הכל התחיל בגיל הבחרות, גיל ה-15 – 17…

קשר טוב נרקם, ביני, מוטה פראנק – הירושלמי… לבין נחמן פריד ונחמן ליכטר – האמריקאים…

היינו קבוצת חברים, יחד עם, גיסי לעתיד, ידיד נפש, נחמן גרוסמן הי“ו… למדנו אז יחד, בשנות ה–מ“ד‘-והמ“ו, (84-86) בישיבת ברסלב בבני ברק, תחת הנהגתו של הרה“ח ר‘ שמעון ברגשטיין זצ“ל.

למרות שהיו בינינו שינויים רבים וגדולים… לפעמים כמעט תרתי דסתרי… שינויים חינוכיים של שוני תרבותי… שינויים המצויים בין ירושלמי ממאה שערים לבין אמריקאי מבורו פארק ופלטבוש… שינויים פנים מפלגתיים ברסלביים… אבל בכל זאת, דיברנו, שוחחנו, נקשרנו… נהפכנו להיות ידידים… וקשרי החברות נשארו להיות חזקות ואמיצות, גם לאחר שנים של נתק מקומות…

אני התחתנתי באלול מ“ו, עם זוגתי תחי‘, לבית ר‘ גבריאל גרוסמן הי“ו, ממקורביו של הרב רוזנפלד מארה“ב, ‘דער רעבי‘… ולאחר מכן, בעלותו ארצה, נמנה בין תלמידיו של ר‘ אליעזר ברלנד שליט“א ראש ישיבת ‘שובו בנים‘…

חביריי – המשיכו בינתיים במסלול לימוד בישיבות, חזרו גם בינתיים לארצות הברית, מקום לידתם משכבר הימים…

אבל הקשר לא ניתק…

* * *

נחמן פריד בא גם הוא בקשרי שידוכים, והתחתן עם בת זוגו תחי‘ לבית טוקצ‘ינסקי שיחי‘, נכדת הרה“ח ר‘ גדליה קעניג זצ“ל מקהילת ברסלב בעיר הקודש צפת, זה החזיר אותו להיות שוב בארץ, לתקופת מה… בתקופה זו החברות שוב התחדשה, בין היתר גם בלימוד בצוותא בשעות שלפנות בוקר ותפלת הנץ בכותל… נוסטלגיה מתוקה…

גם הקשר עם נחמן ליכטר התהדקה, אחרי נישואיו, דרך קשרי טלפונים…

* * *

השיא של קשרי הידידות, באו לידי ביטוי, במפגשים התמידיים שנערכו, כל שנה, בימי ערב ראש השנה וראש השנה, באומן, מקום ‘קיבוץ הגלויות‘ של חסידי ברסלב, מכל ארבע כנפות תבל… משנת ה‘תשמ“ט כאשר נפתחו שערי ציון הנעולים, היו כל החברים מתקבצים ועולים יחד ברננה לציון הקדוש אומנה לימי ראש השנה…

היינו משתדלים, באותם ימי הרת עולם, לשבת שעות רבות יחד, בדירתו של הרה“ח ר‘ שלמה זלמן דוד פריד ז“ל… בבניין שמאחורי הציון הקדוש.

השיחות הידידותיות נהפכו להיות למעין שיעור לקבוצת חברים וידידים…

* * *

שם, באומן, היה ר‘ שלמה זלמן דוד מאיץ בי: נו, מוטה! מתי תבוא כבר קצת לארצות הברית?…

מתי תבוא גם באמצע השנה להיפגש אתנו, שם?…

בוא נדבר, שם, יחד בעבודת השם יתברך…

בוא ונצית שוב ושוב את העבודה הברסלבית בלבות אנ“ש והחברים שפזורים בארצות הברית!…

למה שהמפגשים יהיו רק באומן בימי ראש השנה?…

הרי לאחר ראש השנה חוזרים הביתה ו… שוכחים כמעט את הכל!… וכי לא חבל?…

בוא! תנסה!…

* * *

נחזור קצת אחורנית… בשנת ה‘תשנ“ח, החליטו מוסדות ‘שובו בנים‘ להפריט את מוסדותיהם, עקב משבר כלכלי עמוק שבו היו שרויים…

ר‘ נחמן ברלנד הי“ו ביקש ממני לקחת על עצמי את הניהול של קבוצת הבחורים של ישיבת ‘אור תורה‘.

פחדתי… היססתי… לא הייתי רגיל בניהול של שום דבר, עד כה…

אבל ההשגחה פרטית סיבבה את שלה, ולקראת סוף שנת ה‘תש“ס לקחתי על עצמי את עול הניהול של קבוצת ‘אור תורה‘, בבחינת ‘במקום שאין איש השתדל להיות‘…

בשש השנים הבאות, שנות סא‘-סו‘, (2001-2006) מתוקף תפקידי לאחריות הכלכלית של הישיבה, נסעתי הרבה נסיעות לארצות הברית במטרה לגייס את הכסף הדרוש לניהול הישיבה… וממילא, כבדרך אגב… התגלגלו העניינים ומאוויו של ר‘ שלמה זלמן דוד זצ“ל התחילו לרקום עור וגידים… וכל נסיעה כזאת הייתה מלווה יחד מיט א פארבריינגן א שבת… פעם בביתו של ר‘ שלמה זלמן דוד… ופעם בבית בנו נחמן פריד…

גם ה‘באר בשדה‘ התחיל בתקופה זו לרקום עור וגידים…

מתוקף תפקידי, גם בניהול הישיבה לצעירים ‘אור תורה‘, וגם במפגשים הרבים עם חבריי וידידיי בארצות הברית, כמו כן השתתפותי בכל עת מצא בחבורת קודש ‘כולל שבתי‘ בהנהגת הרה“צ ר‘ גמליאל רבינוביץ שליט“א, בכל המקומות הללו מסרתי שיחות ושיעורים המושתתים על אדני היסודות של דברי חיזוק ונחמה של רבנו הקדוש ר‘ נחמן בן שמחה זי“ע…

בעצת חבריי וידידיי, וכמו כן התמריצים החוזרים ונשנים של הרה“צ ר‘ גמליאל רבינוביץ שליט“א בעניין זה, התחלתי להקליט ולהעלות על גבי כתב, את הרעיונות שהייתי מוסר ברבים, באותם שיחות ושיעורים.

כאן המקום לציין, שהרבה מן השיחות והשיעורים נכתבו בשפת השיחה והשמוע‘ס… כפי אשר אכן נאמרו נתחדשו ונדברו, בדיבוק חברים בעצה ותושייה, (ומכאן גם הבהרה נחוצה, שבכל מקום שניסינו לצייר באופן חי ומוחשי דמות מסוימת מן המקורות, הרי ודאי שהדברים לא נאמרו, חלילה, בכדי לצייר ולגשם את דמות מעשה אבותינו הקדושים… כל דברינו הם אך ורק להמחיש לעצמנו, מוסר השכל ועצות נכונות, בדרך לימוד חיזוק, מתוך הנצחיות של תורת חיים, כפי הנוגע לאנשים כערכנו, ודי בזה). והכול במטרה לחזק ידיים רפות ולחזק ברכיים כושלות, כאשר עיניכם תחזינה מישרים.

* * *

והיות שנקודת הקוטב של כלל ה‘שיחות חברים‘ בינינו, היה תמיד סביב משאלה אחת ויחידה, אחת שאלנו מאת ד‘ אותה נבקש…

איך לזכות, בכל עת ובכל שעה, בכל מצב ובכל עניין, להמשיך שוב ושוב מחדש, את החיות והשמחה בחיי היום יום, יחד עם קיום המצוות והמעשים טובים, גם בענינים של ‘סור מרע‘ וגם בענינים של ‘עשה טוב‘…

ועל קוטב נקודה זו היינו משתדלים להאריך הרבה, בדיבורי השמחה והנחמה התקווה שהשאיר לנו רבנו הקדוש ר‘ נחמן בן שמחה זי“ע – אי לכך, הוסכם בין קבוצת החברים והידידים, להגדיר את חבורתינו בשם: ‘וחי בהם‘… וזאת על פי דברי קדשו של רביז“ל (בליקו“מ ח“ב תורה מ“ד):

כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות!

ואין הקב“ה בא בטרוניא עם בריותיו! (ע“ז ג.)

ולא ניתנה תורה למלאכי השרת! (קידושין נד.).

ועל המדקדים ביותר ומחמירים בחומרות יתירות עליהם נאמר (ויקרא יח): ‘וחי בהם‘ – ‘ולא שימות בהם‘! (יומא פה:).

כי אין להם שום חיות כלל… ותמיד הם במרה שחורה… מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושים. ואין להם שום חיות משום מצוה… מחמת הדקדוקים והמרה שחורה שלהם…

ביתר הרחבה, הובאו הדברים גם בספר שיחות הר“ן (סעיף רל“ה, עיי“ש היטב) וז“ל שם:

רביז“ל הזהיר מאוד, לבלי להחמיר חומרות יתירות בשום דבר!…

כי אין הקב“ה בא בטרוניא עם בריותיו…

ולא ניתנה תורה למלאכי השרת…

וגם העניין המובא בספרים שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקיים אותה המצוה עם כל החומרות והדקדוקים… אף על פי כן, גם באותה המצוה, אל יכנס בחומרות של שיגעון, ושטות, ומרה שחורה!… רק ידקדק בה בלי שיגעון בכל החומרות…

אבל בשאר כל המצוות, אין צריכים להחמיר כלל!!!…

והלוואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש, בלי שום חומרות…

וגם בעניין החומרות יתירות בפסח, לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי, ונכנסים במרה שחורות גדולות…

והאריך רביז“ל אז בשיחה זו, כי איש אחד שאל אותו שאלה אחת בעניין איזה חומרא בפסח – איך להתנהג, ואז התלוצץ ממנו מאוד… והרבה לדבר מעניין זה, שאין צריכים לחפש אחר חומרות יתירות, ושגעון, ובלבולים…

ואמר רביז“ל, שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בעניין זה מאוד, שהיו עולים על דעתו חומרות יתירות מאוד, והביא דגומא לדבר, על עניין החומרא של הכנת המים לפסח מחשש שיש במים השאובין איזה משהו חמץ… ופירט לנו מאוד איך שבתחילה היה נכנס בעניין זה בחומרות ומרה שחורה ודקדוקים יתירים… אבל עכשיו הוא מתלוצץ מזה… כי אין צריכין לחפש אחר חומרות יתירות, אפילו בפסח…

והאריך בשיחה זו הרבה מאוד, כי עיקר העבודה באמת, הוא תמימות ופשיטות! להרבות בתורה ותפלה ומעשים טובים! בלי לחפש לחדש דוקא חומרות יתירות…

* * *

באותם שש שנות ניהולי את ישיבת ‘אור תורה‘ נרקמו חדשים לבקרים קשרים טובים ומצויינים עם ידידים וחברים חדשים, בעלי הון ועשירים, במיוחד עם הצעירים שביניהם… לא אשכח את הטובה, שעשה לי בעניין זה, ידידי נחום קרלינסקי שיחי‘, שקישר אותי בקשרי חברות עם ידידי לייזר שיינר הי“ו שהוא חיבר וקישר אותי בידידות עמוקה עם שותפו צבי ליכטשיין הי“ו… את שניהם כבר פגשתי בשיעור שמסרתי בדירתו של נחמן פריד בימי ראש השנה באומן…

אין די מילים שיוכלו להכיל בתוכם את עומק הכרת–הטוב שאני רוחש כלפי שני הצעירים האחרונים הללו, בעזרה הגדולה שעזרו לי בכמה וכמה אופנים… והיות שרצונו של אדם זהו כבודו לכן עלי לשים לפי מחסום…

הצעירים הללו שמו להם גם למטרה לחבר עוד ועוד צעירים, עשירים, לדרכו ושיטתו של רבנו ר‘ נחמן זי“ע, כאשר המטרה היא לא רק בכדי לגייס כסף לצורך משהו מסוים, אלא בכדי לפרסם את הצדיק בעולם, לדבר מתורת רבנו ברבים, לזרז נשמות ישראל לעסוק בעצות הצדיק על מנת לברר ולזכך את האמונה הקדושה, ועל מנת להיות חזקים, לא מיואשים… ולשמוח בנקודות טובות… ולהשתדל להיות בין המתאספים באומן, ליד ציונו הקדוש, בימי ראש השנה…

שבתות רבות עשינו יחד בביתם של הידידים החדשים הללו, במונסי ובפלטבוש, ובכל שבת שכזו התווספו עוד ועוד נשמות ישראל להתוודע מהאור הגנוז הטמון ונעלם בדברי רבנו הקדוש, המחיים ומשיבים את הנפשות בשבעה משיבי טעם, ומאירים לארץ ולדרים עליה ברחמים…

בקיום שבתות אלו בתוך ביתם, וכמו כן בפעולות נוספות שהיינו מעלים ומבצעים אחרי שהיינו מטכסים עצה כל פעם… בכל אלו, הרגישו השניים, שהם מקיימים בזה רצונו וצוואתו של צדיק, כפי המובא בספר חיי מוהר“ן (חלק עבודת השם אות ק‘):

כמה פעמים היה מדבר הרבה עמנו, והזהיר אותנו מאוד לקרב נפשות להשם יתברך. להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם, כדי לעוררם ולהשיבם לקרבם להשם יתברך.

ורצונו היה אפילו לדבר עם בני העולם שיחות חולין בעסקי העולם… אולי יצמח ויתגלגל מזה דיבורים שיעוררו אותם להשם יתברך…

ואפילו אם לא יפעל כי אם תנועה בעלמא! שיכנס בהם איזה הרהור תשובה, או התעוררות לפי שעה, גם כן טוב מאוד…

מכל שכן שיכול להיות, שברבות הימים, כשידבר עמהם ויחזור וידבר, אולי יזכה לעוררם באמת להשם יתברך, ולקרבם לעבודתו יתברך, אשר אין דבר גדול מזה!… כמבואר בכל הספרים בפרט בספר הזוהר (שמות קכח) כמו שכתוב שם: זכאה מאן דאחיד בידא דחייבא … וקודשא בריך הוא משתבח ביה בכל עלמין…

ורביז“ל היה מאריך לדבר עמנו כמה וכמה פעמים מזה, וזרז אותנו לזה מאוד בכמה מיני לשונות…

וכמה פעמים היה מבזה אותנו בבזיונות על שאנו מתעצלים בזה…

ופעם אחת קרא אותנו: עצים יבשים! על שאין אנו מולידים נפשות, שיתקרבו להשם יתברך על ידינו…

ופעם אחת, בליל מוצאי שבת, עמדנו לפניו עם כמה אנשים, מהחשובים שלו, והוכיח אותנו מאוד, כמה שעות… על עניין זה. וסיפר אז הרבה מעניין זה.

גם היה רצונו שיסעו נסיעות בשביל זה… כדי לדבר עם בני אדם!

ואז, כשדיבר מזה להשתדל לקרב נפשות להשם יתברך, היה מתלוצץ… מאלו המשתדלים לקרב להשם יתברך רק את הפחותים במעלה מאוד, כגון עניים ואביונים ועמי הארצות… וכיוצא בזה אנשים השפלים במעלה…

כי העיקר הוא להשתדל לקרב להשם יתברך בני האדם הגדולים במעלה! שיש להם איזה חשיבות…

כי בני אדם כאלו קשה לקרבם מאוד… וכשזוכה לקרבם, אשרי לו!

כי הוא דבר גדול מאוד כשמקרב נפשות גדולות להשם יתברך… ואז, כל אלו הקטנים והשפלים במעלה, נופלים ונטפלים ממילא אליו ומתקרבים להשם יתברך, כי מתבטלים לגבי הגדול מהם, שנתקרב לדרך האמת להשם יתברך…

ושאלתי אותו ז“ל: מי הוא הגדול? והשיב בחיפזון (בדרך גערה, על שאני שואל דבר פשוט כזה…):

מי שהוא למדן יותר – חשוב יותר!

מי שהוא עשיר – חשוב יותר!

מי שהוא מיוחס – חשוב יותר!

והמובן מדבריו היה: שכל מי שיש לו איזה חשיבות ומעלה, אם מצד עשירות או מצד חכמה ויחוס, בודאי נשמתו גדולה וגבוהה ביותר… וכמו כן יש לו יצר הרע גדול ביותר… וגם בו תלויים כמה נפשות ביותר…

ועל כן העיקר, להשתדל לקרב מבני הנעורים החשובים שבעיר… כגון: בני העשירים… ואותן שמוחזקים בלימוד… ואז הקטנים מתקרבים ממילא…

* * *

לקראת ה‘תשס“ה, כאשר ראה ראיתי שסיבוכי החובות, מהעול של ניהול הישיבה, עולים ומשתרגים סביב צווארי… ואחרי התייעצות עם גדולי ישראל וחשובי אנ“ש, גמלה החלטה בלבי, לעשות השתדלות יתירה להיפטר מהחובות הרבים שכמעט והכשילו כוחי… צמצמתי רבות בהוצאות של הישיבה ‘אור תורה‘, העברתי את הישיבה ליישוב ‘חשמונאים‘. ההחלטה הייתה לנסות את כוחי לשנה נוספת, אחרי ‘תוכנית ההבראה‘ שעשיתי בניהול הכלכלי של הישיבה…

חבריי וידידיי, עשו הרבה מאמץ והשתדלות להוציאני ממיצר החובות… ולקראת שנת ה‘תשס“ז, גמרתי אומר, להוריד ממני כליל את העול הכבד של ניהול הישיבה ‘אור תורה‘…

ומאז, לקחתי על עצמי, בל“נ, להשתדל ביתר שאת וביתר עוז, בשיתוף פעולה עם ידידיי וחביריי הפזורים בעיירות: פלטבוש, בורו–פארק, לייקווד, וויליאמסבורג קוינס ומונסי. לורנץ, וודמיר, מנהטן, לונג–ביטש, וסיגט. עג‘ווער, וגולדס–גרין… לגלות ולפרסם דעת צדיק, דעת תורה, דיבורי חיזוק ונחמה, דיבורים המשמחים לב אנוש, למען דעת כי אין כד‘ אלוקינו בכל קראינו אליו…

אכן כן, אם באתי לתמצת את הפעילות שלי בכמה שורות בודדות הייתי אומר כך:

זה לי למעלה משני עשורים שאני בקשרי ידידות וחברות עם אנשים, מגוונים.

חבריי וידידיי מפוזרים בכמה יבשות וארצות: ארץ ישראל, אנגליה/בריטניה, ארצות הברית.

במהלך המפגשים שלי עם החברים והידידים בישראל ובעולם – במסגרת ההרצאות שאני מעביר, ובמסגרת השיחות האישיות שאני מקיים – יצא לי להיפגש עם מגוון רחב של בעיות אישיות מגוונות של חיי האדם בחיי היום–יום.

פגשתי המון אנשים – צעירים ומבוגרים, גברים ונשים – שמתייסרים וכואבים, בוכים ומבכים… וכאלו שכבר גם צועקים ושואגים… ומעל הכול, המשותף בין כולם: כולם מחפשים מפלט! פתרון! ישועה! – לצרות ולייסורים הפוקדים אותם, בזה אחר זה, רוחניים וגשמיים כאחד.

את הכלים למציאת פתרונות לבעיות החיים אני שואב בעיקר מתוך הספרות הרחבה, המצוי לרוב, בארון הספרים הענק של העולם היהודי לדורותיו. במיוחד הנני קשור בקשרי אהבה להשקפת עולמו שהשאיר אחריו רבי נחמן מברסלב (תקל“ב – תקע“א 1772 – 1810). ותלמידו המסור רבי נתן מברסלב (תק“מ – תר“ה. 1780 – 1844).

עברתי גם הכשרה מקצועית בתחום ה‘גישור‘ וה‘גישור המשפחתי‘. וזאת בכדי לשכלל את התוצאות של פתרון בעיות – במיוחד כאשר מדובר בסכסוכים בין אנשים וקבוצות. השפה ה‘גישורית‘ והכלים ה‘גישוריים‘ באו לעזרתי, במיוחד, כאשר עבדתי בתחום החינוך (ניהול מוסד חינוכי לצעירים גילאי 13-20).

* * *

וכאן ודאי המקום לציין, ולהרחיב את היריעה, על גודל המסירות של אשתי נוות ביתי רבקה שתחי‘, על כל גדלות נפשה, לעמוד לימיני ולתמכני ולסעדני, בכל עת מצוא… והכול בכדי שאוכל לבצע בכל פעם מחדש ובשלמות את עבודת הקודש הזו…

מעבר למסירות שלה לאפשר לי את הנסיעות התכופות לחו“ל, ולהיעדר שבתות רבות מהבית ומהילדים… הרי מעבר לכל זה, גם את השבתות שכבר ערכתי בביתי, הרי ביתנו נהפך להיות הרבה פעמים כרשות הרבים… בימי השבתות כבימי החול… ואין לך כמעט סעודת שבת אחת שלא יתארחו על שולחן הבית כמה וכמה אורחים, ולפעמים גם קרוב לעשרים…

בכדי להמחיש את כל גדלות נפשה ומסירותה, אציין את העובדה, שבכדי לנסות לשמור על חיי משפחה תקינים ואווירת היחד המשפחתית, היינו צריכים להחליט, שלפחות אחד לחודש, נשתדל ונעשה מאמץ, שיהיה בבית אוירה של ‘שבת–משפחתית‘…

כמעט בכל שבת ושבת, מצאו הבנים והבנות של חברים וידידים מחו“ל, שנשלחו ארצה לשנה שנתיים של לימוד, מצאו בביתנו את המקום המרגוע לנפשם… באווירה הטובה שנתנו כל בני הבית לכל סוגי האורחים…

האוכל המשובח, הטעם הטוב, האסתטיקה, הטוב לב, החיוך על השפתיים, המאור פנים, שאשתי נוות ביתי תחי‘ הייתה מקבלת כל אורח, עשו את שלהם, וחבר מביא חבר…

אין בדבריי שום מליצה והגזמה כאשר אכריז בקול רעש גדול: כל מה ששלי – שלה הוא!…

* * *

בכל מפגש ומפגש עם קבוצת החברים והידידים, מתקיים בנו מאמר הכתוב (בראשית כט‘):

“והנה באר בשדה, והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, והאבן גדולה על פי הבאר, ונאספו שמה כל העדרים, וגללו האבן מעל פי הבאר, והשקו את הצאן“…

אמנם כן, אין ב‘באר בשדה‘ משהו מכוחי ועוצם ידי, כל ה‘באר בשדה‘ מושתת ובנוי על כח הרבים של ה‘ונאספו שם כל העדרים‘…

ביחד, בכוחות משותפים, בשיחות רעים ובקול הניגון השירה והזמרה… היינו משתדלים ‘לגלול את האבן‘ – ‘זה היצר הרע‘ (בראשית רבה פרשה ע‘).

זה היצר הרע המאבן ומהפך את לבנו ‘לב בשר‘, להיות רח“ל, ל‘לב אבן‘… אבל בכוח הרבים, בכח ה‘ונאספו‘… היה מתקיים ‘וגללו את האבן מעל פי הבאר‘… ואז ממילא ‘והשקו את הצאן‘…

כי כוחו הגדול של רבנו הקדוש והנורא, ר‘ נחמן בן שמחה ופייגא, היא עד אין קץ ועד אין סוף… יש לו באמתחתו עצות ישרות, תרופות מרפא לכל מחלה וכאב ומחוש… וכפי שאמר לי הרה“צ ר‘ גמליאל רבינוביץ שליט“א: לדעתי, האנטיביוטיקה העיקרית לדורנו זה, אלו רק דברי קודשו של רבנו ר‘ נחמן זי“ע…

כי כאשר כל יחיד ויחיד נמצא לבדו במערכה, קשה הדבר ביותר… אבל ‘הן אל כביר לא ימאס‘… כי גדול כוח הציבור… ולכן אמרו כל רועי הצאן (שם): ‘לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן‘…

כי רק יעקב אבינו, הצדיק האמת, הוא אשר בכוחו ‘לגלול, באצבע קטנה, את האבן, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, כי כוחו גדול מאוד‘… (רש“י שם, ועיין היטב דברים ערבים ונפלאים בענייין זה בספר ‘ליקוטי הלכות‘ – הלכות מתנה, הלכה ד‘ אות יג‘). אבל תלמידיו, בכל דור ודור, צריכים להתאסף, להתקבץ, לשבת שבת אחים יחדיו, וכולי האי ואולי, יצליחו, לפחות לפי שעה, לגולל את האבן הכבדה שעל פי הבאר ולהשקות את צאן נשמתם …

וגם אם וכאשר הם חוזרים ומתפזרים, הרי נאמר שוב: ‘והשיבו את האבן למקומה על פי הבאר‘ – שכיון שהם יוצאים להם, יצר הרע חוזר למקומו… (מדרש רבה שם) – בכל זאת, כבר גילו לנו צדיקי אמת דבר אמת: לית רעותא טבא דאיתעביד!… כי כל נקודה ונקודה מצטרף לחשבון גדול, וכולם באים לעזרת אותו אדם בשעת הצורך! …

* * *

והיות שכתבו הספרים שיש עניין לרמז את שם המחבר בתוך שם החיבור שהוא מוציא לאור, הרי גם לזאת מצאתי ראיתי רמז, כי: ‘בא“ר בשד“ה‘, יוצא במכוון כמנין: ברו“ך מרדכ“י (עם האותיות והתיבות והכולל).

ואם נרצה, נוכל לרמז בו גם את שם הכינוי, השגור בפי כל: מוטה! כי:

ז“ה מוט“ה פראנ“ק (עם אותיותיו) עולה במכוון כמנין: בא“ר בשד“ה…

* * *

להשלמת התקציר על כלל עניין המטרה של ה‘באר בשדה‘ אעתיק בפניך את מה שכתב מורנו הרב רבי נתן מברסלב בספרו ליקוטי הלכות (בהלכות מתנה הלכה ד‘ אות יג‘ הנ“ל) וזהו תמצית דבריו שם:

“מתוך המעיין היוצא מבית הוי“ה, מבית קודש הקדשים, ממנו הרי מתפשטים כמה וכמה בארות ונחלים, מעיינות ותהומות, היוצאים בבקעה ובהר…

ובכל מקום שחופרים יכולים למצוא בארות ומעיינות של מימי הדעת, הנותנים עצה לכל מקום ולכל דרגא… רק שצריכין לחפש ולבקש הרבה…

ועל פי רוב הבאר כבר חפור ומוכן לשאוב מים ממנו… אבל רק האבן הגדולה שעל פי הבאר, שהם כלל המניעות והתאוות והבלבולים הם הם המעכבים“…

לכן אפתח פי בשיר ורננה מתוך תודה והודאה על העבר, ושוב אפיל תפילתי ותחינתי על העתיד, לפני שוכן במעונים:

אנא! עזור נא לי, בכוח יעקב אבינו הרועה נאמן, ובכוחם של כלל הרעיא מהימנא שבכל דור ודור, ובמיוחד בכוחו הגדול של הרועה הנאמן ששלחת לנו באחרית הימים, בעקבתא דמשיחא, הוא הנ‘חל נ‘ובע מ‘קור ח‘כמה, שאזכה תמיד, בכל עת, לגולל בקלות את האבן הגדולה שעל פי הבאר…

ואזכה בכל עת מצוא לגלות לעצמי, ולכל הסובבים אותי, את ה‘מים עמוקים עצה בלב איש‘… ונזכה שתמיד יהיה לנו חלק עם ה‘איש תבונה ידלנה‘ (ועיין היטב ליקו“מ ח“ב תורה ה‘), שבכוחו לדלות ולגלות את המים הללו, המגדלים כל עצה ומידה נכונה, למען נדע, כי אין כד‘ אלוקינו בכל קראינו אליו, ולהודיע שהוי“ה הוא האלוקי“ם, ואין עוד מלבדו, אפס זולתו!

ברוך מרדכי פראנק

(מוטה)

בהרה“ח ר‘ חיים יהודה לייב שליט“א ולאמי מורתי אדל תחי‘

נכד להני תרי צנתרי דדהבא – מחשובי חסידי ברסלב בקרתא דירושלים

הרה“צ ר‘ שמואל שפירא זצ“ל

והרה“צ ר‘ נחום יצחק שמעון פראנק זצ“ל