פרקי אבות פרק ב' מחזור א' לקראת שבת פרשת תזריע מצורע ה'תש"ע

נקודות טובות. לדון לכף זכות. להתפלל רק מתוך רחמים ותחנונים.

 

ראש חודש אייר ? ט"ז למטמוני"ם ?
לקראת שבת תזריע-מצורע ה'תש"ע

 

פנינים על פרקי אבות

פרק ב' מחזור א'

לקראת שבת פרשת תזריע-מצורע

 

חבר וידיד הי"ו

 

'הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של
מצוות'
– מבואר במפרשי המשנה
ההסבר על הזהירות הזאת: כי במצוות 'לא תעשה' ישנן מדרגות של חומרת העבירה, ואת זה
אפשר לראות, לכאורה, גם מתוך העונשים המפורטים על העבירות של מצוות ה'לא תעשה'…
אבל ב'מצוות עשה' אי אפשר לדעת האם זה נחשב באמת למצווה קלה או למצווה חמורה, לכן הוי
זהיר גם במצווה
שנראית בעיניך קלה…

 

על פי דברי רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע (בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה רפ"ב) על הפסוק: 'אזמרה לאלוקי בעודי' – אפשר
לפרש באופן אחר:

 

'הוי זהיר' – אתה צריך להזהיר ולהאיר את חשיבות
כל מצווה בעיניך, גם כאשר המצווה נראית בעיניך קלה…

 

כי אם ברצונך 'כל עוד שאתה חי' להיות במצב של 'אזמרה
לאלוקי'
… לא כמצוות אנשים מלומדה, רק במדרגת 'אזמרה'… זה רק על ידי
הדרך של 'בעודי', להאיר ולהזהיר, להוקיר ולכבד, להעריך ולשמוח עם כל נקודה
טובה שיש אצלך, בין בסור מרע ובין בעשה טוב.

 

כי בדרך הטבע, כל אדם מוכן לשמוח רק בדברים גדולים,
רוחניים וגשמיים, וזה נובע בין היתר מהרגשת הגאווה שיש לו כאשר יש לו הרבה… אבל
השמחה האמיתית היא רק כאשר הוא יהיה מוכן לשמוח גם בדברים שיש לכולם, בדברים
שנראים בעיניו כקטנים… ולכן 'הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה'… תאיר לך ותזהיר
את עצמך באור הזוהר גם את כל המצוות שנראים בעיניך קלים וקטנים… ורק בכוח זה
תזכה לצאת לגמרי מהרע…

 

כי רק בדרך של: 'עוד מעט ואין רשע' ? (= ואגב, זה גם הר"ת של: עומ"ר…
כי רק כך זוכים לצאת ממצריים ולהגיע למתן תורה…)
רק כאשר תמצא בעצמך ובכל הסובבים אותך את ה'עוד מעט
ששם אינו רשע'… על ידי זה יתקיים: 'והתבוננת על מקומו ואיננו',
כי בכך אתה
מעלה אותו ואת עצמך מכף חובה לכף זכות…

 

כי כל אדם אוהב לשמוע דברים חיוביים עליו… וכאשר
תחפש ותמצא ותדבר ותסתכל בעיקר על הנקודות טובות שמצאת בעצמך ובכל הסובבים אותך –
אשתך, ילדיך, שכיניך, הוריך, שותפך – על ידי זה הוא ירצה לשמוע ממך עוד ועוד… כי
הוא מרגיש שאתה רואה בו גם את הדברים החיוביים… ואז תגרום לו לרצות לעשות עוד
ועוד…
כי ההסתכלות של ה'בעודי' יגרום לו לרצות 'עוד' ו'עוד'…
ודבר זה הוא, כאמור, בין בעניינים של בין אדם לחברו ובין בעניינים של בין אדם
למקום. לכן 'הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה'…

 

*
*  *

 

'ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו' ? דברי התנא מתבארים נפלא על פי דברי רבנו
הקדוש רבי נחמן מברסלב
(בליקו"מ
ח"ב תורה א'):

 

שבאמת רק צדיקים גדולים יודעים לדון אנשים אחרים
כי רק צדיקים גדולים יש בכוחם לעשות ראש השנה שהוא יום הדין שדנים בו בני אדם…
ולכן יש עניין גדול להיות אצל צדיקים בראש השנה

 

כי הצדיקים הגדולים הללו זכו להגיע לדרגת 'כסא הכבוד'
ששם שורש נשמות ישראל, כי כאן אנחנו בעולם העשייה נפש בגוף, ובעולם
היצירה
זה עולם המלאכים, אבל בעולם הבריאה זה עולם הנשמות, שכולם
נמצאים שם תחת 'כסא הכבוד'… ואותם הצדיקים הגדולים שזיככו עצמם כל כך מכל הבלי
עולם העשייה, הם זכו להגיע לדרגה יותר גבוה ממלאך… ורק הם יודעים את השורש של
כל נשמות ישראל מתחילת יצירתם בעולם הבריאה תחת 'כסא הכבוד' דרך ההשתלשלות של עולם
היצירה והעשייה… ומתחילת הגלגול הראשון בתוך נשמת אדם הראשון לפני החטא ואחר
החטא, וכל הגלגולים שעבר על כל נשמה…

 

ואותם הצדיקים שעליהם נאמר: 'כסא כבוד ינחילם' 'צדיק
יסוד עולם',
הם זכו להגיע לסוד 'מקומו של עולם' מרוב היכללותם בבורא כל
עולמים… ולכן הם יכולים לעשות ראש השנה ולדון את האדם, כי הם יודעים לדון את
כולם לכף זכות, כי הם יודעים היטב את כל המקומות שעבר בהם כל נשמה ונשמה…

 

כי השי"ת כביכול מתחרט על שברא את היצר הרע, שהוא
בסוד 'מיעוט הירח' שאמר לה: 'לכי ומעטי עצמך', אחרי שקטרגה.
והשי"ת אומר על זה בכל ראש חודש: 'הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח'...
כי מסוד 'מיעוט הירח' נמשך ה'יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום'… ומ'הביאו
עלי כפרה'
נמשך כל כוח התשובה של 'אילולא הקב"ה עוזרו אין יכול לו'…

 

ולכן השי"ת ברחמיו קבע ראש השנה בראש חודש, בכדי
לתת פתחון פה לכל אחד לשוב בתשובה בראש השנה, כי הרי כביכול גם השם יתברך מבקש
כפרה בראש השנה…

 

כי רק הקב"ה שהוא מקומו של עולם, והצדיקים הגדולים
שנכללו בו מרוב זיכוכם וזכו להגיע למדרגת 'כסא הכבוד', הם יודעים מקומו של כל אחד
ואחד, והם יודעים לדון את כל אחד לכף זכות, לכן 'אל תדין את חברך עד שתגיע
למקומו' ? עד שתגיע לדרגת 'מקומו של עולם'!…

 

*
*  *

 

'הוי זהיר בקריאת שמע ותפלה בעונתה וכשאתה מתפלל אל תעש
תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים' ?
הפירוש הפשוט להיזהר בתפלה בזמנה ובמניין, ובעיקר בקריאת שמע בזמנה, כי
הרי קריאת שמע דאורייתא וזמנה לכתחילה לפני הנץ החמה והיא נמשכת רק עד השעה
הרביעית של היום.

 

בדברי רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע (בליקו"מ ח"א תורה קצו') מתבאר באופן נפלא מהו 'אל תעש תפילתך קבע' –
אל תהיה כמו גנב בשעת תפילתך…
כי תיבת 'קבע', הוא מלשון גניבה וגזילה
בלשון הקדוש, מלשון הפסוק 'וקבע את קובעיהם נפש'… ולכן בשעת התפלה אסור לך
לעמוד בתפלה בסוג של עקשנות, של לקחת את תפילתך ומבוקשתך בכוח ובגניבה ובגזילה…

 

כי זה סוד הכאת הצור של משה רבנו… כי כשהאדם
עומד בתפלה צריך הוא להיות רק בדרגת 'ואתחנן', כדל וכרש, ברחמים ותחנונים…
אבל אל תכה, חלילה, במטה על הסלע… אל תנסה לבקש את תפילותיך בכוח ובעקשנות
באופן של: תן לי כעת, כרגע, מיידית, את כל מה שאני מבקש ממך…
אלא הכול
ברחמים ותחנונים…

 

לכאורה, צריך ביאור כי הרי בדברי רבנו הקדוש רבי נחמן
מברסלב מבואר
(בליקו"מ חלק ב'
תורה מח')
שצריך להיות עקשן גדול
בעבודת השם?

 

ביאר בזה הרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר ז"ל:
שיש ב' סוגי עקשנות…

 

צריך להיות עקשן לאמור:

 

רבוש"ע! אני עומד עכשיו בתפלה לפניך, אבל
יודע אני שלא מגיע לי כלום… ואם לא תיתן לי, חלילה, את מבוקשי, לא אבוא בטענות
נגדך… כי הרי לפי האמת יודע אני שלא מגיע לי כלום… כי כל כוונת תפילתי לפניך
היא רק לעורר את ה'מתנת חינם'…

ולכן אם, חלילה, לא תיתן לי לא אהרהר נגדך חלילה, רק.. אמשיך לבוא שוב להתפלל
ולהתחנן שתרחם עלי לתת לי 'מתנת חנם ונידבת חסד'…

 

עקשנות כזאת, היא מותרת וחיובית בעבודת השם…

 

אבל להתעקש ולומר:

 

רבוש"ע! אני עומד בתפלה נגדך ואני מבקש ממך שתיתן
לי עכשיו, מיד, בלי שום שהיה, כי הרי מגיע לי, לכן תן לי את כל מבוקשי… ואם לא
תיתן לי, מיד, אעזבך, חלילה…

 

זאת היא עקשנות פסולה…

 

אל תעש תפילתך קבע! גזילה! – אלא רחמים ותחנונים…

 

א לעכטיגער שבת

מוטה

 

 

 

כתיבת תגובה