פרקי אבות פרק ב' מחזור ד' לקראת שבת פרשת כי תצא ה'תש"ע

היום קצר והמלאכה מרובה. לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה רשאי להיבטל ממנה. כוונות אלול.

 

ערב
שבת פרשת כי תצא ה'תש"ע

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

פרקי אבות פרק ב' מחזור ד'

לקראת שבת פרשת כי תצא

 

 

ר' טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים
עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק…

 

המפרשים מסבירים שר' טרפון, כידוע, היה עשיר גדול…
הרבה עבדים הרבה משרתים הרבה כוח עבודה היו צריכים אצלו על מנת להספיק לסיים את כל
המלאכה המרובה… והמציאות היא, שגם כאשר היום קצר, ויש גם שכר
הרבה
לתגמול העבודה, כי השכר היה בהתאם… שכר הרבה… בכל זאת עדיין הפועלים
עצלים…
ועם כל זאת הבעל הבית היה דוחק…

 

ר' טרפון לקח את כל זה למשל על מציאות החיים של כל חיי
העולם הזה…
היום קצר… כל
היום… כל ימי חיי העולם הזה קצרים הם… קצרים המה מאוד…

 

כל אחד ואחד, גם אלו אשר אכן זוכים לאריכות ימים ושנים,
בכל זאת כל זה נחשב ל'היום קצר'… והרי על כך מצאנו כתוב כמה פעמים בתנ"ך את
לשון הפסוק:

 

'ימינו כצל'…

 

והמדרש מביא על כך:

 

'לא כצילו של אילן… ולא כצילו של עוף הפורח… אלא
כצילו של דבורה שיש לה כנפיים ואינה עושה צל'…

 

כך חייו של כל ואחד פורחים ונעלמים להם כאילו לא היו…

 

היום קצר… כל ימי חייו של כל אדם, קצרים הם… נעלמים מהר… עוברים מהר…

 

ומצד שני, המלאכה מרובה… יש הרבה מה לעשות במשך
כל ימי חיינו הקצרים והמהירים… הן בענייני 'סור מרע' והן בענייני 'עשה
טוב'…

 

ובכל זאת, עדיין הפועלים עצלים…

 

הגוף של כל אחד… הרמ"ח אברים והשס"ה
גידים… הטבעים של כל אחד ואחד… כולם מונחים במצב של עצלות הרוח…
בתוך
מלאכה מרובה כזאת… ובמציאות של מהירות החיים הללו…

 

ובכדי לעורר את האדם מתרדמתו, בא ר' טרפון לעורר את כל
אחד ואחד מאתנו בשתי אופנים…

 

מצד אחד הוא מעורר אותנו בידיעה שהשכר הרבה…
הרי יודע הינך כמה שכר הרבה ממתין לכל אחד ואחד שמצליח להרבות פעולות טובות…

 

ומצד שני מעורר ר' טרפון את כל אחד ואחד מאתנו, בידיעה שהבעל
הבית דוחק…
הבורא כל עולמים אינו מוותר… הבורא כל עולמים יכול גם לדחוק את
האדם…

 

והגית בו יומם ולילה… תורה ותפלה… מצוות ומעשים
טובים… סור מרע ועשה טוב…

 

יסוד ההתעוררות היא מהירות ופריחות הזמן… שצריך
כל אחד ואחד להתבונן היטב במשך כל ימי חייו, איך שימי חייו פורחים מהר… היום
קצר… ובמהירות עצומה עוברים על האדם רגע אחרי רגע… דקה אחרי דקה… שעה
אחרי שעה… יום אחרי יום… שבוע אחרי שבוע… חודש אחרי חודש… שנה אחרי שנה…

 

כן, כן, הכול פורח מהר מהר… היום קצר… ובתוך
היום קצר הזה יש עבודה מרובה… אבל דע לך, שעל העבודה המרובה הזאת יש מצד
אחד שכר הרבה… אבל מצד שני יש גם בעל הבית שדוחק להשלים את
המלאכה…

 

*
*  *

 

בליקוטי מוהר"ן (ח"א תורה מ"ט) מדבר רבנו ר' נחמן מברסלב הרבה מעניין גדולת
ומעלת התשובה… אנחנו הרי כעת נמצאים בחודש אלול, חודש התשובה… שם
במאמר, מביא רבנו את המאמר חז"ל: 'גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד'…
רבנו הקדוש מדבר שם הרבה על גדולת הכוח של התשובה שבכוחה להפוך הכול לטובה…

 

המאמר שם בנוי על הפסוק: 'והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש
כגיבור לרוץ אורח'…
שבעל התשובה הרי הוא כשמש,
שיוצא אחרי הלילה הארוך…

 

והוא יוצא כגיבור על הארץ מתוך חשכת הלילה… 'כגיבור
לרוץ אורח' על אף כל הלילה הארוך שעבר עליו עד עכשיו בחושך…

 

אבל נשאלת השאלה: מה באמת עושים עם כל הזמנים הללו שהיו
בחושך?… הרי גם את הזמן הזה צריך לתקן?… ואיך מתקנים זמן שהלך לאיבוד?…

 

ודאי, שעצם זה שהוא מתעורר לעשות תשובה זה חשוב מאוד…
חשוב ביותר… כי הוא מציל את חייו שמיום זה ואילך… אבל מה עושים עם כל הימים
שכבר עברו עליו בחושך… מה עושים עם כל אותם הימים והזמנים שלא למד בהם, ולא
התפלל בהם, ולא עשה בהם מצוות, ואף גם זאת, שעשה בהם דברים נגד רצונו יתברך, איך
מתקנים את כל אותם הימים והזמנים שהלכו, לכאורה, לאיבוד?!…

 

מגלה לנו שם רבנו הקדוש, שאכן בעל התשובה צריך מאוד מאוד
להזדרז בעבודתו… ולהיות 'זריז ונשכר'… כי הוא צריך לחטוף הרבה במהירות
גדולה… כדי שיספיק לחטוף עוד ועוד…
שישלים את החסר… שישלים את מה שהחסיר…

 

'איהר דארפט זיך זייער יאגן איהר זאלט נאך קענען עפעס
חאפין'…
כלשונו של רבנו
הקדוש שם.

 

*
*  *

 

וההסבר בעניין המהירות שצריך למהר ולהזדרז, שמעתי מסבי
מורי הרה"צ ר' שמואל שפירא זצ"ל וממו"ר הרה"ח ר' לוי יצחק
בנדר זצ"ל
, שניהם כאחד פירשו את דברי רבנו הקדוש, על פי דבריו שהוא מגלה
בליקוטי מוהר"ן
(ח"ב
תורה נ"ט)
על מאמר חז"ל:
'יש זריז ונשכר ויש זריז ונפסד', ותמצית הדברים שם:

 

כי מי שהוא עובד ד' מנעוריו, כאברהם אבינו, שמגיל 3 הכיר
את בוראו, והוא הולך מיום ליום ממדרגה למדרגה, 'ואברהם זקן בא בימים'… הרי ודאי,
שהוא אינו צריך למהר ולהזדרז לחטוף מצווה אחר מצווה… כי הוא במדרגה כזאת שהוא
יכול להשיג גם את ההשגות אלוקות שיש בין המצוות…

 

כי הרי 'מצווה גוררת מצווה'… ואם כן, יש בודאי
מה שמקשר בין מצווה למצווה… יש עבודה והשגה ששייך למקום של 'בין המצוות'… שזה
סוד: כל דיבורי התורה שיש בין מצווה למצווה…
(וכמבואר גם בארוכה בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה
כ"ב).
ועל כן, אותם הצדיקים
צריכים להתבונן בין מצווה למצווה, על מנת להשיג את אותם ההשגות הרוחניות… כי
הזריזות אצלם זה בחינת 'זריז ונפסד'…

 

אבל מי שהוא בעל תשובה, שעברו עליו ימים ושנים בחושך…
הוא צריך להזדרז מאוד, ולחטוף, מהר, מיד, בזריזות, מצווה אחר מצווה… ולא להתעכב
בין מצווה למצווה… כי עליו נאמר 'יש זריז ונשכר'… כי הוא צריך לחטוף
ולהשלים את כל מה שהחסיר עד היום… להחזיר את כל הימים שעברו עליו בחושך…

 

*
*  *

 

כל זה נכלל בדברי ההתעוררות של ר' טרפון,
שמתאימים כל כך לימים שאנו נמצאים בתוכם, ימי חודש אלול:

 

היום קצר… והמלאכה מרובה…

 

כל שכן וכל שכן, כאשר חטאנו עוינו ופשענו, ואנו מתעוררים
עתה בימי אלול הללו לעשות תשובה… הרי ודאי שצריך לצאת מהמצב של הפועלים
עצלים…
כי צריך להזדרז מאוד מאוד לחטוף כמה שיותר מתוך המלאכה המרובה
באותם הימים הקצרים שעוד נשאר לנו אחרי שכבר עברנו כל כך הרבה ימים ושנים בחושך…

 

את הפרק הזה במסכת אבות לומדים השבוע, פרשת כי תצא, שהוא
כמעט באמצע, בתווך, של חודש התשובה…
ומעוררים את האדם: דע לך, שצריך אתה
להתעורר… כי היום קצר… והמלאכה מרובה… ותראה איך שבכל זאת הפועלים
עצלים…

 

עד מתי עצל תשכב?..

 

מתי כבר תחטוף איזה התעוררות לעשות תשובה?…

 

מתי כבר תקום משנתך?…

 

מתי כבר תתקרב שוב להשי"ת?…

 

צועקים לכל אדם:

 

קום כבר משנתך!…

 

תפסיק לישון את ימי חייך!…

 

עד מתי יהיה מצב אצלך של ה'פועלים עצלים'…

 

ומעוררים את האדם בשני אופנים:

 

מצד אחד מגלים לו שיש שכר הרבה… הרי יש כל כך
הרבה שכר…. גם בעולם הזה…

 

כן, גם בגשמיות, כאשר תצליח לעורר את העת-רצון, הרי יכול
אתה לזכות שיהיה לך ב' שולחנות במקום אחד… תורה וגדולה במקום אחד… 'שכר
הרבה'…

 

אבל העיקר ברוחניות, לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה,
לחיי הנפש רוח ונשמה שלך… של הרגשת קרבת אלוקים… שעל זה ודאי 'נאמן הוא בעל
מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך'…

 

ומצד שני מעוררין אותו גם ביראת העונש של 'בעל הבית
דוחק'…

 

השי"ת יכול לדחוק, להכות, להעניש… ולא רק
בגיהנום, לעתיד לבוא, אלא, רח"ל, גם בעולם הזה…

 

וגם אם מאיזה שהיא סיבה, הוא בכל זאת לא יכה אותך
בגשמיות, ותצליח להרוויח כסף כבוד קריירה, אבל הוא יכה אותך, חלילה,  בנפש… הוא יכול לקחת ממך את כל הרגשת
החירות… את כל הרגשת שלוות הנפש… את שמחת הנפש…

 

כי ר' טרפון בא לעורר את כל אדם, ובמיוחד את הבעל תשובה,
בשני אופנים… גם ביראת העונש וגם ביראת הרוממות…

 

כי מצד אחד הוא מגלה לו שידע בידיעה ברורה שיש 'שכר
הרבה'…

 

כי 'שכר הרבה' ודאי שאין הכוונה שכר רק בעולם הזה… כי
הכלל הוא 'שכר מצווה בהאי עלמא ליכא'…

 

ו'שכר הרבה' עיקר הכוונה על השכר של העולם הבא… שכר של
קרבת אלוקים… שעל זה אומר ר' טרפון במשנה הבאה: נאמן הוא בעל מלאכתך שישלך לך
שכר פעולתך… ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא….

 

כי עיקר תשלום שכר לנפש זה ה'קרבת אלוקים' שזוכה האדם
בכוח עשיית הטוב והבריחה מן הרע… כי גם בעולם הזה הוא זוכה בכוח זה לטעום, מעט
מן המעט, של ה'קרבת אלוקים' שיזכה לזה בשלמות לעתיד… לכן גם כשהוא עדיין בעולם
הזה, בלבוש הגשמי, נותנים לו לטעום טעם מעין
עולם הבא… כי עיקר מתן שכרן של צדיקים הוא לטעום את הטעם שלעתיד
לבוא… טעם של חיי הנשמה…

 

כי 'שכר מצווה בהאי עלמא ליכא' נאמר בעיקר על עניינים
גשמיים… שלא כל אחד זוכה בעולם הזה לשתי שולחנות של תורה וגדולה במקום אחד…
ולכן, יש הרבה פעמים, והאדם עדיין לא זכה שייוושע גם בענייני הגוף… כי הרבה
פעמים גם אחרי עשיית הטוב, עדיין לא זכה האדם להיוושע בענייני הגשמיות כדוגמת: כסף
ועשירות… זיווגים ושלום בית… רפואת הגוף ושלוות הנפש…
על אף שלפעמים
יוכל האדם, בעידן עת-רצון, לפעול ישועה שלמה גם בענייני הגוף, אבל הרבה פעמים
עדיין מתקיים בו 'שכר מצווה בהאי עלמא ליכא'…

 

לכן צריך לחדד שוב ושוב את דברי ר' טרפון:

 

'נאמן הוא בעל מלאכתך שישלך לך שכר פעולתך'…

 

כי השי"ת ודאי נאמן הוא לשלם לך כל מה שהינך
צריך… וזה שעוד לא נושעת, אין זה, חלילה, כי הוא אינו יכול… או שאינו רוצה…
חלילה… 'כי נאמן הוא בעל מלאכתך שישלך לך שכר פעולתך'… אבל 'דע, שמתן שכרן
של צדיקים זה לעתיד לבוא'…
כי עיקר מתן שכר לנפש רוח ונשמה שלך, זה כאשר
תזכה להרגיש מהטעם של לעתיד לבוא… מהטעם של 'קרבת אלוקים'…

 

כי על זה אמר דוד המלך:

 

'ואני קרבת אלוקים לי טוב'…

 

שהשכר הזה של 'קרבת אלוקים', זה יש גם בהאי עלמא… וזה
נותן כוח ועז ותעצומות לעבדי ד' לעבור את ייסורי העולם הזה… כי הם מרגישים
בפנימיות נפשם הארה של לעתיד לבוא… הארה של 'ואני קרבת אלוקים לי טוב'…

 

*
*  *

 

כי בעומק דברי ר' טרפון מסתתרים סוד כוונות אלול
שרבנו הקדוש מאריך לגלותם ולבארם
(בליקוטי
מוהר"ן ח"א תורה ו' ובליקו"מ ח"ב תורה פ"ב עיי"ש
באריכות)
ותמצית הדברים שם בנויים
על הפסוקים:

 

'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הינך'… 'בקי
ברצוא' 'בקי בשוב'… 'אני לדודי ודודי לי'…

 

כי כל זה נכלל גם במשנה הנוספת של ר' טרפון:

 

'הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור… ואי אתה
רשאי ובן חורין להיבטל ממנה'…

 

כי אותו ר' טרפון, שבא במשנה הראשונה לעורר את האדם
בכאלה דברי התעוררות, גם יראת העונש וגם יראת הרוממות, אותו ר' טרפון, הוא
עצמו,
היה אומר, דע לך! שגם הקב"ה יודע את כל הקשיים שעוברים עליך בהאי
עלמא…

 

ולכן , דע לך! לא עליך המלאכה לגמור!!!… לא עליך
המלאכה לגמור!!!…

 

זכור תזכור: שלא עליך מבקשים לגמור, לסיים, להשלים…
רק הקב"ה יסיים, ויגמור… וזהו דבר חיזוק עצום ביותר…

 

ר' נתן הרי אמר פעם: על כל כף של התעוררות צריך קערה
שלמה של חיזוק…

 

לכן בא ר' טרפון בעצמו, שעל אף שהיה איש חריף מאוד…
מתלמידי שמאי… שהיו קפדנים ביותר… ומצאנו בהרבה מקומות בחז"ל שר' טרפון
היה משתמש במילים בוטות וקיצוניות כדוגמת: אקפח את בני…
(ויש אמרה ידועה שאומרים שגם שמו של ר' טרפון מרמז
על כך: כי שמו כאילו בא להטריף הכול…)
ובכל זאת, אותו ר' טרפון, שכל כך מעורר את האדם במשנה
הראשונה שלו, אותו ר' טרפון עצמו, בא מיד ומחזק את האדם: דע לך שלא עליך המלאכה
לגמור…
לא עליך מוטלת החובה לסיים, להשלים, לנצח…

 

אל תיתן ליצר הרע להפיל אותך למחשבות של ייאוש… כאילו,
ממילא הרי לא תוכל לעשות תשובה בשלמות… ולכן, לכאורה, חבל על כל העבודה…
חבל אפילו להתחיל… כי הרי ממילא לא אצליח… ממילא לא אצליח ללמוד הכול…
ולשמור על העיניים בשלמות… אז למה לך להתחיל כלל?…
לכן בא ר' טרפון ואומר
לו לכל אחד: לא! אל תאמר כך! כי הרי לא עליך המלאכה לגמור…

 

אבל בו בעת צריך אתה שוב לדעת שאי אתה בן חורין להיבטל
ממנה… תעשה כמה שיותר… כמה שיותר להיות 'סור מרע'… וכמה שיותר להיות 'עשה
טוב'…

 

עוד קצת תנ"ך… עד קצת משניות… עוד קצת גמרא…
עוד קצת ספרי קבלה, ספרי מוסר, ספרי חסידות…

 

עוד קצת תפלת שחרית, מנחה, ערבית, תהלים, חצות,
והתבודדות…

 

עוד קצת שמירת עיניים… עוד קצת שבירת הכעס, והגאווה
והתאווה…

 

עוד קצת מצוות מעשיות…

 

גם כאשר אינך יכול לסיים, לגמור, להצליח, להשלים…

 

זכור תזכור, שוב ושוב, שמצד אחד 'לא עליך המלאכה
לגמור'… ומצד שני 'אי אתה רשאי להיבטל ממנה'…

                                                                                 

כי זכור תזכור שחז"ל כבר גילו:

 

'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו
לשמים'…

 

כי הרי מאמר זה נאמר על הקרבן מנחה של העני, והוא אינו
יכול להביא אלא מנחת סולת, ובכל זאת גם עליו נאמר 'אשה ריח ניחוח לד'… ו'נפש
כי תקריב'…
כי אצל הקב"ה יכול להיות חשוב לפעמים המנחת סולת של  העני יותר מהבהמה של העשיר… כי העשיר אולי
היה יכול להביא עוד יותר, והעני הביא בקושי את המנחת סולת… לכן נאמר עליו: 'נפש
כי תקריב' – 'כאילו הקריב נפשו'…

 

ולכן, ודאי כאשר הינך יכול לעשות יותר, הרי יש עליך
דרישה משמים לעשות יותר… בעל הבית דוחק… ואי אתה רשאי להיבטל ממנה…
אבל מצד שני, דע לך שגם כאשר הינך מצליח לעשות רק מעט מן המעט… הרי לא עליך
המלאכה לגמור…
וגם על זה נאמר 'אשה ריח ניחוח לד'…

 

*
*  *

 

כל דברי ר' טרפון הללו בלולים, כאמור, יחד עם ההשגות
הנפלאות שרבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב גילה לנו על עומק דרכי התשובה, להיות בקי בהם
גם בעלייה וגם בירידה… בקי ברצוא בקי בשוב…

 

כי הדרך של החיזוק של רבנו לשמח עצמו בנקודות טובות אינו
בא, חלילה, להחליש את האדם מלהרבות עוד ועוד במצוות ומעשים טובים הן בסור מרע והן
בעשה טוב, חלילה וחס מלהעלות מחשבה זרה כזאת על לבנו, אדרבה ואדרבה, בו בעת
שמתברר לו לאדם כמה גדול וחשוב כל נקודה טובה… ואיך שהוא, ואיך שיהיה, יש לו
תקווה עדיין… דווקא בגלל זה, יתגבר בכל כוחותיו, גם עתה, לחטוף עוד ועוד מצוות
ומעשים טובים בעניינים של סור ומרע ובעניינים של עשה טוב…

 

כי בכל עת ברור לו לאדם שאם למדת תורה הרבה נותנים לך
שכר הרבה…
ולכן ודאי שצריך לראות לחטוף עוד ועוד, תורה ותפלה, מצוות ומעשים
טובים, כדי להרבות את השכר הרבה ברוחניות ובגשמיות…

 

כי מצד אחד על כל אחד לדעת ולהאמין שד' אתו, עמו,
אצלו… וגם כאשר המצב הוא של 'אציעה שאול' בכל זאת 'הינך'… כי כל
נקודה טובה חשובה מאוד… וצריך להיות מאוד 'בקי בשוב'… וצריך לזכור היטב
ש'דודי לי'

 

אבל מצד שני צריך שידע נאמנה גם את ה'אם אסק שמים שם
אתה'…
את ה'בקי ברצוא'... את ה'אני לדודי'… שעדיין לא
התחלתי כלל… ו'בעל הבית דוחק'…

 

כי באלו המילים, הפשוטות לכאורה, כלולים כלל כל הכוונות
שהאר"י הקדוש נתן לתלמידיו לכוון בשמות הקדושים… ואנחנו, לפי מחשבתנו, בשעת
הירידות ובשעת העליות, גם מעוררים את כוח השמות הקדושים, להמשיך עלינו רוח קדושה
מאותם השמות השייכים לכוונות אלול…

 

ולכן עלינו מוטל בכל עת להרבות אצלנו מצד אחד את המחשבות
של ההתעוררות שבעל הבית דוחק… ואי אתה רשאי להיבטל ממנה… ואם למדת תורה הרבה
נותנים לך שכר הרבה… שכל זה הוא בסוד בקי ברצוא… אני לדודי… אם אסק שמים ?
שם אתה…

 

ומצד שני נזכור היטב שלא עליך המלאכה לגמור… ונאמן הוא
בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך שכל זה הוא בסוד בקי בשוב… ודודי לי… אציעה
שאול ? הנך…

 

כי כל זה הוא סוד הפעמיים בקי ובקי… שבדרך רמז הם
מרמזים על דברים גבוהים ונעלמים
(בק"י
גימטריא הוי"ה אלוקי"ם… בק"י זה ר"ת י'חוד ב'רכה ק'דושה…
ובדרך רמז אפשר להוסיף שהדרך לאומן עוברת בדרך כלל דרך קי"ב… גם
בהלוך וגם בשוב… כי זה בא להזכיר לנו לזכור היטב את הפעמיים בק"י פעמיים
קי"ב…).

 

ובכוח זה שאנחנו נצליח לחשוב על המחשבות הפשוטות הללו:
לא ליפול לגאווה… ולא ליפול לייאוש… בכוח זה נזכה להאיר את אור הדר"ך,
שהוא הגימטריא של פעמיים בק"י… שהוא דר"ך התשובה… באופן שנזכה
להתחיל ללכת בדרכי התשובה… ולהיות חזקים להמשיך בכל דרכי התשובה…  עדי נזכה להתקרב בשלמות לבורא כל עולמים.

 

א לעכטיגער שבת

 

מוטה

 

 

 

כתיבת תגובה