פרשת צו – פרשת זכור – ה'תשע"א יחד עם אור הפורים על פי ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה עד'

Print Friendly, PDF & Email

 

ערב שבת פרשת צו – פרשת זכור ה'תשע"א

ערבי פורים

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

פרשת צו – פרשת זכור ה'תשע"א

יחד עם אור הפורים – ע"פ ליקוטי  מוהר"ן – ח"ב תורה ע"ד

 

בפרשת השבוע – פרשת צו –
שהשנה היא יוצאת גם 'פרשת זכור', שבת ההכנה לימי הפורים באים לקראתנו לשלום… מיד
אחרי מצוות תרומת הדשן, שבה מתחילה הפרשה, מיד נכנסת הפרשה לספר לנו על מצוות
הקרבת המנחה ואכילת שייריה על ידי בני אהרן הכהן.

 

בעבודת אכילת שיירי המנחה
לאהרן ובניו מדייק הכתוב ואומר
(ו' ט'):

 

"והנותרת
ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה לא תאפה חמץ
חלקם נתתי אותה".

 

ודרשו חז"ל (מנחות נה.):

 

"שאפילו
חלקם – השיריים לא תאפה חמץ"
(ועיין דברים ערבים בדברי ה'מאזניים לתורה' ויקרא ב' יא' – בטעם ההבדל
שבין 'דבש' שמותר לערבב אותו בשיריי המנחה לבין 'שאור' שאסור לערב
אותה לא רק במנחה עצמה אלא גם בשייריה).

 

והנה, מה נפלא להתבונן
מכאן, איך שכל אלו הפסוקים של פרשת צו – שבדרך כלל היא משמשת לנו להיות 'שבת הגדול',
הכנה לפני חג הפסח, והשנה, כאמור, היא משמשת לנו 'שבת זכור', הכנה לימי הפורים – וכל
זה בכדי לעורר אותנו על המחשבה וההשקפה העמוקה והנעלית, שצריך להיות לכל אחד ואחד
מאתנו, בבואנו להתכונן בעוד כחודש ימים, לאכול בכל שבעת ימי חג הפסח את אכילת
המצה…

 

כי הרי מפסוקים אלו
מתבאר:

 

שכמו אכילת אהרן
ובניו משיירי המנחות, שצריכים המה להיזהר ולהישמר לאכול אותם רק מצות ולא חמץ…
כמו כן במדויק היא גם אכילת כלל ישראל את המצות בכל שבעת ימי חג המצות… כי בני
ישראל באותם הימים של ימי חג הפסח הרי הם כדרגת הכוהנים באכילתם את שיירי הקרבנות
במקום קדוש בחצר אהל מועד…

 

כי ביציאתם ממצרים נהפכו
כל כלל ישראל להיות 'ממלכת כוהנים'… ובכל שנה ושנה בשבעת ימי החג חוזר
וניעור ה'ממלכת כוהנים'… ואכילתם רק מצות ולא תאפה
חמץ…

 

כי המצווה היחידה,
מדאורייתא, לכל כלל ישראל, הנוגעת בענייני אכילה… זה אך ורק במצוות אכילת
המצות יחד עם קרבן הפסח והמרור, ובזמנינו זה רק אכילת מצה
(וממנו לומדים ל'כזית' של סוכות…).

 

לומר לך: שאותו אכילה,
מדאורייתא, הנכנסת לתוך הגוף, כי היא הרי, כאמור, המצווה היחידה מדאורייתא הנכנסת
לתוך גופו של אדם… הרי היא כאכילת הכוהנים בבית המקדש…

 

וכמו שכוהנים אוכלים
ובעלים מתכפרים, כך גם כל כלל ישראל, אנשים נשים וטף, באכילתם את המצות בשבעת ימי
החג, בזה הם מרפאים ומכפרים את נפשם, כי אכילת המצה היא 'מיכלא
דאסוותא' כלשון הזוהר. כי בזה הם מטהרים גופם דמם
ונפשם… ובכך הם מביאים את עצמם שיוכלו כל השנה כולה לאכול גם השאור והחמץ, מבלי
להינזק… כמו שמצאנו ראינו גם במצוות שתי הלחם בחג השבועות, שמביאים אותם
חמץ דייקא…
(ועיין דברים ערבים ונפלאים בדברי הרש"ר הירש ויקרא ב' יא-יב').

 

כל זה, יאיר לנו מול
העיניים, שמצוות אכילת שיירי המנחות מצה ולא חמץ, כל זה יכול לשמש לנו, לכל
אחד ואחד, כהכנה דרבה לקראת השבת הקרובה שב"ת זכו"ר שבת האויפרוף של מרדכ"י ואסת"ר… שכל זה גם כמניין י"ג פעמים הוי"ה במילוי יודין שבגימטרייא
חס"ד… שהם כנגד י"ג פעמים הוי"ה המרומזים במגילת אסתר…

 

וכל ההכנה הזאת של מצוות אכילת
המצות, היא בכדי לזכות בכוח ימי הפורים להינצל ממשהו חמץ כל ימי חג הפסח, ולזכות
לקדושת אכילת המצות בימי חג הפסח, וכאשר יתבאר בהמשך הדק היטב, על פי דברי רבנו
הקדוש, קודש קדשים, בליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה
עד'.

 

ויהי רצון, שבכוח לימוד
פסוקי הפרשה, נתכונן נא להכין את עצמנו, להיות ראויים להפנים בתוכנו, את האורות
הנפלאות והניסים הנפלאים הנשפעים ממרומים בימים מסוגלים
אלו, והלוואי וכבר נזכה בשנה זו – בעזרתו יתברך שמו – להיות מוכנים כבר ביום
י"ד ניסן… בהתאספות והתקבצות מיליוני אחינו ואחיותינו, בני ובנות ישראל,
מכל מקום שהם, לאחוז כבר אז בידינו את "השה תמים זכר בן שנה" – קרבן
הפסח… ומיד תיכף נבוא ברינה, על ההר ברננה, ונקריב את הפסחים
ואת הזבחים ונשמח כולנו בירושלים הבנויה מתוך שמחה וחירות…

 

*  *  *

 

התורה הזאת שלפנינו,
ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה עד', תורה קצרה
היא, אבל כבכל תורה ומאמר, קצרה או ארוכה, גם לתורה זו ולמאמר זה צריכים כמה
הקדמות בכדי להתחיל להבין אל נכון את קיצורי הדברים הנרמזים בה.

 

והנה, בראש וראשונה מסביר לנו רבנו את הטעם הנגלה
לסדר הכרונולוגי של סדרי הזמנים בין פורים לפסח כשבאמצע יש את קריאת פרשת פרה
אדומה.

 

בשבתות שלפני פורים ושלפני ראש חודש ניסן, יש תקנת
חז"ל מיוחדת, שצריך להוסיף ולקרוא בציבור ביום השבת – קריאה נוספת, מעבר
לקריאת פרשת השבוע. שבתות אלו קיבלו את השם המפורסם: "ד' פרשיות". כי הם
מחולקים לארבע שבתות – 'פרשת שקלים' בשבת שלפני ראש חודש אדר, 'פרשת זכור' בשבת
שלפני פורים, 'פרשת פרה' בשבת שאחרי פורים, ו'פרשת
החודש' בשבת שלפני ראש חודש ניסן.

 

בשבתות אלו מוציאים, בדרך כלל, מתוך הארון הקודש  2 ספרי תורה, כאשר מתוך הספר הראשון קוראים את
פרשת השבוע, ומתוך הספר השני קוראים פרשה מיוחדת לזה שעולה לקרוא את ההפטרה בדברי
הנביאים ולכן גם קריאת דברי הנביאים אינו מתייחס לתוכן של פרשת השבוע, אלא מתייחס
לתוכן של הקריאה המיוחדת שהוסיפו לאותה שבת.

 

*  *  *

 

'פרשת פרה' היא הפרשה שמוסיפים לקרוא, כאמור, בשבת
שאחרי פורים.
(לפעמים
יש הפסק של שבת אחת בין פורים לבין שבת פרה וזאת כאשר צריך להסמיך בין שבת פרשת
פרה לשבת פרשת החודש, כי שבת החודש צריך לצאת תמיד סמוך לראש חודש ניסן, ושבת פרה
צמודה לשבת החודש).

 

את הקריאה של פרשת פרה קוראים מתוך פרשת חוקת שבחומש
במדבר, והיא מדברת על עניין חומרת טומאת מת, ועל הדרך כיצד להיטהר מטומאת מת וזאת
על ידי שמזין על הטמא ביום השלישי לטהרתו וביום השביעי לטהרתו ממי אפר פרה אדומה
וביום השמיני הוא טובל ועולה מטומאתו. גם קריאת הנביאים היא מתוך דברי יחזקאל
הנביא על עניין להיטהר מטומאה כאשר בתוך הדברים מופיע הפסוק: "וזרקתי עליכם
מים טהורים לטהר אתכם".

 

ההסבר והטעם שתיקנו לנו חז"ל לקרוא לרבים
פרשה זו מיד לאחר פורים מבואר במסכת מגילה שהיא הכנה לחג הפסח המתקרב ובא. כי העם
היהודי בכל תפוצותיו מתחיל להכין עצמו בהכנות ראויות לעלות לרגל בהמוניו בחג הפסח
בירושלים, בכדי להשתתף בהקרבת קרבן הפסח ביום י"ד לחודש ניסן
(בגמרא מסכת
פסחים מסופר שפעם חישבו ומצאו שהיו בירושלים בחג הפסח כשתים עשרה מליון אנשים!!!).

 

ואם חלילה יהיה
אחד מהם טמא בטומאת מת הרי לא יוכל להיות שותף בהקרבת קרבן הפסח ובאכילתו,
ולכן מיד לאחר הפורים, כאשר כבר נמצאים תוך שלושים יום לחג הפסח, קוראים בכל
תפוצות ישראל את פרשת טומאת מת וסדר ההיטהרות מטומאת מת, בכדי להזהיר לכולם להיות
מוכנים וטהורים לקראת חג הפסח, ולכל אלו שיצטרכו, חלילה,  לטמאות עצמם בטומאת מת בתקופה המתקרבת שיהיו
נזהרים לטהר עצמם, ולכן הם צריכים להיות ערניים לכך להשאיר להם את השמונה ימים
שלפני הפסח פנויים לטהר עצמם בירושלים, בכדי להיות טהורים בערב פסח וביום הפסח
לקראת הקרבת קרבן הפסח.

 

*
*  *

 

רבנו הקדוש רואה בתקנת חז"ל זו של קריאת פרשת
פרה אדומה מיד לאחר פורים, לא רק כקריאת אזהרה גרידא לאלו שנטמאו טומאה ממשית
מטומאת מת להיות עומדים מוכנים לטהר עצמם לקראת הקרבת קרבן הפסח בזמן שבית המקדש
היה קיים, אלא, מסר עמוק מאוד, יש בקריאת פרשה זו, לדורות ולנצח, גם בזמני הגלות
הקשים מנשוא, לכל נפשות ישראל בכל מקומות מושבותיהם, הנוגע בעצם לכלל כל ענייני התקרבות
נפשות ישראל לאביהם שבשמים.

 

בעיני רוחו רואה רבנו הקדוש, שבכדי לזכות לאורות
החג של חג הפסח המתקרב ובא, צריך כל אדם להכין לכך כלים ראויים, וזה מתחיל בהכנותיו
הראויות לזכות לקבלת מצוות החג של יום הפורים כראוי וכיאות, ובכך, הוא מכשיר את
עצמו להיות כלי ראוי לקבלת ההיטהרות של אפר פרה אדומה, שרק בכך הוא נהיה כלי מוכשר
וראוי לקבלת האור העצום של חג הפסח הקדוש, בחודש שלאחריו.

 

*  *  *

 

האמת היא, שגם דבר זה מרומז בדברי חז"ל,
וכידוע שיש חובה לדרוש בהלכות החג
(ובמיוחד חג הפסח שהלכותיו מרובות), שלושים יום קודם
החג. והגמרא במסכת סנהדרין כשהיא מדברת על הלכה זו היא מציינת לומר: "ומתחילים
מיום הפורים בעצמו", וכך הוא גם הלשון של הרבה פוסקי הלכה. לרמז ולומר לנו:
דע לך, שהאור של חג הפסח מתחיל להאיר הארותיו מיום הפורים בעצמו, ולכן עלינו להיות
מוכנים נפשית כראוי לקראת יום הפורים בכדי לזכות בכוח זה לקבל כראוי את האורות
והנסים של חג הפסח.

 

*  *  *

 

בשבת הקריאה של פרשת 'משפטים', אשר בדרך כלל קוראים
אותה בשבת שלפני ראש חודש אדר,
(ובשנה רגילה היא נקראת גם בשם: "שבת
שקלים" בגלל התוספת של הקריאה מתוך פרשת 'כי תשא',
כאמור. ובשנה מעוברת זו קראנו את 'פרשת שקלים' יחד עם פרשת 'פיקודי'),
מצא רבנו הקדוש
סימוכין לדבריו בתוך הפסוק: "את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות, בחודש
האביב, למועד צאתך ממצרים ולא יראו פני ריקם".

 

והנה, הפירוש הפשוט של פסוק זה, הוא: שהעם היהודי
צריך להיות זהיר לגרום לכך שחג הפסח תחול תמיד בזמן האביב, וזה על ידי שלפעמים
צריך לעבר שנים בהוספת חודש העיבור. וכשיגיע חג הפסח עלינו להיות זהירים לא להיכשל
בהלכותיו בענייני חמץ, ולהיות זהיר בלאכול שבעת ימים רק מצות, כי בזמן האביב הרי
יצאנו ממצרים, ולכן יש עלינו מחויבות גם לעלות לבית המקדש ולהביא שם את קורבנות
חובותינו ושלמי שמחתנו ועולות נדבותינו, ולא להגיע ריקם כשבאים לעלות ולראות את
פני ד' בחג.

 

רבנו הקדוש מצא בפסוק זה את האזהרה המקדימה,
כחודשיים לפני חג הפסח המתקרב ובא,
(שהיא אולי משמשת כעין הזמנה מוקדמת לחתונה מכובדת
ומפוארת, שכבר זמן רב לפני מועד האירוע שולחים למוזמנים את המברק הראשון על מנת
שישריינו בוודאות את התאריך המיוחל להיות מוכנים ומזומנים ולא יפספסו חלילה
באירועים אחרים, שונים ומשונים, את האירוע המיוחד במינו הקרב ובא…).
פסוק זה, הנקרא
בבתי הכנסיות לפני כל קהל ועדה, בשבת פרשת משפטים, מכין אותנו בעצם, כבר מערב ראש
חודש אדר, לפני חג הפורים, להתכונן כראוי לקראת יום הפורים הקרב ובא, בכדי לזכות עי"ז גם לאור העליון הגנוז באכילת מצות ובהבאת קרבן הפסח
ושאר הקורבנות – בחג המצות…

 

כי הראשי תיבות של: "מ'מצרים
ו'לא י'ראו פ'ני ר'יקם" הוא ר"ת פורי"ם, לומר לנו: אם אתה רוצה, גם בשנה זו, לצאת ממצרים,
כי: "הרי חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים"… ולכן, אם
ברצונך שוב לראות את פני האדון ד' – בהבאת קרבן הפסח? אם ברצונך לא להרגיש את עצמך
ריק מתוכן כשיגיע זמן הפסח – "ולא יראו פני ריקם" – הרי עליך להתחיל כבר
עכשיו! כבר מיום הפורים! – כי זהו הר"ת של: "מ'מצרים
ו'לא י'ראו פ'ני ר'יקם"…

 

לומר ולרמז: שהראשי תיבות של העניין, ההתחלה של הכל, מתחיל דווקא מיום הפורים, כי בכך שתקבל את הפורים כראוי,
זה ייתן לך את הדרך ואת ההילוך הנכון להגיע גם לחג הפסח ולהרגשות הרוחניות הנעלות
של יציאת מצרים וההתקרבות לאבינו שבשמים שיש בהקרבת קרבן הפסח.

 

*  *  *

 

שלמה המלך בספר 'שיר השירים' ממחיש בנבואתו את
החיבה הרוחנית שכנסת ישראל (השכינה הקדושה), רוחשת לאבינו שבשמים (הקב"ה),
והוא אומר: "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר", לומר לנו שאנו מרגישים כל
כך טוב בדיבורי הקב"ה, כי הרי השפתיים שלו, כביכול, הם כמו 2 שושנים – פרחים
אדומים יפיפיים במראם… וגם מפיצים ריח טוב…

 

הם, השושנים הללו, נחמדים לראות אותם במראם הנפלא
והחינני, והם, השושנים הללו, גם נוטפות מצד לצד בשמים ריחניים, "מור"
שעובר בהם מעבר לעבר.

 

רבנו הקדוש ראה ברוח קודשו, שגם פסוק זה נותן את
אותותיו ורמיזותיו לכל אחד מהעם היהודי לאמור לו:

 

אם הנך מעוניין לזכות לקבל בתוכך את קדושת חג
הפסח, עליך להתכונן לפני זה לקבל כראוי וכיאות את חג הפורים, ואז לבטח יהיה דרכך
בלי מכשול בקבלת חג הפסח כראוי.

 

וכי איך כל זה מחובר ומקושר ומרומז בפסוק זה?

 

מסביר לנו רבנו הקדוש: הנס הגדול של חג הפסח
לדורותיו הוא, שיש לכל אחד את הכוח והיכולת לצאת בכוח חג זה מתוך גלות מצרים ויד
פרעה, שהכוונה הרוחנית היא שיש לכל אחד את האפשרות להוציא את כוח הדיבור שלו מתוך
גלותו, בדיוק כפי שהיה בזמן גלות מצרים שמשה רבנו היה כבד פה וכבד לשון בגלות
מצרים כי זה היה המצב של העם היהודי בכללותם שהדיבור שלהם היה משועבד תחת יד פרעה.

 

ולכן "פרעה" הוא אותיות "העורף",
והיה לו שלושה שרים שהם "שר האופים", "שר הטבחים" ו"שר
המשקים", שזה מרמז על "קנה" "וושט" "ורידים" שבצוואר
האדם, ומצרים מסמלת את העניין של:  "מצר
הגרון".

 

כי הקליפה הרוחנית, הפרעה הרוחני שבכל דור ודור, מנסה
בכל כוחה לשעבד בתוכה את הדיבור של האדם ונותנת לו להרגיש שהוא נמצא בתוך מחנק
איום ונורא, היא נותנת לו להרגיש שאין בכוחו לפתוח את פתחי פיו ברינה ושמחה ולדבר
דיבורי תורה ותפלה, האדם מרגיש מאוים ומפוחד מבולבל ומוטרד, ואין בכוחו לפצות פה
ברינה ותפלה לפני אבינו שבשמים, וכל זה בכוח הטומאה הרוחנית של פרעה ומצרים ושריו,
כי בכח טומאתם מרגיש האדם שבכל דיבור ודיבור של תורה
ותפלה היוצא מתוך שפתיו, הרי הוא כאילו מוקף בתוך סבך של קוצים כסוחים הפוצעים
אותו מכל צד… ועוד מפיצים מתוכם ריח רע ומצחין לכל סביבותיהם… ומתוך כך נחלש
דעת האדם להוציא מתוך שפתיו את דיבורי התורה והתפלה, כי הרי אין בהם, כעת – בדרגתו
העכשווית, כשהוא עדיין תחת יד פרעה ומצריים – לא מראה לא טעם ולא ריח – רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן!!!

 

אבל בכח החג של יציאת
מצרים, יכול כל אדם לזכות לצאת לחופשי, להוציא את כוח דיבורו מגלות מצר הגרון –
שהיה נתון שם עד עכשיו, ואז דיבורו יתחיל לזמר להודות ולהלל ללמוד ולהתפלל בלי שום
הרגשת קושי ושיעבוד, רק אדרבה, התענוג הגדול שלו עלי אדמות יהיה להרבות בדברי שבח
ורינה הלל ותודה לפני אבינו שבשמים.

 

ובזה טמון הסוד הגדול והנורא בקריאת שם החג של
יציאת מצרים בשם: "חג הפסח" – כפי שגילה לנו רבנו האר"י
הקדוש, שהוא כעין 2 מילים: פ"ה ס"ח, שהפה והדיבור יוצא מגלותו והוא
מתחיל לשוח ולדבר ולרנן לפני אבינו שבשמים. ולכן אומרים חז"ל: "כל המרבה
לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" – ועוד באו ברמיזותיהם הקדושות וגילו לנו
שגם אכילת המצות הקדושות הנקראות בתורה בשם: "לחם עוני" זה על שם "שעונין עליו דברים הרבה", כמן כן תיקנו לנו חז"ל את
אמירת: "ההגדה של פסח" – להורות ולרמז לכל אלו הפותחים עיניהם, לדעת את
עומק העניין האמיתי של היציאה ממצריים בכל דור ודור, שעיקר כוונת היציאה היא
שהדיבור שבקרבנו יצליח כבר, אחת ולתמיד, להשתחרר בדרור נצחי, מגלות הדיבור תחת ידו
הקשה של פרעה ומצרים! להוציאו מצרה לרווחה ומאפילה לאור גדול, כי הרי זה הוא אכן
כל הסוד הפנימי של יציאת מצרים.

 

מתוך כך נבין לאשורו את רמיזות הפסוק האמור בשיר השירים,
כאשר שלמה המלך בא ואומר: "שפתותיו" – כוונתו לרמז ולעודד את האדם ולומר
לו; אם אתה אכן רוצה לזכות לקבל בתוכך את השפתיים הרוחניים, אם הנך באמת מעוניין
להרגיש ששפתותיך הם כמו שושנים נפלאים הנוטפים מור ובשמים מעבר לעבר, אם הנך
מעוניין להרגיש שכוח הדיבור שלך יצא לחופשי חינם מתוך ערוות הארץ ערוות מצרים, אם
הנך מעוניין לשחרר את שפתותיך מגלות פרעה ומצרים, אם הנך מעניין להרגיש ריח טוב
וטעם מתוק בכל דיבור ודיבור של אותיות התורה והתפלה שאתה מוציא מפיך – הרי כל זה
תלוי ב"שושנה" וב"מור עובר".

 

כי "שושנה", כתוב בכתבי האר"י הקדוש, היא בגימטרייא: "אסתר". ו"מור
עובר", כתוב בכתבי האר"י הקדוש, מרמז על
דרגתו הרוחנית הנעלה של מרדכי הצדיק, כפי שגם בדברי חז"ל הנגלים אנו מוצאים
שהגמרא במסכת חולין אומרת: מרדכי מן התורה מניין? שנאמר: "מור דרור" והתרגום
אומר: "מירא דכיא", שהם אותיות מרדכי. ובכך
בעצם מרמזים לנו חז"ל שנשמת מרדכי מרומזת בסוד של הבושם היקר שנקראת "מור
דרור", כי הוא בסוד הבושם שגורם דרור וחירות מכל שיעבוד.

 

ובכך נבין את נפלאות הרמז בדברי שלמה, החכם מכל
אדם, בספר שיר השירים, כפי שרבנו הקדוש צפה וראה ברוח קדשו, וריחם עלינו דור עני
ואביון לגלות לנו אורות נוראות יקרות כאלו, על מנת שגם לנו יהיה תקווה בגלותנו תחת
יד פרעה ומצרים, ושגם אנו נוכל להכין את עצמנו להיות כלי מוכשר וראוי לקבל את ימי
הפורים הקדושים בכדי לזכות בכוחם לאור הפרה האדומה על מנת להיות טהורים להקרבת
ההתקרבות של קרב"ן הפס"ח
הרוחני.

 

כי הרי גם פסוק זה אומר לנו: דע לך! שיש "שושנה"
קדושה, ובתוך השושנה קדושה הזו נוטף בה מצד לצד: "מור עובר", וכל זה
מרמז, ברמזים נסתרים, על סוד נשמת מרדכי ואסתר, (שהם בשפת המקובלים בסוד: יסוד אבא
– חכמה, ויסוד אימא – בינה). כי מרדכי הצדיק הוא הנוטף את הכוח של הריח הטוב בתוך
נשמת אסתר, וכפי שנאמר במגילת אסתר: "ויהי אומן את הדסה היא אסתר", (ובשפת
המקובלים: יסוד אבא מתלבש בתוך יסוד אימא), ובכוחם אפשר לזכות לשפתיים רוחניים,
ל"שפתותיו" – היוצאים מתוך הגלות ויוצאים לחירות ודרור עולם – בהרגשת
דרור ונעימות באמירת דברי תורה ותפלה…

 

כי כעת, בכח
ה"שושנה" הקדושה וה"מור" הקדוש, הרי דיבורו ושפתותיו יצאו
מתחת יד מצריים ופרעה הרוחניים, וכעת הוא מרגיש בכל דיבור ודיבור של תורה ותפלה
היוצאת מתוך שפתיו את ההרגשה הנעימה ואת התחושה הנפלאה איך שהוא מסתובב כמו בתוך
גן השושנים הוורדים והאדומים המפיצים סביבם ריח נעים ונפלא לכל עבר ועבר הלקוח
משורשי השורשים של אורות החכמה והבינה דרך היסודות הרוחניים שבהם!!!

 

ומכאן מכריז רבנו ואומר: כי פורים הוא ודאי הילוך
ודרך לפסח, כי אם רוצים להגיע לפס"ח – אם רוצים
להגיע לדרגת פ"ה ס"ח, ליציאת הדיבור מגלות יד פרעה ושריו ועבדיו ומתוך
מיצרי הגלות של מחנק הדיבור בגרון, הרי כל זה תלוי ועומד בקבלת האור של מרדכי
ואסתר, כי כאשר נקבל את עוצמת קדושת פורים כראוי, זה ייתן לנו את הכוח לזכות אחר
כך לקבלת האור של פסח, פ"ה ס"ח, כראוי.

 

*  *  *

 

אבל כדי להגיע לאותו קרבן פסח, בכדי לזכות
להתקרבות הנפלאה של פ"ה ס"ח, צריך לכך להיטהר מטומאת מת, ואשר על כן
הרי, כאמור, קוראים את פרשת פרה אדומה, בכדי להזהיר אותנו מטומאת מת ולתת לנו את
היכולת להיטהר מטומאת מת בכדי להיות טהורים לקבל את האור של קרב"ן
הפ"ה ס"ח.

 

מהו, א"כ, אותו טומאת מת במובן הפנימי והרוחני?
איך מיטהרים מאותו טומאת מת רוחנית?

 

על זה מרמז לנו רבנו הקדוש, במילים קצרות ומלאות
סוד, ממש בשפת קודים, בשורה אחת קטנטונת אשר העומק שבה היא ארוכה מארץ מידה, ובכל
זאת ננסה לבאר בקצרה את כוונת הדברים.

 

הרהורי עבירה – הקשים מעבירה!

 

כן כן, אותם הרהורי
עבירה, שכל כך קשה להינצל מהם! הם הם המטמאים את נפש
האדם באבי אבות הטומאה, שהיא טומאת מת רוחנית. וכאשר נכשל האדם בהם, זה מיד משפיע על
כוח דיבורו להיקלט ולהיכנס בגלות הקשה של מצר הגרון תחת יד פרעה וערוות מצריים.

 

הרהורי עבירה – גורמים לאדם מחנק הדיבור בדיבורי
תורה ותפלה, וכפי שרבנו כותב גם בליקוטי מוהר"ן
חלק א תורה י"ט  שברית הלשון וברית המעור תלויים אחד בשני – "וזה בלא זה אי אפשר".
וכפי שרבנו גם כותב בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה
נ' שבכוח קדושת הברית זוכים שדיבורי התפלה הם בסוד "מים מתוקים", ועל
ידי פגמי הברית, חלילה, נופלים למצב שדיבורי התפלה נהפכים להיות "מים
מרורים".

 

כי בכוח הרהורי העבירה נופלת על האדם טומאת מת
רוחנית שזה לא נותן לו להתקרב לקרב"ן הפס"ח, כי כל כח הסוד של
מלכות פה האדם תלוי ועומד בכח קדושת היסוד שלו,
וכשקדושת היסוד שלו נפגמת רח"ל זה מפריע לו להתקרב
להשם יתברך בכוח דיבוריו בתורה ותפלה.

 

ולכן קריאת פרשת פרה אדומה היא בעצם קריאה ואזהרה
רוחנית לנפש האדם לא להיטמאות בהרהורי עבירה, לא להיגרר חלילה אחרי הרהורי עבירה, בכדי
שיזכה להיות ראוי לקרבן הפ"ה ס"ח.

 

כי פגמי הברית בדרך כלל באים על האדם באש בערה של תאווה,
שהם בסוד המדורה של שבעים כוכבים הבוערים בלבו של האדם, וצריך האדם לזכות להפוך אש
זו לאש קודש של תבערה לד'. ולכן פרה אדומה יש בה סוד גדול של: "מטהר טמאים
ומטמא טהורים". כי אותו אש יכול להפיל את האדם חלילה להרהורי עבירה ואותו אש
יכול להביא אותו לאש קודש לד'.

 

וכאן ניצבת השאלה, איך זוכים להפוך אש הטומאה הזאת
של הגבורות לאש קודש לד' להתגבר על הנסיון ולא להיכשל בתאווה?

 

וכאן מגיע רבנו הקדוש ומגלה לנו ברמזיו את סוד
כוונות הפורים, ומכאן הקריאה המהדהדת לאוזני כל קהל ועדה בבתי הכנסת ובתי המדרש,
הנה הנה מגיע ימי הפורים הקדושים שבכוחם יכול כל אדם
לזכות להמשיך על נפשו את קדושת מרדכי ואסתר שהם בסוד השושנה המלאה במור דרור, שעל
פי חכמת הקבלה, בשפת המקובלים כאמור, הרי הם בסוד ספירות היסוד של ספירות החכמה
והבינה!

 

ובמילים פשוטות, מילים שאולי יוכלו להיקלט גם
לאוזננו הכל כך רחוקות מלהבין את עוצם רזי הדברים כפי
שהם בעצם בגובהי מרומים – הרי שננסח אותם במילים הבאות:

 

בכוח ימי הפורים הקדושים ובכוח המצוות הנהוגות
בהם, יכול כל אדם לזכות לקבל מוח נקי מהרהורים רעים ולב טהור ונקי מהרהורי עבירה!!!
כי הכוח של פורים הוא הכוח של יסוד חכמה ויסוד בינה שזה סוד שורש נשמתם של מרדכי
ואסתר המרומזים בסוד השושנה הנוטפת מור עובר, ובכוח יסוד חכמה זה ויסוד בינה זו
יכול כל אחד לזכות לקבל על עצמו את טוהרת אפר פרה אדומה בכדי לטהר אותו מכאן ואילך
מלהיגרר אחרי אבי אבות הטומאה – הרהורי עבירה!

 

כי המן וזרש ויועציו
וחכמיו, מגלה האר"י הקדוש, הם ינקו את כוחם דרך
הדינים והגבורות הקשות שהתעוררו על העם היהודי על ידי נשואי התערובת שהיה בגלות
בבל, ולכן המן ייעץ להכשילם בעוד פגמי הברית על ידי עשיית המשתה בפריצות נוראה,
וכפי הידוע שרצו להביא את ושתי בפריצות איומה לסעודת המלך…

 

כי בכוח פגמי הברית התעוררו גבורות קשות ביותר
בסוד האותיות הכפולות של הא"ב שהם מנצפ"ך שהם
בגימטרייה 280 בסוד פרה אדומה כי פ"ר בגימטרייה
280 ולכן היא אדומה כי היא מרמזת על דם ודינים.

 

אבל בכוח הצעקות וההתעוררות לתשובה של מרדכי ואסתר
הצליחו להתגבר על הדינים והגבורות הללו והנס הגדול התרחש ופו"ר
המן נהפך לפורינ"ו, זאת אומרת שהצליחו להפוך את הפ"ר דינים שהתעוררו תחילה על העם היהודי לכלותם, חלילה,
הצליחו בכוח הנסים של פורים להפוך אותם לגבורות על המן וזרעו ולהכחידם לגמרי.

 

ולכן, פורים, בכל חג פורים מחדש, מתחדש הכוח העצום
הזה של דברי זעקתם וצעקתם של קדושת נשמת מרדכי ואסתר – השושנה שנוטפות מור עובר,
יסוד אבא ויסוד אימא – קדושת המחשבות וטהרת הלב, ובכוחם להפוך את הסוד של פרה
אדומה ממצב של "מטמא טהורים", למצב של "מטהר טמאים".

 

וכך, בכל שנה ושנה, כשאר מקבלים את ימי הפורים
כראוי וכיאות, ומקיימים את כל מצוותיהם ביראה ואהבה ושמחה, זוכים בכוח זה להפוך את
הפ"ר דינים על אויבנו ושונאינו, ואז אפר פרה אדומה
מטהרת מטומאת מת. כי בתחילה, היה אפשר שאפר הפרה האדומה, שהם מרמזים על הפ"ר דינים של שלהבת הגבורות הנוראות, הרי בכוחם, חלילה,
גם לטמא טהורים, כי הם בסוד הגורל והפו"ר שלא
יודעים בהם מראש מה יהיו התוצאות, ולכן הסכנה בהם, חלילה, גדולה מאוד, כי אש
הגבורות יכולות לשרוף ולכלות ואש הגבורות יכולות להיהפך לאורות נעימים המחממים כל
לב לאבינו שבשמים. ובכוח ימי הפורים יכול כל אחד מאתנו לזכות לאפר פרה אדומה
המטהרת טמאים, ואז זוכים לצאת מהגבורות והדינים המתעוררים על ידי פגמי הברית,
ובכוח זה זוכים להגיע לסוד ימי הפ"ה ס"ח
שדיבורו יצא מהגלות הקשה והמרה ויוכל לזמר ולרנן בדיבורי תורה ותפלה לפני מי שאמר
והיה עולם.

 

ומכאן הקריאה יוצאת מאליה: מי הוא זה ואיזהו, שלא
יחפוץ גם הוא, להיאחז במשהו לפחות, לאורות נפלאים אלו, הבאים להציל נפש כל בשר
לקרבו לאבינו שבשמים. ומי יתן וננצל את הימים הספורים
שנשאר לנו לקראת ימי הפורים הבאים לקראתנו בהכנה ראויה בכדי לקבל בכוחם את אור אפר
פרה אדומה לנקותנו מטומאת אבי אבות הטומאה ולהביאנו לשלום לקראת ימי חג הפסח
בהרגשת היציאה והדרור והחופש של הדיבור הקדוש ולהודות ולהלל על גאולתנו ופדות
נפשנו בהרגשת ההקרבה של קרבן הפסח ולא יראו פני ריקם.

 

 

א ליכטיגער שבת
זכור

 

און ליכטיגע און
הייליגע און כשר'ע ימי
הפורים

 

מוטה

כתיבת תגובה