יום ה' י"א לחודש כסליו
ה'תשע"ד
פ נ י נ י ב א ר ב ש ד ה
פ ר ש ת ו י ש ל
ח
בסוף הפרשה של השבוע הקודם,
פרשת ויצא, ראינו איך יעקב אבינו מצליח סוף סוף להתחמק מלבן חמיו, כאשר בתחילה
ניסה לברוח ממנו על נשיו טפיו ורכושו, אבל כשזה השיג אותו ברודפו אחריו מתפתח
ויכוח נוקב ביניהם, ובסיומו הם כורתים ברית ועושים ביניהם 'עדות' על ידי גל אבנים
באומרם:
"עד הגל הזה ועדה המצבה
הזאת שאני לא אעבור אליך את הגל הזה ושאתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת
לרעה".
יעקב ממשיך ללכת לדרכו ופוגש
בדרך כיתות מלאכים, ויעקב קורא למקום 'מחניים' וכפירוש חז"ל:
"שנפגשו כאן יחד מלאכי
חוץ לארץ שהלכו עם יעקב עד כאן ומלאכי ארץ ישראל שבאו ללוותו
מכאן".
ומיד, ממשיכה פרשת השבוע לספר
על מלחמה חדשה, ניסיון חדש, מעבר חדש, פרק נוסף בימי חיי יעקב הסוערים. הנה,
בקושי הוא הצליח לעבור את העשרים שנה אצל לבן הרשע, ומיד הוא צריך להתמודד שוב עם
אחיו עם עשיו, עם העוינות הקשה של עשיו כלפיו שזה, כזכור, גרם לו עוד מלפני עשרים
שנה, לברוח אל לבן לפדן ארם.
יעקב לוקח מאותם מלאכים שנפגשו
אתו, ושולח מהם שליחים לעשיו. וכפי הרמז שהבעל-הטורים מצא בפסוק: "מחני"ם – מ'אותם ח'יילים
נ'טל י'עקב
מ'לאכים".
יעקב מבקש מהם להודיע לעשיו
שאין לו על מה לשנוא אותו, כי אין הוא שר או מושל, אלא סך הכול הוא היה ונשאר כמו
גר, נתין זר, בבית לבן – "עם לבן גרתי" – וכי גם הברכות של אביו "מטל
השמים ומשמני הארץ" לא התקיימה בו, ובקושי יש לו היום שור וחמור צאן ועבד
ושפחה, וזאת ביגיע כפיו שעבד בבית לבן עשרים שנה, שלכן הוא איחר עד היום מלהגיע
חזרה לבית אביו – "ואחר עד עתה".
* * *
'וישלח יעקב מלאכים לפניו אל
עשיו אחיו ארצה שעיר! כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדך יעקב! ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו! ויתן
ביד עבדיו עדר עדר לבדו! ורווח תשימו בין עדר ובין עדר!
ויעבור את מעבר יבק! ויעבירם את הנחל! ויותר יעקב לבדו
ויאבק איש עמו! ויגע בכף יריכו! ויקרא שם המקום פניאל כי ראיתי את אלוקים פנים אל פנים! ויזרח לו השמש' (לב'
ד'-לב').
והנה בדברי הרמב"ן
(לב' ד') מבואר, על פי הכלל ש'מעשה אבות
סימן לבנים', שבזה שיעקב הכניע עצמו נגד עשיו, לפגם יחשב לו, כמבואר גם במדרש רבה.
ובכך ירמזון גם לתחילת נפילתנו בידי האדומים הרומאים
בזמן בית שני! כי מלכי בית שני, באו בברית עם הרומאים, ומהם שגם באו לרומא (עיין
היטב רמב"ן ויקרא כו' טז'.
וע"ע ספר החשמונאים א' ח' וביוסיפון סה').
עיין גם בדברי הספורנו (לז' ב') שכתב: ומאז שחזר יעקב אבינו אל ארץ מגורי אביו – היו קורותיו כמו שקרה
לנו בבית שני, ובחורבנו וגלותו, וגאולתו לקץ הימין!
לאור יסוד זה, נפלא הדבר לציין
בפרטי הסיפור של המשך הפרשה, רמזים פלאיים, הקשורים כולם, לכלל עניין ניסי החנוכה הממשמשים ובאים לקראתנו.
* * *
חברים וידידים, נמצאים אנחנו
כבר קרוב מאוד לימי החנוכה. הכלל הידוע הוא שאין אנו חוגגים את החנוכה רק
בכדי לזכור את ניסי החנוכה שהיו אז, לפני כאלפיים שנה!
אלא העיקר הוא, מה שהיה בימים ההם צריך לראות שיהיה גם בזמן הזה – שצריך
להמשיכם שוב שנית בכל שנה ושנה!
ולכן, יהיה זה חשוב מאוד, שכבר
מעכשיו, נתחיל כל אחד ואחת, להתכונן כראוי בלימוד הרבה עניינים הקשורים לאורות
הניסים של חנוכה, ולעורר רחמי שמים שנזכה לאורות וניסי
החנוכה גם אנחנו כהיום, ניסי חנוכה של שנת ה'תשע"ד – להמשיך עלינו, בכלליות ובפרטיות, את כל פרטי ניסי
החנוכה, ברוחניות ובגשמיות!
כי הנה מבואר הדבר בפרשת השבוע
שיעקב חזר על הפכים הקטנים. וידוע בספרים (עיין ש"ך על התורה ובארוכה יותר בספר ברכת שמואל) שזה מרמז על פך הקטן של הנס שנעשה עם השמן של חנוכה!
כמו כן מובא בספר גליא רזא על הפסוק (לב'
יא'): 'במקלי עברתי את הירדן הזה' – ששם, בתוך המקל הזה, היו גנוז
שמן, שהוא בסוד השמן של נס החנוכה!
כי באמת ניסי
החנוכה לא התרחשו רק בימי החשמונאים בזמן בית שני. אלא שורשי הניסים של אור החנוכה
כבר קדמה לעולם, ותיכף ומיד בתחילת הבריאה, כאשר 'הארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך
על פני תהום' – כבר על זמן זה רימזו לנו חז"ל (עיין
היטב בראשית רבה ב' ד'. וע"ע שם טז' ד' על הפסוק:
'ונהר יוצא מעדן ומשם יפרד והיו לד' ראשים'. וע"ע
שם מד' טו' על הפסוק: 'איל משולש'). על אותו גלות קשה של גלות
יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם!
בדברי חכמינו ז"ל מתבאר
גם שהשמן של אותו פח קטן שמצאו בזמן החשמונאים היה מוכן ומזומן עוד מששת ימי
בראשית! ונצנוצי אורות החנוכה התגלגלו ובאו מזמן אדם הראשון (עיין
היטב אודות החג לשם שמיים שתיקן אדם הראשון, בתקופת טבת, למשך 8 ימים – במסכת
ע"ז ח'), הבל (עיין
היטב בראשית רבה כב' ד'), ונח (עיין
היטב בראשית רבה לג' ו', ועיין עוד רש"י (ח' ג') שבכ"ז או בכ"ח
כסלו – יום ג' דחנוכה – פסקו הגשמים של המבול!), עד הגיעו ליעקב אבינו!
כי בעצם, זה כלל גדול, שכל
הניסים עומדים מוכנים ומזומנים עוד בטרם הצרה, והקב"ה מקדים רפואה למכה.
בדברי חכמינו בא ברמז שכשיעקב
היה עוד בדרכו ללבן, אחרי חלום הסולם, וישכם בבוקר,
ומספר הפסוק (כח' יח'): 'ויצוק שמן על ראשה' – ומבואר במדרש רבה (סט' ח') שופע לו מן השמים כמלוא פי הפך! (כי
מניין לו ליעקב שמן באמצע המדבר, אחרי ששלחוהו 'גדוד', ריק מכל, כמבואר במדרשים,
אלא ששפע ירד לו משמים – עיין שם בפירוש מהרז"ו.
וע"ע בראשית רבה עח' טז'
מגודל נפלאות הניסוכים שהרבה יעקב אבינו לנסך בהמשך הזמן כאשר חזר מבית לבן. ועיין
בעניין זה בדברי מוהרנ"ת מברסלב בספר
ליקוטי הלכות – הלכות ערב ה"ה לט').
* * *
לאור יסוד זה, שאור נס החנוכה
התגלגל ובא עוד מימי קדם, ועוד בטרם המכה הכינו בשמי מרום את הצרי והרפואה, פירש
בזה ה'אמרי-אמת' את עניין ח' ימי חנוכה, לתרץ קושייתו המפורסמת של הבית-יוסף
למה עושים שמונה ימי חנוכה ולא שבעה, הרי הנס היה לכאורה רק שבעה ימים, כי ללילה
אחד היה מספיק שמן?
ומסביר ה'אמרי-אמת' כי היה זה
על פי מעשה, שהתרחשה בשנים קדמוניות בבית המקדש:
מעשה שהיה כך היה, היות והרי
אי אפשר היה ליצוק את השמן לתוך המנורה ישירות מהחבית הגדולה מחמת גובה המנורה
וכובד החבית! לכן היה מכין הממונה על השמן בבית המקדש פכים קטנים מתוך החביות
הגדולות, כדי מדת שמן לכל לילה לכל קני המנורה. והיה זה פעם, שאחרי היציקה מהחבית
אל הפח, וראה הכהן שאין הפח מתמלא! וכך חזר שוב על עצמו גם ביציקה השנייה!
וכאשר ראה שאין הפח הקטן מתמלא
זה פעם שלישית מיד הראה את הפלא לחברו! וחברא חברא אית ליה עד שזה הגיע לכהן
הגדול!
וכאשר ראה הכהן הגדול בעיניו
את העניין הנפלא הזה שאין הפח מתמלא עד שיצקו בו 8 פעמים – אז חתמו בחותמו של כהן
גדול, והחביאו אותו, ביודעו כי זה עומד מוכן ומזומן לעשות בו ניסים!
ומתוך פרטי מעשה נפלא זה מובן
למה מצאוהו גנוז? ולמה היה חתום בחותמו של כהן גדול? ומה העניין שדייקו חז"ל
באמרם: נעשה 'בו' נס? ושפיר עבדינן 8 ימים, כי הנס היה
שמונה פעמים, ודפח"ח.
הכלל, ששורשי הנס של שמן
החנוכה התרחשה בעולם טרם בוא העת והזמן של הצרה בימות החשמונאים, וכאמור, גם יעקב
אבינו חזר על הפכים הקטנים, 'ויותר יעקב לבדו' – לכד"ו,
לבד"ו – בסוד בית הב"ד
של השמן!
* * *
והנה חברים וידידים, זה לא
יזיק כלל אם נשתדל להיכנס גם קצת לעולמות של הסוד והקבלה! נשתדל לשים קצת
לב לדברים הבאים, על אף שלהבינם כראוי צריך הרבה ידע
והקדמות בתורת הסוד, אבל פטור בלי כלום אי אפשר! ואולי, כאשר נראה רמזים נסתרים
הללו, יתעורר בנו החשק והרצון להבין הדברים ביתר שאת, וזה יגרום לנו במשך כל ימות
השנה להתעורר להציץ קצת יותר באותן סתרי תורה, על מנת להחיות את נפשנו בשובע שמחות!
כי זה כלל גדול בידינו: 'מעשה
אבות סימן לבנים'! כי בזה שנשאר יעקב לבדו מעבר לנח"ל יב"ק,
הרי בזה הוא השתדל להמשיך אורות הניסים של אותו הנח"ל – ל'הדליק
נ'ר ח'נוכה!
ולהמשיך את הג' ייחודים של הוי"ה אהי"ה, הוי"ה אלוקי"ם, הוי"ה אדנ"י! = נ"ר! שנדלקים ומתייחדים בעולמות
העליונים על ידי מצוות הדלקת נר החנוכה! כי ג' ייחודים אלו יש בהם כ"ה
אותיות ומספרם יוצא נ"ר! כי כל זה בסוד חנו-כ"ה אותיות,
ובסוד מספר הנ"ר.
כי ב' הייחודים של אדנ"י ואהי"ה,
העליון והתחתון, כלולים בייחוד האמצעי של אלוקי"ם.
כי אדנ"י ואהי"ה
גימטריא אלוקי"ם.
ולכן בייחוד האמצעי שהוא הוי"ה אלוקי"ם כלולים בעצם כל ג' הייחודים. ולכן
הייחוד האמצעי הזה: הוי"ה
אלוקי"ם, הוא יוצא בגימטריא
יב"ק כידוע – והוא לבדו הנקרא שם מלא, על
שם שהוא בעצם מתמלא בתוכו גם עם ב' הייחודים האחרים (עיין
היטב ליקו"מ ח"א תורה נ"ד והבן היטב
שייכות עניין זה לתורה הנ"ל שנאמרה בחנוכה).
ויעקב, בעברו את נח"ל היב"ק,
להציל את הפכי"ם הקטנים! בעצם מרמז
בזה, שהוא מתעסק אז בברכת: ל'הדליק נ'ר ח'נוכה! ומכוון אז לג' הייחודים שנגרם בהדלקת נ"ר
החנוכ"ה! כי בג' הייחודים הנ"ל, שהאמצעי
שבהם גימטריא יב"ק, יש, כאמור, את כל הכ"ה
אותיות של נ"ר החנוכה!
ושרו של עשיו נלחם עמו, ונגע
בכף יריכו – בסוד הנצח וההוד (עיין זוהר
כא: וע"ע ליקוטי תורה בפרשת וישלח,
וע"ע שער הפסוקים שמואל א' א'. ובפרי עץ חיים ובשער הכוונות על
כוונות חנוכה. ועיין בארוכה נפלאות בדברי מוהרנ"ת
מברסלב בספרו ליקוטי הלכות – הלכות הודאה הלכה ו' כה'-ל'), כי רצה עשיו לעשות קלקול בספירת ההו"ד
של 'בני בינה ימי שמונה' – שהוא 'הוד', הספירה השמינית מלמעלה למטה! ורצה
הס"מ לעשותו צולע על יריכו!
והשל"ה הקדוש מוסיף לגלות שה'ותקע
כ"ף יר"ך' נהפך להיות פ"ך השמן! ויר"ך
המנורה!
ובכוח מלחמותיו של יעקב הצליחו
מתתיהו ובניו, בזמנם, לתקן זאת, ותיקנו הודא"ה
ותפלת 'על הניסים' בברכת מודי"ם!
כי נתקיים בסופו של דבר אצל
יעקב אבינו: 'ויזרח ל"ו השמ"ש' שהוא
בסוד ל"ו נרות עם השמ"ש!
ודע לך ידידי, שמבואר בתורת
הסוד, ששורש עניין הניסים של חנוכ"ה, יוצא מאורות
הנקראים בשפת הקבלה: מקיפים. מקיפים אלו יוצאים מפעמיים שם א"ל
במילואו אל"ף למ"ד, שהוא גימטרייא הק"ף! ופעמיים הק"ף
יוצא בגימטרייא ש"ע. שהם בסוד ש"ע
אורות המאירים מאור פניו יתברך.
עוד מתבאר בתורת הסוד, ששם הוי"ה יחד עם האותיות שלו הוא בגימטרייא א"ל. ולכן, הפעמיים א"ל
שרשם, כאמור, מפעמיים הוי"ה. ולכן לש"ע אורות הללו מצרפים עוד ח' אותיות של פעמיים הוי"ה, שזה נקרא בשפת המקובלים ח' חיוורתא, ואז הוא יוצא בגימטריא: בשלו"ם גימטריא עש"ו (עם האותיות, ועם הכולל
של בשלום. שכל זה בסוד מלחמת יעקב עם עשיו ושרו של עשיו, בחוזרו כעת לארץ
ישראל, אחרי שהצליח להכניע את לבן).
והנה, כל זה טמון ונעלם בסוד חנוכ"ה – כי תיבת חנוכ"ה
הוא בסוד חנ"ה כ"ו. כי חנ"ה הוא בסוד ס"ג, שהוא הוי"ה במילוי: יו"ד ה"י
וא"ו ה"י. ובו
יש ג' יודין וא' – גימטרייא
א"ל! וה-כ"ו שהוא הוי"ה עם הד' אותיות שלו והכולל הוא א"ל
שני. והם מתמלאים כל אחד לקפ"ה, ויחד עולים
בסוד ש"ע נהורין של אור הפני"ם.
והנה כל זה הוא בסוד: פני"ם אל פני"ם
(כי כל פני"ם, עם
האותיות והכולל, גימטרייא קפ"ה!) הנאמר בדברי יעקב אבינו בלחמו עם שרו של עשיו! שהוא בסוד השם הקדוש אורפניא"ל! (שהגימטרייא שלו הוא ש"ע יחד עם הח'!) שכל זה רמוז ונעלם במה
שיעקב "קרא לשם המקום אור פניאל" שהוא
בסוד אורות המקיפים של 'להצהיל פנים משמן' נר החנוכה (עיין
היטב ליקו"מ ח"ב
תורה ז'), שכל זה בא לרמז שיעקב אבינו התעסק אז גם בכוונת הברכה
השנייה של נר החנוכה שהוא ברכת: ש"עש"ה
ניסים לאבותינו, שכאן רמוז כל העניין של ש"ע נהורין!
כי זה היה גודל הנס שהאיר לנו השם יתברך את פניו גם בתוך החושך, להכניע קליפת יון
שרצו להחשיך עיניהם של ישראל, ולהחריב את הבית השני.
* * *
והנה חברי וידידי, בשורות
האחרונות הללו צללנו קצת במים אדירים! סודות עליונים! סתרי תורה! תורת הסוד! אבל
העיקר, להוציא מכל זה רמזים לעובדה ולמעשה בחיי היום יום! ובכן, תמצית הנקודה
שצריך להוציא מכל זה היא לדעת איך להילחם עם קליפת יוון עד היום הזה!
כי זאת עלינו לדעת שקליפת יוון
רוצים להטעות את האדם בכל עת כאילו המצב הוא 'חושך על פני תהום' – להחשיך
את התהום! שיהיה צרה אחת ארוכה, גלות אחת ארוכה!
כי כשנופלים לתוך תהום, הרי
ודאי שהסכנה גדולה ועצומה עד מאוד! אבל אם יש קצת אור בתהום, יש בכל זאת איזה
פתח תקווה להיאחז ולהינצל!
אבל היוונים רצו להשכיח
ולהחשיך את חשיבות המאור של הנקודות הטובות, להחשיך את התהום! להחריב את הבית
השני, שהוא בסוד הנקודה טובה בתוך המצר, שהוא בסוד הבית השני בתוך ימי הגלות.
כי הרי הזקנים שבאותו הדור בכו
על הבית השני! כי חסרו בו עשרה דברים כמובא בחז"ל. אבל בכל זאת הייתה זאת פתח
תקווה לאורך ימי הגלות של התהום, להאיר משם גם לימים וללילות החורפיים, המושלגים!
וגם למטה מעשרה טפחים! ומחוץ לפתח הבית לרשות הרבים! להכניע רגלי תרמודאי שבשוק! בכדי לגלות שגם חושך לא יחשיך ממך!
כי יעקב אבינו שהוא בסוד הבית
השלישי, פועל בתפלתו שיהיה בית שני, כי רק בכוח הבית השני יצליחו להמשיך את
התקווה בעומק ימי הגלות, על מנת שיהיו ראויים להגיע לבית השלישי! ולכן המשיך
אז במלחמתו, באותו לילה כשנאבק עם המלאך, את סוד המנורה לכל בית יהודי לכל ימי
הגלות! וגילה לעיני כל איך הנקודה טובה, הפ"ך
הקטן, גם הוא יקר וחביב! וגם כאשר נדמה לו שאין בו להדליק, ואפילו לא ללילה אחד,
בכל זאת יעשה את שלו להדליקו, ולברך עליו, ולהודות ולהלל על מציאת הנקודה
הטובה הזאת בתוך עומק הצרה!
כי אם, חלילה, היו רבותינו
שבאותו הדור מזלזלים בנקודה הקטנה הטובה שמצאו בדוגמת פך הקטן שאין בו להדליק אפי'
לילה אחד, והיו, חלילה, אומרים: נו, מה כבר מצאנו? מה כבר אפשר לעשות עם נקודה
קטנטנה כזו? איך אפשר בכלל לשמוח עם זה? הרי הישועה השלימה עדיין רחוקה לגמרי לגמרי! אם חלילה היו אלו המחשבות תופסים מקום בלב
רבותינו, לא היינו זוכים לנס הגדול של 'ונעשה בו נס ודלק 8 ימים'!
כל זאת בא נס החנוכה ללמדנו
ולהורות לנו, עד כמה חשובה והכרחית וחיונית לשמוח באמת עם הנקודה הקטנה והזעירה
ביותר, ולברך עליו בשם ומלכות: שעשה ניסים לאבותינו! ואז נעשה בו נס, ומתגלה
לעיני כל, שגם בעומק הצרה יש אור של נקודות טובות וישועות ונחמות, ואין זה תהום
חשוכה לגמרי, רק אדרבה, גם 'בצר הרחבת לי', 'ורווח תשימו בין עדר לעדר'! של
יהיה בסוד גלות אחת ארוכה! צרה בתוך צרה!
(עיין היטב בראשית רבה עה' יג'). כי אז אי אפשר להודות ולהלל,
וממילא אי אפשר לשאול ולבקש שוב שאלת צרכיו! כי לבו סחרחר מרוב עומק הצער והצרה!
אבל כאשר מצליח לראות, שגם
כאשר הוא נמצא בתוך צרה איומה ונוראה, כדוגמת דוד מלך ישראל החי וקיים, שגם כאשר
אבשלום בנו רודף אחריו להורגו, בכל זאת, גם כאן טמונה פתח תקווה והצלה וישועה
גדולה, כי 'סתם ברא הרי מרחם על אבא', וממילא אפשר גם במצב מסובך זה לפתוח פיו
ברינה וצהלה ולשיר ולזמר: 'מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו!' – ואז דייקא מתחיל הלב להתרחב קצת משטף הדמים השוטפים עליו (עיין
היטב ליקו"מ ח"ב
תורה ב' ובליקוטי הלכות – הלכות כלאי בהמה ה"ד).
ובכח
ההודאה וה'שבחו של מקום' אפשר כבר לפתוח הלב בצעקה אדירה
של שאלת צרכיו: 'ד' מה רבו צרי רבים קמים עלי'! ובכוח הצעקה להינצל עוד
יותר, ואז חוזרת ההודאה שוב, ובכך יוצא לגמרי מצרה לרווחה!
* * *
כי כל זה בסוד הסיפור בפרשת
השבוע שיעקב אבינו בהכינו את הדורון לעשיו הוא מבקש מההולכים לפניו: "וריווח
תשימו בין עדר לעדר" וכפירוש רש"י בשם המדרש (בראשית
רבה פרשה ע"ו): "ויתן ביד
עבדיו עדר עדר לבדו – למה לא הכניסן לו בערבוביא? – כדי לתמהו על דורון שלו! ולמה לא הכניסן כולן
כאחת? כדי להשביע עיניו של רשע!"
גם את כל משפחתו הוא מחלק
למחנות בהטעימו: "והיה אם יבוא עשיו על מחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר
לפליטה".
והנה, כפי הכלל המקובל בידינו
ש"מעשה אבות סימן לבנים", מלמדים אותנו חז"ל שיעקב ברוח קדשו מעורר
במעשיו אלו התעוררות הרחמים על בני ישראל בעת גלותם וצרותם וכה הם דברי חז"ל
במדרש (בראשית רבה – פרשה ע"ה):
"ויתן
ביד עבדיו עדר עדר לבדו, מהו ורוח תשימו? אמר יעקב לפני
הקב"ה ריבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו אלא
הרווח להם מצרותיהם".
יעקב אבינו מתעסק כאן, ונלחם
כאן, עם הגלות הקשה שבני ישראל יעברו בזמן בית שני. כי גם אם חזרו בני ישראל לבית
שני, והיה להם גם בית המקדש, אבל תרבות יון הצליחה לתקוע את כף ירך יעקב, היוונים
הצליחו אז למשוך אחריהם חלק ניכר מהעם היהודי לתרבותם וחכמתם והמתייוונים גרמו להרס פנימי בתוך העם היהודי.
אבל יעקב בתפילותיו ומעשיו
מעורר רחמי שמים, וחוזר לבד למעבר לנחל יבק בכדי להציל
את הפכים הקטנים, שכאמור, בזה הוא מתעסק בנס של הפך קטן של שמן שהצליחו למצוא בבית
המקדש שממנו נעשה האור והנס של חנוכה נגד היונים, שהם מוגדרים במדרש בשם: "חושך"
– על שם שהחשיכו את עיניהם של ישראל בגזרותיהם!
כי הם רצו שיהיה "חושך
על פני תהום" – שהתהום הארוכה של גלות אדום תהיה תהום חשוכה, תהום כזה שלא
יהיה שום תקווה להינצל ממנה!
אבל יעקב הצליח להמשיך בכוחו
את שורשי הנס של חנוכה, ולא רק שהחשמונאים הצליחו להתגבר נגד היוונים והמתייוונים
ולנצחם על אף שהיו רבים ביד מעטים וכו', אלא גם הצליחו
להמשיך נס חדש, חג חדש, שזה ימשיך ללכת וללוות את עם בני ישראל גם כשיהיו בתוך
עומק גלותם וצרותם, גלות התהום של אלפיים שנות גלות איומה וחשוכה, בכל זאת
יצליחו בכוח הנס של חנוכה להמשיך את האור גם שם, עד כדי כך, שגם בתוך מחנות הכפייה
והמוות של אושוויץ הצליחו בני ישראל בתוך תפוחי אדמה עם קצת מרגרינה להמשיך את אור
המנורה של בית המקדש! להראות להם שיש תקווה ויש אמונה שגם משם יצליחו בסוף לצאת לגמרי.
כי זה סוד הבית השני, על אף
שלא החזיק מעמד, אבל זה נתן את הכוח של האמונה להאמין שכמו שהקב"ה החזיר
אותנו בסוף שבעים שנה של גלות בבל, כפי שהבטיח על ידי עבדיו הנביאים, ונתן לנו שוב
את ארץ ישראל ואת בית המקדש.
כך גם יהיה לקראת הגאולה
השלימה, שודאי יחזיר אותנו שוב, כפי שהבטיח על ידי
עבדיו הנביאים, וכפי שכהיום אכן רואים, שאחרי אלפיים
שנות גלות מגולה לגולה, העם היהודי התחיל לחזור לארצו, וזה נותן את הכוח להמשיך
ולהאמין שכמו כן נזכה בסופו של דבר להתקיימות כל הנבואות בשלמותם.
ולכן ביקש יעקב אבינו "וריווח
תשימו בין עדר לעדר" – לא לחשוב, חלילה, שהכול חושך אחת מוחלט! שהכול
גלות אחת קשה! לא! – לעשות כל מאמץ של חשיבה, ולחפש טוב טוב את נקודות האור בתוך
החושך, את הריווחים בין צרה לצרה, וזה נותן את העוצמה והכוח להמשיך לדבוק באמונה
ובתפלה.
ולכן קבעו חז"ל: תחילה
יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יבקש על צרכיו. או כלשונם: "להודות על העבר
ולצעוק על העתיד". כי אי אפשר לצעוק על העתיד מבלי שיש תחילה על מה להודות על
העבר! אי אפשר לבקש את צרכיו מבלי להרגיש שאני צריך תחילה לשבח את המקום על חסדיו
עד הנה! וזה נותן את העוצמה להתפלל גם על העתיד.
כמו כן, מצינו אצל דוד המלך,
שגם בתוך הצרה הקשה שלו בבורחו מפני אבשלום בנו,
שלכאורה אין צרה יותר חזקה מזה, אבל הוא, מרוב צערו הגדול על צרתו לא היה יכול
להתחיל לצעוק אל ד': "ד' מה רבו צרי רבים קמים עלי" – כי היה
צריך תחילה למצוא איזה שהוא הרחבה, ולו הקטנה ביותר, בתוך הצער והסבל הגדול הזה,
ורק מתוך תודה על ההרחבה הזאת, הוא קיבל את הכוח לצעוק על העתיד.
ולכן הוא מתחיל: "מזמור
לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו" – ורק אז הוא
מתחיל: "ד' מה רבו צרי" – וכי איך אפשר לזמר ולהודות לד' על צרה
כזאת של בורחו מפני אבשלום בנו?! – אלא, מרוב רצונו
למצוא הרחבה גם בחושך המר שעובר עליו עכשיו, זימן לו הקב"ה במחשבתו למצוא
רווחה קטנה בזה ש בנו רודף אחריו, כן, דווקא משום שזה בנו, כי, הרי סתם
בן מרחם על אבא.. ועל זה הוא התחיל לתת תודה והודאה לבורא העולם, ומתוך תודתו
הוא המשיך בצעקתו: "ד' מה רבו צרי"!
זהו המסר הגדול של חג
החנוכה המקרב ובא, וזהו המסר של יעקב אבינו בבקשו: "וריווח תשימו בין
עדר לעדר" – לא לתת לחושך לכסות את פני התהום. רק לידע ולהאמין שיש
אלוקים שליט בארץ! ובתוך כל המים המרים הוא מזמין לנו הרבה רווחים! ואז מתוך התודה
וההודאה על רווחים אלו לשוב שוב בהתחננות לפניו שיציל אותנו לגמרי מצרותינו
וגלותנו.
* * *
והנה, כבר סופר לנו בפרשה
הקודמת על ההצלחה הגדולה של יעקב אבינו לעמוד כגיבור איתן עם כל המאבקים והנוכלות
של ה"שווער", לבן הארמי. עשרים שנות עבודה קשה ומפרכת מביאים את יעקב
לשוב חזרה לבית הוריו כגיבור ואיש מלחמה, יחד עם 4 נשיו ו 11 ילדיו, יחד עם נכסים
רבים מאוד: "ויפרוץ האיש מאוד מאוד".
אבל כדרכו של אבינו יעקב,
המאבק עדיין לא נגמר, והמלחמה רק פושטת צורה ומשנה צורה, ותיכף ומיד כשנגמר בהצלחה
המאבק עם ה"שווער" מתחיל מיד שוב המאבק הגדול עם ה"אח"! וזה
בא ללמדנו בינה והוראות חיים של "תורת חיים" לכל אחד ואחד מאתנו לכל ימי
חיינו על אדמות!
יש מאבקים בחיים שבו אנחנו
נאבקים בכל הכוח ובכל המרץ, בכל העוצמה ובכל הנחישות, ויודעים לעמוד על שלנו, ויודעים
גם לקבל החלטות נכונות בזמן הנכון וגם לקום ולברוח כשצריך! כך גם התנהג יעקב מול
לבן בכל עשרים שנות עבודת פרך.
אבל, יש גם לפעמים מצבים בחיים
שבהם תופסת אותנו פיק ברכיים! "וירא יעקב מאוד ויצר לו".
כן כן, חברים, לפעמים זה המצב.
לפעמים מתגנבת לנו מחשבות נוגות ועצובות, פחדים והיסוסים! והם גם מתלבשים טוב עם
טיעונים רוחניים: "אין הבטחה לצדיקים". כי גם כאשר הובטח לו
ליעקב, כמו לכל אחד מאתנו, שד' יהיה בעזרו, ואל לו לפחד, ואל לו להירתע, בכל זאת
מתגנבת לו לתוך מחשבות הלב פנימה מחשבות והרגשות "שמא, בכל זאת, יגרום
החטא"!
וכבר כתבו הראשונים והאחרונים,
שהיה בזה מקצת מן החולשה של אבינו יעקב שכל כך נפחד ונרעש, כי אין זה מן הראוי למדרגת
כמו יעקב אבינו להיות מפחד "שמא יגרום החטא". יש בוודאי מן הראוי להיות
מפחד מהקב"ה, שמא חטאתי לפניו. אבל לא לפחד מהסיבות, כעשיו וכדומה, מטעם שמא
יגרום החטא. כי כאשר מתחזק האדם באמונה ובביטחון אמיתית על ישועת ד' כהרף עין,
וביטחונו היא מתוך הרגשת הישענות על רוב חסדיו ורוב רחמיו של הבורא ומנהיג היקום,
הרי שאז אין שום מקום לפחד גם אם יש בידו חטא! (עיין
באריכות בדבריהם של: 'אמונה וביטחון' המיוחס לרמב"ן ב ג. 'מורה
נבוכים' לרמב"ם ג נא. 'לשם שבו ואחלמה' לר' שלמה אלישיב חלק
הדע"ה חלק ב דרוש ה ענף ד סימנים ג ד ה. 'קובץ מאמרים' לר' אלחנן וסרמן).
אבל, המציאות טופחת לנו על
פנינו, והמוחין דקטנות מתגברת עלינו, ומאבדים את האמונה והביטחון האמיתית, ורועדים
ופוחדים מכל סוג של צער ונזק. כי אולי בכל זאת יגרום החטא. ואולי הקב"ה כבר
איננו רוצה בי, ואולי לא אזכה לזיווג הגון, ואולי, חלילה, גם לא יהיה לי שלום-בית,
ואולי גם לא אזכה לזרע חייא וקיימא וגם לא לפרנסה וכלכלה, ואולי גם לא אזכה, לעולם,
לא לבריאות הגוף וגם לא לבריאות הנפש! כי מי אנוכי? מה אני מה חיי? הרי חטאתי עויתיו ופשעתי!
אבל, גם ברגע קשה זה, גם כאשר
המוחין דקטנות, והפחד הבא בעקבותיו, מתגבר נגדו, יעקב אבינו לא מתבלבל, ותופס שוב
את אומנות אבותיו בידיו, לדורון לתפלה ולמלחמה.
והמלחמה העיקרית של יעקב אבינו
היא: "והיה המחנה הנשאר לפליטה"!
כן, חבר וידיד, גם כאשר היצר
הרע מצליח להרוג אצלך את "המחנה האחת"! גם כאשר הוא הצליח כבר
לגנוב ממך זה זמן וזמנים הרבה, תורה ותפלה. והצליח, רח"ל, גם להפיל אותך
למעשים לא טובים. והכה בך ללא רחם "אם על בנים"! גנב לך את
ה"אמא" שלך, את המחשבות שלך, את הרגשות שלך. וגם גנב לך כבר הרבה מן
"הבנים" שלך, את התורה ומצוות ומעשים טובים. בכל זאת, יש עדיין
"מחנה הנשאר", ותציל את המחנה הנשאר לפליטה! עדיין יש בך כוחות נוספים,
עדיין יש לך זמן נוסף, עדיין יש בכוחך להרבות, שוב ושוב, בלימוד התורה ועבודת
התפלה וקיום המצוות, גם ב'סור מרע' וגם ב'עשה טוב'.
תציל! תציל כמה שיותר! אל
תוותר בשום פנים ואופן על "המחנה הנשאר" שלך!
אל תיתן בשום פנים ואופן ליצר
הרע שלך, לעשיו'קע שלך, להרגיש שהוא השמיד אותך כליל! זה דרכו של הרע, לתת בך
תחושה, כאילו, הכול כבר אבוד! כאילו הכל זה צרה אחת גדולה וארוכה!
ואתה, תלך בדרך שסלל אבינו
יעקב! הדרך של מציאת ה"נקודות טובות" בתוך כל הרע והחושך שמסביבך. יעקב
אבינו מלמדנו בינה, שהדרך להילחם עם הרע, הוא הדרך של: "ויתן ביד עבדיו
עדר עדר לבדו, ויאמר אל עבדיו, עברו לפני, ורווח תשימו בין עדר ובין עדר".
יעקב מלמדנו בינה, שגם כאשר
אתה יודע מראש שיש סיכויים טובים ליצר הרע שלך לנצח אותך, פה ושם, ויש לו כוחות
להכות בך אם על בנים, ויש לו גם כוחות להזיק לך, ברוחניות ובגשמיות, בכל זאת, אתה
צא במלחמת חורמה נגדו!!!
איך? במה?
מה היא המלחמה שאתה צריך
להחזיר לו מנה אחת אפיים?
התחזקות!!!
להיות חזק ואיתן להמשיך הלאה
בעבודתך עבודת הקודש!!!
המלחמה שלך היא: "והיה
המחנה הנשאר לפליטה"!!!
מוהרנ"ת מברסלב כבר אמר פעם:
היצר הרע לא כל כך מעוניין
בעבירה שלך, כמו שהוא מעוניין בעצבות שתתקוף אותך אחרי העבירה!
כי בכך שתתקוף אותך העצבות
והמרה שחורה הייאוש שאחרי העבירה, ככה נפלת אצלו בידיים.
רבנו הקדוש מוהר"ן
מברסלב כבר אמר:
עצבות היא סטרא אחרא
והקב"ה שונא אותה!!!
רבנו הקדוש מוהר"ן
גם אמר:
סטירה חטפת! סטירה גם אתה
תחזיר!!! העיקר שאת הסטירה האחרונה אתה תיתן!!!
רבנו הקדוש מוהר"ן
גם אמר:
גם כשנופלים, חלילה, בתוך טיט
ובוץ, הרי מה שעושין בכדי להינצל היא שמוציאים רגל החוצה, ועל אף שמכניסים שוב רגל
בפנים, אבל לא מתייאשים, ומוציאים שוב רגל נוספת החוצה, עד שאתה מוצא את עצמך
בסופו של דבר מחוך לטיט והבוץ!!!
וכל זה הוא בסוד: "עדר
עדר לבדו"! "המחנה הנשאר לפליטה"!
כי גם אם ילך, חלילה, 'עדר אחד' ישאר 'עדר אחר'. וגם אם ילך, חלילה, 'מחנה אחת'
ישאר 'מחנה אחר'.
וכל זה הוא גם סוד ההכנה
הגדולה לנרות החנוכה, העומדים, אוטוטו, להיכנס אלינו. כי היוונים רוצים להטביע
אותנו בטיט היוון, במכה אחת ארוכה, חושך אחד גדול, ואנחנו לעומתם צריכים להאיר את
החושך עם הנרות הקטנטנים, לא לתת להם את ההצלחה של חושך אחת גדולה, של צרה אחת
ארוכה, רק לעשות "מרווחים בין צרה לצרה", "עדר עדר לבדו",
"בצר הרחבת לי", "אזמרה לאלוקי בעודי"! (עיין היטב ליקו"מ ח"א קצ"ה ורפ"ב, וליקוטי
הלכות הודאה ו וכלאי בהמה ד).
בתוך כל המאבקים הללו תופס
אותך פתאום גם מצב של "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר".
יש פתאום רגעים של הרגשת 'לבדו', של 'בדידות', של מאבק איתנים, של התאבקות עצומה
עם כוחות הרע, והכול מסביב עם תחושה והרגשה של חושך, לילה ואפילה.
והחכמה הגדולה בכל זה, היא
להפנים את התחושה ש'הלבדו' הזה, זה בעצם "ונשגב ד' לבדו"! כי אין
מצב שאני 'לבדו', כי כל רגע של הרגשת 'לבדו' זה בלול יחד עם ה'לבדו' האמיתי, שהוא
"ונשגב ד' לבדו ביום ההוא", וכאשר מבינים זאת, מתחיל העלות השחר לעלות,
מתחיל להאיר שוב האור, וגם המלאך רע בעל כרחו יענה אז אמן, וגם הוא יסכים עם
הברכות שלך, ויהפוך את שמך מ'יעקב', עקביים וירידה, למצב של 'ישראל', לי ראש!
כי גם כאשר כוחות הרע מצליחים
לתקוע את כף יריכך! הם מצליחים להכשיל אותך בפגמי הברית (עיין
אבן עזרא ובזוהר פסוק זה), ומסנדלים לך את הרגליים
והעקביים. ואשר על כן בכל סעודה וסעודה של עם בני ישראל הם מזכירים לעצמם את
המציאות הקשה הזאת באמצעות האיסור של "איסור גיד הנשה". אתה בכל זאת
תהיה חזק ואיתן כמו אבינו יעקב!
כי גם בתוך מצב הבדידות שלך,
והירידה שלך, והכשלון שלך, וההתרחקות הגדולה שעוברת עליך, תמשיך לעמוד על שלך,
תמשיך להאמין בכוחות הרוחניים הגדולים הטמונים בך, ואז, פתאום יתברר לך איך שהעמוד
השחר מתחיל שוב לעלות ולהאיר לך, ובסופו של יום תזרח לך השמש ותתרפא מהצליעה שלך
לגמרי, ועוד תזכה לראות שוב את הבורא כל עולמים, פנים אל פנים יאירו לך אורות
רוחניים נשגבים, שכל זה בסוד אורות נרות החנוכה, שהם בסוד אורפניא"ל,
שע"ח, חשמ"ל, מלבו"ש,
בשלו"ם!
כי כל מלחמת יעקב עם שרו של
עשיו, כאשר חזר שוב לארץ ישראל אחרי 22 שנות גלות בבית לבן, וכל הפרטים הנאמרים
כאן, ברמזי רמזים, בפרשה, אודות: "נחל יבק", וה"פכים
הקטנים", "ויוותר יעקב לבדו", "ויגע בכף יריכו",
"ויזרח לו השמש", "אורפניאל" – כל אלו, מבוארים בספרי
הסוד והקבלה, מרומזים בהם בדרך פלאית, עניינים הקשורים לנס של חנוכה, שיעקב אבינו,
כבר בזמנו, "כמעשה אבות סימן לבנים", הכין בעבור כלל ישראל
לדורות עולם!
גם אנחנו, מתכוננים עתה, לקבל
בעוד כשבוע, את ניסי החנוכה של שנת ה'תשע"ד, קריאת פסוקי פרשת השבוע
וההתבוננות בהם, בכל חלקיהם, יגרום גם בנו אור של כיסופים, געגועים והשתוקקות,
להמשיך עלינו את קדושת יעקב אבינו הנלחם עם עשיו, בכדי להמשיך עלנו גם כהיום, את
קדושת נרות המנורה, וקדושת מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, בכדי להכניע
בתוכינו את קליפת היוונים והמתיוונים, הרוצים להחליש דעת ולהפיל אותנו בטיט היוון!
והנה, עוד לא הספיק אבינו יעקב
לנוח מהפגישה הקשה והמפחידה עם עשיו אחיו, וכבר קופץ עליו רוגזו של בתו היחידה, דינה
בת יעקב, בצאתה לחגוג עם בנות הארץ, ונסחפת לידיו הטמאות של חמור בן שכם!
אוי! כמה בושות, כמה ביזיונות,
כמה צער, כמה עגמת נפש, עובר כעת יעקב רבינו. הרי גם בדורינו אנו, עובר מה שעובר, גם
בתוך רבים מהבתים היפים והנאמנים שבישראל. בנות ישראל נפלטים החוצה, והיצר הרע
מגרה אותם לחשוב על היופי שיש בתרבויות השונות של אומות העולם, ונסחפים רחמנא
ליצלן אחריהן, עד כדי מצב של "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר
על לב הנערה".
ובמיוחד בדורינו, שהסכנות
הנוראות של אמצעי הטכנולוגיה של האינטרנט והאימייל, הפייסבוק והטוויטר, נמצאים בהרבה
ידיים של נערים ונערות, ויוצאים וגולשים באמצעות העכברים והכפתורים לראות בבנות
הארץ, ומידת הסקרנות מתעוררת בכפלי כפליים באמצעות הכלים הללו, ומידת הנגישות היא גם
קלה ביותר, וברגע אחד קטן אפשר להיות חשוף לסכנת התבוללות עצומה ונוראה!
וכבר ראה ראינו את התוצאות
ההרסניות של הרבה בחורים ובחורות, בנים ובנות, אברכים ונשים, מתוך בני ובנות ישראל,
איך שנפלו מבלי קום, בהיסחפם אחרי הסקרנות שבלבם. וגם נוצרו קשרים עם הגרועים
והשפלים שבאומות, ונתפרקו הבתים, וההורים היקרים שמעו בצער ובדבאון
לבב:
"כי טמא את דינה בתו, ובני
יעקב באו מן השדה ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב
וכן לא יעשה"!
אבל גם כאן, גם בעת צרה שכזאת,
יעקב אבינו לא מתבלבל ולא נשבר. כי גם אחרי מרירות עצומה כזאת, וגם אחרי המרירות
הגדולה הנוספת, הבא בעקבותיו, שעובר יעקב אבינו בעקבות בניו, הקנאים למיניהם, שמעון
ולוי, שעל אף שכונתם הייתה רצויה מאוד, "הכזונה יעשו את אחותינו",
ונלחמו בחירוף נפש להוציאה, ולשכנעה שתסכים לצאת משם! והרגו את כל העיר ביום
השלישי למילתם.
אבל מעשיהם היה יותר מידי, "כלי
חמס מכורותיהם, ובאפם הרגו איש" – אמר להם יעקב, גם לפני מיתתו, כאשר
בירך את כל בניו.
ולכן גם פיזר אותם ביעקב והפיץ
אותם בישראל, להמעיט במקצת את כוחם כי עז!
והגם שבודאי יעקב אבינו מבין
לנכון את לבם ואת שורש כוונתם, אבל הוא גם לא מסתיר את הרגשתו הקשה באומרו: "עכרתם
אותי להבאישני ביושב הארץ"!
נורא נוראות!
צרות על צרות עובר, תמידים
כסדרם, על אבינו יעקב, אבל הוא בשלו, הוא ממשיך להחזיק מעמד להתחבר ולהתבדק שוב
ושוב באלוקי ישראל, ואומר לכל בניו ומשפחתו:
"נקומה
ונעלה בית אל, ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי, ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי".
ובכוח התחזקותו זו, הוא זוכה שגם
הבורא כל עולמים שוב מתגלה אליו, ואומר לו:
"לא יקרא עוד שמך יעקב כי
אם ישראל יהיה שמך! אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך
יצאו, ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ".
ויהי רצון שנזכה להידבק בדרכיו
של אבינו יעקב, ונלמד ממנו דרכי חיים ושלום, איך להחזיק מעמד בכל מצב ובכל עת, עד
שנזכה בכוחו, להמשיך עלינו את אור קדושת ימי החנוכה הבאים לקראתינו לשלום.
כי מיד לאחר הברכות וההבטחות
הנפלאות הללו, ויעקב ממשיך בדרכו להתקדם לבית הוריו, והנה שוב קופץ עליו צרת
פטירתו של רחל אמנו עליה השלום. "ויהי בהקשותה בלדתה ! ויהי בצאת נפשה כי
מתה"!
ואם הצרה הזאת עוד לא מספקת,
הרי נותנים לו ליעקב כעת לראות ברוח הקודש, גם את אשר יעבור על עמו ישראל בגלויותיהם
השונות, ומטעם זה קוברה, על פי הדיבור, על אם הדרך, עוד לפני בואו אפרתה!
אוי! כמה צער, כמה יסורים, כמה
עגמת נפש יש ליעקב כעת, בפטירת אשתו האהובה עליו כל כך! אבל גם בעת צרה שכזאת,
יעקב אבינו רואה גם את העתיד להיות, בסופו של יום, הוא רואה גם את התגלותו של מלך
המשיח, "ויט אהלו מהלאה למגדל עדר"! (עיין
היטב בדבריו הפלאיים של תרגום יונתן בן עוזיאל).
זה סוד כוחו של אבינו יעקב!
וזה מה שהתורה בעצם רוצה ללמד
אותנו:
איך לחפש ולמצוא, בכל עת ובכל
מצב ובכל מקום, את נקודות האור שבתוך החושך ענן וערפל!
להאיר ולהדליק את נרות המנורה,
לא רק כשאתה יושב במנוחתך ובנחלתך, בבית המקדש אשר בירושלים, אלא גם, ובעיקר, כאשר
אתה נע ונד בגלות הגדולה שלך!
וגם כאשר כבר מתחילים צלילי
ערב להחשיך, וגם למטה מעשרה טפחים, וגם בפתח הבית ולחוץ!
א ליכטיגער שבת וישלח
און א ליכטיגער הכנה לימי
החנוכה