ביאורים בספר ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה ב' – הכנה לימי החנוכה

תמצית השיעורים שנאמרו בכולל 'נקודה טובה' כהכנה לימי החנוכה ה'תשס"ט

 

תמצית מתוך השיעורים
שנמסרו בכולל 'נקודה טובה' – ערב חנוכה ה'תשס"ח

ובו ביאורי
עניינים בליקו"מ תורה ב' ח"ב

ומבוסס גם על
פי ליקוטי הלכות – הלכות כלאי בהמה הלכה ד'

 

 

בראשית אעתיק
לפניך את תמצית המאמר, ובחלקם הם לא על פי הסדר:

 

ימי חנוכה הם ימי הודאה כמו
שכתוב: וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל, וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם
הבא. כי זה עיקר שעשוע עולם הבא – להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, ולהכיר אותו
יתברך, שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך …

 

ובחינת תודה, שהוא שעשוע עולם
הבא זה בחינת הלכות … בבחינת: 'כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם
הבא' …

 

כי על ידי לימוד הלכות בכל יום
בבחינת: 'אותי יום יום ידרושון' על ידי זה ממשיכים את השנתיים לתוך הימים, בסוד
הפסוק: 'ויהי מקץ שנתיים ימים' – שעל ידי ההלכה, שהוא התודה שבקץ הימים, על ידי זה
ממשיכים את השנתיים לתוך הימים, כי יום אחד בשנה חשוב שנה…

 

וזה בחינת: 'ארבעה צריכים
להודות', בחינת תודה, שהם מפורשין במזמור קז', שסיים בסופם: 'מי חכם וישמור אלה
ויתבבוננו חסדי הוי"ה' … כי הם בחינת: 'חסדי דוד', שהלכה כמותו בכל מקום
… בחינת 'והוי"ה עמו' – שהלכה כמותו, דהיינו שסמוך וקרוב להשם יתברך …

 

כי תודה מביאין כשיוצאים מהצרה,
כי כשנופלין לצרה אזי עיקר הצרה בלב, כי הלב יודע צרת נפשו ביותר … כי כל הדמים
נתקבצים ועולים אל הלב בשעת הצרה לבקש עצה ותחבולה נגד הצרה, ואז הם שוטפים על הלב,
ואז הלב בצרה ודוחק גדול … ועל כן הלב בשעת הצרה דופק בדפיקות גדולות כי הוא
מבקש לנענע מעצמו ולהשליכם מעליו … ואחר כך כשיוצאים מהצרה אזי חוזרים תהלוכות
הדמים ללכת כסדרן בתוך שבילי הגוף, ועל כן התודה מכונה בשם הלכה …

 

ועל כן, כשהלב בצרה ובדוחק גדול
ואז הוא דופק דפיקות גדולות לנענע את הדמים, אזי הריאה מנשבת נשיבות גדולות, ואז
גם הריאה מתייבש, ועל ידי זה נתייבש הגוף, ח"ו, והשמן – הוא רפואה לריאה, כמו
שאומרים העולם, כי השמן מלחלח, כי השמן הוא תיקון הצרה …

 

ומזה באה הולדה בנקל … כי
הדמים עולים למעלה ועי"ז נדחק המקום שם, ואזי הם דוחים את הולד לחוץ …

 

כי גם ההלכה היא בחינת הולדה
… כי בתחלה כשהעשירים נותנים ממונם לתלמידי חכמים אזי נחסר ממונם של התמכי
אורייתא וירכותיהם מצטננות… אבל אחר כך, על ידי שמחזיקים את התלמידי מחכמים
ונולדים ההלכות החדשות, ונשפע חסד, חוזר ומתמלא חסרונם…  

 

כי גם הלבנה, על אף שטבעה קר,
בחינת חסרון וקרירות, אבל היא עתידה להתמלאות כאור החמה …

 

וזה בחינת: 'מזמור לתודה הריעו
להוי"ה כל הארץ' – לתוד"ה אותיות תולד"ה. ה'ריעו ל'הוי"ה כ'ל
ה'ארץ ר"ת הלכ"ה … כי 'מזמור לתודה': ר"ת: מ"ל, בחינת שבעים
קלין של היולדת שצועקת קודם הלידה. ויש במזמור זה קס"ח אותיות, שהוא
חס"ד בא"ת ב"ש … ויש מ"ג תיבות בזה המזמור, כי קישוי לילד
הוא על ידי הקליפה שהיא אומרת: 'גזורו גם לי גם לך לא יהיה' …

 

וכשזוכין לבחינת תודה הלכה, על
ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בריבוע הדיבור … כי על ידי שלושה שמות: א"ל
אלוקי"ם הוי"ה, שהם מקור האמת, מאירים את כל ארבעת חלקי הדיבור …

 

כי א"ל הוא בסוד תפלה באמת,
כי הוא על שם תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, וישראל נקראים אל על ידי התפלה,
כי אנו לוקחים כביכול לעצמינו את הכח של השם יתברך, בבחינת 'וגבורתך ידברו', ואנו
מבטלין גזירותיו, כי 'קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת' …

 

ואלוקי"ם הוא בסוד תורה
באמת על ידי רב האמת, כי הרב מורה דרך ישר לתלמידיו בתורתו 'ותורת אמת היתה בפיהו',
והוא 'מוציא יקר מזולל כפי תהיה' …

 

והוי"ה הוא בסוד השידוכים האמיתיים,
כי 'מהוי"ה יצא הדבר' ו'מהוי"ה אשה משכלת', כי הוא 'הנחני בדרך אמת', ועל
ידי זה נשלם הדיבור בסוד: 'עשרה קבין שיחה ירדו לעולם', וכל זמן שאין התקשרות אין
שלימות להדיבור, אבל כשנתקשרים – נתחברים ונשלמים חלקי הדיבור…

 

ועל ידי שלושה שמות אלו, על ידם
מאיר האמת בריבוע הדיבור … ועל כן כשהיו ישראל בגלות, והיה הדיבור בגלות, נאמר
במשה: 'לא איש דברים אנוכי, גם מתמול, גם משלשום, גם מאז דברך', וזה בחינת ריבוע
הדיבור, ארבעה חלקי הדיבור, 'איש דברים' הוא עניין דיבור של צדקה … שהוא היתרון
שיש לאדם על החי, שהוא הדיבור, שהוא גדר האדם, שהוא בחינת צדקה, כי הוא גומל חסד
עם הבריות, שזה גדר האדם שדרכו לגמול חסד, מה שאין כן החי … 'גם מתמול' הוא
עניין דיבור של תשובה, כמו שכתוב: 'ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום
אתמול כי יעבוד' … 'גם משלשום' הוא בחינת 'שלושת השריגים', שהוא בחינת 'שלשה שרי
גאים', שהוא הדיבור של העשירים הקרובים למלכות… 'גם מאז דברך' הוא בחינת דיבור
של מלכות, בחינת 'נכון כסאך מאז' …

 

ועל כן, ר' אליעזר הגדול,
ש'הלכה כמותו בכל מקום', כשרצה להראות לחולקים עליו שזכה לשלמות הדיבור, ושיש
באפשרותו לעשות עם הדיבור כרצונו, דהיינו לשנות הטבע כרצונו על ידי שלימות דיבורו,
ועל כן צריך להיות ההלכה כמותו גם במחלוקת הגדולה של תנורו של עכנאי, ועל כן אמר:
'חרוב יוכיח', כי חרוב הוא בחינת צדקה כי החרוב שותלין אותו לדורות הבאים אחריו,
כמו הצדקה שהיא גם לדורות הבאים, כי הוא גלגל שחוזר לעולם … 'אמת המים תוכיח',
שהוא בחינת דיבור של תשובה 'שפכי כמים לבך' … 'כותלי בית המדרש יוכיחו', שהוא
בחינת דיבור של העשירים הקרובים למלכות, כי העשירים הם כמו 'כותל' – תל שהכל פונים
אליו, אבל כל טוב שיש להם נמשך להם מה'בית המדרש' מ'דורשי ד' לא יחסרו כל טוב' …
'בת קול תוכיח' הוא בחינת דיבור של מלכות, 'שש מעלות לכסא', 'שש עזקאין שבקנה'
המוציא את הקול …

 

וכשזוכין להשלים את כל חלקי
הדיבור על ידי ג' קוי האמת זוכים לשלמות לשון הקודש שהוא מקושר לשבת … 'כה תברכו'
– בלשון הקודש, כי על שבת נאמר 'ויברך' 'ויקדש' … כי כל לשונות העמים הם חסרים,
ואין להם שלימות, כי נקראים 'לשון עילגים', ואין שלימות רק ללשון הקודש …

 

ואז זוכין להמשיך השמחה של שבת
לששת ימי החול, כי ששת ימי החול הם עצבות, ואפי' המצוות שעושין בששת ימי החול הם
בחינת עצבות, כי מט"ט שולטנותיה בששת ימי החול, ומט"ט הוא בחינת עבד,
אבל שבת הוא בחינת בן, 'זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו' הנאמר על 'ויולד בן
ויקרא שמו נח' שהוא מנחם ומשמח הכל מן העצבות … ועל כן א"ל אלוקי"ם
הוי"ה דיב"ר – גימטריא שמח"ה …

 

ועל כן כאשר הצדיק יוצא מתוך
הצער והצרה, של צרת הלב וצרת הריאה, אזי כל הנשמות, שבעולם הזה ובעולם הבא, שהיו
בתחילה מקוננים ומתאבלים בצרתו, עכשיו כולם מתנחמים ונמשך עליהם שמחה …

 

ועל ידי שממשיכין את ה'עבדו את
הוי"ה בשמחה' – שגם ה'עבד' יהיה במצב של 'שמחת הבן', לידע ולהאמין שהוי"ה
הוא אלוקים, שהוא המשכת קדושת ושמחת שבת על ששת ימי החול, על ידי זה נתגלה אחדות
הפשוט מכל הפעולות משתנות … כי שבת מורה על אמונת היחוד, שאנו מאמינים שכל
הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך שברא כולם בששת ימי החול ושבת בשבת …

 

וזאת הבחינה יקרה מאוד אפילו
אצלו יתברך כמו שמצינו: יחיד ורבים הלכה כרבים, כי מחמת שהם רבים, שכל אחד יש בו
דעה משונה, שהוא בחינת פעולות משתנות, וכשהם מסכימים לדעה אחת נמצא שבחינת פעולות
משתנות נעשה בחינת אחדות הפשוט, שזה יקר מאוד בעיניו יתברך, ועל כן הלכה כמותם,
וגם כדי לא להרבות מחלוקת בישראל, כי אם לא כן, כל יחיד ויחיד יאמר כדעתו, ואין
לדבר סוף, ויתרבה מחלוקת בישראל, שאין זה רצונו יתברך, כי רצונו יתברך רק בבחינת
אחדות הפשוט, כי כשנתגלה אחדות הפשוט למטה גם למעלה נתגלה אחדות הפשוט…

 

ועל כן לא השגיחו על ר' אליעזר
הגדול כאשר הראה שיש לו את כל הארבע חלקי הדיבור, כי יחיד ורבים הלכה כרבים, כי זה
יקר בעיני השם יתברך, כי זה בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות, וזה שאמר
הקב"ה: 'נצחוני בני', כי בחינת ה'בן' שלהם, שהוא הבחינה שרבים מסכימים לדעה
אחת – זה ניצח …

 

וכל זה הוא סוד ימי החנוכה שהם
ימי הודאה, כמו שכתוב: וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל, וימי הודאה זה
בחינת שעשוע עולם הבא. כי זה עיקר שעשוע עולם הבא – להודות ולהלל לשמו הגדול
יתברך, ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך … כי השמן של
נר החנוכה הוא בסוד: 'תומיך ואוריך לאיש חסידיך', כי בכח החסדים, שהוא ההלכות,
'חסדי הוי"ה', 'חסדי דוד', על ידי זה מתגלה אור האמת בסוד: 'שלח אורך ואמיתך'
… ועל כן מניחים נר החנוכה סמוך לפתח, כי הוא מאיר את ה'שמור פתחי פיך', כי הוא
מאיר את כל ארבעת חלקי הדיבור, בסוד: 'פתח דבריך יאיר' … ואז בכח זה נמשך שמחת
שבת לששת ימי החול, על ידי שלימות לשון הקודש, 'כה תברכו' – בלשון הקודש, שהוא
בסוד חנ"ו כ"ה, שהוא השביתה והנייחא של הבן נח, נייחא דעלאין ותתאין של
יום השבת, שהוא שורש הברכה של 'כ"ה תברכ"ו', ומאירים את השמחה גם
בחנו"ך ומט"ט של ששת ימי החול…

 

ומכאן
לביאורים שהתבארו והתחדשו במהלך ימי השיעורים במאמר הנ"ל בדיבוק חברים שבת
אחים גם יחד

 

א)       כי בחנוכה מתקנים ספירת ההו"ד בהמשכת האורות של אבא
ואמא להוד שבמלכות שלא על ידי זעיר אנפין שמטעם זה הוא כעין רגל ויו"ט.

 

ב)       כי גם הימים בעצמם, 'ימי החנוכה', הם 'ימי הודאה' – (כדיוק
לשון רביז"ל), כי גם בכל העשרים וארבע שעות של היום, יש בו הארה עצומה לתקן
כל פגמי ההוד, (כשיטת ה'תורת חכם') ולא רק בשעת קיום מצות נר החנוכה ואמירת ההלל
וה'על הניסים'…

 

ג)       ולכן תיקנו על הניסים בהודא"ה… ובני בינ"ה ימי
שמונ"ה
קבעו שיר ורננים… כי האימא עילאה, שהיא הבינה, שהיא בסוד עולם
הבא, ששם השעשועים, היא מאירה בחנוכה, באופן מיוחד, את שעשועיה והארותיה לבתה,
שהיא המלכות…
ולכן, המלכות, שהיא הכלה, שהיא ההלכ"ה, יש בה הארה
עצומה במיוחד בימים אלו, כי בימי החנוכה אפשר ביותר להתחבר להכל"ה, בכוח השעשועים
שיורדים מאורות העולם הבא, שהיא הבינה, שהיא הספירה השמינית מלמטה למעלה, והיא
יורדת עד ההוד, שהיא הספירה השמינית מלמעלה למטה…
כי סוד החנוכה מגלה ומפרס
בפרסומי דניסא שהשם אתך בכל עת צר ומצוק… שזה גם עומק סוד ההלכה, ש'הוי"ה
עמו' בכל מקום ובכל זמן…
כי כל זה הוא סוד גילוי ההנאה של צירופים חדשים
אלו
, שהנאה זו הוא בסוד ההנאה של צירופי הש"ע נהורין של השעשועי עולם
הבא…

 

ד)       כי בעולם הבא יתגלה סוד השעשוע הזה בשלמות הגדול ביותר, אבל גם
עכשיו, גם כשאנחנו עדיין בסוד הימים של העולם הזה, אפשר בכל זאת, בכח אור השמן
של החנוכה, שהוא תיקון הצרה, להמשיך את המעין עולם הבא לתוך העולם הזה, להמשיך את
ה'מקץ', שהוא הקץ והסוף של שעשוע עולם הבא, ששם ההשגות בסוד ה'שנתיים', ואפשר
להמשיכם גם עכשיו, לתוך ה'ימים'…
ועל כן גילה ר' יוחנן, לאותו תלמיד מצטער, (וכמו
כן המשיך בזה רביז"ל לגלות סוד הפסוק 'מקץ' רק לאחר שבת חנוכה, בשביל להמשיך תיקון
וההארה לאותו תלמיד מצטער, שאיחר מלבוא אז על שבת חנוכה, כי נתעכב בדרך…) שהתיקון
לצרתו וצערו, הוא להמשיך את ה'יום יום ידרושון' של לימוד ההלכה האמיתית ש'הויה עמו'
אתו, גם בתוך הימים, כי 'יום בשנה חשוב שנה', כי אפשר בכח הניסים של חנוכה להמשיך
את השנתיים גם לתוך הימים…

 

ה)       כי מתתיהו כהן גדול ובניו הצליחו לתקן במסירות נפשם את פגם
היוונים, שפגמו את קדושת השמנים שבבית המקדש שהוא בסוד: ההו"ד, שהוא ההוד
והדר של התורה והמצוות
. והיוונים טימאו אותם בחכמת הפילוסופיה המתדמת להיות
כהוד חכמת התורה הקדושה… והם גרמו את הפגם של כל היום דו"ה
ומתתיהו ובניו, ויהודי"ת בתו, החזירו שוב להאיר את ההו"ד והדר לפניו…

 

ו)       כי תכלית ותמצית התורה הזאת, היא להמשיך את כל התיקונים
העליונים, של ניסי שמן החנוכה, שהוא התודה וההודאה גם בעת צר ומצוק – לתוך כח
הדיבור, למלאותו ולהשלימו בארבעת חלקי הדיבור בכח ג' קווי האמת שמאירים בה
,
ועל ידי זה ממשיכים את הסוד של שלימות לשון הקודש שיתגבר על לשונות הגויים, לשונות
העילגים, בכח הארת קדושת ה'ודבר דבר' של שבת, 'שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של
יום חול', כי בכח הדיבור אפשר לשנות את הטבע ולגלות שהצדיקים שולטים בעולם על ידי
שלמות לשון הקודש שלהם, כי הם מקור הברכה והקדושה השמחה והנחמה…

 

ז)       כי בכח ההלכות האמיתיות של הצדיקים האמיתיים והרב האמת שמורה דרך
ישר לתלמידיו, ש'הלכה כמותו בכל מקום', כי 'הוי"ה עמו' תמיד, ובכח 'חסדי דוד
מלכא משיחא' של הלכות אלו, מגלים בכל עת, שבאמת האמיתית אין עולם הזה כלל, כי
העולם הזה מקושר ומחובר תמיד לעולם הבא, ו'הליכות עולם לו' – אל תיקרי הליכות אלא
הלכות, כי כל הליכות הרגליים של העולם הזה הוא גילוי ההלכה האמיתית של 'חסדי הוי"ה'

של התלבשות ההוי"ה בתוך מיצרי העולם הזה…

 

ח)       כי כל זה הוא בסוד התלבשות אור הראש לתוך הרגל… כי הוא בסוד
ההוי"ה והאהי"ה שביחוד העליון של נ"ר החנוכ"ה, שמתמלא במילוי
יודי"ן ועולה בגימטריא רג"ל…
כי בכח ניסי שמן החנוכה גם היחוד
הגבוה הזה שבראש הכתר יורד להאיר הארתו עד הרגליים… כי הוא מאיר את הארתו עד
שתכלה רג"ל של כל המורדים והתרמודאים שבשוק…

 

ט)       ואז נשלם בשלימות הדיבור של ה'בת קול', של כל ה'שית עיזקאין
שבקנה', שהוא 'שש מעלות לכסא' של מלך המשיח… כי בודאי ששלימות זה יתגלה רק לעתיד
לבוא, כאשר יתגלה  מלכות הדיבור של 'ותגזור
אומר ויקם' של מלך המשיח בשלימות בעולם, אבל גם עכשיו, כאשר אנחנו עדיין בתוך
מיצרי עולם הזה וחושך הגלות, אפשר בכל זאת להמשיך שמחת השבת לששת ימי החול, כי
בחנוכ"ה מתגלה שגם חנו"ך ומט"ט שר הפנים – שמו כשם רבו, כי נכלל כל
הפעולות המשתנות בתוך האחדות הפשוט, והכל בכח גילוי שלימות האור של כל הג' שמות
שהם מקור האמת: א"ל אלוקי"ם הוי"ה המשלימים בשלימות את כל ארבעת
חלקי הדיבור…
כי מגלים שכל הכח של דרגת המדבר של האדם, שהוא נבדל מן החי, כי
הוא עושה צדקה וחסד עם הבריות, ולא כבעל חי שאין בו את כח החסד לזולתו, כי בכח
הנשמה שבגוף מהפכים את חית הגוף לאדם הנשמה, כי כח הדיבור כאשר הוא בקדושה ומאיר
בו הארת האמת של גילוי אלוקות, הרי בזה הוא הוא מבדיל את דרגת האדם החשמונאי
מתוך דרגת יון הבעל חי…

 

י)       והיוונים הם, זה לעומת זה, בסוד כח הדיבור שמצד קליפת נוגה
הטומאה, כי 'יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם', כי יפיופיתו של יון ישכון באהלי
הספרים של שם… כי יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת שממנו יון… ולא התירו
לכתוב את הספרים אלא יונית
(בראשית רבה לו' ח', מגילה ט'). כי רק כאשר תלמי
המלך רצה שיתרגמו לו התורה, כרצונו, אז העולם החשיך ג' ימים, והיה קשה אותו היום
כיום עשיית העגל… כי קליפת יון הוא בסוד קליפת הנוגה, כי בתחילה הם לא רצו לבטל כליל
את התורה והמצוות, רק רצו לטמאותה… להחדיר, חלילה, מחשבות שזה חכמה ככל החכמות,
וטימאו כל השמנים… וממילא נמשך אחר כך ירידה לג' הקליפות הטמאות בחורבן הבית
לגמרי, אבל בשורשם, הם רק קליפת הרשות, קליפת הנוגה… ולכן יש לנו את הכח לתרגם
את התורה יונית ולהכליל קליפת הנוגה שבה בתוך לשון הקודש… כי אנו עושים זאת
בידיעתנו… אבל לא, חלילה, כאשר תלמי המלך מכריח לתרגמו ולהכליל את הנוגה בצד
הקליפה…

 

יא)      כי מטרתם של קליפת יון, להחדיר את ספורט הגוף, ב'תרבות ספרטא'…
כאילו העיקר הוא הגוף בעולם הזה בלי קשר לעולם הבא…
וכמו כן רצו להחדיר את 'חכמת
אתונא' כאילו אין מושג של 'הנשמה שבמוחי'…
ולכן גם אמרו: 'כתבו לכם על קרן
השור אין לכם חלק באלקי ישראל', כי כל מטרתם לנתק את ה'לכם' מאלוקי ישראל…
לנתק את העולם הזה מהעולם הבא… להחדיר, חלילה, מחשבה שאין עולם הבא כלל, רק
העיקר זה עולם הזה…
ועל כן רצו 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך', כי כל
מטרתם הייתה שימשיכו לקיים את התורה והמצוות אבל רק בדרגת החכמה המובנת לכל, גם בעולם
הזה, מבלי להצטרך לאמונה, שזה 'תורתך' ו'חוקי רצונך'…

 

יב)      אבל אתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, כי מתתיהו ובניו ויהודי"ת
בתו זכו לגלות ש'יאמר כל אשר נשמה באפ"ו', שה'באפ"ו' גימטריא חנוכ"ה,
והוא הגימטריא של גו"ף… כי היוונים רצו לומר שיש רק גוף ושכל גשמי… אבל
החשמונאים הגבירו לגלות בכח קדושתם, שבתוך ה'באפ"ו', בתוך הגו"ף, יש גם אור
של 'ויפח באפיו נשמת חיים'… ואז האדם נהפך להיות 'לנפש חיה', 'לרוח ממללא', עם
שלימות כח הדיבור דקדושה… כי הנשמה בנשימתה קשורה בגוף דרך ה'באפי"ו',
והעולם הבא נמשך לתוך העולם הזה…
כי בכח ההלכה של תורה שבעל פה מגלים ש'הוי"ה
עמו' בכל מקום… והוי"ה אלוק"י ישרא"ל מל"ך ומלכות"ו בכ"ל
משל"ה, שהוא בגימטריא מתיתיה"ו ב"ן יוחנ"ן כה"ן גדו"ל
חשמונא"י ובני"ו, כמנין כ"ו פעמים חנ"ה, שהוא בסוד
ההוי"ה המתמלא בס"ג, שמתוך שם זה מתגלגל ומתגלה כל כוחם של הש"ע
נהורין, המכוונים אותם בברכה השנייה של ש"עש"ה ניסים, המתייחד עם
האלוקי"ם להמתיק כל דיניו, (כי הש"ע ממתיקים את הש"ה… כדלהלן)
והם הם האורות של הש"ע נהורין, שהוא השעשו"ע עולם הבא… כי מגלים
בכח אור קדושת הימים והמצוות שבהם, שדייקא בתוך הגוף יש נשמה… ובתוך העולם הזה
יש עולם הבא… ובתוך ששת ימי החול יש קדושת שבת… ובתוך כל הפעולות משתנות יש
אחדות הפשוט… ובתוך לשונות הגויים החסרים והעילגים יש קדושת לשון הקודש…

כי ה'לכם' של קרן השור וכל הצרכים הגשמיים מקושר ומחובר הדק היטב לאלוקי ישראל…

 

יג)      כי ניסי השמן של אור החנוכה נמשך ובא עוד מזמן יעקב במלחמתו עם
השר של עשיו להציל את הפכים קטנים – פך קטן של שמן… ולצורך כך עבר את הנח"ל
– ל'הדליק נ'ר ח'נוכה… והוא נח"ל יב"ק – כי יב"ק הוא הוי"ה
אלוקי"ם.
כי הוא היחוד השלם, כי באלוקי"ם יש גם את האהי"ה ואדנ"י…
ולכן היב"ק הוא כלליות כל שלושת היחודים שיוצא נ"ר… ויש בו את כל הכ"ה
אותיות… שיורדים וחונים למטה מעשרה טפחים, במקום הנה"י… כי גם אור האהי"ה
הוי"ה שבראש, יורד להאיר הארתו בחצי השעה הראשונה עד הרג"ל… ולכן הוא גם
מתמלא במילוי רג"ל בסוד הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן…

 

יד)      ויעקב, גם אחרי שכבר צלע על כ"ף יריכ"ו (שנהפך
אח"כ שוב להיות פ"ך ויר"ך המנורה…) בהכאה שקיבל ברגלו השמאלי,
בסוד התקררות והצטננות הדמים שברגלי התמכא אורייתא…  בסוד פגם ההו"ד… אבל מיד הצליח שוב בבוקר:
'ויזרח ל"ו השמ"ש'… 'לו' דייקא, בסוד הל"ו נרות
החנוכה… ל"ו מסכתות ההלכה שהוי"ה עמו של כל התורה שבעל פה…
שהוא בסוד ל"ו שעות ששימש אור שבעת ימי בראשית ונעשה אחר כך לאור
הגנוז… ויעקב זכה שחזרו והאירו לו יחד עם השמ"ש…

 

טו)      ולכן נתן למקום את השם פניא"ל, ומבואר בכתבי
האר"י החי (עץ חיים שער א"א פי"ד) שהוא בסוד השם אורפניא"ל,
שיוצא בגימטריא שע"ח בסוד: בשלו"ם, מלבו"ש,
חשמ"ל…
שהוא בסוד הכוונה בברכת ש"עש"ה ניסים לאבותינו…
שהש"ע ממתיקים את הש"ה דינים של חמשה אותיות הפשוטות של אלוקים יחד עם
המילוי יודי"ן של אלוקים… כי ההוי"ה של ברכת שעשה ניסים מתמלא
בס"ג, שהוא: יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שאותיות המילוי
יוצא בגימטריא א"ל, וההוי"ה עצמה גם הוא יוצא א"ל יחד עם
אותיותיה והכולל, ופעמיים א"ל במילוי: אלף למד יוצא קפ"ה, בסוד אורות
המקיפים, ופעמיים הקף גימטריא ש"ע, שהוא בסוד הש"עשו"עים…
כי היות ששרשם בחכמה ובינה, לכן יש בו פעמיים ש"ע… והיות שהשורש הוא
מפעמיים הוי"ה, בסוד הח' חיוורתא, לכן הוא שע"ח…

 

טז)      כי ההוי"ה אלוקים שבברכה השניייה, הרי הוא מתמלא בסוד הס"ג,
ששם, כאמור, שורש הש"ע, כי הוא בסוד: חנוכ"ה, שהוא חנ"ה כ"ו,
כי הכ"ו מתמלא בחנ"ה, שהיא ס"ג, והס"ג הזה יש בו, כאמור,
פעמיים א"ל, שיוצא פעמיים הק"ף, שהוא ש"ע… וכל זה בסוד
האורפניא"ל, כי הוא אור הפנים של פעמיים א"ל, בסוד פעמיים: הוי"ה
הוי"ה, שנעשה פעמיים: א"ל בשני צידי פאות הראש, שיורד ומתחבר עם כל
הי"ג מידות שמתחתיו, וכללותם בתוך המידה האמצעית, השביעית, מידת 'ואמת', שהוא
אור פני הסומקא כוורדא, בחיוך הלחיים… כי כאשר פני הוי"ה מאירים – חיים
וברכה לעולם… כי הוא בסוד היחוד השלם בג' היחודים: הוי"ה אהי"ה,
הוי"ה אלוקי"ם, הוי"ה אדנ"י, שיוצא נ"ר, כאמור, כי כל
הג' יחודים, כאמור, נכללים בהוי"ה אלוקים, שהוא היב"ק, והוא יוצא
בר"ת של: ה'מברך א'ת ע'מו י'שראל… ואז נעשה: בשלו"ם… כי בכח
הבשלו"ם, שהוא השע"ח נהורין של אור הפנים, והם יורדים וחונים ומאירים
הארתם למלכו"ת שבסופי תיבות של: המברך' את' עמו' ישראל' בשלום'…

 

יז)      כי כל העבודה בימי החנוכה לגלות את הכח של תודה והודאה על כל
הנקודות של הישועות וההרחבות באופן שמודים ומהללים על האור שבתוך החושך, ועל
ההרחבה שבתוך הצר ומצר ומצוק… כי מגלים את השלום שבתוך המחלוקת ושינויי הדעות…

וכל זה כאשר מתברר, הדק היטב היטב הדק, שכל הפעולות משתנות נמשכים מאחד הפשוט
יתברך, וכאשר מתגלה ש'יחיד ורבים הלכה כרבים', כי מחמת שהם רבים, שכל אחד יש בו
דעה משונה, שהוא בחינת פעולות משתנות, וכשהם מסכימים לדעה אחת נמצא שבחינת פעולות
משתנות נעשה בחינת אחדות הפשוט, שזה יקר מאוד בעיניו יתברך… ועל כן הלכה
כמותם… וגם כדי לא להרבות מחלוקת בישראל, כי אם לא כן, כל יחיד ויחיד יאמר
כדעתו… ואין לדבר סוף, ויתרבה מחלוקת בישראל, שאין זה רצונו יתברך… כי רצונו
יתברך רק בבחינת אחדות הפשוט… כי כשנתגלה אחדות הפשוט למטה גם למעלה נתגלה אחדות
הפשוט…

 

<![if !supportLists]>יח)
<![endif]>כי כל טענת משה רבינו 'לא איש דברים אנוכי'… כי ראה איך שבתוקף הגלות
הקשה במצרים תחת יד פרעה וג' שריו המשקים האופים והטבחים, שהוא בסוד המיצר הגרון
והעורף והקנה וושט ורידין שהם זה לעומת זה, ממול הצאוור והגרון שמשם יוצא הבת קול
שבשית עזקאין שבקנה… והנה גם שם עדיין יש דלטוריא ומחלוקות, וכל זה גורם להם עוד
יותר ריחוק מגילוי השלום והאחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות… ועל כן התווכח שבעה
ימים שאין הוא ראוי לשליחות הגאולה… כי לא שייך במצב זה לגלות את ריבוע חלקי
הדיבור…

 

<![if !supportLists]>יט)
<![endif]>אבל בורא כל עולמים גילה לו 'מי שם מי פה לאדם או מי ישום אילם'… ואשר
על כן, הוא עצמו ישים בפיו את אשר ידבר 'ואהרן אחיך יהיה לך לפה ואתה תהיה לו'
בסוד שם 'אלוקים'… ב'תורת אמת היתה בפיהו'… בכדי להוציא כבר את נשמות ישראל
היקר מתוך הזולל של קליפת מצרים… כי הגאולה יהיה שלב אחרי שלב, קמעא קמעא…
אהיה אשר אהיה… אהי"ה פעמים אהי"ה שעולה כמספר אמ"ת… כי בכוח
זה שגם בתוך גלות המחלוקת של מצרים עדיין נמצאים צדיקים כ'אהרן הכהן שאוהב שלום
ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'… והוא יצא לקראת אחיו הקטן משה… ובכל
זאת 'וראך ושמח בלבו'… הרי בכח אותם צדיקים, בעלי השלום, המגלים בכל עת ורגע איך
שכל הפעולות משתנות נמשך רק מאחד הפשוט יתברך… בכוחם ובזכותם יש תקוה להמשיך את
שלימות הדיבור גם בתוך המצב המסובך של 'כבד פה וכבד לשון' של גלות מצרים… ולגאול
את ישראל משם…

 

<![if !supportLists]>כ)
<![endif]>ולכן מצאנו גם את גודל ההשתדלות שהשתדל משה רבינו, עוד בימי קטנותו כששהה
בביתו של פרעה, להנחיל לישראל, מקצת מן המקצת, מהמתנה טובה שיש בבית גנזי שהוא
בסוד שביתת המנוחה של בן השבת וגילוי אור אמונת היחוד של האחדות הפשוט, גם במצבם
הקשה של העבדות והפעולות הקשות המשתנות של כל ששת ימי החול, שהיו עדיין שקועים בני
ישראל בגלותם תחת יד פרעה…
(וכמובא
בארוכה בשם רב במדרש כתב יד, ובמדרש רבתי, על הפסוק 'ראה כי ד' נתן לכם את השבת')

 

כא)     ועל כן אמיתת ההלכה מגלה ש'נר שבת עדיף מנר חנוכה' מהטעם של 'שלום
בית'… כי השלום עדיף מהפירסומי ניסא… כי הרי זה תכלית פרסומי הניסים של אור
שמן החנוכה, להמשיך את השלום בית וביטול המחלוקת, שכל המחלוקת נובע מריבוי הדעות
כריבוי הפרצופים, אבל באור נר החנוכה מגלים את השלום והאחדות שבהתכללות כל הפעולות
המשתנות באחדות הפשוט…

 

כב)     כי בכח אור נר החנוכה מאירים אור של 'שלום בית' לארץ ולדרים עליה
ברחמים, כי מתגלה הכח של ההתחברות וההתקשרות שבשם הוי"ה, הכולל בתוכו גם את
שם א"ל וגם את שם אלהי"ם, כי שלימות הדיבור של האיש תלוי דייקא
בהתחברותו עם האשה, ואז דייקא זוכה לשלימות של התורה והלכה באמת ושל התפלה והתודה
והודאה באמת… כי ההוי"ה הוא המכריז כבר ארבעים קודם יצירת הוולד את ה'בת
קול' של כל השש עיזקאין שבקנה שבת פלוני לפלוני… כי ההוי"ה הוא המחבר
ומזווג כל הזיווגים עד כדי דרגת 'והיו לבשר אחד'… כי דייקא בכך נשלם שלימות
העשרה קבים שיחה… כי נתגלה שדייקא הדעות המשונות של הבעל והאשה מתחברין יחדיו,
כי שרשן באחדות הפשוט…

 

כג)      ובכח כל זה מתקנים בשלמות פגם האחים הקדושים במחלקותן על יוסף, שקוראים
את כל זה בשבתות שלפני ובתוך החנוכה… כי זה שורש כל המחלוקת עד היום הזה…
ובימי החנוכה מאירים אור של 'שלום בית' לתקן ולהכניע המחלוקת, כי מתגלה האור ש'יחיד
ורבים הלכה כרבים'… ומאירים לארץ ולדרים עליה אור נפלא כזה שיכירו וידעו שלפעמים
הרי היחיד הזה הוא בעצם הרבים האמיתי… כי יש יחיד, שהוא שורש הנשמות של הרבים, כי
נתגלה שיש 'בן נח', המשמח והמנחם את כולם מכל העצבון ידיים… כי כמה וכמה נשמות,
בעולם הזה ובעולם הבא, בוכים ומתאבלים על צערו של היחיד גאה הזה… כי בכל עת צר
ומצוק באים ומתאספים כולם אל החכם היחיד שבעיר לקבל עצה איך לצאת מהצרה… וכאשר
מתרפא מתקיים הכתוב: 'אשלם ניחומים לו ולאבליו'…

 

כד)     כי בחנוכה מתקנים את פגם המחלוקת שהיה נגד יוסף צדיקא, בהמשכת האור
וההבנה, שלפעמים האחד הפשוט, והרב האמת, הוא הוא הנמצא בתוך כל פרטי הנשמות
המשתנות זה מזה… ולכן 'הלכה כמותו בכל מקום'… והוא הוא המסוגל לטהר גם את
התנור העכנאי… הבוער באש התאוות של הנחש הקדמוני שהטיל זוהמה בחוה… כי ממנו
נמשך כל הקישוי לילד במלחמתו מ'דור לדור'… אבל בכח היחיד, ש'הלכה כמותו', שהכריז
ואמר: כל מקשה לילד עד אצלי… וכאשר רואים עדיין בחוש, כאשר מיד אחרי שמזכירים את
המקשה לילד על הציון הקדוש אשר באומן, תיכף ומיד מודיעים על הכנעת קליפת הג"ם
ג"ם… כי בכוחו ממשיכים אור של תודה והודאה בכל עת צר ומצוק, ומגלים את ההוי"ה
שבתוך האלוקי"ם (כמנין ג"ם ג"ם…), ומכניעים את קליפת העמלק…

 

כה)     כי אותו יחיד הכיר את בוראו גם בשבתו בכלא בבית האסורים תחת יד
פוטיפר ואשתו המרשעת, ובכל זאת הצליח להחזיק מעמד ולא להישבר, רק להודות ולהלל
ולרקד ולפזז בכל מקום ובכל זמן… ולא איבד צלם אנוש, דרגת אדם ואיש החסד של עזרה
לזולת, גם במרתפי הכלא ובית האסורים… כי הוא שם לב ומתבונן לגמול חסד עם הבריות
גם בתוך בית האסורים, 'ומדוע פניכם רעים היום' הוא שואל בכל עת את כל הסובבים אותו
בכלא ובית האסורים… ובכח זה אכן הצליח בכל אשר עושה כי 'הוי"ה עמו' ו'הוי"ה
הצליח דרכו'… ולכן ירדו כל אחיו, המשונים זה מזה, והשתחוו לפניו, כי הוא המשביר
לכל עם הארץ… כי הוא הנותן והמשפיע את כל ההשפעות והברכות לכל העולם… כי הוא
בעצמו ניזון בקב חרובין, שהוא חרוב הצדקה, ששותלין אותו לדורות הבאים אחריו… כי
'אלוקים חשבה לטובה', כי גם האלוקי"ם של מידת הדין מתגלה אצלו שהוא
הוי"ה של רחמים… כי הוא המשפיע בר ומזון ולחם לכל העולם, כי מתוך בית המדרש
נשפע השפע לכותלי בית המדרש, שהם העשירים שהם ככותל 'תל שהכל פונים אליו'… כי
הוא יש לו שלימות הדיבור בידעו לדבר גם עם שלושת שרי הגאים הקרובים למלכות… ובכח
זה זכה שכל ששת מדרגות הכסא נמסרו לו… כי הוא זכה להיות 'חכם ונבון ומבלעדיו לא
ירים איש ידו ורגלו'… שכל זה הוא כלליות כל ג' היחודים של הוי"ה אהי"ה
והוי"ה אלוקי"ם הוי"ה אדנ"י שמכוונים נגד היחוד השלם של
נ"ר החנוכ"ה מהראש עד הידיים ועד הרגליים…

 

כו)      כי בכל שנה ושנה, כאשר חוזר וניעור האור הגדול של ימי החנוכה, ימי
ההודאה, מתעוררים שוב כל שלושת היחודים להאיר מעולם ועד עולם, מלמעלה למעלה עד למטה
למטה, ובכח זה מגלים שהוי"ה הוא אלוקי"ם, בהמתקת כל הדינים של האלוקים
בסוד רחמי ההוי"ה, כי זה תכלית ותמצית כל תורה זו, לגלות את הכח של ההודאה גם
בימי הגלות והחושך, ולדעת ולהאמין שגם הצר"ה בעצמה צוה"ר היא, ובוודאי שיש
נקודות אור גם בשעת המצר…

 

כז)      כי כל זה המשיך אז יעקב אבינו בתפלתו ותחנוניו: 'ורווח תשימו בין
עדר לעדר', שיהיה רווח של בית שני בין עדר גלות ראשון ועדר גלות שני… כדי
שיחזיקו מעמד בגלות התהום הארוכה, שלא יהיה 'וחושך על פני תהום' כרצון היוונים,
שזה גלות אחת קשה וארוכה וחשוכה, תהום חשוכה… שאין בה סומך, חלילה, כי הם רוצים
להטביע את האדם ביון מצולה… בטיט היון… להורידו ולהורידו מיו"ד
לוא"ו ומשם לנו"ן שערי טומאה… כי הם מחדירים יאוש ומרה שחורה, לאמור:
'כל היו"ם דוה'… 'באומרם אלי כל היו"ם איה אלוקיך"… 'כל
היו"ם חרפוני צוררי'… כי הם מחלישים דעתו, כאילו הצרה היא בהמשך אחד גדול,
של כל היום וכל הלילה בלי שום הפסק ורווח…

 

כח)     אבל בכח אור ניסי החנוכה מגלים את אור האמת, את כל ג' קוי האמת של כל
שלושת השמות הקדושים: א"ל אלוקי"ם הוי"ה, שהם מקור האמת… כי בכל
לילה מח' הלילות מכוונים שאהי"ה פעמים אהי"ה בגימטריא אמ"ת… ובכל
לילה מאיר אהי"ה אחת, בסוד שמונה פעמים אמ"ת שאומרים בין קריאת שמע
לשמונה עשרה…

 

כט)     כי בכח הדלקת הנר עם שמן החנוכה, מגלים את הא"ל שהוא התקיף
ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם… כי התפלה כאשר היא באה מעומק הלב, מתוך הנקודה האמיתית
של הלב בשעת צרתו, ודייקא מתוך שיר ותודה והודאה על העבר שזה נותן לו את הכח
והעוצמה לצעקה הגדולה על העתיד… בזה אנו לוקחים לעצמינו את כוחו של השם יתברך…
כי אנו מבטלים גזירותיו… כי 'לא איש אל ויכזב', חלילה, רק אדרבה 'וגבורתך
ידברו'… כי מסר את כוחו לנו, עד שנדמה שהוא מכזב, כי אנו יכולים לבטל
גזירותיו… ובזה מתגלה האמת האמיתית, איך ש'קרוב הוי"ה לכל קוראיו לכל אשר
יקראוהו באמת', כי זה האמת האמיתי שהוי"ה קרוב אלי מאוד מאוד גם בכל עת צר
ומצוק… רק תפנה אליו בפיך ובלבבך באמת ותמשיך עליך את האור… כי בכח השם
א"ל מתגלה שישראל נקראים א"ל על שם יעק"ב במלחמתו עם השר של
עשי"ו והכניעו והמשיך ש"ע נהורין של אור פני אלוקים להכניע את קליפת
הע"ש המכלה את הבגד והמלבו"ש, שהוא קליפת עש"ו (שיוצא שע"ח…
עם הכולל). וכאשר הכניעו לגמרי הודה לו השר מלמעלה כי שמו ישרא"ל, על שם 'כי
שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל'… כי יש כח גם ביעק"ב, שהוא העקביים והרגליים
שלמטה, שיכנס בו האור של ה'ל"י רא"ש' והישראל, שהוא הראש מלמעלה… שזה
כל סוד הנס הגדול של הארת היחוד העליון של נ"ר החנוכ"ה…

 

ל)       ובכח השמן של אור החנוכה אנו מגלים גם את ה'אתה תהיה לו לאלוקי"ם'
שהוא ה'תורת אמת הייתה בפיהו' של הרב האמת, שהוא תורה באמת של ההלכה הפסוקה ש'הוי"ה
עמו' אתו, בכל עת ובכל זמן… כי רק זה נחשב לתורת אמת… כי מגלים שגם מתוך הזולל
אפשר להוציא את היקר… כי אם חלילה ההוי"ה אינו בנמצא כאן ועכשיו, הרי זה
תורת שקר, חלילה, כי אמת הוא אחד, באחדות הפשוט… לכן רק ההלכה של 'הליכות עולם
לו' – שלעולם אתה יכול להיות דבוק וקרוב וסמוך אליו יתברך, רק זה היא תורת ההלכה
האמיתית שמגלים אותה הצדיקים האמיתיים והרב האמת המורה תמיד דרך ישר לתלמידיו…

 

לא)     ובכח אור הנר עם שמן החנוכה, אנו מאירים לארץ ולדרים עליה, גם את ה'בת
קול' של שלימות והתחברות כל העשרה קבין שיחה שירדו לעולם… ועל כן צריך לחבר מיד
את הבת פלוני לפלוני, ובת קול זה יוצא עוד ארבעים יום קודם יצירת הולד של התולד"ה
וה'מזמור לתוד"ה'… כי מגלים  ש'מהוי"ה
יצא הדבר' ו'מהוי"ה אשה משכלת'… לדעת ולהאמין באמונה ברורה זכה וצחה, איך
שהוי"ה שולט בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, והוא הוא המזווג זיווגים בכדי להמשיך
שרשרת הדורות, 'דור לדור ישבח מעשיך וגבורתך ידברו', להכניע קליפת עמלק, ולהמתיק
את הג"ם ג"ם שמשם יש יניקה לאלקי"ם אחרים… כי מגלים את האחדות
הפשוט דייקא מתוך פעולות משתנות של שינויי הדעות שיש בדרך כלל בין בעל ואשה…
ובכל זאת, הרי השית עיזקאין של הבת קול מחברם ומזווגם, ומשלים בשלימות את כל העשרה
קבין שיחה וארבעת חלקי הדיבור…

 

לב)     ובכח שלושת מקורי האמת הללו של: א"ל אלוקי"ם הוי"ה,
שהם מרמזים על כל שלושת היחודים הנוראים של נ"ר החנוכ"ה… של הוי"ה
אהי"ה הוי"ה אלוקי"ם הוי"ה אדנ"י… בכח כל אלו, אנו
זוכים, שמאיר בשלימות הסוד של: 'שלח אורך ואמיתך המה ינחוני' ליראה ולאהבה את שמך…
כי בכח נר השמן של חנוכה מדליקים את ה'תומיך ואוריך' דייקא ל'איש חסידיך', שהוא
ההלכה של 'חסדי ההוי"ה'… ומדליקים אותו סמוך לפתח, כי מדליקים ומאירים בכח
אור השמן של נר החנוכה, את ה'שמור פתחי פיך' את ה'פתח דבריך יאיר'… להאיר את כל
ארבעה חלקי הדיבור… כי מגלים בכל עת ובכל מקום, שיש גם אור בתוך התהום… יש גם
מנורת בית המקדש באורך גלות התהום של אלפי שנות גלות… כי בכל זאת יזכה כל יהודי
להיות כדוגמת הכהן הגדול בבית המקדש בהדלקתו את המנורה הטהורה גם בגלותו, בביתו
הפרטי, בכל מצב ובכל זמן…

 

לג)      כי יוס"ף בגימטריא אנטיכו"ס, מל"ך יו"ן… זה
לעומת זה, כי הוא מחיה עצמו בכל נקודה טובה גם בשעת עת צר ומצוק… גם כאשר מוכרים
אותו לעבד מושפל ובזוי למצרים… וגם כאשר הוא עבד לשר הטבחים יחד עם האשה הארורה…
וגם כאשר הוא נימוק בכלא בכל 12 שנותיו המובחרות… אבל הוא עדיין מחזיק מעמד
להחיות עצמו ואת כל הסובבים אותו, למצוא את גילוי השכינה גם בתוך החושך העצום הזה,
ו'הוי"ה אתו', והוא מצליח בכל אשר עושה… כי הוא מוסיף והולך, ושם לב, גם במצבים
הקשים בתוך מרתפי הכלא, לכל מה שקורה לכל הסובבים אותו, עד ששם לב גם לפנים הרעים,
היום יותר מאתמול, של שר האופים ושר המשקים… ומיד מתעניין ושואל: 'מדוע פניכם
רעים היום'?… ומזה הוא מצמיח קרן ישועתו…. כי הוא מוסיף והולך מיו"ד לוא"ו
ומשם לנו"ן שערי בינה… כי מגלים שגם כאשר עדיין יש מצב של הרבה פעולות
משתנות, בכל זאת מודים ומהללים אותו יתברך, כי יודעים ומאמינים שהכל נמשך מאחד
הפשוט יתברך ויתעלה…

 

לד)     ועל כן, שלימות קרבן התודה, קרב"ן הודא"ה (= ש"ע עם
האותיות והכולל…) יהיה לעתיד לבוא, כאשר נצא לגמרי מהצרה של העלם וההסתר של עולם
הזה, כי אז יתברר איך שהכל היה ברור וגלוי וצח, ואין שום קשיא וטענה וטרוניא, כי
זה סוד השעשועי"ם, שהוא ההנאה של הצירופים החדשים שמצטרפים בכל עת בשעת המשחק…
ההנאה של הצעצוע… ההנאה של הגילוי שאין הסתר, כי זה כל סוד ההנאה שיש בלנצח במשחק
השעשועים… שמגלים בכל עת הסתרות חדשות ואתגרים חדשים והופכים אותם לגילוים
יפיפיים מרהיבים… וזה יהיה  עומק התענוג
של שעשוע עולם הבא… שיתברר בכל עת, ביתר שאת וביתר עוז, איך שהוי"ה של
גילוי הרחמים הוא הוא בעצמו האלוקי"ם של כוחות הדין וההסתרה, שסמו"ך
וקרו"ב (= ש"ע ש"ע…) אליו בכל עת ורגע…  ואין שום הסתרה כלל.

 

לה)     אבל גם כאשר עדיין לא יצאו לגמרי מהצרה, דייקא אז, צריך להרים קול
תודה והודאה גם כשאתה עדיין בתוך הצרה… בתוך הגלות… בתוך התהום… כי הוא בסוד
הלב שדופק בדפיקות גדולות בשעת הצרה והוא מנענע ומשליך את הדמים שיתחילו ללכת
ולנוע בתהלוכות הגוף גם כאשר עדיין לא יצאו מתוך הצרה לגמרי, ואז הלב יודע לשית
עצות בנפשו איך להוציא את האדם לגמרי מתוך צרתו…

 

לו)      כי בשעת הצרה, מרוב מרירות צרתו, נעשה לבו סחרחר, ואינו יכול
להקים קול צעקה בכדי להינצל ממצבו… כי הדמים שוטפים על הלב ואז הלב בצרה ובדוחק
גדול, כי לא די שהלב דואג בעצמו כי הוא מרגיש הצרה יותר מכולם אף גם הדמים שוטפים
עליו ומצירים לו מאוד… והעצה היעוצה לזה, למצוא את נקודת האור בתוך החושך…
נקודת המרחב בתוך המצר… כי צריך להרים קול רינה ותודה של 'הודו להוי"ה כי
טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי הוי"ה אשר גאלם מיד צר'… דייקא מתוך ה'תעו
במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו רעבים גם צמאים'… ו'מזמור לדוד' דייקא
'בברחו מפני אבשלום בנו'… ואת ה'אנא הוי"ה הושיעה נא אנא הוי"ה הצליחה
נא' צועקים דייקא מתוך פסוקי ההלל וההודאה…

 

לז)      כי כאשר רוצים להתחיל את ה'ויצעקו'… את ה'ויזעקו'… את ה'הוי"ה
מה רבו צרי רבים קמים עלי'… אי אפשר לצעוק ולזעוק ולשאוג רק כאשר מוציאים תחילה
את האור… את ה'יודו להוי"ה חסדו'… את המציאות שדייקא ממה שאבשלום 'בנו'
רודף אחריו זה הישועה…  כי הרי 'סתם ברא
מרחם על אבא'… כי השבעים קלין של צעקת היולדת, שבסוד שבעים תיבות שבמזמור יענך, בסוד
המ"ל שבראשי תיבות 'מזמור לתודה', הם יוצאים ומתגלין דייקא בכח ה'לתודה'
וה'תולדה'… ואז, מתוך ה'מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי הוי"ה' שבתוך המיצר,
ומתוך התודה והודאה שעל זה, מתרחב קצת הלב מהדמים ששוטפים עליו מכל צד ומצידי צדדים…
ורק אז אפשר להקים קול צעקה: 'הוי"ה מה רבי צרי רבים קמים עלי'…

 

לח)     כי הארבעה שצריכים להודות, הרי הם מפורשים במזמור קז'… כי כאשר
מתבוננים היטב במזמור זה, ורואים איך הוא מתחיל ב'הודו להוי"ה כי טוב', אבל
תיכף ומיד עובר ל'ויצעקו' 'ויזעקו', ומפורשים בו היטב כל פרטי הדרך האמת הזה,
שצריך דייקא להתבונן להיות חכם ולשמור זה היטב היטב, איך להתבונן בחסדי
הוי"ה… לכן הפסוק הזה מסיים את המזמור הזה, ששם  מפורשים כל הדרכים והעצות איך להינצל מכל צער
ונזק…

 

לט)     כי דייקא בדרך זה, כאשר מצליחים להרים תחילה, ביתר שאת, את קול
התודה וההודאה…  אז שוב אפשר ביתר שאת
להרים, אחר כך, גם את קול הצעקה והזעקה של: 'הוי"ה מה רבו צרי'… 'ויזעקו'…
'ויצעקו'… שבעים קולות של צעקת היולדת… ובכל פעם שמוסיף והולך בקול תודה
ובהודאה על העבר על ההרחבות הקטנות שבתוך המצרים… בכח זה נולדים בו החסדים של ההולדות
של ההלכות החדשות, ה'חסדי דוד הנאמנים', ה'חסדי הוי"ה' זה הלכות… כי מגלים
שהוי"ה עמו, סמוך וקרוב לו, גם בימי העלם של הסתר העולם הזה…  ודייקא כאן, בעולם הזה השפל והמוסתר, הרי הוא בכל
זאת 'בן עולם הבא'… כי אינו רק 'עבד' של ששת ימי החול…  רק הוא בכל עת גם בדרגה של 'בן'… והוא 'בן
עולם הבא' המסתובב בתוך העלם וההסתר של העולם הזה'…

 

מ)       כי בכח הדרך של הודאה גם בזמן של צר ומצוק, מתברר שהולד אינו
יכול לצאת לאויר העולם רק בכח זה שהדמים, לרגע, אינם הולכים כסדרם בגוף, רק עולים
מהרגליים ודוחקים את המקום בצירים נוראים ובלחץ אימים… וזה דייקא גורם להביא את
התוצאה הברוכה נגד קליפת הדינים שבג"ם ג"ם = אלוקי"ם אחרים של
קליפת עמלק, הנלחם בדור דור… אבל בכח ה'דור לדור ישבח מעשיך' ממתיקים את הצער
והכאבים והיסורים, ונעשה הולדה בנקל… (ולכן יש אפ"ידור"ל – כי בכח
האפ"י ממתיקים את העמל"ק שהוא דור"ל…) ובכך ממשיכים את האחדות
הפשוט גם לתוך הפעולות משתנות… את ההוי"ה לתוך האלוקים… את שמחת השבת
לתוך עצבות של ששת ימי החול… את אור לשון הקודש בתוך לשונות העילגים של הגויים
ואומות העולם… את השלום בתוך המחלוקת… וגורם שיתגלה בכל עת ה'ניצחוני בני'…
כי מגלים שההוי"ה אהי"ה שבראש היחודים מאיר הארותיו גם למטה למטה בתוך
הרגליים של המורדים שבשוק (בסוד: רגלא דתרמו"ד = מורד"ת…).

 

מא)     כי היחוד של ההוי"ה האמיתי המשדך שידוכים אמיתיים, ומשלים בכח
ההתקשרות את כל העשרה קבין שיחה, ומביא את הדיבור לשלימות לשון הקודש, אותו היחוד
בא לידי פועל בכח הארת האמת של הא"ל והאלוקי"ם שבשלימות התהלה וההלכה…
שהוא הוא בסוד הברכ"ה והקדוש"ה של 'ויברך' 'ויקדש' הנאמר בשבת… כי הוא
בסוד הי'חוד ב'רכה ק'דושה שבשם הוי"ה אלוקי"ם שמספרו: יב"ק… שהוא
הוא בסוד הנח"ל יב"ק… שבשם הוי"ה אלוקי"ם שבברכה האמצעית של
ברכת ש"עש"ה ניסים… שבו מתגלים כל השעשוע עולם הבא להמתיק הדינים שבשם
אלוקי"ם, כאמור…

 

מב)     כי בשבת קודש מתווסף אצל כל נשמה ונשמה תוספת של נשמה יתירה…
ולכן אפי' עם הארץ ירא לשקר בשבת… כי בשבת מאיר הארה עצומה של האחדות הפשוט לתוך
כל הפעולות המשתנות… והכל בכח שלימות ריבוע הדיבור שמאיר בכוח ג' קווי האמת…

 

מג)     ולכן הנשמת רוח חיים באפיו של כל יהודי גורמת לו לירא לשקר בשבת…
כי הנשמה יתירה שבקרבו גורמת לו תוספת של כח הדיבור, שהוא הוא הרוח ממללא של נשמת
ישראל שברוח פיו ואפיו…

 

מד)     כי כל הגויים, הגם שיש להם גם נפש ורוח, ולכן יש להם את כח הדיבור,
ולא כמו הבעלי חיים שיש להם רק נפש בהמית, ולכן אין להם את אותו כוח הדיבור ואת
הכח לגמול חסד עם הבריות… אבל גדר האדם ה'מדבר' שהוא גומל חסד, וכל זה בכח הנפש
השכלית והרוח ממללא שבקרבו… אבל כל זה עדיין רק בגדר 'לשונות עלגים', לשונות
חסרים, ועל כן גוי ששבת חייב מיתה… כי אין לו שייכות אמיתית לקדושת השבת, שהיא
ברית ביני לבין בני ישראל… כי רק אצל בני ישראל, גם להעמי הארצים שבתוכם… וגם
לה'פושעי ישראל' שבתוכם, אבל בכל זאת, הרי בשם 'ישראל' עדיין יקרא… ולכן רק להם
יש את הכח לשנות את הגזרות ולשנות את הטבע בכח התפלה והתהלה, וכל זה בכוח 'תורת
אלוקים בפיו' של רבם האמיתי, שמוציא תמיד יקר מזולל, ומייחד תמיד את כל העשרה קבין
שיחה שירדו לעולם… והכל בכח השמות, מקורי האמת, של 'אל אלוקים הוי"ה
דיבר'… כי יש להם לכל אחד שייכות ל'לי ראש', כי מאיר בתוכם הראש לתוך העקב, כי
כולנו בני יעק"ב וישרא"ל… וכל זה כי יש בהם דרגת הנשמה, ועל כן מקבלין
בשבת תוספת של נשמה יתירה, שזה גורם להם להתיירא מלהוציא דבר שקר בכח הרוח ממללא
ותוספת הנשמה וכח הדיבור שבקרבם… כי הם המתק'דשים ומתב'רכים ומתי'יחדים לבוראם
ביום השבת קודש, ומתוך מאור השבת נשפע ההארה גם על ששת ימי החול, להמשיך גם לשם את
שמחת וקדושת המצוות, להאיר גם לתוך ימי העבדות את הנייחא של הבן, ולהאיר מתוך
הנייחא עילאין לנייחא תתאין, ולבטל את כל העצבון ידיים בכח הבן המנחם ומשמח הכל…

 

מה)     כי השבת בעצמה נשארת תמיד גנוזה בבית גנזי, כי גם אחרי שקיבלנו את
המתנה היקרה הזאת, היא בכל זאת נשארת תמיד להיות בסוד ה'מתנה גנוזה שיש לי בבית
גנזי'… כי שכר המצוה יתגלה רק לעתיד, לכן לך והודיעם שגם בששת ימי החול והמעשה
אפשר להמשיך את אור המתנה גנוזה של שבת קודש… כי צריך להודיע לארץ ולדרים עליה
שאפשר להיות בן עולם הבא גם כאשר מסתובבים כאן בעולם הזה… כי אפשר לגלות גם בתוך
כל הפעולות משתנות את הכח של שורש האחדות הפשוט… והכל בכח האמונה הפשוטה שמתגלה
בכח קדושת הברכה של שבת קודש, כי בשכל האנושי קשה מאוד ואי אפשר להבין זאת… אבל
בכח האמונה הפשוטה של אמונת הייחוד שמתגלה בשבת, מאירים לכל אחד ואחד את דרך
הישועה, איך להודות ולהלל גם בשעת צר ומצוק, כי כל הצר ומצוק וכל ששת ימי הפעולות המשתנות
נמשך גם הוא מתוך האחד היחיד והמיוחד אשר ברא הכל בששה ימים ושבת בשבת…

 

<![if !supportLists]>מו)
<![endif]>ור' אליעזר הגדול, היה רוצה להמשיך תיקון זה בשלימות הראוי, ולתקן בשלימות
שורש פגם כל החטאים, שנמשך מהחמימות של תנורו של זוהמת העכנאי… ורצה ר' אליעזר
בכח שלימות דיבורו לטהר לגמרי את החרס גם דרך החול שבאמצע… על מנת לגלות את
קדושת השבת גם בתוך ששת ימי החול… שעל כן בדרך כלל 'הלכה כמותו בכל מקום', כי היה
לו לר' אליעזר הגדול את הכח הזה של מציאות האחדות הפשוט מתוך פעולות המשתנות…
ועל כן היה לו את כל הד' חלקי הדיבור.

 

<![if !supportLists]>מז)
<![endif]>כי היה לו לר' אליעזר הגדול את הכח של ה'חרוב' ודיבור הצדקה… כי היה לו
בשלימות את מדרגת האדם והאיש האמיתי המובדל מהחי בכח הגומל חסד עם הבריות, כי קיים
תמיד מקרא שכתוב ו'האיש אשר עשיתי עמו חסד'… כי היה לו בשלימות את ה'טוב איש
חונן ומלוה'… והיה עוסק תמיד בצדקה וגמילות חסד עם הבריות…

 

<![if !supportLists]>מח)
<![endif]>והיה לו לר' אליעזר הגדול גם את הכח של ה'אמת המים' ודיבור התשובה… כי
היה בכוחו לגלות גם למי שכבר נמשך אחר עוונותיו כ'אלף שנים', שבכל זאת ידע ויאמין שיש
לו עדיין את הכח של 'יום אתמול כי יעבור'… כי גם הוא יכול עדיין 'לשפוך לבו כמים',
ולהרגיש הרגשה אמיתית של 'נוכח פני הוי"ה' ממש… כי הרי כל זה נובע מתוך
עומק ההלכה האמיתית, של הרב האמיתי שהלכה כמותו בכל מקום, שהוא המורה תמיד דרך ישר
לתלמידיו, שגם כאשר נמצא האדם בדרגת הזולל עדיין אפשר להוציא את היקר… ולכן בכל
עת מצוא צריך תמיד להרים קול רינה ותודה להודות ולהלל ולשבח ולפאר ולרומם ולהדר
ולנצח, גם כאשר עדיין לא יצאו לגמרי מהצרה…

 

<![if !supportLists]>מט)
<![endif]>והיה לו לר' אליעזר הגדול גם את הכח של כל 'כותלי בית המדרש', כי היה יכול
להמשיך גם את כל העשירים לכותלי בית מדרשו כחנינא בן דוסא… שהגם שלו בעצמו די
בקב חרובין… כי הוא עוסק תמיד רק להשפיע שפע רב טוב לכלל הדורות ולבניו אחריו כנטיעת
החרוב וכגלגל החוזר בעולם… אבל כל העולם כולו ניזון בשבילו… כי היה לו את הכח,
כיוסף הצדיק בבית האסורים, להשפיע שפע לכל שלושת השריגים, העשירים הקרובים למלכות,
באופן שיכירו וידעו כל העשירים, שכל עשירותם נמשך מתוך בתי המדרשות… והם רק
ככתלים, וממילא צריכים הם להמשיך גם את כל אוהביהם שפונים אליהם ככותל, שגם הם
ידעו את האמת שכל השפע מגיע רק מתוך בתי המדרש עצמם… כי גם אם בתחילה הכותלים
והעשירים והתמכי אורייתא מחסרים מממונם וירכותיהם מצטננות… אבל מיד נולדים בכח
תמיכתם ההלכות החדשות של חסדי ההוי"ה… ונמשך שוב שפע רב למלאות חסרונם ביתר
שאת וביתר עוז… כי נתגלה שאור קרירות הלבנה יהיה כאור חמימות החמה…

 

<![if !supportLists]>נ)
<![endif]>והיה לו לר' אליעזר גם את הכח של כל השית עיזקאין של קנה ה'בת קול'… כי
רצה להמשיך בשלימות את תיקון העולם של כל ה'שש מעלות לכסא' של מלך המשיח… כי רצה
להוציא מכח אל הפועל את הייחוד העליון השלם של כל הששה מדות של קוב"ה עם הבת
קול… לייחד בשלימות את בן הקו"ל עם בת הדיבו"ר… לגלות בשלימות לכל
דרי מעלה ודרי מטה אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שהוי"ה הוא האלוקים, והעבד
והבת של עצבות ששת ימות החול הרי הם גם מאוחדים יחד עם הבן ושלימות האור של קדושת
ושמחת השבת… אשר מתוך כל זה יתברר למפרע, שבאמת האמיתית, הרי 'נכון כסאך מאז'…
ומעולם אתה… שלעולם ידך הוי"ה על העליונה… כי זה כל סוד השעשועים שיתגלו
לעתיד… כי זה סוד שעשועי עולם הבא שבלימוד ההלכה האמיתית מפי הרב האמיתי… כי
יתגלה לעתיד בשלימות, שבאמת האמיתית, לא היה היה שום הסתרה והעלמה כלל… והכל
כאשר לכל הוא רק אחדותו הפשוט… ואי אפשר לשער גדול התענוג הנפלא הזה של גילוי
תרי ההפכים בנושא אחד הזה… כי זה יהיה גודל התענוגים בשלימות של הרגשת אמיתת
ההלכה ש'הוי"ה עמו בכל מקום' ובכל זמן…

 

<![if !supportLists]>נא)
<![endif]>ובכח כל פעולות אלו גילה ר' אליעזר הגדול שיש בכוחו הגדול לשלוט בדיבורו
גם בשמים ממעל וגם על הארץ מתחת… כי גילה בכח דיבורו שכל הפעולות משתנות אשר
נמשכים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, הכל אשר לכל, נמשך רק מתוך האחד הפשוט יתברך… ובכל
זאת, היות שעדיין לא זכינו, ולא הגיע עדיין העת של תיקון עולם במלכות שדי, הרי
הרבים עדיין לא הסכימו ליחיד מומחה הזה, לתקן ולטהר לגמרי את החמימות של הנחש והעכנאי
הקדמוני… וממילא יצא בת קול ש'ניצחוני בני'… בכח האחדות הפשוט שלהם, לעת
עתה… כי זה שרבים כל כך, עם שינויי דעות כאלו, מצליחים להצטרף יחד, לדעה אחת,
הרי זה, לעת עתה, הישועה של אותו העת והזמן… עד ירחם הוי"ה משמים, להשפיע
את הדעת כמים לים מכסים, לקבל לגמרי את הדעת של היחיד מומחה, הבן הזה המשמח ומנחם
את כל הארץ ולדרים עליה בטובו… ואז יוטהר העולם לגמרי מזוהמת העכנאי… וכל ששת
ימי החול שבין החרסים… יאירו באור השבת, כי גם החרס והלבנה יאיר אורו כאור
החמה… ו'שמש צדקה מרפא לעניים'… 'ושמש בשבת צדקה לעניים'…

 

 

 

 

כתיבת תגובה