פרקי אבות פרק ד’ מחזור א’ לקראת שבת פרשת אמור ה’תש”ע

Print Friendly, PDF & Email

איזהו חכם הלומד מכל אדם. כל נגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. אל תהי בז לכל אדם. מעשה בר’ אלעזר ב”ר שמעון בר יוחאי.

יום
ה’ ל’ למטמוני”ם ? טז’ אייר ה’תש”ע

 

פנינים על פרקי אבות

פרק ד’ מחזור א’

לקראת שבת פרשת אמור ה’תש”ע

 

‘בן זומא אומר: איזהו חכם? – הלומד מכל אדם’.

 

על פי הפשט: כמו שאומרים בשם ר’ חיים בריסק’ער:

 

“גנב נקרא מי שגונב לא מי שיודע לגנוב”…

 

כמו כן לעניינו, חכם אינו מי שיודע להיות חכם אם ירצה…
אלא חכם נקרא מי שלומד מכל אדם דבר חכמה, כי בזה הוא מראה את החשיבות של החכמה
אצלו…

 

למדן זה רק מי שלומד ולא מי שיכול להיות למדן…

 

*

 

פירוש נוסף אפשר לפרש במשנה זו על פי הדרש, על פי מה
שפירש ר’ נתן מברסלב את המשנה בנגעים:

 

‘כל נגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו’…

 

הפירוש הפשוט: שהכהן יכול לראות ולבדוק כל הנגעים כולם,
גם של קרובי משפחתו, אבל לא את נגעי עצמו, ולומדים זאת מהפסוקים בפרשת תזריע.

 

חכמי המוסר היו לוקחים את המשנה ומפרשים אותה על פי דרך
המוסר:

 

כן, האדם רואה את הנגעים של כולם… אבל לא את
שלו”…

 

ר’ נתן מברסלב פירש את זה אחרת:

 

“כל נגעים אדם רואה” ? כן, מותר לך להסתכל על
הנגעים של כל האנשים האחרים… כן, תסתכל, בבקשה, איך נראה האדם כאשר הוא נופל
לאיזה תאווה או מידה רעה… תסתכל עליו באותו זמן… ולא מטעם זה שיש ח”ו איזה
עניין מיוחד לראות את נגעיו… לא, אלא בכדי ללמוד מזה איך אתה תצליח להסתלק מאותם
נגעים עצמם…

 

כי כשרואים את זה אצל אחרים אפשר יותר להתבונן על הצד
השלילי שבזה… ואז תיקח את זה לעצמך, בכדי שאתה תינצל ותוציא לחוץ את הנגעים הללו
מעצמך…

 

בדרך זה אפשר גם להסביר את משנתנו: איזהו חכם? ?
הלומד מכל אדם!
תסתכל על כל אדם בהתנהגות שלו, איך הוא מתנהג בחיי היום-יום
שלו, ודאי שכל דבר טוב שתראה אצלו תלמד ממנו… אבל גם את הדברים הרעים שבשני,
הסתכל עליהם, ותלמד מהם עד כמה כדאי לך להתרחק מאותם נגעים עצמם…

 

*

 

ר’ שלום שבדרון היה רגיל לומר בהקשר לכך: בדרך כלל שואל האדם את עצמו: ‘אם
אני רואה חסרון אצל אחרים האם זה בכלל שייך גם אלי’? – אבל התשובה היא: בודאי! כן!
זה שייך גם אליך!…

 

ומשל למה הדבר דומה: למי ששמע פעם הרצאה של פרופסור
לסטודנטים. הפרופסור החזיק לידו איזה ‘גופה’ של סיני או אינדיאני שמת… והפרופסור
לקח את ‘הגופה’ ועשה על זה הרצאה לסטודנטים לרפואה, על מנת להתלמד את דרכי
הרפואה… יבוא מישהו וישאל את הפרופסור: מה לכל אנשי העולם ול’גופה’ של הסיני או
האינדיאני?!… ודאי שלא בחכמה שאל כך… כי לכל האנשים שבעולם יש את אותו מבנה
גוף… ואת אותם רגליים… ואפשר ללמוד מכל רגל של כל סוג בן אדם לכלל האנשים כולם
עלי אדמות…

 

כך גם כאשר אתה רואה איזה חיסרון אצל מישהו בעולם… מיד
תלמיד את הדברים לגביך… איך אתה תזכה להינצל מאותו חסרון… כי גם לך גוף
כמוהו… גם לך יכול להיות אותם חסרונות ממש כמוהו…

 

*

 

הבעש”ט כבר לימד אותנו: שצריך ללמוד גם מכל דבר שאדם רואה… כי בכל דבר ודבר
שבעולם מלובשים לימודים ורמזים…

 

רבנו רבי נחמן מברסלב כותב על כך (בליקו”מ ח”א תורה נ”ד): “שהשי”ת מתלבש בכל מחשבה דיבור ומעשה
שבכל יום, ומלביש לו לכל אדם, בכל מחשבה דיבור מעשה שבכל יום, רמזים להתקרב אליו”…

 

גם זה נכלל בדברי בן זומא: איזהו חכם? –  הלומד מכל אדם… מכל מה שמשמים מרמזים לך ?
תלמד, ואז תהיה חכם…

 

*

 

רבנו רבי נחמן מברסלב (בליקו”מ
ח”א תורה ר”ו)
מסביר את
הפסוק: ‘תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותיך לא שכחתי’.

 

רביז”ל העיד על עצמו, כי המאמר הזה שימש בשבילו
תקופה ארוכה להתבודדות גדולה… תקופה ארוכה הוא היה הולך ומתבודד ומפרש שיחתו
בינו לבין השם יתברך על פי הדברים של המאמר הזה…

 

רביז”ל מסביר שם: כשהאדם תועה וטועה בדרך, ונמשך
לדבר עבירה, זה גורם לו לטעות ולתעות בדרכים מקולקלים עוד ועוד… כמו שמצאנו את בן
עזאי
אומר לנו במשנה הבאה: ‘הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה כי מצווה גוררת
מצווה ועבירה גוררת עבירה’…
כי מאותו דרך מקולקלת, נמשך ויוצא עוד דרכים
מקולקלים… והאדם הולך וטועה ותועה…

 

אבל הדרך של השי”ת לקרוא את האדם תיכף כשרואה שהוא
טועה מדרך השכל… הקב”ה הוא קורא לו לכל אדם לחזור בו מטעותו… ולכל אחד
הוא קורא בדרכו, יש ברמיזה… ויש בקריאה… ויש שבועט בו ומכהו… וזה
הקריאה  בשבילו…

 

כמו אותו שה/כבש, כשרואה עשבים במקום אחר, מן הצד, לא
בדרך שהרועה לוקח אותו… והוא מתחיל ללכת בדרך ההיא, והרועה יודע ששם זה דרך לא
טובה… אבל השה נמשך אחרי העשב של שם
ואז, הרועה קורא אותו בשריקה… בזריקת אבן… וכל זמן שהשה לא טעה הרבה
בדרכים המקולקלים, כל זמן שהוא מכיר עדיין הקול של הרועה אזי הוא חוזר…
אבל
כאשר כבר טועה הרבה… אז הכבש כבר שוכח קול הקורא של הרועה, והוא כבר אינו מכיר
את הקול, ואינו חזר לאחוריו…

 

כך אמר דוד המלך: רבוש”ע! ‘תעיתי כשה אובד’ ?
אבל ‘בקש עבדך כי מצוותיך לא שכחתי’… עוד לא שכחתי את קולך… לכן ‘בקש עבדך’…

כי בכך אחזור אחריך… כי עדיין לא הזדקנתי בעוונותיי… לכן צריך להשתדל לחזור
בתשובה בימי הנעורים, כל עוד מכירים את הקול של השי”ת, כל זמן שיש לך עדיין
אפשרות ללמוד מכל אדם…

 

כי השי”ת מדבר עם כל אחד ברמזים ובקריאות, לפעמים
יוצא לו ‘בדיוק’ לשמוע מחברו איזה דיבור ש’בדיוק’ דיבור זה שייך אליו, למציאות
שלו… והחבר בכלל לא מודע שהוא היה שליח ההשגחה הפרטית לומר לו את הדיבור
הזה…

 

לפעמים אשתו של אדם צועקת עליו, והיא אינה מודעת כלל
שהוא, בכלל, שומע משהו אחר לגמרי בצעקתה… הוא שומע עכשיו רמזים של הקב”ה
אליו…

 

כן, גם זה נכלל בפירוש המשנה: “איזהו חכם? –
הלומד מכל אדם”…

 

*

 

‘בן עזאי אומר: אל תהי בז לכל אדם’…

 

הפירוש הפשוט, אל תבזה שום אדם בעולם…

 

גם חברו של בן עזאי, בן זומא, אמר לנו במשנה
הקודמת: איזהו מכובד המכבד את הבריות כמו שנאמר ‘ומכבדי אכבד’ ? והמפרשים
מסבירים שזה ק”ו, כי אם הקב”ה, שאתה חייב בכבודו, ובכל זאת הוא
אומר:  שיכבד את כל מי שיכבדהו… הרי ודאי
חבריך, שאתה אינך מחויב בכבודם, אם תכבדם ודאי שגם הם יכבדו אותך…

 

‘אל תהי בז לכל אדם’ – אל תהיה בכלל אלו שנאמר עליהם: ‘ובוזי
יקלו’…

 

לכל אדם, גם אם הוא נראה, בעיניך, כשפל אנשים – אל תהי
בז לו…

 

רבנו רבי נחמן מברסלב מאריך (בליקו”מ ח”ב תורה א’), בגדול כוח התפלה, שמי שזוכה לעבודת הלב, שזה
עבודת התפלה, בכך הוא יכול לזכות לרפואה מכל דבר שבעולם… כי גם הלחם והמים שלו
יתברכו כל כך שיהיה להם הכוח לרפאות מכל מחלה…

 

רביז”ל מסביר שם את הפסוק: ‘ועבדתם את ד’
אלוקיכם’
? ואיזוהי עבודה שבלב? זה תפלה! אז תזכה להמשך הפסוק: ‘וברך את
לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך’…

 

אבל איך אפשר לזכות לעבודת התפלה, איך אפשר להגיע לדרגה שהתפילה
לא תהיה מזולזל אצלו, כמאמר חז”ל: ‘אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני
אדם מזלזלים בהם – וזה התפלה’…
כי מיד בתחילת התפלה האדם כבר רוצה להיפטר
מהתפלה… ואיך אפשר לזכות לתפלה כראוי? איך אפשר לזכות ל’דבר ד’ שזה התפלה?
שעי”ז יזכה לרפואה מכל מאכל ומשתה בסוד הפסוק: ‘ישלח דברו וירפאם וימלט
משחיתותם’…

 

מגלה לנו שם רבנו רבי נחמן, שכל זה תלוי כאשר יזכה
האדם להינצל מכל סוג פגם של עבודה זרה, שזה פגמי האמונה… ומכל סוג פגם של גילוי
עריות, שזה פגם הברית… ומכל סוג פגם של שפיכות דמים, שזה ‘אל תהי בז לכל אדם’…

 

רביז”ל מסביר שם באופן נפלא את הגמרא בפסחים: בכל
מתרפאים חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים’,
שהפירוש הפשוט, שהאדם אסור
לו להתרפאות ברפואה כזו שבאמצעותה הוא יצטרך, חלילה, לעבור על אותם ג’ עבירות, כי
הרי הם ב’יהרג ואל יעבור’. אבל רביז”ל מסביר את הגמרא באופן פנימי: ‘בכל
מתרפאים’
– בכל דבר אפשר להתרפאות, אם תזכה תוכל להמשיך עליך רפואה דרך הלחם
והמים שלך, “בכל מתרפאים”, אבל איך תזכה לזה? רק כאשר תינצל מג’ עבודות
שמפסידים התפלה… חוץ, תוציא ממך לחוץ, את העבודה זרה גילוי עריות
ושפיכות הדמים..
ועבודה זרה, זה כל סוג פגם של אמונה… וגילוי עריות, זה כל
סוג פגם של פגם הברית… ושפיכות דמים, זה כל סוג פגם של ‘אל תהי בז לכל
אדם’…

 

ורביז”ל מסביר שם לגבי הפגם של ביזוי אנשים, שהכוונה
בכל זה היא: אל תעשה את האנשים מבוזים בעיניך, חלילה, גם כאשר אשתך, בניך
ובנותיך, חבריך, עושים בשבילך איזה עבודה, איזה שירות, איזה טובה, אל תזלזל בהם,
אל תשתמש בהם, חלילה, כעבדים, אל תהי בז לכל אדם…

 

ואז תזכה ש’בכל מתרפאים’… כי ניצלת מעבודה זרה
גילוי עריות ושפיכות דמים… כי ניצלת מהפגם של ‘אל תהי בז לכל אדם’…

 

*

 

הרי כל אדם הוא יציר כפיו של השי”ת… חביב האדם
שנברא בצלם, לכך צריך להיזהר מאוד בכבודו…

 

ידוע המעשה (תענית
כ’)
על ר’ אלעזר בן ר’ שמעון בר
יוחאי
… שהלך פעם בדרך, ופגש אדם מכוער ביותר… ור’ אלעזר זלזל בו, ואמר לו:
“כמה מכוער אדם זה! האם כל בני עירך מכוערים כמוך”… והאדם הזה ענה לו:
“אינני יודע אם כל בני עירי כמוני, אבל לך לאומן שברא אותי, ותאמר לו, כמה
מכוער כלי זה שבראת”…

 

ר’ אלעזר בן ר’ שמעון מיד התחרט על דיבורו, וביקש ממנו
מחילה, אבל הוא לא רצה למחול לו בתחילה, עד שנכנס אתו לעיר… וכאשר כיבדו את ר’
אלעזר, שאל אותו האיש: למי אתם מכבדים?… הרי הוא כל כך ביזה אותי…. ורק
לבקשתם, הסכים בסוף למחול לו…

 

מיד דרש ר’ אלעזר: “לעולם יהא אדם רך כקנה ואל
יהיה קשה כארז”…

 

לכאורה, למה דרש ר’ אלעזר את הדרש הזה… מה זה קשור
לעניין זה שאסור לבזות שום אדם?…

 

וגם, איך אפשר להבין שר’ אלעזר יבזה כל כך, לאדם זה,
שהיה מכוער כל כך? על מה ולמה?!…

 

אלא כנראה, שהיה זה אדם שהיה מכוער מאוד במידותיו
ובמעשיו הרעים… ולכן אמר לו תחילה: כמה מכוערים מעשיך… וכוונתו על המידות
והרוחניות שבו…

 

אבל גם על זה, התחרט ר’ אלעזר, כי כאשר אותו אדם אמר לו:
וכי יודע אתה כמה קשה עלי לתקן מעשי… וכי יודע אתה כמה השתדלות אני עושה בכדי
לתקן את מידותיי המושחתות… וכי יודע אתה כמה קשה עלי שאחרי כל ההשתדלות עדיין
אינני מצליח…

 

לך, אם כן, למי שברא אותי עם מידות רעות כאלה, ותאמר לו:
ראה איזה אדם רע בראת…

 

לכן, מיד, דרש ר’ אלעזר: לעולם אל יהי אדם קשה כארז!
אלא רך כקנה!…

 

כי גם כאשר הנך רואה אדם רע מעללים… אל תדונהו מיד לכף
חובה… אל תהי בז לכל אדם…  אלא תהיה רך
כקנה… לדונו לכף זכות…
כי
אינך יכול לדעת כמה השתדלות הוא עושה בכדי לתקן מעשיו ועדיין לא הצליח… כי קשה
עליו העבודה….

 

אל תהי בז לכל אדם!

 

א לעכטיגער שבת

 

מוטה

 

 

כתיבת תגובה