פרקי אבות פרק ג’ מחזור ב’ לקראת שבת פרשת שלח ה’תש”ע

Print Friendly, PDF & Email

דברי תורה בשעת האכילה. שולחנו של אדם מכפר כמזבח. התבודדות מול תעניות וסיגופים. ליקוטי מוהר”ן תורה ז’ בעניין אלביש שמים קדרות שנחשך היראה ואהבה באמצעות פגם האכילה. ליקוטי מוהר”ן ח”א תורה ס’ סעניין שינה על ידי האכילה שאינה כראוי. ליקוטי מוהר”ן ח”ב תורה עז’ בעניין יראת שמים על ידי אכילה בכשרות.

ערב
שבת פרשת שלח ה’תש”ע

 

פנינים מתוך ‘באר בשדה’

על פרק ג’ מפרקי אבות מחזור ב’

לקראת שבת פרשת שלח ה’תש”ע

 

“ר’ שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו
עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים”…
תקרובת של עבודה זרה.. “כי כל שולחנות מלאו קיא
צואה… בלי מקום”…
כי לא היה דברי תורה על השולחן… לא היה שם על
השולחן השראת השכינה של מקומו של עולם…

 

“אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי
תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום”…
כאילו וזכו לאכול משולחן גבוה… כמו הכוהנים, שכוהנים
אוכלים ובעלים מתכפרים… “וידבר אלי זה השולחן אשר לפני הוי”ה”…

 

ברגע שיש ‘וידבר אלי’… יש דברי תורה על
השולחן… זה כבר נקרא ‘השולחן אשר לפני ד’.. הפסוק הזה כתוב על המזבח… והמזבח
היה גבוה שלוש אמות, רמז לתורה נביאים כתובים… משנה מקרא תלמוד… שבהם צריך
לעסוק על השולחן בשעת האכילה…

 

דבר פלא רואים בזה המשנה, ‘השולחן’ של כל אדם יכול
להיות, רח”ל, תקרובת עבודה זרה… קיא צואה… ואותו ‘שולחן’ עצמו יכול בין
רגע להיות גם להיפך, שולחן מכפר… כאילו אכלו עליו משולחנו של מקום, לאכול
מהקב”ה בעצמו…

 

*

 

יש מפרשים שאכן מדייקים שרק בשלשה שאכלו יש
קפידא… אבל לא ביחיד. ויש מסבירים כי בשלושה הקפידא יותר גדולה כי יש הרי ודאי
לפחות אחד שיכול לומר איזה דבר תורה…

 

ויש אומרים, שביחיד הרי יכול להיות שהוא מזדרז, לכן אין
קפידא כל כך… אבל בשלושה שישבו יחד על שולחן אחד הרי יש להם ודאי זמן, כי הרי
רואים אנחנו שהתיישבו שלושתם לאכול יחד… ולכן יש קפידא שבתוך הזמן שלהם יכניסו
גם דבר תורה…

 

בפירושו של הרע”ב הוא מציין, שאפשר לסמוך על
ברכת המזון… ומקורו ברש”י שכתב: שרגילים לסמוך עצמן על ברכת המזון.
אבל בעל התוס’ יו”ט כבר כתב להחמיר בזה.

 

בודאי כאשר יש כמה שיושבים יחד לאכול, בפרט ביומא דפגרא
כשבת ויו”ט וכל שאר סעודת מצווה… אל תיתן לשולחן להיות, חלילה, תקרובת
עבודה זרה… אלא אדרבה, הפוך את זה ל’זה השולחן אשר לפני ד’…

 

*
*  *

 

רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב הזהיר את תלמידיו לא
לעסוק בתעניות וסיגופים…

 

ר’ נחמן אמר:

 

אם הייתי יודע בימי נעוריי גודל הכוח של
ההתבודדות והתפילות לא הייתי כל כך שובר את גופי בתעניות וסיגופים”…

 

ר’ נחמן גילה בכך את רצונו שתלמידיו יעסקו יותר בתפילות
והתבודדויות וכיסופים בכדי לפעול על ידי ההתבודדות זו את כל ענייניהם…

 

מצד שני, יש הרבה מאמרים בספרו הגדול ליקוטי
מוהר”ן
שבו מתבאר באריכות ובהרחבה ובעומק, גודל העניין של קידוש
האכילה, לאכול בקדושה וטהרה
. וכפי שכבר כתוב גם בראשונים, גודל מעלת המקדש
עצמו באכילתו, וגודל מעלת העניין של למעט בתאוות האכילה, שזה מסוגל עוד יותר
מתעניות וסיגופים…

 

בדורות הראשונים, היה ידוע ומפורסם, שכל מי שרק רצה
לחזור בתשובה, בראש וראשונה היה לוקח עצמו על עניין האכילה… תחילה לראש היה
מרגיל עצמו להיות עם תעניות וסיגופים… כבר אצל התנאים מצאנו ראינו שהיו מתענים
כל כך הרבה שנים עד שהושחרו שיניהם מרוב תעניות…

 

וכן כך מצאנו אצל הראשונים, וגדולי המקובלים, שעיקר כלל
תיקוני התשובה שהוציאו היה סובב על עניין תעניות… אבל כבר מזמן הבעש”ט
זי”ע שינו הצדיקים את ההנהגה בעניין זה…
וכן כך רבנו הקדוש רבי נחמן
מברסלב,
שינה, כאמור, דרכו לאנשיו, והזהיר אותם לעסוק יותר בתפילות
והתבודדויות ולא כל כך בתעניות וסיגופים…

 

אבל מצד שני, צריך לדעת, שאם לא ניקח על עצמנו גם לקדש
את כל ענייני האכילה
הרי נשאר, חלילה, קרח מכאן ומכאן…

 

*
*  *

 

בעניין קדושת האכילה יש הרבה מדרגות… בראש וראשונה
צריך להיות זהיר בכל ענייני ההלכה הנוגעים לענייני האכילה, המפוזרים בכל ד’ חלקי
השו”ע, מהלכות נט”י וברכת הנהנין, ודרך ארץ בשעת האכילה והסעודה, ועד
להלכות תערובות וכשרות המאכלים, לא לאכול מה שאסור לאכול וכו’ – דבר ראשון: לשמור
על כל ענייני ההלכה של האכילה…

 

בפרט, כאשר האדם בדרכים, צריך לקיים: ‘אשרי תמימי דרך’
גם בדרך צריך להמשיך להיות ‘תמים תהיה עם ד’ אלוקיך’… וכן כך בכל פעם כאשר קונים
מאכלים צריך לבדוק היטב תוקף הכשרות שלהם… כל אחד ואחד ברמת הכשרות שנוהג בו על
פי רבותיו ומבית הוריו… במיוחד כאשר יוצאים לאכול מחוץ לכותלי הבית, אם זה בחנויות
אוכל למיניהם, או במסעדה או בבית מלון, בראש וראשון זה כשרות המאכלים…

 

וגם, כאשר כבר מותר לאכול, כאשר כבר צריך לאכול, אז יש
את כל העניינים של איך ניגשים לאכול… איך לעשות את כל הברכות בכוונה כראוי, ואיך
לאכול בדרך ארץ, והאם הוא חוטף את הברכה במהירות ובלי כוונה או שהוא מברך בכוונה,
לאט לאט…

 

כאן הרי ודאי נכנס דברי הרע”ב בשם רש”י שאפשר
לסמוך על ברכת המזון על חובת הלימוד בשעת
האוכל… כי הכול תלוי איך אתה מברך את כל ברכות הנהנין שמסביב לכל אכילה
ואכילה.

 

*
*  *

 

והרי חז”ל מגלים שכל הנהנה מהעולם הזה בלי ברכה
כאילו גוזל את אביו ואת אמו…
ולכאורה, וכי מה עניין הגזילה מאביו אמו? הרי
אסור לגזול משום אדם… ולא רק מאביו ואמו?

 

אלא עניין הגזילה מאביו ואמו הוא, שמעבר לאיסור הגזל, הרי
יש כאן גם עניין של כפיות טובה… כאילו הוא מכריז, במעשה גניבתו מאביו ואמו,
שהוריו הביאו אותו לעולם אבל אינם דואגים לצרכיו ואינם חושבים איך לעזור לו בעולם
הזה…
כי הם אינם ממלאים חסרונו בעולם הזה… והרי זה כפיות טובה נוראה… כי
הנה הוא מראה שאת כל המצטרך לו הוא צריך לגנוב מהוריו… כי הם אינם דואגים על
חסרונו…

 

כמו כן כאשר נהנה מהעולם הזה בלי ברכה הרי שהוא מבטא בכך
שלא רק שהוא גונב מהקב”ה, אלא כאילו והוא מכריז ואומר: כאילו, חלילה, בורא
עולם אינו דואג לו לקבל כל צרכיו בעולם הזה… והרי זה כפיות טובה נוראה…

 

לא כן כאשר נזהר האדם בברכת הנהנין בכוונה, וכל שכן כאשר
בשעת האכילה הוא גם אומר איזה דבר תורה… בכך הוא הרי כאילו אוכל משולחנו של
מקום… והרי זה מכיר טובה לאביו שבשמים.

 

בספרים מובא, שלשון המטבע שתיקנו חז”ל בברכות זה: ב’רוך
א’תה י’ א’לוקינו מ’לך ה’עולם
… ויש בו ר”ת: א”ב י’ וא”ם
ה’…
כי אב בחכמה, ואם בבינה. “איש ואישה זכו שכינה ביניהם”, י’
באיש וה’ באשה… ולכן, באמירת: ב’רוך א’תה י’ הוא מקבל עליו מרות אביו
שבשמים אור החכמה… א”ב י’… ובאמירתו: א’לוקינו מ’לך ה’עולם
הוא מקבל עליו מרות אמו כנסת ישראל, א”ם ה’, אור הבינה… כי זה האבא
ואימא
, הם מרמזים על ספירת החכמה והבינה בשפת המקובלים…

 

לכן מי שנהנה בלי ברכה כאילו גוזל אביו ואמו,
רח”ל, אבל כאשר נזהר בברכת הנהנין הרי הוא מכיר באביו ואמו…

 

ולכן כתוב בספרים, שיש באמירת ברכות הנהנין בכוונה
סגולה גדולה להינשא לזיווג הגון…
כמו כן יש בו סגולה גדולה לזכות לילדים
טובים שגם הם יכירו לו טובה…  כי הוא הרי
היה נזהר לכבד את אביו ואמו,
כי הוא בירך בכוונה את ה: ב’רוך א’תה י’ א’לוקינו
מ’לך ה’עולם…
ולכן, כמו כן ישולם לו, מדה כנגד מדה, לזכות גם הוא להיות
אב ואם… ולהיות גם הוא הורים לילדים שיכירו לו טובה…

 

לכן יש עניין חשוב לחנך עצמו בברכת הנהנין בכוונה… ובכך
גם לשמש דוגמא אישית לילדים בבית, לא לחטוף ברכה במהירות… אלא אדרבה, לברך ברכות
בכוונה, לאט, וכראוי… ובכך לזכות להפוך את השולחנות מלא קיא צואה של תקרובת
עבודה זרה – לשולחנו של מקום… זה השולחן אשר לפני ד’…

 

אין אנו יכולים להרבות בתעניות וסיגופים, אבל יכולים
אנו וצריכים אנחנו לקדש את המאכלים,
ולהפוך בכך את האכילה להתקרבות גדולה אל
הקב”ה…

 

*
*  *

 

רבנו רבי נחמן מברסלב מבאר בארוכה (בליקוטי מוהר”ן ח”א תורה יז’) גודל מעלת קידוש האכילה… בתוך דבריו הוא
כותב:

 

“לפעמים עובר על האדם מצב של ‘קדרות שמים’…
שהיראה ואהבה נחשך אצלו…
כי ה’יראת שמים’ – זה אש. וה’אהבת ד’ – זה מים. וזה
סוד: שמי”ם – א”ש ומי”ם… ולפעמים יש שמתקיים באדם הפסוק:
‘אלביש שמים קדרות’… המוח נסתם והלב נסתם”…

 

והיוצא מתמצית דברי רבנו רבי נחמן שם:

 

“לפעמים הגורם ל’קדרות שמים’, הגורם להחשיך
את היראה ואהבה, זה על ידי פגם המזבח, שהוא פגם כשרות המאכלים…
כי האכילה זה שולחנו של אדם שמכפר כמזבח…

 

ולכן, כאשר נזהר האדם לאכול בכשרות כראוי, זה נקרא ‘מזבח
כתיקונו’… כי הוא אוכל מתי שצריך לאכול… והוא אוכל כפי איך שצריך לאכול…

 

כי בכך הוא הרי מקיים מאמר ר’ שמעון: שאומר על שולחנו
דברי תורה… ואזי בכוח האכילה הוא מכניע את כסילות השכל ועכירת המעשים… ובזה
הוא זוכה שחוזר אליו שוב היראה ואהבה…
הוא מאיר שוב את היראה ואהבה שלו – והכול בכוח כשרות האכילה”…

 

כמו כן כותב רבנו רבי נחמן (בליקו”מ ח”א תורה ס’):

 

“שיש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם
שהם עובדים את ד’ בתורה ותפלה, עם כל זה הם כאילו ישנים… כי המוח שלהם ישן…
ואין להקב”ה נחת מעבודתם… כי על אף שהם אנשים כשרים ויפים, אבל הם לא
נזהרו בכשרות המאכלים כראוי ובכוונה, ואז התורה והתפלה שלהם במוחין דקטנות… ואין
עבודתם עולה למעלה בעולמות העליונים”…

 

נורא ואיום! איך הכול תלוי ועומד כפי כוח קדושת
המאכלים…

 

כמו כן כתב רבנו רבי נחמן (בליקו”מ ח”ב תורה עז’):

 

בשעה שהאדם יושב לאכול אז הזמן שמידת המלכות
ניגשת אליו ורוצה להיכנס בו…
וזה סוד הכתוב: ‘לעת האוכל גושי הלום’, שאמר
בועז לרות, שהפשט הפשוט הוא שבועז אמר לה לרות בשעת האוכל גושי לאכול אתנו… ועל
פי הרמז כתוב כאן שאין ‘הלום’ אלא מלכות, ומלכות זה סוד היראה, כמו שאמרו – באבות
של פרשת השבוע ? ‘אילמלא מוראה של מלכות’…

 

ולכן בשעת האוכל ניגשת אל האדם המלכות, היראה, אבל
היא לא נכנסת בו מיד… רק המלכות, היראה, עומדת מן הצד, ומסתכלת בו… ואם האדם
אוכל כראוי, בכוונה, בקדושה וטהרה, בדרך ארץ, אזי היא נכנסת בו… ואז זוכה האדם
דייקא בשעת האכילה ליראת שמיים”…

 

כמו כן כותב רבנו רבי נחמן (בליקו”מ ח”ב תורה ז’):

 

“שדייקא בשעת האכילה יכול האדם לזכות להארת
הרצון… שיתחיל כל כך לכסוף ולהשתוקק להשם יתברך, עד שיצעק מרוב כיסופים:
רבוש”ע! קשרני נא אליך… שלא אפסיק את הקשר אתך לעולמים… וכל זה אפשר
לזכות דייקא על ידי אכילה כראוי”…

 

אחים יקרים, אחים לדעה, לימוד זה נוגע לכל אחד
ואחד…  והלמעשה היוצא מדברי ר’ שמעון בר
יוחאי, שכל אחד ואחד כאשר מתיישב לאכול, פעם ביום או פעמיים ביום או יותר…
צריך הוא להיות נזהר שהמאכלים לא יהיו, חלילה, של תקרובת לעבודה זרה… של נתק
מהשי”ת… רק אדרבה, תשתדל שיקויים בך: “וידבר אלי זה השולחן אשר לפני
הוי”ה”… תברך ברכת הנהנין בכוונה… תלמד בשעת האכילה… ואז תזכה
להתקרב להשי”ת על ידי כל אכילה…

 

רבנו הקדוש רבי נחמן מאריך גם (בליקו”מ ח”א תורה מז’) בגודל מעלת עניין שיבור תאוות האכילה, ובתוך
דבריו הוא כותב:

 

מי שעובד על עצמו לצאת מתאוות אכילה, זה מזכה
אותו להינצל מלהיות שקרן… זה גם מציל אותו מעניות מדלות ואביונות… וגם מביזיונות…
ואדרבה, כאשר זוכה לקדש את האכילה הוא זוכה בכוח זה להארת פנים, שהשי”ת יאיר
לו את פניו…  והוא יכול לזכות להיות על
ידי כך  בעל-מופת… והוא זוכה לשפע רב
ועשירות גדול דקדושה”…

 

הכלל והעיקר, שכל זה תלוי ועומד איך ניגשים אל האוכל…
איך אוכלים את המאכלים כאשר כבר צריך לאכול… כי כאשר נזהרים לאכול בקדושה וטהרה
כראוי, כאשר מברכים ברכת הנהנין בכוונה כראוי, כאשר זוכים לאכול בדרך ארץ,  אז זוכים להפוך את השולחן לזה השולחן אשר לפני
ד’, ודייקא בכוח האכילה מתקרבים יותר להשי”ת…

 

א ליכטיגער שבת

מוטה

כתיבת תגובה