פרשת בהר על פי הכללים והתכנים של 'הסוד הגלוי'

Print Friendly, PDF & Email

'הגיגים' ו'הרהורים'

פרשת בהר

על פי הכללים והתכנים של 'הסוד הגלוי'

 

מצוות 'שמיטה' ו'יובל' טומן בחובו את היסודות הגדולים והאיתנים והחזקים של 'הסוד הגלוי' הבנוי כל כולו על היסודות הברורים של 'אמונה' ו'ביטחון' ו'חשיבה חיובית' על סמך ה'הישענות' ו'הסמיכה' על רוב רחמיו ורוב חסדיו של הבורא כל עולמים שברא את כל הבריאה יש מאין…

כי כאשר מתבוננים בפסוקי פרשת השבוע, פרשת בהר, הרי מיד עולים ההרהורים והמחשבות שאחת מהסיבות הגדולות של כלל כל עניין השמיטה והיובל – המסופר בהרחבה על כל פרטיו בפרשת בהר –  היא בכדי לחזק את האמונה והביטחון בלב כל אחד מישראל להאמין שבעצם:

'לי כל הארץ' – ו'לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים'…

ולכן, גם כאשר ישבית האדם את מלאכתו לשנה שלמה, וגם לשנתיים רצופות… בכל זאת אין לו כלל מה לדאוג דאגות הפרנסה…

כי בוודאי שבורא כל עולמים יהיה בעזרו!

כמה נפלא יהיה, אם כן, לציין את דבריו המאלפים והנפלאים של ר' אלימלך מליז'ענסק בספרו נועם אלימלך בפרשת השבוע – פרשת בהר – בשם אחיו החסיד המפורסם ר' זושא מהאניפולי, בכל הקשור לכוח של אמונה וביטחון, כשבא לפרשת הפסוק (ויקרא כה' כ') :

'וכי תאמרו מה נאכל, הן לא נזרע ולא נאסוף תבואתינו… וציויתי את ברכתי'

"התורה יצאה בכאן מדרכה, כי דרך התורה לקצר מאוד בדבריה, ולכתוב רק איזה אות מיותר, ועל ידי זה מתורץ ממילא כמה וכמה קושיות. וכאן התורה האריכה כל כך בדבריה ונכתבה גם הקושיא של האדם: 'וכי תאמרו מה נאכל'?

ונראה: כי כשהבורא כל עולמים ברא את עולמו, הוא השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לכל צרכי בני אדם, ודרך הטבע היא שאותם צינורות השפע לא יפסיקו כלל…

אבל כאשר האדם נופל ממדרגתו, ואין לו ביטחון בבורא כל עולמים, המשגיח האמיתי הזן ומפרנס ברווח בלי הפסק, אזי האדם הזה עושה במחשבתו הזאת פגם וקלקול בצינורות השפע, ומתיש, כביכול, את כוח פמליא של מעלה… ואז הוא גורם שחלילה נפסק השפע! ואז צריך בורא כל עולמים לצוות מחדש את השפעת השפע, שהיא תמשיך בכל זאת ללכת כמו בתחילת הבריאה.

וזה כוונת התורה בפסוקים הללו – במצוות השבתת השדות בשביעית – היא באה לומר לאדם:

שימשיך תמיד להיות שלם בביטחונו על הבורא כל עולמים, ולא יאמר כלל 'מה נאכל', כי כאשר חלילה ייפול מן הביטחון, וישאל 'מה נאכל' – הוא עושה בזה פגם וקלקול בצינורות השפע! והוא גורם כביכול טרחא מיותרת כלפי שמיא, לצוות מחדש על השפע שתזרום אליו…

ולכן, למה לו לגרום, כביכול, טרחא מיותרת, אלא ימשיך להאמין ולבטוח בכל לבבו, ואז תלך השפע בלי שום הפסק כלל תמיד, ולא יחסר כל בה".

כתיבת תגובה