ערב שבת
פרשת חוקת ה'תשע"ג
כאן
– אומן
ליד קברו
של רבנו רבי נחמן מברסלב
הטמון יחד
ובסמוך ל – 30,00 הקדושים שה'יארצייט' שלהם חל היום הי"ד וזי"ע
ולעילוי
נשמת אבי מורי הכ"מ
ר'
חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון ז"ל פראנק
פנינים
מתוך 'באר בשדה'
לקראת
שבת פרשת חוקת
יש הרבה
עניינים וסיפורים מופלאים בפרשת השבוע. במרכז הפרשה מספרת לנו התורה את הסיפור
'הידוע', על אותה 'טעות', כביכול, שטעה משה בהכאת הצור, בעת שביקש להוציא מים מן
הסלע לעדה!
הרבה
שיטות והרבה פרשנויות יש להסביר את ה'חטא' וה'טעות' של משה רעייא מהימנא!
יש
המסבירים שהחטא היה בכך שכעס ואמר: 'שמעו נא המורים'!
ויש
המסבירים שהחטא היה בכך שלא נתן להם מים מכל סלע שביקשו!
ויש
המסבירים שהחטא היה בכך שלא דיבר אל הסלע אלא הכה בו פעמיים!
ויש
המסבירים שהחטא היה בכך שלא תלה את הוצאת המים מהסלע על ידי השם
יתברך, והיה נראה שתולה זאת בכוח עצמו!
* * *
גם רבנו
הקדוש ר' נחמן מברסלב זי"ע (בספר ליקוטי מוהר"ן
ח"א תורה כ') מגלה לנו פן חדש בכל אותו טעות שטעה משה. )ואפשר
להלביש את ההשגה שרבנו מגלה גם בדברי קדשו של הרמב"ן המוזכר בפירוש
האחרון שלעיל! דוק ותשכח).
רבנו
מסביר שם, שכאשר הצדיק האמת רוצה להשפיע שפע לבני עדתו אזי יש לו 2 עבודות שונות
זו מזו, שהם כמעט תרתי דסתרי, בכדי שיוכל להשפיע את השפע הגשמית והרוחנית לעדתו
צאן מרעיתו!
כי מצד
אחד עליו להשתמש בכוח מעשיו הטובים וזכויותיו, על מנת להראות את מנהיגותו וכוחו
ועוצם ידו, בכדי לעורר בתשובה את בני עדתו, ולגרום בכך להכניע את הרע שבעדה!
ולכן,
הוא צריך להקהיל אותם מול עיניו, ולהשתמש במטה עוזו, שהם התורה והמצוות והזכותים
שלו, שבכוח כל זה הוא מצליח לעורר אותם בתשובה, ולהכניס בהם
הרהורי תשובה וחרטה על העבר ולקבל על עצמם רצונות טובים על העתיד! ומשתדל בכך
להוציא אותם מרשות הסטרא אחרא לרשות הקדושה!
וכל זה
בכוח מנהיגותו וכוחו ועוצם ידו, המרומז בעניין לקיחת ה'מטה עוז' בידו, שכל
זה נכלל בסוד הפסוק: 'מטה עוזך ישלח ד'
מציון רדה בקרב אויביך'!
אבל מצד
שני, באותו עת ובאותו עונה הוא צריך לעמוד מול מי שאמר והיה העולם, ולשפוך לבו
כמים בתפלה ותחנונים, כדל וכרש וכעני בפתח, לבקש רק מתנת חינם ונדבת חסד, באופן
שיתעוררו רחמי לב העליון בכוח הדיבורים חמים כגחלי אש שהוא שופך לפניו, על מנת
להשפיע את ההשפעה הרוחנית והגשמית שרוצה להשפיע לבני עדתו!
ואז,
בשעת התפלה, כאשר עומד לפני המלך, צריך הוא להיזהר מאוד לא להשתמש בכוח מצוותיו
ומעשיו הטובים וזכויותיו! כי אם כך יעשה, חלילה, הרי הוא כאילו הוא רוצה לקחת מלב
העליון בכוח, ובאונס!
כי לפני
השם יתברך צריך לעמוד רק כדל וכרש, ולבקש רק מתנת חינם ונידבת חסד! 'ואתחנן אל ד'
בעת ההיא לאמור'! ובשעה שאתה מתפלל אל תעש
תפילך קבע – מלשון גניבה וגזילה בכוח ובאונס – אלא רחמים ותחנונים! אם ייתן לו השם
יתברך את מבוקשו ייתן, ואם לאו – לאו!!!!
וכאן
מגיע רבנו ר' נחמן ומגלה שזה היה בחינת הטעות שטעה משה רבנו עליו השלום!
כי כאשר
עמד אז משה רבנו עליו השלום מול העדה, כאשר הקהיל אותם, ואז השתמש גם בכוח ה'מטה
עוז' של זכויותיו, כפי שאכן השי"ת בעצמו אמר לו: "קח את המטה
והקהל את העדה"!
אבל אז,
בעקבות הבלבול הגדול שבלבלו אותו העם בטענותיהם וצעקותיהם, כפי המסופר באריכות
במדרשי חז"ל על הפסוק: 'עושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה' – שמרוב העושק
והבלבול של העם מול משה רבנו באותו שעה קשה, שהיו צמאים למים, הם גרמו לבלבל גם את
החכם מכל אדם, משה רבנו.
משה איבד
לרגע קט, את הלב מתנה, את הבקשת מתנת חינם ונידבת חסד! ואז בתוך תפילתו מול
רחמי הלב העליון, הוא השתמש גם ב'מטה העוז' של זכויותיו, והוא ביקש את הרחמים ואת
ההשפעה גם בכוח מצוותיו ומעשיו הטובים!
וזה היה
הטעות הגדולה, כי בכך גרם, לפי עוצם גדולת מעלתו, שאי אפשר היה להמשיך אז את השפע
הרוחנית על הצד הטוב ביותר! כי בכדי להמשיך שפע בשלמות צריכים לבקש רק מתוך רחמים
ותחנונים לבד בלי שום תליה בזכות עצמו!
ולכן גם
המלאכים הרוחניים וכוחות הקדושה שנמשכו דרך תפלות אלו, היו מלאכים חלשים! כפי
המסופר בהמשך הפרשה – שגם כאשר כבר שלחו את השלוחים והמלאכים לאדום וסיחון הרי שהם
לא יכלו להשפיע על מלך אדום ומלך סיחון לתת להם את הרשות להיכנס לארץ ישראל דרך
ארצם בלי קושי! כי לא היה אז את הכוח להכניע את מוציאי דיבת הארץ!
ולכן,
מדה כנגד מידה, גם העונש הקשה של משה היה אז שלא יוכח כעת להיכנס לארץ ישראל!
*
* *
ועניין
חטא זה, על אף שמדובר כאן על גדולי צדיקי עולם כמשה רבנו עליו השלום! אבל כל זה
שייך גם לכל אחד ואחד בפרטיות!
כי כל
אחד ואחד כאשר רוצה להשפיע על עצמו איזה ישועה, רוחנית וגשמית, צריך הוא מצד אחד
לדעת את מעלתו, ולחזק את עצמו בנקודותיו הטובים, ולשמח נפשו על שהוא מזרע ישראל,
ולשכנע את עצמו שיש בכוחו לפעול ישועה ורחמים, ולא ייתן ליצר הרע להפילו לקטנות
ועצבות ומרה שחורה כאילו אין הוא חשוב כלל, וכאילו אין הוא יכול כלל להשפיע על
עצמו ישועה ורחמים, כי מי הוא? ומה הוא?!
לכן,
בכדי להכניע את הרע שמתעורר בקרבו, וכנגד היצר הרע הזה שמתחיל להחליש דעתו
ולבלבלו, הוא צריך להשתמש דייקא ב'מטה עוז' של זכויותיו ונקודותיו הטובים על מנת
לחזק עצמו להתחזק בתפלה ומעשים טובים, על מנת להמשיך לעצמו שפע ברכה והצלחה ישועה
ורחמים!
אבל מצד
שני, כאשר הוא כבר מצליח לעמוד מול בורא כל עולמים, לבקש את הישועה והרחמים, צריך
הוא אז לעמוד רק כדל וכרש וכעני בפתח, ולא יתלה אז בשום זכות עצמו, הוא צריך לשכוח
אז מכל וכל – מכל הנקודות טובות שלו ומכל הזכותים שלו!
ובזה
טועים העולם הרבה:
כי בדרך
כלל כאשר אנו רוצים להתחזק בתפלה ותחנונים, אז היצר הרע מחליש דעתנו, כאילו ואין
אנו ראויים כלל, וכאילו אין לנו כלל כוח התפלה! ובאותו שעה התפקיד היא להוציא
את ה'מטה עוז' של הנקודות טובות והזכותים, ולהכות על ראשו של השטן והמקטרג מכה רבה!
ולומר לעצמו: כן, גם אני חשוב! גם אני נשמה גבוהה! גם לי יש את הכוח של התפלה!!
אבל
כאשר כבר הצליח האדם לשבור ממנו את הייאוש והקטנות, והוא כבר הצליח לעמוד ולהתפלל,
אז בדרך כלל דרך היצר להסית את האדם עם מחשבות של 'עיון תפלה', כאילו וכבר מגיע לו
כל מה שהוא רוצה! וכאשר תפלתו אינה מתקבלת מיד, הוא מתמלא כעס וחרון אף על הנהגת
הבורא עולם, חלילה, ואומר: הנה אני רואה שממילא התפילות לא עוזרים!
ולכן,
דייקא בשעת התפלה, צריכים שוב ושוב לחדד את המחשבות וההרגשים שלפי האמת לא מגיע
לנו כלום! ואין אנו ראויים כלל! וכל תפילתנו זה רק לעורר את הרצון העליון של רחמים
רבים וחסדים טובים! ואם ייתן לו השם יתברך ואם לאו לאו! כי אין לו כלל זכות לבוא
בטענה וטרוניא על שלא נתקבלה תפילותיו, כי מי הוא בכלל שתפילתו תתקבל?!!
ואז,
כשנדע את הדרך לילך בה, מצד אחד להשתמש עם ה'מטה עוז' בכדי להכניע את הרע! ומצד
שני להשתמש בכוח הדיבורים חמים כגחלי אש, כדל וכרש, לעורר את המתנת חינם של הלב
העליון! אז, בכוח זה, נזכה להיוושע בישועה רוחנית וגשמית לטוב לנו כל הימים אשר
אנו חיים על פני האדמה, אמן.
א
לעכטיגער שבת
מוטה