אימא מסככת על בניה. כ"ו ס"ה. חיבוק יד ימין.
חג
הסוכות ה'תשע"א
פנינים מתוך 'באר בשדה'
לקראת חג הסוכות
הושענא רבה שמיני עצרת ושמחת תורה
ידוע בספרי קודש שכל החגים והמועדים ניתנו לישראל לא רק
בכדי לזכור על ידם את הניסים והנפלאות שקרו לאבותינו…
נכון, גם את הטעם הפשוט והנגלה הזה צריך, ואין ספק שצריך
בפשטות לזכור את כל הניסים והנפלאות, שנעשו לאבותינו, גם כאלו שנעשו לפני אלפי
שנים…
ועלינו מוטלת הזכות והחובה, גם כהיום, להודות להלל ולשבח
לבורא כל עולמים על הניסים והנפלאות הללו שעשה עם אבותינו בימים ההם… כי
אילולא אותם הניסים הרי לא היינו עומדים היום, כאן, עכשיו… ולכן, עלינו
לזכור את הניסים והנפלאות ולהודות עליהם…
אבל, בוודאי שלא רק זה, ולא רק זאת המטרה היחידה של כלל
חגי ומועדי ישראל… אלא יש כוח מיוחד לכל חג ומועד, להשפיע בכל שנה מחדש – גם
כהיום, לקראת חג הסוכות של שנת ה'תשע"א – שפע רב של ברכות והצלחות, רוחניות
וגשמיות, והשפעת שכל חדש ורוח חדשה ונשמה חדשה השקפה חדשה לכל אחד ואחת מבני
ישראל… וזהו עיקר תמצית כל עניין המצוות שמקיימים אנחנו בכל שנה ושנה מחדש
בכל חגי ומועדי ישראל.
לכן, עלינו להתבונן מעט, לפני כל חג וחג, על כל
פרטי המצוות הנוהגים בחג, בכדי לזכות לקחת לשכל, למוח, להשקפה, איזה מסר חדש…
לימוד חדש…
כמו כן, צריך כל אחד להשתדל לדבר על כך עם בני המשפחה…
עם החברים…
ובוודאי שצריך כל אחד ואחת להשתדל להרבות בתפלה לפני
בורא כל העולם על כך, שהמסר הזה… ההשקפה הזאת… תצליח לשכון בתוך לבנו ומוחנו,
באופן שניקח אותו אתנו גם לשאר כל ימות השנה…
*
* *
מה, אם כן, הרמזים, המסרים, ההשקפות, שמצוות הישיבה
בסוכה בחג הסוכות יכולים להשפיע על מוחנו ולבנו?…
ספרי הקבלה והחסידות מלאים עם מחשבות של השקפה על מה
באים לרמז מצוות חשובות הללו, לך נא חפש וראה והאיר עיניך בספרי קודש הללו.
אנחנו ננסה לתמצת כמה נקודות אור, לעובדה ולמעשה, כפי
המבואר בספרי רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב זי"ע
בליקו"מ (ח"א תורה מ"ח)
מבואר שהכניסה של כל אחד לתוך מצות הסוכה הרי היא כמו:
עובר במעי אמו… וכתינוק היונק משדי אמו…
וכוולד שאמו מחבקת אותו…
שלושת עניינים אלו, מבוארים באריכות בספרי הקבלה על פי
דרכי הקבלה, יחד עם השמות הקדושים הרמוזים בעניינים אלו…
תמצית הדברים המבואר בדבריהם היא, שכל זה שייך לספירת
הבינה ולשמות השייכים לספירת הבינה… שהיא המאירה את אורותיה לזעיר אנפין
ולמלכות…
נו, אשרי מי שיש לו הבנה והשגה בעניינים רוחניים כאלו…
אבל אנחנו נשתדל להתבונן בדברים הללו כפי ההבנה הפשוטה השייכת לכל נפש…
הנקודה למעשה מסודות רוחניים הללו היא: שבכל פעם שכל אחד
ואחת מאתנו נכנס בתוך מחיצות וסכך הסוכה – הרי נשפע עליו כוח רוחני של התחדשות
ולידה חדשה כאותו עובר הנוצר ברחם אמו…
כמו כן, בכל פעם שכל אחד ואחת מאתנו נכנס לתוך מחיצות
וסכך הסוכה – הרי באותו שעה הוא מעורר על נפשו רוחו ונשמתו השפעה רוחנית כאותו
תינוק היונק משדי אמו…
וכמו כן, בכל פעם שכל אחד ואחת מאתנו נכנס לתוככי מחיצות
וסכך הסוכה – הרי נשפע עליו הרגשה רוחנית של חיבוק יד ימינו של הבורא כל
עולמים… כאותו תינוק שמרגיש את הרגשת החמימות והנעימות בחיבוק יד ימין
אמו…
את המתנות הנעלות הללו אנחנו צריכים להמשיך עלינו על כל
השנה כולה… שבכל עת ובכל מקום נרגיש שיש לנו את הכוח להיוולד מחדש… ולינוק
שפע חדש… ולהיות מחובקים תחת כנפי השכינה…
*
* *
בספרי הקבלה מתבאר שהסוכה חל עליו שם שמים… דבר
זה מרומז גם בכמה סוגיות בש"ס הדנים על עניין קדושת הסוכה…
ברמז רימזו לנו, שכפי הידוע, הרי שמו של הקב"ה נכתב
ולא נקרא… כי הוא נכתב ביקו"ק והוא נקרא באדנ"י… כי הוי"ה
מרמז על דרגה רוחנית גבוהה במיוחד של ביטול כל המציאות… כי הכול כאשר לכל נכלל
באחדותו יתברך שהוא היה הווה ויהיה… ואדנ"י מרמז על זה שיש
עולם, ויש הנהגה בעולם, והבורא כל עולמים הוא האדון על הכל…
יקו"ק הגימטריא שלו הוא כ"ו… ואדנ"י הגימטריא שלו
הוא ס"ה…
כאשר נתבונן במילת סוכ"ה הרי נגלה שהאותיות
הפנימיות שלו היא הגימטרייא של יקו"ק…
כ"ו… והאותיות החיצוניות שלו היא הגימטרייה של אדנ"י… ס"ה…
כי זה כל מטרת הסוכה לעורר ולגלות לכל אחד ואחת מאתנו
שתמיד אנחנו נמצאים תחת צל ידו של הוי"ה ברוך הוא…
כי גם כאשר בחיצונית זה נראה רק כאילו אדנ"י…
כאילו יש רק אותיות ס"ה… שזה מרמז על אדון הכול… זאת אומרת
כאילו ויש גם משהו אחר בעולם, כי הוא הרי רק האדון על העולם… וכאילו
נמצאים, חלילה, רק בהנהגה של דין המרומז במילת אדנ"י = דינ"א דמלכותא…
אבל אז באים האותיות הפנימיות של סוכ"ה ומגלים שבאמת האמיתית
ובפנימיות יש בתוך הס"ה את המספר של הוי"ה… שזה מרמז על
היה הווה ויהיה... שהכול כאשר לכל זה רק מכוחו ובכוחו…. ובלעדיו יתברך
אין כלום… אין עוד מלבדו… ובאמת האמיתית כל הדינים בשורשם הם רחמי הוי"ה
ברוך הוא כי כוונתו בודאי לטובה…
*
* *
בספרי הקבלה מתבאר שהסוכה מרמזת על סודות רוחניים
ונסתרים של אור הבינה והאימא כשהיא מסככת על הבן והבת…
בדרך כלל, האימא והאבא הולכים שלובים יחדיו בסוד
הכתוב: 'אכלו רעים'. כי האבא והאימא שהם החכמה והבינה הם בסוד המובא
בספר הזוהר: 'תרין רעין דלא מתפרדין'… (= 2 חברים שלא נפרדים…)
וזה הסוד של שילוב המוח אל תוך הלב, שזה עניין 'חכם בבינה'… כי
בדרך כלל, על כל מה שהאדם חושב במחשבות מוחו הרי שאת זה הוא מתחיל גם להרגיש
בהרגשת לבו…
אור ספירת הבינה נקראת בספרי הקבלה אור האימא,
ואור ספירת החכמה נקראת בספרי הקבלה אור האבא. והאימא, בכוח האבא
שמשתלב יחד איתה, מסוככת בכנפיה על הבן והבת שהם נקראים בספרי הקבלה קוב"ה
והשכינה…
והנה, אין ספק שדברים אלו גבוהים ונעלמים… אשרי מי
שיבין קצה מהם… אבל לעובדא ולמעשה מבואר בדברי רבנו ר' נחמן מברסלב (ליקו"מ ח"א תורה מ"ח). ותמצית הדברים המתבארים שם היא:
קוב"ה ושכינתיה, הבן והבת, באים לידי ביטוי בנפש כל אחד מאתנו בקול
ודיבור שיש בתוכנו… כי הקול מרמז על קודשא בריך הוא… והדיבור
מרמז על גלוי השכינה…
והנה, כאשר האדם נעמד להתפלל עם קולו ודיבורו,
בכך הוא מחבר עצמו לקודשא בריך הוא והשכינה… כי כוח הדיבור של האדם מורכב
מקול ודיבור, שאלו הם כוחות רוחניים שקיבל האדם במתנה בכדי להיות במעלה
יתירה מכל חי… ולכן אנו נקראים 'מדברים' לעומת מדרגת החי… 'ויפח
באפיו נשמת חיים' – ומפרש התרגום: לרוח ממללא… כי כוח הדיבור שבאדם
הוא כוח עצום שמשתלשל, כביכול, מעצמותו יתברך בנפש כל אדם ואדם…
אבל האדם צריך להיזהר שכאשר הוא מוציא בכוח דיבורו קולות
ודיבורים, הרי שבאותו שעה הוא צריך להשתדל בכל כוחו להכניס גם מחשבות מוחו
וכוונת לבו לתוך דיבורו… שזה נקרא שהוא מסכך את קולו ודיבורו באור הבינה
אימא עילאה… שזה עניין הכוונה שבלב…
ומכאן נבין מרחוק גודל מעלת הישיבה בסוכה… כי קיום
מצוות הסוכה מעורר כוחות רוחניים על כל אחד ואחת שנכנס בכל ימי החג בתוך מחיצות
וסכך הסוכה, שיימשך עליו כוח רוחני, שיהיה לו כוחות לחבר את מחשבות מוחו
וכוונת לבו לקולות ולדיבורים שהוא מוציא בפיו בכל עת מצוא… שלא יהיה תפלתו בלי
כוונה… שזה כגוף בלי נשמה… רק אדרבה, כל קול וכל דיבור שהוא מוציא בפיו
יהיה בלול ומעורבב עם מחשבות מוחו וכוונת לבו…
כי זה תמצית מצוות הסוכה:
לסוכך בכוח האימא עילאה, הבינה העליונה, את הקול
והדיבור… שזה הבן והבת… שזה קודשא בריך הוא ושכינתיה…
ובמילים אחרות, בדרכי עבודות השם, הכוונה היא:
לחבר ולקשר את הקול והדיבור יחד עם כוונת הלב…
כי על כל אחד מאתנו מוטלת החובה להיות נזהר שהקול
והדיבור הפרטית של כל אחד מאתנו, שזה בעצם הבן והבת שלנו, שלא יהיו, חלילה,
כיתומים בלי אב ואם… רק אדרבה, שיהיו תמיד מחובקים היטב בחיבוק יד ימין האם…
שתהיה אם הבנים שמחה… להוציא כל ברכה וכל תפלה יחד עם כוונת הלב…
*
* *
והנה, כאשר נתבונן היטב בתוך מכלול הימים והמצוות של חג
הסוכות, הרי נגלה שהמצוות והימים של החג מורכבים ובלולים משבעה עניינים:
שבעת ימי חג הסוכות, מצוות ישיבה בסוכה, מצוות
נטילת ד' מינים, יום הושענא רבה, מצות חבטת ההושענות, יום שמיני עצרת, יום שמחת
תורה…
כל המצוות הללו הם, לכאורה, שונים אחד מהשני, אבל
בפנימיותם קשורים המה אחד לשני וכולם כאחד מטרה אחת ותכלית אחת יש להם:
להביא, כמה שיותר, לידי גילוי את מלכות השם
יתברך בעולם בכלל ובפרט…
בספרי הקבלה מבואר, שבעצם, כל העניינים הללו של חג
הסוכות, הם כתוצאה והם נמשכים מהימים הנוראים של ראש השנה עשרת ימי תשובה ויום
הכיפורים…
כי מתחילת חודש תשרי ועד סיום יום שמיני עצרת ושמחת תורה
זה כעין חתונה אחת גדולה…
החתונה של קודשא בריך הוא ושכינתיה… החתונה של
כלל ישראל עם ריבון כל העולמים… כפי הבירורים החדשים השייכים לשנת
ה'תשע"א…
כי גם כל חתונה, כפי שאנחנו מכירים, מורכבת מהרבה חלקים
והרבה עניינים…
החל מתחילת השידוכים בין החתן והכלה…
ונמשך בקשירת הקשרים ומשלוח הסבלונות והמתנות מצד לצד…
ועד שלב ההיטהרות של הכלה לקראת יום כניסתה לחופה…
ואז מגיעים כבר יחד החתן והכלה תחת החופה יחד עם ברכות
האירוסין והנישואין ושבע הברכות…
ומשם לחדר הייחוד והתפרצות שמחת החתונה בריקודים ושירים
המלווים אותם, את החתן והכלה, לכניסתם החדשה של בניית בית נאמן בישראל…
כך גם כל נשמות ישראל, בכלל ובפרט, כל אחד מהם
הוא חלק מגילוי שכינתנו יתברך בעולם… חלק מגילוי מלכותו יתברך בעולם… שזה
עניין הכלה של הקדוש ברוך הוא… כפי שבא לידי ביטוי באריכות גדולה בכל ספר
שיר השירים אשר לשלמה…
בכל ראש השנה מכריזים אנחנו בקול רם:
ה מ ל ך ! ! ! . . .
שהוא כעין הכרזת הכלה בשעת הצעת השידוכים:
ו ב ש א ל ת
פ י ה ו א מ ר
ה ה ן ! ! ! . . .
ימי עשרת ימי תשובה הם ימי שליחת המתנות והסבלונות…
כאשר בכל יום ויום משתדלים להתקרב יותר ויותר אליו יתברך ולשלוח, כביכול, סבלונות
ומתנות של:
ש ו ב ו
א ל י ו א ש ו
ב ה א ל י כ ם ! ! ! . . .
ואז, מגיע יום הכיפורים… יום עליית השכינה הקדושה תחת
כנפיה של אימא עילאה… שהוא בסוד הבת הנכללת באמה…
האימא לוקחת אותה להיטהר במקווה הטהרה… ולקשטה בקישוטים רבים נאים ויפים… וכפי
מנהגים מסוימים בקהילות קודש שעושים חינה גדולה בהליכתה לטהר עצמה לפני החופה…
כך גם כלל כל נשמות ישראל מטהרים עצמם ב'וזרקתי אליכם
מים טהורים'… עד כדי הכרזת:
' ת ט ה ר ו ' . . .
של הכהן הגדול בקודש הקדשים בעבודת היום של יום
הכיפורים…
ומכאן ואילך הכול מתחיל להתכונן לשלב החתונה…
ובראש וראשונה תחת ד' כלונסאות החופה… שזה
עניין כניסתם של כלל ישראל תחת סכך הסוכה והחופה…
כאשר כל השבעה אושפיזין עילאין, שבעת הרועים,
באים לברך את החתן והכלה בשבעת ימי המשתה בשבעת ברכות הנישואין…
ובכל יום ויום לוקחים את הד' מינים בידיים, שהם
כלולים מכל הנציגים של כלל כל המינים של הצמחים הקיימים בעולם… כי הרי
חלקם נותנים טעם וריח וחלקם נותנים טעם בלי ריח וחלקם נותנים ריח בלי טעם וחלקם
אין להם לא טעם ולא ריח… ואת כולם לוקחים בידיים ומנענעים אותם לכל השש קצוות…
ובכוח כל זה אנו משתדלים לעורר רחמי שמים אצל החתן
העליון באופן שישפיע השפעת שפע הכתובה והמזונות לשנה החדשה על כל ההצטרכויות…
שיביא גשמי ברכה ונדבה באופן שנוכל לברך ברכת המזון והנהנין על כל השפע
שייתן לנו מתוך התחייבות הכתובה של:
א נ א א י ז ו ן
ו א פ ר נ ס ו א כ ל
כ ל . . .
כי כל הד' מינים הללו מרמזים גם לעניינים רוחניים נעלים
של ספירות הקודש כמובא בספרים, שהאתרוג הוא בסוד ספירת המלכות של היסוד, והלולב
הוא בסוד ספירת היסוד עצמו, והערבות הם בסוד הנצח וההוד, וההדסים הם בסוד חסד
גבורה תפארת… שהם כלל כל שבעת הספירות…
וכאשר אנחנו לוקחים אותם בידינו ומנענעים אותם לכל הששה
קצוות הרי בכך אנו מראים על רצוננו העז והחזק להמשיך עליהם ועלינו שפע חדש
ממרומים… שאור הדעת העליון ישפיע הארתו לכל השבע הספירות… לכל כלל הששה
קצוות…
כל זה בעצם בא לרמז שאנחנו רוצים להיות קשורים ומחוברים
לבורא כל עולמים בכל מקום ובכל זמן… כי מנענעים אותם ג' נענועים כאשר מוליכים
אותם לכל צד, ומיד מחזירים אותם עד הלב והחזה… לומר:
אוי! טאטע אין הימל… אוי! אבא שבשמים… אני
רוצה להיות מחובר אליך בגשמיות ורוחניות, גם מצד דרום וגם מצד צפון, גם מצד מזרח
וגם מצד מערב, גם מלמעלה וגם מלמטה… שבכל מקום ומקום ובכל זמן וזמן אזכה להיות
מחובר אליך…
עם כל הד' מינים הללו מסתובבים גם שבעת הקפות
סביב הבימה עם הס"ת… וביום הושענה רבה מסתובבים שוב שבעה הקפות…
כעין ההקפות שעושה הכלה סביב החתן מתחת לחופה…
בוודאי שבכל מנהגי ישראל יש רמזים לעניינים נעלים מאוד
השייכים לסודות רוחניים עצומים… ובכך מעוררים התעוררות עליון אצל הספירות
הרוחניות הנעלות הסתומים מאוד בעולמות עליונים… ומנסים לעשות מעשה לנענע אותם
בכדי שיוריקו וישפיעו גם עלינו שפע ממרומים… שפע רוחנית ושפע גשמית כאחד…
תורה וגדולה במקום אחד…
כל זה מביא אותנו לגמר החתימה של הושענא רבה…
בו מתרצה לנו החתן העליון לחתום אותנו לחיים טובים ומאושרים רוחניים
וגשמיים יחד…
ואז פורצת לה השירה והזמרה בשמחת יום הנישואין…
שהוא יום שמיני העצרת… יום הייחוד העליון בין כל נשמה ונשמה לבין אבינו
בשמים…
א פריילאכן יום
טוב סוכות
או א פריילאכער
יאר
מוטה