פרשת דברים – שבת חזון – ה’תש”ע

Print Friendly, PDF & Email

בין המצרים. חטא המרגלים. ליקוטי מוהר”ן ח”ב תורה ז’. דרי מעלה ודרי מטה. דרשת תוכחתו של משה רבנו לפני פטירתו. ארץ ישראל השלימה. ארץ שבעת העמים וארץ עשרת העמים.

 

ערב  שבת דברים, שבת
חזון, ערב תשעה באב ה’תש”ע

יום הילולא רבא דרבנו האר”י החי זי”ע

 

פנינים מתוך ‘באר בשדה’

לקראת שבת פרשת דברים שבת חזון

 

פרשת דבריםלעולם יחול קריאתו בשבת שלפני תשעה באב (והובאו הדברים בשו”ע
או”ח סי’ תכ”ט עיי”ש בנו”כ בטעם הדבר)
. העם היהודי בכל מקומות פזוריהם מכין עצמובימים אלוביתר שאת, להיכנס לימי האבלות של תשעת הימים, שמראש חודש אב עד תשעה באב. ולימים של שבוע שחל בו תשעה באבמה,
אכ, מלמדת אותנו פרשת השבוע על ההכנה לימים אלו?

 

הכלל הרי בידינו: שהקריאה
שייכת לזמן. וכבר דיברנו על כך גם
בפרשיות הקודמים, שגם הם חלים לעולם בימים אלו של ימי בין-המצרים… מה, אם כן,
קריאת פרשת דברים שייכת לימים שבהם יושבים ומבכים את חורבן בית מקדשינו?

 

מתוך דברי
קודשו של רבנו הקדוש, קודש קדשים, מוהר”ן מברסלב,
(ליקוטי מוהר”ן
ח”ב תורה ז’),
אפשר למצוא הסבר מאלף המלמדנו בינה, מתוך הנקודה המרכזית של פרשת השבוע, על
שייכותו לימי בין-המצרים הללו…

 

בכדי להבין
את הדברים עלינו להקדים הקדמה קצרה, המתמצתת את הנקודה המרכזית של פסוקי הפרשה,
והיא:

 

כאשר נתבונן שוב ושוב על דרשתו
של משה רעיא מהימנא, בערבות
מואב על ירדן יריחו, באבשבט,
שנת הארבעים לצאתם ממצרים, כאשר נעיין ונחזור ונעיין היטב באותם
100
פסוקים של ‘דרשת המוסר’ של משה
רבנו, המופיעים בפרשתנו, פרשת
דברים, (מפסוק ופרק אדרך כל פרק בופרק ג‘, עד סוף פסוק כבשל פרק ג‘ – עיין היטב בכל פסוקי הפרשה, בשימת לב, ותראה נפלאות)יצוף
לנו שוב ושוב מול העיניים, שקוטב
נקודת המרכז של דרשת משה רבנו היא:

 

עם בני ישראל!

 

ראו מה הפסדתם…

 

ראו מה קלקלתם…

 

וכל זה – על ידי אותו חטא נורא ואיום, חטא המרגלים, בשנה השנייה
לצאתכם ממצרים...

 

משה רבנו מתחיל את תוכחתודרשתו, בהזכירו שבעה מקומות שבהם חטאו בני ישראל במהלך הילוכם במדבר מאז צאתם ממצרים (עיין היטב רשי דברים אא‘). בהוסיפו:

 

הנה, שמעו נא, עם בני ישראל העומדים איתי, כעת, בסוף
40
שנות נדודים… עומדים אנחנו כבר בערבות מואב על ירדן יריחו, מול הארץ הטובה, וזאת
אחרי שכבר כבשנו את סיחון ועוג, וגם כבר חילקנו את נחלתם לראובן וגד וחצי שבט המנשה, (אד‘,
בלא‘-לז‘, גא‘-כב‘).

 

אבל, ראו ושימו על לבכם ותזכרו היטב, שהדרך הקצרה ביותר להיכנס לארץ ישראל היה כשעמדנו בקדש ברנע ליד הר שעיר שבארץ אדום… כל זאת, אם היינו ממשיכים משם להתקדם לכיוון ארץ ישראל, מדרום
לצפון, דרך הר שעיר…

 

ואל תשכחומוסיף
הרועה נאמןשלקח לנו, גם, רק
3
ימים להתקדם מחורב דרך הר שעיר עד קדש, על אף שהדרך הייתה אמורה לקחת לפחות 11 יום
וזאת, מחמת שהשכינה
הייתה ממהרת בשבילכם להביאכם לארץ ישראל, אבל, ראו והתבוננו, מה גרמתם והסתבכתם בעוונותיכם עד שהוצרכתם להסתובב במדבר
הגדול והנורא עוד
38
שנים(עיין היטב רשי אב‘).

 

משה רעיא
מהימנא ממשיך בתוכחתו ודרשתו:

 

באותו יום, כ
באייר, בשנה
השנית לצאתנו ממצרים, הקבה אמר לנו בחורב לאמר: “רב לכם שבת בהר הזה“, והוא
הוסיף לנו אז לאמר: פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכיניוהקבה אמר לנו, אז,
שבכוונתו לתת לנו את ארץ ישראל הגדולה והשלימה… ולא רק ארץ 7 עמים,
אלא גם את כל שכניוכן, גם את הקיני
קניזי וקדמוני, שהם: עמון מואב ואדום.

 

אל תשכחו,
מזכיר להם משה רבנו בתוכחתו:

 

הארץ הייתה אמורה להיות גדולה בהרבה גם לכיוון הדרום… על כל חלקי ארץ אדוםשכהיום
הם משמשים חלקים גדולים ממצרים וירדן עד ערב הסעודית

 

הארץ הייתה צריכה להתפשט הרבה מאוד גם לכיוון מזרח, היא הייתה אמורה לכלול בתוכה את כל ארץ מואב ועמון… ולא רק חלקי סיחון והבשן…

 

הארץ גם הייתה
אמורה להגיע עד הנהר הגדול נהר פרת… ארץ ישראל הייתה אמורה להיות גדולה וארוכת מימדים, עם כל אותם אוצרות הטבע הענקיים הנמצאים בחבלי ארץ
זו,
עד הנהרות הגדולות
שבעירק (עיין היטב ברשי אז‘).

 

כל זה, אם לא הייתם מכריחים אותי לשלוח
את המרגלים..
.

 

אם הייתם מאמינים בי מיידית
לא היה מי שיערער בדבר, וגם לא הייתם צריכים אז לשום מלחמה, לא הייתם צריכים אז להשתמש עם שום כלי זיין (עיין רשי אח‘).

 

משה ממשיך
להוכיח ולדרוש בפני בני ישראל, לפני פטירתו, לפני היפרדו מהם, ולפני כניסתם לארץ
ישראל:

 

עת רצון גדול היה אז, כשעמדנו שם בקדש ברנע, ואמרתי לכם: ראה נתן דאלוקיך לפניך את הארץ עלה רש! אל תירא ואל תיחת!” אם אז לא הייתם לא הייתם נכשלים, ולא הייתם אז מתקרבים אלי כולכם, בערבוביא, קטנים לפני גדולים, ילדים
דוחפים את הזקנים, (עיין רשי אכב‘).

 

אם לא הייתם, אז, מתעקשים
לשלוח את המרגלים, אם הייתם קולטים את המסר שרמזתי לכם… כי חשבתי לבטח שמא תחזרו בכם כאשר תראו שאיני מעכב את שילוח המרגלים (עיין היטב רשי אכג‘).

 

אבל אתם לא חזרתם בכם, ועוד תרגנו באוהליכם, הוצאתם
את דיבת הארץ לאמור: בשנאת דאותנו הוציאנו מארץ מצרים“! (אכו‘-כח‘).

 

אני מצידי ניסיתי להתחנן בפניכם: לא תערצון ולא תיראו מהם... הוספתי ואמרתי לכם אז: הרי אתם רואים איך נשאך דאלוקיך במדבר כאשר ישא איש את בנואבל לא רציתם להקשיב(אכט‘-לג‘).

 

אל תשכחו,
מוסיף משה רבנו להזכיר לבני ישראל:

 

כי אז שמע דאת דבריכם, דהקשיב לקול אותו בכייה, של חינם, שבכיתם
כל אותו הלילה כאשר המרגלים חזרו משליחותם והפחידו אתכם, ואז יצא הקצף, ונשבע, שכל אותם אנשי המלחמה ימותו בשלושים ושמונה שנים של נדודים, ויד דהייתה בהם להומם מקרב המחנה עד תומם…

 

השי”ת הוסיף אז לאמור: רק אחרי שכל אנשי המלחמה יתמו למות, רק אז, טפם ובניהם המה יבואו וירשו את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, אבל אתם: פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוףאני אמרתי להעביר אתכם לארץ ישראל דרך ארץ אדום מדרום לצפון, אבל קלקלתם בחטא המרגלים,
וגרמתם לכם עיכוב

 

עכשיו, איבדתם את ארץ שעיר ועמון ומואב… אסור לכם אפילו להתגרות בהם מלחמה… אתם תצטרכו להסתובב במדבר ולסובב את כל הר שעיר ואת ארץ מואב ועמון… ורק כשתגיעו לערבות מואב, מול ירדן יריחו, משם תיכנסו בסופו של דבר לארץ ישראל (עיין היטב בפרק אלד‘-מוובפרק בא‘-טז‘).

 

הרי לך לפניך, שקוטב
נקודת המרכז של כל פסוקי פרשת
השבוע, דרשת
משה רבנו עליו השלום, היא:

 

ראו! מה גרם לכם אותו חטא מר ונמהר שהוא חטא המרגלים...

 

מה, אכ, הקשר של כל זה, כהכנה
ראויה לשבוע שחל בו טבאב? מה כל זה מלמדנו איך להתכונן כראוי ולנצל בצורה הנכונה את צום תשעה באב?

 

כאמור, שעל
פי דברי קודשו של רבנו
הקדוש, ר
נחמן מברסלב זיע (בליקומ תורה זחלק ב) אפשר למצוא דרך ישרה והכנה ראויה לאותם ימי האבלות שבו שרויים כעת עם בני
ישראל בכל מקומות מושבותיהם… רבנו הקדוש מאריך שם ומרחיב
לגלות את עומק הקשר הזה, על פי דברי חזל במסכת תענית (דף כט’):

 

אתם בכיתם בכייה של חינם אני אקבע לכם בכייה לדורות“.

                  

ומגלה לנו רבנו את עומק הקשר בין חטא
המרגלים לחורבן בית המקדש
: כי על ידי חטא המרגלים גרמו חורבן בית המקדש, כי הרי אותו הלילהשבכו עי דברי המרגליםליל תשעה באב הייתה, שבו נחרב הבית בראשונה ובשנייה…

 

כי קדושת ארץ ישראל, במיוחד קדושת בית המקדש, הקדושה העשירית של ארץ ישראל, יש בכוחה לכפר על עוונות ישראל, כי בכוחה להכניס באדם את הדעת האמיתי, כי דהוא האלוקים,
ובכך להצילו מכל חטא. כי אין אדם עובר עבירה אלא אכ נכנס בו רוח שטות“. והרי
כבר גילו לנו חז”ל:
כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו...

 

כי זה כל תכלית ארץ ישראל ובית המקדש, להביא לידי הכרה וידיעה במציאות דבעולם…

 

ובית המקדש היה מגלה לנו, לכל אחד ואחד, שאני דשוכן אתםגם בתוך
טומאתם“, והתאווה לו הקבה להיות לו דירה בתחתונים“.

 

הארת הדעת הזאת מתגלה בשלמות בכוח הצדיקים האמיתיים,
כי הם מגלים לכל אדם באשר הוא, איך שמצד אחד:

 

מלוא כל הארץ כבודו! ודאתך,
עמך, ואצלךאל תירא
ואל תפחד!

 

ומצד שני: בו בעת, הם מגלים לו גם:

 

איה מקום כבודו! ומה חמית ומה ראית ומה פשפשת, כי אין אנו יודעים כלל

 

כי כל זה הוא סוד: דרי מעלה ודרי מטה, יהושע
ואליעזר, בן ותלמידולכן,
מצד אחד האדם אינו נופל בדעתו משום ירידה ונפילה… כי הוא יודע ומכיר שד’ איתו עמו ואצלו… ומצד שני הוא אינו נופל לרגע לגאות ופניות כאילו
כבר זכה לשלמותו… כי הוא הרי גם יודע ומכיר
שעדיין אינו יודע כלל…
 ובכך הוא ניצול מכל חטא ועוון...

 

כאן נכנס עומק
ההסבר על אותו חטא גדול ונורא: חטא המרגלים
, בהוציאם
דיבת הארץ… שזה, כאמור, שורש חורבן בית המקדש, וחורבן הארץ,
וגלות ישראל… כי הם
לא האמינו שבכוח כל אחד מישראל להיות מסובב תמיד, ובכל עת, עם אותם רגשות, דקים ורוחניים, גם של דרי מעלה וגם של דרי מטה… גם מדרגת הבן… וגם מדרגת
התלמיד…
גם לדעת בכל עת ש’איה מקום כבודו’,
ובכל זאת לדעת, גם באותו רגע, ש’מלא כל הארץ כבודו’…

 

הם לא ידעו ולא הבינו, איך אפשר להיות מצד אחד מיושב בארץ ישראל יחד עם כל דאגות וטרדות
הפרנסהובכל זאת להיות באותו עת ובאותו עונה גם מחובר לבורא כל עולמים,
בדיוק כמו בהליכתם במדבר, כשהם מסובבים עם ענני כבוד… ומן משמים… ובאר
מהסלע… הם לא קלטו שאפשר להיות ‘כימי השמים על הארץ’… זיין א הימל’דיגער אויך
בשעת מען איז נאך אויף דעם דרערד… להיות בשמים
ממעל
כאשר הנך עומד בארץ מתחת?

 

הם חשבו: בשלמא, במדבר, כאשר ענני כבוד חופפים מכל צד, ובאר ומן יורדים מן השמיםניחא! אבל בארץ, כאשר
מסביב כל האויבים והרודפים,
ונלחמים עם האדם מבית ומחוץאיך יוכל האדם להיות כסולם המוצב ארצה וראשו בכל זאת מגיע השמימה?… את
זה לא יכלו המרגלים להשיג, ואז הוציאו דיבת הארץ... וזה
שורש כל חטא ועוון...

 

כי הם לא
קלטו שבכוח משה רבינו ממשיכים כזאת דעת על האדם, ‘עליונים למטה ותחתונים למעלה’…
כי גם כאשר הוא מסובב עם כל הביזנ’ס ודאגות היום-יום של המלחמה הקיומית… גם
אז יצליח להרגיש שד’ איתו עמו ואצלו…
‘תחתונים
למעלה’… ובכוח משה רבינו ממשיכים כזאת דעת שגם כאשר הוא כבר נמצא בבית
הכנסת ובבית המדרש… כעין ההליכה במדבר מוקף בבאר ענן מן… בכל זאת יצליח
להרגיש, שעדיין אינו יודע כלל… ועדיין הוא רחוק לגמרי מהשם יתברך..
.
‘עליונים למטה’… מצד אחד: ‘איה מקום כבודו’… ומצד שני ‘מלוא כל הארץ
כבודו’…

 

כי כל זה בא פרשת
דברים ללמדנו – בערב יום תשעה באב
, על מנת לא לחזור, חלילה, שוב על אותו חטא
המרגלים… כי נצליח להכניס לתודעת מחשבתנו שמשה
רעיא מהימנא, יחד עם כל הצדיקים שבכל הדורות, מגלים
את אמיתת השגת הדעת. (ליקומ חב תוז)

 

והכלל שהצדיק עיקר
שלמותו, כשיש לו שני הבחינות הנל, דהיינו שידע איך לדבר וללמוד ולהאיר
בכל אחד ואחד, גם לדרי מעלה וגם לדרי מטה… גם לעליונים וגם לתחתונים… בשמים
ובארץ, שהם בחינת
גדולים וקטנים… היינו שלגדולים במעלה, בני עליה, בחינת
דרי מעלה, צריך
שיהיה כוח להצדיק להראות להם ולגלות להם, שעדין אינם
יודעים כלל מהשם יתברך, בחינת: ‘מה חמית
מה פשפשת וזה הלימוד וההשגה
הוא צריך להאיר ולהכניס לגדולים במעלה, שהם בחינת דרי מעלה. ולהפך, יש בני אדם שמונחים במדרגה
התחתונה מאד, עד שהיו מייאשים את עצמן לגמרי, חס ושלום, כי נדמה
להם שהם רחוקים מאד מהשם יתברך, וכבר אבד נצחם ותוחלתם מה, צריך הצדיק שיהיה לו כוח לעוררם ולהקיצם, שלא יהיו
מייאשים עצמן בשום אופן בעולם, יהיה
איך שיהיה, ולהראות
להם ולהאיר בהם,
כי עדיין העמם ואצלם וקרוב להם, ואפילו בתוך הארץ ממש, אפילו אם נפל לשאול תחתיות, חס ושלום, אעפ כן שם דייקא נמצא כבודו יתברך, כימלא כל הארץ כבודו

 

וכשתתרבה זאת הדעת, יבנה
במהרה בית קדשנו ותפארתנו,
ונזכה לראות הבית בהיבנותו,
כוהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם
במהרה בימינו אמן.

 

א לעכטיגער שבת

מוטה

 

 

כתיבת תגובה