פניני באר בשדה פרשת חיי שרה ה’תשע”ג – ענייני מציאת הזיווג והשכנת השלום-בית

Print Friendly, PDF & Email

לקראת שבת פרשת חיי שרה
ה’תשע”ג

 

פ נ י נ י   ב א ר   ב ש ד ה

פרשת חיי שרה

 

השבת, אנחנו נכנסים כבר, עמוק יותר, לתוך סיפורי חייו של יצחק
אבינו עליו השלום. כבר למדנו בשבוע שעבר על לידתו ועל עקידתו… ואנחנו מתבשרים בתחילת
קריאת הפרשה של שבת זו גם על ה’יתמות’ שתפס אותו, מיד אחרי סיפור העקידה…

והנה, בשעת פטירתה עצמה, ובכל המצב של ההספדים עליה
וקבורתה, לא מצאנו שם את יצחק…

התורה מספרת לנו בהרחבה על ה’הספדים’ ועל ה’בכייה’ של אבינו
אברהם על שרה אשתו…

זה עתה חזר מהמערכה הגדולה שעמד בה בגבורה ובעוז… כמעט
ששחט את בנו יחידו אהובו… והנה, בחזרתו לביתו, הוא מתבשר לצערו הגדול על מיתתה של
אשתו… הוא לא הספיק להיות לידה בשעותיה האחרונות…

יש המסבירים שהיא יצאה מבאר שבע לחפש אחריו… והיא
הגיעה עד חברון ושם פרחה נשמתה, אולי גם מתוך צער ויסורים על השמועה שבנה יצחק נעקד
על גבי המזבח
(עיין רש”י כג ב.
ועיין רמב”ן. ו’מאזניים לתורה’ כג ב).

אברהם ‘בא’ לפני ולפנים, חדר לפנים מחדר, ומעורר
עצמו
(עיין רמב”ן והרש”ר
הירש),
להיות בוכה ומבכה את אשתו שהלכה
אתו כברת דרך ארוכה… היא מסרה את נפשה ואת כל כולה, כל ימי חייה, לידי אברהם בעלה…
היא עזבה איתו מדינות… היא הייתה מוכנה לעזוב את כל העבר שלה, את משפחתה ואת
סביבתה… היא עלתה איתו לארץ ישראל אחרי שהוא היה צריך לברוח מנמרוד וחבורתו… “ויהי
כאשר התעו אותי אלוקים מבית אבי ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר
נבוא שמה אמרי לי אחי הוא”…
(כ יג). היא הייתה מוכנה ללכת אחריו ולשוטט יחד עמו ולהיות נע ונד
ממקום למקום…
(רש”י שם).

והיא מתייסרת יחד איתו בכל הניסיונות הקשים של ייסורי
הקליטה בארץ ישראל… וירידתם למצרים בעבור הרעב… ולקחיתה לבית פרעה… ואחר כך
שוב לבית אבימלך…

היא גם מוסרת נפשה לעבוד יחד איתו, בלב ונפש, ולעשות את כל
אותם הדברים הגדולים והכבירים לפרסם שם הוי”ה בעולם… “לעשות הנפש
בחרן” אברהם מגייר גרים ושרה מגיירת את הנשים…

והיא סובלת שנים רבות, בדומייה, על עקרותה המתמשך כל כך
הרבה שנים… והנה, כאשר סוף כל סוף זכתה להביא לעולם בן לעולם… בגיל 90 שלה ו
100 של אברהם… ובהגיע עת דודים, ורוצים כבר לראות נחת… ובמקום כל זה העלהו
לעולה… ואברהם כלל אינו מספר לה… אבל היא גם היא מריחה מרחוק שמשהו לא טוב
קורה כאן… היא יוצאה לחפש את בעלה ואת בנה… ובהגיעה, כאמור, לחברון, היא
מסתלקת לבית עולמה…

אברהם בעלה סופד לה: היא הייתה כל כולה חדורה בתמימות,
ביושר, באמונה, בחן ביופי, בענוה ובצניעות… בת מאה כבת עשרים וכבת 7… גם ליופי
כבת שבע… וגם בתמימות כבת 20
(וואו… איזה
ניגוד לדורותינו: כי מי ידבר היום על יופי של בת 7?… ומי ידבר היום על תמימות
ונקיות מחטא בבת 20…)
עד כדי שכל
פסוקי ‘אשת חיל’ נדרשים כהספד על שרה אמנו עליו השלום…

ויבוא אברהם לספוד לשרה… כן, הוא בוכה עליה בחדרי חדרים…
“ויבוא אברהם, אבל אין זמן… צריך להתעסק בקבורתה… וגם כאן מתחיל כברת דרך
ארוכה של צער ויסורים ועגמת נפש…

אבל את יצחק עדיין לא מצאנו ולא ראינו בכל זה?!… היכן
הוא?!…

רק כאשר התורה תספר לנו בהמשך הפרשה על מציאת הזיווג ההגון
והטוב ליצחק אבינו, את רבקה אמנו, רק אז תספר לנו התורה, כבדרך אגב… מילים
נפלאות: “וינחם יצחק אחרי אמו”…

מה נפלא וכמה לימוד עצום יש בארבע מילים הללו: גבר כבן
ארבעים, לא היה ניתן לנחמו על אמו הישישה… ורק באשתו הוא מצא את הנחמה…

כמה לימוד עצום יש כאן על המעמד האמיתי של האשה בישראל! כי
בפטירתה של שרה נעלם הרוח והרגש מהבית… והם חזרו לשרות בבית כשרבקה הגיעה… היא
נדמתה לו כשרה אמו
(עיין בראשית רבה
ס טז, ועיין בדבריו של הרש”ר הירש).

מיד אחרי ההספדים הבכיה והקבורה, מלמדנו אברהם אבינו בינה
שהחיים ממשיכים, אין זמן להשתהויות מיותרות, יש את יצחק אבינו שמתבגר והולך…
וצריך למצוא לו את הזיווג הטוב הראוי והנכון…

כמה כוחות משקיע אברהם בשליחות עבדו, אליעזר, להביא לו
שידוך טוב והגון לבנו יצחק, המתאימה להיכלל ולהיקלט כראוי בביתו של אברהם, יחד עם
ההשקפה הנכונה והטהורה בענייני אמונת הייחוד ויחד עם אהבת חסד וצניעות מוסרית…
את כל אלה אברהם אינו רואה בבנות שכניו הכנענים, בקושי הוא מסכים, בדיעבד, לקחת
אשה מבנות ענר אשכול וממרא שכבר הצליח להשפיע עליהם ולו במשהו… אבל בשום פנים
ואופן לא לקחת את יצחק למקומות מרוחקים ומבודדים… יעקב כבר היה יכול לרדת
למרחקים לחפש את זיווגו, כי הוא משאיר אחריו משפחה שלמה בארץ ישראל, שזה בוודאי
יגרום לו לחזור לארץ האבות.. אבל יצחק, אם חלילה ירד לשם מי יודע אם הוא יחזור…
אחרי שאמו כבר הלכה לעולמה, ואברהם – מי יודע כמה שנים עוד יאריך ימים…
“ואברהם כבר זקן בא בימים”…
(עיין
היטב בדברי הרש”ר הירש).

התורה מאריכה לספר לנו בעשרות פסוקים את הסיפור של השידוך
הראשון של כלל ישראל… היא מאריכה ומאריכה ומאריכה… ללמדנו: כמה חשוב זה כל
העניין של מציאת השידוך הטוב וההגון! וכמה ימים ונהרות של ‘דיבורים’ ו’שיחות’
צריכים להישפך גם בכדי למצוא את הזיווג ההגון והנכון… וגם בכדי להשכין את השלום-בית
האמיתית והנכון בין בני הזוג…

כאשר מגיע עניין של שידוך!

כאשר מגיע עניין של שלום-בית!

אל תקמצן במילים!!!

תראה כמה התורה לא מקמצנת בדיבורה כאשר מדובר בעניינים של
שידוכים ושלום-בית…

גם אתה תתנהג כך – כך מלמדנו אברהם ואליעזר עבדו – ויפה
שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים…

כי כאשר הינך צריך לחפש את השידוך שלך, עשה כל מאמץ לדבר עם
כל השדכנים הנוגעים בדבר… ולדבר כל מה שצריך עם המדוברת בכדי להגיע לעמק
השוווה…

ובוודאי כאשר צריך להשכין את השלום-בית בביתך, עשה כל מאמץ
לא לסגור את הפה!!! רק לדבר ולדבר ולדבר!!! עד שהשלום-בית יחזור לשרור בביתך…

כמנין אלו”ל פסוקים יש כאן… יש בפרשה זו
פעמים רבות את הראשי תיבות והסופי תיבות של תיבת אלו”ל… כפי שרבנו
הקדוש מלמדנו בינה
(ליקו”מ חלק
ת’ תורה פז עיי”ש היטב ובליקוטי תפלות חלק ב’ מד מה מו).
כי זה הסוד מסר כאן אברהם לאליעזר עבדו, שאם חלילה יהיה מצב
של: ו’אם ל’א תאבה האשה ל’לכת א’חריו… הרי שהתיקון לזה הוא שצריך לכוון
את כוונת אלו”ל שמרומז בראש תיבות של: ו’אם ל’א ל’לכת
א’חריו… וזה יהפוך את המצב להיות שוב: תאבה האשה…

כי מציאת הזיווג והשכנת השלום-בית תלוי בכוונת אלול, שזה
תיקון הברית, תיקון של: “הנותן בים דרך”… שדר”ך זה
בגימטריא פעמיים השם הקדוש יב”ק… שהוא הראשי תיבות של: י’חוד ב’רכה
ק’דושה… שזה הדרך של היהדות לקדש אשה. וזה גם גימטריא: הוי”ה
אלוקי”ם, שזה בסוד יחוד חתן וכלה.

ובשפת עבודת השם, שזה העיקר, הרי כפי המבואר (בתורה ו’ חלק א’ ליקוטי מוהר”ן), הרי שהכוונה היא לעורר את הפעמיים יב”ק, שהם
בסוד פעמיים בק”י!!! “בקי ברצוא” ו”בקי בשוב”… “אם
אסק שמים שם אתה”… “ואציעה שאול הינך”…

והכוונה: להינצל מפגם הגאווה בשעת ההצלחה הגדולה הגשמית
והרוחנית… ולהינצל מפגם היאוש בשעת הנפילה הגדולה הגשמית והרוחנית…

ובכך מצילים את עצמנו מכל פגמי הברית… וממילא מוציאים את
הזיווג ומשכינים שוב את השלום-בית…

כן, בוודאי, כאשר יש בעיות בענייני שלום-בית, ויש סכסוכים
בין בעל ואשה, בוודאי ששניהם יחד צריכים לעשות כל מאמץ ביניהם ליישב את הסכסוכים
וליישר את ההדורים ולתקן את הצריך תיקון ביניהם… הם שניהם ביחד צריכים לדעת
להודות על האמת, ולהכיר את המציאות…

כי גם כאשר ישנם עדיין טענות אמיתיות אחד על השני, עדיין הם
צריכים לזכור מאוד, גם את הדברים החיוביים שעדיין קיימים בכל אחד מהם… ולתת את
המחמאה הנכונה, בזמן הנכון וברגע הנכון… ולכבד אחד את השני, ולהעריך אחד את השני,
ולרצות לשמוע ולהקשיב אחד לשני…

ושני הצדדים ביחד צריכים בוודאי תמיד להרבות בדיבורים אחד
עם השני… עד, עד שמצליחים לזהות את הנקודות הכואבות והקריטיות שהם הם המפריעים
לשלום-בית לשכון ביניהם… וצריך בוודאי להרבות בזה הרבה הרבה… ולפעמים גם צריך
ללכת ולחפש צד שלישי, נטרלי, שיכנס בין בני הזוג, על מנת שהוא זה שיעזור להם להגיע
להבנות ולשלום-בית, לדעת על מה כל אחד צריך לוותר… ועל מה באמת אי אפשר לוותר…

אבל, גם אם כל זה בוודאי אמת ויציב… אבל, אבל יש עוד משהו
גדול וחשוב שעליהם לדעת… והדבר הזה הוא התמצית של השליחות של אברהם לאליעזר…

כי כאשר נוצרים קשיים במציאות הזיווג ובהשכנת השלום-בית, הרי
שמעבר לכל ההשתדלויות הטבעיות שצריך, כאמור, בוודאי לעשות, צריך לדעת שצריך גם
לעסוק הרבה בתיקוני הברית… לתקן את השורשים של כל פגמי הברית… שהם הגאווה והייאוש…
כי רק בעל גאווה ומיואש נכשל בפגמי הברית… כאשר רואים בחוש. ולכן גם
רואים בחוש, שבדרך כלל, כל הסכסוכים של בעיות השלום-בית מגיעים מתוך מציאות של
גאווה וייאוש… כי איזה אשה יכולה לסבול בעל שהוא בעל גאווה?!… או בעל שהוא מיואש?!…
ואיזה בעל יכול לסבול אשה שהיא בעלת גאווה?!… או שהיא אשה מיואשת לגמרי?!…

ואז, ורק אז, כאשר נמשיך על עצמנו, בכוח הצדיקים האמיתיים,
בכוח ‘אלוקי אדוני אברהם בעזרי’… את האור הגדול של א’ני ל’דודי ו’דודי
ל’י… את ה”אסק שמים שם אתה”… ואת ה”אציעה שאול
הינך”… את התיקון לגאווה ואת התיקון לייאוש… את הכוח להיות
שוב שומרי הברית – רק אז יוכלו לעזור כל ההשתדלויות של העיסוק בענייני שלום-בית
להצליח בגדול…

א ליכטיגר און א הייליגער
שבת חיי שרה

מיט אסאך הצלחה במציאת
הזיווגים

ובהשכנת השלום-בית

כתיבת תגובה