פרשת כי תשא – פורים קטן – ה'תשע"א

פורים קטן. חטא העגל. פגם האמונה. לא לעשות מהסיבות עיקר. ר' יצחק ברייטר הי"ד.

 

ערב שבת פרשת כי-תשא – פורים קטן דמוקפין –  ה'תשע"א

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

לקראת שבת פרשת כי תשא

פורים קטן דמוקפין – וזה הקטן גדול הוא…

 

חבר וידיד
הי"ו

 

הנה זה עתה
נכנס בתוך כל אחד ואחד מאתנו אורות הפורים, אורות מרדכי ואסתר… על פי
התיקונים הרוחניים של שנה מעוברת…

 

אנחנו
מאמינים בני מאמינים שכל אלו האורות ודאי השאירו וישאירו בתוך כל אחד ואחת מאתנו
איזשהו רושם על מנת לעורר בנו את הכוחות הללו גם בשאר כל ימות השנה…

 

מתוך אותם
אורות נפלאות של ימי הפורים קטן הללו – נכנסים אנחנו מיד לסיפורי הפרשה של פרשת כי-תשא,
אשר בו יסופר לדורות על אותו חטא נורא ואיום, חטא עשיית עגל הזהב… אשר
תוצאותיו רודף אותנו עד עצם היום הזה:

 

"וביום פקדי ופקדתי"…

 

אבל, חסד
גדול עשה אתנו בורא כל עולמים, שאחרי כל ההסתר פנים שנגרם כתוצאה מעשיית עגל הזהב,
הרי נתן לנו בכל זאת גם את טהרת הפרה אדומה – "שתבוא אמה ותקנח את
בנה"…
כדרשת חז"ל על תמצית כל ענייני פרה אדומה שהיא באה בכדי לטהר
אותנו מאותו טומאה נוראה שנדבק בנו על ידי חטא עגל הזהב
(וכמבואר פרטי הדברים במדרש
חז"ל והובא ברש"י על ענייני פרה אדומה בפרשת חוקת).

 

וכבר גילה
לנו רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב
(בליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה עד. עיי"ש היטב ועיין):

 

דייקא אחר פורים קוראים פרשת פרה… כי פורים על שם הפור… כי על ידי פורים
זוכים להגיע לכוח של טהרת הפרה אדומה תמימה… שתהיה בדרגת מטהרת טמאים ולא, חלילה,
במצב של מטמא טהורים…

 

*  *
*

 

כאשר
מתבוננים על הסיפור של חטא עשיית עגל הזהב, אוחז בנו פחד פחדים, איך זה קרה,
שעדיין לא עברו ארבעים יום מאותו מעמד מרטיט כל לב, מעמד הר סיני, שבו הרכין הקדוש
ברוך הוא שמים העליונים על ראש ההר
(מכילתא שמות כ'), ונפתחו כל שבעת הרקיעים, וראו עין בעין התגלות נפלא
שלא הייתה עוד כזאת מימי קדם, ושמעו בקול רעש גדול אדיר וחזק:

 

"אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני
לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ לא
תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנוכי ד' אלוקיך"…

 

ועכשיו, רק
כארבעים יום לאחר מכן, וכבר אומרים:

 

"אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"…  (לב' ד')

 

איך? איך
נעשה כדבר הזה?!…

 

עומק הביאור
בלימוד הזכות, שהשכינה הקדושה בעצמה מלמדת על בני ישראל, על חטאם בעשיית עגל הזהב,
מתבאר היטב על פי דברי רבנו הקדוש, קודש קדשים, רבי נחמן מברסלב
(בליקוטי מוהר"ן חלק
א' תורה ס"ב)
והנה לך תמצית דבריו הנפלאים:

 

השכינה הקדושה בעצמה ממליצה טוב על כל אלו שעדיין רחוקים הם מהאמונה לפני השם
יתברך, והיא מתחננת ומבקשת רחמים מהשם יתברך על כל הרחוקים, שהשם יתברך בטובו ישמע
בקול תפילת הצדיקים שיוכלו לרפא חולים ולעשות שאר נפלאות.

 

כי הרי עיקר טעותם של כל הרחוקים מהאמונה בהשם יתברך, זה מחמת שעיקר ידיעת
אלקותו והאמונה בו זה רק על ידי שלפעמים רואים אותו גם בגילוי, ומתוך הגילוי הם
מאמינים בו גם כאשר הוא סתום.

 

היינו, כאשר רואים, לפעמים, בגילוי, שגם כאשר מערכת הכוכבים והמזלות מחייבים
איזה גזירה, ובכל זאת מגיע צדיק גדול ומבטל את הגזירה, אזי יודעים מגלוי זה גם על
כל הזמנים הסתומים, שיש אלוק נמצא, כי התגלה כעת שהוא עושה רצון צדיק, כי הוא שמע
תפילת הצדיק ושידד את מערכת הטבע.

 

אבל כאשר יש הסתר פנים, ואז בגלל אריכות הזמן של ההסתר פנים, מחמת שרואים בגילוי
שהנהגת העולם הוא רק על ידי מערכת המזלות, זה גורם שכל אחד נופל בטעויות, כל אחד
לפי טעותו.

 

וזה הוא המליצה שהשכינה עצמה ממליצה טוב על הרשעים… ולכן היא מתחננת ומבקשת
רחמים שיהיה, לפעמים, לפחות, גם זמנים של גילוי, כדי שיהיה להם כוח להמשיך ולהאמין
גם בזמנים של ההסתר פנים…

 

כי כאשר ההסתר פנים נמשך לאורך זמן, הרי יש טועים שחושבים שהכול רק על פי הטבע,
עולם כמנהגו נוהג. ויש כאלו שטועים וחושבים שצריך לעבוד את האמצעי, כמו שטעו בעגל,
שרצו לעשות את העגל אמצעי בינם לבין השם יתברך, כי אז אמרו בני ישראל
(שמות לב' א'): 'קום עשה לנו אלהים אשר
ילכו לפנינו' – זה בחינת אמצעי.

 

ובטעויות כאלו רבים מבני ישראל נכשלים גם עתה, כי רבים עושים גם עתה את הסיבות
לאמצעי בינם לבין השם יתברך, שזהו בעצם חטא העגל…

 

היינו, שמאמינים בהשם יתברך, אבל הם מאמינים גם כן באמצעי, כי הם אומרים שצריך
גם לסיבות. היינו, שמאמינים למשל בהסיבה של פרנסה, ואומרים, שהסיבה של משא ומתן
עיקר, כאילו, חס ושלום, בלא הסיבה של המשא ומתן אין יכולת ביד השם יתברך ליתן להם
פרנסה… וכמו כן הם מאמינים בהסיבה של הרפואה, שהוא הסמים והרפואות, ועושים מהם
עיקר, כאילו, חס ושלום, בלי הסמים והרפואות אין יכולת ביד השם יתברך לרפא…

 

ואין הדבר כן! כי הקדוש ברוך הוא, הוא סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות, ומצדו
יתברך שמו אין הקדוש ברוך הוא צריך לשום סיבה בכדי ליתן לנו פרנסה או רפואה…

 

וכל מה שאנחנו בעולם הזה צריכים עדיין לעסוק גם באלו הסיבות, הרי שצריך להאמין
שכך גזרה חכמתו יתברך, כי רצונו יתברך הוא שאנחנו נעסוק בסיבות של משא ומתן
ובסיבות של רפואות וסמים.

 

אבל האמונה צריכה להיות רק בהשם יתברך לבד, ולא לעשות, חלילה, מהסיבות עיקר. כי
כל עסקינו בהסיבות זה רק מחמת שכך רצונו יתברך להמשיך לנו כעת את הפרנסה והרפואה
על ידי אלו הסיבות, אבל באמת מצדו יתברך יכול הוא בכל עת ובכל שעה להמשיך לנו
פרנסה ורפואה גם בלי התעסקות כלל בהסיבות של משא ומתן או רפואה…

 

עמוד מרעיד
ומשתומם, עד היכן אנחנו בעצמינו טועים בטעויות כאלו, יום יום שעה שעה… התבונן נא
אחי בדבריו הקדושים, ותבין עד כמה אנחנו בעצמנו עשינו ועושים את העגל הזהב… כי
מי מאתנו אינו מרגיש את ההרגשים הללו שכאילו חייב הוא לעסוק באלו הסיבות, בכל
עניין ועניין, ומי מאתנו נקי מכל רבב להאמין באמונה שלמה בהשם יתברך לבד, ולדעת
בשכל צח וברור שכל עסקינו באלו הסיבות הוא אך ורק כי כך גזרה חכמתו יתברך, ולא
מעבר לכך כמלוא נימה…

 

המבחן הגדול
שכל אחד יכול לבחון את עצמו האם הוא באמת נקי מכל רבב, בעניין זה, היא שישאל את
עצמו, עם יד על הלב, בכנות ובאמת, מה יהיו הרגשותיו בו בשעה, שחלילה, פתאום יתברר
לו שהתבטלה הסיבה שממנו כל פרנסתו…

 

'הכולל' שבו לומד נסגר…

 

ה'תלמוד תורה' שבו הוא 'מלמד' נסגרה…

 

הישיבה שבו הוא מג"ש סגרה שעריה…

 

החברה שבה הוא עובד פשטה את הרגל…

 

כל כספו שצבר זה עשרות בשנים ירד פתאום לטמיון או נגנב ונאבד…

 

האם גם אז,
בכל אלו המעברים וזמני ההסתר פנים, נשאר הוא חזק תקיף… שליו ורגוע… כאילו שום
דבר לא קרה…

 

האם גם ברגע
מכריע זה הוא ממשיך להיות דבוק אך ורק באלוקים חיים, שהוא הזן ומפרנס גם עתה מקרני
ראמים ועד ביצי כינים, ולגביו אין שום הבדל כלל כעת אם הסיבה קיימת או נתבטלה…
ולכן נשאר הוא גם ברגע זה שליו ורגוע, מאמין ובוטח, ויודע בנפשו כי כל מה שצריך
כעת לעשות זה רק:

 

לברוח ל'בעל הבית' האמיתי…

 

ל'ראש כולל' האמיתי…

 

ל'מנהל' האמיתי…

 

ל'בעל החברה' האמיתי…

 

ולשפוך שיח
לפני מי שאמר והיה עולם:

 

"אנא! עזור נא לי כמו שעזרת לי עד היום הזה… ומצא נא לי במהרה את הסיבה
החדשה שמשם יומשך עלי שוב פרנסה וכלכלה עושר וכבוד"…

 

ואז, ורק אז,
הולך הוא בביטחון מלא לחפש את הסיבה החדשה… כי יודע הוא בבירור שהוא יתברך אינו
צריך לשום סיבה בכדי להמשיך לו פרנסה, וכל הסיבות הם אך ורק בגזרתו יתברך לגבינו,
ולכן מצדו יתברך אין זה משנה כלל אם נתבטלה הסיבה או לא…

 

כי יודע הוא
המאמין והבוטח, באמונה ובביטחון מלא וחזק, שעליו מוטל לעשות את עיקר ההשתדלות רק
בתפלה ותחנונים לפניו יתברך, ורק אז, לצאת לחפש גם את הסיבה הטפילה ולא יותר…

 

או, שחלילה,
במצב זה, מתברר לו, האמת המרה על פניו, איך שכל אמונתו, או לפחות עיקר אמונתו,
הייתה תלויה ועומדת רק על הסיבות… כי מתברר לו לתדהמתו איך שעד עצם היום הזה עשה
את הסיבות לעיקר…

 

גם הוא בעצם
הרגיש בנפשו את אותו הד שהשמיעו בני ישראל בעשיית עגל הזהב:

 

'קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו'…

 

וזאת לדעת,
שהטעויות בעניינים אלו, של לעשות את הסיבות לעיקר, הם מרים וקשים כל כך, כי הרי לפעמים:

 

העגל הזהב הזה שוקל במשקל 240 טון… כמניין קכ"ה מנה, כמניין
מסכ"ה…
(שמות רבה מב' ח').

 

והעגל הזהב הזה גם רוקד, נוער, ומדלג… (תנחומא יט').

 

הוא נראה חי… 'כתבנית שור אוכל עשב'… (תהלים קג').

 

כי ההשתדלות והסיבות
נראית בעיני האדם כעיקר, כאילו רוח חיים יש בהם… ואז על האדם לידע ולהאמין:

 

לא ולא! אלא העיקר הוא רק הקב"ה – וכל ההשתדלות היא רק כי זה רצונו וכך
גזרה חכמתו…

 

כמה מאיר
לעיניים, הנהגתו בעניין זה, של אחד מהמיוחדים בחשובי חסידי ברסלב בפולין, ר'
יצחק ברייטר הי"ד,
שהיה רגיל למסור שיעור בספרי רבנו בין מנחה למעריב,
ויהי שיעורו לשם דבר.

 

שכן אחד
משכניו כששמע את שמע השיעור החליט לבוא להאזין, וכאשר שמע את דבריו שכולו היה
מבוסס על עניין אמונה ובטחון חשב לעצמו: נו, אני הרי יודע שלר' יצחק יש
מפעל נעליים עם הכנסה חודשית קבועה… אין זה 'חכמה' כלל לדבר על ענייני אמונה
ובטחון כאשר הכנסה קבועה דופקת לך חודש בחודשו…

 

ויהי היום
ושרפה פרצה במפעל הנעליים… ונשאר ר' יצחק בעירום ובחוסר כל… וגם 'ביטוח' לכל
זה לא היה לו כלל… והשכן הזה בשומעו זאת, אמר: היום אני בא להאזין לר' יצחק…
היום הזה הוא יום מבחנו הגדול של ר' יצחק בענייני אמונה ובטחון…

 

ויהי כאשר
האזין לשיעורו, ושמע את אותם הדיבורים עם אותם העוצמה ושלוות הנפש… ניגש אל ר'
יצחק לאחר שיעורו ושאלו לפשר הדבר?! הרי יודע אני מה קרה לך עכשיו בפרנסתך, ואיך,
איך אתה נשארת חזק ובטוח שליו ורגוע כל כך?!..

 

ענה לו ר'
יצחק:

 

ההלכה אומרת שיש חלקים מסוימים בתפלה שצריך לאומרם דווקא בישיבה, לעומת זאת יש
חלקים מסוימים בתפלה שצריך דווקא לעמוד כשאומרם.

 

ויש שאלה בפוסקים האם מותר לו לאדם לסמוך עצמו על 'סטנדר' באותם חלקים שצריך
לעמוד בהם – הרי לסמוך על ה'סטנדר' זה לא עמידה, אבל גם לא ישיבה?

 

ההכרעה בהלכה אומרת:

 

שאם הוא סומך עצמו על ה'סטנדר' בצורה כזאת שאם לוקחים את ה'סטנדר' מתחתיו הוא
אינו נופל הרי אין בזה שום בעיה, כי הוכח לכל שגם עד עכשיו הוא עמד… כי הרי
כשלקחו את ה'סטנדר' הוא נשאר לעמוד…

 

אבל אם הוא סומך עצמו על ה'סטנדר' בצורה כזאת שאם יקחו את ה'סטנדר' מתחתיו הוא
יפול, הרי מתברר למפרע שגם עד עכשיו הוא לא עמד…

 

כך גם, הפטיר
ר' יצחק ברייטר, לאותו שכן שעמד מולו נפער ומשתומם:

 

כן, מותר לו לאדם לעשות לעצמו בעולם הזה 'סטנדר', 'מעמד פרנסה', בענייני
פרנסתו, אבל בתנאי קודם למעשה, שאם, חלילה, לוקחים לו, לפעמים, את ה'סטנדר' הוא לא
נופל, הוא רק הולך לחפש 'סטנדר' אחר…

 

לכן, ידידי, עד היום, היה לי 'סטנדר' בדמות של מפעל נעליים, כרגע לקחו לי את
ה'סטנדר' הזה, ואלך לחפש לי 'סטנדר' אחר…

 

'רגלי עמדה במישור' – הרגליים צריכים לעמוד חזק ואיתן רק על אמונה ובטחון
בבורא כל עולמים, אבל הוא נותן לו רשות לאדם לעשות לעצמו 'סטנדר', כאמור, בתנאי
שלא ייפול, חלילה, כאשר לקחו לו את ה'סטנדר'… במצב זה עליו לפנות שוב לבעל
הבירה, ולבקש ממנו מרגע זה והילך 'סטנדר' אחר.. ואולי אפילו 'סטנדר' יותר טוב…

 

פלא פלאים…

 

כמה סיפור זה
ממחיש לנו מה זה טהרת הפרה אדומה טהורה תמימה… סיפור זה ממחיש לנו בבירור את
הכוח של אמונה וביטחון אמיתי, את הכוח של אור הפורים, של הארת מרדכי ואסתר, המאירה
לארץ ולדרים עליה, מעתה גם על כל ימות השנה…

 

סיפור
זה  ממחיש לנו כמה כוח וגדולה זכה אותו ר'
יצחק לקבל מאותם האורות הנפלאות של ימי הפורים, שכל זה הביא אותו לאמונה טהורה זכה
וברורה, גם ובמיוחד, בשעותיו הקשים והאפלים…

 

כך צריך גם
כל אחד ואחת מאתנו לעבוד על עצמו, בכדי שנגיע יותר ויותר להרגשת אמונה והביטחון
הזה… במיוחד אחרי שזכינו ונכנס בנו אורות הפורים קטן שהם אורות האמונה
והביטחון נגד הכפירה והאפיקורסות של קליפת המן-עמלק…
וזה התיקון האמיתי לחטא
העגל הנורא והאיום, שכולנו נכשלנו ועדיין נכשלים בה…

 

ובכוח האמונה
הברורה והביטחון השלם נדע להתעסק ולהשתדל בכל הסיבות אך רק כרצונו יתברך שמו.

א ליכטיגער שבת פרה

מוטה

 

 

כתיבת תגובה