תמצית השיעורים
בעניין העצה הכללית – עצת ההתבודדות – כפי שנמסר בכולל 'נקודה טובה' חודש סיון
ה'תשס"ט
הסדר של התבודדות – כפי המתבאר מדברי רבנו
בכמה מקומות
בספרי רבנו (ליקו"מ ח"א
טו'; לד'; נב'; נד'; נט'; קנו'; רנט; ח"ב י'; כד; כה; כמו גם בשיחות
הר"ן ושבחי הר"ן וחיי"מ מוהר"ן בכמה מקומות) מצאנו כמה לשונות והגדרות על עצת
ההתבודות כמו למשל:
'התבודדות', 'ישוב הדעת', 'לב נשבר',
'וידוי וחרטה', 'משפט', 'תפלה וצעקה', 'שיחה וסיפור'…
מה אם כן ה'למעשה' של ההתבודדות?
התמיהה מתחזקת במיוחד לאור מה שזוכרני ימים
מקדם, בעת שהיינו רכונים ומקשיבים בהשתוקקות הלב לדבריו של הרב החסיד רבי לוי
יצחק בנדר זצ"ל, והיה מרגלא בפומיה, בכל עת מצוא, לקרוא להתבודות בשם:
'ישוב הדעת' – האם זו אכן ההגדרה הלכה למעשה של עצת ההתבודדות – ישוב הדעת?
אכן, כאשר מנסים לחבר ולבנות את הפאזל של
כל דברי רבנו על העצה הכללית, עצת ההתבודדות, שהשאיר לכלל אנ"ש לכל
הדורות, וכפי שמוהרנ"ת התבטא על ואמר לפני פטירתו:
תודה לאל, ששלושה דברים מבוררים יש
לנו מרבנו: 'שולחן ערוך' צריך ללמוד כל יום, 'התבודדות' צריך לעשות כל יום, לראש
השנה צריך לבוא 'לאומן'.
הרי שלאחר צירוף דברי רבנו בכמה מקומות
מתברר שהתמונה הנבנית מתוך כל חלקי הפאזל היא כדלהלן:
התמצית והחוט השדרה של עצת ההתבודדות היא:
סיפור ושיחה בינינו לבין קוננו!
כאשר הסיפור והשיחה היא באופן של:
לספר לפניו כל לבו!
לספר בדיוק את מה שיש לו 'כעת' על
לבו, ולהיות אמיתי
עם עצמו בשעה שעומד מול הבורא כל עולמים באופן שאכן יוציא את כל מה שעל לבו
כדבר איש אל רעהו, בדברי חן ריצוי ופיוס, רחמים ותחנונים, טענות ואמתלאות, ניצוח
ניגון תפלה מזמור הודיה הללויה.
הן אמת, בכדי להגיע למציאות של לספר
לפניו כל לבו צריך לזה, בדרך כלל, הכנה גדולה של:
שמחה במשך כל היום.
וממילא גם כאשר הוא כבר מתיישב, במקומו
המיוחד, בכדי לספר כל לבו, צריך, בדרך כלל, לפני כן, להתחיל מיד:
ב'שבחו של מקום', על הנקודות טובות
שעדיין מוצא בעצמו ברוחניות ובגשמיות.
ורק מתוך ה'שבחו של מקום', שזה גורם לשחרר
את המוח מהשעבודים והקטנות, צריך הוא להתחיל:
ליישב דעתו היטב, על כל אותם
העניינים המפריעים לו כעת, בתקופה זו של ימי חייו, מה התכלית של כל אלו העניינים
העוברים עליו כעת בעולם הזה, על כל פרטיהם, הן תאוות הנכנסות לגוף והן תאוות שמחוץ
לגוף, ומה התכלית של כל אלו ענייניו ועסקיו, ברוחניות ובגשמיות?
ורק אחרי היישוב הדעת הגדולה והחזקה,
שצריך לזה זכייה גדולה לזכות ליישוב הדעת הזאת, ולכן רק כאשר המוח משוחרר בכוח
השמחה יוכל להשתדל להיכנס ליישוב הדעת הזאת. ורק אז, מתוך כל זה, הוא יצליח גם
להיכנס:
לעצת המשפט שמכלכל דבריו במשפט, על
כל פרט ופרטי פרטים, ודן את עצמו ושופט את עצמו.
ואז, כאשר עומד האדם מול מי שאמר והיה
העולם, אחרי שכבר יישב את דעתו, ואחרי שכבר גם שפט ודן את עצמו, אז יש
באפשרותו:
לפנות ממעמקי שבירת לבבו הנכאב
והנדאב, ולהיות בוכה ומבכה את מר נפשו ומצבו, ולהתייפח ולבקש רחמים ותחנונים,
שיעזרהו ויסייעהו משמים, כי
הרי בלעדי צעקה וזעקה זו – לא יעזור לו, לא היישוב הדעת שלו! וגם לא הדן ושופט את
עצמו!
ותיכף ומיד בסיום שפיכת לבו ונפשו:
צריך מיד להיכנס שוב למעגל השמחה,
התקווה הנחמה, התודה וההודאה, הן על עצם הזכייה שזכה לשבת לפניו יתברך, והן על
הזכייה העצומה שזכה לשפוך לבו ונפשו לפניו יתברך, שמתוך כך בטוח הוא על רחמיו וחסדיו שבוודאי
שמשמים יכוונוהו מעתה לבוא לעזרתו ולעצתו ברוחניות ובגשמיות.
להתחזק להמשיך בעצת ההתבודדות – גם כאשר האי
סדר שולט!
ובכל זאת, גם אחרי הדברים האמיתיים
הללו, הרי שבכדי לזכות לקיים את עצת ה'התבודדות', יום יום, אי אפשר להסתכל לא אחד
על חברו, ואפילו לא כל אחד ואחד על עצמו מיום לחברו.
כי התבודדות מלשון 'בדד', ולכן גם
אם יש בו בעצת ההתבודדות כיוון דרך, וגם אם יש בו בעצת ההתבודדות כלים וטכניקות
שבהם צריך להשתמש בכדי להגיע להתבודדות טוב ונכון ולתוצאות טובות ונכונות, עם כל
זה, צריך להיות גם הקדמה כללית ברורה:
אי אפשר לומר בו סדר אחיד לכולם…
כי לכל אחד ואחד יש את ההתבודדות שלו…
וכמו כן אי אפשר כלל לסמוך אפילו
על עצמו על סמך הדרך שכבר גילה לכאורה בהתבודדותו של אתמול…
כי כמעט כל יום ויום ההכרח היא
שההתבודדות תהיה אחרת לגמרי… ולא הרי ההתבודדות של אתמול כהתבודדות של יום
המחרת…
כי זה הרי כל המהות של ההתבודדות
למצוא את עצמו בכל יום ויום מחדש בפנימיות פנימיותו.
ולכן, יש הרבה פעמים, שגם מתוך כל
הבלבול הדעת וחוסר הסדר, צריך להתעקש מאוד להמשיך בישיבתו לפני ד', ולפחות לומר
פעם אחר פעם אפילו רק דיבור אחד, גם כאשר כל זה נאמר בלי מוח ובלי לב ובלי שום
סדר…
ולכן, על אף שיש, כאמור, כיוני דרך
לעצת ההתבודדות, ויש את הסדר הרגיל של:
ההתעסקות תחילה לראש עם החלק של
'שבחו של מקום', ולאחר מכן עם החלק של ה'יישוב הדעת', ומתוך כך עם ההתעסקות עם
'מידת המשפט', ואז מתפרצת לה מאליה החלק של 'הצעקה והזעקה', ומסיימים אותה, בדרך
כלל, שוב עם 'שבחו של מקום'…
הרי שכאשר מתרגל האדם לקיים תמידים
כסדרן את קיום עצת ההתבודדות, הוא יבחין ויראה בהמשך הזמן:
שיש לפעמים שההתבודדות מתפרצת לה
אצלו מתוך 'שבחו של מקום', אבל יש גם לפעמים שדווקא הצעקה היא זו שמתפרצת לה מיד
בהתחלה…
יש לפעמים שההתבודדות באה אצלו
מתוך שתיקה ארוכה, אבל יהיו לפעמים שההתבודדות תבוא אצלו דווקא מתוך שירת הלב
ומנגינה של זמר וצעקה המתפרצת לה מתוך מעמקי הלב פנימה…
ויש לפעמים שמצב רוח מרומם מתוך
שירה חסידית תעורר אותו בגעגועים עזים לבורא כל עולמים.. ויהיו לפעמים שדווקא מצב
רוח של איזה שיר לועזי יצליח לרומם אותו אל על… ודווקא מתוך איזה זמר נוכרי
ולועזי הוא יצליח לשפוך את לבו ונפשו לפני מי שאמר והיה העולם…
ומעתה, למראי מקומות:
עיין ליקוטי מוהר"ן ח"ב צז',
מעניין שכל התבודדות הוא דרך חדשה בלתי מוכרת לסטרא אחרא…
ועיין ליקוטי מוהר"ן ח"א קנו'
מעניין שכל פעם ההתבודדות הוא רוח הקודש חדשה, דיבורים חדשים שנשלחים לו מאת הבורא
יתברך שמו…
ועיין ליקוטי מוהר"ן ח"ב כה'
מעניין מה יעשה בהתבודדותו גם כשאינו יכול לדבר.
ועיין עוד ליקו"מ ח"ב קא'
התחזקות גדולה להמשיך לדבר גם כאשר אין רואים שום תוצאות.
ועיין עוד חיי"מ תמ' מעניין
לומר אפילו רק תיבת: ריבוש"ע!
ועיין עוד ליקו"מ ח"ב צו'
עד כמה צריך להיות חזק ואמיץ אפילו בריבוי זמן לחזור שוב ושוב על אותו דיבור עד
ישקיף וירחמו עליו משמים לפתוח פיו.
ועיין עוד שיחות הר"ן יג' שיש
דיבורי התבודדות שצריכים לצאת דייקא מתוך בלבול ותרדמה…
ועיין עוד שיחות הר"ן רלב'
מעניין חיזוק גדול לא להסתכל על מניעות המוח של קורי העכביש המונעים את האדם לפתוח
פיו ולדבר…
ועיין עוד ליקו"מ ח"א ב'
עד כמה צריך חיזוק להמשיך לדבר דיבורי תפלה של שבחו של מקום ושאלת צרכיו גם כאשר
לא רואים שום תוצאה ולהאמין שמכל דיבור ודיבור נבנה לאט לאט קומת השכינה הגאולה
והישועה…
ועיין עוד ליקו"מ ח"ב צח'
מעניין כוח הדיבור שיש לו כוח גדול לעורר האדם גם כאשר מדברים תחילה בלא לב וברבות
הדיבורים זוכים שהדיבור עצמו מוליד את חלקי נפשו רוחו ונשמתו של האדם…
ועיין עוד ליקוטי מוהר"ן ח"ב
צו' חיי"מ תלח' שלדיבור האדם יש כוח אפילו לעצור קנה של רובה שלא יצליח
לירות…
ועיין עוד ליקו"מ ח"ב קכד',
שיחות הר"ן סט', מעניין שצריך להיות עקשן גדול עד שכביכול ינצח אותו
יתברך, כי זה רצונו יתברך – זמרו למי שמנצחים אותו ושמח…
ועיין עוד שיחות הר"ן שב',
ליקו"מ ח"ב עח', והובא הרבה במכתבי מוהרנ"ת ה' תצוה תקצב א'
ראה תקצג', שהעיקר זה לקיים 'מבטן שאול שיוועתי'… שגם מתוך השאול תחתית
יקיים 'מבטן שאול שיוועתי'…
ועיין חיי"מ רעא' מבואר שם שאין
שום צעקה נאבדת…
ועיין בעניין זה התחזקות גדולה ליקוטי
הלכות הלכות פסח ט' יב'.
ועין חיי"מ תקסה', ליקוטי
הלכות נדרים ושבועות ד' כז', תפלת המנחה ז' פט', בגודל מעלת הצעקה והשאגה
שבכוחה להביא את האדם לתשובה שלמה.
ועיין עוד שיחות הר"ן קכט' שגם
בתוך נפילה לרפש וטיט צועקים וצועקים וצועקים…
ועיין עוד חיי"מ צז' משל נפלא להתחזקות
מעניין הגזלן שנפל מת וחזר לעני כל רכושו.
ועיין עוד חיי"מ תקיא' חיזוק
גדול להמשיך באנחות תכופות גם כשאינו יכול לפתוח פיו כלל…
ועיין מגודל מעלת האנחה ליקו"מ
ח"א תורה ח', תורה כב' ד', תורה נו' ט', תורה קח' וקט', חיי"מ לז'.
ועיין חיזוק גדול שיחות הר"ן סח',
ורלד', קיצור ליקו"מ תורה ב' ו', להמשיך בצעקה והתבודדות אפילו ימים
ושנים יעד שיראה שינוי במעשיו…
ועיין בעניין זה גם חיי"מ תמב'
בעניין הסיפור עם ר' שמואל אייזיק בהנהגתו לדבר עם איבריו…
ועיין עוד שיחות הר"ן ז'
מעניין שצריך להתעקש לעצמו כבן ולהיות כבן המתחטא לפני אביו בתנועות של חן ורחמים
גם אם מרגיש בנפשו שמרחיקים אותו מבחי' בן…
ועיין עוד מזה מכתבי מוהרנ"ת ה' צו
תקצט' להמשיך לדבר כבן ב' וג' עד שיזכה לדבר גם כבן ד' וה'…
ועיין עוד חיי"מ תלט' בעניין
הסיפור של נכדו ר' ישראל שהתפלל בפשיטות ואמר רביז"ל כך בדיוק צריך לשוח
ולדבר ולהתפלל לפני השי"ת… כתינוק לפני אביו…
ועיין ליקוטי מוהר"ן ח"ב צה'
לא להתעקש דווקא לבכות כי זה כבר מחשבה זרה ומונע מאוד כי העיקר זה לדבר מתוך
אמיתת הלב…
ועיין עוד מזה חיי"מ תמא' מה
שאמר לר' יודיל שהעיקר זה אמירה בפה והתעוררות הלב בא ממילא אח"כ…
ועיין עוד ליקו"מ ח"א רע'
בעניין שגם כאשר מתחיל לדבר בלי התעוררות, אבל כאשר יקשיב לעצמו ברבות הדיבורים
פתאום יתעורר לבו כמו שרואים לפעמים שגם חברו ושכנו יכול להתעורר מדיבוריו…
קיום עצת הצדיקים מתוך אמונה בגודל כוחם –
ולא רק מתוך הבנה בקיומם.
גם כאשר ישנם הבנות כאלו ואחרים על
כוחם וסגולתם של כלל עצות הצדיקים, בכל זאת צריכים לחדד לעצמנו את ההבהרה הברורה
הזאת:
גם אם אין פגם בזה, ואדרבה, ישנו
גם חשיבות גדולה לכך שיש לנו גם את האפשרות ללמוד ולהתבונן ולהבין בהבנה טובה את
התכלית ואת הכוח והגדולה של כלל כל עצות הצדיקים, עם כל זה, צריכים בכל עת להבהיר
שוב ושוב לעצמנו, שאנחנו מקיימים את כל אותם העצות, גם אלו שלכאורה הם כל כך
ברי-השגה והבנה, כמו למשל עצת ההתבודדות, בכל זאת, עיקר הקיום שלנו את כלל כל אותם
העצות, היא בעיקר מתוך אמונה פשוטה, שמאחורי קיום העצה הזאת עומדת כוחו של הצדיק
שגילה עצה זו, ויש ודאי מאחורי קיום עצה זו כוח רוחני וסגולה נעלה, להאיר אור
התיקון השלם על כלל כל ענייני הפגמים של כל חלקי נרנח"י של כל אחד מאתנו…
כי אם קיום עצה מסוימת מתקיימת על
ידינו אך ורק מתוך הבנה והזדהות שלנו עם העצה, הרי יכול להיות שהיום יש לנו את ההבנה
וההזדהות לעצה זו, ומחר היא כבר איננו… ואז, נופל כל קיום העצה הזאת…
ולכן, עיקר כוחם גדולתם וסגולתם של
כלל קיום העצות, היא אך ורק כאשר יש בקיומם גם את האמונה המוחלטת באמונת אומן של
גודל כוחם של הצדיקים שגילו עצות הללו על פי רוח הקודש שנגלה עליהם… ויש בקיום
עצות הללו סגולות רוחניות ששורשם בגבהי מרומים על פי שורשי התיקונים הרוחניים הקבליים,
משורש השורשים עד המקום שבו אנחנו עומדים קיימים כאן בעולם הזה… וקיום כל עצה
ועצה מתוך עצותיהם היא תיקון גמור על העבר ועל העתיד לעולמי עד ולנצח נצחים…
ושוב, מעתה, למראי מקומות:
ועיין שיחות הר"ן קפה' מעניין
הוודאות הברורה על כוחם גדולתם סגולתם של כלל כל העצות של הצדיקים לתקן בתיקון הגמור
על העבר ועל העתיד, גם אם העצות נראים בעינינו כפשוטות תמימות של ענייני עבודה
פשוטים…
ועיין שיחות הר"ן כג' מעניין
שהצדיקים בכוחם להלביש מלבושים משלהם בעולם האמת לכל אלו הנשמות שהיו מחוברים איתם
כאן בעולם הזה.
ועיין ליקוטי מוהר"ן ח"א קכג'
מעניין העיקר והיסוד שהכול תלוי בו היא לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל
אשר יאמר כי הוא זה, דבר גדול ודבר קטן, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין
ושמאל… כי אם נלך רק עם ההבנה שלנו אפשר ליפול לכפירות גדולות ולכפור בכל…
ועיין ליקוטי מוהר"ן ח"א מב',
ליקוטי הלכות חזקת מטלטלין ה' בפרט באות כ', מעניין שצריך להאמין שכל דברי
הצדיקים ומעשיהם אינו פשוט ויש בהם רזין …
ועיין ליקוטי הלכות הכשר כלים ב' א'
מעניין שאי אפשר להתקרב לצדיקים ולקבל אורם רק בכוח האמונת חכמים שכל דבריהם אמת.
ועיין ליקוטי מוהר"ן ח"א קכט'
מעניין האמונה בצדיקים שכאשר יש לו לאדם רצון להתקרב להשם יתברך אזי גם אם גופו עז
בתאוות, אבל אם בכל זאת רצונו חזק, אזי בכוח האמונת חכמים שלו זוכה להיכלל בתוכם
ולהיאכל על ידם עד שנהפך להיות כמהותם ממש עצם מעצמם ובשר כבשרם…
ועיין חיי"מ תצב' מעניין איך
שצריך להאמין שעצת הצדיקים גם אם הם קלים מאוד יש בהם רפואת הנפש בשלמות באמת, וגם
בדברים קלים שהצדיקים מצווים לעשותו הרי כל חיי נפשו תלויים בזה לנצח.
כמה נפלא, אם כן, לציין שוב את שאגתו,
מנהמת לבו, של החסיד הישיש רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, בכל עת מצוא,
לקרוא להתבודדות בשם: 'ישוב הדעת'! – דורש היה ומבקש מכל שומעיו, ליחד כל
יום שעה קבועה ומיוחדת שבו: 'זאל מען זיך גוט מיישב זיין דעם דעת!… ווייל דער
עיקר איז דאך יישוב הדעת'! – (תיישבו היטב את הדעת!… כי העיקר זה הרי רק
העניין של יישוב הדעת!…).
כי הרי להגיע באמת לעצת המשפט, וממנו לעצת
שפיכת הלב והנפש, צריך לזה זכייה גדולה, להגיע מקודם לעצת ה'יישוב הדעת' – הן
אמת, שה'יישוב הדעת' עצמו הרי תלוי ועומד הוא בעצת השמחה התקווה והנחמה.
ואכן, נאה דורש היה, רבי לוי יצחק, וגם
נאה מקיים… כי ככזה הוא באמת היה, כל מחשבותיו דיבורו ומעשיו היו מלאים מזן
אל זן עם 'יישוב הדעת'. זה היה תוקפו זה היה גדלותו, ומכאן גם כוח הצלחתו, לנהל
ולשקם, לבנות ולשמר, לאחד וללכד!
מי ייתן לנו תמורתו! מי ייתן ונזכה ללמוד
מדרכיו, ולהשלים בכך, ולו במקצת, את אשר חסר לנו זה כמה, בשנים האחרונות.