יום חמישי כו' תמוז
ה'תשע"ג
לקראת שבת לסדר מטות-מסעי
לעילוי
נשמת אבי מורי הכ"מ
ר'
חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון ז"ל פראנק
ולעילוי
נשמת אביו – שהיום יום היארצייט שלו
ר'
נחום יצחק שמעון בן ר' זאב פראנק ז"ל
פנינים מתוך 'באר בשדה'
על פרקי אבות פרק ב' מחזור
ג'
במשנה ד' מתחילה המשנה:
"הוא היה אומר"!
ובהתבוננות קל, מיד מבינים,
שהכוונה על ר' גמליאל – שהוא היה בנו של ר' יהודה הנשיא! שהוא בעל
המימרא במשניות הקודמים, כמפורש במשנה ב'.
והנה, כאשר מתבוננים בסדר הדברים
ממשנה יב' בפרק א' עד משנה ד' כאן בפרק ב', הרי נמצינו למדים, ששמעיה
ואבטליון הם העבירו את מסורת התורה לשמאי והלל, ושמאי והלל העבירו את
מסורת התורה גם דרך צאצאיהם, ובמיוחד נזכרים שושלת הלל שהם שושלת הנשיאים,
שהם מוזכרים ממשנה טז' פרק א' עד משנה ד' פרק ב', ר' גמליאל ור'
שמעון בן גמליאל ר' יהודה הנשיא ור' גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא, וגם דרך
תלמידם ר' יוחנן בן זכאי שהוא מוזכר במשנה ט' פרק ב'.
מה שמעניין כאן במשנה ד', שבאמצע
המשנה אחרי ה'הוא היה אומר' שזה כאמור סובב הולך על ר' גמליאל
בתחילת המשנה, שהוא היה, כאמור, בנו של ר' יהודה הנשיא, חוזרת המשנה להביא
שוב את מאמריו של הלל הזקן! ומאמריו נמשכים מאמצע משנה ד' (ויש גרסאות ששם
כבר מתחיל משנה ה') עד משנה ט', ושם מתחילים כבר להביא את אמרותיו של רבן יוחנן
בן זכאי. ודבר זה צריך עיון רב! למה לא סידרו את הדברים במקומו, בפרק א' בתוך
שאר המימרות של הלל הזקן?!
ואפשר, וכך משמע מכמה מפרשי המשנה,
שמסדר המשנה רצה להדגיש שרבן יוחנן בן זכאי המוזכר מיד במשנה ט' גם
הוא היה המשך השושלת של הלל הזקן, וזאת מעבר להמשך השושלת של הלל דרך
צאצאיו המוזכרים כולם בזה אחר זה ממשנה טז' פרק א' ועד משנה ד' כאן בפרק
ב'.
* * *
כלל הדברים, המשנה כאן, משנה ד'
בפרק ב' – וכאמור שיש גרסאות שדברי הלל, זה כבר משנה חדשה, משנה ה' – חוזרת ומביאה
לנו שוב עוד מאמרים מהלל הזקן, ובתוך דבריו אמר:
"אל תאמין בעצמך עד
יום מותך"!
ודאי שאין הכוונה לומר שהאדם צריך
לזלזל, חלילה, בגדולת כוח נשמתו!
אדרבה ואדרבה, חייב כל אדם להאמין
בכוחו הגדול של נשמתו הטמונה בקרבו!
רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב
אמר פעם:
"אל תתנו לקטנות
שלכם להסתיר את הגדלות שלכם"!
כי כאשר עובר על האדם מעברים
וירידות רוחניות! וכאשר נכשל האדם חלילה, בדברים שליליים, הרי אז יכול להיכנס לו
מחשבות כאילו והוא נשמה פחותה.. נשמה ירודה! נשמה חלשה! ואז הרי יכול ליפול
לגמרי! כי אז יש אפשרות שיתגנב לו ללבו מחשבה שהוא איש לא יוצלח! והוא לא יוכל אף
פעם להגיע למדרגות רוחניות!
על זה בא רבנו הקדוש לחזק את מהלך
הפסוק של:
"ויגבה לבו בדרכי
הוי"ה"!
כי בדרכי ד', ונגד היצר הרע צריך
להיות במצב של 'ויגבה לבו'!
כי צריך כל אדם, בכל זמן ובכל מצב,
להאמין באמונה שלימה וברורה שיש להשי"ת נחת ממנו! ויש בו נשמה טהורה וגדולה!
אפי' כאשר נדמה לו בחיצוניות שעוברים עליו כאלו קשיים רוחניים! אין זה אומר כלום
על מצב הנשמה הפנימית שבקרבו!
כפי שהרב ר' לוי יצחק בנדר
ז"ל (שהשבוע ביום כב' תמוז מלאו 24 שנה להסתלקותו) היה רגיל לומר על הפסוק:
"גדול וקטן שם
הוא"! שם, בעולם האמת, רק שם, יודעים מי הוא הגדול ומי הוא הקטן!
כי שם בעולם האמת מתברר פתאום שעליונים
למטה ותחתונים למעלה.. כל מי שהיה גדול כאן – שם הוא דווקא קטן מאוד! וכל מי
שהיה נחשב קטן בעולם הזה – שם הוא דווקא גדול ולמעלה!
ולכן צריך כל אדם לברר לעצמו את
האמונה הברורה על גודל מעלת נשמתו! וילך בדרך של 'ויגבה לבו בדרכי ד'! שיחדד למוחו
ולבו, שיחשוב וירגיש כל פעם מחדש, שיש לו כוחות רוחניות, והוא יכול להיות גם בעל
מדרגה גדולה! ויש לו כוח להתקרב מאוד להשם יתברך! וגם הוא עדיין יכול להיות פעם
מגדולי העולם!
כל זה לא נועד, חלילה, שייכשל
במחשבות של גאווה ופניות! אלא צריך לחשוב את המחשבות הללו בכדי שיוכל כל אדם
להגיע לכל מעלותיו כפי מדרגת שורש נשמתו!
כי אסור לו לשום אדם לזלזל, חלילה,
בגודל מעלת נשמתו!
* * *
יש אמרה ידועה מבעלי המוסר:
"אכן יש רחמנות
גדולה למי שאינו מכיר חסרונותיו! אבל יש רחמנות עוד יותר גדולה למי שאינו מכיר
במעלותיו"!
כי צריך תחילה לדעת ש'חביב האדם
שנברא בצלם'! וחיבה יתירה לישראל שנקראו בנים למקום!
ורק אחרי שהוא יודע ומכיר את גודל
מעלת נשמתו אז, ורק אז, צריך לעבוד על עצמו לא ליפול חלילה לגאווה ופניות!
כי דווקא כאשר יודע שיש לו
פוטנציאל להיות כל כך גדול, דווקא בגלל זה הרי אפשר לדרוש ממנו עוד ועוד! ואשר על
כן ידיעת מעלתו רק יחזק בו את הרגשת השפלות האמיתית!
ומכל זה ברור שה'אל תאמין בעצמך
עד יום מותך'! זה לא לומר שהאדם צריך לא להכיר במעלותיו הרוחניות, חלילה
מלחשוב כך!
רק אדרבה כאשר היצר הרע רוצה
להפילו לעוונות חטאים ופשעים, הרי אז צריך לברר לעצמו הדק היטב ולומר לו: לא!
אינני מתפתה ממך! כי יש לי נשמה גדולה וטהורה! ואני יכול להגיע למדרגות רוחניות
גדולות! ולא אוותר על המדרגות הנפלאות שגם אני יכול לזכות להם!
כי לכל אחד יש 'מטה עוז'
כפי שרבנו רבי נחמן כותב (בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה כ'), שעל זה נאמר 'מטה עוזך
ישלח ד' מציון רדה בקרב אויבך'! כי כל אחד יש לו את ה'מטה עוז' של הנקודות טובות
שלו! ועם המטה והמקל הזה הוא צריך להילחם עם היצר הרע שבא להפילו ולהחלישו כאילו
הוא אינו חשוב כלל!
וכנגד יצר הרע הזה, צריך כל אדם לעמוד כנגדו, ולהרים
עליו את ה'מטה עוז' של הנקודות טובות שבו, ולהילחם בחירוף נפש נגד היצר הרע המחליש
דעתו! ולומר לו: לא אתפתה בשום פנים ואופן אליך! כי אני נשמה טהורה וגדולה! ואני
שייך לאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב! אני נשמה ששייך לכל כלל ישראל!
* * *
רבנו הקדוש רבי נחמן מביא (בליקוטי מוהר"ן
ח"א תורה י"ז), שיש נשמות שנאבדו ונפלו לתוך הסטרא אחרא, ואז הטוב נטמע כל
כך בתוך הטומאה, עד שהם נקראים כבושים תחת יד הטומאה!
ובכל זאת, כותב רבנו הקדוש שם, שאפי'
את אותם הנשמות צריך לעורר אותם ולגלות להם שגם הם נשמות טהורות ומיוחדות ובכך לעזור
להם לצאת מטומאתם!
כי על אף שזה בודאי שיהיה קשה מאוד
להוציא אותם משם! כי הוא כבר כבוש תחת ידם! בפרט כאשר מדובר על נשמה של ישראל שנפל
בין הגויים ונולד בין הגויים! וגדל כל ימיו בין הגויים! וכאשר הוא צריך לחזור
להיות בין ישראל הרי הוא צריך להתגייר, כי הוא הרי נולד ממש בין הגויים והוא צריך
להפוך עצמו להיות גר!
או שמדובר לפעמים בנשמה של ישראל
שנפלה ונכבשה בין הגויים! והוא יומם ולילה נמצא ביניהם! עד שאין רואים שום הבדל
בינו לבין כל הגויים אשר סביבותיו! ואז, כאשר הוא מתעורר לפעמים והוא רוצה לצאת משם..
אזי הסטרא אחרא ודאי נלחמת בחירוף נפש לא לתת להם לצאת משם!
כי אז, הרי בודאי שקשה להם מאוד
להיפרד מכל ההרגלים שכבר הרגיל את עצמו בהיותו כל כך הרבה שנים בין תרבות הגויים!
בכל זאת בא רבנו הקדוש לחזק ברכיים
כושלות גם לאותם הנשמות הנפולות! ומגלה סודות נפלאים בכל זה על פי דברי רב ספרא
משתעי:
"שראה פעם אחת דג
גדול, דג ענק, שהוציא ראשו מהמים, והיה לו קרניים! ועל זה היה חקוק: 'אני בריה
קלה שבים ואני הולך לפה של הלווייתן'"!
'אני מהדגים הקטנים של הים'! וזאת לזכור שמדובר בדג
שהיה גדול כשלוש מאות פרסה! זה דג ענק שבענקים! אורכו כ- 1200 קילומטר! 'ואני
הולך להיכנס לפה של הלוויתן'!
ודאי שבכל דברי חז"ל הללו יש
הרבה סודות התורה! כפי הידועה בשם הגר"א:
"שבאגדות חז"ל
שם הסתירו חכמינו את כל סודות התורה והקבלה"!
ובא רבנו רבי נחמן להסביר את דברי
רב ספרא, שיש כאן לימוד עצום של התעוררות והתחזקות!
כי יש לפעמים שבגלל עכירות המעשים
וכסילות השכל, בגלל תאוותיו של האדם, ואז נחשך אצלו לגמרי היראה והאהבה! וגם
כאשר הוא נעמד ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוות אבל נחשך אצלו לגמרי היראה והאהבה.. כי
זה חושך גדול אצלו.. והוא אינו מרגיש כלום, כי נחשך אצלו לגמרי היראה והאהבה!
כפי שמצאנו שהיה אצל מערת המכפלה,
שאברהם אבינו היה מרגיש שם אור גדול! אור של שער השמים שמשם הנשמות עולים לגן עדן!
ואצל עפרון היה זה חושך עצום! כי הוא רצה להיפטר מהמערה הזאת!
כך גם עובר לפעמים על נשמה ישראלית
שנפלה בין הסטרא אחרא, והטוב שלה כבוש בין העכו"ם! ולפעמים, גם אם בפתע
פתאום, הנשמה הכבושה הזאת, הטוב הכבוש הזה, נזכר מאין הוא מגיע! כי הוא הרי הוא
מגיע ממקום קדוש וטהור! אבל אז דייקא מתגברים ביתר שאת כל כוחות הטומאה, והם
כובשים אז שוב את הטוב הזה תחת ידה! והיא קושרת את הטוב הזה יותר בעמקי הטומאה! עד
כדי מצב שלפעמים גם הנשמה כבר שוכחת לגמרי מאין היא נלקחה, והיא שוכחת את מעלתה
וגדלותה!
ולכן, צריכים הצדיקים לגלות גם אז לכל
אותם הנשמות שידעו, שבכל זאת, גם עכשיו, עדיין היא כן חשובה וגדולה!
כי הרי את כל זה אנחנו מסבירים גם לגבי
המשנה הנלמדת עתה, 'ואל תאמין בעצמך עד יום מותך'! שאין הכוונה לא להאמין
לכוחות נשמתו! אדרבה, צריך בכל עת להזכיר לגופו שיש בתוכו נשמה קדושה וטהורה
שנמשכת ממקום עליון גבוה ונורא!
וזה סוד הנאמר אצל מרדכי הצדיק: 'ושמעו
הולך בכל המדינות'! שדברי הצדיקים צריכים להישמע בכל המדינות, עד שיתקיים 'ורבים
מעמי הארץ מתייהדים'! כי הטוב נזכר במעלתו וגדולתו ואז הוא חוזר שוב לקדמותו!
כי צריך שהטוב ייזכר שוב איך שהוא
נלקח ממקום עליון מאוד! כי הוא הרי חלק מנשמות ישראל שכל העולמות נברא בשבילם!
וחז"ל מגלים לנו על הפסוק: 'והמה
היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו' – שהשי"ת נמלך בנשמות ישראל
לפני שברא את העולם! וממילא הרי יוצא מכאן שנשמות ישראל קדמו לעולם! כי הרי
השי"ת נתייעץ אתם על בריאת העולם!
ואת זה צריך להזכיר כל אחד לעצמו,
שנשמתו מגבהי מרומים! שנשמתו קדמה לבריאת העולם! ונשמתו גם היה בתוך מחשבתו של
השי"ת לפני בריאת העולם!
ולכן, במיוחד כאשר הנשמה מתעוררת,
והיא רוצה לצאת מתחת יד הטומאה, ואז הרי בודאי שאיננה יכולה להתנתק משם בקלות! וכאשר
רצונה בכל זאת להתגבר, הרי צריכה הנשמה לדעת שבכוח ההתעוררות שלה היא מצליחה לעורר
יחד אתה עוד הרבה נשמות נוספות שהסתובבו סביבה במקומות הטמאים והשפלים!
כי הרי עד עכשיו, בכל אותם השנים
שעברו עליו בחושך, ובאותם הזמנים שהיה כל כך מרוחק מהשי"ת, הרי שבאותם הזמנים
הסתובב הרבה בין הגויים ובין אומות העולם ובין אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואז
הרי התווספו לו חברים חדשים! ידידים חדשים! וגם הם כולם הרי שייכים לעת עתה לאותם
מקומות השפלים והנבזים! כי הרי משם הוא מכירם! וכאשר הוא מתחיל להתעורר בתשובה,
והוא מצליח להתנתק ממקומות הטמאים, אזי הוא מושך יחד אתו את כל אלו הנשמות של
החברים החדשים והידידים החדשים שאותם הוא הכיר כל ימי שבתו בחושך!
וכשהטוב הזה נזכר מהיכן הוא נלקח,
כשהנשמה הזאת נזכרת מהיכן שורשה, אז הוא מתחיל לרחם על עצמו: לאן נפלתי! איך זה
שבאתי ממקום עליון וגבוה כזה ועכשיו אני נפלתי למקום נמוך כזה!
וזה הפירוש בדברי רב ספרא
משתעי: 'אני בריה קלה שבים' – אני נשמה גבוהה מאוד, שהיא יותר גבוה מכל הד'
עולמות אצילות בריאה יצירה עשייה, כי הרי נשמתי קדמה לעולם! ואני הייתי במחשבתו של
השי"ת לפני בריאת כל העולמות! וזהו 'בריה קלה שבים', כי דבר קל צף ועולה
למעלה! כן גם הנשמה היא למעלה מכל הד' עולמות המרומז במ"ם, והיא הייתה
במחשבתו של השי"ת המרומז ביוד, י"ם, 'בריה קלה שבי"ם'! כי הרי
'ישראל עלה במחשבה תחילה'! ובכל זאת אני הולך עכשיו לכיליון והפסד, כי הטוב שלי
נכבש בין תרבות הגויים! אני הולך לכיליון והפסד בפיו של הלוויתן!
כי הנשמה נזכרת שהיא הייתה בתוך
מחשבתו של השם יתברך בעת שהתייעץ אתם לפני בריאת העולם! וזה מרומז בדברי רב ספרא
שאותו הדג היה גודלו ש' פרסה! כי שלוש מאות מרמז על עניין המחשבה
שמחולק לג' חלקים: חכמה בינה דעת! ו'פרסה' מרמז על עניין העצות..
כי על הפסוק: 'כל העם אשר ברגלך' אומרים חז"ל: 'ההולכים אחר עצתך'!
הרי לפי זה 'פרסה', רגליים' מרמז על עניין העצה! וזה מה שרב ספרא מרמז,
שהדג, שהוא הנשמה הישראלית, נזכרת, שהיא כל כך גדולה, שהיא הרי הייתה במחשבתו של
השם יתברך בעת שהתייעץ אתם על בריאת העולם! ועכשיו אני נופלת לתוך פיו של
הלוויתן?!!
ובכוח הרחמים שהנשמה מרחמת על עצמה
כי היא נזכרת בגדלותה ובכוחה הגדול! ובכוח זה היא מצליחה להתנתק מהטומאה, וחוזרת
לשורשה! ואז היא חוטפת ומושכת יחד איתה את כל אלו הנשמות שהתחבר אתם בתוך שבתו
בימי הטומאה שעברו עליו!
וזהו חיזוק גדול לכל אלו שעובר
עליהם ימים קשים ברוחניות! והרבה פעמים נופל האדם למקומות שפלים ונבזים ושם הוא
מחבר עצמו לחברים לא טובים לאידישקייט שלו! ואז כאשר בכוח דברי הצדיקים הוא מתחיל
להתעורר, הרי יכול ליפול לייאוש על גודל עוצם ריחוקו! ועל גודל עוצם העבודה הקשה שיש
לו כעת להתנתק מהטומאה! אבל עליו לדעת, שכנראה יש לו שליחות גדולה מהשמים לנתק
יחד אתו את כל אלו הנשמות שהסתובבו איתו יחד כל ימי שבתו בתוך החושך! כי רק בגלל
זה שלחו אותו משמים למקום שפל זה! בכדי שיתקן ויעלה אתו יחד עכשיו את כל אותם
הנשמות שנמצאים גם הם באותם המקומות הטמאים והשפלים!
כמו כן באופן רוחני, שכאשר האדם
נמצא במקום שפל ונבזה, הרי בכוח הרהורי תשובתו שמהרהר שם בתוך ימי שבתו בתוך
הטומאה, בכוח זה הוא מאיר אור גדול במקום חושך זה! ואז הוא מעלה משם בירור
הניצוצות שנמצאים באותם מקומות שפלים ונבזים! שזה מרומז על העניין מה שאמרו
חז"ל: 'לא הלכו ישראל בגולה אלא בכדי שיתווספו עליהם גרים'! כי
הניצוצות הקדושים שהוא מצליח לבררם מבין המקומות השפלים הללו, כאשר הוא מתעורר
לעשות שם תשובה אחרי שנפל לשם, אותם הניצוצות נקראים גרים ובעלי תשובה!
* * *
ולכן, כאשר לומדים את המשנה הזאת 'אל
תאמין בעצמך עד יום מותך'! הרי ודאי שהלל הזקן – שהוא כידוע היה מגדולי
המחזירים בתשובה והמגייר את הגרים – ודאי שהלל זה לא בא, חס וחלילה, להחליש את
גודל מעלת הנשמה של כל אחד מישראל, חלילה, כי בודאי שהלל הזקן ידע להעריך ביותר
גודל מעלת כל נשמה ונשמה, כפי שמצאנו הרבה בספרי חז"ל על הגרים ובעלי התשובה
שהלל היה מקרב!
אלא כל כוונת הלל הזקן היה אל
תאמין בעצמך, אל תאמין בגוף שלך, עד יום מותך! כי גם כאשר אתה רואה שיש לך
נשמה טהורה וקדושה, ואז אולי יתגנב מחשבה אצלך שאתה כבר לא צריך לפחד מהיצר הרע
וחיילותיו! אולי תחשוב לעצמך שאינך צריך כבר לפחד מהתאוות של הגוף שלך! אולי תחשוב
לעצמך: אני כבר יכול ללכת בלי פחד בעולם הזה! על זה אומרים לו: לא! אין לך שום
ביטוח!
'אל תאמין בעצמך', כפי שרבנו רבי נחמן כותב
(בספר שיחות
הר"ן):
אם אתה ב'עצמך', אם אתה לבד, אם אתה לא מחובר לצדיקים, לחברים טובים, אזי 'אל
תאמין בעצמך'!
כי גם אם אתה עובד ד', וגם אם אתה
לומד ומתפלל, ואתה חושב לעצמך שהינך כבר יכול להסתכל, חלילה, גם על דברים טמאים
ואסורים, כי זה כבר לא יזיק לך! על זה אומרים לו: לא!
אדרבה ואדרבה, דע לך שאותם הנשמות
הגבוהות יכולים ליפול יותר לפיו של הלוייתן! כי היצר הרע מתלבש עצמו הרבה פעמים
ביותר על הנשמות הגבוהות!
כי צריך כל אחד לדעת שיש לכל אחד
גוף שהוא כמו בהמה! גוף שהוא מלא תאוות ומידות רעות ומושחתות! כי הגוף מושך לכלל
כל התאוות, תאווה, גאווה, קמצנות, כעס וקנאה! ואין לאף אחד ביטוח, כי מצד הגוף 'אל
תאמין בעצמך'! תפחד תמיד מהיצר הרע! כי הגוף יש לו כוחות עצומים! וגם אם אני נשמה
גבוהה אבל גם הגוף חזק!
מספרים: שתלמידיו של האר"י
הקדוש עמדו ליד חברם הגוסס! וכששאלוהו האם עדיין גם עתה יש יצר הרע?! ענה
ואמר להם: האמינו לי שהיצר הרע רוצה עכשיו שאקרא קריאת שמע בקולות ובתנועות כדי
להתגאות ולהתפאר לפני יציאת נשמתי!
לכן עד זיבולא בתרייתא צריך להיזהר
מהגוף! כי הרי יוחנן כהן גדול היה שמונים שנה כהן גדול ובסוף ימיו נמשך למינות!
יש אמרה של רבנו הקדוש: גם מת יכול שיהיה לו עדיין
גאווה מהלוויה יפה!
לכן, 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'!
כי הגוף יכול לסחוב את האדם לנוקבא דתהומה רבה!
כפי שהספרים נותנים על כך משל נאה:
הגוף של האדם נדמה ונמשל לסוס
המנהיג את העגלה, שבו יושבים לפעמים גם אנשים מכבודים מאוד ועשירים גדולים! ופעמים
אפילו המלך בעצמו יושב בעגלה! אבל צריך לזכור טוב שהסוס נשאר סוס! וכאשר הוא יראה
מול עיניו איזה דבר שמפחיד אותו מאוד, אזי הוא ירד מהדרך! והוא יכול לסכן את כל
יושבי העגלה!
כך גם הדבר לגבי הגוף, שהוא לפעמים
מנהיג את העגלה של נשמה גדולה מאוד! אבל הגוף נשאר גוף! ואם לא משגיחים ולא
נזהרים, אזי הגוף יכול להתבלבל מכל מיני תאוות ומידות רעות ומושחתות, כמו הסוב
שמתבלבל בדרך ואינו שם לבו מי יושב לו כעת בעגלה! עני ואביון או שר ומושל!
אל תאמין בעצמך! אל תאמין בסוס שלך!
* * *
אבל כל זה רק מצד הגוף! אבל מצד
הנשמה, אדרבה, תאמין מאוד בגודל מעלת נשמתך!
וגם כאשר עובר זמנים קשים – תחזק
עצמך שסוף כל סוף יש עניין ששם נתהפך הכול לטובה!
לכן דווקא בזמנים אלו, ימי
בין-המצרים, ימים אשר בהם בוכים ומבכים את החורבן! הרי אנחנו מזכירים לעצמנו
שצריך לעורר את הרחמים עלינו! כי מצד אחד יש לנו כזה נשמה גבוהה ומצד שני יש לנו
כזה חורבן עם הגוף ותאוותיו!
כמו כן בכלליות, כפי שכתוב בספרים,
שלעתיד לבוא ימים אלו יתהפכו להיות ימי ששון ושמחה! כמו שכתוב: 'צום הרביעי
וצום החמישי יתהפכו לימי ששון ושמחה'!
וכתוב בספרים שלעתיד לבוא יהיה שבעה
עשר בתמוז יו"ט ראשון! ותשעה באב יו"ט אחרון! ובאמצע יהיו ימי חול המועד!
אם כן יוצא, שהימים האלו, יש בהם
ב'בכוח' שלהם, בפוטנציאל שלהם, להיות ימי חג! אבל כעת, צריך עדיין לעורר את הרחמים
עלינו! ולבכות ולקונן בחצות ובקינות, על החורבן הגדול! ואז דייקא נזכה שיתהפכו
הימים לימי ששון ושמחה!
כמו כן בפרטיות, כל אחד ואחד צריך
לדעת, שמצד אחד הגוף הוא אכן עז בתאוות עולם הזה! חורבן גדול רוצה הגוף להפיל על
הנשמה! ויש אכן סכנה גדולה ממנו! ומצד שני על כל אחד מאתנו גם לדעת, בכל עת, את גודל
מעלת הנשמה שבקרבו! ואיך שהנשמה שבקרבו יש בכוחה להפוך גם את הגוף למרכבה רוחנית
לצד הקדושה!
ודייקא בכוח מחשבות אלו יתגלה אור
הנשמה על הגוף! באופן שהגוף יהיה בטל ומבוטל לאור הנשמה!
א ליכטיגער שבת
מוטה