פרשת נצבים וילך ה’תש”ע

Print Friendly, PDF & Email

ומל ד’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך. מוהל מומחה. התקבצות נפשות ישראל באומן לימי ראש השנה. א’תם נ’צבים – ו’ילך מ’שה.

 

ערב
שבת נצבים-וילך ה’תש”ע

 

פנינים מתוך ‘באר בשדה’

לקראת שבת פרשת נצבים-וילך

 

 

ומל ד’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים ל’ ו’).

                          

גם השנה, כמו שרגיל להיות בדרך כלל, פרשת נצבים
הולך מחובר יחדיו עם פרשת וילך… והשבת האחרונה של שנת ה’תש”ע
יהיה פרשת נצבים-וילך…

 

בספרים הקדושים מובא: הכול הולך אחד החיתום…

 

נו, ידידים, אנחנו נמצאים עכשיו לקראת החיתום של
השנה…
השבת האחרונה של השנה, שבכוחה לתקן כל פגם של כל שבתות ה’תש”ע…
ובשבת שלאחריה, כבר נהיה בעזרתו יתברך, בשבת הראשונה של השנה החדשה… השבת שמיד
אחרי ראש השנה, שכפי המובא בספרים, הרי גם היא נחשבת לחתיכת ראש השנה, וכפי
שמקובל לומר בשפת היידיש: שבת ‘נאך’ ראש השנה – איז דאך ‘נאך’ ראש השנה…
ובכוחה להאיר הארה גדולה לכל השבתות של השנה החדשה…

 

בדרך רמז אפשר להמליץ על שתי השבתות הללו, את המאמר חז”ל
הידוע:

 

אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין…

 

השבת האחרונה של שנת ה’תש”ע והשבת הראשונה
של שנת ה’תשע”א, צריכים להשתדל ביתר שאת וביתר עוז לשומרם כראוי…
מתוך מנוחה ושמחה… ובכך לעורר את ה’מיד נגאלים’… ברוחניות ובגשמיות…
בכלליות ובפרטיות…

 

*
*  *

 

הדברים נאמרים במיוחד לאותם מאנשי שלומנו שכבר יזכו
להיות בשבת זו, בשבת האחרונה של השנה, ליד בית ציונו הקדוש של רבנו ר’ נחמן מברסלב
זי”ע באומן, או במז’יבוז’ ליד אור שבעת הימים מרנא ורבנא הבעש”ט, או
ביאמפאלי ליד קברו של ר’ מעכאלע זלוטשיבער זי”ע
(שיומא דהילולא שלו חל בשבת קודש), או בשאר העיירות של אוקראיינא, שבו קבורים
צדיקי יסודי עולם,
אשר בודאי
צריכים הם להשתדל לנצל גם את הזמן הקדוש הזה וגם את המקום קדוש הזה על מנת להפיק
את מירב התועלת מהשבת האחרונה של השנה אשר בו ישבותו ליד קדושי עליון הללו…

 

וכפי הידוע, על פי המובא בליקוטי מוהר”ן (ח”א תורה קסז’):

 

דע והאמן, שהשבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת
הם כמו תענית”…

 

והובא בספר חיי מוהר”ן (סימן רצז’): אמר לאחד:

 

“השבתים ששובתים אצלי, הם גדולים וטובים
יותר משבעה פעמים תענית משבת לשבת”…

 

ידידים, נצלו את המתנה טובה הזאת… קבלו את השבת
מתוך מנוחה ושמחה…

 

הן בתפילת המנחה של ערב שבת, במיוחד בשפיכת הלב והנפש
באמירת מזמור קז’:

 

הודו לד’ כי טוב כי לעולם חסדו… ויצעקו…
ויזעקו… יודו לד’ חסדו”…

 

והן את ה’קבלת שבת’… ותפלת ערבית, שחרית, מוסף,
מנחה…

 

והן את הסעודות של ליל שבת ויום שבת וסעודה השלישית יחד
עם הזמירות שירות ותשבחות…

 

והן את המוצאי-שבת עם סעודת המלווה מלכה והזמירות
והשירים…

 

במיוחד צריך חיזוק בכל אלו, כאשר נמצאים במקום זר
ונכר… והתנאים בדרך כלל אינם כמו בבית… והיצר הרע יכול, חלילה, לעורר דאגות,
עצבות ומרה שחורה…

 

אל תתנו לו לקחת לכם, חלילה, את המתנה היקרה הזאת…

 

הכינו עצמכם כראוי לשבות אצל התלמידי חכמים האמיתיים
הללו בשבת האחרון של השנה… ובכך לתקן בשלמות כל השבתות של השנה שעברה… ובכוח
זה לזכות לקבל בקדושה את השבת שלאחריה, השבת שמיד אחר ראש השנה, ובכך
יקויים במהרה:

 

‘אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין’…

 

*
*  *

 

אתם נצבים…

 

ומשמע ברש”י שפרשה זו אמרה משה רבנו ביום פטירתו…
אתם נצבים היום כולכם…

 

אנ”ש היו אומרים שבכאן נרמז ההתאספות וההתקבצות אצל
רבנו על ימי ראש השנה…

 

כי הרי כבר בשבת ‘כי תצא’ מעוררים, בעצם קריאת שם
הפרשה
, את כל כלל ישראל לאמור:

 

‘כי תצא’…

 

כי תצא מירושלים… כי תצא מבני ברק… כי תצא
מנו-יורק… כי תצא מלונדון…

 

ואז: ‘כי תבוא’… כי תבוא לאומן…

 

ושם, ‘אתם נצבים היום כולכם’… כולכם מתאספים ומתקבצים…

 

כל איש ישראל… מחוטב עציך עד שואב מימך’…
וסופר ומונה כל העשרה מדרגות שיש בישראל… כולם באים ומתאספים בכדי ‘לעברכם
בברית למען הקים אתכם לעם’…

 

‘ולא אתכם לבדכם כי אם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה’ – כפי שרבנו הקדוש אמר פעם: “לבניכם
אחריכם תספרו מה שנעשה כאן”…

 

ובכוח ההתאספות וההתקבצות הזו, הצדיק יוכל לעסוק בתיקון
העולם… ואז יתקיים: ‘וילך משה’… הצדיק האמת הולך ומעורר כל העולמות
בכוח זה שבאים אליו לימי ראש השנה…

 

ה’וילך משה’ תלוי ועומד ב’ואתם ניצבים היום כולכם’…

 

לכן בדרך רמז אפשר לומר:

 

א’תם נ’צבים ו’ילך מ’שה זה הר”ת של אומ”ן…

 

כן, אתם בני ישראל ‘ניצבים’ באומן לפני הצדיק
האמת… והוא, בכוח זה, מקיים ‘וילך משה’…

 

אנחנו, צריכים לעשות את המוטל עלינו… לקיים בשלמות:
‘הנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת’…
והצדיק האמת, בכוחו
הגדול, יקיים כבר את ‘הנסתרות לד’ אלוקינו’…

 

אנחנו צריכים להביא לפני רבנו, הראש בני ישראל,
ביום ראש השנה, את הראש שלנו… את המוח והדעת שלנו… ובזה
נעשה יחוד של שלושה ראשים… כפי המבואר היטב בכמה מקומות בליקו”מ
(ח”א תורה סא’ ותורה רי”א וח”ב
תורה צד’).

 

אנחנו צריכים לקיים בשלמות את ה’אתם ניצבים’…
להביא לפני רבנו אבנים וסיד… דיבורי תורה ודיבורי תפלה עם קצת מוח
ולב…
והוא כבר יבנה בניינים נפלאים… הוא כבר יקיים ‘וילך
משה’…

 

*
*  *

 

פרשת נצבים הינו המשך הדברים של דברי משה בפרשת כי
תבוא…

 

וכפי הידוע מדברי חז”ל והובא ברש”י (כט’ יב’) שכאשר משה אמר לפני בני ישראל את צ”ח הקללות
שבפרשת ‘כי תבוא’…
(ויש לציין
דבר נפלא, שביחד עם מ”ט הקללות שבפרשת בחוקותי, הרי לנו בכללותם כמניין:
קמ”ח, כמנין נחמ”ן.. הממתיק כל קללה ודין…)
הוריקו פניהם מפני התוכחה… וכיון שראה משה כך, מיד
התחיל לנחם אותם בדברי ניחומים…

 

דברי הניחומים כתובים גם בסוף פרשת כי תבוא: אתם
ראיתם את כל אשר עשה ד’ לעיניכם…
וגם כאן בתחילת פרשת ניצבים המשיך משה
בדברי הפיוסים והניחומים: אתם ניצבים היום – הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם
כליה… והרי אתם קיימים לפניו… כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר… והקללות והייסורין
מקיימים אתכם ומציבים אתכם…

 

ורק, כאשר ראה משה שדברי הניחומים עזרו במקצת, אז הוא
המשיך בדברי תוכחתו, כאן בפרשת נצבים, כאשר הוא מוסיף והולך לאמור:

 

והיה אם יהיה איש אשר יתברך בלבבו לאמור שלום
יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרווה את הצמאה… הרי אז, לא יאבה ד’ סלוח
לו… גפרית ומלח שרפה כל ארצה…

 

ורק אז, בסוף דבריו הקשים כגידים, שבתוכחת משה, הוא
מתחיל שוב לנחמם בדברי חן ריצוי ופיוס, שזה כל פרשת התשובה מפרק ל’ ואילך:

 

ושבת עד ד’ אלוקיך ושמעת בקולו … ושב ד’
אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך… אם יהיה נדחך בקצה השמים
משם יקבצך… ומל ד’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך… כי ישוב ד’ לשוש עליך כאשר שש
על אבותיך… לא בשמים היא ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך
ובלבבך לעשותו… ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב… ובחרת בחיים למען תחיה
אתה וזרעך…

 

*
*  *

 

והנה, לפני אותה פרשת התשובה מוסיף משה רעיא מיהמנא, שתי
פסוקים, לאמור:

 

הנסתרות לד’ אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד
עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת

 

וכפי שחז”ל מסבירים, והובא ברש”י, שעל העברות
שבנגלה יש ערבות של כל אחד בעד כל כלל ישראל… ומאותה שעה שעברו את הירדן, הרי כל
יחיד יכול, חלילה, להיענש על עברות בנגלה של כל כלל ישראל…

 

שומו שמים!… הרי הדברים מבהילים… בפרט לאור דברי
הגמרא בסוטה שיש כאן גם ערבות וערבות דערבות על מ”ח בריתות שקבל על עצמו כל
אחד מישראל בערבות בעד כל כלל ישראל… ואיך א”כ אפשר לצאת ידי חובת הערבות
הזאת מבלי להיענש על העברות שבנגלה שיש, רח”ל, עדיין, בין הרבה נשמות
ישראל?…

 

בעניין זה, טמון אחד מיסודות הראש השנה של רבנו באומן…
כפי אשר גילה  דבריו ברמזי רמזים,
בליקו”מ
(ח”ב תורה ח’ ?
שהיא התורה האחרונה של רבנו, בראש השנה שנת תקע”א, בדיוק לפני 200 שנה, כשבועיים
לפני פטירתו והסתלקותו בגנזי מרומים…)
ושם מגלה רבנו הקדוש, שעל ידי שמתקבצים יחד נפשות ישראל סביב הצדיק בימי
ראש השנה, ועל ידי שמתווספים עוד נשמות ועוד נשמות אצל הצדיק, אזי בכוח כל נשמה
חדשה שמגיע אצל הצדיק מתרבים הבתים שנבנים על ידם בכפלי כפלי כפליים עד אין
מספר…

 

ובכוח הבתים האלו מתרבים הכוח של בתי התפלה בעולם…
ומתקיים ‘כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים’… כי הבתים הללו הם הכוח של תפלה
בכוונה…
שבכוח הקיבוץ של הצדיק בימי ראש השנה נכנס כוח עצום ורב בעולם של
בניית בתי התפלה, וזה גורם שמיליוני נשמות ישראל בכל מקומות פזוריהם מתחילים פתאום
להתעורר בהרהורי תשובה רבים… ומתחילים להתפלל לפני מי שאמר והיה העולם.
..

 

ובכך גורמים למתק את הדין של הערבות שקבלנו בעד כל
נשמה…
כי בכוח ההתקבצות אצל הצדיק בראש השנה, אנחנו עוזרים לו לצדיק
לבנות את בתי התפלה בעולם…
שהם הם המעוררים שוב בתשובה את המיליונים של
נשמות ישראל
המפוזרים עדיין בגלותם…

 

הכלל, הנסתרות לד’ אלוקינו… הצדיקים הם כבר
יעסקו בכל העניינים הנסתרים הללו… והנגלות לנו ולבנו… עלינו מוטל לעשות
את מה שהצדיקים מבקשים מאתנו לעשות…

 

*
*  *

 

והנה, בתוך דברי פרשת התשובה, שנקרא אותו בשבת שלפני ראש
השנה, בא משה רעיא מהימנא ואומר לנו:

 

אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך…

 

בספרים הקדושים מבואר ש’קצה השמים’ זה כינוי
למידת היסוד… שגם כאשר יהיה, חלילה, פגמים בקצה השמים… פגמי
הברית… הרהורים, ומחשבות, פגמים ועבירות… בכל זאת, דע לך שגם משם יקבצך…

 

ומל ד’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך…

 

רבנו הקדוש מגלה לנו בליקו”מ (ח”א תורה קמ”א) מאמר נפלא על פסוק זה.

 

היה זה בראש חודש אלול, בשעת תקיעת השופר, ורבנו הקדוש
במדרגותיו הנוראות התעורר בתשובה גדולה מאוד…

 

מיד לאחר כך, באה אליו בתו, ואמרה לו: מה זאת שהתעוררתי
כל כך בתשובה היום?…

 

ואמר לה רבנו ז”ל: שזה בגלל שהוא עצמו התעורר
במאוד בהרהורי תשובה… ולכן זה השפיע גם עליה…

 

ואז גילה רבנו ז”ל שזה סוד: ומל ד’ אלוקיך את
לבבך ואת לבב זרעך…
כי בכוח הרהורי התשובה של האבא, בכוח זה מתעוררים
בהרהורי תשובה רבים גם זרעו…

 

את לבבך ואת לבב זרעך…

 

ודבר זה הוא בכל ימות השנה, אבל על אחת כמה וכמה, שיש
בימי אלול הללו, ימי התשובה, סגולה גדולה למול את ערלת הלב, על מנת שנוכל
להרגיש באמת כאב חטאינו… ואז נוכל להתעורר באמת בתשובה שלמה, עד שיקויים בנו:

 

ומל ד’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך…

 

ולכן, א‘ת ל‘בבך ו‘את ל‘בב
הוא הר”ת של: אלו”ל…

 

ולכן גם לא נרמז מילת זרעך בר”ת הזה… כי
זה בא לרמז שבכוח ההרהורי תשובה העמוקים והאמיתיים של האב מתעוררים כל הלבבות
שנמשכו ממנו… הן אותם שנעשו מהם בניו ממש… והן אותם שנמשכו, רח”ל, בפגמי קצה
השמים… פגמי הברית…
שמהם הרי גם נבראים נגעי בני אדם… שדים ורוחות…
וגם להם לב… וצריך למול גת את לבם…

 

כי בתחילה נדמה להם שטוב להם… כי הם נמצאים
במקום הטינופת…

 

כפי המסופר בסיפורי מעשיות, שהבת מלך נחטפה
ונזרקה למקום הלא טוב… כפי שאביה אמר עליה  שהלא טוב יקח אותך… וכאשר השני למלך
מצא אותה במקום הזה, ושם היה כל המדענים וכל המטעמים… וכל סוגי המוזיקה… והיה
שם יפה מאוד מאוד… והיא, הבת מלך, אמרה לו:

 

און דא איז דער ארט וואס איז נישט גוט… כאן זה
המקום שלא טוב…

 

כמו שקורה לכל אחד מאתנו, שמסתובבים סביב התאוות השפלות
של הבלי העולם הזה, ועוד נדמה לנו שטוב לנו… וצריך להגיע למצב שבו יתוודע לנו
האמת היאך אנחנו מונחים במקום טינופת, בשאול תחתיות…

 

ולכן, בתחילה, כל אלו הלבבות אינם מרגישים כלל בצערם,
רח”ל…
ורק כאשר מתעורר באמת לבב אביהם… בכוח המל ד’ אלוקיך את
לבבך…
בכוח זה שהוריד ממנו את ערלת הלב… טיפשות הלב… ורק כאשר הוא
נתעורר בהרהורי תשובה עמוקים ואמיתיים… ומרגיש באמת כאב חטאיו… רק אז
נמשך הרהורי תשובה גם לכל זרעו שנמשך ממנו… ולכל סוגי זרעו… הן בניו ממש, והן,
רח”ל, שדים ורוחות שנבראו ממעשיו הרעים…

 

אבל הרהורי תשובה הללו זה רק בכוח זה שנימול לבב
אביהם… והוריד ממנו את הערלת לב… את הטיפשות לב… כי כל זמן שהלב אטום ומטופש
אי אפשר לו להרגיש באמת גודל כאבו…

 

נו, נשאלת השאלה, איך זוכים לזה?… איך משיגים את המוהל
מומחה
הזה שיצליח להוריד מאתנו את הערלת לב?!…

 

היה זה פעם בזמן ר’ נחמן מטולטשין שנולד בן לאחד
מאנשי שלומנו, והברית היה צריך להתקיים בראש השנה… ורצה האב למנות שליח למול את
בנו באופן שהוא יוכל לבוא לקיבוץ באומן יחד עם כל המתאספים והמתקבצים… וכאשר בא
לשאול את ר’ נחמן מטולטשין אמר לו:

 

נו, הרי הכתוב אומר תחלה ‘ומל ד’ אלוקיך את
לבבך’ ורק לאחר מכן ‘ואת לבב זרעך’… לכן, אתה תקיים את המל ד’ אלוקיך את לבבך
כאן באומן… ואת בנך ימולו את ערלת בשרו
על ידי שליח…

 

היוצא מרמזי דבריו של ר’ נחמן מטולטשין, שכאן באומן,
בפרט בימי ראש השנה, כאשר מתאספים ומתקבצים יחד רבבות אלפי ישראל ליד בית חיינו,
ציונו הקדוש קודש קדשים, כאן זה המקום וכאן זה הזמן לזכות לפגוש את המוהל מומחה
שיכול להוריד מאתנו את ערלת הלב טיפשות הלב…
כאן זה המקום וכאן זה הזמן
להתחיל להרגיש באמת כאב חטאינו על מנת להתעורר באמת עם הרהורי תשובה עמוקים
ופנימיים…

 

כי באמת האדם בעצמו, כמעט ואין באפשרותו למול לבד את
ערלת לבבו… כי הרי צריך שיתקיים הפסוק:

 

ומל ד’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך… שד’
אלוקיך צריך להיות בעזרך למול את ערלת הלב…

 

כמו שמצאנו גם אצל אברהם אבינו כאשר הלך למול את עצמו…
ואומרים חז”ל על הפסוק: ‘וכרות עמו הברית’… שהיה אברהם מפחד לחתוך
את ערלת בשרו כאשר לקח הסכין בידו, ומלמד שהקב”ה עזרו למול את עצמו…

 

כי ברגע שהאדם עושה את המוטל עליו… ומקיים בתמימות את
מה שהצדיקים מצווים אותו, הרי אז משמים מסייעים בעדו… ומתקיים בו ‘וכרות עמו
הברית’…
כי אז מתקיים: ‘ומל ד’ אלוקיך את לבבך’…

 

כי הערלת לב זה הטיפשות הלב כפי מה שרבנו מסביר בארוכה
בליקו”מ
(תורה מ”ט
ח”א)
שזה גורם לאדם לא להרגיש
את אלקותו יתברך… כי אז הוא נהפך מחכם הרואה את הנולד לטיפש שמפסיד
בכל עת את כל ההזדמנויות להרוויח…

 

כי הרי כך זה גם בגשמיות, כי מי שיש בו חכמת לב, הרי הוא
מזהה תמיד את הפוטנציאל של ההזדמנויות… ומיד הוא משקיע עצמו בכסף, ובכוח,
ובזמן, עד שמרוויח רווח נאה בבוא העת והזמן…

 

אבל הטיפש, כאשר בא לפניו הזדמנות להרוויח, אזי טיפשות
הלב שבו גורם לו להתעצל… ואז הוא מפסיד את ההזדמנות להרוויח… כי הוא בטיפשותו
אמר לעצמו: לא, אין לי כוח עכשיו להשקיע כסף, זמן, כוח… והנה אוטוטו הוא
מפסיד את ההזדמנות… וזה מביא עליו מיד את ההרגשה של ‘חרפה שברה ליבי’…
כפי
שרבנו מאריך בליקו”מ
(תורה
לד’ ח”א)
שהטיפשות לב גורם
לאדם להרגיש חרפת לב… הרגשה של חרפה ובזיון על גודל ההפסד…

 

כך גם ברוחניות, שיש לו לכל אדם הרבה הזדמנויות של שחרית
מנחה וערבית…

 

ובפרט כעת, הרי הנקודה השייך ללבנו בעת הזאת, שאליה צריך
לחבר את לבנו, כפי שרבנו מגלה בתורה לד’, ששם בנקודה השייך ללבו בעת הזאת, שם שורה
האהבה דקדושה, שהיא המתקנת כל חרפת לב שבעולם…

 

והנקודה השייך ללבנו לעת הזאת, היא:

 

הנקודה של ההתאספות וההתקבצות של כלל אנ”ש
באומן לימי ראש השנה הקדושים… ושם יש הזדמנות נדירה… הזדמנות פז… לפגוש את
המוהל המומחה… שבכוחו להעביר מאתנו את טיפשות הלב… את עורלת הלב…

 

הבה לא נהיה בטלנים, חלילה…

 

לא נהיה כאותו טיפש שמאבד הזדמנות פז בכל עת…

 

הבה נהיה חכמים להיטיב… וננצל את הימים הקדושים הבאים
לקראתנו בכל כוח מוח ולב… נשקיע את ההשקעה הרוחנית המתאימה בכדי לזכות לצבור הון
רב רוחני, מתנה  טובה קדושה זו…

 

בואו אחים ביחד לא לאבד, חלילה, הזדמנות זו על ידי פגמי
עיניים שבדרכים…

 

בואו אחים ננצל הזדמנות זו, בזה שנברח בכל עת, כמה
שיותר, לתוך ההיכל הקודש של הציון הקדוש… ושם נשתדל לעורר לבנו לאהבה וליראה,
ושם נשתדל להסתכל ולהתבונן היטב על כל אותם רבבות הרהורי התשובה שעולים מכלל כל הנשמות
המתקבצים ובאים לשם…

 

בואו לא נאבד, חלילה, בכך שנצא לשווקים ולרחובות של הבית
פעור שמסביב לבית ציונו הקדוש…

 

מעבר לצרכים המינימאליים בשביל צורכי הגוף הרי זה
יהיה טיפשות לב הכי גדולה
אם נתפתה חלילה לצאת ולשוטט ברחובות העיר המלאים קיא
צואה בפרט בימים אלו….

 

לכן עלינו להתאסף כמה שיותר רק סביב בית ציונו… ולהסתכל
ולהתבונן שם היטב על כל סוגי ההתפארויות העולות מרבבות אלפי ישראל…

 

כי עניין זה של ההסתכלות על ההתפארות הגדולה הזאת,.. היא
אחד מעיקרי התיקונים הנעשים בימי ראש השנה על ידי הצדיק הדור
שבאים אליו וכמבואר בארוכה בליקו”מ (ח”ב תורה מ’ עיי”ש היטב).

 

ועל זה אפשר לרמז, שפסוקי פרשת השבוע באים להזהיר את כל
אלו הנוסעים ובאים להתאסף ולהתקבץ אצל הצדיק האמת, לאמור להם:

 

חזקו ואמצו להתעסק בזמן קדוש זה ובמקום קדוש זה
במילת ערלת הלב… כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא…. והכוח של מקום
קדוש זה וזמן קדוש זה מסוגל ביותר לקיים בכם את הפסוק: ומל ד’ אלוקיך את לבבך ואת
לבב זרעך…

 

ויהי רצון שנזכה לגלות את החכמת לב… ולהינצל מהערלת
לב… שמזה מגיע, חלילה, חרפת לב… וחרטה על ההפסדים הנוראים שאפשר להפסיד אם לא
נקשר עצמנו לנקודה השייך ללבנו בעת הזאת…

 

ולכן, מיד, מתחילת הנסיעה ועד סופה, נשתדל כל הזמן
להיכלל ולהתחבר יחד עם כלל כל הנשמות המתקבצים… לדעת ולהאמין שיש נשמות
גדולות וטהורות מאחורי כל רבבות הגופות הללו של כל האשכנזים והספרדים… התימנים
והמרוקאים… החסידים והליטאים… הקנאים והמודרנים… כי מכולם, מכולם ממש, עולה
למעלה התפארות עצומה…
מגדול הרהורי התשובה העולה מכל נשמה ונשמה…

 

ובכך נזכה להיכלל בעיני ד’, אשר זה ממשיך קדושת ארץ
ישראל… ומלך ביפיו עיניך תחזינה… לראות מהרה בביאת מלכנו משיחנו… יחד עם
הישועות של השפע הכפולה ברוחניות ובגשמיות לכל אחד מהמשתתפים בקיבוץ קדוש זה,
ובכוח זה להמשיך שפע ישועה וברכה ושנת גאולה וישועה לכל כלל ישראל המפוזרים בארבע
כנפות הארץ, אמן.

 

א לעכטיגער שבת

 

און א
גיבענטשער יאר

 

מוטה

 

 

 

 

כתיבת תגובה