדָאָה עַל כָּךְ – תְּקַבֵּל אֶת הַכֹּחַ לְצַפּוֹת וּלְקַוּוֹת שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ בְּקָרוֹב מִכָּל צַעַר וְיָגוֹן, וְיִיטַב עִמְּךָ עַד מְאֹד. הַתִּקְוָה לִישׁוּעָה נוֹבַעַת מִכָּךְ שֶׁהִצְלַחְתָּ לִרְאוֹת שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַצָּרָה עַצְמָהּ וּבִשְׁעַת הַצָּרָה עַצְמָהּ גַּם שָׁם יֵשׁ עֲדַיִן הַרְבֵּה מֵחֲסָדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אִתְּךָ.
רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב עַל פִּי 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' חֵלֶק א' קצה
חֲנֻכָּה – חַג הַהוֹדָיָה!
יֵשׁ בָּעָם הַיְהוּדִי חַג שֶׁל שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁכָּל כֻּלּוֹ בָּנוּי וּמֻשְׁתָּת עַל מִלָּה אַחַת: תּוֹדָה!
בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנָה יָמִים רְצוּפִים, רְגִילִים, שֶׁבָּהֶם לֹא נֶאֱסַר לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה, אָנוּ מוֹדִים וְשׁוּב מוֹדִים. בְּרַבִּים מִבָּתֵּי הַסֵּפֶר הַיְלָדִים מַמְשִׁיכִים לִלְמֹד בְּיָמִים אֵלּוּ כִּמְעַט כָּרָגִיל וְהַהוֹרִים מַמְשִׁיכִים כִּמְעַט כָּרָגִיל בְּשִׁגְרַת הָעֲבוֹדָה הַיּוֹם-יוֹמִית שֶׁלָּהֶם. בְּיָמִים אֵלּוּ, שֶׁבָּהֶם כִּמְעַט לֹא מַפְסִיקִים אֶת שִׁגְרַת הַחַיִּים, מִתְאַסְּפִים בְּכָל עֶרֶב, אִישׁ וּבֵיתוֹ, אִישׁ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, אִישׁ וּקְרוֹבָיו, וּמַדְלִיקִים נֵר, וּבְכָל לַיְלָה מוֹסִיפִים נֵר נוֹסָף, עַד שְׁמוֹנָה נֵרוֹת. בְּיָמִים אֵלּוּ גַּם פּוֹצְחִים בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה, כִּלְשׁוֹן חֲכָמִים: "וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל"…
הֶחָג הַזֶּה, הֶחָל בְּעִצּוּמָם שֶׁל יְמֵי הַחֹרֶף הַקָּרִים, הַמֻשְׁלָגִים וְהַגְּשׁוּמִים, מַטְּרָתוֹ לְהַחְדִּיר בְּלֵב הָאָדָם אֶת הַצֹּרֶךְ הַפְּנִימִי לְהוֹדוֹת גַּם בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם הָאַפְרוּרִיִּים, הַפְּשׁוּטִים, שֶׁלִּפְעָמִים אַף נִרְאִים מְשַׁעְמְמִים.
הֶחָג הַזֶּה בָּא וְאוֹמֵר לָאָדָם: כֵּן, גַּם כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לְךָ רַק מְעַט שֶׁמֶן, וְעוֹד מְעַט שֶׁמֶן, וּבְסַךְ הַכֹּל נֵר קָטָן – הַדְלֵק אוֹתוֹ! תֵּן תּוֹדָה עַל כָּךְ! אַל תַּמְעִיט אֶת עֶרְכּוֹ! לְהֵפֶךְ, שְׂמַח סְבִיב הַנֵּר הַזֶּה, שַׂמַּח אֲחֵרִים סְבִיב הַנֵּר הַזֶּה, וְתִרְאֶה שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁלְּךָ וְהַהוֹדָאָה שֶׁלְּךָ יוֹסִיפוּ לְךָ עוֹד וָעוֹד נֵרוֹת, עוֹד וָעוֹד אוֹר…
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי – לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ…
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים.
בְּנֵי בִינָה, יְמֵי שְׁמוֹנָה, קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים.
מִתּוֹךְ פִּיּוּט הַנֶּאֱמָר לְאַחַר הַדְלָקַת נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה