'הגיגים' ו'הרהורים'
פרשת בחוקותי
על פי הכללים והתכנים של 'הסוד הגלוי'
פסוקי התוכחה שבפרשת בחוקותי הם לא קלים לקריאה ולשמיעה. אבל המציאות שלנו בחיים היא, שיש מידי פעם בפעם מצבים בחיים שלנו, שבדיוק ככה הם נראים אצלנו, כל אחד ואחד עובר עליו מידי פעם בפעם בחייו האישיים, מצבי 'קללות' ו'תוכחה'… הם בחיים הגשמיים והן בחיים הרוחניים, ובמצבים אלו האדם מרגיש בוודאי מבוזה מושפל מרוחק מנודה מיואש…
אבל דווקא אז, דווקא ברגעים קריטיים הללו, צריך שוב ושוב לחזק בתוך תוכנו את היסודות האיתנים של 'הסוד הגלוי' ודווקא ברגעים אלו עלינו לזכור שיש מטרה גם לחיים מורכבים הללו…
מטרתם האחד והיחיד הוא, כלשון הפסוק בפרשת השבוע בסוף דברי 'הקללות והתוכחה': או אז ייכנע לבבם הערל…
זהו זה, ולא ליותר מזה!
כן, בוודאי שצריך האדם באותם רגעים ומצבים קריטיים להוריד את הראש, ולעשות טוב את 'חשבון נפשו' – על מה ולמה עשה לו השם ככה? על מה ולמה הוא נתקל כעת ברגע זה? בקללות אלו? ובתוכחות אלו? ועליו, מיוזמתו, לקחת לעצמו כמה דקות פנויות, בהם הוא יישב דעתו, בהם הוא יערוך 'חשבון נפש נוקב ומדוקדק', ולקבל על עצמו לחזור אליו יתברך, ולתקן את מעשיו הלא טובים, עליו להכניע את לבבו הערל' וזהו זה!
אבל מיד, ברגע שאחרי, עליו שוב לעשות כל מאמץ להסיט את מחשבותיו לכיוון החיובי, ולהתחזק ביסודות ה'אמונה' וה'ביטחון' וה'חשיבה החיובית' הבנויים ומבוססים על ה'הישענות' וה'היסמכות' על רוב רחמיו ורוב חסדיו של הבורא יתברך שמו.
כי מספיק לחשוב ב'יישוב הדעת' על 'הקללות' וה'תוכחה' לדקה או שתיים, מקסימום 5 דקות עד שעה, אבל שאר כל היום כולו, שאר העשרים ושלוש שעות ביום, שיחתוך ממנו במסירות נפש של ממש כל מחשבה שלילית, כל מחשבה של דאגה ועצבות ומרה שחורה, ואפילו מחשבה של לב נשבר… כי בשאר כל שעות היום, אחרי שהוא כבר שבר את לבו והכניע את לבו מהמציאות של הקללות והתוכחה שמסביבו, מיד אחרי זה עליו ללמוד 'לשכוח', 'לשכוח לגמרי', ממה שקורה סביבו, ולהתחזק להיות רק בשמחה ובתקווה שמרגע זה ואילך בוודאי ובוודאי שהולך להיות לו רק טוב…
יסודות איתנים הללו מובאים כמה פעמים בספר 'הסוד הגלוי', והנה לפניך מקצת מן הדברים:
בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה – לְמַד גַּם לִשְׁכֹּחַ!
לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מַתְחִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֵּלִים הַנִּפְלָאִים שֶׁרָכַשְׁתָּ זֶה עַתָּה בִּקְרִיאַת 'הַסּוֹד הַגָּלוּי', עָלֶיךָ לִרְכֹּשׁ לְעַצְמְךָ מְיֻמָּנוּת שֶׁתְּסַיַּע לְךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ הַשִּׁכְחָה שֶׁטָּמַן בְּךָ הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם.
אֵצֶל הָעוֹלָם 'שִׁכְחָה' – הִיא חִסָּרוֹן גָּדוֹל בְּעֵינֵיהֶם, אֲבָל בְּעֵינַי יֵשׁ בְּהַשִּׁכְחָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה. כִּי אִם לֹא הָיְתָה שִׁכְחָה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר. כִּי אִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֵר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַשְּׁלִילִיִּים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהָרִים עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן. אֲבָל עַכְשָׁו, עַל יְדֵי כֹּחַ הַשִּׁכְחָה, נִשְׁכָּח מַה שֶּׁכְּבָר הָיָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לְנַצֵּל אֶת מִדַּת הַשִּׁכְחָה לְטוֹבָה, וְכָל דָּבָר שֶׁכְּבָר עָבַר לֹא יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ כְּלָל לְהֶמְשֵׁךְ עִסּוּקָיו.
וְעִנְיָן זֶה הוּא עֵצָה טוֹבָה וּגְדוֹלָה מְאֹד, כִּי עַל פִּי רֹב יֵשׁ לְכָל אָדָם בִּלְבּוּלִים רַבִּים וְעִרְבּוּב הַדַּעַת מְאֹד מִמַּה שֶּׁחָלַף וְעָבַר עָלָיו.
פְּעָמִים רַבּוֹת יֵשׁ לָאָדָם בִּלְבּוּלִים מֵעֲסָקָיו וּמִמַּעַרְכוֹת הַיְחָסִים שֶׁל נִשּׂוּאָיו, וּמַחְשְׁבוֹתָיו מְיַסְּרוֹת אוֹתוֹ שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה טוֹב וְלֹא הִתְנַהֵג טוֹב, וְכִי הוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת וּלְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אָדָם בְּנַפְשׁוֹ.
אֲשֶׁר עַל כֵּן, הַשִּׁכְחָה הִיא עֵצָה טוֹבָה וּגְדוֹלָה מְאֹד לָזֶה, שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד שֶׁכְּבָר חָלַף וְעָבַר הַדָּבָר, יַעֲבִיר וִיסַלֵּק אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה לְגַמְרֵי, וְלֹא יַמְשִׁיךְ עוֹד לַחֲשֹׁב מִזֶּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כְּלָל. וְהָבֵן הַדָּבָר הֵיטֵב, כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד.
רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב עַל פִּי 'שִׂיחוֹת הָרַ"ן' כו
הַאִם אַתָּה 'בֶּאֱמֶת' יוֹדֵעַ מָה 'אַתָּה' 'בֶּאֱמֶת' רוֹצֶה?
כָּעֵת, אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְתָּ שֶׁעָלֶיךָ גַּם לְהַחְלִיט לִשְׁכֹּחַ כָּל דָּבָר שֶׁעָלוּל לְהַפְרִיעַ לְךָ לְהִתְמַקֵּד בְּתִקּוּן וּבְשִׁנּוּי הֶעָתִיד שֶׁלְּךָ, שִׂים מוּל עֵינֶיךָ אֶת הַתּוֹצָאָה הָרוּחָנִית שֶׁאֵלֶיהָ אַתָּה חוֹתֵר. בָּרֵר לְעַצְמְךָ, בַּהַבְהָרָה הַבְּרוּרָה בְּיוֹתֵר, מַה הֵן הַמַּדְרֵגוֹת הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁאֲלֵיהֶן אַתָּה רוֹצֶה לְהַעְפִּיל וּלְהַגִּיעַ, מַהֵן הַדְּרָגוֹת שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהַשִּׂיג. חַדֵּד אֶת רְצוֹנְךָ בַּחַדּוּת הַמְּרַבִּית.
שְׁאַל אֶת עַצְמְךָ בְּכֵנוּת:
מַה 'בֶּאֱמֶת' 'אֲנִי' רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלִּי? כִּי יִתָּכֵן בְּהֶחְלֵט שֶׁבְּתוֹךְ-תּוֹכְךָ אֵינְךָ בֶּאֱמֶת מְעֻנְיָן לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְשַׁנּוֹת אֶת הֶרְגֵּלֶיךָ בְּכָל תְּחוּם. יִתָּכֵן שֶׁכָּל רְצוֹנְךָ בְּשִׁנּוּי נוֹבֵעַ אַךְ וְרַק מִלַּחַץ חֶבְרָתִי הַמֻּפְעָל עָלֶיךָ, וְלֹא מִתּוֹךְ רָצוֹן פְּנִימִי אֲמִתִּי.
כָּל עוֹד רְצוֹנוֹתֶיךָ נִמְצָאִים בִּסְתִירוֹת פְּנִימִיּוֹת, כָּל עוֹד אֵין בְּךָ בֶּאֱמֶת רָצוֹן פְּנִימִי בָּרוּר לַעֲשׂוֹת אֶת הַשִּׁנּוּי 'שֶׁלְּךָ' וְלִזְכּוֹת בְּמַדְרֵגָה רוּחָנִית זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, לֹא תַּצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ!
לָכֵן חָשׁוּב בְּיוֹתֵר שֶׁתַּצְלִיחַ לְבָרֵר לְעַצְמְךָ בְּכֵנוּת אֵלּוּ הֶרְגֵּלִים 'אַתָּה' אָכֵן מוּכָן לְהַקְרִיב לְמַעַן אִידִיאַל וּמַטָּרָה שֶׁאַתָּה מַאֲמִין בָּהֶם, וְלָמָּה אַתָּה אָכֵן מוּכָן לְהַקְרִיב אוֹתָם?
הַאִם אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בְּךָ רְצוֹנוֹת אֲמִתִּיִּים וַעֲמֻקִּים לִרְכֹּשׁ הֶשֵּׂגִים בְּעִנְיְנֵי לְמִידָה? לִגְרֹס, לִלְמֹד וְלִרְכֹּשׁ יֶדַע וְעוֹד יֶדַע וְעוֹד יֶדַע בְּכָל תְּחוּם לִמּוּד רוּחָנִי?
הַאִם אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בְּךָ אֵי אֵלּוּ שְׁאִיפוֹת אֲמִתִּיִּים וַחֲזָקִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיְצָרִים הַמִּשְׁתּוֹלְלִים בְּתוֹכְךָ?
הַאִם אֱמֶת הַהַנָּחָה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכְךָ הַחְלָטָה אֲמִתִּית וּפְנִימִית לַעֲרֹךְ בְּתוֹכְךָ אֵי אֵלּוּ שִׁנּוּיִים שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְשַׁנּוֹת בְּהֶרְגֵּלֵי אֲכִילָה/רְכוּשָׁנוּת/כֹּחָנוּת/הֲנָאוֹת/בִּלּוּיִים?
בָּרֶגַע שֶׁהִגַּעְתָּ לִנְקֻדַּת הַבֵּרוּר הָעַצְמִי הָאֲמִתִּי שֶׁל מַאֲוָיֶיךָ וּרְצוֹנוֹתֶיךָ, הִגִּיעַ שְׁלַב הַבַּקָּשָׁה, הַתַּחֲנוּנִים וְהַפִּיּוּסִים לִפְנֵי הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם. סַפֵּר לוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט: אֵיךְ הָיִיתָ רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת? לָמָּה הָיִיתָ רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת כָּךְ? לָמָּה חָשׁוּב לְךָ כָּל כָּךְ לְשַׁנּוֹת אֶת מְצִיאוּת חַיֶּיךָ?
שְׁפֹךְ לְפָנָיו אֶת כָּל לִבְּךָ. דַּבֵּר אֵלָיו כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.
הַאֲמֵן שֶׁהוּא מַקְשִׁיב לְךָ, שֶׁהוּא גַּם בּוֹכֶה, כִּבְיָכוֹל, אִתְּךָ בְּיַחַד… שֶׁהוּא מִתְעַנֵּג עַל כָּל דִּבּוּר שֶׁאַתָּה מַשְׁמִיעַ לוֹ… שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִכָּל שִׁתּוּף שֶׁאַתָּה מְשַׁתֵּף אוֹתוֹ בַּחֲוָיָה הַפְּנִימִית שֶׁלְּךָ… שֶׁהוּא גַּם בּוֹחֵן אֶת כֵּנוּת לִבְּךָ וְאֶת עֹמֶק רְצוֹנְךָ…
בְּטַח בּוֹ בְּכָל לֵב שֶׁהוּא וַדַּאי יְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ לְטוֹבָה. הַבִּטָּחוֹן שֶׁלְּךָ בְּרַחֲמֵי הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּחָשִׁי כָּל כָּךְ עַד שֶׁתַּצְלִיחַ גַּם לְצַיֵּר לְעַצְמְךָ אֶת הַגָּעָתְךָ לִמְקוֹם מְנוּחָתְךָ.
דַּמְיֵן לְעַצְמְךָ אֵיךְ אַתָּה נִרְאֶה אַחֲרֵי שֶׁהִצְלַחְתָּ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, אֵיךְ הִצְלַחְתָּ בְּכֹחַ רַחֲמֵי הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם לְהַגִּיעַ לִנְקֻדַּת הַקִּרְבָה הָרוּחָנִית שֶׁאֵלֶיהָ אַתָּה שׁוֹאֵף כָּל כָּךְ.
תֵּן לוֹ תּוֹדָה עַל שֶׁהוּא מַקְשִׁיב לְךָ וְעַל עֶצֶם בִּטְחוֹנְךָ שֶׁיְּשׁוּעָתְךָ מִמֶּנּוּ קְרוֹבָה לָבוֹא. הִתְבּוֹנֵן בְּכָל כֹּחֲךָ בַּתְּמוּנָה שֶׁבְּמֹחֲךָ. חוּשׁ בְּכָל לֵב אֶת הַהֲנָאָה מִן הַתּוֹצָאָה – וּבְמוֹ עֵינֶיךָ תִּרְאֶה, שֶׁלֹּא יֶאֱרַךְ הַזְּמַן וְאַתָּה אָכֵן תִּהְיֶה שָׁם.
אַתָּה תַּעֲמֹד בְּכָל הַהֶסְפֵּקִים וּתְמַלֵּא אֶת כָּל הַהֶשֵּׂגִים שֶׁל תָּכְנִיּוֹת לִמּוּדֶיךָ.
אַתָּה תִּתְגַּבֵּר עַל כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת הַיֵּצֶר שֶׁבְּךָ.
אַתָּה תַּעְפִּיל לִמְרוֹמֵי הַהַרְגָּשׁוֹת הָרוּחָנִיּוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת הָרוּחָנִיּוֹת.
אַתָּה תִּהְיֶה מֻפְתָּע מִן הַדֶּרֶךְ-לֹא-דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הוֹבִיל אוֹתְךָ הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם כְּדֵי לְהָבִיא אוֹתְךָ לְאָשְׁרְךָ.
קֹדֶם לְכָל דָּבָר – עָלֶיךָ לִשְׁכֹּחַ וּלְהַשְׁכִּיחַ מֵעַצְמְךָ כָּל מַחֲשָׁבָה שְׁלִילִית הַגּוֹרֶמֶת לְךָ הַרְגָּשָׁה שְׁלִילִית. כִּי בְּדִיּוּק לְשֵׁם כָּךְ שָׁתַל בְּךָ הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם אֶת כֹּחַ הַשִּׁכְחָה. דַּע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדָּה טוֹבָה זוֹ בַּזְּמַנִּים הַנְּכוֹנִים.
מִכָּאן וְאֵילָךְ הַתְחֵל לַעֲבֹד. הַתְחֵל לְבָרֵר לְעַצְמְךָ מַהוּ רְצוֹנְךָ. הֱיֵה בָּטוּחַ בַּמֶּה שֶׁאַתָּה חָפֵץ, וְרַק אָז הַתְחֵל אֶת הַתַּהֲלִיךְ כֻּלּוֹ, עַד הַתּוֹצָאוֹת הַבְּרוּכוֹת בְּכָל תְּחוּם.
תַּפְקִידְךָ לַעֲלוֹת תָּמִיד עַל אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַשְּׁלַבִּים שֶׁלִּפְנֵי הַמְּנוֹרָה, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל בְּקַלּוּת לְהָכִין אֶת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, לְהֵיטִיב אוֹתָם כָּרָאוּי, לָשִׂים פְּתִילוֹת, לִצֹּק שֶׁמֶן וּלְהַדְלִיק אֶת נִיצוֹץ הָאוֹר…
כִּי אֶת כָּל אוֹתָן הַהֲכָנוֹת וְהַהֲטָבוֹת שֶׁל שִׁבְעַת הַקָּנִים הַלָּלוּ תַּצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת טוֹב יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר תַּעֲמֹד אֵיתָן עַל אוֹתָן שְׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן שֶׁלִּפְנֵי הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה:
הַמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה: כָּל עוֹד יְשׁוּעָתְךָ הָרוּחָנִית וְהַחָמְרִית לֹא בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בַּמּוּבָן הַחִיצוֹנִי וְהַגָּלוּי בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ, עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת בֵּינְךָ וּבֵין עַצְמְךָ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ נוֹקֵב, בְּשִׁלּוּב שִׂיחָה מִשְׁתַּפֶּכֶת בְּדִבְרֵי חֵן, רִצּוּי וּפִיּוּס לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם – בּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם: עַל מָה וְלָמָּה עֲדַיִן לֹא הִתְמַמְּשָׁה יְשׁוּעָתְךָ?! בִּשְׁעַת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ נוֹקֵב זֶה עָלֶיךָ לְהַרְכִּין רֹאשׁ וּלְקַבֵּל בְּהַכְנָעָה גְּמוּרָה אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁיֵּשׁ בִּמְצִיאוּת חַיֶּיךָ. עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַפְנִים שֶׁבְּוַדַּאי כַּוָּנַת הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם לְטוֹבָתְךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת הַמְּצִיאוּת הַקָּשָׁה הַזֹּאת, שֶׁבֵּינְתַיִם עוֹבֶרֶת עָלֶיךָ. מִתּוֹךְ עֲרִיכַת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ זֶה, עָלֶיךָ לְהַגִּיעַ לְשִׁנּוּי שֶׁל אֵי אֵלּוּ הַפְּרָטִים בְּחַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה אָכֵן נִכְשָׁל בָּהֶם וְצָרִיךְ בָּהֶם שִׁנּוּי. מִן הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת – עֲלֵה מִיָּד לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה:
הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה: כָּעֵת, אַחֲרֵי חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ הַנּוֹקֵב שֶׁלְּךָ וְאַחֲרֵי עֲמִידָתְךָ בְּהַכְנָעָה גְּמוּרָה מוּל הַנְהָגַת הָאֱמֶת שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם כְּלַפֶּיךָ, הַפְעֵל מִיָּד, בְּכָל הָעָצְמָה, אֶת כֹּחַ 'הַשִּׁכְחָה' שֶׁהֶעֱנִיק לְךָ הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם… וְזֹאת כְּדֵי 'לְהַשְׁכִּיחַ' מִמְּךָ, מֵרֶגַע זֶה וְאֵילָךְ, כָּל מַחֲשָׁבָה וְהַרְגָּשָׁה הַגּוֹרֶמֶת לְךָ לְהַמְשִׁיךְ לְהַרְגִּישׁ צַעַר, עֶצֶב וְיָגוֹן מִכָּל סוּג שֶׁהוּא… זֶהוּ! אֶת הַצַּעַר וְאֶת הַיָּגוֹן כְּבָר עָשִׂיתָ כְּשֶׁהָיִיתָ עַל הַמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה! כָּעֵת, הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה! לְהִתְקַדֵּם!
הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית: כְּדֵי לִהְיוֹת חָזָק וְאֵיתָן לַעֲרֹךְ תָּמִיד בְּתוֹךְ עַצְמְךָ אֶת הַשִּׁנּוּיִים הַדְּרַסְטִיִּים הַלָּלוּ – מִצַּד אֶחָד: קַבָּלַת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם מִתּוֹךְ הַכְנָעָה, וַאֲפִלּוּ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲבָה. וּמִצַּד שֵׁנִי: לְהָבִיא אֶת עַצְמְךָ מִיָּד לְהַרְגָּשַׁת שִׁכְחַת כָּל צַעַר – תִּצְטָרֵךְ, בֵּין הַיֶּתֶר, לְהִתְחַבֵּר עִם אַנְשֵׁי אֱמוּנָה הַמַּאֲמִינִים בְּכָל נַפְשָׁם בְּבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, שֶׁהוּא הֶאֱצִיל וּבָרָא וְיָצַר וְעָשָׂה אֶת כְּלָל כָּל הַיְקוּם כֻּלּוֹ, וְהוּא גַּם מַמְשִׁיךְ בְּכָל עֵת לְהַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻקְדֶּקֶת עַל כְּלָל כָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְהוּא הָאֵ-ל, הָאֶחָד, הַיָּחִיד וְהַמְיֻחָד שֶׁהִתְגַּלָּה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, וְשָׁם גִּלָּה אֶת רְצוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר נָתַן אֶת תַּרְיַ"ג הַמִּצְוֹת כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת קִיּוּמָן נוּכַל תָּמִיד לְדַבֵּק אֶת עַצְמֵנוּ אֵלָיו בֶּאֱמוּנָה זַכָּה וּבְרוּרָה. כְּמוֹ כֵן, עָלֶיךָ לִהְיוֹת מְחֻבָּר תָּמִיד עִם חַכְמֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁי סְגֻלָּה הַמַּאֲמִינִים בְּכָל לִבָּם וּבוֹטְחִים וְתוֹלִים עַצְמָם תָּמִיד בִּתְלוּת מֻחְלֶטֶת בְּרַחֲמֵי הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, וְכֵן לִרְכֹּשׁ לְעַצְמְךָ כֵּלִים וּמְיֻמָּנֻיּוֹת שֶׁיְּבִיאוּךָ לִיכֹלֶת רִסּוּן עַצְמִי בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְעִנְיְנֵי תַּאֲווֹת הַיֵּצֶר הָאָפֵל שֶׁבְּקִרְבְּךָ.
אֲבָל תָּמִיד זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח:
בְּכָל עֲשֶׂרֶת הַכֵּלִים הַנִּפְלָאִים וְהָעֲצוּמִים הַלָּלוּ אַתָּה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כַּאֲשֶׁר כֻּלְּךָ אָפוּף בְּהַרְגָּשַׁת הַקְּדֻשָּׁה הָעִלָּאִית שֶׁאַתָּה:
עוֹמֵד בַּהֵיכָל הַפְּנִימִי, הַסָּמוּךְ וְנִרְאֶה לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים…
כִּי בְּכָל עֵת עָלֶיךָ לְהָבִיא אֶת עַצְמְךָ, שׁוּב וָשׁוּב, לַמַּחֲשָׁבָה וְלַהַשְׁקָפָה שֶׁכָּל כֹּחָן הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם שֶׁל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ הַחִיּוּבִיּוֹת קַיָּם אַךְ וְרַק מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ גָּזַר הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן עָלֶיךָ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִהְיוֹת 'נַצְלָן', חָלִילָה, שֶׁלֹּא לְנַצֵּל אֶת כֹּחָן הֶעָצוּם שֶׁל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְרִגְשׁוֹתֶיךָ רַק כְּדֵי לְמַלֵּא בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת צְרָכֶיךָ הַחָמְרִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים וּבְלִי לִיצֹר זִיקָה יְשִׁירָה בְּכָל עֵת לְבוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם. עָלֶיךָ לִהְיוֹת פִּקֵּחַ וּלְהָבִין שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ לְךָ תַּפְקִידִים גְּדוֹלִים וְרַבִּים בְּעֶצֶם מְצִיאוּתְךָ כָּאן, עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּאוֹתָן עַשְׂרוֹת הַשָּׁנִים שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ נֶפֶשׁ בְּגוּף, וְכִי עָלֶיךָ מֻטָּל בְּכָל עֵת תַּפְקִיד רָם וְנִשָּׂא לְמַלֵּא בִּשְׁלֵמוּת אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלְּמַעֲנָהּ נִשְׁלַחְתָּ לְכָאן. מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה נַעֲלֵית זוֹ עָלֶיךָ לִשְׁאֹב תָּמִיד כֹּחוֹת רַעֲנָנִים שֶׁל סְמִיכָה וְהִשָּׁעֲנוּת מֻחְלֶטֶת עַל רַחֲמָיו וְרֹב וַחֲסָדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, לִהְיוֹת חָזָק וְאֵיתָן לַעֲלוֹת בְּכָל עֵת עַל שְׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן שֶׁמּוּל שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה – לְהַצִּית אֶת הָאֵשׁ וּלְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר!!!
בַּעֲשׂוֹתְךָ אֶת כָּל אֵלּוּ, תִּרְאֶה שֶׁשַּׁלְהֲבוֹת הַנֵּרוֹת יַעֲלוּ מֵאֲלֵיהֶן…
מִכָּאן וָהָלְאָה זֶהוּ הַתַּפְקִיד שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם…
הוּא יוֹדֵעַ אֵיךְ, הוּא יוֹדֵעַ מָתַי…
אַתָּה תִּרְאֶה וְתִוָּכַח שֶׁהוּא יַפְעִיל בְּעָצְמָה אַדִּירָה אֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית כְּדֵי לְהָבִיא לְךָ אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְאֶת מַאֲוָיֶיךָ גַּם בָּרֹבֶד הַגָּלוּי… וְכָל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ יִתְמַמְּשׁוּ וְיִתְמַלְּאוּ גַּם בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ!