פרקי אבות פרק ו' מחזור א' לקראת שבת פרשת במדבר ה'תש"ע

הכנה ליומא דרבא חג השבועות. רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ר' שמואל שפירא. בת קול יוצאת מהר חורב. הבעל שם טוב. אהבת ישראל סגולה לאהבת התורה. חמשה קניינים יש לו להקב"ה בעולמו. חמשה פרצופים. לימוד התורה מתוך דוחק ולימוד התורה מתוך עושר.

מד' למטמוני"ם ? יום ה' לסדר במדבר ערב ראש חודש
סיוון ה'תש"ע

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

על פרקי אבות פרק ו' מחזור א'

לקראת שבת פרשת במדבר

 

השבת הקרובה – שבת פרשת במדבר – היא שבת ההכנה לחג מתן
תורה…

 

השבת ילמדו בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם בשבת קודש
אחרי תפלת המנחה – ויש מקומות שנוהגים כבר בשבת בבוקר ? את פרק ו' של מסכת אבות,
שהיא בעצם ברייתא שנאמרה בלשון המשנה…

 

בברייתא זו מופיע 11 חלקים… 11 משניות… שבהתבוננות
קלה שמים לב מיד איך שכל ה 11 משניות הללו הם הכנה ראויה לחג מתן תורה… חג
קבלת התורה…

 

המנהג הקדום של לימוד מסכת אבות בשבתות הקיץ היה נהוג
תחילה בעיקר בשבתות שבין פסח לשבועות, וזאת בכדי שלימוד זה ישמש כהכנה למתן
תורה…
ומתחילים בכל שבת את המשנה של: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'…
ומסיימים עם המשנה: 'ר' חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל
לפיכך הרבה להם תורה ומצוות'…
הכול בכדי לעורר את כל אחד ואחד מישראל, על
ההכנה הראויה, לקבל מחדש בכל שנה, את התורה ביום מתן תורה…

 

ולכן באותם השנים שבהם יש רק 5 שבתות בין פסח לשבועות,
היו מחברים בשבת שלפני חג השבועות לומר גם פרק ה' וגם פרק ו'… והשנה, הרי היה
לנו 6 שבתות בין פסח לשבועות, ולכן מסיימים בשבת זו, במחזור הראשון, את כל מסכת
אבות, ובו נלמד את הפרק הו', שהיא, כאמור, פרק שכולו הכנה על גודל מעלת וחשיבות
לימוד התורה… שהיא ההכנה הראויה ליום מתן תורה, שיחול בשבוע הבא ביום רביעי
לפרשת נשא…

 

*
*  *

 

"ר' מאיר אומר כל הלומד תורה לשמה זוכה
לדברים הרבה… ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו"…

 

ניגון מפורסם יש אצל כלל ישראל על אותו משנה מופלאה…
ניגון שכולו ערגה כיסופים וגעגועים…

 

הרב הצדיק ר' שמואל שפירא זצ"ל, היה אוהב
מאוד את הניגון הזה… והיה מנגן אותו הרבה הרבה בימי חייו…

 

גם ביומו האחרון עלי אדמות, ביום שביעי של פסח
ה'תשמ"ט כאשר היה שוכב כבר בלי הכרה בבית החולים שערי צדק, ואחד מנכדיו שיחי'
שמר עליו, והתחיל לפזם לידו את הניגון הקדוש הזה… ומיד ראה איך שהסבא ר' שמואל
מזיז את עפעפי עיניו…

 

ומתוך משנה זאת ממשיכה המשנה:

 

"ר' יהושע בן לוי אומר בכל יום ויום בת
קולו יצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבנים מעלבונה של תורה"…

 

גיוואלד! כמה הכנה ראויה לקראת יום מתן תורה יש בדברי ר'
מאיר
ובדברי ר' יהושע בן לוי הללו…

 

מצד אחד: כל העולם כולו כדאי הוא לו על זה שלומד תורה
לשמה…
ומצד שני: בת קול יוצאת ומכרזת אוי להם לבנים מעלבונה של תורה…

 

*
*  *

 

ידוע הפירוש של הבעש"ט הקדוש: אם איננו
שומעים את הבת-קול מה מטרתו שהוא יוצא בכל יום ויום מהר חורב?… אולי הצדיקים
שומעים זאת… אבל אלו שמתרשלים מלימוד התורה הם הרי אינם שומעים את הבת-קול…
והבת-קול לכאורה מופנה בעיקר להם?!…

 

אלא היה מסביר הבעש"ט: כל הרהורי התשובה המשתלשלים
לכל אחד ואחד בכל יום, ערב בוקר וצהריים… כל המחשבות שנכנסות פתאום ללבו של כל
אחד, וחושב אז: רגע! מה התכלית שלי?… מה יהיה איתי?… מה קורה איתי?… זה
זה הבת-קול שיוצא מהר חורב שמכרזת אוי להם לבנים… הבת-קול הזה משפיע את הרהורי
המחשבות בלבות כל בני אדם…

 

*
*  *

 

"הלומד מחברו פרק אחד, או הלכה אחת, או
משנה  אחת, או דיבור אחד, ואפי' אות אחת –
צריך לנהוג בו כבוד"…

 

בכך ממשיכה המשנה להחדיר את ההרגשה בלבו של כל לומד,
על גודל מעלת לימוד התורה…

 

כי הלומד מחברו פרק אחד, משנה אחת, הלכה אחת, דיבור אחד,
ואפילו רק אות אחת – צריך כבר לנהוג בו כבוד…

 

ולומדים זאת ק"ו מדוד ואחיתופל… כי אחיתופל הרי
היה רשע, ובכל זאת דוד המלך קוראו 'רבו ואלופו'… כל שכן אדם פשוט, שלומד מאדם
שאינו רשע, אפילו רק אות אחת, הרי ודאי צריך לנהוג בו כבוד – כי אין טוב אלא
תורה…

 

לכאורה, מה עניין של 'אות אחת'… וכי מה יש כבר באות
אחת?!…

 

אלא גם בזה יש אמרה מפורסמת של הבעש"ט: שכל
אות ואות מהתורה הקדושה היא הרי בדרגת פרה ורבה… ובכל אות, ואפילו בכל תג ותג
שבכל אות, יש תילי תילים של הלכות…
כמו שמצאנו על ר' עקיבא, שהיה דורש על
קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות…

 

כי האותיות של אלף בית של לשון הקודש הרי בו נברא
העולם…

 

ולכן גם בלימוד אות אחת יש תילי תילים… כי כמה וכמה
הלכות יש בכתיבת כל אות ואות של לשון הקודש

 

כי הרי 'אורייתא קודשא בריך הוא וישראל כולו חד'…

 

*
*  *

 

וזה העניין המובא גם במשנה האחרונה של הפרק:

 

"חמשה קניינים קנה הקב"ה, תורה ישראל שמים
וארץ אברהם אבינו ובית המקדש"…

 

כי כל תכלית בריאת שמים וארץ היה על מנת שבני ישראל
יקבלו את התורה במעמד הר סיני… ורק בגלל זה בחר הקב"ה את אברהם אבינו בכדי
שישראל יקיימו את התורה בבית המקדש… כי כל העולם כולו היה תלוי ועומד עד שישה
בסיוון,
כידוע דרשת חז"ל על עניין של 'יום השישי', שאות הה'
של 'השישי' גדולה, לומר שהיה כל העולם תלוי ועומד עד שישי בסיוון…

 

ובודאי שכל החמשה קניינים הללו מרמזים על 5
פרצופים העליונים, של כלל כל העולמות, שהם מרומזים בשם הוי"ה ברוך הוא…

 

כי הקוץ של האות י' מרמז על אדם הקדמון,
שהוא כנגד ספירת הכתר, שהוא הנקרא 'סבא'… שהוא השורש של כל
העולמות… ומשם נמשך אות י', שהוא כנגד ספירת החכמה, שנקרא 'אבא',
שהוא כנגד עולם האצילות… ומשם לאות ה' ראשונה, שהוא כנגד ספירת הבינה,
שנקראת 'אימא', שהיא כנגד עולם הבריאה… ומשם לאות ו', שהוא
עולם היצירה, כנגד ספירת התפארת, שנקרא 'קודשא בריך הוא',
שהוא נקרא גם בשמות:  הבן, החתן,
והבעל… והאות ה' אחרונה, היא כנגד עולם העשייה, שהיא כנגד 'שכינתיה',
ספירת 'המלכות', שהיא נקראת גם בשמות: הבת, האישה, והכלה…

 

והחמשה קניינים הללו, ודאי מרמזים על סודות
עליונים רוחניים, כמו שמרומז מיד במשנה שלאחריו, כל מה שברא הקב"ה לא בראו
אלא לכבודו 'לשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'…
שבזה מרומז כל החמשה
פרצופים…

 

הכלל היוצא מזה, שישראל והתורה הם קניינם של
הקב"ה… כי 'אורייתא קוב"ה וישראל כולא חד'…

 

ולכן כל אות בתורה, היא כמו נפש מישראל… וכמו שצריך
לנהוג כבוד בכל נפש, כי כל נפש הוא עולם מלא… כך גם הלומד מחברו אפי' אות אחת,
צריך לנהוג בו כבוד… כי כל אות ואת היא כמו נפש שלם… עולם מלא…

 

*
*   *

 

ישרא"ל ר"ת י'ש ש'ישים ר'יבוא א'ותיות ל'תורה…

 

כי כל אות ואות בתורה היא, כאמור, כנגד נשמה מישראל…
ולכן צריך להיזהר מאוד לא לדבר לשון הרע כנגד שום בר ישראל… כי אם חלילה יש פסול
באות אחת בתורה הספר תורה פסול…

 

ולכן גילה לנו רבנו רבי נחמן מברסלב בשיחות
הר"ן
(סי' צא'), שסגולה לאהבת תורה לא לדבר על שום בר
ישראל… ולכן לפני מתן תורה היה 'ויחן שם ישראל נגד ההר', ודרשו חז"ל:  כאיש אחד בלב אחד…

 

כי רק כאשר יש לו חביבות לכל השישים ריבוא נשמות ישראל,
רק אז יש לו ספר תורה כשר על כל אותיותיו… ואז יכול להתקיים בו 'תורת ד'
תמימה משיבת נפש' ? מתי התורה תהיה בדרגת 'משיבת נפש'? – רק בזכות זה שהתורה אצלו
'תמימה' עם כל האותיות…

 

ולכן רואים גם שבתוך הארבעים ושמונה קניינים שבהם
נקנית התורה המפורשים בהמשך המשנה… הרי הרבה קניינים הם דווקא בעניינים שבין אדם
לחברו…

 

כי כל אלו הארבעים ושמונה קניינים, מובא בספרים, שהם כנגד
כלל כל המ"ט ימי ספירת העומר… שבכל יום מתכוננים עם קניין אחד… ובערב
שבועות חוזרים לכלל כל הקניינים כולם…

 

*
*  *

 

ולכן, גם בפרק אחד ומשנה אחת והלכה אחת ודבר האחד
ואות אחת, יש את כלל כל החמשה פרצופים העליונים… כי בכל אות ואות יש עולמות…

ולכן צריך לכבד את כל מי שמלמד אותך אפי' רק אות אחת… כי כל אות ואות זה כנגד
נפש… כנגד עולם מלא…

 

וכמו שמצאנו אצל ר' עקיבא, שניצול כשנכנס לפרדס, ונכנס
בשלום ויצא בשלום, וזה הכול היה בגלל שדרש ק"ו… כמסופר בגמרא שאחר
ראה את מלאך מט"ט יושב… והוא ידע שהמלאכים נקראים 'עומדים'… כי רק
הקב"ה יושב על כסא… ואז נכנס בו מחשבה שמא ח"ו שתי רשויות הן… ויצא
לתרבות רעה…

 

ר' עקיבא הרי גם ראה כל זה, ואיך הוא ניצל? ? אלא כי הוא
דרש ק"ו: אם מלאך מט"ט כך, מה כבר כביכול הקב"ה בעצמו…

 

ודרש את תיבת: צבאו"ת – או"ת הוא בצב"א
דיליה…

 

ר' עקיבא הציל את עצמו במחשבה אחת… באות אחת…
או"ת הוא בצב"א דיליה…
האות אחת הציל את ר' עקיבא… ודרכו הצילו
את כל התורה כולה…

 

כל זה משמש לנו הכנה עצומה לחג מתן תורה…

 

אל תזלזל בשום אות… בשום קוץ של אות… כי התורה כל כך
גבוה… כל כך קדושה… כי אפילו בכל אות שלה יש עולמות… כי אות אחת הציל את ר'
עקיבא ואת כל ישראל…

 

ולכן לפני מתן תורה, מחזקת המשנה את כל אחד מישראל: גם
כאשר אין לך את האפשרות ללמוד פרק אחת, משנה אחת, הלכה אחת, דבר אחד… בכל זאת דע
לך שגם אות אחת יקרה וחביבה כל כך… ולכן עורר עצמך לחטוף כמה שיותר…

 

כי "גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה
ובעולם הבא"…

 

ובכוח התורה גם תזכה שלא יחסר לך דבר, כי התורה נותנת
גם: "נוי כוח עושר וכבוד וחכמה שיבה בנים"… הכול תקבל דרך
התורה…

 

והרי הינך יודע כבר "שאין מלווים לו לאדם לא כסף
ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומצוות ומעשים טובים בלבד"

ולכן אמר ר' יוסי בן קיסמא "איני דר אלא במקום תורה בלבד"… כל
אלו המשניות הם הרי הכנה נוראה ועצומה – של התחזקות ושל התעוררות גם יחד – לכבוד
מתן תורה…

 

*
*  *

 

במשנה ד' וה' מלמדים אותנו חז"ל עוד יסוד חזק ואיתן
על דרכה של תורה…

 

"כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים
במשורה תשתה וחיי צער תחיה אם אתה עשה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא"!…

 

ומיד במשנה הבאה:

 

"אל תבקש גדולה לעצמך… אל תחפוץ כבוד…
יותר מלימודך עשה… נאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך פעולתך"…

 

לכאורה, מה הפירוש בעניין של פת במלח תאכל?… האם רק כך
הוא דרכה של תורה?… האם אכן זהו ה'לכתחילה'?…

 

לא ולא! כך מפורש בדברי רש"י והרע"ב,
משנה זאת לא מדברת על מי שהקב"ה נותן לו בהרחבה את כל הצטרכויותיו… איש
כזה מותר לו ודאי לחיות חיי רווחה… אין בכך שום פגם, חלילה… אדרבה, כאשר ילמד
מתוך חיי צער ועניות יזכה גם בסופו של דבר ללמוד מתוך רווח ועשירות…

 

אלא עיקר כוונת המשנה לומר, שצריך כל אדם להחליט החלטה
פנימית, חזקה ואיתנה, שהוא תמיד נשאר בעמל התורה… גם כאשר, חלילה, יעבור עליו
מצבים של 'מן המצר'… של 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה' וגם כאשר המצב שלו
יהיה, חלילה, של 'חיי צער תחיה'… בכל זאת אמשיך להיות דבוק בלימוד התורה גם מתוך
עמל ויגיעה… ואז 'אשריך וטוב לך'…

 

ר' נתן מברסלב מאריך מאוד בשיחה האחרונה של ספר שיחות הר"ן
על עניין הביאור של המשנה הזאת, ר' נתן מסביר שם בשם רבנו רבי נחמן מברסלב,
שאם אין לו לאדם את הכוח של ההחלטה הפנימית הזאת של 'בתורה אתה עמל' בכל עת
ובכל מצב, אזי אי אפשר לומר עליו 'אשריך וטוב לך'…

 

כי כל מי שיש לו קצת מוח בקדקודו יודה על האמת שרק מי
שמסכים להיות נשאר דבוק אצל הקב"ה גם כאשר עוברים עליו מצבים קשים, רק עליו
נאמר 'אשריך וטוב לך'…
כי הרי על כל אדם ואדם, ובכל זמן וזמן, עובר בכל ימי
חייו העניין של 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וחיי צער תחיה'… כי כל
אחד יש לו צער ועגמת נפש וייסורים…

 

וכידוע האמרה מרבנו רבי נחמן מברסלב:

 

"עולם הבא – אני מאמין שיש… אבל עולם הזה? מה
זה בכלל?… אולי יש מקום מסוים ששם זה עולם הזה… אבל כנראה שבכאן הוא הגיהנום"…

 

כי על כל אחד עובר כאן סוג אחר של ייסורים וקשיים… אם
זה מהוריו… אם זה מקרוביו… אם זה מהיצר הרע… אם זה לפני הנישואין ואם זה
לאחר שכבר זכה לנישואין… אם זה לפני שזכה לילדים ואם זה דווקא לאחר שכבר זכה
לילדים… אם זה לפני שהצליח להשיג את הכסף ואם זה דווקא לאחרי שכבר הצליח להשיג
את הכסף… על כל אחד ואחד עובר 'חיי צער תחיה'…
ולכן, אם אינו יכול לחזק
עצמו כאשר עובר עליו המצב של 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה'… הוא הרי אף פעם
לא יוכל להיות במצב של 'בתורה אתה עמל'… כי הרי בכל מצב יש על כל אדם קשיים
וייסורים ובלבול הדעת וחוסר מנוחת הנפש… ולכן, רק מי שבכל פעם יש לו החלטה
פנימית, של 'בתורה אתה עמל', רק עליו אפשר לומר 'אשריך וטוב לך'…

 

וזה גם העניין של 'כפה עליהם הר כגיגית גם בשעת מתן
תורה'
גם אחרי שהיה מצב של 'נעשה ונשמע'.. כי הקב"ה רצה להכניס בלבות
ישראל, שגם כאשר יעבור עליהם מצבים שאין מוח ואין לב… ויש חלילה ייסורים וקשיים,
ואין שום כוח ומוח לומר אז 'נעשה ונשמע'… בכל זאת הנני מקבל עלי עול תורה ומצוות
גם כאשר זה כעין 'כפה עליהם הרי כגיגית'… כי התורה היא תורת אמת… וכל העולם
כולו כדאי הוא לו לאותו הלומד תורה לשמה… ולכן הנני מקבל עול תורה גם כאשר,
חלילה, יהיה מצב של 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה' – כי רק 'כך היא דרכה של תורה'…
לקבל עול תורה גם כאשר קשה… ואז יתקיים אצלו 'כל המקיים את התורה מעוני סופה
לקיימה מעושר'…

 

א לעכטיגער שבת און א לעכטיגער
הכנה לכבוד שבועות

 

מוטה

כתיבת תגובה