קריאה של חיבה להצלת בחורי ישראל

Print Friendly, PDF & Email

חברים!

הזדמן לי לראות את ה'דיאלוג', ואולי יותר נכון ה'מונולוג', שהתקיים בין חלק מהחברים… ביום שישי שעבר ה' אייר ה'תשע'ה, בכל הנוגע לישיבת 'דרך אמונה', שבגין ההתנגדות של כמה מרבני אנ"ש לרוח הישיבה, החליטו הנהלת הישיבה, לפחות כפי מה שפורסם ברבים, לסגור, לכאורה, את הישיבה. כל זה גרם ויכוח קולני בין כמה מהחברים על צדקת הדרך הזו בכל האופנים שבה התגלגלו העניינים. והיות שגם שמי השתרבב כמה פעמים במהלך הוויכוחים, לכן ראיתי צורך להבהיר כמה יסודות כללים לפי השקפת עולמי. ואשתדל בקיצור נמרץ לכתוב כמה משפטי מפתח בעניין זה, על אף שבוודאי היה מן הראוי וצריך לשפוך על עניין גדול וחשוב זה נהרות של דיבורים… וכל זה אולי ואולי יועיל ביום מן הימים…

1. עובדה היא, שיש כהיום אלפים – ואולי זה מגיע גם לעשרות אלפים – מבחורי ישראל של הציבור החרדי – בארץ ובתפוצות, אשכנזים ספרדים, חסידים ליטאים, ילדים מבתים 'חרדיים' וילדים מבתים של ה'חוזרים בתשובה', ילדים מבתים המוגדרים 'פרומע' וילדים מבתים המוגדרים 'מודרניים' – שלא נקלטים טוב 'בלשון המעטה' בתוך המסגרות הקיימות של החברה החרדית. כאשר חלק גדול מהם לא רק ש'לא נקלטים טוב' אלא כבר נמצאים בשלב כזה או אחר של מצב המוגדר: 'התדרדרות רחובית'…

2. הרבה סיבות למציאות הקודרת הזאת, ולא הרי הסיפור של ילד זה לסיפור של ילד אחר, כי כל ילד וכל בחור מגיע עם הסיפור המורכב והעצוב שלו, ומתוך מציאות של סיבות משלו: מה גרם לו להגיע למצב ולמציאות הזאת של 'לא להיקלט טוב במסגרת הקיימת'… ומה גרם לו להגיע למצב של 'התדרדרות רחובית'… לפעמים הסיבות הן מצד חינוך לא תקין של ה'הורים' או של 'שלום-בית' קלוקל שבין ה'הורים'… ולפעמים הסיבות הן מצד התחברות ל'חברים' לא טובים… לפעמים הסיבות הן מצד 'אנשי הצוות' וה'מסגרת' החונקת והמחמירה של ה'ישיבה'… ויש בוודאי – ומעל כולם – הסיבות של ההתגברות החזקה של ה'יצר הרע' שעובד נון סטופ, יחד עם הכלים הכי עדכניים והמודרניים והעכשוויים בכדי לזרז, רחמנא ליצלן, תהליכים של 'נשירה'… ובדרך כלל, ברוב המקרים, הרי שכל הסיבות הללו יחדיו מתחברים להם ומביאים את התוצאה השלילית הזאת. אבל הצד השווה שבכל אלו שיש כאן 'מכת מדינה' ו'מדינה ומדינה כלשונה' של מציאות קשה אמתית, של אחוזים גבוהים, של בחורים חרדיים שלא מצליחים להיקלט טוב במסגרות הקיימות ועד כדי מצב של 'התדרדרות רחובית'…

3. מתוך ההכרות שלי עם חלקים גדולים מכל סוגי הבחורים הללו, ומתוך ה'חברות' שלי אתם, ומתוך המענה הנקודתי שהנני משתדל לתת לחלק מהנשמות הטהורות הללו, הן בצורה 'פרטנית' והן בצורה של הקמתן של 'קבוצות תמיכה לחברים אלו', הנני עומד מן הצד וצופה מתוך צער גדול על עגמת הנפש האיומה הן של הנשמות הטהורות הללו, שהולכים ומתרבים לצערי… והן של עגמת הנפש הנוראית שעוברים, בעקבות כך, ההורים וכל המשפחה מסביב… ואני עומד וממתין מייחל ומקווה ומתפלל מתי כבר יגיע הרגע שבו ייפול כבר ה'אסימון' אצל גדולי ומנהיגי הדור – כאשר לדאבוני הרב, 'ההכרה' האיומה הזאת אכן מתחיל לחלחל ולהיקלט, לאט לאט, אחרי שגם אצל כל סוגי גדולי ומנהיגי הדור מתחיל 'מכת המדינה' להיות 'מוחשי'… ויש כבר, לצערי, הרבה 'נושרים' ו'נושרות' גם אצל ה'בנים' ה'נכדים' וה'נינים' של גדולי ומנהיגי ועסקני הדור עצמם… – וכל תפילתי ותקוותי שכל זה יגרום כבר את הזעזוע, והעיקר, את ההחלטה שתגיע בעקבותיה, שהגיע הזמן לקום ולעשות מעשה… וכי הם חייבים להתחיל לתת את הדעת לתקן את המצב, כאשר חלק משינוי המצב צריך להיות על ידי כך שיבינו שחייבים, ומהר ככל האפשר, לשנות כליל את כל מערך סדרי הישיבות – מהחל ועד כלה – ובכך לתת מענה מסוים – ודי גדול – לבעיה הנוראית שהולכת ומחמירה…

4. וכוונתי: הנה, על אף שבוודאי יש סייעתא דשמיא מיוחדת במינה להצלחה בלימוד התורה, לכל מי שמשקיע כוחות ויגיעה באופן של 'למעלה מדרך הטבע', יחד עם 'רצונות' ו'שאיפות' ו'תפילות' – ולכן בוודאי יש ביכולת כל ילד וכל בחור להגיע להיות 'גדול בתורה' וגם להיות מ'גדולי הדור' ומ'פוסקי הדור' של הדור הבא… גם אם ילד זה ובחור זה אין לו שום כישרונות לזה בתחילת דרכו… וכבר ראינו ושמענו על כך סיפורים רבים מגדולי הרבנים בדורות עברו. ולכן, בוודאי ש'אין שום ייאוש בעולם כלל', וכל ילד וכל בחור יכול לצמוח להיות 'גדול בתורה' ו'גדול הדור' – בדור הבא והעתיד. ולכן, גם את ה'מסר' הזה בוודאי שאסור להחביא ולהצניע לפני כל ילד ובחור, ואדרבה זה צריך להיות גם ה'מוטו' וה'דגל' וה'קריאה' של 'מי להוי"ה אלי'!!! עם כל זה, ובכל זאת, היות שבהאי עלמא עסקינן, ואחרי כל האמונה והתקוות והתפילות – צריכים ללכת גם עם 'עיניים פקוחות' על פי כל כללי דרכי הטבע של העולם הזה בו אנו נמצאים ובו אנחנו קיימים, וכבר חכמינו אמרו: 'אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה'… ולכן, צריכים לגרום לכך, שבכל 'תלמוד תורה' של כלל כל הציבור החרדי על כל פלוגותיו, יתחילו לעקוב במעקב צמוד אחרי כל ילד מגיל 10, ואחר כך גם ב'ישיבה קטנה' מגיל 13 עד גיל 15, באמצעות 'מומחים אמתיים בענייני חינוך', לבדוק ולהתעמק במערך הציונים השבועיים והחודשיים ומאזן של כל רבע שנה של כל חניך וחניך, בכדי להגיע ל'תוצאות אמת' עד כמה אכן ילד זה ובחור זה יוכל בעתיד, על פי כישרונותיו, על פי דרכי הטבע, להצליח לעמוד באתגרי הלימוד במערך ה'ישיבה גדולה'… מבחן זה צריך להיות ברצף, כאמור, מגיל 10 עד גיל 15, בגיל זה הבחור כבר אמור להיכנס לשלב של 'ישיבה גדולה', ואחרי 5 שנות מעקב צמוד, יש בוודאי אפשרות ל'מומחים האמתיים בענייני חינוך' לבחון אל נכון את הכישרונות של ילד זה ובחור זה, ולהחליט: האם אכן יש באפשרות לדרוש ממנו לעמוד באתגר של מערך לימודים יחד עם תפלות מ 7:00 בבוקר עד 11:00 בלילה… להיות כל כולו בתורה ועבודת השם, והיה אם אכן הוא ככזה, על פי דעת אותם ה'מומחים האמתיים בענייני חינוך' הרי שבוודאי הצוות של הישיבה בו הוא לומד צריכים לעשות כל מאמץ 'להרים' אותו… 'להגביה' אותו… 'להמריץ' אותו – 'מוראלית' ו'עניינית' – לפי כישרונותיו, ולגרום לכך שהפוטנציאל הטמון בו אכן יצא לפועל במיטבו, והוא יהיה מאלו הילדים ש'יאירו את העולם בתורה'… ילד זה ובחור זה יוכל אכן להשקיע את עצמו בסדרי לימודים של 4 שעות לפני הצהריים 4 שעות אחר הצהריים ועוד כ 3-4 שעות בלילות… ועוד כהנה וכהנה… והיה אם צוות המומחים מגיעים למסקנא שילד  זה ובחור זה איננו ברמת לימודים וכישרונות מבורכים כאלה, ולפי המעקב אחריו הוא יוכל להשקיע רק במסגרות של 2 סדרים של 4 שעות כל אחד… הרי שבוודאי  בשבילו 'צוות הישיבה' צריכה  לבנות מציאות קיימת 'בתוך מסגרת הישיבה עצמה' – ולא, חלילה, לפתוח בשבילו 'מסגרת אחרת' 'שונה' 'מיוחדת' – אלא 'בתוך הישיבה ממש' לבנות לו מסגרת, שבמסגרת השעות של הלילה מלמדים אותו משהו נוסף, 'חדש', כמו לדוגמא: 'שחיטה', 'מליחה', 'בדיקה', 'כתיבת סת"ם', 'מוזיקה', 'נגרות', 'בישול', 'צילום', וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' – לכל ילד ובחור מה שמתאים למציאות נפשו… ואם מתברר לצוות המומחים שילד פלוני ובחור אלמוני לא יוכל על פי כישרונותיו להקדיש רק סדר 1 של 4 שעות… הרי בשבילו, ולכל הדומים אליו, בונים 'בתוך מסגרת הישיבה עצמה' מציאות של מסגרת שתיתן לו ולהם מענה אמתי לצרכים האמתיים שלו ושלהם לכל אותן 4 שעות של אחר הצהריים ושל עוד 3 שעות של הלילה… וגם אם יש ילד או בחור שלפי דעת המומחים הוא יוכל מקסימום להשקיע שעה או שעתיים בלימוד התורה, הרי שגם בשבילו נותנים מענה לצרכים הנפשיים שלו לכל אותם השעות האחרות שלו 'בתוך ומטעם מסגרת הישיבה עצמה'… אבל בכל שאר 'סדרי הישיבה', 'תפילות' 'אכילה' ו'שינה', הרי שבוודאי גם הוא נחשב כחלק אינטגרלי של 'תלמיד הישיבה', רק ברמה שלו ולפי הצרכים שלו, ולכן את כל ה'תפילות' שלו הוא מתפלל יחד עם כל שאר בחורי הישיבה… ואת ה'אוכל' שלו הוא אוכל יחד עם כל שאר בחורי הישיבה… ואת ה'שינה' שלו הוא יושן יחד עם כל שאר בחורי הישיבה… 'ער איז א ערליכער ישיבה בחור' כדת וכדין לפי רמת כישרונותיו, ו'באותו ישיבה' ולא 'במסגרת חינוכית מיוחדת' שתיתן לו – חלילה – את ה'כתם' לכל החיים אתה כבר מסווג כסוג ב או סוג ג או סוג ד – אין דבר כזה סוג א וסוג ב וסוג ג וסוג ד – כי גם על כל אלו הילדים והבחורים ה'אמהות' הקדושות מתפללות בשעת הדלקת הנרות של ערב שבת: 'וזכנו לגדל בנים… ומאירים את העולם 'בתורה' ו'במעשים טובים' ו'בכל מלאכת עבודת הבורא'…

5. מי מעלה על הדעת, חלילה וחס, אפילו לרגע אחת, שכאן מדובר על מצב של שילוב הילדים והבחורים בתוך התרבות של החילוניים?! מי מעלה על הדעת, חלילה וחס, ואפילו לרגע אחת, שכאן מדובר על מצב של לגדל דור של יוצאי צבא?! – מה בכלל הקשר לקחת את דברי מוהרנ"ת מברסלב זי"ע נגד המשכילים בזמנו ולערבב את זה עם המציאות הנוראה השוררת זה כבר קרוב לשני עשורים בחברה החרדית מול עינינו… וכי בזמן מוהרנ"ת היה המצב של עולם ה'ישיבות' ועולם ה'כוללים' כפי שזה נהוג זה עתה בעשרות השנים האחרונות?!… וכי בזמן מוהרנ"ת הייתה המציאות שעשרות אלפי בחורים היו ממוסגרים במסגרות של 'ישיבה גדולה' בגילאים שנע בין 15-22 ?!… וכי בזמן מוהרנ"ת הייתה המציאות של עשרות אלפי אברכים שממוסגרים במסגרות לימוד ב'כוללים'?!… וכי בזמן מוהרנ"ת לא הייתה המציאות שרוב רובם של הצעירים, מגילאי 18 ומעלה, היו משתלבים, כל אחד ואחד לפי כישרונותיו, במסגרות של 'עבודה לפרנסתם ומחייתם'?! – הרי יש כאן כהיום מציאות מתמשכת של מצב קודר שפוגע בכל שכבות הציבור החרדי – מה'קנאים' הגדולים והקיצוניים ביותר ועד ה'מתירניים' וה'מודרניים' ביותר… ומי שעיניים לו ומוכן להסתכל בהסתכלות אובייקטיבית ואמתית, הוא יבחין שחלק ניכר מהבעיה נובע, בעיקר, מתוך הקיבעון הקיימת במסגרות הקיימות של החינוך החרדי על כל קבוצותיה, מבלי לתת מענה אמתי לבעיה המשתוללת מול עינינו ומבלי רצון להבין שלא כל ילד ובחור יכול להיות כמו כל ילד ובחור אחר… ומבלי רצון להפנים ולהבין שצריך באמת למצוא את הפוטנציאל הגלום בכל נפש, ולפתח אותו מתוך חיבה ואהבה, ולא חלילה לזלזל בה, רק אדרבה, לעזור בכל לב ובנפש חפצה לכל ילד ולכל בחור לפתח את כישרונותיו הברוכים בכל תחום, עד שתתקיים, כאמור, בכל בחור ובכל ילד, את ה'תפילה זכה' שכל אמא שלו מורידה דמעות בשעת הדלקת נרות השבת: "וזכיני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ד', יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש בהוי'ה דבקים, ומאירים את העולם – 'בתורה'… ו'במעשים טובים'… ו'בכל מלאכת עבודת הבורא'…."

6. הרי המציאות היא כל כך נוראה, שלא רק ה'בחורים' הטהורים הללו, הממוסגרים בהיכלי ה'ישיבות הגדולות', סובלים מהמצב הנוראי הזה, ומפחדים בכלל לחשוב על מצב של פיתוח כישרונותיהם האחרות כאשר הם 'באמת' לא מסוגלים להיות מאלו 'המאירים את העולם בתורה', כי הרי מה יאמרו השדכנים? ואיזה שידוך הוא כבר יוכל למצוא לעצמו אחרי שיסווגו אותו, רחמנא ליצלן, כסוג ב ג וד… אלא המצב עוד גרוע בהרבה, עד כדי כך שגם כאשר אותם 'בחורים' כבר מגיעים לשלב להיותם 'אברכים', וכבר זכו להתחתן וכבר זוכים ובונים את ביתם בישראל, אזי אם הם, חלילה, מצהירים שמיד אחרי נישואיהם הם אמורים 'רק'… 'לקבוע עיתים לתורה'… ובשאר שעות היום הם יוצאים לחפש 'עבודה למחייתם', הרי שעדיין לדאבוננו יש עליהם 'סטיגמה שלילית' – בחלק גדול מתוך החברה החרדית גם ה'חסידית' וגם ה'ליטאית' – ולדאבוננו הרב, רק כאשר הם מוכנים לקבל על עצמם את העבודה הבזויה של 'להגיע לידי מתנת בשר ודם', ונוסעים 'לעבוד' בחו"ל במסגרת 'עבודה' של 'שנורר', או שעובדים במלאכת ה'שנור' כאן בארץ ישראל בסיבוב בתי הכנסיות ובתי המדרשות זה עדיין מוגדר כ'עבודה מקובלת' בחברה החרדית – על מה?! ולמה?! – למה שלא יתנו לכל אותם אברכים יקרי ערך את התחושה הטובה שגם הם יכולים להיקרא בצורה אמתית ומכובדת של: 'אברך בן תורה' השומר קלה כבחמורה, גם כאשר הוא יודע לעשות משא ומתן מתוך אמונה ושמירת גדרי ההלכות בכל תחום… למה אותו 'אברך' לא יכול לחשוב שגם הוא יהיה 'לתפארת היהדות החרדית'… מבלי שיצטרך להתבייש ולהסתיר בחברה שלו את העובדה שהוא הולך לעסוק בפרנסתו למחייתו, מתוך קביעת עתים לתורה ותפילות 3 פעמים ביום במניין, ובמקום עבודתו הוא שומר על כל גדרי ההלכות, ומרבה בכל יום לומר תהלים ולדבר ולהשיח לבו בינו לבין קונו, והוא דבוק באמונה פשוטה בצדיקי אמת, ומחנך בניו ובנותיו לאהבת תורה ויראת שמים  – על מה ולמה 'אברך בן תורה' זה צריך להסתיר את עובדת היותו גם 'עובד למחייתו'?! – חברים! כל עוד כל זה לא יתוקן מהשורש, הרי שזה אחד הגורמים העיקריים לעשרות ומאות, ואולי גם לאלפי 'בחורים' ו'אברכים'… להיזרק בסופו של יום ככלבים ל'תרבות החילונית' ול'מסגרות הצבא' ול'התדרדרות הרחובית' – ואדרבה, רק כאשר נדע להתייחס ברצינות לבעיה הקיימת, ולהיות מוכנים לדון עליה בכובד ראש, ומתוך מוכנות אמתי לתת לה מענה אמתי, להשריש כבר בדור הצעיר, אצל כל 'ילד' ב'תלמוד תורה' ואצל כל 'בחור' ב'ישיבה קטנה' וב'ישיבה גדולה' לומר לו בקול גדול: והיה ויתברר שאתה תהיה מאלו ה'ילדים' ומאלו ה'בחורים' שהמציאות אתם תוכיח שהם לא מסוגלים להיות מאלו ש'יאירו את העולם': 'בתורה'… הרי גם אתה עדיין 'יכול' ו'צריך' להאיר את העולם 'במעשים טובים' וב'כל מלאכת עבודת הבורא'… והתחושה החיובית הזאת חייבת לחלחל מהר ככל האפשר בכל שכבות הציבור החרדי, ובכך נציל רבים, רבים מאוד, מתוך אותן נשמות טהורות וקדושות מציפורני ה'תרבות החילונית' ומ'מלתעות הצבא' וה'התדרדרות הרחובית'…

7. והלוואי וכבר יערו עלינו ממרומים רוח טהרה ובורא עולם יאיר עיניהם של כל גדולי הדור, מכל החוגים, בארץ ובתפוצות, לשנות כליל את 'ההסתכלות' של כלל ציבור היראים והחרדים לדבר ד' – מבלי לזלזל, חלילה, בשום נפש מישראל ולסווג אותו כסוג ב או ג או ד, ומתוך כך לגרום לכך שצריך לשים אותו כבר ב'מסגרות רוחניות מיוחדות' של 'נושרים' של 'חלשים' של 'שבבניקים' וכל כדומה לזה… ובכך לגרום צער וייסורים ועגמת נפש אין סופית, גם לבחור עצמו, וגם להוריו 'השכולים' ולכל משפחתו הסובבים אותו… ובכך לגרום לו שהוא כבר מסווג כעת כסוג ב ג וד גם בכל הנוגע למציאת השידוכים… מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?! מי לא מפחד מיום הדין?! רק אדרבה, גדולי ומנהיגי הדור צריכים להפיח רוח חיים ב'מחנכים' וב'עסקני הציבור' שיתחילו להאיר את העולם באור אהבה וחיבה, ולתת מקום לכל נפש ונפש, לתת את התחושה החיובית לכל 'ילד' ולכל 'בחור' שיהיו כישרונותיו באשר שיהיו, שגם הוא יכול להאיר את העולם גם 'בתורה' וגם ב'מעשים טובים' וגם ב'כל מלאכת עבודת הבורא'… וגם הוא מוגדר תמיד כסוג א על פי רמת כישרונותיו… והא ראיה: כי הרי גם הוא נשאר ללמוד במסגרת הישיבה הרגילה, רק מתאימים לו את רמת הלימודים על פי כישרונותיו, ובשאר שעות היום 'מסגרת הישיבה עצמה' נותנת לו מענה לכל צרכי נפשו המיוחדים… ובכך בעזרת ד' יצילו רבים, רבים מאוד, מרדת שחת… וגם בכך ימנעו הרבה עגמת נפש מההורים ה'שכולים' שבניהם ובנותיהם לא ירדו לטמיון לדורות – רחמנא ליצלן – ולפחות חלק מהסיבות נגרמות, כאמור, גם בגלל המציאות העכשווית של הניתוק הרגשי של אנשי החינוך, מהמצב האיום והנורא הטופחת לנו על פנינו… ואטימות האוזניים והשכל ואי הרצון לתת מענה אמתי למצב…

8. ובינתיים – כל עוד המצב לא השתנה, וכל עוד המסגרות הקיימות עדיין לא שינו את 'ההסתכלות' החיובית שלהן כלפי כל סוגי ומעמדי ה'ילדים' וה'בחורים' שלומדים ב'מסגרתם', הרי של'הצלה פורתא' 'עלינו נפל חובת היום'… וצריכים אנחנו – ההורים של אותם ה'ילדים' וה'בחורים' הטהורים, והאחים והאחיות של אותם ה'ילדים' וה'בחורים' הטהורים, ושאר קרובי המשפחה והחברים של אותם ה'ילדים' וה'בחורים' הטהורים' – מיד כאשר ה'מסגרות' בהן הילדים הללו והבחורים הללו לומדים, מתחילות, חלילה, לסווג אותן, רחמנא ליצלן, כסוג ב ג וד – ובכך הם הולכים, חלילה, לגרום ל'ילדים' הללו ול'בחורים' הללו, כמעט אבדן ו'התדרדרות רחובית' – צריכים אנחנו, מיד 'להקדים תרופה למכה' ולמצוא ולזהות 'כמה שיתר מוקדם' את הפוטנציאל הטמון בו באותו 'ילד' ובאותו 'בחור' ולעודד אותו… ולחזק אותו… ולהודיע לו על כישרונותיו… ולגרום לכך שה'ילד' הזה וה'בחור' הזה לא יתבייש בכישרונותיו הברוכים שקיימים בתוכו… ושידע איך לפתח אותם, לאט לאט, גם במציאות הקשה הקיימת כעת בסביבתו שלא מעריכים אותו כעת כלל על זה… וכל זה על מנת לגרום לכך שגם אותו 'ילד' ואותו 'בחור' ידע שיש לו עתיד… וגם הוא יכול לגדול 'ערליכער בחור' ו'ערליכער יונגערמאן'… גם אם אין לו את הכישרונות של החבר שלו בישיבה… וגם אם הוא ב'עתיד' לא ישב וילמד 8 שעות ביום או 5 שעות ביום או אפילו  לא 3 שעות ביום… כי עליו לדעת שאם הוא רק יצליח לקבוע לעצמו 'עתים לתורה' על פי כישרונותיו, ויקבע לעצמו להתפלל במניין 3 פעמים ביום, וידע לנצל את כל שאר שעות היום לעסוק במלאכתו על פי גדרי התורה וההלכה, וירבה בכל יום לומר הרבה תהלים, וירגיל עצמו להשיח כל אשר עם לבבו בינו לבין קונו, ויהיה דבוק באמונה פשוטה בצדיקי אמת, ויחנך בניו ובנותיו לאהבת תורה ויראת שמים – הרי שאשרי לו! ושכרו רב מאוד מאוד! וגם עליו יאמרו ויגידו: אשרי מי שגידלו!!! אשרי מי שלימדו תורה!!! וגם הוא יקיים בזה את המצווה הגדולה של 'ואהבת את את ד' אלוקיך' ודרשו חכמים: שיהיה שם שמיים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהיה משאו ומתנו בנחת עם הבריות. ומה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלימדו תורה! אשרי רבו שלימדו תורה! אוי להם לבריות שלא למדו תורה! ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים דרכיו… כמה מתוקנים מעשיו… ועליו הכתוב אומר: 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'!!!…

כתיבת תגובה