פרשת מטות ומסעי ה’תש”ע

Print Friendly, PDF & Email

בין המצרים. נדרים והתרת נדרים. יחיד מומחה וג’ הדיוטות. ליקו”מ ח”א תורה נז’. רבי יוסי בן קיסמא. הפלת שער של רומי ג’ פעמים. ביאת המשיח.

 

ימי בין המצרים – ערב שבת לסדר
מטות-מסעי – שבת מברכים מנחם אב – ה’תש”ע

 

פנינים מתוך ‘באר בשדה’

לקראת שבת פרשת מטות-מסעי

 

 

“לא
יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה”
(ל’ ג’)

הנה, הפלא ופלא, פרשת מטות, נקראת שנה בשנה בתוך ימי בין המצרים, כאשר בני
ישראל בכל מקומות מושבותיהם מתאבלים מרה על חורבן הבית על כל פרטי ההלכות והמנהגים
הנהוגים בימים הללו…

 

והנה, על פי הכלל הידוע ש’הקריאה מעוררת את הזמן’… יש, אם כן, בוודאי השגחה
פרטית ושייכות הדוקה בין הקריאה לבין הזמן שבו קוראים את הפרשה… על פי זה יתמה
כל מעיין על כך, מהו השייכות של פרשת מטות לימים הללו שהם ימי האבלות על חורבן
הבית וגלות ישראל…

 

*
*  *

 

והנה, על פי דברי רבנו מוהר”ן מברסלב זי”ע ועכי”א,
אפשר להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות מכל דיני הנדרים והתרת הנדרים לימי
האבלות של בין-המצרים…

 

כי הנה הפרשה פותחת ב- 16 הפסוקים הראשונים שלה בדיני הנדרים והתרתם…
התורה מוסרת לנו בזאת, את דיני הנדר והשבועה ואופן התרתם.

 

ובעיקר מרחיבה התורה לפרט על האפשרויות של: מתי כן ניתן להפר, ומתי לא
ניתן להפר, את נדרי הנשים – על ידי אב לבתו ואיש לאשתו ולארוסתו.

 

משה רבנו הצטווה למסור דין זה תחילה ל’ראשי המטות’ של בני ישראל… ועל אף
שגם בשאר כל המצוות הוא לימד תחילה את הנשיאים בכדי לחלוק להם כבוד לנשיאים
(עיין היטב רש”י ל’ ב’), אבל במצות נדרים התורה מדייקת זאת וכותבת זאת
בפירוש, וכבר אמרו על זה כמה וכמה טעמים יפים במפרשי המקרא
(עיין היטב בדברי רש”י הנ”ל ועיין
בדברי הרמב”ן שחלק על רש”י, ולדעתו נצטווה משה לומר פרשת הנדרים על כל
פרטיה רק לנשיאי ישראל, בכדי שלא יבואו שאר ההמון עם לזלזל בדיני נדרים כאשר ישמעו
שיש בהלכות נדרים אפשרות של התרת נדרים, ולכן גם אמרו: ‘היתר נדרים תלויים באוויר’
עיי”ש היטב… כמו כן עיין עוד דברים נחמדים בדברי ה’מאזניים לתורה’ ובדברי
הרש”ר הירש).

 

נבואת משה רבנו הייתה גבוה יותר ממדרגת שאר הנביאים, כי הרי כולם מתנבאים
רק ב’כה אמר ד” – אבל משה מתנבא גם ב’זה הדבר אשר צוה ד” ? וכלשון
חז”ל: ב’אספקלריא המאירה’. ולפלא, שגם פרט זה התורה מדייקת במצוות הנדרים וכוח
התרתם.

 

והמעניין, שגם במצוות שחוטי חוץ נאמרה הלשון “זה
הדבר”
?
(עיין
היטב רש”י ל’ ב’)
כי הרי
גם שם הוא כעין הנדר – שרוצה להקריב קרבן ד’ מחוץ למקומו… כסבור הוא שבכוחו
לעשות כך, כמו שבכוחו גם לאסור על נפשו דבר המותר. וכעין מה שאמרו חז”ל
בחומרת עניין הנדרים: “כל הנודר נדר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב
עליו קרבן”…

 

לגבי כל האנשים נודרי הנדרים, לא כמו לגבי נדרי נשים, אין התורה כותבת
בפירוש את כוח התרתם, דבר זה בא רק במרומז – וכהגדרת חז”ל: “היתר
נדרים פורחים באוויר”
? והרמז מרומז כאשר התורה מצווה למשה רבנו למסור
מצות הנדרים תחילה לנשיאי ישראל, וכלשון רש”י על אתר: “ומה
ראה לאומרה כאן? לימד שהפרת נדרים ביחיד מומחה, ואם אין יחיד מומחה מפר בשלושה
הדיוטות”.

 

למעשה ודאי שצריכים לברר בירור מעמיק האם דעת התורה ודעת חכמים נוחה
בקבלת נדרים על עצמו או לא?
התשובה לכך נמצאת באריכות בפסקי ההלכה הרבים,
ומפורטים המה ברמב”ם הלכות נדרים, כמו כן גם בשו”ע יו”ד הלכות
נדרים, לך נא עיין שם בכל פרטי מפרשי השו”ע שם.

 

 

*
*  *

 

ביטוי מעניין, ברור וצח, בגודל כוחו של הנודר נדר
ומקיימו מיד
, העמיד לנו רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב,
(בספרו ליקו”מ ח”א תורה נ”ז).

 

מתוך דבריו העמוקים והנפלאים, נוכל, כאמור, להבין מרחוק,
גם שייכות עניין פרשת הנדרים – לאבלות ישראל על חורבן הבית וגלות ישראל בימים
אלו… ולפי זה יתבאר היטב, קשר הקריאה המעוררת את הזמן… ונצטט מדבריו ז”ל
השייך לענייננו:

 

“דע, כי כל דיבור ודיבור שיצא מפי
הקב”ה נברא ממנו מלאך
(חגיגה
יד)
…. וכל מלאך ומלאך
ממונה על איזה דבר, ואפילו כל אילנות ועשבים יש עליהם ממונים …. וכל מלאך מקבל
חיותו מהדיבור, ומשפיע לתוך הדבר שנמנה עליו, היינו לאיזה עשב או דבר אחר שהוא
ממונה עליו …. נמצא שכל הרפואות של כלל כל העשבים תלויים בתורה …. כי התורה
נותנת כוח למלאכים, והמלאכים משפיעים לעשבים, והעשבים מרפאים בכוח התורה.

 

ומי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם, אזי אין
רפואה למכתו … כי הפורץ גדרם, על ידי זה מסיר הידיים מן המלאכים …. וכשנפגם
איזהו יד מלאך אזי אין לזה האדם אסוותא, כי זה העשב, שבו תלוי רפואתו, אין לו כוח
לרפאות, כי אין לו משפיע ….

 

ותיקונו: שיקים האמונה הנפולה, ויאמין שוב
באמונת חכמים …. ועל ידי זה יקום גם הוא מהחולאת שלו … כי על ידי אמונתו
יתרפא, כי על ידי אמונת חכמים מתקן בחינת ידיים של המלאכים והם מקבלים ומשפיעים
כוחות לעשבים לרפואתו ….

 

ולהקים האמונה הנפולה היא על ידי בחינת יעקב,
היינו על ידי נדר, שידור איזה נדר (רצונו לומר: ויקיים מיד…). ועל ידי הנדר ישוב
לאמונת חכמים …. כי על ידי הנדר הוא עולה לשורש שהחכמים מושרשים שם …. ויודע
ומכיר מעלת החכמים, ועל ידי זה שב ומאמין בהם”

 

הנה לנו, א”כ, הוראה ברורה, על גודל כוחם
של קבלת נדר, אבל בתנאי קודם למעשה, שמדובר ב’נדר שיכול לקיים מיד’… בכדי לא
להיכשל חלילה בעוון החמור של “לא יחל דברו” אלא “ככל היוצא מפיו
יעשה”.

 

ולכן, באותם סוגי הנדרים שבכוחו מיד לקיים את
הנדר,
הרי ודאי שיש סיכוי גבוה מאוד שלא יכשל על ידי קבלת הנדר, אלא ההיפך הוא
הנכון, בכוח קבלת הנדר וקיומו, הרי הוא מגלה בכך שיש בכוחו לקבל על עצמו איסור
חדש שלא קיבלנו במעמד הר סיני, ובכוחו לאסור על עצמו את המותר, ובזה הוא עולה
למקום שהחכמים מושרשים שם, בפליאות חכמה, שורש חכמת התורה, ומגלה בכך, בעצם, מה
גודל ועצום ורב כוחם של חכמי ישראל…

 

כי ברגע שנתגלה לו שגם הוא, האדם הפשוט, בכוחו
הדל לאסור על נפשו דבר חדש… ובכוח פיו להחיל על עצמו איסור דאורייתא חדש…
הרי הדברים קל וחומר בנוגע לחכמי ישראל שהתורה עוברת דרכם מדור לדור, שבכוחם לאסור
ולהתיר, והתורה בי”ג מידותיה ניתן להם להידרש, ו’לא תסור מן הדבר אשר יגידו
לך ימין ושמאל’ – ועי”ז הוא שב ומאמין בהם.

 

ולכן, קבלת נדר באופן המותר והרצוי על פי ההלכה,
בכוחו להחזיר לאדם את אמונת חכמים הנפולה שלו… ובזה להחזיר את כוח ידי המלאכים,
ולהמשיך ברכה וישועה, רפואה וארוכה לכל החולאים והמחושים והמכאובים, באופן שיתקיים:
“וברך את לחמך ומימך והסירותי מחלה מקרבך וכל המחלה אשר שמתי במצרים לא
אשים עליך כי אני ד’ רופאך”.

 

*  *  *

 

ומתוך הדברים הנפלאים הללו, ממשיך שם רבנו ר’
נחמן באריכות
(בסעיף ג’- ח’ של
תורה נז’ הנ”ל)
לגלות רזין
וסודות נסתרים… ונעתיק מתוך דבריו, תמצית וקיצור, רק הנוגע לעניינינו…

 

כי בכוח הנדר שנודרים ומקיימים מיד, בזה מעוררים
את ההתנוצצות של אור זכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב… בסוד הפסוק: ‘וידר
יעקב נדר לאמור’, ואמרו במדרש שמכאן לימד יעקב לבניו אחריו לידור נדר בשעת צרה
בכדי להיוושע בישועה ורחמים… שזה סוד הפסוק ‘נגד אבותם עשה פלא’, כי בכוח ‘הפלא’
של ‘איש כי יפליא לנדור’, מעוררים את הכוח של ‘אבותם’, שהם זכות אבותינו
הקדושים…

 

ובכוח זה שמתעורר ההתנוצצות זכות אבותינו
הקדושים, מתעורר גם הכוח של ג’ סעודות השבת, שהם הרי מכוונים נגד אברהם יצחק ויעקב,
כידוע…

 

ואז זוכה האדם בכוח אכילתו ותענוגיו, גם בימי
החול, שיהיה לו כוח לתקן עוד יותר ממה שמתקנים על ידי הצום…

 

כי בודאי הצום סגולתו להכניע האויבים והשונאים
בסוד הכתוב: ו’כתותי מ’פני צ’ריו, שהוא ר”ת צו”ם…

 

כי בכוח הצום מכניעים את ה’כבד כועס’ שהוא כלל
האויבים והשונאים ברוחניות ובגשמיות, שהם כלל המצירים לכלל ישראל בחורבן הבית
וגלות ישראל, שהוא בסוד קליפת עשיו מלכות רומי…

 

כי כשהאדם אוכל, אזי בשעת אכילתו הכבד ניזון
תחילה… וממילא לו השליטה… אבל בשעת הצום, הרי המוח ניזון תחילה… ומכניע את
הכבד כועס, כלל כל המצירים לישראל…

 

אבל בכוח אכילת שבת זוכים להכניע עוד יותר את ה’כבד
הכועס’, שהם, כאמור, כלל כל האויבים והשונאים… כי אכילת שבת ממשכת שלום בעולם
בדרגה יותר גדולה ממה שהצום יש בכוחו להמשיך על ישראל… כי בכוח אכילת שבת
ממשיכים שלום שיש לה פה שלא רק שאין מחלוקת רק יש שלום שאפשר לדבר אחד עם השני…
כי אכילת שבת הוא בסוד הנאמר בזוהר: ‘וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין
ומתעברין מינה’…
(= וכל
כוחות הכעס ובעלי הדין כולם בורחים ומסתלקים בכוח קדושת השבת…).

 

ובכך, מגלה שם רבנו הקדוש, בתורה הנ”ל,
רזין נסתרים במאמר הנפלא המובא במסכת סנהדרין
(צח.)
וז”ל:

 

שאלו
תלמידיו את ר’ יוסי בן קיסמא: אימתי בן דוד בא? אמר להם: כשייפול השער הזה, של
רומי… ויבנה, ויחזור וייפול ויבנה… ויחזור וייפול… ולא מספיקים לבנותו עד
שבן דוד בא…

 

 

ודאי שהמאמר הוא כולו פלא… מהו השער של רומי
שעליו מדבר ר’ יוסי בן קיסמא?!… ואיך נוכל אנחנו כהיום לידע איך ובאיזה אופן
תתרחש ג’ הנפילות של אותו שער של רומי?!… ומה היה כוונת ר’ יוסי לענות
לתלמידיו?!…

 

אבל רבנו הקדוש, כדרכו בקודש, בא ומסביר את
דבריו הנפלאים של ר’ יוסי בן קיסמא, כהדרכה נפלאה לכל יהודי ויהודי, השואל ודואג
ומיצר: אימתי בן דוד בא?!… אימתי יבוא כבר המשיח?!…

 

איך ובאיזה דרך נוכל כבר לברך על המוגמר על
הגלות הקשה מנשוא, שאותו עשיו, שעיר, רומי, שהוא ה’כבד הכועס’ – השתלט עלי…
ומפיל אותי לכעס, עצבות, ומרה שחורה… שזה שורש הגלות הכללי והפרטי…

 

מה עלי לעשות בכדי לזרז את הישועה הכללית
והפרטית… שזה הרי בעצם כל מה שכלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם נוהגים בימי
בין-המצרים הללו על פי ההלכה והמנהג…

 

ועל זה באה התשובה של ר’ יוסי בן קיסמא
לתלמידיו, שהכול תלוי ועומד על פי ג’ השלבים והמדרגות שביררנו לעיל שיש בעניין
העלאת האמונה הנפולה…

 

ומגלה להם ר’ יוסי בן קיסמא, שיש, כאמור, ג’
מדרגות בהעלאת האמונה הנפולה… שזה יגרום לג’ פעמים נפילת השער של רומי,
שהם
כלל כל כוחות הטומאה והקליפה שגרמו חורבן הבית וגלות ישראל…

 

כי עיקר הגלות בא מהפגם של האמונה… במיוחד
אמונת חכמים, כמו שדרשו חז”ל על הפסוק: ‘הנני יוסיף להפליא את העם הזה
הפלא ופלא ואבדו חכמת חכמיו’
, שזה מרמז על העונש הקשה של סילוקן של תלמידי
חכמים… שכל זה בא כעונש, רח”ל, על עניין הסילוק שסילקנו מעלינו את האמונה
באותם חכמים שיודעים היטב לדרוש את התורה… ואנחנו זלזלנו בהם, רח”ל…

 

אבל כאשר נצליח לרומם שוב את גדולת החכמים,
ולהאמין בהם, בכוח זה נינצל מהפגם של הפסוק: ‘ולמוכיח בשער יקושון’… כי
שוב נשוב להקשיב לחכמים, שהם המוכיחים בשער, וממילא נינצל מהפגם של ‘ויגיעו
עד שערי מות’

 

כי הרי בפגם אמונת חכמים מסירים, כאמור, את הכוח
של ידי המלאכים, ואז אי אפשר להתרפאות, רח”ל, כמו שאמרו רבותינו ז”ל: ‘המבזה
תלמיד חכם אין רפואה למכתו ? כי הוא בסוד: ‘מכה אשר לא כתובה בתורה – זה מיתת
החכמים’…
כי כאשר יש פגם באמונת חכמים מגיעים ‘עד שערי מות’,
רח”ל, שזה מרמז על שער של רומי… וההפלה של השער הזה תלוי
בכוח להקשיב ולהאמין לחכמים המוכחים בשער… כי בכך הוא מקיים את הפסוק:
‘פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים’…

 

ובכן, תיקון האמונה באמונת חכמים, הוא השער
הראשון
של הקדושה שאנחנו מקימים, ואז נופל, זה לעומת זה, השער של רומי פעם
ראשונה …

 

אבל מה יעשה האדם וכבר פגם באמונת חכמים… איך ובמה
אפשר לתקן את אותו האמונה הנפולה? ? על כך הרי כבר גילה לנו רבנו הקדוש שכל זה
תלוי ועומד בכוח ה‘הפלאה’ של הנדר… כי ה‘הפלאה’ של הנודר נדר
ומקיים מיד יהיה תיקון למכה של ה’הפלא ופלא’ של סילוק החכמים… כי חוזר על
ידי הנדר ועולה לשורש שהחכמים מושרשים שם… ויודע ומכיר מעלת החכמים, ועל ידי זה
שב ומאמין בהם…

 

ובכוח העלאת האמונה על ידי כוח הנדר, הרי מתגלה התנוצצות
אור זכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב… ואז מתקיים הפסוק: ‘שאו שערים ראשיכם
והינשאו פתחי עולם’
… שהוא מרמז על אור האבות בסוד הפסוק: ‘אלה ראשי בית
אבותם’…
כי חוזר ונתגלה אור האבות והאמונה של כלל ישראל בהם, ובכוח זה עולה
שוב השער של הקדושה פעם שנייה…
ומפיל שוב, זה לעומת זה, את השער של
רומי… וזה כבר ההפלה השנייה של שער רומי…

 

ובכוח אור התנוצצות האבות אברהם יצחק ויעקב, הרי מתגלה
אור קדושת סוד ג’ הסעודות של שבת… ובכוח אור האכילה של שבת שזוכה לה האדם, גם
בימי החול, הוא כבר לא יצטרך לצום בכדי להכניע השונאים והאויבים… כי הוא מצליח
בכוח אכילתו להמשיך אור השלום בדרגה עליונה כל כך שזה נקרא שלום שיש לו פה… שלום
שאפשר גם לדבר אחד עם חברו… באופן שמתקיים בנו בשלמות הפסוק: ‘אמת ומשפט שלום
שפטו בשעריכם’…
וממילא מתקיים אז בשלמות הפסוק: ‘אל תדכא עני בשער’…
שהוא מרמז על השער של רומי ששם יושב העני ורוכב על החמור… בן דוד משיח
צדקנו… ואז יזכו שייפול השער של רומי פעם שלישית… ואין מספיקים
לבנותו עד שבן דוד בא…

 

פלא פלאות… התגלות נפלא בפירוש המאמר של ר’ יוסי בן
קיסמא…

 

הכלל היוצא מזה לעובדה ולמעשה, כוח עצום בנפשות ישראל,
וממילא בכל העולמות כולם, מתעורר כל שנה בימים אלו, כאשר בני ישראל בכל מקומות
מושבותיהם קוראים בימים אלו את אותם 16 הפסוקים הכוללים בתוכם את אור הנדר
והתרתו…

 

את קריאת הפסוקים הללו הרי מתחילים כבר מזמן מנחה בשבת של פרשת פינחס,
וחוזרים על זה שוב בשני וחמישי בימות החול בתפילת השחר, ומשלשים שוב לקרותו קבל עם
ועדה בבוקרו של יום השבת…

 

בכך באים, בשתי אופנים, לעורר את מחשבתנו בימים של בין-המצרים הללו…

 

כי מצד אחד באים לעורר בזה רחמי שמים מרובים אצל הבורא כל עולמים… (כמרומז בדברי ה’תיקוני זוהר’ שאומרים אותו לפני
תפילת ‘כל נדרי’ בליל יום הכיפורים),
והרי אנחנו כמו מתחננים ואומרים:

 

רבוש”ע! גם אם הגלות המר הזה הוא כעין נדר
ושבועה חמורה מלפניך… כפי שכתבת בספר שיר השירים: ‘השבעתי אתכם בנות ירושלים
בצבאות’…
וכפי שכתב עבדך דוד: ‘אשר נשבעתי באפי אם יבאו אל מנוחתי’…
הרי בכל זאת, הנה אנחנו בני ישראל קוראים לפניך, בימים אלו, את פרשת הנדרים ובו
גילית לנו גם את הכוח של התרת הנדר…

 

והנה, רבוש”ע! נתגלה לנו בתורתך הקדושה שיש
כוח ל’יחיד מומחה’ להתיר הנדר ולעקרו למפרע כאילו לא היה… והרי אתה רבוש”ע!
יש לך את ה’יחיד מומחה’ הוא הרעיא מהימנא, משה רבנו, שהוא הוא
המתנבא ב’אספקלריא המאירה’… ב’זה הדבר’... והוא הרי בכוחו, גם בהיותו
יחיד, להתיר נדר…

 

רבוש”ע! גילית לנו גם בפרשת התרת הנדרים
שיש כוח ל’ג’ הדיוטות’ להתיר הנדר ולעוקרו למפרע כאילו לא היה… והרי יש לך,
רבוש”ע! גם את ה’ג’ הדיוטות’, כביכול, שהם אברהם יצחק ויעקב…
שגם להם, כמו לכל שאר ‘ראשי המטות לבני ישראל’, יש את הכוח להתיר את
הנדר…

 

ואתה, רבוש”ע! אם אתה נחשב לנו כאב,
‘אבינו אב הרחמן’, ואנו בני ישראל נמשלים כבתך… הרי לך לפניך הלכות הפרת
הנדר של אב לבתו כאשר היא ‘בבית אביה בנעוריה’…

 

ואם אתה רבוש”ע! נחשב לנו, לעם בני ישראל,
גם כבעל מסור, הרי שאנו בני ישראל נחשבים לפניך כאשת נעוריך, כנסת
ישראל… הרי בכוחך, אם כן, גם להפר ולבטל את הנדר כהלכות הפרת הנדר ‘בין איש
לאשתו’…
גם בדברים שבינו לבינה… וגם בדברים של עינוי נפש…

 

נו, אנא ממך מלכינו צורנו, צווה כבר להציל את
ידידות שארנו משחת… בטל נא מעלינו מהרה צער הגלות הקשה…

 

ומצד שני באים, בכוח קריאת הפרשה, לעורר אותנו, כלל ישראל, המפוזר בגלות
בכל מקומות מושבותיהם, ואנו בקריאה זו מעוררים הלבבות :

 

עם בני ישראל! דעו לכם את אשר לפניכם… כל יחיד
ויחיד שיקשיב היטב לקריאת הפרשה שלפנינו, למען אשר יפנים היטב לדעת את גודל כוח
העצום של קדושת הדיבור המושרש בכל אחד ואחד מבני ישראל, כי בכוח דיבורו יכול כל
אחד להחיל על עצמו גם איסורים חדשים מדאורייתא… והכול רק בכוח הנדר והשבועה…

 

ומתוך כך הרי ודאי שיתחזק בנו אותו אמונת חכמים
שנפלה ונאבדה מאיתנו… כי הרי בכוח הנדר עולים לשורש שהחכמים מושרשים שם,
ומבינים למפרע עד כמה גודל כוחם של חכמי ישראל, שבכוחם גם להתיר את הנדרים, ולעקור
את הנדר למפרע, והכול בכוח דיבורם: מותר לך מותר לך מותר לך…

                                                         

כי בכוח הנדר יעוררו את התנוצצות זכות
אבותינו
, עד שיאיר אור קדושת אכילת השבת גם לששת ימי החול, ובכך נכניע
את ה’כבד כועס’ באופן כזה שכבר לא נצטרך שוב לתעניות ולצומות… ו’צום הרביעי’
ו’צום החמישי’ שבימים הללו – יתהפכו להיות לימי ששון ושמחה… באכילה של אור קדושת
השבת, המסוגלת להמשיך שלום גדול ורב,
ולהכניע לגמרי את שערי הטומאה והסטרא אחרא…

 

ובכוח כל זה נזכה, בעזרתו יתברך, להקים שוב את
שערי הקדושה פעם אחר פעם… ובכך לגרום, זה לעומת זה, להפיל את שערי הסטרא אחרא
פעם אחר פעם…

 

עד שיקויים כבר, במהרה, מאמרו של ר’ יוסי בן קיסמא לתלמידיו:

 

ואין מספיקים לבנותו עד שבן דוד בא… במהרה בימינו אמן.

 

 

 

א לעכטיגער שבת

 

מוטה

 

 

כתיבת תגובה