פרשת שופטים ה'תש"ע

מצוות מינוי מלך. כוונות אלול. בקי ברצוא בקשי בשוב. חטא הגאווה וחטא הייאוש.

 

ערב
שבת פרשת שופטים ד' אלול ה'תש"ע

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

לקראת שבת פרשת שופטים

 

בפרשת השבוע – פרשת שופטים – יש לנו בתוך פרק יז' את שבעת
פסוקים, שהם גם המסיימים את פרק י"ז
(פס' יד'-כ') שהם מכונים
בשם פסוקי "חוק המלך".

 

"כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך,
וירשתה וישבתה בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי: שום תשים עליך מלך
אשר יבחר ה' אלוקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר
לא אחיך הוא".

 

במצוות מנוי מלך – האם היא מצוות-עשה או
רשות אם ירצו העם מלך? נחלקו בזה התנאים, רבי נהוראי ורבי יהודה, וז"ל
הספרי
(דברים פיסקא קנ"ו):

 

"ואמרת אשימה
עלי מלך, רבי נהוראי אומר: הרי זה דבר גנאי לישראל, שנאמר: 'כי לא אותך מאסו כי
אותי מאסו ממלוך עליהם'. אמר רבי יהודה: והלא מצווה מן התורה לשאול להם מלך?
שנאמר: 'שום תשים עליך מלך', למה נענשו בימי שמואל? לפי שהקדימו על ידם".


אותה מחלוקת נמצאת גם בגמ'
(סנהדרין
דף כ עמוד ב):

 

וכן היה רבי יהודה
אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק,
ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן,
שנאמר
(דברים י"ז): 'ואמרת אשימה עלי מלך' תניא, רבי אליעזר אומר:
זקנים שבדור – כהוגן שאלו, שנאמר
(שמואל א' ח'): 'תנה
לנו מלך לשפטנו', אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר
(שמואל א' ח'): 'והיינו גם אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו'.


להלכה פסק הרמב"ם שמינוי מלך הוא מצווה, וז"ל
(בספר המצוות מ"ע קע"ג):

 

שציוונו למנות
עלינו מלך מישראל, יקבץ כל אומתנו וינהיגנו
(וכך כתב גם בהלכות מלכים פ"א ה"א).

 

וכן דעת הרמב"ן, והר"ן
בדרשותיו
(דרשה י"א). לעומתם סובר האברבנאל (שמואל א' פרק ח') שמינוי המלך אינו מצווה, ומדמה זאת לאשת יפת תואר,
שכנגד יצר הרע דברה תורה, אולם, בדרך כלל דבריו נתנה כפרשנות למקרא, וממילא אין
לראות בדבריו פסק הלכה.


שתי הדעות יש להן יסוד בפשט הכתוב. מצד אחד נאמר 'שום תשים עליך מלך' בלשון
ציווי, אולם מצד שני נאמר שם בפסוק שלפני זה 'ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים
אשר סביבותיי'
, ואפשר להבין מזה, שרק אם העם יאמר שרוצה מלך אז ימנו מלך לפי
התנאים האמורים בתורה, וא"כ זו יוזמת העם, ואינה מצווה אלא רשות.


הרמב"ן לשיטתו, שמינוי מלך מצווה, מיישב את הכתוב 'ואמרת אשימה עלי מלך
ככל הגוים אשר סביבתי'
, שנאמר כנבואה, שכך עתידים לומר בימי שמואל, ולבקש מלך
ככל הגויים, והתורה באה להורות לנו שאין זה נכון לבקש כך מלך ככל הגויים, 'ואין
ישראל ראויים ללמוד מהם ולא לקנא בעושי עולה', אלא לבקש מלך 'אשר יבחר ה'…

הסבר נוסף לכתוב: 'ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי', לפי
השיטה שמלך הוא מצווה, נמצא בהעמק דבר לדבריו, מינוי המלך חייב להיות
בהסכמת העם, ולכן כתב 'ואמרת אשימה עלי מלך', וז"ל
(י"ז, י"ד):

 

"על כורחך
מצווה היא, ומכל מקום אין סנהדרין מצווים עד שיאמרו העם שרוצים בהנהגת מלך, ומשום
הכי כל משך שלוש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך, והיינו משום שלא היה
בזה הסכמת העם".


ואפשר לדייק כדבריו גם מתוך דברי הרמב"ן שכתב בין דבריו:

 

"והזכיר 'ואמרת', כי מצווה שיבואו לפני
הכוהנים והלויים ואל השופט ויאמר להם: רצוננו שנשים עלינו מלך
", משמע מדבריו
שזה מתנאי המצווה שהעם ידרוש מלך.


כיצד נבחר המלך?

 

דבר זה תלוי מצד אחד גם בהשתדלות של כלל
ישראל, ואז בכוח השתדלותם יתעורר ההנהגה השמימית…
ומן השמים יגלגלו להמליך
עליהן מלך כרצון ד'…

 

בכדי להבין א"כ על בוריו מהו אותו החטא
שחטאו בזה כלל ישראל בזמן שמואל שדרשו להם מלך… ולכאורה הרי אדרבה כך היא
המצווה
שהם צריכים לדרוש את המלך ולהשתדל בדבר ואז יתגלגל משמים שיזכו למלך
כרצון ד'?… כבר גילו חז"ל בספרי: 'לפי שהקדימו על ידם', היינו, שהם בקשו
מלך לפי דעתם… ולא חפשו את 'אשר יבחר ה'…
(ועיין בכל זה אריכות דברים ערבים ונעימים בדברי הרש"ר
הירש
).

 

גם הר"ן בדרשותיו (דרשה יא')
מפרש כעין זה את הכעס על כך שביקשו מלך בימי שמואל, מפני שהם רצו מלך 'לשופטינו',
והמלך אינו שופט במשפטי התורה אלא לפי הסדר המדיני, ובזה ויתרו על משפט התורה. ויסוד
גדול הניח לנו הר"ן שמשפטי התורה אינם באים רק למען הסדר חברתי, שלא יהיה
מצב של 'איש את רעהו חיים בלעו', אלא נועדו להקניית השפע האלקי על ישראל. ואת זה
עושים השופטים ע"פ משפטי התורה.
ונראה שגם פירושו רמוז בתורה, שהם בקשו
מלך 'ככל הגויים', שאצלם אין חילוק בין תורת המשפט לבין משפט המלך.

 

*
*  *

 

בדרך כלל, פרשת שופטים, נקראת בכל בתי הכנסיות
ברחבי תבל, בסמיכות לראש חודש אלול – חודש התשובה!

 

חובה עלינו א"כ להתבונן, מה יש בפרשה זו, שיכול לעזור
לנו להתכונן כראוי וכיאות לקראת חודש הרחמים והסליחות, בתשובה וחרטה וקבלה
על העתיד!

 

רבנו הקדוש, ר' נחמן מברסלב זי"ע, פתח לנו
את העיניים, להתבונן במצוות זו של העמדת מלך המופיע, כאמור, בפרשת השבוע.
ומתוך התבוננות מעשית במצווה זו יתבאר לנו הדק היטב כל פרטי עניין התשובה
וההכנה אליה…

 

עומק הקשר של עניין התשובה למצוות העמדת מלך – שם
במקורם, בתורה ו' חלק א' בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן – עמוקים מיני ים,
ומתבארים באריכות בביאוריו הנפלאים של הרב ר' נחמן מטשעהרין בספרו 'פרפראות
לחכמה'
בבארו את המאמר המפורסם על סוד כוונות אלול
(עיי"ש היטב בביאורו ליקוטי מוהר"ן
ח"א תורה ו'
).

 

במאמר זה מלמדנו רבנו בינה, מה היא תשובה? ומה הם
המניעים מלעשות תשובה?

 

רבנו הקדוש ר' נחמן גם מלמדנו בינה במאמר זה –
שנאמרה ב'שבת שובה' שנת ה'תקס"ג – מה היא הדרך להתגונן, בהצלחה,
מול אותם מניעות ועיכובים שיש לכל אחד בדרכו חזרה הביתה!… בדרכו חזרה לאביו
שבשמיים…

 

*
*  *

 

2 מניעות וקשיים עיקריים יש בדרך החזרה בתשובה – מגלה
לנו שם רבנו הקדוש – בדרך כלל אנו רגילים להכיר את היצר הרע בהתקפותיו להפיל על
האדם עצבות ודאגות, מרה שחורה וייאוש…
אבל יש גם, והיצר הרע תוקף את האדם
במחשבות של גאווה, פניות, גבהות הלב…

 

נכון, שבדרך כלל, הנשק העיקרי של היצר וחייליו, היא להפיל
ולהחליש את החוזר בתשובה ואת העובד ד' מדרכי עבודתו…

 

המאבק של היצר מתלבש, בדרך כלל, בזה שהוא מערים עליו
קשיים… מביא אותו לניסיונות קשים שקשה מאוד לא להתפתות אחריהם…
ובכך הוא מצליח להפילו לחטאים ולעוונות…
ועי"ז הוא כבר מדרדר אותו מיידית להרגשות של ייאוש ועצבות, דיכאון ומרה
שחורה…

 

אבל יש גם דרך אחרת, כי לפעמים כאשר היצר הרע אינו מצליח
להפיל את האדם בייאוש ומרה שחורה… כי אז בלבו של החוזר בתשובה, של העובד ד',
מתגנבת לה הרהור קל, מחשבה קלה, תחושה של: הנה, סוף סוף הצלחתי… הגעתי!…
זהו זה!… כבר זכיתי!… כבר עשיתי את שלי!…

 

לכאורה ישאל מיד השואל, מה רע בזה? הרי ודאי שצריך
לשמוח ולפזז ולכרכר מתוך שמחה על כל נקודה טובה ועל כל התקדמות בעבודת ד'?
אז
מה רע בכלל להרגיש את ההרגשה הזאת?

 

העניין הוא, שברגע שמחשבה זו מגיעה אך ורק מתוך מעמקי ה'אני'
של האדם, ולא מתוך מעמקי ה'אין', הרי ממחשבה זו הוא, בדרך כלל, מיד
מידרדר לתחושות של זלזול כלפיי כל האחרים הסובבים אותו… מי הם?… מה הם?…
מה הם בכלל כנגדי?… הרי אני אזרתי כוח ומסרתי נפשי והשלכתי כל מנעמי עולם הזה
מאחורי גווי!… לכן, מי ידמה לי ומי ישווה לי?…

 

נכון, שלפעמים, מחשבות ורגשות אלו הם בעדינות יותר,
אבל בסך הכול הכללי, אחרי יישוב הדעת אמיתית, יחוש האדם עד כמה מחשבות ורגשות הללו
שהם לא נובעים אצלו מתוך תחושת: שמחו בד'… ויגבה לבו בדרכי ד'… אלא מתוך
רום לב וגבהות לב
– ולכן התוצאה של ה'שמחה' המזוייפת הזאת תביא אותו
לידי הרגשה: אני יותר טוב מכל האחרים ? מבסוט אני!… מנצח אני!… – וזה
גורם לו למציאות של דריכה במקום… של אי התקדמות נוספת בעבודת ד'… ולאט
לאט מידרדר הוא לתוצאה האיומה של: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה
אחת"
– הגדרה מצמררת, שחז"ל גילו על חטא הגאווה…

 

לכן, עלינו לדעת היטב את אשר לפנינו, ולהבין כי באותם
מצבים שהיצר הרע רואה שאין הוא מצליח להחטיא את האדם ולהפילו בייאוש ובעצבות ומרה
שחורה על ידי חטאים ועוונות, הוא לא מחליט לשתוק על שמריו… אלא הוא מוצא לו
מיד דרך אחרת, דרך עוקפת, למען להפילו, וזהו: דרך הגאווה, וגבהות הלב.

 

*
*  *

 

הנה, א"כ לפניך מרשם של דרכי היצר בערמתו… הוא
עובד נון סטופ…
מנסה הוא בכל כיוון איך להחליש, להפיל, ולגרום לחוזר בתשובה
שלא ימשיך בשום אופן להתקדם במעלות הקדושה והיראה…

 

ואם מצליח הוא להפיל את האדם מיד למצבי ייאוש ועצבות,
מה טוב! וכשזה לא מצליח לו, הוא לא מתייאש, הוא לא מרים ידיים, הוא מנסה דווקא
להגביה את לבו של החוזר בתשובה ולהפילו לגאווה סרוחה, ובכך הוא מצליח לדרדר
אותו ולהפילו שוב לייאוש ועצבות רוח!…

 

לכן, ידידי, כעת, בתחילת חודש אלול, חודש התשובה,
חודש הרחמים והסליחות, קח לך כמה דקות פנויות… והבט והתבונן היטב בתמצית תוכן
הלשונות שאעתיק לך מתוך דברי רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב
, בכדי לדעת להילחם על
ידם במאבק עם היצר הרע בשתי החזיתות גם יחד… בכל אופני המלחמה… גם בחטא
הגאווה וגם בחטא הייאוש…

 

והנה לפניך תוכן דבריו במאמר הנ"ל:

 

כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד
המקום… לברוח מ'כבוד מלכים'… ולחפוץ רק 'כבוד אלוקים'…

 

ועיקר התשובה: כשישמע בזיונו ידום וישתוק… כי
צריך מצד אחד לדעת לשתוק גם על הביזיונות של הירידות הרוחניות שעובר על האדם…
כמו גם על הביזיונות האחרים בגשמיות שעובר על האדם… וצריך מצד שני גם לדעת איך
לבזות את עצמו בזמני עלייה רוחנית והצלחה גשמית… שלא להיסחף אז להרגשה של 'רום
לבב'… ולא לקחת לעצמו 'כבוד מלכים'… רק לדעת להשפיל עצמו, ולהבין, שעדיין הוא
רחוק מאוד משלמותו…

 

ולכן, כאשר רוצה האדם ללכת בדרכי התשובה, צריך
שיהיה לו שני בקיאות, היינו 'בקי ברצוא' ו'בקי בשוב'… שהם בסוד הפסוק: 'אם אסק
שמים שם אתה ואציעה שאול הנך'… שהם גם בסוד הפסוק: 'אני לדודי ודודי לי'…
שהר"ת של פסוק זה הוא כידוע סוד כוונות אלו"ל…

 

כי הסוד של אלו"ל זה כאילו ב' מילים:
ל"א באלף, ול"ו בו'… כי דייקא כשהוא יודע תמיד שהוא עדיין ל"א
באלף… גארנישט… עדיין כלום לא… אז הוא יזכה להיות גם ל"ו בו'… להיות
סמוך וקרוב ושייך אליו יתברך…

 

כי על ידי הדמימה והשתיקה על כל סוגי הביזיונות
שעוברים על האדם, ברוחניות ובגשמיות, בכוח שהוא דומם ושותק ולא מגיב על הביזיונות
הללו, בכוח זה נעשה צורת: אלף…

 

כי האות אלף היא אות שמורכבת משלוש אותיות י' ו'
י'…

 

ודע לך, שהאות וא"ו שבתוך האלף הוא בסוד הרקיע…
השמים… שהיא בסוד אש ומים… שזה מרמז על עניין כלליות הגוונים, היינו הבושה. כי
הרי בשעת הבושה הגדולה האדם נהיה אדום ולבן לסירוגין…

 

והנקודה התחתונה של האלף היא מרמזת על סוד השתיקה
והדמימה על הביזיונות הללו… בסוד הפסוק: 'והארץ הדום רגלי'… שזה עניין של
שתיקה ודמימה על הביזיונות…

 

ובכוח הדמימה והשתיקה הזאת הוא מצליח להאיר על
עצמו את סוד הנקודה העליונה של האלף, שהיא בסוד האור העליון של העולמות הרוחניים
שלמעלה ממנו, שעליה נאמר: 'כבוד אלוקים'…

 

וזה סוד מה שנצטוו בני ישראל שלוש מצוות בכניסתם
לארץ ישראל: 'להכרית זרעו של עמלק'… ו'לבנות בית הבחירה'… ו'למנות להם מלך'…

 

כי בכל עת ובכל זמן שאנחנו רוצים לחזור בתשובה,
שזה מרמז על עניין של כניסה מחודשת לארץ ישראל… לחזור לשורשים… לחזור למחצב
נשמותינו… הרי בכל דרגה ודרגה הננו חייבים שוב בקיום ג' מצוות הללו…

 

כי 'להכרית זרעו של עמלק' היא מרומזת בסוד הנקודה
התחתונה של האלף… ו'לבנות להם בית הבחירה' היא מרומזת בסוד הנקודה העליונה של
האלף… ו'למנות להם מלך' היא מרומזת בסוד הוא"ו שבתוך האלף…

 

כי בכוח זה שהאדם דומם ושותק על ביזיונותיו
ומעבריו ברוחניות ובגשמיות… ומקיים את הפסוק: דום לד'… בכוח זה הוא 'מכרית את
זרעו של עמלק'… שהם מרמזים על כלל כל כוחות הרע של היצר הרע…

 

ובכוח זה שהאדם זכה והפך את רתיחת דמיו למצב של
דום לד' בשעה שבאו עליו הביזיונות… הרי הוא יזכה שהפגם של הביזיון יתהפך להיות
אצלו בסוד תפארת המלכות… 'מלך הכבוד'… כי אז הוא מלך אמיתי… כי הוא הצליח
להשליט את המוח שלו על הלב והכבד שלו… (מל"ך = מ'וח ל'ב כ'בד…) כי מצד
הלב והכבד הוא רצה להחזיר מנה אחת אפיים… ולא לשתוק על ביזיונותיו… אבל בכוח
הדמימה והשתיקה על כל סוגי הביזיונות, בכך הוא מלך… מולך ושולט על עצמו… ובכך
הוא מקיים מצוות מינוי המלך…

 

ואז הוא זוכה בכוח זה להגיע לדרגת הדעת, שהיא
בסוד 'בניית בית המקדש'… שהיא הנקודה העליונה שעל האות אלף…

 

כי אז זוכה האדם להיות: א' ד"ם ?
אד"ם… כי ע"י שהוא מצליח להפוך את רתיחת דמיו בשעת הביזיונות, למצב של
'דום'… דייקא אז הוא זוכה שהאות א' מתחברת אתו בכל ג' חלקיו, והיא מצטרפת
לד"ם שלו… והוא זוכה להיות אד"ם…

 

והפירוש הפשוט בכל זה לעובדה ולמעשה בחיי היום
יום: שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגור מותניו שיתחזק עצמו בדרכי ד' תמיד
בין בעליה בין בירידה…

 

היינו, בין כשיזכה לאיזה עלייה, לאיזה מדרגה
גדולה, אף על פי כן אל יעמוד שם… ולא יסתפק עצמו בזה… רק צריך שיהיה בקי בזה
מאוד, לידע ולהאמין שצריך לילך יותר ויותר, שזהו 'בקי ברצוא', 'אם אסק שמים שם
אתה'!…

 

וכן להיפך, שאפילו אם ייפול, חלילה, למקום שייפול,
אפילו בשאול תחתיות, גם כן אל יתייאש עצמו לעולם… ותמיד יחפש ויבקש את ד', ויחזק
עצמו בכל מקום שהוא בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולים
לדבק עצמו בהשם יתברך ? 'ואציעה שאול הנך'…

 

*
*  *

 

הנה לפניך, א"כ, הסתכלות חדשה המאיר עיניים,
במצוות העמדת מלך…

 

רבנו הקדוש, ר' נחמן, בא לעודד לחזק ולאמץ לבבות נשברים,
הוא מביט אלינו ואומר לנו:

 

כן, נשמות ישראל, כל אחד מכם מלך הוא!

 

אבל אל תהפכו את 'כבוד אלוקים' – כבוד המלכות
דקדושה, ל'כבוד מלכים', חלילה!…

 

שום תשים עליך מלך!

 

הכוונה היא:

 

להיות גיבור וחזק ותקיף לקבל ביזיונות באהבה…

 

לידום ולשתוק על כל סוגי הביזיונות שעוברים עליך
ברוחניות ובגשמיות…

 

ובכך תזכה לכפר עוונות…

 

בכך תזכה לזכך הדמים…

 

בכך תזכה לחבר את כל חלקי האלף, בכדי לזכות
להיות א'-דם היושב על הכסא.

 

במה זה תלוי ? רק בך!…

 

בהחלטה נחושה להילחם עם היצר…

 

גם בזמני ירידה – לסבול את ביזיונות הירידות…

 

וגם בזמני עלייה – לברוח כמטחווי קשת מה'כבוד מלכים'
המדומה
!

 

להפנים בלבנו היטב:

 

'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך'!

 

'אני לדודי ודודי לי'!

 

 

א פריילאכן שבת

 

און א הערליכער
חודש אלול

 

מוטה

 

 

כתיבת תגובה