פניני באר בשדה פרקי אבות פרק ה' ופרק ו' – ובו הכנה לקראת ימי ראש השנה המתקרבים ובאים

ערב שבת נצבים-וילך ה'תשע"ג

לקראת, היארצייט הראשון, של אבי מורי, הכ"מ,

ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון
ז"ל פראנק

שחל ביום השבת ג' תשרי ה'תשע"ד

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

על פרקי אבות פרק ה' ופרק
ו' מחזור ד'

לקראת שבת פרשת נצבים וילך

 

השבת הקרובה, היא שבת פרשת נצבים-וילך
מחוברים יחדיו!

 

'החכם עיניו בראשו' לנצל כראוי את השבת הזאת
הבא לקראתנו לשלום!

 

בספרים הקדושים מבואר: הכול
הולך אחר החיתום!

 

ומי לנו, א"כ, גדול יותר
מהשבת המתקרבת, שהיא הגמר והחיתום של שבתות השנה שעברה! לשומרה כראוי, בכל
הלכותיה ודקדוקיה, ביראה ואהבה, מתוך שירה ניגון וזימרה, אהבה ואחווה ושלום, חינוך
הבנים והבנות, וכיבוד הורים ומורים! ובכך נתקן את כל הפגמים של שבתות השנה
שעברה! ונאיר אור חדש על כל השבתות של השנה הבאה לקראתנו לשלום!

 

במיוחד נאמרים הדברים, לאלו
מתוכנו, הנוסעים לציון רבנו הקדוש לאומן על ימי ראש השנה! ויש הרבה שכבר
מקדימים נסיעתם לפני השבת הקרובה! שצריכים הם להיות 'חכמים הרואים את
הנולד'! להיזהר מכל משמר ממניעות ועיכובים שיכולים להפריע לקבל את השבת מתוך
שמחה וחדווה! היות שנמצאים במקום זר ונכר! והתנאים
ודאי שאינם כמו בבית! ואדרבה, עליהם לנצל היטב את כל רגעי השבת הקרובה, השבת
האחרונה של השנה! שהוא גם זמן יקר ביותר וגם יזכו הם להיות במקום קדוש ביותר! לנצל
כל זה, על מנת לתקן את העבר ולקבל על עצמנו מחדש להמשיך עלינו בשלמות את אור קדושת
השבת!

 

היות, והשבת נוהגים ללמוד את 2
הפרקים האחרונים של מסכת אבות בכדי לסיים את המסכת לפני ראש השנה! הרי גם אנחנו
נשתדל ללמוד בהמשך, 2 משניות, אחד מפרק ה' ואחד מפרק ו', ונשתדל לחבר את הדברים
עם הארת הזמן! כהכנה ראויה לימים הנוראים, ימי הדין הבאים לקראתנו לשלום!
באופן שנוכל בעזרתו יתברך להוציא ממשניות אלו את ההנהגה הנכונה, משפטי אמת
והנהגות ישרות, עצות וסגולות, להצליח על ידם לצאת זכאי ביום הדין!

 

*  *  *

 

בפרק ה' משנה ח' ומשנה ט' אומרת
המשנה:

 

שבעה מיני פורעניות באים
לעולם על שבעה גופי עבירה!

 

במסכת שבת (לב) מבארים את כל הפורעניות על
גופי העבירה הללו על פי פסוקים שדורשים מהם את כל אלו.

 

כי כאשר יש מצב של עבירות הנוגעים
למניעת תרומות ומעשרות! ויש שמעשרים ויש שאינן מעשרים, זה מביא תוצאה של פורענות
של רעב של בצורת! שכפי מפרשי המשנה, זה עניין של מדה כנגד מדה, היות
שיש המעשרים ויש שאינם מעשרים, הרי גם הרעב של הבצורת מביא מצב שיש קצת תבואה, ולא
לכולם יש מה לאכול!

 

וכשחלילה כבר גמרו כולם לעכב את
המעשרות! הרי אז, מדה כנגד מדה, מגיע רעב של מהומה! ולא רק של
בצורת, שזה גורם מצב שאי אפשר להוריד את התבואה והפירות מהשדות בגלל מהומת
המלחמה! וזה מונע מכולם את המאכל!

 

וכשחלילה מחליטים גם להפסיק
להוריד חלה מן העיסה, זה מביא תוצאה של רעב של כליה! ואין בכלל את
האפשרות להשיג תבואה ופירות!

 

וכאשר יש חלילה מצב של פגם בקדושת
פירות שביעית, אם זה על ידי שלא מבערים אותם בזמן שצריך ביעור! ואם זה על ידי שלא
מפקירים אותם לכולם, כדין פירות שביעית! הרי זה מביא, מדה כנגד מדה, גם
מגיפה של 'דבר'! שנעשים מופקרים לכוחות הדין והמקטרג!

 

המגיפה של ה'דבר' הזה מגיע גם כעונש על עבירות
שעברו בעלי עבירה ואין בית הדין דן את העוברים עליהם! כמו למשל אם בעל העבירה
ברח מידי בית הדין! או בזמן הזה כאשר אין בית הדין דן בדיני נפשות! הרי משמים
מגלגלים ומגיע עונש של 'דבר' על האיש ההוא!

 

וכאשר, חלילה, יש מצב של עבירות של
עינוי הדין! שאין פוסקים את הדינים, מהר.. מיד! כאשר כבר יודעים את פסק
הדין! או כאשר יש מצב של עבירות של עיוות הדין! שמעוותים, חלילה, את הדין
הנכון! וכמו כן כאשר יש, חלילה, מצב של מגלה פנים בתורה שלא כהלכה! כל
זה גורם להביא פורענות של חרב בעולם!

 

וכאשר, חלילה, יש מצב של שבועת
שווא וחילול השם! זה גורם שחיות רעות ממיתים בני אדם!

 

וכאשר, חלילה, יש מצב של פגם עבודה
זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים! וכמו כן, השמטת הארץ! שבני אדם חורשים
וזורעים בשנת השמיטה! שנת השביעית! זה גורם, מידה כנגד מידה, עונש של גלות!

 

כמו כן מוסיפה המשנה, שבארבעה
זמנים בשנה מתרבה מכת ומגיפת ה'דבר' בעולם! וזה
כאשר יש פגם של גזל מתנות עניים! שזה בשנת הרביעית, ובשנת השביעית, ובמוצאי
שנת השביעית, ובמוצאי כל חג וחג! כי בכל אותן הזמנים בני אדם אינם מורידים כהלכה
וכראוי מתנות עניים! וזה גורם להרבות 'דבר' בעולם!

 

הנה לנו, אם כן, מתוך משנה זאת,
הדרכה ישרה לקראת הימים הנוראים המתקרבים לקראתנו! ממה צריך להיזהר ולהישמר,
בכדי להינצל ממכות נוראות של כל סוגי רעב, וממכת ה'דבר', והחרב, חיה רעה, וגלות!

 

לעומת זאת, באה המשנה בפרק ו'
משנה ז' ומודיעה לנו, במה כן צריך להתעסק הרבה בכדי להוסיף לנו: חיים, ורפואה,
חן וכבוד, שלום ועשירות! וגם זה יכול לשמש לנו כהכנה ראויה לקראת הימים הנוראים
הבאים לקראתנו לשלום! וזה תוכן לשון המשנה שם:

 

גדולה תורה שהיא נותנת
חיים לעושיה!

 

כי ברגע שלומד על מנת לעשות! לכן
מדייקים 'לעושיה'! והוא לומד על מנת לדעת מה לעשות! הרי תורה כזאת נותנת
חיים לעושיה! בעולם הזה ובעולם הבא! שזה הרי עניין הרוחניות
והגשמיות!

 

הימים הבאים לקראתנו הם הרי ימים
שבהם כולנו מרבים לבקש חיים!

 

זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים!
וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים!      

 

וכבר דיברנו על כך, שהאר"י
הקדוש מסביר, שבקשת החיים כאן היא גם על החיים הרוחניים, שזה מרומז בתפלת 'זכרנו
לחיים', כי הזכירה מרמז על עניינים רוחניים! וה'וכתבנו בספר החיים', מרמז על העניינים
הגשמיים! כי הכתיבה היא עניין יותר מגושם מזיכרון!

 

כי כל הפסוקים שהמשנה מציינת, הרי
מבואר בפרשי המשנה, שפסוקים הללו מרמזים בתוכם גם על הצלחות רוחניות וגם על הצלחות
גשמיות!

 

כי חיים הם למוצאיהם ולכל
בשרו מרפא! רפאות תהא לשריך ושיקוי לעצמותיך! עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה
מאושר! לווית חן הם על ראשיך! תיתן לראשך לווית חן עטרת תפארת תמגנך!
כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים! אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד! אורך
ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך! דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום!

 

הרי לנו שבכוח לימוד תורה על מנת
לעשות, יזכה האדם בעולם הזה ובעולם הבא, שזה כלל העניינים הרוחניים והגשמיים גם
יחד! תורה וגדולה במקום אחד!

 

בכוח התורה יזכה גם לכל אותם עשרת
הדברים המנויים במשנה הזאת והם:

 

חיים מאושרים, רפואה,
חילוץ עצמות, חן, ועטרת תפארת של כבוד, אורך ימים, ושנות חיים, עושר, שלום ונעימות!

 

מי לא ירצה, לקראת ימי הדין אשר
לפנינו, לזכות לכל הדברים החיוביים הללו?! ומי לא ירצה להינצל בימים הללו, מכל
סוגי הפורעניות של: רעב, דבר, וחרב, חיה רעה, וגלות?!

 

*  *  *

 

והנה, כאשר נתבונן היטב, נראה מיד,
ששבעת הפורעניות על שבעה גופי העבירה הנ"ל, הם הרי בעיקר סובבים הולכים על
גופי עבירה התלויים בעניינים של בין אדם לחברו!

 

גזל מתנות עניים! עינוי
הדין!. עיוות הדין! שבועת שווא! גילוי עריות ושפיכות דמים! מניעת תרומות ומעשרות
וחלה ופירות שביעית!

 

כל אלו הרי הם נוגעים בעיקר
בעבירות שבין אדם לחברו!

 

המסקנא מכל זה היא:

 

שעל אף שזה ודאי, ובימים הללו, ימי
הרחמים והסליחות, צריכים להתעורר בתשובה ולחזור להשם יתברך על כל העניינים! גם
על כל אלו העניינים הנוגעים לענייני בין אדם למקום!

 

ואין הכי נמי,
שצריך להתחבר בימים אלו, במחשבה דיבור ומעשה, ביתר שאת וביתר עוז, בהחלטה נחושה,
להרבות מכאן והלאה בלימוד התורה על מנת לעשות כל מצוותיה! בכדי לזכות לכלל כל
עשרת המתנות שהמשנה מפרטת לנו!

 

אבל, אם רוצים אנחנו להינצל מכל רע!
אזי על אחת כמה וכמה, אנחנו צריכים כעת, לקראת ימי הדין אשר לפנינו, להתגבר על
עצמנו, ביתר שאת וביתר עוז, להיות חזקים מאוד וזהירים מאוד, בכל העניינים
הנוגעים בין אדם לחברו!

 

כי כל זה יכול לשמש לנו כעצה
טובה וכסגולה נפלאה לקראת ימי הדין! לקבל על עצמנו כבר מעכשיו! כבר מהיום!
מהשבת הזאת של סוף שנת התשס"ט! להרבות ביותר
לתקן עצמנו בכל העניינים הנוגעים לענייני בין אדם לחברו!

 

*  *  *

 

והנה, בדרך כלל כאשר מדברים על
חיזוק בעניינים שבין אדם לחברו, הרי בדרך כלל, מיד עולה על מחשבת האדם, להתחזק
בעניין זה עם כל אלו האנשים שאין הוא בא אתם במגע יום-יומית!

 

אבל, טעות גדולה בידם! כי עיקר
הכוונה להרבות באהבה ואחווה ושלום ורעות, הוא דווקא עם כל אלו האנשים שאתה בא
במגע אתם יום-יום! שעה-שעה!

 

האישה והבעל! האבא והאימא! הבנים
והבנות! האחים והאחיות! החברים והשכנים! השותפים ואלו שעובדים בשבילך!

 

כן כן, דייקא אתם צריך להרבות הרבה בעבודה של ישמע בזיונו ידום וישתוק!

 

גם כאשר אלו עשו טעויות רבות!
וגרמו לך הרבה כאב ראש! והרבה עגמת נפש! אתה בכל זאת, קבל על עצמך, להיות
שומע חרפתו ידום וישתוק!

 

כמו שהגמרא מביאה בהרבה מקומות (ראש השנה בבא מציעא):

 

המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו!

 

אתה מבין מה כתוב פה?!

 

עובר על האדם בזיון מהקרובים אליו
ביותר! והוא עושה 'שווייג' אחד גדול! 'שתיקה' אחת גדולה!
ובכך מנע מחלוקת ומריבה!

 

כי בדרך כלל, אתה, כמו כל אחד אחר,
ודאי חושב לעצמך, בשעה שנכשלים, חלילה, במחלוקת בתוך הד' אמות הקרובים אליך: נו,
מה זה כבר?! הרי אף אחד לא יודע מזה! זה רק אצלי בבית! זה רק בין השכנים! זה רק
בעבודה! אז מה קרה שכעסתי על אשתי! על הוריי! על השותף! אז מה קרה שהרביתי קצת
מחלוקת ברשות היחיד שלי?!

 

ולהיפך, חושב לו האדם: והיה אם אני
יצליח להתגבר ולא אכעס על אשתי! על הוריי! על צאצאי! על שותפי בעבודה! אז מה? יש
בזה בכלל איזה עניין גדול?! וכי יש לזה כוח לכפר עוונותיי?! וכי יש לזה כוח לזכות
אתי ביום הדין?!

 

אז הנה לך מה שחז"ל מגלים לך:

 

כן, יעבירו לך על כל פשעיך
בכוח זה שאתה כרגע מעביר על מידותיך!

 

כפי שמצאנו ראינו גם בשפיכת הלב
והנפש באמירת ה'סליחות', שבו חוזרים שוב ושוב לומר:

 

אולי ירחם כבושי פנים השומעים חרפתם ואינם משיבים ועונים!

 

כי בכוח שבירת המידות זוכים להמשיך
על עצמו רחמי שמים!

 

ולכן יש עניין מיוחד להרבות בתיקון
שבירת המידות בימים הללו שאנחנו מתכוננים ליום הדין של ראש השנה!

 

בספרים הקדושים מובא, שעל כן יש
סגולה מיוחדת לעסוק הרבה בימים אלו בספר 'תומר דבורה' להרמ"ק,
שבו מדבר הרבה על איך להידבק בדרכיו של השי"ת, איך להידבק לכלל כל הי"ג מידות של רחמים, באופן שבכך נזכה גם להמשיך
עלינו את כלל כל הי"ג מידות של רחמים!

 

רבנו יונה מציין על עניין זה שגילו
לנו חז"ל שבתיקון המידות בכוחו להעביר לאדם על כל פשעיו שדבר זה הוא "פתח
נכבד מאוד"!

 

החיד"א מביא בעניין זה בספרו מורה
באצבע בשם האר"י הקדוש, שהאריך לדבר הרבה בגודל מעלת השומע בזיונו
ידום וישתוק! כי בזה מתכפרים פשעיו! ודבר זה טוב לו
הרבה יותר מכל הסיגופים ותעניות!

 

כמו כן מצאנו ראינו בספרו של ר'
חנוך חיים קרלשטיין בספרו הנפלא 'עצות וסגולות
לימים הנוראים'! שבו מציין על מה שמצאנו בסליחות 'זכור ברית' שאומרים
בערב ראש השנה, ובו מתחננים: 'תחוקקנו לחיים טובים
ותיטיב לנו הכתיבה והחתימה תולה ארץ על בלימה'! ולכאורה, מה עניין לכאן 'תולה
ארץ על בלימה'?! רק כידוע דרשת חז"ל
(מסכת חולין) על כך: שהעולם עומד על מי
שבולם פיו בשעת מריבה! 'בלי – מה'! כשהאדם מרגיש עצמו מה! בטל ומבוטל! ושומע
חרפתו ושותק! עליו עומד העולם!

 

בפרט כאשר יש את נפשו רצון לענות! והוא
מתאפק בכל כוחו! ובולם עצמו בכוח בלמיו, לא לענות!

 

לא להשיב כלום! לא נגד האישה! ולא
נגד הבעל! לא נגד אביו ואמו! ולא נגד צאצאיו! ולא נגד שכניו, חבריו, שותפיו,
פועליו!

 

הרי בכך הוא מעורר עליו רחמי שמים
מרובים של כפרת עוונות ושל חוקקנו לחיים טובים!

 

כי בכך הוא מחשיב עצמו כשיריים!
ובכוח זה מתעורר מידה כמגד מידה, שגם משמים כך יעשו אתו, וימחלו עוונותיו!

 

הסטייפלר מביא בספרו ברכת פרץ
(פרשת
משפטים)
את
הגמרא בערכין
(יא): אם תמצה עומק הדין מי יצדק לפניך בדין – אמר ר' אלעזר
הגדול אלמלא בא הקב"ה בדין, אפילו אברהם יצחק ויעקב אינם יכולים לעמוד מפני
התוכחה! וכל תקוותנו הוא רק כשאר אנחנו מתנהגים כשיריים! ואינם משיבים על
הביזיונות שעובר עלינו! ובכך מתעורר עלינו רחמי שמים לרחם גם עלינו!

 

כי בכוח הייסורים ועגמת הנפש שלו, שמעביר
על מידותיו, זה מעורר עליו רחמי שמים לרחם עליו ולכפר עוונותיו!

 

כמו כן מובא בספרים, על מה שמצאנו
שיש עניין גדול בראש השנה לתקוע בשופר של איל בכדי לעורר זכות עקידת יצחק שנזדמן
לו איל, ובכך עקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור! בכל זאת מובא בהלכה, שיש עניין
עוד יותר חשוב, לתקוע בשופר כפוף! כי כל כמה שכייף מעלי טפי!
(כמובא בגמרא ראש השנה).

 

ואשר על כן יוצא מכאן, שלהיות כפוף!
ולקבל ביזיונות באהבה! ולהיות מעביר על מידותיו! מעורר על האדם זכויות כאלו
גדולים, שהן חשובים עוד יותר מזכות אבות של עקידת יצחק!

 

כפי שאכן אומרת הגמרא (בתענית) שירד ר' אליעזר לתפלה ולא
נענה! וירד ר' עקיבא ונענה! ולמה? בגלל שהוא היה ביותר מקפיד להיות
מעביר על מידותיו!

 

*  *  *

 

כמו כן מובא בספרים על עניין
להרבות בעשיית חסד עם הבריות שאין לתאר כמה זכויות מרבה לו האדם בכוח זה!

 

לא רק להיות מעביר על מידותיו! לא
רק להיות שומע בזיונו ידום וישתוק! אלא גם להרבות טוב
עם הבריות! וגם להרבות מעשים טובים עם אלו שמבזים אותו!

 

כמו שרבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב
מביא
(בליקוטי
מוהר"ן תורה י"ח ח"א)
שצריך להפוך כעס
ברחמנות! שלא יפעול בכעסו שום אכזריות! ואדרבה, עוד
ירבה ברחמנות על אותו האדם שרצה לכעוס עליו!

 

כי כל זה כלול במה שאמרו במסכת שבת
(קנא) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן שמים! ובבא מציעא (פה) הביאו את הפסוק: 'ורחמיו על כל
מעשיו' לרחם גם על בעלי חיים! כפי שנהגו הרבה צדיקים, לרחם בימים אלו של
הרחמים והסליחות, גם על בעלי חיים שהסתובבו סביבם!

 

הרמב"ם (בהלכות עבדים) מאריך מאוד בעניין לא
להתאכזר אפילו כלפי עבדיו! והוא מביא שם על כך: כל המרחם – מרחמים עליו, כי זה
מידה כנגד מידה, כמו שכתוב: 'ונתן לך רחמים ורחמך'!

 

כמו כן כותב בעל מסילת ישרים
(פרק יט) על עניין זה של כל המרחם מרחמין עליו! כי כל מי
שמרחם ועושה חסד עם הבריות גם הוא בדינו ירחמוהו
וימחלו עוונותיו בחסד! ומחילה זו בדין הוא זוכה בהם כיון שהוא כנגד מידתו!
כי גם הוא עשה חסד עם הבריות! ומי הוא זה ואיזהו שיוכל לעמוד עם הקב"ה כשיבוא
עמו בשורת הדין?! הרי אפילו דוד המלך אמר: 'ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק
לפניך כל חי'! וכל מי שמרבה יותר בענייני חסד, מרבה על עצמו ביותר ענייני
מחילה, סליחה, וכפרה!

 

*  *  *

 

הרי רואים אנו שכלל ישראל מרבה
לומר בימים אלו פעם אחר פעם את הי"ג מידות של
רחמים! ומקורו בגמרא ראש השנה
(יז) אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא אומרו
אין אנו יכולים לאומרם! מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית כשליח ציבור! והראה למשה
סדר תפלה! ואמר לו: כל זמן שישראל חוטאים – יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם!

 

ודאי שיש כוח עצום בעצם אמירת הי"ג מידות הללו לעורר רחמים באופן שלא ישובו רחמיו ריקם!
אבל הרי רמזו לנו כאן חז"ל באומרם: 'שיעשו לפני כסדר הזה'! שצריך גם לעסוק
ולעשות ולהידבק בדרכיו! מה הוא רחום וחנון אף אתה כן! בכדי שבכך יתעורר, מידה
כנגד מידה,  רחמיו על כל מעשיו!

 

*

 

וכפי שמבואר בספרי הקבלה, הרי שבכל
ארבעים ימים אלו מאירים בשמים ממעל, באופן מיוחד, כוחם של שלוש עשרה
מידות של רחמים! ולכן הא'ני ל'דודי
ו'דודי ל'י, שהר"ת
זה אלו"ל, והס"ת
זה ד' פעמים י', כנגד הארבעים ימי אלול ועשרת ימי תשובה!

 

והמשך הפסוק: הרועה בשושנים!
שבזוהר מבואר שזה מרמז על השושנה העליונה! שיש בה י"ג עלין!
כנגד שלוש עשרה מידות של רחמים! שמאירים לארץ ולדרים עליה ברחמים בימים אלו!
וכאשר אנחנו עושים כסדר הזה, ומתנהגים במידת הרחמים על כל הבריות, בכך
מעוררים עלינו את כוחם והדרתם של כל הי"ג
מידות של רחמים!

 

*

 

גם בספר קדושת לוי (פרשת בשלח) מביא שלכן צריך האדם
להתנהג בכל ענייני הרחמים וטובות, ובכל המידות הטובות, ולהיות שמח בחלקו, כי אז
גם מלמעלה יגיע לו כך! כך גם מן השמים יעשו אתו כך! וכפי שאמרו חז"ל על
הפסוק: 'השם צלך' – כשם שהצל עושה את כל מה שהאדם עושה! כך גם הקב"ה מתנהג
עם האדם! שכפי התנהגות האדם כך מתנהגים אתו משמים!

 

סיפור מפורסם מספרים על ר' חיים
קרייזווירט שהיה חולה מאוד! ובא לקבל ברכה  ועצה מהסטייפלר,
והוא אמר לו: קבל על עצמך להתעסק בעניין מצוות הכנסת כלה! כי הרי המשנה עושה הפסק
בין ביקור חולים להלוויית המת עם המצווה של הכנסת כלה! וכך הווה,
שקיבל על עצמו, והאריך ימים ושנים !

 

כי ברגע שמקבלים על עצמם להתעסק
בלרחם על הבריות בכוח זה מתעורר שמרחמים עליו מן השמים!

 

*

 

אומרים בשם ה'חפץ חיים'
שאמר פעם לעשיר אחד, שהחפץ-חיים עסק להתרים אותו לענייני צדקה וחסד! ושאל אותו
החפץ-חיים, שלכאורה צריך להבין מה פשר בקשתו של דוד המלך עליו השלום באומרו: 'אך
טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי'! למה הוא מבקש שהצדקה וחסד ירדפו אותו?..
וכי הם נחשבים לרודפים?!

 

אלא אמר לו החפץ-חיים, דע לך,
שבבוא האדם לעולם הזה הרי נגזר עליו 'אדם לעמל יולד'! ולכן יש לו לכל אדם
הרבה סוגי רודפים שרודפים אחריו בימי חייו וממררים לו את החיים! ועל זה
ביקש דוד המלך: שלפחות יזכה, שהרודפים אחריו יהיו אנשים שיבואו אליו לבקש ממנו
צדקה וחסד! אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי!

 

כי בכך שהאדם משעבד עצמו לעשות טוב
לאחרים, ואז הרי בדרך הטבע הרבה אנשים רודפים אחריו לבקש ממנו כסף ועצה טובה! ואז
בכוח זה יזכה שצרות אחרות לא ירדפו אחריו!

 

*

 

על זה אמרו במדרש שכל גאולתם של
ישראל במצרים היה בכוח זה שבני ישראל עשו חסד אחד עם השני! ואמר לו אחד
לחברו הנה בוא ואעזור גם לך בעבודתך מיד כאשר אגמור את עבודתי!

 

כמו כן אמרו בתנא דבי אליהו (פרק כג') שבני ישראל במצרים התאספו
תמיד לעסוק בחסד אחד עם חברו! ויש ספרים שמבארים שלכן אומרים בכל ליל פסח 'כל
דכפין ייתי ויכול'! לעורר בכך את הזכות שהיה לישראל, גם
בגלותם הנורא של מצרים, שהתעסקו גם אז במעשה צדקה וחסד אחד עם השני! שזה עורר
עליהם מידת הרחמים לגאלם!

 

*  *  *

 

לכן, אחי וידידי,  צריך כל אחד להשתדל, שמתוך לימוד במשנה הזאת,
שאנחנו לומדים בשבת זו, השבת האחרונה של השנה! השבת שלפני ראש השנה! שזה יעורר
אותנו כולנו להתרחק כמטחווי קשת מכל עניין של גופי העבירה הנוגעים בעניינים שבין
אדם לחברו! כי הרי בכך נעורר עלינו רחמי שמים מרובים, שירחמו גם עלינו מן
השמים, להצילנו מכל מיני פורענות קשים ומרים! ואדרבה, בכוח המרחם על הבריות
ירחמו עלינו מן השמים, לכתבנו ולחתמנו לחיים טובים!

 

ויהי רצון שיקויים בנו במהרה מאמר
חז"ל
(סנהדרין
צח):
מה
יעשה אדם וינצל מחבלי משיח?! יעסוק בתורה ובגמילות חסדים!

 

כי הרי המשנה בפרק ו' בא ללמד
אותנו לעסוק הרבה בתורה על מנת לעשות אותה! ובכך היא נותנת חיים לעושיה בעולם
הזה ובעולם הבא! והמשנה ח' פרק ה' באה לעורר אותנו להתעסק הרבה בעניינים
שבין אדם לחברו! יעסוק בגמילות חסדים! ובכך נזכה להינצל מכל רע!

 

ולכן נקבל על עצמנו, מיד, עכשיו,
כל אחד בביתו הפרטית! עם האישה ועם הבעל! עם ההורים! עם הילדים! עם השותפים!
השכנים! החברים! להיות בכל עת שומע בזיונו ידום וישתוק!
ולהתרחק ממחלוקת! ומידה טובה מרובה, לעסוק הרבה בלרחם על הבריות! ובאהבה וחיבה
צדקה וחסד! ובכוח זה יתעורר חיים טובים על כל אחד בפרטיות!

 

 

 

א לעכטיגער שבת

 

 

און א גיבענשטער יאר

 

 

מוטה

כתיבת תגובה