פניני 'באר בשדה' פרשת כי תבוא ה'תשע"א

אים וסיד ואני אבנה בנינים נפלאים – הכנה לנסיעה לאומן לימי ראש השנה ה'תשע"בבני הירדן – תנו לי אב

 

ערב שבת כי תבוא ה'תשע"א

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

לקראת שבת פרשת כי תבוא

 

ובו גם הכנה דרבה

לנסיעה לאומן לימי ראש
השנה ה'תשע"ב

 

 

והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ… והקמת לך אבנים גדלות ושדת
אותם בשיד
 וכתבת עליהן את
כל דברי התורה הזאת, בעברך, למען אשר תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך ארץ זבת
חלב ודבש… והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה… בהר עיבל… וכתבת על
האבנים אל כל דברי התורה הזאת באר היטב
 וכתבת על האבנים את כל דברי
התורה הזאת
 
(דברים
כז, ב- ח)

 

האבנים היו גדולות
וכבדות…

 

במסכת סוטה (לד.) אומרים חז"ל:

 

אמר ר' יהודה: אבא חלפתא ור' אלעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי עמדו על
אותן אבנים ושיערום, וכל אחת שקולה הייתה כארבעים סאה…

 

ובמפרשי הש"ס מובא:

 

שהייתה כל אבן ברוחב אמה על אמה ובגובה ג' אמות… שהוא כשיעור
ארבעים סאה מים של מקווה…

 

*  *  *

 

אבנים אלו, יהושע ציווה
ליטול מקרקע נהר הירדן…

 

את האבנים נטלו בעוד
הכוהנים עוד ניצבו על עומדם במרכז הנהר, שמימיו נבקעו זה עתה… ובידיהם ארון
העדות, בו היו מונחים לוחות הברית…

 

העם כולו כבר הספיק לעבור
ולעלות לתוך תחומי ארץ כנען…

 

וכל עוד בני ישראל עברו
את נהר הירדן הרי המים הזורמים בנהר הירדן ניצבו כמו נד… וגבהו למרומים…

 

כמאמר חז"ל בסוטה
שם:

 

וכיון שנטבלו רגלי כוהנים במים, חזרו המים לאחוריהם, ויעמדו המים
היורדים מלמעלה, וקמו נד אחד…

 

וכמה גובהן של מים? שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל…

 

ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר: היו המים נגדשים ועולין כיפין על גבי
כיפין יותר משלוש מאות מיל… עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב…

 

ובתוס' שם הוסיפו:

 

שחומת המים עלה למעלה מגבהי העננים… עד לבו של רקיע…

 

*  *  *

 

והנה, באותו זמן של נס
בקיעת הירדן, מורה להם יהושע לשנים-עשר איש, שנבחרו מכל שבטי ישראל לתפקיד
זה,
 לשוב אל מקום עומדם של הכוהנים בתוך הנהר:

 

ויאמר להם יהושע עברו לפני ארון ד' אלוקיכם והרימו לכם איש אבן אחת
על שכמו למספר שבטי בני ישראל… שאו לכם מזה מתוך הירדן, ממצב רגלי הכוהנים הכין
שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם… וישאו שתי עשרה אבנים מתוך הירדן… ויעברום
עמם אל המלון וינחום שם…
 (יהושע
ד, ה-ח).

 

בכך, עוד לא הסתיימה
פעילות יוצאת דופן זו… בהתאם למסורת חז"ל בתורה שבעל פה בתלמוד, עמדו אבנים
אלו במוקד ההתעניינות של בני ישראל…

 

ובו ביום של צליחת הירדן, התעסקו כלל ישראל, כציוויו
של משה רבנו בפרשת השבוע,
 בהקמת אבנים… גם בתוך הירדן תחת מצב רגלי
הכוהנים… וגם בהוצאת אבנים נוספות מתוך הירדן והבאתם להר עיבל ומשם לגלגל 
(עיין היטב סוטה לה
ע"ב ובמפרשי הש"ס שם על כל פרטי חילוקי הדעות באותם האבנים…)
 הקמת האבנים הללו
דחו את ההתרכזות בעימות הצפוי עם עמי כנען…

 

סיפור האבנים הגדולות,
שמשה רבנו מצווה אודותם, כאמור, בפרשת השבוע, הפיגו במקצת את המתח והדריכות מפני
הבאות…

 

הם אף הקהו מתחושת
ההתפעמות, שאחזה בם לנוכח תחילת התגשמות החלום – בעמדם, סוף סוף, על אדמת ארץ
האבות וההבטחה…

 

כל אלו נשכחו… והאבנים
הגדולות הללו עמדו במרכזה של פעילות עניפה ומאומצת. כפי המסופר בדברי חז"ל:

 

"בוא וראה, כמה ניסים נעשו לישראל באותו יום. בו ביום עברו את
הירדן… ובאו להר גריזים ולהר עיבל, יותר מששים מיל…

 

ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם…

 

וכל העומד בפניהם מיד נתרז…

 

ואח"כ הביאו אבנים, ובנו את המזבח, וסיידוהו בסיד, וכתבו עליו
את כל דברי התורה כולה… באר היטב… בשבעים לשון…

 

והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו…

 

וברכו וקללו (הכוונה היא למעמד הברית בהר גריזים והר עיבל שליד שכם, ברית, שכללה
גם אמירת הברכות והקללות המובאים בתמצית בפסוקי פרשת השבוע. ועיין היטב במפרשי
המשנה והגמרא שם על סדר הדברים של הברכות והקללות ובניית המזבח).

 

ואחר כך קיפלו (פירקו) את האבנים ובאו ולנו בגלגל…" (סוטה לו. ועיין עוד
ילקוט שמעוני יהושע, יד).

 

*  *  *

 

והנה, היות שבדרך כלל
פרשה זו, פרשת כי תבוא, היא הפרשה שנקראת סמוך ונראה לפני ימי ראש השנה… 
(והרבה שנים היא גם השבת
שלפני תחילת אמירת הסליחות בהשכמה לפי מנהגי האשכנזים…)
 הרי ודאי שצריך להשתדל
להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות מקריאת הפרשה כהכנה ראויה לקראת הימים הבאים
לקראתנו לשלום…

 

והנה, היות שזיכנו השם
יתברך, שעל אף כל זאת שאנחנו נמצאים עתה בדור עיקבתא דמשיחא, בדור שפל זה, בכל זאת
זיכונו מן השמים, במתנת חינם, להיות מאלו המאמינים באמונה תמימה ושלמה בכל דברי רבנו
ר' נחמן מברסלב
 זי"ע שכל דבריו אמת וצדק…

 

והוא זה אשר זירז
אותנו בכל מיני לשונות של חיזוק וזירוז,
 לבוא ולהתאסף יחד נשמות ישראל
להיות אצלו על ימי ראש השנה… וכפי אשר הכריז ואמר:

 

מה אומר לכם: אין דבר גדול מזה… אין דבר גדול יותר מלהיות אצלי על
ראש השנה…

 

כי בראש השנה אני יכול לעשות תיקונים כאלו – אשר בכל ימות השנה אין
בכוחי לעשות…

 

כי בראש השנה כולם צריכים להיות אצלי איש בל יעדר…

 

ואשר על כן, אפשר
בודאי להבין את כל סיפור הקמת האבנים האלו אשר סדו אותם בסיד וכתבו עליהם כל דברי
התורה, כהכנה ראויה לקראת הנסיעה  הקדושה הזאת,
 שבו נתאסף יחד
עם שאר נשמות ישראל, אצל בית גניזתו וציונו הקדוש של רבנו ר' נחמן מברסלב בעיר
אומן אשר באוקראינה, ולהתפלל שם יחד ברננה בימי ערב ראש השנה ובימי ראש השנה, על
מנת לעשות רצון יראיו, רצון צדיק, ולזכות בזכות זה להיוושע בתשועת עולמים, בגוף
ונפש וממון, בפרטיות ובכלליות, עדי נזכה בקרוב לגאולת עולמים בביאת משיחנו, במהרה
בימינו…

 

*  *  *

 

כי רבנו הקדוש ר' נחמן
כבר הכריז ואמר:

 

אתם בלעדיי אינכם יכולים… אבל גם אני בלעדיכם איני יכול…

 

רבנו הקדוש ר' נחמן מכריז
ואומר
: אני צריך את נפשות
ישראל שיתקבצו סביבי בימי הרת עולם, בימי ראש השנה הקדושים, על מנת לעסוק בתיקון
העולם בפרטיות ובכלליות…

 

כי אני קיבלתי מתנה מהשם יתברך שאני יודע מהו ראש השנה… לא קיבלתי
את זאת בירושה מאבותיי…

 

ולא רק אתם, שמתאספים אצלי, תלויים בראש השנה שלי, אלא כל העולם כולו
תלוי בראש השנה שלי…

 

*  *  *

 

והנה, הנסתרות לד'
אלוקינו… כל מה שקשור בתיקונים רוחניים, תיקוני נפשות ישראל,  ותיקונים
בעולמות עליונים… הרי כל אלו שייך בוודאי רק לאותם הצדיקים שקיבלו את המתנה לדעת
מהו ראש השנה… והם יודעים היטב מה מוטל עליהם לעשות…

 

אבל הנגלות לנו ולבנינו
לעשותם עד עולם… כי מאתנו מבקשים להתעסק בדברים ששייכים לכל אחד ואחד… ורבנו
הקדוש ר' נחמן בעצמו כבר הכריז והזהיר לכל אחד ואחד מהבאים אצלו, וכך אמר:

 

אתם תתנו לי אבנים וסיד… ואני כבר אבנה מהם בנינים נפלאים…

 

מה הם אותם האבנים
וסיד
 שרבי נחמן מבקש מכל אחד מאתנו?!…

 

כאן נכנס לתמונה כל אותה
פרשה נפלאה… פרשה נעלמה… המסופר בפרשת השבוע, על ההתעסקות של בני ישראל תיכף
בכניסתם במעבר הירדן… בהקמת אבנים גדולות אשר שדו אותם בסיד וכתבו עליהם כל
התורה כולה…

 

*  *  *

 

שתי תורות יש בספר הקדוש ליקוטי
מוהר"ן, שבהם רבנו ר' נחמן מרמז לנו שם רמזים פלאיים, על עניין האבנים מה
הם…

 

בליקוטי מוהר"ן (ח"א תורה י"ח) מתבאר מדברי רבנו
הקדוש, שאש"ת היא ר"ת של הפסוק א'דני ש'פתי
ת'פתח… 
שזה מרמז גם על הפסוק – הנאמר גם הוא בפרשת השבוע – על אותם
האבנים הגדולות שהוציאו ממעבר הירדן והקימו מהם מזבח בהר עיבל, אשר הפסוק מזהיר
עליהם: א'בנים ש'למות ת'בנה… שהוא הר"ת של א'דני
ש'פתי ת'פתח…

 

והנוגע לענייננו: שהאבנים מרמזים
על האותיות והדיבורים שאנחנו בני ישראל צריכים להוציא בקול
מתוך כוח הדיבור שבפינו

 

כי האותיות הם
בסוד האבנים על פי האמור בספר יצירה: שלושה אבנים בונות
ששה בתים…

 

שהכוונה הפשוטה שם, שמכל מילה בת שלוש
אותיות
 אפשר לצרף ממנה שישה מילים… 
(כדוגמת המילה:
אמ"ת, אפשר לצרפו ל: אמ"ת, את"ם, מת"א, מא"ת, תמ"א,
תא"ם).

 

ובליקוטי מוהר"ן (ח"ב תורה ח' – שהיא
כידוע התורה שנאמרה כצוואה, בשנה האחרונה של רבנו הקדוש, בימי ראש השנה
שנת ה'תקע"א, באומן,
 כשבועיים לפני הסתלקותו בגנזי מרומים…)
 שם מתבאר ביתר
פירוט עניין צירופי המילים מכל מילה… וזה לשון קודשו בתוך המאמר הנפלא שם:

 

כי כל מה שניתוסף שכן נוסף מישראל, הרי מזה נתרבה ונתגדל התפלה במאוד
מאוד… וזה בחינת הקיבוץ של ישראל, כי כל מה שנתקבצים ונתרבין ביותר נפשות ישראל
ביחד, נתרבה ונתגדל מאוד מאוד בית התפלה…

 

כי שלוש אבנים בונות ששה בתים, ארבע אבנים בונות עשרים וארבע בתים,
חמש אבנים בונות מאה ועשרים בתים… עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כדאיתא בספר
יצירה…

 

נמצא שכל מה שניתוסף אבן אחת נתרבין הבתים ביותר, מאוד מאוד, בכפלי
כפליים…

 

והנפשות הן בחינת אבנים, בבחינת: תשתפכנה אבני קודש… והבתים זה
בחינת: ביתי בית תפלה…

 

נמצא שכל מה שניתוסף נפש ונתרבה נפש אחת על הקיבוץ, נעשים צירופים
אחרים, חדשים, הרבה מאוד מאוד, כפלי כפליים כמה פעמים…

 

הכלל היוצא מתוך הרמזים
שרבנו ר' נחמן מרמז לנו כאן, היא, שכל נפש ונפש מישראל יש בכוחו כוח
הדיבור…
 שהיא הרי מרמזת על עיקר מעלת האדם שנקרא מדבר… שזה
בכוח הרוח ממללא שבו… שהיא הנפש חיה…

 

כי הנפש רוח ונשמה של כל
אחד מאתנו באה לידי ביטוי בכוח הדיבור שיש לכל אחד מאתנו… ונפשות ישראל צריכים
לעסוק הרבה באמירות ודיבורים קדושים של תורה ותפלה…

 

כי הדיבורים והאמירות
הללו הם הם האבנים הגדולות שמצווים אנחנו לאסוף אותם וללקטם אחת
לאחת… בבחינת הנאמר ביעקב במלחמתו עם לבן, בבורחו ממנו 
(בראשית לא' מו'): 'ויאמר יעקב
לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל'…

 

כי צריכים אנחנו להתעסק
הרבה באמירות קדושות וטהורות ובדיבורים קדושים וטהורים… להשתדל בכל עת להוציא
בכוח הדיבור שלנו עוד ועוד אמירות ודיבורים… לאסוף הרבה אבנים… אבנים
גדולות…

 

*  *  *

 

אבל רבנו ר' נחמן מבקש
מאתנו גם, שאת האבנים האלו צריך גם לשוד אותם בקצת סיד… ושדת אותם
בסיד…

 

ר' אברהם שטרנהארץ, מחשובי זקני חסידי
ברסלב בדור הקודם, (שיום היארצייט שלו חל השנה בשבת זו)  היה מסביר, שהכוונה היא, שצריך להשתדל להוציא את
אותם אמירות ודיבורים עם קצת מוח ולב…

 

את הסיד עושים בדרך כלל במשרפות
אש…

 

ולכן הסיד בא לרמז שצריך
להשתדל להוציא את האמירות והדיבורים מתוך מוח ולב… בהתקשרות המוח
והלב… בכוונה טהורה ובהתלהבות הלב…

 

*  *  *

 

בליקוטי מוהר"ן
מבואר כמה פעמים:

 

שהמוח והלב של כל אחד מאתנו זה
כמו האבא והאימא… שזה בשפת הקבלה מרמז על החכמה
והבינה…
 אותיות י"ה…

 

והקול והדיבור של כל אחד מאתנו זה
כעין הבן והבת… שזה בשפת הקבלה הזעיר אנפין והמלכות… אותיות ו"ה…

 

וכל תכלית עבודת ד' היא
לחבר את הבן והבת, קודשא בריך הוא ושכינתיה, קול ודיבור, אל האבא ואימא, החכמה
והבינה, מוח ולב… שכל זה הוא סוד הנוסח שאנחנו כל כך רגילים לאמרו לפני כל דבר
שבקדושה:

 

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה… ליחד י"ה  ב-ו"ה…

 

במילים אחרות: צריכים
אנחנו להשתדל שהקול ודיבור שלנו, הבן והבת שלנו,
לא יהיו חלילה יתומים מאב ואם…

 

כי כשמוציאים אמירות
ודיבורים מהפה, אבל בלי מוח ולב… הרי הם נחשבים כיתומים מאב ואם…

 

וזהו עומק דברי רבנו:
"תנו לי אבנים וסיד"  – בן ובת… קול ודיבור,
יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, יחד עם אביהם ואמם… מחשבה וכוונה, דחילו ורחימו –
"אני כבר יבנה מהם בנינים נפלאים"…

 

*  *  *

 

רבנו הקדוש רוצה מאתנו,
מכל אחד מאתנו, שנרבה באמירות ודיבורים של תורה ותפלה ויראת שמים… ולעטוף את
האמירות הללו והדיבורים האלו עם קצת מוח ולב… והוא כבר יעשה מהם תיקונים רוחניים
בשמים ממעל ועל הארץ מתחת…

 

כי רבנו הקדוש בליקוטי
מוהר"ן 
(ח"א תורה יא') מבאר בארוכה, שבכוח
הדיבורים המאירים של כל אדם בתורה ותפלה, בכוחם זוכה האדם לעורר את עצמו לתשובה
שלמה…

 

כי יש בתורה עומק לפנים
מעומק, תבונות התורה לעומקה… ויש כוח לכל אדם להגיע לעומק
התבונות הללו על ידי שישתדל להרבות אמרי פיו, להוציאם בכוח דיבורו… כי 'חיים
הם למוציאיהם'…
 ולכן צריך האדם להשתדל להיות מרבה באמירות
קדושות…
 כי בכוחם לעורר אותו לתשובה שלמה…

 

כי על ידי האמירות
של כל איש הישראלי, זה מאיר לו לעשות תשובה שלמה, על כל המקומות שהוא צריך לעשות
תשובה עליהם…

 

וזהו עומק דברי חז"ל (מנחות פה:) על מה שאמרו
המצריים למשה: 'תבן אתה מכניס לעפריים?… ואמר להם משה: 'למתא
ירקא ירקא שקול'…

 

שהפירוש הפשוט במאמר זה
היא שהמצריים לא הבינו איך משה רבנו רוצה לעשות עליהם רושם עם הניסים והמופתים?…
אחרי שבכל מצרים יש הרבה כישוף ולהטוטים… ואפילו ילדים קטנים יכולים לעשות כישוף
ולהטוטים… ואמר להם משה רבנו: כך הוא דרך העולם, שבשוק של ירק מביאים שם עוד
ירקות למכור… במקום שיש כישוף מביאים עוד כהנה וכהנה… כך גם אני מביא לכם
מעשים של ניסים…

 

ומסביר לנו שם רבנו הקדוש ר'
נחמן 
את עומק המליצה של דברי חז"ל הללו…

 

כי הם לא הבינו, לפי המצב
הירוד של בני ישראל, כיצד רוצה משה רבנו להכניס 'תבונות התורה' לכל
אלו האנשים שהם עדיין עפרוריים… 'תבן אתה מכניס לעפריים?…

 

ואמר להם משה: 'אמרי
אנשי'… 
הכול תלוי ב'אמרי אנשי', הכול תלוי בכוח
האמירות
של כל אדם… כי בכוח אמירותיו, יזכה 'למתא ירקא'… שהוא
עניין הפסוק, הנאמר במלחמת אברהם עם מלך סדום: 'וירק את חניכיו'…

 

כי המדרש (בראשית רבה פרשה מג') מסביר, שאברהם
אבינו, לפני צאתו למלחמה, בזמן המלחמה של ארבעה מלכים את החמשה, בכדי להציל את בן
אחיו לוט… הוא קיים עם חייליו: 'וירק את חניכיו'… שהוריקן
וזירזם לעשות תשובה, 
בכוח הפסוקים של פרשת שופטים…

 

כי שם, בפרשת שופטים,
נמצאת פרשת המוסר והחיזוק 
(כ' א'-ט' ועיי"ש היטב רש"י בשם מדרשי חז"ל) לפני שיוצאים
למלחמה הגדולה… 'כי תצא למלחמה על אויבך, וראית סוס ורכב, עם רב ממך, לא
תירא מהם, כי ד' אלוקיך עמך, המעלך מארץ מצרים… שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה
על אויביכם'…

 

והאויב, מפחיד מאוד, בקול
הגפת התריסים
… שמקישים אותו זה על זה כדי להשמיע קול שיפחדו אלו שכנגדן… ורומסים
בסוסיהם
 ומצהילין אותם להשמיע בכך קול שעטת פרסות סוסיהם… וצווחין
בקולם… ותוקעין בשופרות
 ומיני משמיעי קולות…

 

כי כל זה מרמז גם על
המלחמה העצומה שיש לכל נפש מישראל עם כוחות הטומאה והרע… כי כל אדם
מרגיש בנפשו שמלחמת היצר היא מלחמה קשה מנשוא… הוא רואה מולו סוס ורכב… הוא
רואה מולו עם רב ממך…

 

כי היצר הרע מעורר מהומה
גדולה להפחיד את הנפש של כל אחד מאתנו…
 ומכניס הרבה פחד לעזוב את התאוות והמידות
הרעות… ומנסה להפחיד אותו שממילא לא יצליח להתמיד בתשובתו…

 

חבל לך על  העבודה… חבל אפילו להתחיל… אז
מה קרה שחודש אלול כבר התחיל, וכי בגלל זה אתה חושב שתצליח בכלל לשנות את
עצמך?!…
הרי ממילא לא תצליח לעמוד
בפיתויים של התאוות הנעימים שאתה כל כך רגיל כבר אליהם…
נו, אל תרמה את עצמך… עזוב שטויות!… הנה הנה, תרגיש, תיזכר,
וואו! כמה הנאה היה לך מתאווה פלוני ומהרהור אלמוני…
איך, איך תוכל בכלל לוותר
עליהם?!…
לא! – אל תעשה את זה
לעצמך!!!…

אל תהיה 'חאניאק'!!!… אל תוותר על מנעמי התאוות
שהגוף שלך כבר כל כך רגיל להם…

 

כך, וכל כיוצא בזה, היצר
הרע מפחיד… משגע… מהמם… מסמם… מנסה לזרוע ייאוש…

 

אבל דע לך! צועק,
זועק, הצדיק שבכל דור ודור, לכל נפש מישראל
הנלחם בשדה הקרב הקשה הזה של הבלי
עולם הזה, דע לך:

 

'ד' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך מכל אויב… אל ירך לבכם… אל
תיראו… אל תחפזו… אל תערצו'…

 

ולכן, מזהיר השוטר והצדיק
שבכל דור ודור, אל תהסס לפרוש מהתאוות שהיית רגיל אליהם עד היום, כי כל 'הירא
ורך הלבב ילך וישוב לביתו' 
(כ' ח') כי 'הירא
מעבירות שבידו'
 ישוב…

 

וכל זה עשה גם אברהם
אבינו, לפני צאתו למלחמה, הוא זירז והוריק את חייליו, בפסוקים אלו של פרשת
שופטים…

 

'וירק את חניכיו' – 'למתא
ירקא'…
 כי בכוח ה'אמרי
אינשי',
 זוכים להגיע לכל המקומות שצריך לעשות תשובה… ועוד זוכים בכוח
האמירות הקדושות גם לעשות 'תשובת המשקל'… 'ירקא שקול'…

 

כי התשובה,
בשורשה, נמשכת ממידת הבינה… שהיא נקראת עולם התשובה…
'ולבבו יבין ושב'… תשובה מתוך התבוננות הלב… 
והיא נקראת בשפת המקובלים 'קו
ירוק'…
 והיא המשפיע את כוחה גם לעולם המלכות שהיא תשובה
מיראת  העונש…
 

 

כי בכוח  ה'אמרי
אינשי'
 זוכה האדם להגיע גם 'למתא ירקא' וגם 'לירקא
שקול'…

 

תשובה מיראה ותשובה
מאהבה… שזה עניין 'תשובת המשקל' ממעמקי הלב…

 

זהו, אם כן, המוסר הגדול
לקראת הכניסה לימי ראש השנה הבאים לקראתנו לשלום, מתוך פרשת האבנים הגדולות אשר
צריך גם לסוד אותם בסיד…
 זהו עומק דברי רבנו באמרו: תנו לי
אבנים וסיד:

 

שמור על פתחי פיך… אל תרבה לדבר דברים בטלים… תרבה רק באמירות
קדושות עם כוונה למעשה… בכדי שזה יביא אותך לתשובה ולתשובת המשקל…

 

בשיחות הר"ן מובא
שרבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב אמר:

 

שעשועים גדולים ותענוג רב עולה למעלה בעולם העליון, מזה שבני ישראל
ממשיכים לשבת, בימי חודש אלול, בבתי הכנסיות, גם אחרי גמר התפלה… וגם מתוך חולשת
הלב הם בכל זאת ממשיכים לומר ולהרבות באמירות קדושות של פרקי תהלים… של אמירת
התנ"ך… של אמירת התיקוני זוהר…

 

ור' אברהם ב"ר נחמן מביא על זה, שכך גם
יש מצווה גדולה, בימי חודש אלול הללו, להרבות באמירות קדושות וטהורות של כל
ספרי רבנו הקדוש
:

 

ליקוטי מוהר"ן, שיחות הר"ן, ספר המידות, סיפורי מעשיות…

 

כי כל אלו ה'אמרי
אינשי'
 מביא את האדם ל'מתא ירקא' ו'לירקא שקול'…

 

חברים וידידים, עלינו
מוטל חובת היום, ולקראת הנסיעה הקדושה שלנו, שבו אנחנו מצטרפים ומתאספים יחד נשמות
ישראל מכל מקומות פיזוריהם, ובאים יחד להסתופף ליד קברו של רבנו הקדוש באומן…
עלינו להיות זהירים בלקיים צוואתו:

 

ת נ ו   ל
י   א ב נ י ם   ו ס י ד

 

רבנו הקדוש מצפה לבנות
בנינים נפלאים… בניני פאר של גאולה וישועה… רוחניים וגשמיים… אבל הוא צריך
אותנו… הוא צריך את האבנים והסיד של כל אחד מאתנו…

 

נשתדל אנחנו להביא לרבנו
הרבה אבנים גדולות..  הרבה אמירות טהורות… הרבה דיבורים קדושים…
ונשתדל גם לסוד אותם בסיד המוח והלב… לקשר את הדיבור שבפינו עם קדושת המחשבה
וטהרת הלב… והוא כבר יבנה בניני הגאולה הכללית והפרטית…

 

א לעכטיגער שבת

 

מוטה

 

 

 

כתיבת תגובה