פרשיות במדבר ונשא וחג השבועות על פי הכללים והתכנים של 'הסוד הגלוי'

Print Friendly, PDF & Email

'הגיגים' ו'הרהורים'

פרשת נשא וחג השבועות

על פי הכללים והתכנים של 'הסוד הגלוי'

בדרך כלל פרשת נשא יוצא בסמיכות לחג השבועות – פרשיות 'במדבר' ו'נשא' הם תמיד הפרשיות שמסביב ל'חג השבועות', 'חג מתן תורה' 'חג מעמד הר סיני'.

בעולם של ה'ניו אייג" – 'העידן החדש' שמרבים בו לדבר על הכוח העצום של 'פוזיטיב טינקינג' – 'לחשוב טוב', עלול להתקבל בטעות הנחת היסוד כאילו שאך ורק בזה תלוי ועומד כל ההצלחה של האדם בלי שום קשר להשקפותיו ולמחשבותיו דיבוריו ומעשיו… הפרשית הללו, יחד עם 'יום מתן תורה' ו'מעמד הר סיני' מתנגדים כליל להלך רוח זה.

בוודאי ובוודאי שאמת ויציב ונכון כל הדיבורים וההשקפות של ה'סוד הגלוי' הנפלא הזה הבנוי על 'כוח החשיבה החיובית' שבנוי ומושתת כל כולו על יסודות ה'אמונה הטהורה' וה'ביטחון הברור הצח והצלול', על סמך ה'הישענות' וה'סמיכה' על רוב 'רחמיו וחסדיו' של הבורא כל עולמים, כל זה קיבלנו בוודאות ברורה ב'מעמד הר סיני', אבל בכדי שזה אכן 'יעבוד'… בכדי שזה אכן ישמש את האדם בשלמות ובלי שום סתירה לתכליתיות הכולל של כלל כל מציאות האדם כאן עלי אדמות במשך כל אותם עשרות השנים נפש בגוף, הרי שיחד עם כל יסודות 'החשיבה החיובית' צריכה לבוא גם המחויבות הטוטלית לעשות רצון בוראנו, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה, יחד עם קיום כל התרי"ג מצוות ושבע מצוות דרבנן עם כל פרטיהם ודקדוקיהם.

העולם איננו הפקר, אתה לא יכול להחליט שאתה תחשוב ותדבר ותעשה כל אשר עולה על רוחך, ולחיות מתך מצב של 'פריקת עול' בעניינים ש'בין אדם למקום' ובעניינים של 'בין אדם לחברו', ויחד עם זאת תהיה על תקן של 'חשיבה חיובית' ואז כלל כל היקום יעבוד בשבליך להביא לך לחיי היומיום את כל הטוב אשר אתה מעוניין בזה – ככה לפחות מוכרים לנו כל מיני שיטות של ה'ניו אייג' בעולם המודרני…

גם אם יש בדברים הללו איזה שהיא 'אמת' מסוימת,  אבל כל עוד שאתה תתפוס 'רק' את החלק של ה'פאזיטיב טינקינג' זה לא יהיה אפילו לא חצי אמת, וגם לא חלקיק אמת… כי על אף הכוח העצום הנפלא והחשוב של 'החשיבה החיובית' שבורא העולם שתל בכל אחד ואחד מאתנו, שבכוחו אכן לגרום ולזרז להביא לחיי היום יום של כל אחד מאתנו את כל הטוב הדרוש לו, הרי שיחד עם זאת יש כאן בעולם שלנו 'מנגנון שלם מורכב ותכליתי' של חכמת הבורא ומנהיג היקום, והוא הוא זה אשר ממשיך גם בכל עת לעמוד מאחורי ההתנהלות של כלל כל הבריאה כולה, מראש ועד סוף, עד הפרטים הכי קטנטנים שיש בכלל כל הבריאה כולה, והכל מתוך הנהגה מופלאה שגבוה הוא מעל גבוה מבינת אנוש, של 'שילוב ידיעתו של השם יתברך בתוך בחירתו של האדם'… כי הכל ממש מתנהל מתוך 'השגחה פרטית' מכוונת ותכליתית להביא את כלל כל הבריאה כולה לשלמות עתידית שיתגלה לעיני כל בפרוץ 'חזון אחרית הימים', ואנחנו כולנו 'שחקנים קטנטנים' על 'במת המשחק הגדול הענק והנפלא הזה'. ובתור שחקנים עלינו נופל חובת היום והשעה להכניע את עצמנו מתוך אהבה גמורה להליך של התכליתיות של הבורא ומנהיג היקום, שגילה את רצונו ב'מעמד הר סיני' ונתן לנו שם הוראות ברורות לחיי היום יום.

את ההנהגה היום יומית וההכנעה הגמורה לחיות את החיים על פי רצונו של הבורא ומנהיג כל היקום אנחנו רואים גם מתוך פסוקי 'פרשת במדבר' כאשר הם מספרים לנו באריכות על המפקד והמניין של כלל כל מספר שמות בני ישראל, איש איש בהתייחסות שלו לשבטו ולבית אבותיו, ויחד עם הסדר המופתי והנפלא של חנייתם במדבר, במסע הארוך במהלך כל הארבעים שנה במדבר, מסביב לאוהל המשכן, איש על מחנהו ואיש על דגלו, ויחד עם כל המצוות והמטלות והמשרות והתפקידים הברורים של כל אחד ואחד משבט לוי, על עבודתם בעבודת המשכן, ובצירוף יחד של כל ההלכות של 'פרשת נשא' על פרטי הדברים החמורים של 'הסוטה' אשר בוגדת בבעלה וההשקיה של 'מי הסוטה' עד כדי מצב של 'להנפיל ירך ולצבות בטן' אם היא אכן חטאה, חלילה, ויחד עם האזהרה של 'יזיר עצמו מן היין' לנזיר, וביחד עם כל פרטי ההלכות שסביב לכל זה…

כל זה הרי צועק ושואג לכל אחד ואחד מאתנו: כן, בוודאי, 'תחשוב טוב', כי זה אכן יגרום 'שיהיה טוב', 'אבל', אל דע והאמן שיש כאן בעולם הזה עוד הרבה 'מטרות' ו'תכליתיות' לכל מה שאתה נמצא כאן עלי אדמות במשך כל אותם עשרות השנים נפש בגוף, ולכן עליך לשמור ולעשות את כל מצוות השם באהבה גמורה ולקבל על עצמך מתוך ההכרזה של 'נעשה ונשמע' את כל מה שציווה עלינו בוראנו במעמד הר סיני, ורק בכוח זה, בשילוב יחד מצד אחד של 'ההכנעה שלך למצוותיו של הבורא ומנהיג היקום' ומצד שני יחד עם כוח 'החשיבה החיובית' הבנוי ומושתת על יסודות 'האמונה הטהורה' ו'הביטחון החזק' המושתתים גם הם על סמך ה'הישענות' וה'היסמכות' הטוטלית על 'רוב רחמיו' ו'רוב חסדיו' של הבורא ומנהיג היקום, בכוח כל זה בוודאי יקויים גם בך 'ברכת הכוהנים' וה'אני אברכם' של 'יברכך ד' וישמרך יאר ד' פניו אליך ויחונך ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום'.

 

כל זה מופיע כמה וכמה פעמים בין עמודי 'הסוד הגלוי' הנה מקצת הדברים:

מַעֲמַד הַר סִינַי

שָׁם, בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, שָׁמְעוּ כֻּלָּם קוֹל אֶחָד, קוֹל גָּדוֹל:

"אָנֹכִי הוי"ה אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל… לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם"…

סֵפֶר שְׁמוֹת פֶּרֶק כ פְּסוּקִים ב-ה

בְּמַעֲמַד הוֹד נִפְלָא זֶה קִבְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, אֶת 'עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת' – עֲשָׂרָה צִוּוּיִים.

עַל פִּי הַמָּסֹרֶת שֶׁל אֱמוּנָתֵנוּ, בַּ'עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת' יֵשׁ 620 אוֹתִיּוֹת, כְּמִנְיַן כֶּתֶ"ר.

'עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת' מְקַפְּלִים בְּתוֹכָם אֶת כְּלָל 613 הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתֵּי קְבוּצוֹת: 'מִצְוֹת עֲשֵׂה' וּ'מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה'. יֵשׁ 248 'מִצְוֹת עֲשֵׂה', כְּמִנְיַן רְמַ"ח, כְּנֶגֶד רְמַ"ח אֵבְרֵי הָאָדָם, וְ-365 'מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה', כְּמִנְיַן שְׁסָ"ה, כְּנֶגֶד שְׁסָ"ה גִּידֵי הָאָדָם. בְּיַחַד הֵן מִצְטָרְפוֹת לְתַרְיַ"ג מִצְוֹת. נוֹסָף עַל אֵלּוּ, יֵשׁ 7 מִצְוֹת שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הוֹסִיפוּ 'רַבָּנָן', חַכְמֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁי סְגֻלָּה, וּבְיַחַד עוֹלֶה מִסְפַּר הַמִּצְוֹת (עַל פִּי חֶשְׁבּוֹן הַגִּימַטְרִיָּה) לְמִנְיַן כֶּתֶ"ר – 620, כְּמִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּ'עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת'.

עַל פִּי הַמָּסֹרֶת הַיְהוּדִית, בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שָׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת 'עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת', אַךְ רַק שְׁנַיִם מִן הָעֲשָׂרָה הֵם שָׁמְעוּ יְשִׁירוֹת מִפִּי הַגְּבוּרָה – הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם. שְׁנַיִם אֵלּוּ הֵם שְׁנֵי הַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִזְכַּרְנוּ בְּרֵאשִׁית דְּבָרֵינוּ – מִצְוַת עֲשֵׂה: 'אָנֹכִי הוי"ה אֱלֹקֶיךָ', וּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה: 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי'.

לְמַעֲשֶׂה, בִּשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ כְּלוּלוֹת כָּל שְׁאָר מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְכֵן עַנְפֵיהֶן וְכָל הַהוֹסָפוֹת שֶׁהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים.

כִּי כָּל תַּכְלִית נְתִינַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁם בַּמַּעֲמָד הַנִּפְלָא שֶׁהָיָה בְּהַר סִינַי, הָיְתָה לַהֲבִיאָם אֶל הַמְּצִיאוּת הַפְּנִימִית וְהָעֲמֻקָּה שֶׁל הָאֱמוּנָה הַבְּרוּרָה וְהַחֲזָקָה שֶׁ:

"אָנֹכִי הוי"ה אֱלֹקֶיךָ" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי".

כִּי הוי"ה אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, הַנּוֹתֵן אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, הוּא הוּא אֲשֶׁר הֶאֱצִיל וּבָרָא, יָצַר וְעָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְהוּא הוּא שֶׁגַּם מַמְשִׁיךְ בְּכָל עֵת וְרֶגַע לְנַהֵל וּלְהַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עַל כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ עַל כָּל פְּרָטֶיהָ.

אַתָּה בֶּן אָדָם! דַּע אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ, כִּי בְּכָךְ שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל עָלֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדְךָ תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם תָּמִיד, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, אֶת כָּל תַּרְיַ"ג הַמִּצְוֹת וְעַנְפֵיהֶן, וְכֵן אֶת כָּל מַה שֶּׁהוֹסִיפוּ וְהֵאִירוּ בְּדִבְרֵיהֶם חַכְמֵי הָאֱמֶת וְאַנְשֵׁי הַסְּגֻלָּה, אַתָּה מֵאִיר עַל עַצְמְךָ מָאוֹר גָּדוֹל מֵאוֹתָן תַּרְיַ"ג הַמִּצְוֹת, עַל כָּל רְמַ"ח אֵיבָרֶיךָ וּשְׁסַ"ה גִּידֶיךָ, הַגַּשְׁמִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים, שֶׁמִּנְיָנָם עוֹלֶה לְסַךְ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּ'עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת', הָעוֹלוֹת (כָּאָמוּר, עַל פִּי חֶשְׁבּוֹן הַגִּימַטְרִיָּה) כְּמִנְיַן אוֹר הַכֶּתֶ"ר הָעֶלְיוֹן.

כִּי בְּכָךְ שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל עָלֶיךָ לְקַיֵּם תָּמִיד, בְּכָל הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה, אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, אַתָּה מֵבִיא אֶת עַצְמְךָ תָּמִיד בְּכָל עֵת, לְהָאִיר עַל נַפְשְׁךָ, רוּחֲךָ וְנִשְׁמָתְךָ אֶת הָאוֹר הַגָּנוּז, אוֹר הַכֶּתֶ"ר הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא מְקוֹר וְשֹׁרֶשׁ הָאוֹר הַנֶּעְלָם שֶׁל הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן, הַהִסָּמְכוּת וְהַהִשָּׁעֲנוּת וְהַתְּלוּת הַמֻּחְלֶטֶת עַל חֲסָדָיו וְרֹב רַחֲמָיו שֶׁל הוי"ה אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי. וּבְכָךְ תַּצְלִיחַ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמְךָ אֶת הַסְּגֻלָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַכֹּחַ וְהַיְכֹלֶת לִשְׁלֹט תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ, לַחֲשֹׁב בְּכָל עֵת רַק מַחֲשָׁבוֹת חִיּוּבִיּוֹת וּלְהַרְגִּישׁ בְּכָל עֵת רַק הַרְגָּשׁוֹת חִיּוּבִיּוֹת. כִּי רַק בְּאֶמְצָעוּת זֶה הַכֹּחַ שֶׁל מְקוֹר וְשֹׁרֶשׁ כָּל מְצִיאוּת הַהֲוָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא אוֹר הַכֶּתֶר הַנֶּעְלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל גִּלּוּי הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, מִשָּׁם תַּמְשִׁיךְ אֵלֶיךָ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן הַנִּצְרָךְ לְךָ, לֹא רַק לְטוֹבַת חַיֵּי נִצְחֲךָ בְּעוֹלַם הַנֶּצַח, עוֹלָם שֶׁל אַחֲרִית הַיָּמִים, עוֹלָם שֶׁל קַבָּלַת הַשָּׂכָר הַנִּצְחִי, אֶלָּא גַּם כָּעֵת, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ כָּאן, עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּכָל אוֹתָן עַשְׂרוֹת הַשָּׁנִים שֶׁנַּפְשְׁךָ לְבוּשָׁה בְּגוּפְךָ.

לְהַחֲזִיר אֶת עֲטֶרֶת הָאֱמוּנָה לְיָשְׁנָהּ

עַל יְסוֹד מָסֹרֶת אֱמוּנָה זוֹ בְּנוּיִים כָּל פִּרְקֵי 'הַסּוֹד הַגָּלוּי' אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁחֵלֶק מִן הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי הַהֶסְבְּרִים דִּלְהַלָּן הֵם רַעְיוֹנוֹת עֲמֻקִּים, וְלָכֵן, בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, הַדְּבָרִים אֲמוּרִים לְהִתְרַחֵב וּלְהִתְאָרֵךְ בְּמִקְצָת, וּבִמְקוֹמוֹת מְסֻיָּמִים הֵם עֲלוּלִים לִהְיוֹת מֻרְכָּבִים בְּמִקְצָת וְאוּלַי אֲפִלּוּ מְסֻבָּכִים קְצָת… וּבְכָל זֹאת, בְּמָבוֹא זֶה אֲנַסֶּה לְסַגְנֵן וּלְתַמְצֵת אֶת הַדְּבָרִים כְּכָל הָאֶפְשָׁר, כְּדֵי לְהָקֵל אֶת הַהֲבָנָה שֶׁל יְסוֹדוֹת אֱמוּנָתֵנוּ וּלְהַבְהִיר הֵיטֵב אֶת עָמְקֵי הָרַעְיוֹנוֹת דִּלְהַלָּן.

מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים שֶׁבְּמָבוֹא זֶה תָּבִין אֶל נָכוֹן, שֶׁגַּם אִם כִּמְעַט כָּל פִּרְקֵי 'הַסּוֹד הַגָּלוּי' מְכִילִים רַעְיוֹנוֹת יְדוּעִים וּגְלוּיִים שֶׁכִּמְעַט כָּל אָדָם מַאֲמִין פּוֹגֵשׁ בָּהֶם, מְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, וְהֵם שְׁגוּרִים בְּפִיו, בְּכָל זֹאת הֵם נִשְׁאָרִים בְּגֶדֶר 'סוֹד', מֵרֹב עָמְקָם, כֹּחָם וּסְגֻלָּתָם. וּמִכָּאן סִבָּה נוֹסֶפֶת לִקְרִיאַת הַסֵּפֶר בַּשֵׁם 'הַסּוֹד הַגָּלוּי'.

עָלַי לְצַיֵּן, שֶׁהַהֲבָנָה הַנְּכוֹנָה שֶׁל הַדְּבָרִים דִּלְהַלָּן תְּשַׁמֵּשׁ לְךָ גַּם מַפְתֵּחַ לַהֲבָנָה וְגַם כְּלִי לְיִשּׂוּם נָכוֹן שֶׁל 'הַסּוֹד הַגָּלוּי', בְּלִי שֶׁהַדָּבָר יִסְתֹּר לְךָ, חָלִילָה, אֶת יְסוֹדוֹת אֱמוּנָתְךָ.

מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים דִּלְהַלָּן גַּם תִּתְחַזֵּק בְּךָ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁ'הַסּוֹד' הַזֶּה הוּא בְּעֶצֶם 'סוֹד גָּלוּי', כִּי אַתָּה, הַקּוֹרֵא, תִּוָּכַח לָדַעַת, שֶׁלְּפָחוֹת בְּכָל הַקָּשׁוּר לְמָסֹרֶת אֱמוּנָתֵנוּ, בְּכָל מַהֲלַךְ הַהִסְטוֹרְיָה שֶׁל הַעֲבָרַת אֱמוּנָתֵנוּ, הֶעֱבִירוּ חַכְמֵי הַדּוֹרוֹת מִדּוֹר לְדוֹר אֶת הָאֱמוּנָה הָעֲצוּמָה שֶׁהַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם קָבַע מֵרֹאשׁ, מִתְּחִלַּת יְצִירַת הַיְקוּם, אֶת כְּלָלֵי הַהִתְנַהֲלוּת שֶׁל כָּל הַיְקוּם, בְּכָךְ שֶׁהוּא יָצַר אֶת הַיְכֹלֶת הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת – שֶׁבְּכֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ הַחִיּוּבִית שֶׁל הָאָדָם הַמַּאֲמִין וְהַבּוֹטֵחַ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל יוּכַל אָדָם זֶה לִשְׁלֹט עַל הַהִתְרַחֲשֻׁיּוֹת שֶׁבְּחַיָּיו.

'הַסּוֹד הַגָּלוּי' בָּא לְהַחֲזִיר אֶת עֲטֶרֶת הָאֱמוּנָה לְיָשְׁנָהּ, וְכֻלּוֹ בָּנוּי וּמֻשְׁתָּת עַל מַטְּרָתוֹ – לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ מֶה חָזָק וְתַקִּיף הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, הוי"ה אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רַק בְּכֹחוֹ וּבִרְצוֹנוֹ שֶׁל הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַזֶּה קַיָּמִים כָּל הָרְצוֹנוֹת בְּטֶבַע הַבְּרִיאָה, עַל כָּל הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת שֶׁבָּהֶם.

כִּי הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם הִגְבִּיר כָּל כָּךְ אֶת כֹּחַ הָרְצוֹנוֹת שֶׁל כְּלָל חֻקֵּי הַטֶּבַע בַּבְּרִיאָה, עַד שֶׁיֵּשׁ גַּם מָקוֹם לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁל הַיְקוּם מִתְרַחֲשִׁים בְּכֹחַ עַצְמִי, בְּלִי בּוֹרֵא וּמַנְהִיג הָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵיהֶם.

בְּפִרְקֵי 'הַסּוֹד הַגָּלוּי' יִתְבָּרֵר לְךָ בְּבֵרוּר מַעֲמִיק, שֶׁאוֹתוֹ רָצוֹן עֶלְיוֹן שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם הוּא הוּא שֶׁהִכְנִיס גַּם בְּךָ אֶת הַכֹּחַ הֶעָצוּם שֶׁל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וּרְצוֹנוֹתֶיךָ, כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם תּוּכַל לְצַיֵּר אֶת אָפְיָם שֶׁל חַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ. מִשּׁוּם כָּךְ מֻטֶּלֶת עָלֶיךָ הַחוֹבָה לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁ:

כָּל כֹּחֲךָ לִגְרֹם שֶׁכֹּחַ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וּרְצוֹנוֹתֶיךָ יִמְשֹׁךְ אֵלֶיךָ אֶת מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ בּוֹ, נוֹבֵעַ אַךְ וְרַק מֵרְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, וּבְלִי רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם – אֵין לְכֹחַ זֶה שׁוּם תֹּקֶף אוֹ מַמָּשׁוּת.

 

אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּיְקוּם הַדְּבָרִים פּוֹעֲלִים וְנַעֲשִׂים בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ וּבְאוֹתוֹ אֹפֶן מַמָּשׁ. כִּי כְּשֶׁיָּצַר הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית, הוּא לֹא יָצַר אוֹתוֹ כָּךְ שֶׁהוּא יִפְעַל רַק כַּאֲשֶׁר אַתָּה יוֹדֵעַ עָלָיו… הוּא יָצַר אֶת עוֹלָמוֹ וְאֶת הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית כָּךְ שֶׁהִיא פָּעֲלָה, פּוֹעֶלֶת וְתִפְעַל בְּכֹחַ זֶה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד, מֵאָז וּמֵעוֹלָם, לְאֹרֶךְ כָּל הַהִסְטוֹרְיָה, כִּי כָּךְ קָבַע וְהִטְבִּיעַ הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם.

וְשׁוּב, עָלֶיךָ לְהָבִין, שֶׁכְּדֵי שֶׁתַּצְלִיחַ יוֹתֵר לְהַפְעִיל אֶת גַּלְגַּלֵּי הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית בִּשְׁבִילְךָ, לְטוֹבָתְךָ הַשְּׁלֵמָה וְהַנִּצְחִית, גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְגַם לָעוֹלָם הַבָּא, עָלֶיךָ לִהְיוֹת מוּדָע יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְאוֹתוֹ כֹּחַ עָצוּם שֶׁשָּׁתַל בְּתוֹכְךָ הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם. כִּי בְּכָךְ שֶׁתִּהְיֶה מוּדָע יוֹתֵר לְכֹחֲךָ הַמֻּפְלָא לִיצֹר אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלְּךָ עַל יְדֵי מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְרִגְשׁוֹתֶיךָ, וּבְכָךְ שֶׁתָּמִיד תֵּדַע לִסְמֹךְ וּלְהִשָּׁעֵן עַל רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם, אָכֵן תַּצְלִיחַ לְהִשָּׁמֵר בְּכָל עֵת, לְנַצֵּל וּלְכַוֵּן אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ אַךְ וְרַק לַכִּוּוּן הַחִיּוּבִי, בַּד בְּבַד עִם מִלּוּי שְׁאָר תַּפְקִידֶיךָ כָּאן, עֲלֵי אֲדָמוֹת, כָּל עוֹד אַתָּה מְלֻבָּשׁ נֶפֶשׁ בְּגוּף, כְּפִי רְצוֹן הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַיְקוּם מִמְּךָ, שֶׁאָמַר אֶת דְּבָרוֹ וְגִלָּה אֶת רְצוֹנוֹ בְּעֵת שֶׁהִתְגַּלָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּ'מַעֲמַד הַר סִינַי', כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. בְּכָךְ אָכֵן תַּצְלִיחַ לִמְשֹׁךְ לַטְּוָח הָאָרֹךְ אֶת הַדְּבָרִים הַחִיּוּבִיִּים לְחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ.

 

כתיבת תגובה