פרקי אבות פרק א' מחזור ג' לקראת שבת פרשת פנחס ה'תש"ע

אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. לנצל כל דקת פנאי. זהירות מרבנות ושררה. משא ומתן באמונה.

ערב
שבת פרשת פנחס ה'תש"ע

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

על פרקי אבות

פרק א' מחזור ג'

 

בשבת הקרובה – פרשת פינחס – מתחילים בפעם השלישית מסכת
אבות בשבתות הקיץ.

 

במשנה י' כותבת המשנה:

 

"שמעיה ואבטליון קיבלו מהם"…

 

יש מפרשים, ששמעיה ואבטליון היו גרים… או בני גרים… ידיעה
זאת כשלעצמה יש בה כבר מסר עצום של התעוררות והתחזקות גם יחד: מורא'דיג… כי גם
כשיוצאים מבני בניו של סנחריב… אפשר להגיע לכזה מדרגה, להיות בין מקבלי התורה
וממעתיקי השמועה מדור לדור…
ולהיות אב בית דין בישראל…

 

*
*  *

 

"שמעיה אומר: אהוב את המלאכה… ושנא את
הרבנות"…

 

לא רק לך לעבוד!… אלא: אהוב את המלאכה…
תביא את עצמך לכזה מדרגה ש'אהוב את מלאכתך'…

 

כפי שהמפרשים מסבירים: גם כאשר יש לך פרנסה… ויש לך,
לכאורה, זמן מיותר… בכל זאת אהוב את המלאכה!…

 

יש כאן לימוד עצום לבני ישראל בכל מקומות מושבותיהם:
שמעיה בא ללמד ולומר, דע לך, גם כאשר יש כאלה אנשים בעולם, אולי אין הרבה כאלה
בעולם, אבל יש כאלה בעולם, שלמשל, יש להם כבר את כל הכסף שהם צריכים לכל
הצטרכויותיהם… או שיש להם, למשל, ירושה גדולה מאבותיהם… או שהם עצמם עבדו קשה
כמה וכמה שנים והצליחו להרוויח הרבה כסף… או שהרוויחו בפתאומיות דרך מסחר או דרך
משחק הלוטו והלאטערי הרבה כסף… או שהם מסוג האנשים שאינם צריכים כלל הרבה כסף
ויש להם את מה שהם חושבים שהם צריכים וזה מספיק להם…

 

ואשר על כן, כל אותם האנשים הרי יש להם הרבה זמן… הם
יכולים להסתובב בביטול הזמן… והזמן הולך להם לבטלה… הרי להם, לכאורה, אין
מה לומר תלכו לעבוד!… תלכו להרוויח!… הם הרי כבר לא צריכים לעבוד בכדי
להרוויח…

 

על זה בא שמעיה ואומר להם: אהוב את המלאכה!… אתם
צריכים לאהוב את המלאכה… לא רק לעבוד בשביל להרוויח.. רק לעבוד בשביל לאהוב את
היצירתיות… לאהוב את מילוי הזמן…

 

ידועים המה דברי הגמרא בכתובות (נט.): 'בטלה
מביאה לידי שיעמום'…
פוסט און ליידיג… וזה יכול להביא לידי זימה…

 

לכן: אהוב את המלאכה…

 

באבות דר' נתן (פרק
יא', והובא גם בדברי הגר"א על המשנה)
מובא כמה דרשות של ר' עקיבא ור' טרפון בעניין
זה:

 

"כמו שהתורה ניתנה בברית… 'אם לא בריתי
יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'… כמו כן המלאכה ניתנה בברית… כמו שנאמר:
'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך'…

 

כמו כן מובא שם באבות דר' נתן:

 

"מה יעשה האדם ואין לו מלאכה, או שהוא כבר לא צריך
למלאכה… הרי שהיה חצירו חסרה וחרבה… או שדהו חסרה וחרבה… מניין שילך
ויתעסק בהם? שנאמר 'ששת ימים תעשה מלאכתך'…
כי כל מי שיש לו חצר שילך ויתעסק
בה"…

 

אם יש לך זמן מיותר, אזי אדרבה, תתחיל מיד להתבונן
בתוך ביתך מה חסר בו… האם יש איזה חשמל מקולקל שצריך תיקון… איזה דלת מקולקלת
שצריכה תיקון… ותקן זאת מיד
, אל תבטל את הזמן שלך! אל תיתן לזמן שלך ללכת
לבטלה…

 

ודאי שכל זה נאמר רק אם אתה לא מאותם סוג של בני אדם
שאתה יכול לשבת וללמוד תורה בזמנך הפנוי… כי הרי לא כל אחד יכול ומסוגל לקחת
לעצמו כל זמן שהוא ולשבת וללמוד…
ולכן, מיד כאשר מזדמן לך איזה שהוא זמן
פנוי, קח לעצמך מיד משהו לעבוד בכדי למלאות את הזמן הפנוי…

 

ושוב נדייק ונאמר: מי שיודע למלאות את הזמן בלימוד התורה
ובקיום המצוות – אשרי לו! אשרי חלקו! זה עיקר העסק והמלאכה למלאות בהם את הזמן…
זה הדבר שהכי צריך לאהוב…

 

אבל שמעיה ואבטליון שהם היו אב בית דין, ידעו היטב מה
קורה בבתי ישראל… הם ידעו היטב שלא כל אחד מסוגל למלאות 'תמיד' את זמנו הפנוי
ללימוד התורה… לכן הם אומרים: אתה יהודי, כאשר הינך רואה שיש לך זמן פנוי… אין
לך עבודה… או שאתה כרגע לא צריך עבודה… בכל זאת: אהוב את המלאכה!…
תעשה
משהו עם הזמן שלך… תתקן את הצריך תיקון בבית… תתקן את הצריך תיקון ברכב…

 

תעשה משהו עם הזמן שלך… שהזמן לא יעבור אצלך 'סתם'…
בבטלה…

 

ר' יעקב מאיר שכטר רגיל לספר על אביו, ר' דוד שכטר ז"ל,
שכשהיה לו, למשל, איזה פגישה עם אדם מסוים, ור' דוד היה מגיע לביתו של אותו אדם
קצת לפני הזמן, והיה צריך להמתין לאדם שקבע אתו לפגישה… מיד היה ר' דוד מתבונן
בסלון ביתו של פלוני… או במטבח של פלוני… אם חסר שם משהו? אם צריך לתקן שם
משהו? אם צריך לסדר שם משהו?… והיה מתחיל תיכף ומיד בעבודה… הוא היה מסדר
את הכלים במטבח… ואת הספרים בסלון…
וכאשר היה הבעל הבית נכנס ורואה את זה,
היה מיד קופץ ושואל: ר' דוד מה אתה עושה שם?… ור' דוד היה עונה: מה זאת אומרת
מה אני עושה? אני הרי ממתין לך, ובינתיים, הרי חבל על הזמן… אני רואה שפה צריך
איזה תיקון… וכאן צריך איזה סדר… אז למה שלא אעשה את זה?!… למה שלא אמלא את
הזמן עם דברים חיוביים ומעשיים…

 

ר' יעקב מאיר רגיל לומר: זה נקרא נשמה מעולם התיקון…
נשמה שמקיימת אהוב את המלאכה…

 

*
*  *

 

"ושנא את הרבנות"…

 

יש מפרשי המשנה שמסבירים: עשה כל מאמץ שפרנסתך יהיה דרך
מלאכה ואהוב את המלאכה… ואל תעשה את התורה שזה יהיה מקור לפרנסתך… כי לפי
חלק ממפרשי המשנה, כהרמב"ם ועוד, זה בכלל לא דבר פשוט מה שהאדם מפרנס עצמו,
לכתחילה, דרך לימוד התורה…

 

בפסחים הגמרא מביאה מה שאמר רב לרב כהנא:

 

"פשוט נבילתא בשוקא ואל תצטרך לבריות"…

 

כדאי שתבזה עצמך אפילו דרך מלאכה בזויה ולא לעשות את
התורה ואת 'כתר הקודש של התורה לתמיכה לקערת העדשים שלך'…
(כלשונו של בעל ה'תפארת ישראל')

 

תשנא את המציאות שפרנסתך יהיה דרך רבנות…

 

יש מפרשים שמסבירים, שעיקר כוונת 'ושנא את הרבנות'
הוא להיות זהיר מאוד לא לנצל את הרבנות לשררה… כי הרי הרבנות מקברת את בעליה…
(כמובא ביומא) צא ולמד מיוסף הצדיק שהורידו לו משנותיו כי היה אצלו
פגם, כלשהו, של השתררות על אחיו…
ובהוריות (י') אמר ר' גמליאל: 'שררה אני נותן לכם?
עבדות אני נותן לכם!…
ובסוטה
(ד') מובא: 'כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה'…
והרבנות הרי מביאה ניסיונות קשים של גאווה… ולכן 'שנא את הרבנות'…

 

*
*  *

 

הקומארנער יש לו ספר שלם על מסכת אבות, שבדרך כלל זה בנוי על פי תורת הקבלה, הוא
מביא שם בפירוש המשנה הזאת, שיש לפעמים שאדם רוצה לקבל על עצמו עול הרבנות ולהיות
רב לתלמידים וכוונתו באמת לשמים בכדי לזכות על ידי זה לאורות רוחניים, מוחין,
ומדרגות… כי על ידי שיקבל החזר אור
(= פידבק) דרך תלמידיו, אז יעלה כל פעם מדרגה יותר גדולה… כי כשיהיה לו הרבה
תלמידים על ידי זה הוא יגיע לדרגות גדולות… ויכול להיות שאכן כך, כי 'מתלמידי
יותר מכולם'… ועל ידי התלמידים הוא זוכה באמת להשגות חדשות בכל עת… אבל יש בזה
גם מצב מסוכן מאוד של מחלוקת…

ולכן אומרת המשנה: אהוב את – הקב"ה על ידי – המלאכה והמשא ומתן שלך… כי על
ידי המלאכה תוכל להגיע למדרגות עוד יותר גדולות מלהיות רב לתלמידים…

 

ומביא שם מעשה מדודו הצדיק מזידיטשוב, שאחד
מתלמידיו סיפר לרבו, שבכל יום אחרי יום מלאכה ועבודה, כשהוא חוזר לבית הכנסת לתפלת
מנחה הוא מרגיש אור גדול ונערב… והוא מפחד שאולי כל זה לא מצד הקדושה… כי הוא
הרי לא למד כל היום אלא התעסק במלאכה ומשא ומתן…

 

ואמר לו הזידיטשובר: לא! תלמידי יקירי, דע לך, שכל
האור הזה שהינך מרגיש בתפילתך זה בכוח הניצוצות דקדושה שהצלחת לברר בעת עסקך במשא
ומתן באמונה… כי ביררת ניצוצות קדושים על ידי המלאכה, ועל ידי זה הינך אוהב את
הקב"ה דרך המלאכה והמשא ומתן שלך…

 

ועל זה אומרת המשנה: אהוב את המלאכה ? תשתדל
להגיע לאהבת השם יתברך על ידי ההתלבשות של הניצוצות שיתלבשו בך על ידי המלאכה
והמשא ומתן… 'ושנא את הרבנות' – אל תרצה להתקרב להשי"ת רק דרך
הרבנות, כי על ידי הרבנות אתה גם יכול ליפול ל'שנא'… שנאה ומחלוקת, חלילה, אבל
על ידי המלאכה תוכל להגיע לדרגת 'אהוב' את הקב"ה…

 

*
*  *

 

הכלל היוצא מכל זה שלהיות רב זה דבר מסוכן מאוד… וידוע
המעשה שסיפר ה'חפץ חיים' לחתנו ר' אהרן הכהן, כאשר לא התאפשר לו
להיות רב בעיירה מסוימת, וזה גרם לו הרבה עגמת נפש, וחותנו ה'חפץ חיים' חיזק אותו
שזה מן השמים שהצילוהו מלהיות רב…

 

וסיפר לו ה'חפץ חיים', שבצעירותו היה הוא עצמו רב
בעיירה, והקצב הכשיל שם פעם את העיר בנבילות וטריפות… וה'חפץ חיים' פיטר אותו
מיד מעבודתו… וכאשר משפחתו באו להתחנן על נפשם שכבר חזר בתשובה שלימה… וה'חפץ
חיים' אכן השתכנע בכנות התשובה של הקצב, הוא החזיר אותו לעבודתו… אבל, גם קנס
אותו בקנס כספי גדול, לצורך התשובה…

 

לאחר זמן נפטר הקצב, וה'חפץ חיים' סיפר לחתנו, שבאו אליו
שלושה בעלי הדרת-פנים בחלום… וביקשוהו להיזכר במעשה של הקצב… ושאלו את ה'חפץ
חיים' אם הקנס שהטיל עליו היה מטעם תיקון על העוון… או רק הוכחה על התשובה…
וה'חפץ חיים' ענה שזה היה כהוכחה על התשובה כמובא בשולחן ערוך, ולא כתיקון על
הפגם… ומיד נעלמו שלושת בעלי ההדרת-פנים… ואז חזר שוב בחלום הקצב בעצמו…
ובכה והתחנן על נפשו לה'חפץ חיים' למה גרם לשלוח אותו לשאול תחתיות… כי היה
ויכוח בשמים אם הקנס היה תיקון או רק הוכחה לתשובה… ובאו לשאול את ה'חפץ חיים'
עצמו…

 

נענה ה'חפץ חיים' לחתנו: נו, רואה אתה כמה מסוכן
להיות רב… כי אני באותו עת קיבלתי על עצמי לפרוש מהרבנות… כי מה זה שווה להיות
רב ולשלוח על ידי זה איש ישראל לשאול תחתיות…

 

אפילו שמעיה ואבטליון, שהם הרי היו דיינים, אב בית דין, והם
אמרו:
ושנא את הרבנות…

 

אומרים עליו על ר' יעקב עמדין שהיה אומר כל יום
בברכת השחר: ברוך שלא עשני אב"ד…

 

*
*  *

 

מהיסודות בתורת החסידות, והובאו הדברים הרבה בספרי רבנו
הקדוש רבי נחמן מברסלב ובדברי תלמידו מוהרנ"ת מברסלב,
(גם בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד ותורה
ר"פ באריכות…)
שהאדם
צריך לדעת ולהאמין כמה גודל בירור הניצוצות הקדושים הוא גורם על ידי משא ומתן
באמונה…

 

ולכן, אתה בן אדם בעל-המלאכה, לך לעבודה שלך, לביזנס שלך,
מתוך שמחה… ולא מתוך עצבות ומרה שחורה…

 

בליקוטי מוהר"ן (תורה
יג')
ובליקוטי מוהר"ן (תורה כ"ג), מתברר באריכות, שזה נקרא תיקון משא ומתן באמונה…
שכאשר האדם אינו זוכה למשא ומתן באמונה, חלילה, אזי כל הביזנס שלו הוא בעצבות ומרה
שחורה… ועליו נאמר: 'בעצבון תאכלנה'…  כי
אז האדם הולך לביזנס עם כבידות ובקושי… כי אין לו את האמונה שהקב"ה זן
ומפרנס… וביתר עמקות, כי אינו מאמין שבשעת המשא ומתן יש בירור ניצוצות רוחניים
השייכים לנשמתו…

 

כי אינו יודע ומאמין שבשעת המשא ומתן, כמו כן בשעת הפגישות
שלו עם האנשים שהוא נפגש איתם לצורך הביזנס, והוא קונה ומוכר, בכל זה נעשים
בירורים רוחניים מאוד… וכאשר אין לו את האמונה הזאת, אזי כל עבודתו בכבדות
ובקושי… בעצבות ומרה שחורה…

 

כי בשעת המשא ומתן זה עניין של מלחמה עם הסטרא אחרא…
כי נעשים בזה עניינים רוחניים בנשמתו של האדם… כי בשעת היציאה זה נקרא 'כי תצא
למלחמה'… וכל זה נעשה כאשר מחבר את האמונה למשא ומתן שלו…

 

אבל כשהאדם יש לו אמונה שלימה שהקב"ה נמצא אתו בשעת
המשא ומתן, אז נתקיים בו 'שמח זבולון בצאתך'… אפי' בשעת ה'צאתך' זה עם שמחה…

 

כי זה עניין של מלחמה… 'כי תצא למלחמה על אויבך'…

 

כי כל אחד ואחד כאשר הוא יוצא מביתו, או כאשר הוא יוצא
מהבית הכנסת והבית המדרש לצורך פרנסתו, וכל אחד במקומו אשר הוא נמצא, אם זה
בארץ ישראל ? בירושלים, בבני ברק, או בחיפה ותל אביב… או בחו"ל, כל אחד
במקומו אשר הוא שם, אם זה בפלטבוש או בבורו פארק, בקוינס או במנהטן… ויש אשר
צריכים לנסוע ולנדוד עד פלורידה… או לוס אנג'לס… רומניה ובולגרייה… ויש אשר
צריכים גם להרחיק לצורך פרנסתם עד לסין וצ'יינא… או יפן והודו… צריך כל אחד
לדעת ולהאמין, שכל ה'צאתך' הזה, זה עניין של 'כי תצא למלחמה על אויבך'…
וכאשר
יאמין שבורא עולם אתו בכל אשר ילך, אזי יתקיים בו: 'שמח זבולון בצאתך'… כי יש לו
את הכוח של יששכר באוהלך, של משא ומתן באמונה…

 

ומגלה שם רבנו הקדוש שבכוח המשא ומתן באמונה אז נתקיים
בו הפסוק: 'שאו זמרה ותנו תוף כינור נעים עם נבל'… כי כ'ינור נ'עים ע'ם נ'בל
זה ר"ת כנע"ן… כי הרי כנען זה עניין של סוחר… כמו שאמרו חז"ל
על הפסוק: 'והכנעני אז בארץ'… כנען לשון סוחר, כלשון הפסוק: 'כנען בידו מאזני
מרמה'…

 

ולכאורה מה הקשר בין סוחר לבין כינור נעים עם נבל?!… האם
הסוחר מחזיק כינור בידיו?!… האם מחלל בחליל בשעת הביזנס שלו?!… האם יש לו
פידאלע בידיו…  ועוד א זיסע פידאלע?!… כינור
נעים?!… האם על הביזנס נאמר 'שאו זימרה ותנו תוף'?!…

 

כן, מגלה רבנו… 'שאו' זה משא, ו'תנו' זה מתן…
ה'משא-ומתן' זה בעיניו כזמרה ותוף… כי כשהוא יוצא לביזנס הוא הולך ושר ומזמר
ומתופף…
כי הוא מאמין שהקב"ה זן ומפרנס… ולכן הוא הולך לביזנס
ולעבודה מתוך שמחה ולא מתוך כבדות ועצבות רוח… כי הוא יודע ומאמין שיש גם
בירורים רוחניים השייכים לנשמתו בכל פעם כאשר הוא יוצא לביזנס למלאכה ולמשא
ומתן… והוא מקיים: 'אהוב את המלאכה'…

 

כי הוא אוהב לעשות ולייצר… הוא אוהב לעשות כל המוטל
עליו בעבודתו במשרד, באפיס, ובכל מקום ששם הוא עובד… הוא אוהב ללכת לכל מקום
שהוא צריך ללכת לשם…

 

וזה סוד ההצלחה לכל העניינים של החיים… כמובא בספר המידות של רבנו רבי נחמן שהשמחה
התמידית סגולה להצלחה…
ולומדים זאת מיוסף הצדיק שנאמר עליו: 'ויהי ד' את
יוסף ויהי איש מצליח' – כי יוסף היה שמח תמיד כמובא במדרש, ולכן בכוח זה היה איש
מצליח תמיד…

 

כי זה מיסודות ההצלחה של כל אדם, שבכל סוג עבודה שיש לאדם, אם זה רוחני או
גשמי,
לא משנה אם הוא מלמד או מג"ש, או סופר סת"ם… או שהוא עובד
בנדל"ן, בריליסטייט… או בבורסת היהלומים או במניות… או שהוא עובד לבעל
הבית או לעצמו… החכמה הגדולה בכל אלו: תעשה בשלמות ובטוב לב וברוחב לב את כל
מה שמוטל עליך…

 

גם כאשר הינך רואה שאין לך מספיק פרנסה כעת מהפרנסה שאתה
עושה כרגע, ואתה מעוניין להחליף את עבודתך במשהו אחר, אין בעיה, מותר לך להחליף את
העבודה, אבל כל זמן שלא החלפת, כל עוד אתה עובד במה שאתה עובד, תעשה בשלמות כל
מה שמוטל עליך לעשות… תנצל כל דקה למלא את הזמן בשעת העבודה ומתוך שמחה ומתוך
רוחב לב…

 

תשתדל להשרות אווירה של שמחה מסביבך… כמו יוסף
הצדיק סביב שר בית הסוהר וסביב הבעל הבית שלו…
אל תשרה, חלילה, אווירה של עצבות רוח וכעס ומרירות סביבך… ואז תראה איך
שכל מי שמסתובב סביבך גם הוא ייהנה ממך… וירצה גם לקדם אותך למקום יותר טוב
בעבודה…
אתה תצליח בזה שתהיה במצב של 'אהוב את המלאכה' … וזה סוד
ההצלחה…

 

תעשה מיד את מה שמוטל עליך… אל תדחה לזמן
אחר
את המוטל עליך… בזה תראה שתצליח מאוד… כי כולם רואים שאתה בדרגה של
'אהוב את המלאכה'..

 

אבל כאשר, חלילה, האדם מתרשל בעבודתו והוא בקושי זז
במקום עבודתו… והוא אינו עושה מיד, בזריזות, בזמן, את כל המוטל עליו… והכול
אצלו בעצבות ובכבדות ובטענות ובטרוניא, הרי זה משפיע מיד על כל הסובבים אותו
לרעה… ואז הוא אכן לא מצליח, ורואים מיד את התוצאות בשטח,
ואז אף אחד כבר לא
רוצה אותו… וזה גורם לו עוד יותר ליפול לדאגות ועצבות רוח…

 

לכן אומר שמעיה: אהוב את המלאכה…

 

תשתדל כל פעם להיות במצב של 'שאו זימרה ותנו תוף'.. כל
ה'שאו' ו'תנו' שלך שיהיה מתוך 'זימרה ותוף'… כל ה'כנע"ן' שלך, כל המסחר
שלך, שיהיה מתוך מצב של כ'ינור נ'עים ע'ם נ'בל…

 

כמו עם זיסע פידאלע תצא לעבודה… והכול בכוח האמונה
במשא ומתן…

 

איך תגיע להכרה הזאת? תלמד טוב מה שרבנו מגלה (בתורה נד') בליקוטי
מוהר"ן, ותבין שכל הביזנס שלך זה גם בגלל בירור הניצוצות הרוחניים
השייכים לנשמתך… שהם נמצאים בכל מיני מקומות רחוקים…
וכל הכסף וכל חלקי
הקנייה והמכירה הם בעצם חלקי הנפש שלך…

 

וכאשר אתה עושה הכול על פי כל כללי ההלכה… ואתה
נזהר היטב, למשל, בכל הלכות יחוד השייך הרבה בעבודה עם נשים… ואתה משתדל טוב
להיות שומר עיניים גם כאשר הינך חייב וצריך לדבר עם נשים בשעת המשא-ומתן… ואתה
נזהר לדבר את מה שאתה צריך לדבר אבל אינך מתפתה לשוחח ולדבר מה שלא צריך לצורך
הביזנס… אתה שומר 'דיסטאנץ' מנשים זרות בשעת עבודתך… בכל זה הינך גורם ללקט
חלקי נפש רוח ונשמה שלך, שהם נקראים בשפת הקבלה: 'בירור הניצוצות'… ואז מיד אחרי
העבודה תראה איך שהינך בוער כאש להשם יתברך לתורה ולתפלה ולמצוות ומעשים טובים…

ולמה? כי הצלחת לברר בירורים רוחניים בשעת המשא-ומתן שלך… על אף שאולי עוד לא
הרווחת את הפרנסה שלך על ידי הביזנס הזאת, אבל בכל זאת הלכת למשא-ומתן מתוך שמחה
וחדווה… וקיימת 'אהוב את המלאכה'… והצלחת לקיים: 'שמח זבולון בצאתך' ואז ניצחת
במלחמה של 'כי תצא למלחמה על אויבך'…

 

כי ברגע שיש לך אמונה בשעת המשא-ומתן הרי זה גורם לך שאתה
גם קובע לעצמך קביעת עיתים לתורה, ואינך חושש שתפסיד בגלל זה בעבודתך, כי אדרבה, הרי
אתה מאמין שהקב"ה זן ומפרנס… וכמו כן הינך קובע לעצמך להתפלל שחרית מנחה
מעריב בציבור, ואינך חושש שתפסיד על ידי זה בפרנסה, כי הרי אתה מאמין שהקב"ה
זן ומפרנס… כמו כן הינך משתדל לא לרמות ולגנוב חלילה, בשעת המשא-ומתן, כי הרי
הינך מאמין שהקב"ה זן ומפרנס…

 

וכשאדם הולך עם הכללים הללו בשעת הביזנס בזה הוא
מצליח לברר ניצוצות מעמקי הקליפות…

 

ולכן, גם במצב שעדיין לא הצליח להרוויח כסף מעבודתו, אבל
הוא לא יהיה שבור ומרוסק… כי הוא הצליח בכל זאת לברר ניצוצות רוחניים השייכים
לנשמתו…

 

כי בכל מקום בואו הוא משתדל שיהיה לו שמירת עיניים…

 

ובכל מקום שהוא שם מסתובב הוא משתדל לברך תחילה וסוף על
כל דבר מאכל ומשקה בקול ובכוונה…

 

ועם כל אדם שהוא נפגש לצורך פרנסתו הוא משתדל גם לדבר
עמו באיזה שהוא דרך על ענייני אמונה ושמחה ובטחון… לחזק כל נפש… לשמח כל
נפש…

 

כי זה נקרא להכניס את הקב"ה בתוך הביזנס… כי
גם כאשר זה לא שייך לביזנס, הוא בכל זאת משתדל לחפש כל דרך איך בכל זאת יצליח לדבר
עם כל האנשים אשר מסתובבים סביבו גם על עניינים רוחניים…

 

ואז, כאשר הוא בעבודתו בשמחה, זה מכניס גם שמחה לאשתו…
ולכל שאר בני ביתו… כי הוא מקיים את דברי 'שמעי"ה ואבטליו"ן'…
הוא שומ"ע אמרי י"ה בעבודתו… והוא נזהר לא להיות בטל"ן…
רק
אדרבה, הוא משתדל להיות במצב של 'אהוב את המלאכה'… באופן של כ'ינור
נ'עים ע'ם נ'בל,
והוא מקיים: 'שאו זימרה ותנו תוף'… ואז מעבר לפרנסה
הגשמית הוא זוכה גם לפרנסת הנפש… ולשמחה… ולשלום בית… ולהצלחה בכל
העניינים…

 

 

א פריילאכן און
א ליכטיגן שבת

 

מוטה

 

 

 

כתיבת תגובה