ליל ה' יא' אדר לקראת שבת פרשת תצוה

שב"ת זכו"ר – מרדכ"י אסת"ר – ה'תשע"ג

לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום
יצחק שמעון פראנק ז"ל

 

פנינים מתוך
'באר בשדה'

לקראת שבת פרשת
תצווה

שבת פרשת זכור

 

השבת הקרובה,
שבת שבו קוראים מעבר לפרשת תצווה גם את פרשת זכירת מחיית עמלק, היא השבת שאפשר
להגדירה:

 

כשבת אויפרוף… (= שבת חתן…) של מרדכי
ואסתר…

 

מבואר בכתבי
האריז"ל שאכן שב"ת זכו"ר יוצא כאותו מספר השווה של מרדכ"י
ואסת"ר… החתן והכלה של השבוע…

 

השבת הקרובה
היא, אם כן, ההכנה הראויה לאותו שבוע נעלה ונשגב, שבו כל אחינו ואחיותינו בני
ובנות ישראל יקיימו מתוך ששון ושמחה (ט' כח):

 

"והימים האלו נזכרים ונעשים בכל דור
ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר – וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך
היהודים"…

 

*  *  *

 

גלגלה וסיבבה
ההשגחה הפרטית, שבדרך כלל, ברוב השנים, פרשת תצווה היא הפרשה שנלמדת ונקראת
בשבת שלפני ימי הפורים… הלא דבר הוא? מה יש בפסוקי פרשת תצווה ללמדנו בינה, לכל
מה שקשור לענייני ימי הפורים הבאים לקראתנו לשלום?…

 

ידידי, קרן אור
לקשר את ענייני פרשת השבוע לענייני הפורים אפשר לקבל כאשר תתבונן היטב בדבריו
הנפלאים שגילה רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב (בספרו ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה
נ"ו – שעל אף שמאמר זה נאמרה בחג השבועות, עם כל זה כל דברי המאמר שם בלולים
ומעורבים יחד עם אורות הפורים של מרדכי ואסתר והכנעת קליפת המן עמלק עיי"ש
היטב באריכות). תמצית הדברים
משם הנוגע לענייננו:

 

קליפת המן-עמלק היא אותו כוח הטומאה
שמשתוללת עד עצם היום הזה, בלב כל אחד ואחת מאתנו, קליפה זו מבעירה בנו את המדורה
של תאוות ממון ועשירות… לעשות מהכסף 'תכלית' ו'מטרה'… ולא רק להשתמש בו
כ'אמצעי'… כי המן-עמלק מעבירים את האדם על דעתו עד כדי סגידה לכסף כאל עבודה
זרה…

 

קליפת המן-עמלק מנסה בכל כוחו לאסוף הון
ועשירות בכדי לפתות בהם את כל אחד מאתנו להישאר תחת חסותו… כי הוא מראה לנו, בכל
מיני טכניקות וטריקים, עד כמה הכסף נזיל רק אצלו…

 

המן-עמלק הוא מומחה גדול להשתיל בלבולי
ראש, וללחוש באוזני כל אחד ואחת מאתנו: חבובי! כדאי לך להישאר איתי… אצלי יהיה
לך הרבה כסף…

 

המן-עמלק מנסה בכל כוחו לשכנע כל אדם
לאמור: אם תנסה להיות קצת יותר אדוק עם הרוחניות שלך, אם תהיה קצת יותר מידי קשור
למרדכי שלך אתה תאבד את כל הכסף… ואת כל העשירות…

 

לכן, מתחנן אותו המן אכזרי, בתחנונים של 'רחמים
רשעים אכזרי': בני! אל תלך בדרך אתו… תישאר איתי ואתה תרוויח בגדול…

 

"בהראותו את כל עושרו ואת יקר תפארת
גדולתו – ויספר להם המן את רוב עושרו וכל כבודו"…"

 

ואכן, הוא גם מצליח ברוב המקרים
להטעות… ורבים מתפתים אחריו… כי התבערה של הצורך לכסף מעבירה אותנו על
דעתנו… ואנחנו נהיים עבדים רצוצים "וכורעים ומשתחווים להמן" – ולכל מה
שהוא מייצג…

 

אבל כאשר מחזיקים מעמד בתוקף כל
הניסיונות, ומשתדלים בכל עוז להיות מחובר למרדכי הצדיק ולקיים את כל דבריו…

 

"ומרדכי לא יכרע ולא
ישתחווה"…

 

בדיוק כפי שאסתר המלכה עשתה:

 

"כאשר הייתה באמנה אתו"…

 

כי היא לא נתנה לעצמה להתבלבל בשום אופן
מכל אותו העשירות מופלגת שראתה אצל המן-עמלק ואחשורוש…

 

ובכוח כל זה זכתה אסתר להפוך את הקערה על
פיה… כי הרי בסופו של דבר, אחרי ניסיונות קשים, שגם נמשכו יותר מחמש שנים מאז
שנפלה בבית אחשורוש… היא הצליחה להפוך את הקערה על פיה, וכל אותו העשירות הגדולה
שמקורו היה מאוצרותיו של נבוכדנצר מלך בבל… הכול חזר להיות שייך למרדכי ואסתר…

 

"ותשם אסתר את מרדכי על בית
המן"… "ומרדכי יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור"

 

כי כל אותם אוצרות העשירות שהיה בבית
אחשורוש, שמקורם היה, כאמור, ממה שירש את נבוכדנצר, ובו היה בין היתר גם 1880
אוצרות מכל סוגי הכלים של הבית המקדש… וכל בגדי הכהן הגדול שהיו "לכבוד
ולתפארת" – כמסופר באריכות בפרשת השבוע – כל זה עבר שוב לידיו של מרדכי
היהודי, אשר לימים שימש שוב לבניית בית המקדש ועבודת בית אלוקינו שם.

 

תמצית הדברים:

 

הכסף יש בו שני
כוחות…

 

בכוחו להגביה את
האדם לשמים! כי בכוחו אפשר להשתמש כאמצעי לבנות בית המקדש ולגלות מלכותו יתברך בעולם…

 

אבל בכוחו גם
להפיל את האדם עמוק באדמה (= גוט אין דרערד…)

 

וכפי שמובא על
כך רמז יפה שממו"ן בגימטריא סול"ם… כי הממון והכסף הוא:

 

"כסולם מוצב ארצה שראשו מגיעה
השמיימה"

 

אתה יכול עם
הכסף גיין גוט אין דרערד (= ליפול טוב בתוך האדמה…) "מוצב ארצה"…

 

ואתה יכול גם עם
הכסף "להגיע השמיימה"… הכול תלוי אם הכסף שלך הוא כסף עם
ההשקפה של מרדכי היהודי… או כסף עם ההשקפה של המן עמלק…

 

מתוך כל זה, בוא
נבוא להתבונן בהסתכלות כללית על כל ענייני פרשת השבוע…

 

הפרשה הזאת
מספרת לנו באריכות גדולה, שתכלית בניית המשכן ובית המקדש ועם הכוהנים המשרתים שם,
היא בכדי לגרום להרגשת התפעלות של הכבוד והפאר הזה:

 

ועשו בגדי קודש לכבוד ולתפארת (כח' ב')

 

לכאורה מתעורר
מיד תמיהה גדולה:

 

מה התכלית של כל
היופי וההוד והדר של המשכן ובית המקדש על כל פרטיו ופרטי פרטיו?

 

מה מוסיף לנו, בכל
הקשור לכלל עבודת ד' בבית ד' אלוקינו, כל העניין הגדול של היופי, העיצוב, החן,
העשירות, הכסף והזהב… במיוחד הבגדים של הכוהנים ובגדי הכהן הגדול על כל
פרטיהם – מה זה ועל מה זה?!…

 

ואם יהיה מותר
לחדד את השאלה והתמיהה, בנוסח קצת יותר בוטה, הרי ננסח את זה באופן זה: וכי כמו
מקדשי הפאר הפזורים במרחבי הודו וסין אנחנו צריכים להיות?!…

 

והפסוק מכריז
בקול גדול:

 

'לכבוד ולתפארת'…

 

למה צריך את
הכבוד הזה? מה משמש לנו התפארת הזאת?

 

וכי לא יותר
נכון לכלל כל עניין עבודת ד' להיות בהצנע לכת, בפשטות… אולי אפי' בעניות ודחקות…

 

וכמו שאכן מצאנו
ראינו שהרבה מגדולי ישראל כך נהגו, וכך נוהגים, בחיי היום יום, לחיות בחיי
הסתפקות, בבתים פשוטים וצנועים, ולפעמים גם בעניות ודחקות גדול… ולכאורה גם משנה
מפורשת לצידם (אבות ו'):

 

'כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל,
ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה – אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך,
אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא'…

 

והנה, בקריאת
סדרי פרשיות השבוע של חודש השמחה, חודש אדר, בכל הפרשיות הללו – תרומה תצווה, וחלק
של כי-תשא, ואחר כך שוב בויקהל פיקודי – מצאנו ראינו שיש דווקא עניין גדול להשתמש
בכל דבר שמביא פאר וכבוד?!…

 

והנה, בפשטות
עולה מיד ההבדל, שיש להבדיל בין המשכן ובית המקדש, כמו כן בתי הכנסיות ובתי
המדרשות, המקדש מעט שבגלות, ששם צריך לכאורה להשקיע את כל הכבוד והפאר היופי
וההידור, מה שאין כן בחיים הפרטיים, שם יש דווקא עניין של חיי צער והסתפקות במועט.

 

אבל גם זה אינו
כלל ברזל, כי מצד שני ראה ראינו גם אצל הרבה מגדולי ישראל שגם בחיי היום יום
הפרטיים שלהם היו חיים בהנהגה של כבוד ופאר… ולפעמים גם בעשירות גדולה, בבתים
מורווחים, יפים ונאים במיוחד, תורה מפוארה בכלי מפואר… והרי כבר אמרו חכמים:
'המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר' – ומשמע, שזה אכן עדיף, כי הרי זה
ה'סופה' והתכלית והמטרה?…

 

ומכאן צריך
בירור היכן הגבול, ומה היא הדרך?

 

ומה נפלא אם כן
הדברים, אשר דווקא בשבוע זה, כאשר מגיעים השבוע לחגוג את ימי הפורים הבאים לקראתנו
לשלום, קוראים בהם את כל אותם הפרשיות של כסף וזהב ונחושת בכדי להרבות פאר וכבוד,
אבל רק למטרה נעלה ורוחנית, להרבות כבוד שם ד' בעולם… כי הרי כל זה מהותם של ימי
הפורים… כי ימי הפורים כאילו צועקים ושואגים ומהדהדים:

 

אל תתפתה לאותו קליפת המן-עמלק שמנסה
לפתות אותך עם הברק החיצוני של צבירת הון לשם 'מטרה'… ולא לשם 'אמצעי'… אל
תתפתה אחריו! הפוך נא להיות תלמיד חביב של מרדכי היהודי ואסתר המלכה שכל תכלית
מטרת צבירת ההון היא שזה ישמש לך כאמצעי לפאר את שם ד' בעולם…

 

כי תמצית כוונת
התורה לבנות משכן ומקדש ביופי והידור רב כזה, עם עשירות מופלגת כל כך, ועם בגדי
הקודש בפאר וכבוד – היא בכדי לעורר את ההרגשים העמוקים והעדינים והדקים… בכדי
שכל העבודה שם, בהיכל ד', לא יהיה עליהם כמצוות אנשים מלומדה… אלא אדרבה תחת
רושם עז של התפעלות והרגש רב…

 

כי היופי והפאר
והעשירות משמשים תפקיד מרכזי לעורר באדם את הרגש והרושם העז הזה… ומטעם זה מצאנו
שהיו מוציאים גם את כלי המקדש הפנימיים בכדי להראות אותם לבני ישראל, בשעת עלייה
לרגל, הכול בכדי לעורר בהם את הרגש הזה להראות חיבתם לפני אבינו שבשמים…

 

וידועים המה דברי
ר' שמשון רפאל הירש, בטעם העניין שכהן בעל מום אינו כשר לעבודה, וגם בהמה
בעלת מום איננה כשרה להקרבה, הכול בכדי לא לעורר, חלילה, מחשבה שרק כל הצובראכינע
והצוקלאפטע, (= שבורים ורצוצים..) בעלי מומים, חולים, משוגעים, הם הם המגיעים
למשכן ולעבודת בית המקדש… חלילה מלחשוב כזאת, כי המשכן והמקדש היה בנוי ברוב
פאר, יופי, והידור רב, בשפע רב ועושר גדול, הכול בכדי לחזק את ההרגשה שקרבת אלוקים
בעבודת בית המקדש זה זה העשירות הגדולה, ושכל העבודה הזאת שייכת רק לבריאים
ושלמים, ודייקא מתוך עושר וכבוד…

 

ולכן, בודאי
שהלכתחילה שבלכתחילה היא להיות במצב של שפע עושר וכבוד פאר ויופי על מנת לעורר כל
הרגשי הלב הפנימיים על מנת לפאר ולכבד בכך את כבוד שם ד' ותורתו מתוך מציאות של
עשירות כבוד וגדולה.

 

הלכתחילה
שבלכתחילה היא לזכות להגיע למעמד ומצב של תיקון כל החטאים… שהם הם המעכבים את
השפע מלבוא ולירד על כל יחיד ויחיד… ולכן מצאנו, כאמור, שגם הבטיחנו חז"ל (אבות ד'):

 

"שכל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה
מתוך עושר"…

 

כי הלכתחילה
שבלכתחילה היא להיות חזק ואיתן בדעתו והשקפתו, עד כדי מצב, שגם כאשר יושפע עליו
שפע רב, עושר וכבוד, לא יטה לבו חלילה לרגע לחשוב ש'כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל
הזה'… ולא ייפול, חלילה, למצב של 'וישמן ישורון ויבעט' 'שמנת עבית כסית' – כי
ניסיון העשירות גדול למאוד… כי עם העשירות אפשר גם לעשות עגל הזהב…

 

ואשר על כן,
דייקא בין 4 הפרשיות של תרומה תצווה ויקהל פיקודי, יש את פרשת כי-תשא.
כי בכל הפרשיות הללו מתגלה לנגד עינינו איך:

 

שמצד אחד צריך
דייקא את כל שפע העשירות, כסף וזהב, בכדי לבנות משכן ומקדש, בתי כנסיות ובתי
מדרשות, כמו כן גם בכדי לבנות את המשכן והמקדש הפרטי של כל יחיד ויחיד… 'בלבבי
משכן אבנה להדר כבודו', ו'איש ואשה שזכו שכינה ביניהם', כי 'ושכנתי בתוכם' נאמר –
בתוך כל אחד ואחד… והכול בכדי לעורר את עומק הרגשי הלב הפנימיים, המתעוררים
ומשתהים, בדרך כלל, מול יופי והדר פאר וכבוד, על מנת לגדל ולכבד כבוד שם ד' ותורתו
בעולם דייקא מתוך עושר וכבוד…

 

ומצד שני, מספרת
לנו התורה באריכות גדולה, בפרשת כי תשא, את כל ההשתלשלות של חטא העגל, על ידי
ריבוי הכסף והזהב – הכול בכדי להודיענו כמה זהירות יתירה צריך, לא ליפול חלילה
לחטא עגל הזהב…

 

פרשיות 'תרומה'
'תצוה' 'ויקהל' 'פיקודי' – מספרים לנו את התכלית של הנוי וההידור העושר והכבוד,
שכל אלה נועדו על מנת לעורר עמקי ההרגשים שבלב, לעבוד אותו יתברך מתוך התעוררות כל
ההרגשים הפנימיים, המתחדדים ומתפעמים, בדרך כלל, מול היופי וההדר שבמשכן ד'…

 

ולכן פרשיות
הללו מספרים לנו איך להיכלל תוך תלמידיו של מרדכי ואסתר בכל הקשור להשקפה הנכונה
לכסף ולעשירות…

 

פרשת 'כי
תשא' שבאמצע – מזהיר אותנו באזהרה נחוצה:

 

אל תנצל את היופי וההוד וההדר לבנות לך עגל מסכה, חלילה,
ידוע תדע, שניסיון העשירות גדולה ונוראה ועצומה כל כך, שעם ה'די זהב' אתה יכול
ליפול, חלילה, לחטא העגל…

 

אל תיפול, חלילה, לקליפת המן-עמלק! אל תהיה מתלמידיהם בכל
הקשור להשקפה לכסף ולעשירות..

 

*  *  *

 

ואפשר, שלכן
מצאנו ראינו, לפעמים, מגדולי ישראל שבחרו, גם מרצונם, לעת עתה, לחיות בחייהם
הפרטיים, חיי עניות ודחקות, וכל זה מרוב הסכנה שיש בשפע העשירות, שאפשר, חלילה, על
ידם ליפול לדאגות וטרדות שונות ומשונות, אשר בדרך כלל מוציאים הם את האדם מדבקותו
בד' ותורתו… וחלילה, אפשר גם ליפול באין סומך, לנתק מוחלט מההרגשה שרק 'הוא
הנותן לך כוח לעשות חיל'… ובזה כבר מתדרדרים לחטא העצום של חטא העגל
רח"ל…

 

ולכן, בחרו אלו
גדולי עולם, לחיות, לעת עתה, בחיי עניות ודחקות, גם בכדי ללמד תועים בינה, ולהזהיר
גדולים על הקטנים, עד כמה ניסיון העשירות יכולה להיות גדולה ועצומה… ומהם ילמדו
כל מי שכן חי בעשירות וברווח, לכל הפחות להיות נזהר ונשמר לא ליפול, חלילה, לחטא
העצום של עגל הזהב…

 

ואשר על כן, גם
על עניין זה, של העבודת ד' מתוך העניות והעשירות, נאמר (עירובין יג'): 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', ודרכי ד'
נעלמים ונסתרים בהנהגתו עם כל בריה ובריה. כי מי שהתמזל מזלו, ונגזר עליו שיש
באפשרותו לחיות חיי פאר וכבוד, בעשירות וברווח, הרי אין בכך שום פסול וחסרון שחייו
בנויים על בסיס של פרנסה וכלכלה בריווח ובכבוד ועשירות מופלגת… כל עוד עומד הוא
בניסיון העשירות… לנצל את כל הפאר והיופי והכבוד והעשירות גם בכדי להגדיל
ולגדל שם ד' ותורתו בעולם.

 

ואדרבה, הרי זה
תכלית הכול, שכל שפע העשירות, הנוי, היופי וההדר, ישמשו ככלי עזר לעורר את ההרגשים
העדינים שבלב פנימה, המתפעמים, בדרך כלל, מול יופי והוד והדד העשירות, וכל זה על
מנת לפאר כבוד ד' שם ותורתו, בתכלית הנוי והיופי וההדר, שזה הרי כל תכלית עניין
המשכן והמקדש…

 

ומי אשר,
בינתיים, נגזר עליו עניות ואביונות, רח"ל, מכל סיבה שהיא, הרי שצריך גם הוא,
באותם הימים והזמנים והתקופות, לנצל את כל מציאותו להגדיל ולגדל את כבוד ד'
ותורתו, בדרכו שלו, לעמוד איתן בניסיון העניות והדחקות… 

 

שני הניסיונות
הם קשים ומרים… כי גם העשירות וגם העניות יכולים להעביר את האדם מדעתו ומדעת
קונו, רח"ל… ובשני המצבים גם יחד, צריך האדם להתבונן היטב היטב, ולכלכל
דרכיו בכל עת מצוא, איך להתקרב יותר לאבינו שבשמים, ואיך לגדל דייקא מתוך מצבו
ומציאותו את כבוד שם ד' ותורתו בעולם.

 

ויהי רצון מלפני
אבינו אב הרחמן, שבכוח אורות הפורים שעומדים עתה להיכנס, שנזכה כולנו להיות
מתלמידיהם של מרדכי ואסתר… ולהפוך במהרה את כל בית המן-עמלק-ואחשורוש לבית מרדכי
היהודי ואסתר המלכה…

 

א ליכטיגער שבת זכור

מוטה

 

לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום
יצחק שמעון פראנק ז"ל

 

חבר יקר!

 

בוא ואגלה לך, איך לשים לב, למה
שעובר, להרבה מאתנו, בתוך מחשבות לבנו, כאשר מגיעים זמני עת-רצון, כמו יום הפורים
אשר לפנינו… ואולי, כאשר נדע ונכיר את מעשה היצר שמולנו, נצליח גם להתגבר
עליו עוד יותר, על מנת לנצל את הימים כראוי וכיאות.

 

                                         *  *  *     

 

המחשבות שלנו מתרוצצות, ממחשבה
למחשבה, ומבלבול הדעת למשנהו, בערך כך:

 

וואו וואו… איזה זמני רצון יש
כעת… נו, מה עלי לעשות ברגעים קדושים אלו? מה כדאי לי לעשות דבר ראשון?

 

זה הרי לא פשוט, בכלל, הזמן
הקדוש והנעלה שאני נמצא בו כרגע… רבנו הרי גילה לנו שכל ההתחלות מתחילים מיום
קדוש זה – יום הפורים! נו, אני רק יכול לתאר לעצמי שכל מה שאצליח להתחיל ביום זה
יש לי סיכוי גדול שזה גם ימשיך ככה כל השנה כולה… כי הרי כל ההתחלות קשות זה גם
בגלל שהכול הולך אחר ההתחלה…

 

נו, באמת שחבל על הזמן… אני
רואה שאני רק מתבלבל עם עצמי במה כדאי למלאות את הרגעים, הדקות, והשעות של היום
הקדוש הזה – אבל למעשה הרגעים הולכים ונעלמים ומתבזבזים לי ככה בין האצבעות…
ואני בינתיים לא עושה בהם כלום, מעבר להתבלבלות שלי עם מחשבותיי מה כדאי לי יותר
לעשות כרגע?….

 

זהו זה, תפסיק כבר עם הבלבולים
שלך! תתחיל כבר להיות מעשי!… תתחיל כבר עם משהו, לא יודע עם מה, בעצם כבר גם לא
משנה לי עם מה – העיקר תתחיל כבר! תקשר את מחשבותיך ורגשותיך לאמרי פיך ותתחיל
לומר את המילים של תפלת ערבית בכוונה מילה אחרי מילה…

 

טוב בסדר! אני רואה שאתה כבר
מתחיל גם להתעצבן ולכעוס, וגם ליפול לעצבות ודיכאון קצת, במקום להיות שמח וטוב לב
ברגעים שמחים אלו… טוב, בוא באמת נתחיל 'מעריב'…

 

שיר המעלות… ד' צבאות עמנו…

 

לא – בעצם אולי כדאי לי יותר
להתחיל עם קצת התבודדות… אני הרי רק בתחילתו של היום הקדוש הזה… כדאי לי לעשות
קצת חשבון הנפש, יישוב הדעת עם שפיכת הלב והנפש לפני מי שאמר והיה העולם שאצליח
באמת לנצל את היום הזה בשלמותו כראוי וכיאות… יאלל'ה. תכלית!

 

אוי! רבוש"ע! – איזה
נס שקירבת אותי לרבנו הקדוש שנתן לי את העצה הזאת של ההתבודדות ושפיכת הלב והנפש
לפניך כדבר איש אל רעהו…

 

אוי טאטע! העלף מיר…
פורים קומט אריין איצטער… העלף מיר…

 

האמת היא, שעוד לא הספקתי עד
היום אפילו לומר פעם אחת כמו שצריך את התפלה הנפלאה של ר' נתן בליקוטי תפלות
(תפלה לז'), אני חושב שדווקא יהיה זה כדאי להתחיל עם זה… זה כבר יתחיל לחמם
אותי כמו שצריך, ומשם והלאה אמשיך עם ההתבודדות ואחר כך עם ה'מעריב' …

 

וואו, איזה 'מעריב' זה יהיה
בעזרת השם, 'מה שייך' זה הרי 'מעריב' של פורים… 'מעריב' של
כל  ההתחלות…

 

רבוש"ע! עושה ניסים ונפלאות
בכל דור ודור הרב את רבנו והדן את דיננו…

 

איזה תפלה נפלאה
ר'  נתן הצליח לעשות כאן… וואו… הוא לקח רק כמה שורות בליקוטי מוהר"ן (ח"ב תורה
עד) ועשה מזה תפלה של כמה דפים…

 

נו כבר, מה התחלת לי פתאום שוב
להתבלבל ולחשוב ולהרהר במקום לומר מילה אחרי מילה מתוך התפלה הנפלאה הזאת?!…

 

זהו זה, תתחיל כבר, חבל על
הזמן…

 

שים לב איך שבינתיים כבר נגנבו
עוד כמה דקות יקרות כאלו מבלי לעשות בהם כלום… מעבר לכך שרק התבלבלתי שוב עם
המחשבות שלי מה כדאי לי לעשות דבר ראשון…

 

אוף, למה אני כזה 'שלימזל'… מה
קורה לי עם ההמן-עמלק של ספיקותיי…

 

*  *  *

 

בחורצ'יק! אברכצ'יק! זקנצ'יק! שים
לב לכל מה שקורה לך כבר בדקות הראשונות של היום הנפלא הזה… דע לך, אתה עומד
בעמדת סכנה שכך ימשיך לך היום להתבלבל מתחילתו ועד סופו…

 

דע לך שהיצר הרע
הזה, ההמן-עמלק הזה, ימשיך ככה לנסות ולבלבל אותך במשך כל השעות היקרות של
היום הנפלא הזה, יום תחילת כל ההתחלות…

 

הוא יזרוק אותך ויטלטל אותך ממחשבות
של ה'התבודדות' ל'מעריב'… ומ'מעריב' ל'ליקוטי תפילות'…

 

ומשם, לאולי להתעסק
דווקא בקצת 'שיחת חברים'… ושוב לבלבולים של אולי בכל זאת 'התבודדות' עדיף…

 

ואז, יכנס בך מחשבה: לא, אולי
בכלל כדאי יותר ללכת כרגע לישון קצת… מה? לישון?! כן, לישון! ולמה? – בכדי לקבל
כוח ומוח, ואז, לקום שעה לפני חצות… ולהתכונן טוב לחצות הלילה של הלילה הקדוש
ליל פורים…

 

ושוב הוא יזרוק אותך חלילה, והוא
יטלטל אותך בספיקותיו ובלבוליו, עד שכמעט ותשתגע…

 

*  *  *

 

לכן, חבר וידיד! דע את אשר
לפניך! אם לא תתפוס את עצמך בידיים מיד, אתה פתאום תבחין שאתה כבר עומד כמעט באמצע
יום הפורים… ועדיין לא הצלחת לעשות משהו רציני ואמיתי ביום נפלא זה…

 

ולכן, החכם עיניו בראשו. להאמין
בתמימות ובפשיטות שכל מה שמוטל עלי זה אך ורק לקשר את המוח והלב בכל רגע נתון למה
שאני עושה ברגע זה!!! ולא לחשוב ולא להתבלבל כלל אפילו לא לרגע על כל סוג דבר אחר
שיש עדיין לעשות ביום הנפלא הזה…

 

אי לכך, צדיק'ל! שמע נא
בקולי אשר אני מיעצך:

 

מיד בתחילת כניסת היום הקדוש הזה
תקשר את המוח והלב לכל מילה ומילה של תפלת ה'ערבית' של יום תחילת כל ההתחלות…

 

ומיד לאחר תפלת ה'ערבית'
קשר את המוח והלב לשמיעת קריאת המגילה, כאשר מיד לאחר מכן קשר את המוח והלב לאכילת
סעודת של ליל הפורים מתוך שמחה שירה הלל והודאה… ואז מתוך שמחת הלב ברך בכוונה
וכראוי את ברכות המזון.

 

מיד לאחר מכן קשר את המוח והלב
לאמירת קריאת שמע שעל המיטה, ותעלה על יצועך מתוך רינה צהלה…

 

באותם רגעים שאתה מפקיד רוחך
לפני מי שאמר והיה העולם שפוך נפשך ולבך עד שתירדם ותצליח לקום לקראת חצות הלילה
ולבלות את הלילה הקדוש הזה באמירת חצות וההתבודדות ושפיכת הלב והנפש יחד עם ההכנה
לתפלת שחרית – ברכות, קרבנות, פסוקי דזמרה, שירת הים, ברכות יוצר אור, קריאת
שמע, תפלת שמונה עשרה, קריאת התורה, שמיעת המגילה של יום הפורים כאשר מיד לאחר מכן
קיים מצוות היום של משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים וסעודת פורים מתוך משתה
ושמחה…

 

*  *  *

 

מיד כאשר יש אפשרות לתפלת המנחה
– להיות זהיר בה. ולהמשיך בכל רגע ורגע להגביר את השמחה בתוקף השתייה…

 

אבל, שוב זכור תזכור:

 

העצה הייעוצה להיות
חכם ולא להתבלבל מרגע לרגע ומעבודה לעבודה… רק כל דבר עבודה שמגיע לידך לעשותה,
עשה אותה באותו רגע בשלמות, ומתוך לב שמח, ורק בכך תצליח להמשיך בתוך פנימיות
פנימיותך את האורות הנפלאים והישועות הנפלאות והנסים של פורים של
שנת ה'תשע"ג!

 

ויהי רצון שתצליח… ובגדול…

 

 

 

לעילוי
נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום
יצחק שמעון פראנק ז"ל

 

 

והנה, חבר וידיד הי"ו, בכדי לעזור לך למצוא את האורות
הגנוזים, המאירים בכל יום הפורים, אמרתי ללקט ולציין בפניך את כל אותם המקומות שבתוך
תיבות תפילת שחרית שהכוונה בהם

 

על ספירת יסוד אבא,

 

שהוא הוא ההארה הגדולה המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים בימי
הפורים

בסוד נשמת מרדכי המתלבש בתוך יסוד אימא בסוד נשמת אסתר.

 

אציין בפניך, ברשימה דלהלן, את המקומות בתיבות תפילת שחרית,
שבהם יש כוונה של ההתלבשות של אורות 'יסוד אבא' ו'יסוד אמא'.

 

הליקוט דלהלן היא על פי סדר תפלת שחרית.

מה'ברכות' דרך ה'קרבנות' ו'פסוקי דזמרה' ו'ברכות יוצר' ו'קריאת
שמע' ו'ברכות שמו"ע', וכל שאר ד' חלקי התפלה שלאחר שמו"ע:

(וכפי המבואר בספר 'תורת חכם' הרי שהכוונות של פרצוף
הימים שבכל יום, מחובר הדק היטב, בדרך נס ופלא, גם לפרצוף הזמנים, המאיר ביום
נפלא זה – יום הפורים – על אף שבוודאי שפרצוף הזמנים מאיר כארובות השמים
לעומת הטיפין של פרצוף הימים)

 

בכל פעם בתיבת: "ברוך", הכוונה הכללית:
שמתחברים יסוד אבא ביסוד אימא, יסוד אבא הוא בסוד ברו"ך, שבי"ל.
ויסוד אימא היא בסוד ברכ"ה, בסוד נתי"ב, ויסוד אבא מתלבש בתוך יסוד אימא.

 

"כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה" – "תורתך לשמה", לשם ה', להמשיך הארה
של אות ה' שהיא הארת מלכות לאה, מיסוד אבא שהוא בסוד תורת"ך.

 

מצוות תפילין
בכלליות – של רש"י בסוד יסוד אימא ושל ר"ת בסוד יסוד
אבא.

 

"זכרנו בזיכרון טוב לפניך" – "זכרון טוב" = יסוד אבא.

 

"ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם" – "שמי שמי קדם" = יסוד אבא.

 

"שמע ישראל ד' א' ד' אחד" (שבקרבנות) – באמצעות כל האותיות והתיבות הללו עד תיבת: אחד
מתעורר זיווג ז"א ונוק', בכדי לגרום על ידי זה סוד העלאת מיין נוקבין לאבא
ואימא, ובכוח זה אבא ואימא מתייחדים, ויורד אור שפע מאין סוף, דרך אריך, מפנימיות
אריך אנפין, עד יסוד אבא, ומשם ליסוד אימא. וכל זה הכנה גדולה בכדי שיתגלה
אחר כך בפועל בברכת אבות שבשמונה עשרה.

 

"יתגדל ויתקדש" – יתקד"ש, שי"ן דל"ת יו"ד,
ת"ק שד"י = יסוד אבא המגולה.

 

"יהא שלמא רבא מן שמיא" – שלמ"א רב"א מן שמיא = יסוד אבא
המתגלה לבדו.

 

"עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח
את ידיך ומשביע לכל חי רצון" – כי
יש 2 דמעות היוצאים משתי העיניים, שכל אחד מהדמעות גימטריא ק"ך, דמע"ה
עם הכולל. בסוד ק"ך צירופי אלוקים, שהם הם המונעים ומעכבים את הפרנסה.
והעיניים שלנו נשואות אליך בכדי להמתיק את הדמעות הללו, ולהאיר שוב את סוד
רח"ל, ל'כל ח'י ר'צון, שגימטריא פעמיים דמע"ה. וכל ההמתקה בסוד הרצון"ן
צנו"ר נוצ"ר, בסוד יו"ד יו"ד ה"י יו"ד
ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י אל"ף ה"י
יו"ד ה"י, שגימטריא רצו"ן, שהם בסוד אור יסוד אבא
המתלבש בתוך אור יסוד אימא. כי כשממתיקים את הדינים בכוח 2 יסודות הללו נמשך
רצון העליון ומגיע השפע לעולמות.

 

"נהלת בעזך אל נוה קדשך" – "נהלת בעזך" זה אור יסוד אבא
המתלבש בתוך "נווה קדשך" שהיא יסוד אימא.

 

"ברוך ד' המבורך לעולם ועד" – ברו"ך = יסוד אבא המתלבש בהמבור"ך,
יסוד ז"א, עד יסוד המלכות בסוד לעולם ועד.

 

"כולם בחכמה עשית" – יסוד אבא בסוד כולם בחכמה מתלבש בתוך יסוד
אימא בסוד עשית.

 

"שמע ישראל ד' א' ד' אחד" (שבבברכת יוצר) – באמצעות כל האותיות והתיבות הללו עד
תיבת: אחד, ובאמצעות ברכת אהבת עולם שהוא בסוד 'והוכן בחסד כסא',
בסוד התעוררות החיבוק וההתקשטות בקישוטין של ז"א ונוק', מתעורר
עתה זיווג ז"א ונוק', בכדי לגרום על ידי זה סוד העלאת מיין נוקבין לאבא
ואימא, ובכוח זה אבא ואימא מתייחדים, ויורד אור שפע מאין סוף, דרך אריך, מחיצוניות
עתיק, עד יסוד אבא, ומשם ליסוד אימא. וכל זה הכנה גדולה בכדי שיתגלה אחר כך
בפועל בברכת אבות שבשמונה עשרה.

 

"תהלות לאל עליון גואלם ברוך הוא ומבורך משה ובני
ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה" – כאן
צריך לקום לכבודו של יסוד אבא מלכא עילאה, ולהתכונן לתפלת שמונה עשרה, כי באמצעות
כל האותיות והתיבות הללו מתעורר כעת להיכנס יסוד אבא, בסוד מלכא עילאה
נפיק לגביה, ולכן קמים לכבודו. ומתעורר סוד הנשיקין בין ז"א לנוק'
בכדי לגרום את הייחוד העליון בברכת אבות שבתפלת שמו"ע. תהלו"ת הם
רחל ולאה שמתחברים עם א"ל עליו"ן בסוד יסוד אבא ויסוד
אימא, והוא הגואלם, כי יסוד אבא הוא המעלה אותם וגואלם מהחיצונים, (ג"ו
אל"ף למ"ד מ"ם – מרדכ"י, דורמיט"א), ברוך הוא
בסוד יסוד אבא, ומבורך בסוד יסוד דז"א, משה בסוד
יסוד אבא מעורר גם את כל בני ישראל לעורר שירה בשמחה רבה.

 

כוונת הכריעה בברוך אתה – מרמזים בזה ליסוד
העליון שיורד בריבוי הברכות מכל האצילות שיתברך מכל האצילות על ידי היסודות
העליונים של יסוד אבא ויסוד אימא הנקראים ברו"ך.

 

"והנורא" – ו' דוהנורא מרמז לתחילת הארתו של יסוד
אבא שמתחיל כבר מעתה להאיר.

 

"קונה הכל" – באותיות של כ"ל שבתיבת הכ"ל
מרומז ההארה של יסוד אבא.

 

"וזוכר חסדי אבות" – ההארה הגדולה של יסוד אבא ויסוד אימא הניתנים כעת
ליעקב ורחל לצורך הבאתם לזיווג עליון מרומז בתיבות ו'זוכ"ר, כי הו'
הוא יסוד דז"א, שמאיר בו כעת הוי"ה במילוי יודין, ע"ב,
ואהי"ה במילוי יודין, קס"א, גימטריה זוכ"ר, שהם ההארה הנפלאה
של יסוד אבא ויסוד אימא, והם מאירים לחסדי אבות של חג"ת
דז"א ונוק'.

 

"למען שמו באהבה" – כי אותו ההארה הגדולה של יסוד אבא ויסוד אימא
המאירים כעת, הם בסוד השמות הקדושים יו"ד, יו"ד ה"י, יו"ד
ה"י וי"ו, יו"ד ה"י וי"ו ה"י של יסוד אבא,
ואל"ף ה"י יו"ד ה"י של יסוד אימא, שבגימטריא שמ"ו
– וזהו הסוד של למען שמ"ו באהבה.

 

"למען שמו באהבה, מלך עוזר ומושיע ומגן, אתה גיבור
לעולם ד'" – בכאן נעשים
ניסים ונפלאות, ניסים של פורים, כאשר גם כשמתרחש התעוררות השינה של הז"א,
וגם אחרי החת"ך והנסיר"ה שעשו בו לצורך בנין פרצוף המלכות, והיסודות
של אבא ואימא, לכאורה, היו אמורים לחזור למקומם ולהאיר למלכות רק באמצעות
הז"א, הרי הנס הגדול של ימי הפורים, ברחמי המאציל בכל שנה ושנה, שנשארים היסודות
הללו עדיין בגילוי גדול למשך כל היום כולו, ואותו ההארה הנפלאה של גילוי יסוד
אבא מאיר לארץ ולדרים עליה באהבה גדולה וברחמים גדולים, ואנו בני ישראל משתדלים
להשאיר הארתו בכוח מצוות היום של קריאת המגילה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים
ואכילה ושתיה של משתה ושמחה של יום הפורים. (וכאן המקום לשפוך שיח לפני אבינו
אב הרחמן ולעורר רחמי שמים מרובים: שכמו מאז, כן גם עתה, יעורר עלינו את האורות
הגבוהים של 'אהבת עולם' ו'אהבה רבה', לחבקינו ולנשקינו ולהתייחד איתנו ולהזדווג
איתנו, שכל זה בסוד ה'חיבוק' של ברכת 'אהבת עולם', וה'נשיקין' של 'תהלות
לאל עליון גואלם', ו'הארת המוחין' של 'שמע ישראל', ויאיר עלינו את הארת
מלכותו אשר בכל משלה, ויעזור לנו ויושיע אותנו ויגן בעדינו
וימתיק את כל הפ"ר דינים של את"ה גיבור לעולם אדני, בכוח
ההמתקה של בוכ"ו בחילוף של אהי"ה הממתיקים את האגל"א
ואת החמשה פעמים פ"ר בסוד אלף ת"ה גבורהן ויתקיים בכל אחד ואחד
גם היום פו"ר המן נהפך לפורינ"ו…

 

"שמע קולנו ד' א', אב הרחמן חוס ורחם עלינו, וקבל
ברחמים וברצון את תפלתינו, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ומלפניך מלכנו ריקם אל
תשיבנו, חננו ועננו ושמע תפלתנו, כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים ברוך
אתה ד' שומע תפלה" – כל
ברכה זו מכוון כנגד אור יסוד אבא וזה הרמז של אב הרחמן חוס ורחם עלינו.
והראשי תיבות של שומע תפילה: ש"ת זה אור יסוד אבא.

 

הוצאת ספר תורה מההיכל וההגבהה של הספר תורה – כל זה בסוד גילוי יסוד אבא בגילוי גדול מאוד כי
ההיכל בסוד יסוד אימא ופותחין אותה ומוציאים את האור יסוד אבא שהוא הספר
תורה מתוכה בסוד כי מציון תצא תורה. וכאשר פותחין שוב את התיק והמעיל של
הספר תורה נעשה בקיעת יסוד אבא פעם נוספת בתוספת גילוי, גילוי על גילוי, ומראים
לכל העם בשעת ההגבהה את הכתב שבתוך הספר תורה, ויוצא האור שבתוכו לחוץ ממש, וצריך
לגשת לראות היטב את הכתב, בכדי שיומשך על הרואה ההארה גדולה, ואומרים אז את
הפסוקים של סוד יסוד אבא: וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל
תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, כי נשמת משה הוא מיסוד אבא.

 

"עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח
את ידיך ומשביע לכל חי רצון" – כי
יש 2 דמעות היוצאים משתי העיניים, שכל אחד מהדמעות גימטריא ק"ך, דמע"ה
עם הכולל. בסוד ק"ך צירופי אלוקים, שהם הם המונעים ומעכבים את הפרנסה.
והעיניים שלנו נשואות אליך בכדי להמתיק את הדמעות הללו, ולהאיר שוב את סוד
רח"ל, ל'כל ח'י ר'צון, שגימטריא פעמיים דמע"ה. וכל ההמתקה בסוד הרצון"ן
צנו"ר נוצ"ר, בסוד יו"ד יו"ד ה"י יו"ד
ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י אל"ף ה"י
יו"ד ה"י, שגימטריא רצו"ן, שהם בסוד אור יסוד אבא
המתלבש בתוך אור יסוד אימא. כי כששמתיקים את הדינים בכוח 2 יסודות הללו נמשך
רצון העליון ומגיע השפע לעולמות.

 

 

ויהי רצון שכל אחד ואחד יצליח, בשני ימי הפורים הללו הבאים
לקראתינו לשלום, להאיר על עצמו, במשך כל שעות היום והלילה, את ההאררה הגדולה הזאת,
גילוי יסוד אבא וגילוי יסוד אימא, באופן שהחלונות הגבוהים הללו, של האבא והאימא,
יאירו עלינו הארתם הגדולה גם בכל ימות השנה, ונזכה בכוחם ובזכותם, לשמירת הברית
במוח ובלב, ולהאיר עצמנו בהארת לימוד התורה ועבודת התפלה וקיום המצוות, יחד עם שפע
פרנסה גדולה, ויחד עם מציאת הזיווגים הנכונים והשכנת השלום בית האמתית, והצלחה
גדולה בחינוך הבנים והבנות, והכול מתוך בריאות איתנה בגוף ונפש.

 

ערבי פורים ה'תשע"ג

לעילוי
נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים
יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון פראנק ז"ל

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

לקראת מצוות שמיעת וקריאת המגילה

בליל וביום הפורים הבעל"ט

 

חבר וידיד הי"ו

 

הרבה שואלים את עצמם:

 

האם מצוות קריאת ושמיעת המגילה
היא רק בכדי לזכור את הניסים והנפלאות שנעשו לבני ישראל אז – לפני קרוב לאלפיים
חמש מאות שנה – ואם כן, הרי ש'כל' המטרה שצריך לקרוא ולשמוע את פרטי הסיפור בכל
שנה ושנה מחדש היא 'רק' בכדי לחדש את הזיכרון הזה ובכדי להודות ולהלל לבורא כל
עולמים על הניסים ועל הנפלאות שעשה אתנו 'אז'?…

 

או, שיש עניין בכל עניין הקריאה
והשמיעה של סיפור המגילה, גם בכדי להמשיך, 'כהיום הזה', בכל שנה ושנה מחדש, את
הניסים והנפלאות… כי צריך שיהיו נעשים אותם הניסים והנפלאות גם אתנו כולנו כהיום
הזה… ולא 'רק' בכדי לזכור מה שנעשה 'אז'?

 

ידוע הפירוש של רבנו הבעש"ט
זי"ע (ויש מביאים זאת גם בשם הגר"א) על המשנה במגילה:

 

"הקורא את המגילה למפרע לא
יצא"

 

שהכוונה על פי הפשט שצריך לקרוא
את המגילה על פי סדר התרחשויות הסיפור…

 

אבל רבנו הבעש"ט פירש:

 

שאם אדם קורא את המגילה אך ורק מתוך הרגשה של סיפור שהיה, 'למפרע'… הרי
בכך הוא עצמו לא יזכה להמשיך על עצמו את הכוח הרוחני הנפלא של הניסים והנפלאות שיש
בקריאת ושמיעת המגילה…

 

הוא 'לא יצא ידי חובתו'… הוא אינו זוכה להמשיך על עצמו בשלמות את האור
ואת הקדושה ואת הכוח הרוחני האמיתי שיש בקריאת המגילה…

 

השאלה הגדולה היא, אם כן, איך
אפשר לזכות לפרש את כל ענייני המגילה גם על כל מה שעובר על כל אחד ואחת מאתנו
כהיום – שנת ה'תשע"ג… – וזאת גם מעבר לזיכרון למה שהיה אז, לפני למעלה
מאלפיים שנה…

 

זכורני ימים מקדם, איך הרב ר'
לוי יצחק בנדר זצ"ל (שהיה מזקני חשובי חסידי ברסלב) היה מספר את מה שהוא היה
עדיין זוכר, איך היה נראה סיפור קריאת המגילה באומן…

 

הוא היה נזכר בערגה, שבשעת קריאת
המגילה היה עולה מתוך ציבור השומעים, רחשי קולות… רחשים וקולות של אנחות עמוקות
הבוקעות מהלב הפנימי הבוער כאש…

 

הוא היה נזכר איך שלפעמים היה
מתפרץ פתאום גם גל של בכיות מתוך הציבור… עד כדי כך שהחזן היה צריך להפסיק קצת
את שטף הקריאה בכדי לתת לציבור להירגע קצת…

 

חבר וידיד הי"ו – מה זה?
איך זוכים לזה? אך עושים את זה? על מה בדיוק אפשר כבר לבכות ולהתפלל ולשאוג כאריה
באמצע קריאת ושמיעת המגילה?…

 

על כך, אשתדל בשורות דלהלן, לשתף
אותך בכמה רעיונות, שעלה בדעתי, בפירושי הפסוקים והסיפורים של המגילה.

 

מתוך רעיונות הללו תראה ותבין
איך אפשר לראות כמעט את כל סיפורי המגילה שהם בעצם סיפור חי…

 

סיפור שקורה אתנו, עם כל אחד
ואחת היום, והוא לאו דווקא רק סיפור של 'למפרע'…

 

והחכם והמבין מדעתו יוסיף לעצמו
עוד כהנה וכהנה, בכדי לעורר יותר ויותר רחמי שמים מרובים על עצמו ועל זרעו ועל כל
הסובבים אותו ועל כל כלל ישראל, באופן שנזכה שיימשך על כולנו במהרה ניסים של פורים
להיוושע בכל מכול כל ברוחניות ובגשמיות…

 

 

מה אפשר, ומה צריך, ללמוד, מכל
אותם 8 הפסוקים הראשונים של מגילת אסתר המספרים לנו את העשירות העצומה ואת הכבוד
הפאר וההדר של מלכות אחשורוש?

  

 

א)     אחשורוש והמן-עמלק הפרטי שלי, באים לידי ביטוי אצלי, בהרגשת רגש
הגאווה והחיפוש אחר הכבוד האישי… 'אחשורוש – אחיו של 'ראש' ובן גילו של 'ראש'
– תאוות ה'ראשות' וה'מנהיגות' והשררה'…

 

ב)     וגם כאשר הנני באמת בדרגה ובמצב של שפל אנשים, ברוחניות ובגשמיות,
עם כל זה עדיין מקנן בקרבי אותו הרגשת הגאווה והכבוד והשררה… 'המולך
מהודו ועד כוש' – הוא מולך בי ושולט בי לא רק בזמני ההוד וההדר שלי אלא גם בזמני
הכוש והשחרות שבי'…

 

ג)       ועיקר הביטוי של מידת הגאווה וחיפוש הכבוד
האישי היא בחיפושי אחרי מילוי תאוות הממון, נגידות ועשירות… כי שם, בכסף
ובעשירות, עיקר הביטוי הגדול של מידת הגאווה ותאוות הכבוד… 'בהראותו את
עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו… חור כרפס ותכלת'…

 

ד)       הרגשת המן-עמלק שבקרבי מביא אותי לידי הרגשה
כאילו יש לי הרבה זמן בעולם הזה. 'ויהי בימי' – 'ימים רבים
שמונים ומאת יום'… שזה בעצם מביא עלי את כל הרגשת הצער ועגמת
הנפש… 'כל מקום שנאמר "ויהי בימי" אינו אלא לשון צער… וכל
מקום שנאמר "והיה ביום" אינו אלא לשון שמחה'…

 

ה)       אחשורוש והמן-עמלק שבתוכי רוצים לשלוט עלי בכוח
זה שהם מנסים להשפיע עלי שפע של כסף כבוד ועשירות… הם מנסים לפתות אותי שאם רק
אשמע בקולם ואלך בדרך עצתם אני יראה עולם ומלאו 'בהראותו את עושר כבוד
מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו'…

 

ו)       אחשורוש והמן-עמלק מנסים לבלבל את דעתי בכך שהם
מראים לי שהעושר והכסף והכבוד, 'ואפילו כלי בית המקדש כבר נמצא אצלם – 'וכלים
מכלים שונים'… ובכך הם רוצים למשוך אותי מהצד של הקדושה לצד של הטומאה. הנה,
הם אומרים לי: פקח עיניך וראה שכבר אבד הכלח על הבית המקדש… 'תפארת
גדולתו' – 'אפילו בגדי התפארת של הכהן הגדול כבר נמצאים על
אחשורוש'… אלוקים כבר התייאש ממך… הוא כבר לא רוצה אותך יותר… בוא
נא אצלנו ותרוויח כסף וכבוד ועשירות…

 

ז)       בכוח כל זה הם מנסים להפיל עלי פחד מהם, יראה
חיצונית… לפחד מהמלכות והגדולה שנמצא כעת בידיים שלהם… אבל ישראל עם קדוש לא
מתפתים מהם, ואומרים לעצמם: אם כך הגדולה שלהם, כעת, בזמן הגלות וההסתר פנים, מה
כבר יהיה בקרוב הגדולה והכבוד של כל מי שילך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא… ובכוח
אמונה זו מצליחים לעורר את הגוונים הרוחניים האמיתיים שיש בכסף זהב ונחושת,
באופן שנוכל לראות דרכם את גדולת ד' בעולם, ולא, חלילה, להתפתות אחרי הגוונים של
הכסף והזהב שנמצא בזמני ההסתר-פנים בידי אחשורוש המן-עמלק

 

לכן, בקריאת כל אלו פסוקי
המגילה, צריך, אם כן, להפנות לב לבורא כל עולמים, כעין קריאה של צעקה, מחאה, הבעת
צער ועגמת נפש, יחד עם שפיכת הלב ברחמים ותחנונים:

 

אוי! טאטע אין הימל! (= אבי
שבשמים) תראה היכן אני מונח… תראה איך המן-עמלק שוכן בקרבי… תראה עד כמה אני
שקוע בהבלי הגאווה וחיפוש אחר הכבוד האישי… חלק גדול מכל מה שמעניין אותי בימי
חיי זה להרבות עושר כבוד וגדולה למען להתרברב על כל אדם אחר…

 

מה יהיה איתי?… האם אמשיך לתת
לאותו המן-עמלק שבקרבי לשלוט בי לעולמים?…

 

טאטע! לא! – הרי עכשיו זה הזמן
של הכנעת המן-עמלק – עזור גם לי להכניע אותו לגמרי. שאפסיק לעשות מטרה מהכסף
והממון והכבוד והעשירות… שאפסיק לרצות להרבות לי כסף כבוד ועשירות בכדי להתגאות
על כל אדם אחר.

 

עזור לי להכניס בתוכי את קדושת
מרדכי היהודי ואסתר המלכה שכל כוונתי בלהרבות לי כסף וזהב – יהיה רק בכדי שכל זה
ישמש לי כאמצעי, שבאמצעותם אוכל לחיות חיים יותר קלים טובים ומאושרים, בכדי שאוכל
על ידי כך לפרסם מלכותך בעולם בכלליות ובפרטיות.

 

אוי! טאטע זיסער! (= אבא
מתוק…) עזור נא לי לא להתפתות בשום פנים ואופן מהפלת הפחד-שווא והיראה החיצונית
שהמן-עמלק מנסה לזרוע בתוכי, על ידי כל תעלוליו של משחקי הכסף הכבוד והעשירות
שמשחק מולי…

 

עזור נא לי שאזכה, דווקא מתוך
כך, להבחין ולהבין מרחוק, שאם כך הוא גדולתו של המן-עמלק בזמני ההסתר-פנים, הרי
ודאי, וקל-וחומר בן בנו של קל-וחומר, שכך יוכפל פי כמה וכמה העושר הכבוד של כל מי
שיעמוד בניסיון וילך בדרכיך – דרכי מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

 

מה אפשר ומה צריך ללמוד מכל אותם
הפסוקים (א' ט' כב') המספרים לנו את סיפור ושתי?

 

א)      ושתי הפרטית שלי באה לידי ביטוי אצלי בכל אותם מחשבות של חורבן כל דבר
שבקדושה שמתעורר בכל עת מחדש בקרבי… אותו יתו"ש שנכנס
בתוך מחשבות ראשי והרגשות ליבי ומזלזל בכל הדברים שבקדושה שברצוני לעשות… קליפת
ושתי מטמטם את ליבי לאמור: כל אותם דברים שבקדושה שברצונך לעשות כבר אבד
עליהם הכלח, כי אבותיי ואבות אבותיי כבר החריבו לך את הבית המקדש שלך, הם כבר
הצליחו להחריב את קדושת המשכן והמקדש שלך, ולא אתן לך בשום אופן לבנות שוב את בית
מקדשך הפרטי…

 

ב)      גם כאשר מתעורר מידי פעם רצונות פנימיים אצלי והתחלת התעוררות מעשית בבניין
המקדש הפרטי שלי, כאותם רשפי שלהבת ההתעוררויות של תפילות במניין וקביעת לימוד
שיעורי תורה וקביעה לפעולות של מצוות ומעשים טובים, אז מתעוררת שוב ושוב אותה
הקליפה, המרשעת ושתי, ומבטלת בכל תוקף את כל כוחותיי "ומבטלת את
רישיון בניית המקדש הפרטי שלי"…

 

ג)      קליפת ושתי מפשיטה ממני כל
הלבושים דקדושה שלי, היא גורמת להתערטל מכל אותם לבושי קודש של מצוות ומעשים
טובים… וגורמת לי להרגיש ריק מכל תוכן יהודי פנימי… וגם כשמגיע ימי השבתות היא
מכריחה אותי בכוחותיה לבטל ממני את הרגשת נפלאות נעימות קדושת השבת… וכך עוברים
עלי שבתות השנה בריקנות נוראה כהרגשת אותם "בנות ישראל שושתי הייתה
מפשיטה אותם מבגדיהם ומכריחה אותם לעבוד בשבתות השנה"…

 

ולכן, בשמיעת קריאת אותם פסוקי
המגילה, המספרים את התגברות קליפת ושתי, צריך להתעורר בנו הרגשת צער ועגמת נפש,
ומתוך כך צריך שיתעורר בנו בקיעה של אנחת כאב וצעקה ושאגה ממעמקי הלב:

 

אוי! טאטע אין הימל (= אבי
שבשמים) עד מתי תיתן לאותה קליפת ושתי לעשות בי שמות… עד מתי לא תרחם את
ירושלים… עד מתי לא תרחם עלי… עד מתי יעבור עלי כל אותם רגשות של עגמת נפש
מקליפת ושתי המבטלת ממני כל אותם ענייני עבודת ד'…

 

היא קליפת ושתי שמחריבה אצלי בכל
פעם מחדש את כל סוגי עבודות ד' שברצוני לעשות… וגם כאשר הנני מתעורר לפעמים
להתחיל מחדש לבנות את חורבותיי, ולפעמים רואה אני שיש זמן ועת-רצון עד אשר אפילו
כוחות הרע שבתוכי עוזבים אותי למנוחה, וגם כוחות הרע כאחשורוש כבר מסכימים איתי
שאכנס שוב לעבודת ד' בלימוד התורה ועבודת התפלה ומצוות ומעשים טובים, אבל אז
מתעורר שוב אותה קליפה נוראה, היתוש של ושתי, ומבטל כל זיק של אידשקייט ממני…

 

ואני – אנא אני בא!

 

אבי אב הרחמן, ראה נא בעניי, איך
קליפת ושתי מפשיטה אותי מכל דבר שבקדושה… ואינה נותנת לי להרגיש את ההרגשה
הנפלאה והחמימה של לבושי המצות והמעשים הטובים… והיא היא שגורמת לי לחלל את כל
שבתותיי, עד שאין בי שום זיק של התלהבות והתעוררות ושמחה בימי השבתות, כי היא
מפילה אותי בכל אותם המחשבות והבלבולים הגורמים להעלים ממני את אור קדושת השבת…

 

עד מתי? עד מתי?

 

טאטע אין הימל (= אבי שבשמים)
עשה נא איתי ניסים ונפלאות כמו שעשית בזמן מרדכי ואסתר, וסכסך מהרה את מצרים
במצרים… עורר את המחלוקת והמריבות בין כוחות הרשע בינם לבין עצמם… עד שתכניעם
ותכלם מן העולם.

 

זכני לקיים מתוך רגש של ששון
ושמחה את עשיית הקידוש של כל ליל ויום השבת… "וביום השביעי כטוב לב המלך
ביין" יתעוררו נא עלי הרחמים והרצון להכניע ממני את קליפת ושתי… ובמקום
ושתי המרשעת יתעוררו בי הכוחות הרוחניים של אסתר המלכה הפנימית… עד שנזכה מעתה
להרגיש את אור קדושת השבתות ואזכה מהרה לבנות מחדש את כל חורבנות בנייני הקדושה
ולהתקרב בשלמות אליך.

 

*  *  *

 

מה אפשר, ומה צריך, ללמוד מכל
אותם 20 הפסוקים (ב' ה-כ) המספרים לנו את סיפור לקיחת אסתר לבית אחשורוש?

 

א)      אסתר המלכה שבתוכי היא קדושת הנשמה היהודית שבתוכי. אסתר המלכה שבתוכי באה לידי ביטוי
אצלי בכל אותם נקודות אור ונקודות טובות שמסתתרים בתוך תוכי… ומרדכי הצדיק
שבתוכי הוא שורש הנשמה שלי. מרדכי הצדיק שבתוכי בא לידי ביטוי אצלי בכל אותם
דיבורים ומחשבות והשקפות שהצדיקים האמיתיים, הפזורים בכל דור ודור, ממריצים
ומזרזים ומרמזים לי, להמשיך בכל תוקף להרבות עוד ועוד נקודות טובות של לימוד התורה
ומצוות ומעשים טובים תפלות ותחנונים… ולא לתת לב כלל למציאות הקשה שעוברת עלי
בזמני ההסתר-פנים, של ההעלמה וההסתרה, שאז היצר הרע, שהוא קליפת המן-עמלק, מנסה
לזרוע בי מחשבות של כאילו אבד תקווה ואפס ישועה…

 

ב)      אני נלקח ונופל לבית אחשורוש "ותלקח אסתר לבית אחשורוש"…
והנפילה היא עוד במצב של "חודש טבת – שהצינה שולטת בו והגוף נהנה מן
הגוף"… ובירידותיי הרבים אני גם נכשל, להיות נהנה, רחמנא ליצלן,
מהירידות והנפילות… ואני נופל לתוקף ההעלם וההסתר של מלכות דסטרא אחרא, וכל רגש
של השראת הקדושה והשראת השכינה עוזבת אותי, ונעלמת ממני, "כיוון שבאת
אסתר לבית הצלמים – הסתלקה ממנה שכינה – הסתלקה ממנה רוח הקודש"… וההסתרה
נהפכת להיות להסתרה שבתוך ההסתרה "אסתר מן התורה מניין שנאמר: ואנוכי
אסתר אסתיר פני"… אבל אני בכל זאת צריך להמשיך ולהאמין בכל תוקף
בדברי האמונה והביטחון שמרדכי מנסה להכניס בכל כוחו בתוכי "ויהי אומן
את הדסה – כאשר הייתה באמנה איתו"… ובכוח אמונה זו עלי להרים בכל
עת מצוא קול צעקה וזעקה: "אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי
שאגתי"…

 

ג)      כי מרדכי לא עוזב אותי גם כאשר אני נלקח לבית אחשורוש, "ובכל
יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה"… כי
מרדכי בא לרמז ולזרז אותי בכל עת מחדש, שגם כאשר נפלתי לתוך תוקף הסטרא אחרא
והתאוות והיצרים הרעים, וגם כאשר כל זה נמשך לפעמים זמנים הרבה, ימים ושנים, "כדת
הנשים שנים עשר חודש ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי
הנשים"… וגם כאשר היצר הרע מפתה ומפתה… ואני גם נמשך אחריו
ומתרסק מהאידישקייט… ונדמה לי שאני אכן מאבד כל תקווה… ואני מאבד את הכוח…
ואני כבר שוכח את הקב"ה… וכל גילוי של דבר שבקדושה נסתר ממני
לגמרי… "בחצר בית הנשים – המחשבות והדיבורים שלי, המרומזים ב'חצר'
ו'בית'… הם מלאים ממחשבות ודיבורים של הדרגה המכונה: 'נשים', מלשון: 'נשתה
גבורתם' ו'נשני אלוקים' ו'גיד-הנשה' שקפצתי וברחתי ממקומו של עולם"… ובכל
זאת, מרדכי היהודי, הצדיק האמת, ממשיך גם אז לעורר בי, בנקודת אסתר המלכה שבי,
מחשבות ודיבורים, שגם שם במקומי, בחצר ובית הנשים שלי, גם שם השם יתברך נמצא – רק
שהוא אל מסתתר… ולכן עליך להמשיך באמונה ובתקווה שכל זה יתהפך פתאום לטובה…

 

ד)      כי גם כאשר נמצאים במצבים שאין לי אב ואם, כל המוחין של אבא-ואמא
חכמה-ובינה, מסתלקים ונעלמים ממני "אין לה אב ואם"… בכל
זאת עלי להמשיך לעלות ריח טוב של תפלות ומעשים טובים ולימוד התורה – "היא
הדסה – כהדס שמעלה ריח טוב"…

 

ה)      כי באותם הזמנים של תקופת ההסתר-פנים אי אפשר אז להרבות בדיבורים ויכוחים
עם צד הטומאה – "אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה"… כי
במקומות כאלו ובזמנים כאלו צריך רק להתבטל באמונה טהורה לדברי הצדיקים, עד שזוכים
בכוח כל התעניות והתפלות, שממשיכים לצום ולהתפלל בכל עת, שמתעורר פתאום
העת-רצון… ואז אפשר לערוך מלחמה וקרב נגד הסטרא אחרא… אבל עד אז, צריך להיות
דומם ושותק… ולקבל באהבה את הבושות והביזיונות, כאילו אנחנו "אסופים
מן הרחוב"… ובכוח הדמימה והשתיקה, בכוח ה'ישמע ביזיונו ידום
וישתוק'… אז דייקא מאיר עליו הארת מרדכי "היושב בשער המלך – ומאיר
ומרמז עלי – מתוך הנקודה העליונה שלו לתוך הנקודה תחתונה שלי"… עד כמה
צריך אני בכל זאת להחזיק מעמד ולא להישבר בזמני ההסתר-פנים..

 

ו)       כי מרדכי היושב בשער המלך,
ממשיך בכל עת להאיר משם ולרמז משם, גם את ליבי שתחזיק מעמד, עד עת בו את הישועה…
ואז זוכים להוציא את כל הניצוצות הקדושים שבלעה הסטרא אחרא בכל אותם ימי
ההסתר-פנים, כי דייקא אסתר המלכה הופכת את בית המן לבית מרדכי – "ותשם
אסתר את מרדכי על בית המן"…

 

ז)      כי כשמחזיקים מעמד בתוקף אריכות הגלות וההסתר פנים של התאוות והמידות
הרעות של התגברות אחשורוש והמן-עמלק, וממשיכים באמונה וביטחון בדברי הצדיקים, ובכל
עת מצוא, בכל זמן שנפתח איזשהו חלון והזדמנות, אצים רצים שוב לבית הכנסת ובית
המדרש, להרבות שוב ושוב בשיעורי תורה ותפלה ומצוות ומעשים טובים, גם בבית במשרד
וברחוב… כל זה הופך את ההסתרה לגילויים נפלאים של תוקף כוח הקדושה שהסתתרה בכל
אותם זמני ההסתרה… כי בכוח תוקף ההתחזקות בכל אותם ימי הסתר-פנים, אז יתגלה
לפתע, שרק היה נדמה לי שאני אכן נמצא במקומות הטומאה והסטרא אחרא… אבל האמת
האמיתי "שידה שלחה לו אסתר לאחשורוש"… כי יש סודות
נעלמים וטמירים בהנהגת הקדוש ברוך הוא את הבריאה… וברגע שאני אמשיך להתנגד בכל
תוקף לסטרא אחרא שבולעת אותי, ובכל עת מצוא אני ינצל את ההזדמנות להרבות בענייני
קדושה, הרי אז, בכוח זה, יתברר למפרע איך שאסתר לא נטמאה כלל… ו"אסתר
הייתה תמיד טובלת ויושבת בחיקה של מרדכי"… וכל מה שהיה עם אחשורוש
והמן-עמלק לא נגע בה הטומאה כלל…

 

לכן בקריאת כל אותם פסוקי
המגילה, צריך בכל עת לעלות, מתוך המיית הלב, השאגה האדירה של נקודת אסתר המלכה
שבתוכי:

 

אוי! טאטע אין הימל (= אבי
שבשמים) זכני להתבטל באמונה חזקה ואמיצה בכל עת לצדיקי האמת ולהאמין בכל דבריהם
שאמת הם.

 

זכני להחזיק מעמד בכל תוקף ימי
ההסתר-פנים שאתה מסתיר את עצמך ממני.

 

זכני להאמין בכל אותם זמני
ההסתר-פנים שיש סודות נעלמים בהנהגתך את הבריאה כולה ובתוכם כל מציאות ההנהגה
איתי. ומתוך אמונה זו אחזיק מעמד לחטוף בכל עת מצוא תורה ותפלה מצוות ומעשים טובים
ולא אתבלבל בשום פנים ואופן מבלבולי המן-עמלק שרוצים להחליש דעתי כאילו אני כבר
שבוי בידי אחשורוש… וכאילו כל כולי הסתר שבתוך הסתר… וכבר אבדה תקווה ממני,
חלילה.

 

זכני לשמוע ולהבין את הרמזי
רמזים שמרדכי מסתובב סביבי – גם בתוך כל מחשבותיי ודיבוריי הירודים והשפלים…
ובמסירות נפשו מרמז לי בכל עת שעדיין ד' עמי, אתי, אצלי, סמוך אלי…

 

זכני לשתוק על כל אותם הביזיונות
והחירופים שעוברים עלי בכל משך הזמנים של ההסתר-פנים.

 

ואזכה להיות אז, כאסתר בזמנה,
שבכל אותם חמש השנים שהייתה בבית אחשורוש הייתה מחפשת כל חלון וחלון בבית
אחשורוש… ומכל חלון וחלון הייתה מסתכלת משם אליך לאמור: מתי כבר תוציאני מכאן…
זכני גם אנוכי לחטוף את כל אותם ההזדמנויות והחלונות שאתה מזמין לי ופותח לפני בכל
עת, באופן שאזכה מיד להציץ משם אליך… ולרמז לך שאני שבוי בבית אחשורוש… ואצעק
ואזעק ואשווע: "אלי אלי למה עזבתני" קרבני כבר אליך…

 

ובכוח כל זה יתעורר עלי הנהגת
פלאי הפלאים שלך, באופן שלא יוכלו אחשורוש והמן-עמלק לשלוט עלי כלל… ונקודת
הנשמה שבתוכי לא ייפגם כלל מכל אותם החטאים והעוונות והפשעים שרוצים למשוך אותי
לתוכם בעת שהותי שם בבית אחשורוש… כי אני מכריז לפניך ומגלה דעתי לפניך: שאיני
חפץ בהם כלל… ורצוני רק להיות יחד עם מרדכי היהודי… רצוני לטבול ולשבת
בחיקך…

 

ובכוח כל זה אזכה להפוך מהרה את
כל הירידות לעליות, ואת כל ההסתרות לגילויים… ואזכה להפוך את בית אחשורוש
והמן-עמלק להיות בקרוב בית מרדכי באופן שיתגלה על ידי גילוי כבוד שם מלכותך בעולם
בכלל ובפרט.

 

*  *  *

 

הנה, לך ידידי, שלוש דוגמאות
קטנות מתוך סיפורי המגילה, שבכוחם לעורר בכל אחד ואחת מאתנו את הרגשת השייכות, איך
שכל פרטי הסיפורים האלו סובב הולך גם על כל מה שקורה איתי עכשיו, היום, גם
לקראת ימי הפורים של שנת ה'תשע"ג… ולא רק כסיפור 'למפרע'…

 

מתוך כל זה, עמוד גם אתה ותתבונן
היטב, עוד ועוד, גם בשאר כל פרטי סיפורי מגילת אסתר, כל עניין הניסים של מחשבות
בגתן ותרש… וכל עניין גדולת המן עד נפילתו לתהום הגדול בכוח צעקת מרדכי ותפלת
אסתר… איך שכל זה סובב הולך גם על כל המלחמות, הקשיים, והעיכובים, הרוחניים
והגשמיים, העובר על כל אחד ואחת מאתנו, בכל מיני אופנים, שונים ומשונים, בכלליות
ובפרטיות…

 

וכאסתר בשעתה שקיימה: "ותוסף
אסתר ותדבר לפני המלך ותיפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו" – כך נזכה
גם אנחנו להתנפל ביום קדוש זה לפני מלכו של עולם, ולעורר רחמיו המרובים, להיוושע
בכל העניינים הנצרכים, בגוף ונפש וממון, עד שנזכה ל"ונהפוך הוא אשר ישלטו
היהודים המה בשונאיהם"… ומתוך חודש השמחה נזכה בקרוב להיכנס גם
לחודש הגאולה, ולהיוושע במהרה בגאולת עולם בכלליות ובפרטיות…

 

 

א פריילאכער

 

און א לוסטיגער

 

און א כשר'רער… פורים

 

ערבי פורים
ה'תשע"ג

לעילוי
נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים
יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון פראנק ז"ל

 

ביאורים שנתבארו כהכנה
דרבה לימי הפורים – בלימוד בצוותא חדא בכולל 'נקודה טובה' בחודשי שבט אדר
ה'תשע"ב – ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נח' נט'

 

<![if !supportLists]>א)
<![endif]>עיקר כוח הנס של ימי הפורים התחיל באמצעות קדושת אור השבת,
כמו שאמרו חכמינו על הפסוק: ויהי ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. כי השבת הוא בסוד
הענווה והשפלות, בסוד הכתוב: שבו איש תחתיו, שבכוח הענונה הזאת, שזה בסוד הלל הזקן
העונה תשובתו – לשאלה המוזרה של מדוע ראשיהם של הבבליים סגלגלות ומדוע עיניהם של
תרמודיים טרוטות – והוא עונה בסבלנות יתירה, גם בערב שבת לפני כניסת השבת, ואי
אפשר להביאו ולהכשילו חלילה לרגע בעוון הכעס, ובכך הוא זוכה להמשיך על עצמו את
היופי וההוד וההדר והגדולה של הכשרי הדור, בסוד: איש כשר יש בדור הזה, שאמר אליהו
למשה רבנו, ושמו מרדכי.

<![if !supportLists]>ב)
<![endif]>כי בכוח העוונה, שזוכים באמצעות שמירת הדיבור, ובמיוחד מחטא
לשון הרע ומחלוקת, זוכים להארת השבת, המאיר באור הלחם משנה לרפאות את הגוף ואת הנפש,
ולהאיר אור של משנה חידושי תורה בכפליים.

<![if !supportLists]>ג)
<![endif]>וכל זה בסוד קדושת הברית של יוסף הצדיק, שמרכיבים אותו
במרכבת המשנה לחם, וזוכים להארה כפולה ומכופלת של הבאר ענן ומן, בכוח משה רעייא
מהימנא, שנסתלק ונולד ביום ז' באדר, וחשב המן שבכך הוא יכול להתגבר בה' גבורותיו
ומ"ן של המנצפ"ך, ואינו יודע שבכוח מרדכי היהודי ואסתר המלכה יכניעו אתו
דייקא במנצפ"ך הגבורות הללו, כי הם שמרו כבבת עין על ה'גבורתך ידברו' ו'אין
אסתר מגדת'… ובכוח זה בסופו של יום זכו ש'פור המן נהפך לפורינו'.

<![if !supportLists]>ד)
<![endif]>כי מרדכי ואסתר נזהרו במאוד לא להיסחף חלילה לגאווה דטומאה
בסוד קליפת הרם ונישא של המן עמלק, בסוד כי יד על כס י"ה = גאו"ה. כי כל
הר גדולתם של מרדכי ואסתר היה רק להיותו כלי ציון ורשימה של התורה הצפונה בירכתי
צפון, לגלות את ה'חמוקי ירכייך' של ה'תורה שבנסתר'.

<![if !supportLists]>ה)
<![endif]>כי זהו העומק של הבאר ענן מן של הארת הדעת בחידושי התורה
הניתנת בכפליים, כאשר זוכים להכניע את המן עמלק בכוח החרב נוקמת נקם ברית האבות.

<![if !supportLists]>ו)
<![endif]>כי אז מאירים בתוך הבאר ענן ומן גם הארת החב"ד שבדעת,
של 'אין מים אלא תורה' ו'לכו לחמי בלחמי' ו'שמלה לך קצין תהיה לנו', בהארת התורה
והתפלה וההלכה יחד עם עמקי סודות התורה הגנוזים בה.

<![if !supportLists]>ז)
<![endif]>כי זוכים שזה כלול גם מכל חלקי האבות הקדושים והחג"ת,
בסוד 'ללמד לאחרים' את ה'תורת חסד' שהיא מלאה עם יראת שמים של האיש כשר שדבריו
נשמעים, והוא כלול ובלול יחד עם תפארת ויופי של גילוי התורה בדברי פי חכם חן ויופי
של הוד והדר שזוכים לזה כשרי הדור כאשר נשפע הארת ה'חד ינקין לכמה סטרין'.

<![if !supportLists]>ח)
<![endif]>כי כל זה זוכים בכוח שה'חד אעל בין תרין', בסוד הארת
הנה"י, ונלחם שם יחד עם אהרן וחור בנה של מרים במלחמת חרמה בעמלק למעלה
ולמטה, וה'תרין ינקין לחד' בהארת הלחם משנה בגשמיות ורוחניות לאור השבת המאיר לארץ
ולדרים עליה, עד שזוכים לעלות יותר ויותר עד אור התענוג העליון של הכתר העליון,
לעשותו כתר מלכות, ומרפא את הכול, ומוציא את הסגול מהגלות.

<![if !supportLists]>ט)
<![endif]> ובכוח משה רעיא מהימנא זוכים גם
כל אחד מאתנו להתעסק בבנייין ה'היכל הקודש', להאיר גם את ה'קודש' וגם את ה'כבוד'
שב'היכל'.

<![if !supportLists]>י)
<![endif]>כי זוכים להאיר את חכמת הקודש של ו'מעין החכמה מבית ד' יצא',
בסוד נשמת מרדכי היהודי שהוא אור יסוד אבא, המאיר כמעיין שמפריד בין שני התנינים
הגדולים, כידוע מחלומו של מרדכי, וכל זה בסוד ה'בית' המרובע של 'חושן המשפט
המרובע' שעל 'לב אהרן תמיד', שזה בסוד כוח המשפט ואש שלהבת ההתבודדות של מרדכי אשר
'לא קם ולא זע' ו'מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה', כי יש בו מ"ם סתומה בתכלית.

<![if !supportLists]>יא)  <![endif]>אבל הוא כלול כל הזמן
יחד עם ה'סמך' המעוגלת של אסתר המלכה, המחייכת ומתעגלת ומזמינה את אחשרוש והמן
לסעודתה, כי בכוח הסמך המגולה שלה מקבלת בכל עת כוחות עצומים מתוך המ"ם סתומה
שמקבלת בכל עת מ'מרדכי היהודי אשר מתהלך בחצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה
יעשה בה', בסוד 'ויהי אומן את הדס"ה' י"ד ס', ובכוח זה היא מבטלת את כל
האיסורים והרשעים ב'שישים המה מלכות', ו'תמוך אשורי במעגלותיך' ו'ינחנו במעגלי צדק
למען שמו'.

<![if !supportLists]>יב)
<![endif]> עד שמגלים משם את תכלית גילוי
כבוד שם מלכותו ש'בהיכלו כולו אומר כבוד', וגם כאשר יש מצבים שאנחנו במצב של
'והנותר בירושלים', כמו פיגול נותר וטמא, שנפסל מלהיקרב בהיכל הקודש, ואנו ננערים
רחמנא ליצלן מכל ניצוץ של יראת שמים, 'ולא ירא אלוקים' שנפגם עלי ידי קליפת המן
עמלק.

<![if !supportLists]>יג)
<![endif]>ובכל זאת זוכים בכוח האיש כשר, מרדכי היהודי, שנמשך עלינו
שוב, בהארת כוח נשמתו שהוא גילוי יסוד אבא, ממקום עליון נישא ונשגב, שלא היה שם
שבירה כלל, הארת היראה עילאה דעילאה, להביא גם אותנו שוב ליראה שלם, ו'קדוש יאמר
לו', עד שדייקא בכוח הרחוקים כ'יתרו' שנראה כ'מיותר' יתגלה עוד 'יותר' כבוד שם
מלכותו לעולם ועד, ו'רבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל רע"ד ופחד מרדכ"י
עליהם'.

<![if !supportLists]>יד)  <![endif]>כי בכוח האור הגדול
שמאיר בפורים זוכים לקרב את כל הרשעים ולבנות 'היכל הקודש', וגם מאותם הרשעים
שבדרך כלל אסור לקרבם, כי הם מעוררים מנצפ"ך גבורות ומתקיים בהם בדרך כלל: 'מרום
משפטיך כנגדו' כי 'יחילו דרכיו בכל עת', והם מקלקלים רחמנא ליצלן גם את הכוח של
משה רעיא מהימנא עד שנאמר לו 'לך רד', כי הם מקלקלים בכל עת את העיינין של המשפט
ושל העיגולא והריבועא של אור קדושת 'שבתותי תשמורו', ולא מועיל נגדם בדרך כלל אור
להבת שלהבת הלב העולה מתוך כסא המשפט של חושן המשפט של אהרן.

<![if !supportLists]>טו) <![endif]>אבל יש בכוח ימי
הפורים אור גדול עוד יתר משבת ויום טוב, שבכוח הארת יסוד אבא המתגלה מתוך יסוד אמא
ומאיר לארץ ולדרים עליה ברחמי המאציל בכל שנה ושנה בימי הפורים הללו יש גם כוח
להפוך את פור המן לפורינו, ותולים אותו ואת בניו על העץ, ואי אפשר לקלקל שוב את
העיינין גם כאשר הם דרים בין החולות וההצלחות הנוראות שלהם בסוד: 'גידל המלך את
המן מכל השרים', ומכניעים גם אותו ואת בניו ואת זרעו.

<![if !supportLists]>טז) <![endif]>כי זוכים אז גם להחזיר
שוב אלינו לצד הקדושה את כל השפע העשירות הגדול של הבית המקדש והמשכן והמקדש
וההיכל הקודש, שקוראים בפרשיות הללו בחודש אדר, כי זוכים לשפע העשירות של 'תרומה'
'תצוה' 'ויקהל' 'פיקודי', ונשמרים מהעשירות של ה'די זהב' של עגל הזהב שבפרשת
'כי-תשא', ו'הנה בית המן נתתי לאסתר'.

<![if !supportLists]>יז)
<![endif]> וכל זה כי נזהרו בכל עת לא ליפול חלילה אפילו לא
לרגע אחת לכעס וחימה, באמצעות מידת ההתבודדות והמשפט, כי נזהרו מ'התבודדות שאינה כראוי
המביאה חלילה לידי כעס', שזה התבודדות ומשפט בלי תודה הודאה ושבחו של מקום ומידת
הסבלנות של הסמך המעוגלת, והכוח של ההמתן המתן המתן, גם כאשר אתה נמצא שנים על גבי
שנים בבית אחשרוש, ועובר עליך מה שעובר, ירידות נוראות, ונסתלקה הימנה שכינה בבית
הצלמים, ובכל זאת מקבלים הכול באהבה ודומיה כסמך מעוגלת שמתעגלת לכל צד.

<![if !supportLists]>יח)
<![endif]> ובכל זאת יש גם אז מ"ם סתומה, ואסתר גם צמה
שלושה ימים ושלושה לילות לילה ויום, ומרימה אז קול צעקה וזעקה לפני שם יתברך
ושופכת מר נפשה לפניו ומגלה לו את האמת איך ש'גם מכל חלון וחלון בבית הזה הייתי
מסתכלת עליך מתי תוציאני כבר מכאן'…

<![if !supportLists]>יט)
<![endif]> כי מצד אחד לא מוותרים בשום פנים ואופן לזכות
לישועה השלמה, ו'מרדכי שב אל שקו ותעניתו' גם אחרי הישועה של 'וירכבהו ברחובות
העיר' וזכה לכ'תר כ'ל ה'כתרים, אבל מצד שני מיד 'וישב מרדכי אל שקו ותעניתו', כי
לא מוותרים להשם יתברך, ורוצים גאולה שלמה ומלאה, בסוד המ' סתומה של בירורי ימות
החול ושל עבודת ההשתדלות הרוחני והגשמי, ובסוד מידת הביטחון הוודאי והעקשנות החזקה
להוציא מכוח אל הפועל כל רצונותינו. ומצד שני באותו רגע ממש יש לנו גם את מידת
הסבלנות והקבלת עול מלכות שמים, והרגשת ה'תן לבעל חוב לגבות את חובו', ולהמתין
ולהמתין לישועת ד', והמ"ם והסמ"ך הללו שבלוחות הלב ב'נס' ו'אות השבת'
'היו עומדים'.

<![if !supportLists]>כ)
<![endif]> וכל זה הוא בכוח אותו אור נפלא
שמאיר עלינו מלעתיד לבוא, שאז יהיה יום שכולו שבת, ויוכללו כל הבירורים בשבת קודש,
וממשיכים גם עכשיו, במשהו, את אור ימי הפורים, בכדי להכניע את כל הרשעים, ולהוציא
מכוח אל הפועל את בניין בית מקדשינו ותפארתינו.

<![if !supportLists]>כא)
<![endif]> עד שזוכים לאור נפלא כפולה של ימי
הפורים, להיות לנו ימי שמחה גם ביום יד' שבסוד 'יד המשפט' 'ותאחז במשפט ידי' בסוד
ה'חושן המשפט' שהוא לזכרון בכדי להכניע את האויבים במלחמות, בסוד ההתבודדות וה'ארבעים
יכנו' בסוד 'ונתתי להם בביתי יד'. ויש לנו ימי משתה גם בט"ו, כי גם באותו רגע
יש לנו את הסוד של 'האפוד', שרש"י מפרש: איני יודע פירושו ותרגומו, כי מסכימים
לעבור גם מצבים של איני יודע מה קורה כאן… ומסכימים לשתוק גם במצבים ירידות
ונפילות והסתרות של פגמי העיניים, עד כדי כך 'שלבי אומר לי שזה ס'ינר שלובשות
הנשים כשרוכבים על הס'וס'ים… והוא מיועד לזכרון של פרנסה ו'עשירות' ו'שם טוב',
שהוא הסמך המעוגל, בסוד 'ובחומותי', שהיא החומה המקפת.

<![if !supportLists]>כב)
<![endif]> כי כאשר נזהרים שמתוך אש המשפט לא יצא חלילה אפילו
לא לרגע אחד כעס וחימה, ונזהרים כבבת עין על הסמך של אסתר המלכה, כי המם סתומה כל
הזמן בוודאי נמצאת, אבל היא מסתתרת הדק היטב רק בתוך העיגול והחיוך והקבלת עול באהבה,
ורק בכוח זה זוכים שהאש ישרוף את הרע והכעס והחימה של האויבים והשונאים, כי נזהרים
שכל התעוררות הכעס והחימה ואש הגבורות יהיה רק באופן של לשפוך נפשו מתוך רגש של
כאב ולא חלילה לרגע רגש של כעס.

<![if !supportLists]>כג)
<![endif]> ובלילה ההוא זוכים בכוח המם והסמך
לאור של ראש השנה, כי שני תורות הללו, נח ונט, נאמרו בראש השנה תקסו, (ומחובר לו
גם באריכות תורה סח' ותורה סט' מעניין 'חומר איסור כעס' ו'חומר איסור גזלה' עיי"ש
היטב), כי נעשה שוב הדורמיטא והנסירה והתעוררות השינה של אלוקיהם של אלו ישן הוא.

<![if !supportLists]>כד)
<![endif]> כי זוכים להתגבר על כל החיצונים
ובונים שוב את ה'היכל הקודש' על מכונו ותילו, בכוח הדבורים מעומק הלב של מרדכי
היהודי, שיש לו 'לב חדש ורוח חדשה' של חב"ד, והוא גם מלא וגדוש עם מידות
טובות של חג"ת, והוא גם מוציא תמיד מכוח אל הפועל את כל עבודתו בקודש בסוד
הרגלין והנה"י.

<![if !supportLists]>כה)
<![endif]> כי רק בכוח זה שהוא עצמו מלא וגדוש מכל
החב"ד והחג"ת והנה"י, ובמיוחד בנה"י, זה מזכה אותו שגם כל
הנפשות של ה'היכל הקודש' ותלמידיו הנאמנים, שטובים מבנים ובנות, מלאים גם הם רוח
חכמה שסמ"ך משה ידי"ו עליהם, ביד ושם, בית וחומה, יסוד אבא ויסוד אימא, וגם
הם מלאים מזיו והדר כבוד שם מלכותו יתברך, ונתקיים בהם: ישרו בערבה מסילה
לאלוקינו.

 

לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון פראנק
ז"ל

 

אור הפורים ע"פ
ליקוטי  מוהר"ן ח"ב תורה ע"ד

 

התורה
שלפנינו, תורה קצרה היא, אבל כבכל תורה ומאמר, קצרה או ארוכה, גם לתורה זו ולמאמר
זה צריכים כמה הקדמות בכדי להתחיל להבין אל נכון את קיצורי הדברים הנרמזים בה.

 

בראש
וראשונה מסביר לנו רבנו את הטעם הנגלה לסדר הכרונולוגי של סדרי הזמנים בין פורים
לפסח כשבאמצע יש את קריאת פרשת פרה אדומה.

 

לפני
שניכנס לבאר את עניין פרשת פרה אדומה שקוראים לאחר פורים, נקדים לבאר תחילה את
עניין הקריאות בתורה בכללותה בשבתות השנה.

 

*

 

תיקנו לנו
חז"ל לקרוא כל שבת ושבת חלק מסוים מתוך החמשה חומשי תורה, כאשר בכל שנה ושנה
מסיימים לקראת חג הסוכות את כל החמשה חומשי תורה, וביום שמחת תורה עושים שמחה
לגומרה של תורה ותחילת הקריאה מחדש את פרשת בראשית שבתחילת התורה. (כאשר ידוע
מתלמוד בבלי וירושלמי שבארץ ישראל היו תקופות שהמנהג היה לסיים רק אחת לשלוש שנים
את כל סדר קריאת החמשה חומשי תורה, אבל כהיום כבר נהוג בכל תפוצות ישראל שבכל שנה
מסיימים את כל החמשה חומשי תורה, וזאת בהתאם לקריאת כל שבת את הפרשה השייכת לאותו
שבוע, כאשר לפעמים יש ומחברים גם 2 פרשיות יחד, ולפעמים אותם פרשיות דווקא מפורדות
כמו, למשל, בשנה מעוברת – כאשר יש יותר שבתות במהלך השנה).

 

לפעמים
יש, ולא קוראים את פרשיית השבוע בשבתות מסוימות במהלך השנה וזאת עקב כך שבאותה
השבת חל בו איזה חג, פסח או סוכות, יום הכיפורים או ראש השנה וכדומה. ולכן קריאת
התורה באותה שבת יהיה בענייני החג ולא לפי הסדר של פרשת השבוע. לפעמים יש שבחג
הסוכות יש בו 2 שבתות ואז קריאת הפרשה נדחית לשבועיים, לפעמים גם בחג הפסח לבני
חו"ל יוצא שיש להם  2 שבתות בתוך החג ונוצר מצב, שלאחר חג הפסח, יש
כמה חודשים אי התאמה בין קריאת הפרשה בארץ ישראל לבין קריאת הפרשה בחו"ל עד
שהם משתווים בחיבור אחת הפרשיות לקראת חודש אב.

 

חז"ל
הוסיפו בתקנתם שצריך כל שבת גם להוסיף ולקרוא בציבור חלק מתוך דברי הנביאים,
ומסיימים ומפטירים את הקריאה בציבור עם קריאת דברי הנביאים. בדרך כלל קוראים קטע
מדברי הנביאים שקשורים בתוכן דבריהם לחלק מסוים מתוך הדברים שקראו לפני כן בקריאת
פרשת השבוע מתוך חמשה חומשי התורה.

 

התקנה של
חז"ל הייתה שמוסיפים לקרוא פעם נוספת את הפסוקים האחרונים של פרשיית השבוע
למי שצריך לקרוא בהמשך בדברי הנביאים, ולכן קוראים לעולה לקרוא את דברי הנביאים
בשם: "המפטיר" – כי הוא מפטיר ומסיים בקריאת פעם נוספת את פסוקי התורה
כאשר רק אחר כך הוא מוסיף לברך את ברכות ההפטרה ולקרוא את דברי הנביאים.

 

יש שבתות
במהלך השנה שמחוץ לקריאת הפרשה של סדרי השבוע יש קריאה נוספת כמו, למשל, אם חל שבת
בראש חודש, שאז מוציאים 2 ספרי תורה בראשונה קוראים את פרשיית השבוע ובשנייה קוראים
את פרשיית ראש חודש, ולכן זה שמקבל את העלייה לקרוא בדברי הנביאים אינו חוזר לקרוא
שוב את הפסוקים האחרונים שבפרשת השבוע, כמו בכל שבת, אלא הוא עולה לתורה בספר
התורה השני, וקוראים לו את פרשיית ראש חודש ואחר כך הוא מברך ברכות ההפטרה וקוראים
לו בדברי הנביאים דברים הקשורים בענייני ראש חודש ולא בענייני קריאת פרשת השבוע.

 

כך גם
לגבי השבתות שלפני פורים ושלפני ראש חודש ניסן, יש תקנת חז"ל מיוחדת שצריך
להוסיף ולקרוא בציבור ביום השבת קריאה נוספת, מעבר לקריאת פרשת השבוע. שבתות אלו
קיבלו את השם המפורסם: "ד' פרשיות". כי הם מחולקים לארבע שבתות – 'פרשת
שקלים' בשבת שלפני ראש חודש אדר, 'פרשת זכור' בשבת שלפני פורים, 'פרשת פרה' בשבת
שאחרי פורים, ו'פרשת החודש' בשבת שלפני ראש חודש ניסן.

 

בשבתות
אלו מוציאים מתוך הארון הקודש  2 ספרי תורה כאשר בראשונה קוראים את פרשת
השבוע ובשנייה קוראים פרשה מיוחדת לזה שעולה לקרוא את ההפטרה בדברי הנביאים ולכן
גם קריאת דברי הנביאים אינו מתייחס לתוכן של פרשת השבוע, אלא מתייחס לתוכן של
הקריאה המיוחדת שהוסיפו לאותה שבת.

 

*

 

'פרשת
פרה' היא הפרשה שמוסיפים לקרוא, כאמור, בשבת שאחרי פורים. (לפעמים יש הפסק של שבת
אחת בין פורים לבין שבת פרה וזאת כאשר צריך להסמיך בין שבת פרשת פרה לשבת פרשת
החודש, כי שבת החודש צריך לצאת תמיד סמוך לראש חודש ניסן, ושבת פרה צמודה לשבת
החודש).

 

את הקריאה
של פרשת פרה קוראים מתוך פרשת חוקת שבחומש במדבר, והיא מדברת על עניין חומרת טומאת
מת, ועל הדרך כיצד להיטהר מטומאת מת וזאת על ידי שמזין על הטמא ביום השלישי
לטוהרתו וביום השביעי לטוהרתו ממי אפר פרה אדומה וביום השמיני הוא טובל ועולה
מטומאתו. גם קריאת הנביאים היא מתוך דברי יחזקאל הנביא על עניין להיטהר מטומאה
כאשר בתוך הדברים מופיע הפסוק: "וזרקתי עליכם מים טהורים לטהר אתכם".

 

ההסבר
והטעם שתיקנו לנו חז"ל לקרוא לרבים פרשה זו מיד לאחר פורים מבוארת במסכת
מגילה שהיא הכנה לחג הפסח המתקרב ובא. כי העם היהודי בכל תפוצותיו מתחיל להכין
עצמו בהכנות ראויות לעלות לרגל בהמוניו בחג הפסח בירושלים, בכדי להשתתף בהקרבת
קרבן הפסח ביום י"ד לחודש ניסן (בגמרא מסכת פסחים מסופר שפעם חישבו ומצאו
שהיו בירושלים בחג הפסח למעלה מעשר מליון אנשים!!!).

 

ואם חלילה
יהיה  אחד מהם טמא בטומאת מת הרי לא יוכל להיות שותף בהקרבת קרבן הפסח
ובאכילתו, ולכן מיד לאחר הפורים, כאשר כבר נמצאים תוך שלושים יום לחג הפסח, קוראים
בכל תפוצות ישראל את פרשת טומאת מת וסדר ההיטהרות מטומאת מת, בכדי להזהיר לכולם
להיות מוכנים וטהורים לקראת חג הפסח, ולכל אלו שיצטרכו, חלילה,  לטמאות
עצמם בטומאת מת בתקופה המתקרבת שיהיו נזהרים לטהר עצמם, ולכן הם צריכים להיות
ערניים לכך להשאיר להם את השמונה ימים שלפני הפסח פנויים לטהר עצמם בירושלים, בכדי
להיות טהורים בערב פסח וביום הפסח לקראת הקרבת קרבן הפסח.

 

*  *  *

 

רבנו
הקדוש רואה בתקנת חז"ל זו של קריאת פרשת פרה אדומה מיד לאחר פורים, לא רק
כקריאת אזהרה גרידא לאלו שנטמאו טומאה ממשית מטומאת מת להיות עומדים מוכנים לטהר
עצמם לקראת הקרבת קרבן הפסח בזמן שבית המקדש היה קיים, אלא, מסר עמוק מאוד, יש
בקריאת פרשה זו, לדורות ולנצח, גם בזמני הגלות הקשים מנשוא, לכל נפשות ישראל בכל
מקומות מושבותיהם, הנוגע בעצם לכלל כל ענייני התקרבות נפשות ישראל לאביהם שבשמים.

 

בעיני
רוחו רואה רבנו הקדוש, שבכדי לזכות לאורות החג של חג הפסח המתקרב ובא, צריך כל אדם
להכין לכך כלים ראויים, וזה מתחיל בהכנותיו הראויות לזכות לקבלת מצוות החג של יום
הפורים כראוי וכיאות, ובכך, הוא מכשיר את עצמו להיות כלי ראוי לקבלת ההיטהרות של
אפר פרה אדומה, שרק בכך הוא נהיה כלי מוכשר וראוי לקבלת האור העצום של חג הפסח
הקדוש, בחודש שלאחריו.

 

*

 

האמת היא,
שגם דבר זה מרומז בדברי חז"ל, וכידוע שיש חובה לדרוש בהלכות החג (ובמיוחד חג
הפסח שהלכותיו מרובות), שלושים יום קודם החג. והגמרא במסכת סנהדרין כשהיא מדברת על
הלכה זו היא מציינת לומר: "ומתחילים מיום הפורים בעצמו", וכך הוא גם
הלשון של הרבה פוסקי הלכה. לרמז ולומר לנו: דע לך, שהאור של חג הפסח מתחיל להאיר
הארותיו מיום הפורים בעצמו, ולכן עלינו להיות מוכנים נפשית כראוי לקראת יום הפורים
בכדי לזכות בכוח זה לקבל כראוי את האורות והנסים של חג הפסח.

 

*

 

בשבת
הקריאה של פרשת משפטים, אשר בדרך כלל קוראים אותה בשבת שלפני ראש חודש אדר, (ובשנה
רגילה היא נקראת גם בשם: "שבת שקלים" בגלל התוספת של הקריאה בפרשת כי
תשא, כאמור), מצא רבנו הקדוש סימוכין לדבריו בתוך הפסוק: "את חג המצות תשמור,
שבעת ימים תאכל מצות, בחודש האביב, למועד צאתך ממצרים ולא יראו פני ריקם".

 

הפירוש
הפשוט של הפסוק מדברת על כך: שהעם היהודי צריך להיות זהיר לגרום לכך שחג הפסח תחול
תמיד בזמן האביב, וזה על ידי שלפעמים צריך לעבר שנים בהוספת חודש העיבור. וכשיגיע
חג הפסח עלינו להיות זהירים לא להיכשל בהלכותיו בענייני חמץ, ולהיות זהיר בלאכול
שבעת ימים רק מצות, כי בזמן האביב הרי יצאנו ממצרים, ולכן יש עלינו מחויבות גם
לעלות לבית המקדש ולהביא שם את קורבנות חובותינו ושלמי שמחתנו ועולות נדבותינו,
ולא להגיע ריקם כשבאים לעלות ולראות את פני ד' בחג.

 

רבנו
הקדוש מצא בפסוק זה את האזהרה המקדימה (שהיא אולי משמשת כעין הזמנה מוקדמת לחתונה
מכובדת ומפוארת, שכבר זמן רב לפני מועד האירוע שולחים למוזמנים את המברק הראשון על
מנת שישריינו בוודאות את התאריך המיוחל להיות מוכנים ומזומנים ולא יפספסו חלילה
באירועים אחרים, שונים ומשונים, את האירוע המיוחד במינו הקרב ובא…). פסוק זה,
הנקראת בבתי הכנסיות לפני כל קהל ועדה, בשבת פרשת משפטים, מכין אותנו בעצם, כבר
מערב ראש חודש אדר, לפני חג הפורים, להתכונן כראוי לקראת יום הפורים הקרב ובא,
בכדי לזכות לאור העליון הגנוז באכילת מצות ובהבאת קרבן הפסח ושאר הקורבנות בחג
המצות. כי הראשי תיבות של: "מ'מצרים ו'לא י'ראו פ'ני ר'יקם" הוא
ר"ת פורי"ם, לומר לנו: אם אתה רוצה, גם בשנה זו, לצאת ממצרים, אם ברצונך
שוב לראות את פני ד' בהבאת קרבן הפסח, אם ברצונך לא להרגיש את עצמך ריק מתוכן
כשיגיע זמן הפסח – "ולא יראו פני ריקם" – הרי עליך להתחיל כבר עכשיו,
כבר מיום הפורים, כי זהו הר"ת של: "מ'מצרים ו'לא י'ראו פ'ני
ר'יקם", לומר ולרמז: שהראשי תיבות של העניין, ההתחלה של הכל, מתחיל דווקא
מיום הפורים, כי בכך שתקבל את הפורים כראוי, זה ייתן לך את הדרך ואת ההילוך הנכון
להגיע גם לחג הפסח ולהרגשות הרוחניות הנעלות של יציאת מצרים וההתקרבות לאבינו
שבשמים שיש בהקרבת קרבן הפסח.

 

*

 

יש פסוק
בשיר השירים, שלמה המלך ממחיש שם בנבואתו את החיבה הרוחנית שכנסת ישראל (השכינה
הקדושה), רוחשת לאבינו שבשמים (הקב"ה), והוא אומר: "שפתותיו שושנים
נוטפות מור עובר", לומר לנו שאנו מרגישים כל כך טוב בדיבורי הקב"ה, כי
הרי השפתיים שלו, כביכול, הם כמו 2 שושנים,  פרחים אדומים יפיפיים
במראם, וגם מפיצים ריח טוב. הם, השושנים,  נחמדים לראות אותם במראם
הנפלא והחינני, והם, השושנים הללו, גם נוטפות מצד לצד בשמים ריחניים, "מור"
שעובר בהם מעבר לעבר.

 

רבנו
הקדוש ראה ברוח קודשו, שגם פסוק זה נותן את אותותיו ורמיזותיו לכל אחד מהעם היהודי
לאמור לו: אם הנך מעוניין לזכות לקבל בתוכך את קדושת חג הפסח, עליך להתכונן לפני
זה לקבל כראוי וכיאות את חג הפורים, ואז לבטח יהיה דרכך בלי מכשול בקבלת חג הפסח
כראוי.

 

וכי איך
כל זה מחובר ומקושר ומרומז בפסוק זה?

 

מסביר לנו
רבנו הקדוש: הנס הגדול של חג הפסח לדורותיו הוא שיש לכל אחד את הכוח והיכולת לצאת
בכוח חג זה מתוך גלות מצרים ויד פרעה, שהכוונה הרוחנית היא שיש לכל אחד את האפשרות
להוציא את כוח הדיבור שלו מתוך גלותו, בדיוק כפי שהיה בזמן גלות מצרים שמשה רבנו
היה כבד פה וכבד לשון בגלות מצרים כי זה היה המצב של העם היהודי בכללותם שהדיבור
שלהם היה משועבד תחת יד פרעה.

 

ולכן
"פרעה" הוא אותיות "העורף", והיה לו שלושה שרים שהם "שר
האופים", "שר הטבחים" ו"שר המשקים", שזה מרמז על
"קנה" "וושט" "ורידים" שבצוואר האדם, ומצרים מסמלת
את העניין של:  "מצר הגרון".

 

כי הקליפה
הרוחנית, הפרעה הרוחני שבכל דור ודור, מנסה בכל כוחה לשעבד בתוכה את הדיבור של
האדם ונותנת לו להרגיש שהוא נמצא בתוך מחנק איום ונורא, היא נותנת לו להרגיש שאין
בכוחו לפתוח את פתחי פיו ברינה ושמחה ולדבר דיבורי תורה ותפלה, האדם מרגיש מאוים
ומפוחד מבולבל ומוטרד, ואין בכוחו לפצות פה ברינה ותפלה לפני אבינו שבשמים, וכל זה
בכוח הטומאה הרוחנית של פרעה ומצרים ושריו, כי בכח טומאתם מרגיש האדם שבכל דיבור
ודיבור של תורה ותפלה היוצא מתוך שפתיו הרי הוא מרגיש כאילו הוא מוקף בתוך סבך של
קוצים כסוחים הפוצעים אותו מכל צד ועוד מפיצים מתוכם ריח רע ומצחין לכל סביבותיהם,
ומתוך כך נחלש דעת האדם להוציא מתוך שפתיו את דברי התורה והתפלה כי הרי אין בהם,
כעת בדרגתו העכשווית, כשהוא עדיין תחת יד פרעה ומצריים, לא מראה לא טעם ולא ריח –
רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן!!!

 

אבל
ביציאת מצרים, יכול כל אדם לזכות לצאת לחופשי, להוציא את כוח דיבורו מגלות המצרים
שהיה נתון בהם עד עכשיו, ואז דיבורו יתחיל לזמר להודות ולהלל ללמוד ולהתפלל בלי
שום הרגשת קושי ושיעבוד, רק הפוך, התענוג הגדול שלו עלי אדמות יהיה להרבות בדברי
שבח ורינה הלל ותודה לפני אבינו שבשמים. ובזה טמון הסוד הגדול והנורא בקריאת שם
החג של יציאת מצרים בשם : "חג הפסח" – כפי שגילה לנו רבנו האר"י
הקדוש, שהוא כעין 2 מילים: פ"ה ס"ח, שהפה והדיבור יוצא מגלותו והוא
מתחיל לשוח ולדבר ולרנן לפני אבינו שבשמים. ולכן אומרים חז"ל: "כל המרבה
לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" – ועוד באו ברמיזותיהם הקדושות וגילו לנו
שגם אכילת המצות הקדושות הנקראות בתורה בשם: "לחם עוני" זה על שם
"שעונין עליו דברים הרבה", כמן כן תיקנו לנו חז"ל את אמירת:
"ההגדה של פסח" – להורות ולרמז לכל אלו הפותחים עיניהם, לדעת את עומק
העניין האמיתי של היציאה ממצריים בכל דור ודור, שעיקר כוונת היציאה היא שהדיבור
שבקרבנו יצליח כבר, אחת ולתמיד, להשתחרר בדרור נצחי, מגלות הדיבור תחת ידו הקשה של
פרעה ומצרים! להוציאו מצרה לרווחה ומאפילה לאור גדול, כי הרי זה הוא אכן כל הסוד
הפנימי של יציאת מצרים.

 

מתוך כך
נבין את הפסוק האמור בשיר השירים, כאשר שלמה המלך בא ואומר: "שפתותיו"
כוונתו לרמז ולעודד את האדם ולומר לו: אם אתה אכן רוצה לזכות לקבל בתוכך את
השפתיים הרוחניים, אם הנך באמת מעוניין להרגיש ששפתותיך הם כמו שושנים נפלאים
הנוטפים מור ובשמים מעבר לעבר, אם הנך מעוניין להרגיש שכוח הדיבור שלך יצא לחופשי
חינם מתוך ערוות הארץ ערוות מצרים, אם הנך מעוניין לשחרר את שפתותיך מגלות פרעה
ומצרים, אם הנך מעניין להרגיש ריח טוב וטעם מתוק בכל דיבור ודיבור של אותיות התורה
והתפלה שאתה מוציא מפיך – הרי כל זה תלוי ב"שושנה" וב"מור
עובר".

 

כי
"שושנה", כתוב בכתבי האר"י הקדוש, היא בגימטרייא:
"אסתר". ו"מור עובר", כתוב בכתבי האר"י הקדוש, מרמז על
דרגתו הרוחנית הנעלה של מרדכי הצדיק, כפי שגם בדברי חז"ל הנגלים אנו מוצאים
שהגמרא במסכת חולין אומרת: מרדכי מן התורה מניין? שנאמר: "מור דרור"
והתרגום אומר: "מירא דכיא", שהם אותיות מרדכי. ובכך בעצם מרמזים לנו
חז"ל שנשמת מרדכי מרומזת בסוד של הבושם היקר שנקראת "מור דרור", כי
הוא בסוד הבושם שגורם דרור וחירות מכל שיעבוד.

 

ובכך נבין
את נפלאות הרמז בפסוק של שיר השירים כפי שרבנו הקדוש צפה וראה ברוח קדשו, וריחם
עלינו דור עני ואביון לגלות לנו אורות נוראות יקרות כאלו, על מנת שגם לנו יהיה
תקווה בגלותנו תחת יד פרעה ומצרים, ושגם אנו נוכל להכין את עצמנו להיות כלי מוכשר
וראוי לקבל או ימי הפורים הקדושים בכדי לזכות בכוחם לאור הפרה האדומה על מנת להיות
טהורים להקרבת ההתקרבות של קרבן הפסח הרוחני. כי הרי גם פסוק זה אומרת לנו: דע לך
שיש "שושנה" קדושה, ובתוך השושנה קדושה הזו נוטף בה מצד לצד: "מור
עובר", וכל זה מרמז, ברמזים נסתרים, על סוד נשמת מרדכי ואסתר, (שהם בשפת
המקובלים בסוד: יסוד אבא – חכמה, ויסוד אימא – בינה). כי מרדכי הצדיק הוא הנוטף את
הכוח של הריח הטוב בתוך נשמת אסתר, וכפי שנאמר במגילת אסתר: "ויהי אומן את
הדסה היא אסתר", (ובשפת המקובלים: יסוד אבא מתלבש בתוך יסוד אימא), ובכוחם
אפשר לזכות לשפתיים רוחניים, ל"שפתותיו" היוצאים מתוך הגלות ויוצאים
לחירות ודרור עולם – בהרגשת דרור ונעימות באמירת דברי תורה ותפלה, כי כעת, בכח
ה"שושנה" הקדושה וה"מור" הקדוש, הרי דיבורו ושפתותיו יצאו
מתחת יד מצריים ופרעה הרוחניים, וכעת הוא מרגיש בכל דיבור ודיבור של תורה ותפלה היוצאת
מתוך שפתיו את ההרגשה הנעימה ואת התחושה הנפלאה איך שהוא מסתובב כמו בתוך גן
השושנים הוורדים והאדומים המפיצים סביבם ריח נעים ונפלא לכל עבר ועבר הלקוח משורשי
השורשים של אורות החכמה והבינה דרך היסודות הרוחניים שבהם!!!

 

ומכאן
מכריז רבנו ואומר: כי פורים הוא ודאי הילוך ודרך לפסח, כי אם רוצים להגיע
לפס"ח – אם רוצים להגיע לדרגת פ"ה ס"ח, ליציאת הדיבור מגלות יד
פרעה ושריו ועבדיו ומתוך מיצרי הגלות של מחנק הדיבור בגרון, הרי כל זה תלוי ועומד
בקבלת האור של מרדכי ואסתר, כי כאשר נקבל את עוצמת קדושת פורים כראוי, זה ייתן לנו
את הכוח לזכות אחר כך לקבלת האור של פסח, פ"ה ס"ח, כראוי.

 

*

 

אבל כדי
להגיע לאותו קרבן פסח, בכדי לזכות להתקרבות הנפלאה של פ"ה ס"ח, צריך לכך
להיטהר מטומאת מת, ואשר על כן הרי, כאמור, קוראים את פרשת פרה אדומה, בכדי להזהיר
אותנו מטומאת מת ולתת לנו את היכולת להיטהר מטומאת מת בכדי להיות טהורים לקבל את
האור של קרב"ן הפ"ה ס"ח.

 

מהו טומאת
מת במובן הפנימי והרוחני? איך מיטהרים מאותו טומאת מת רוחנית?

 

על זה
מרמז לנו רבנו הקדוש, במילים קצרות ומלאות סוד, ממש בשפת קודים, בשורה אחת קטנטונת
אשר העומק שבה היא ארוכה מארץ מידה, ובכל זאת ננסה לבאר בקצרה את כוונת הדברים.

 

הרהורי
ניאוף! כן כן,  אותם הרהורי עבירה שכל כך קשה להינצל מהם! הם הם המטמאים
את נפש האדם באבי אבות הטומאה שהיא טומאת מת רוחנית. וכאשר נכשל האדם בהם, זה מיד
משפיע על כוח דיבורו להיקלט ולהיכנס בגלות הקשה של מצר הגרון תחת יד פרעה וערוות
מצריים.

 

הרהורי
עבירה גורמים לאדם מחנק הדיבור בדיבורי תורה ותפלה, וכפי שרבנו כותב גם בליקוטי
מוהר"ן חלק א תורה י"ט  שברית הלשון וברית המעור תלויים אחד
בשני "וזה בלא זה אי אפשר". וכפי שרבנו גם כותב בליקוטי מוהר"ן
ח"א תורה נ' שבכוח קדושת הברית זוכים שדיבורי התפלה הם בסוד "מים
מתוקים", ועל ידי פגמי הברית, חלילה, נופלים למצב שדיבורי התפלה נהפכים להיות
"מים מרורים".

 

כי בכוח
הרהורי העבירה נופלת על האדם טומאת מת רוחנית שזה לא נותן לו להתקרב לקרב"ן
הפס"ח, כי כל כח הסוד של מלכות פה האדם תלוי ועומד בכח קדושת היסוד שלו,
וכשקדושת היסוד שלו נפגמת רח"ל זה מפריע לו להתקרב להשם יתברך בכוח דיבוריו
בתורה ותפלה.

 

ולכן
קריאת פרשת פרה אדומה היא בעצם קריאה ואזהרה רוחנית לנפש האדם לא להיטמאות בהרהורי
ניאוף, לא להיגרר חלילה אחרי הרהורי עבירה, בכדי שיזכה להיות ראוי לקרבן הפ"ה
ס"ח. כי פגמי הברית בדרך כלל באים על האדם באש בערה של תאווה, שהם בסוד
המדורה של שבעים כוכבים הבוערים בלבו של האדם, וצריך האדם לזכות להפוך אש זו לאש
קודש של תבערה לד'. ולכן פרה אדומה יש בה סוד גדול של: "מטהר טמאים ומטמא
טהורים". כי אותו אש יכול להפיל את האדם חלילה להרהורי ניאוף ועבירה ואותו אש
יכול להביא אותו לאש קודש לד'. וכאן ניצבת השאלה, איך זוכים להפוך אש הטומאה הזאת
של הגבורות לאש קודש לד' להתגבר על הנסיון ולא להיכשל בתאווה?

 

וכאן מגיע
רבנו הקדוש ומגלה לנו ברמזיו את סוד כוונות הפורים, ומכאן הקריאה המהדהדת לאוזני
כל קהל ועדה בבתי הכנסת ובתי המדרש, הנה הנה מגיע ימי הפורים הקדושים שבכוחם יכול
כל אדם לזכות להמשיך על נפשו את קדושת מרדכי ואסתר שהם בסוד השושנה המלאה במור
דרור, שעל פי חכמת הקבלה, בשפת המקובלים כאמור, הרי הם בסוד ספירות היסוד של
ספירות החכמה והבינה!

 

ובמילים
פשוטות, מילים שאולי יוכלו להיקלט גם לאוזננו הכל כך רחוקות מלהבין את עוצם רזי
הדברים כפי שהם בעצם בגובהי מרומים – הרי שננסח אותם במילים
הבאות:  בכוח ימי הפורים הקדושים ובכוח המצוות הנהוגות בהם, יכול כל אדם
לזכות לקבל מוח נקי מהרהורי ניאוף ולב טהור ונקי מהרהורי עבירה!!! כי הכוח של
פורים הוא הכוח של יסוד חכמה ויסוד בינה שזה סוד שורש נשמתם של מרדכי ואסתר
המרומזים בסוד השושנה הנוטפת מור עובר, ובכוח יסוד חכמה זה ויסוד בינה זו יכול כל
אחד לזכות לקבל על עצמו את טוהרת אפר פרה אדומה בכדי לטהר אותו מכאן ואילך מלהיגרר
אחרי אבי אבות הטומאה – הרהורי עבירה!

 

כי המן
וזרש ויועציו וחכמיו, מגלה האר"י הקדוש, הם ינקו את כוחם דרך הדינים והגבורות
הקשות שהתעוררו על העם היהודי על ידי נשואי התערובת שהיה בגלות בבל, ולכן המן ייעץ
להכשילם בעוד פגמי הברית על ידי עשיית המשתה בפריצות נוראה, וכפי הידוע שרצו להביא
את ושתי ערומה לסעודת המלך, כי בכוח פגמי הברית התעוררו גבורות קשות ביותר בסוד
האותיות הכפולות של הא"ב שהם מנצפ"ך שהם בגימטרייה 280 בסוד פרה אדומה
כי פ"ר בגימטרייה 280 ולכן היא אדומה כי היא מרמזת על דם ודינים. אבל בכוח
הצעקות וההתעוררות לתשובה של מרדכי ואסתר הצליחו להתגבר על הדינים והגבורות הללו
והנס הגדול התרחש ופו"ר המן נהפך לפורנ"ו, זאת אומרת שהצליחו להפוך את
הפ"ר דינים שהתעוררו תחילה על העם היהודי לכלותם, חלילה, הצליחו בכוח הנסים
של פורים להפוך אותם לגבורות על המן וזרעו ולהכחידם לגמרי.

 

ולכן,
פורים, בכל חג פורים מחדש, מתחדש הכוח העצום הזה של דברי זעקתם וצעקתם של קדושת
נשמת מרדכי ואסתר – השושנה שנוטפות מור עובר, יסוד אבא ויסוד אימא – קדושת המחשבות
וטהרת הלב, ובכוחם להפוך את הסוד של פרה אדומה ממצב של "מטמא טהורים",
למצב של "מטהר טמאים".

 

וכך בכל
שנה ושנה, כשאר מקבלים את ימי הפורים כראוי וכיאות ומקיימים את כל מצוותיהם ביראה
ואהבה ושמחה, זוכים בכוח זה להפוך את הפ"ר דינים על אויבנו ושונאינו, ואז אפר
פרה אדומה מטהרת מטומאת מת. כי בתחילה,  אפשר שאפר פרה אדומה, שהם מרמזים
על הפ"ר דינים של שלהבת הגבורות הנוראות,  הרי בכוחם, חלילה, גם
לטמא טהורים, כי הם בסוד הגורל והפו"ר שלא יודעים בהם מראש מה יהיו התוצאות,
ולכן הסכנה בהם חלילה גדולה מאוד, כי אש הגבורות יכולות לשרוף ולכלות ואש הגבורות
יכולות להיהפך לאורות נעימים המחממים כל לב לאבינו שבשמים. ובכוח ימי הפורים יכול
כל אחד מאתנו לזכות לאפר פרה אדומה המטהרת טמאים, ואז זוכים לצאת מהגבורות והדינים
המתעוררים על ידי פגמי הברית, ובכוח זה זוכים להגיע לסוד ימי הפ"ה ס"ח
שדיבורו יצא מהגלות הקשה והמרה ויוכל לזמר ולרנן בדיבורי תורה ותפלה לפני מי שאמר
והיה עולם.

 

ומכאן
הקריאה יוצאת מאליה: מי הוא זה ואיזהו שלא יחפוץ להיקלט גם הוא לדברים נפלאים אלו
הבאים להציל נפש כל בשר לקרבו לאבינו שבשמים ומי יתן וננצל את הימים הספורים שנשאר
לנו לקראת ימי הפורים הבאים לקראתנו בכדי לקבל בכוחם את אור אפר פרה אדומה לנקותנו
מטומאת אבי אבות הטומאה ולהביאנו לשלום לקראת ימי חג הפסח בהרגשת היציאה והדרור
והחופש של הדיבור הקדוש ולהודות ולהלל על גאולתנו ופדות נפשנו בהרגשת ההקרבה של
קרבן הפסח ולא יראו פני ריקם.

 

 

ערב שבת זכור ה'תשס"ט
–  בדרך לאומן, ובאומן…

לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון פראנק
ז"ל

 

תמצית
מתוך השיעורים שנאמרו בכולל נקודה טובה – בחודשי טבת שבט אדר ה'תשס"ט – כהכנה
לימי הפורים המתקרבים ובאים

 

ליקוטי
מוהר"ן ח"א תורה נ"ו

 

 

<![if !supportLists]>א)
<![endif]>מלכות המן-עמלק-אחשורוש היא, זה
לעומת זה, ממלכות מרדכי ואסתר. יש מאבק צמוד, תמידי, קשה, בין שתי סוגי המלכויות
בתוך כל אחד ואחת מאתנו…

 

<![if !supportLists]>ב)
<![endif]>מלכות המן מושכת את האדם לגאווה
ושררה, תאוות הנגידות והעשירות, ברצונה להשתלט ולשרור על כולם… על כן המן עמד
מאחורי הציווי: "להיות כל איש שורר בביתו"… בשררה של גאווה והתנשאות,
שהיא בסופו של דבר "מלכות שמקברת את בעליה"… כמו שאכן היה הסוף של כל
מלכות המן.

 

<![if !supportLists]>ג)
<![endif]>המלכות של המן היא מלכות של
"תחת עבד כי ימלוך"… כי הוא משתמש עם המלכות רק כעבד למלאות תאוותו.
וזה כל מגמתו בלקיטתו ואסיפתו ממון ועשירות רק בכדי לגרום לכך ש"כל העם
כורעים ומשתחווים להמן", לאוצרותיו… ובכך הוא רוצה לפתות ניצוצי הנשמות של
כל אחד ואחת מאתנו שלא נעזוב אותו, ולא נברח ממנו, כי הוא מראה לנו בכל פעם את
"רוב עושרו וכל כבודו וגדולתו", לאמור: הנה, רק אצלי הכסף והזהב, אל נא
תעזוב אותי, כי רק אצלי תרוויח ממון ועושר גדול…

 

<![if !supportLists]>ד)
<![endif]>ולדאבוננו הרבים, יש בו כוחות
עצומים, למען הבחירה… ואז  בעת ההיא, "גידל המלך את המן בן המדתא
מעל כל השרים והנכבדים"… כי בתקופת ההסתר-פנים הוא מצליח לאסוף ולגייס
לעצמו הון רב ושלטון ושררה, ואז בדעתו "להעביר את כל האידישקייט מנער מעוד זקן
ביום אחד"… כי הוא הולך ומפתה את כל אחד ואחת מאתנו להסתנוור מהגוונים של
הכסף וזהב שיש אצלו, "ועשרת אלפים ככר כסף אשקול לגנזי המלך אם יכתב על
היהודים לאבדם", כי כל כוחו לתפוס ברשתו נפש מישראל זה רק על ידי שמפיל אותו
לתוך תאוות משקל הכסף והזהב…

 

<![if !supportLists]>ה)
<![endif]>אבל האמת היא, שכל מי שנופל
לרשתו, הרי הוא מפיל את עצמו לפרנסה בכבדות ובטרחה גדולה… כי על ידי ההסתרה של
העבודה זה של המן-עמלק הוא מאבד את הדעת ואת הרחמנות ואת השלום… כי הוא נופל
למידת הכעס העצבות והמרה שחורה של "בעיצבון תאכלנה"… של "וחמתו בערה
בו"… של "וימלא המן חמה"…

 

<![if !supportLists]>ו)
<![endif]>כי רא"ש הנח"ש =
ג"ם אחשורו"ש, מתגבר עליו להפיל בו זוהמת הנחש בקללת ל"ט קללות של
"בזעת אפך תאכל לחם"… וקליפת טומאת זוהמת הנחש מכבידה על הרוח חיים
הטבעי והתמידי הקיימת בתוכנו להחיותנו תמיד. כי הרוח חיים שמפעמת בתוכנו מתחילת
יום היוולדנו, והיא גם המפעמת את הרוח חיים מהלב על כל תהלוכות הדמים שבקרבנו,
למען יהיו כולם נקיים מכל רבב וכתם, מכל עיפוש וסירחון, וילכו כסדר בגופו בכל
הרמ"ח והשס"ה, כי הרוח החיים הזאת היא מטבעה הולכת ונוקשת, דופקת
ומנענעת, מהפכת ומגיסה, מנשבת ומנפצת את כל תהלוכות הדמים שילכו כסדרם בהילוך
הנכון בכל הרמ"ח והשס"ה ובכך היא מבריאים ומחזקים את כל מציאות חיינו…

 

<![if !supportLists]>ז)
<![endif]>אבל המן עמלק מנסה כוחו בכל עת
על ידי כוח העצבות והיגון והאנחה של ה"נחש בריח", כי הוא מנסה להפיל
נפשות ישראל אצלו על ידי שמושך אותם לתאוות הממון והעשירות והנגידות של "החוטא
שיש לו עניין לאסוף ולכנוס ממון"… ובכוח זה הוא מכביד תמיד על הרוח חיים
הזאת, שהיא עצמה הרוח הדופק של אותיות התורה הדופקים בטבעם תמיד בקרבנו… כי
האותיות של התורה, שהם בעצמם הרוח חיים שבכל אחד ואחת מאתנו, הם פועמים ומנענעים
תמיד את כל הדמים שבקרבנו, והם מוכיחים אותנו ומזהירים אותנו בהוכחות וראיות
חותכות ובאור הזוהר והמאיר לאמור: "עד מתי פתיים תאהבו פתי"… כי הם
מודיעים לנו תמיד בכל עת ערב בוקר וצהרים שד' אתנו, בכל מקום, ובכל זמן, גם בהסתרה
ובהסתרה שבתוך ההסתרה, ובכך הם משפיעים עלינו רוח חיים, רוח של שמחה, רוח של אמונה
וביטחון…

 

<![if !supportLists]>ח)
<![endif]>כי "מרדכי מתהלך אפילו בחצר
בית הנשים"… כי הוא נכנס גם בתוך המחשבות והדיבורים, החצרות והבתים, של כל
ג' דרגות הנשים… אלו שנשו וקפצו ממקומו של עולם, ואלו שכבר נשו ושכחו כל זיכרון
דקדושה מהם, ואלו שנשתה מהם גבורתם ואין כבר לאל ידם להתגבר על יצרם… ובכל זאת,
מרדכי מתהלך להיכנס להם בתוך מחשבותיהם למען להודיע ולפרסם גם להם, שגם בתוך כל
המחלוקת והמצותא ומריבה שלהם, וגם בתוך כל החולאים והמכאובים והמחושים שלהם, גם שם
עדיין השם יתברך נמצא… וגם שם יש עדיין אור השלום והאסוותא והרפואה לעניים, כי
גם אצלם יש עדיין דעת ורחמנות ושלום… ואדרבה, שם דייקא מסתתרים אותיות של תורת
הנסתר… רק שכעת הם נסתרים מרוב התגברות המן עמלק… אבל כאשר נדע שיש "שלום
אסתר" גם ב"אסתר אסתיר"… הרי בכך יתגלה שהשלום הנפלא והגדול
הסתתר דייקא בזמן ההסתר, כי "ועברתי בארץ מצרים"… ודייקא בתוך
ה"עוגה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בו טעם מן"…

 

<![if !supportLists]>ט)
<![endif]>כי בכוח האמונה והביטול של
"כאשר הייתה באמנה איתו" ל"ויהי אומן את הדסה" אזי בסופו של
דבר מתגלה איך שדייקא על ידי המחלוקת וההסתרה הזאת הגיע שיא השלום והגילוי… רק
שבכל עת זמן ההסתרה היא עדיין נסתרת, עד שזה יתגלה בכוח האנחה באמת ממעמקי הלב…

 

<![if !supportLists]>י)
<![endif]>כי האנחה הזאת, של צעקת
"אלי אלי למה עזבתני" ושל "ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה
ומרה" ושל "אבל גדול ליהודים צום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים"
ושל "דברי הצומות וזעקתם", כל אלו יש בכוחם לשפר ולנקות את כל העננים
מהשמים… כי זה היה גודל כוחו של מרדכי שהצליח להכניס באסתר המלכה את הכוח של
הצעקה ממעקמי הלב במשך כל ימי גלותה בבית אחשורוש, שגם שם תחפש ותמצא כל חלון
וחלון בבית הטומאה והצלמים, ובכל עת ההסתר פנים היא בכל זאת מצאה חלונות והזדמנויות
לצעוק ולשאוג: "אלי אלי למה עזבתני"… "ויזעק זעקה גדולה
ומרה"… "דברי הצומות וזעקתם"…

 

<![if !supportLists]>יא)  <![endif]> כי בכוח האנחה הזאת מבריאים את הרוח הדופק של
אותיות התורה שהולכים ונחלשים בכל עת על ידי הנחש בריח של העצבות והמרה שחורה
ודאגת הפרנסה של המן-עמלק-אחשורוש… ובכוח האנחה מקבלים האותיות של התורה והרוח
חיים תוספת כוח להאיר שוב ולהזהיר הארתם ולהוכיח את ההוכחות איך שד' אתך! עמך!
אצלך! אל תחת ואל תפחד!

 

<![if !supportLists]>יב)  <![endif]> ובכוח שזוכים לאנחה באמת זה גורם לשפר ולנקות את
השמים מכל העננים והקדרות המכסה עליו, ואזי זוכים להבין איך שבאמת הכול לטובה…
ו"בית המן מתהפך להיות בית מרדכי"… כי אז הפרנסה יהיה באמת בנקל…
"לחם מן השמים"… כי יתברר למפרע שמה שהיה נראה תחלה כמ'ן ה'שמים
נ'לחמו הכוכבים ממסילותם… כאילו היה זה "לחם מן השמים"… "לחם
את לוחמי"… כאילו הקב"ה היה "מעמיד עצמו עליו כמלך קשה כהמן"…
במחלוקת והסתרה והסתרה שבתוך הסתרה… יתברר למפרע שדייקא עי"ז היה גילויים
נפלאים ונוראים…

 

<![if !supportLists]>יג)
<![endif]> כי בכוח האנחה באמת, שהוא שורש התפלה וההתהפכות
של העצבות והיגון והאנחה וטרדת הפרנסה של ה"בעיצבון תאכלנה" של המן
עמלק, מהפכים כל זה ללב נשבר ונדכא של מרדכי ואסתר… ובכוח זה זוכים לשמחת פורים
בשלמות, כי מתגלה הכוח של "זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו", ומגלים
את האור שבתוך אותיות התורה, שבכוח כל זה מתברר למפרע ש"אלו ואלו דברי אלוקים
חיים"… כי אז יתברר איך שבאמת אסור לגנות שום מצב שבעולם… "כי מה
שמץ מצאת בו והן אלה קצות דרכיו של צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו שגם משה בחייו לא
השיג זאת"… כי גם כאשר "אין הלכה כמותו" ונראה לו שהוא מרוחק
לגמרי ממנו יתברך, כי חברו עובד את ד' בתורה תפלה מצוות ומעשים טובים וטוב לו, כי
הולך לו, והולך לו גם בגשמיות, כי מאירים לו פנים והלכה כמותו… אבל הוא, כל מה
שעושה ברוחניות ובגשמיות הוא מרגיש ורואה בעליל שאין הלכה כמותו… עם כל זה, הוא
מבין שגם מצבו נמשך מהידיים של השמים, הכלולים ממצב של אש ומים, חסדים וגבורות…
כי בשורש הכול אחד… אלו ואלו ד'ברי א'לוקים ח'יים… כי שם בשורש הוא בסוד
הרעמים הנפלאים של "ירעם אל בקולו נפלאות"…

 

<![if !supportLists]>יד)  <![endif]> כי הרי כולם עמדו ביום מתן תורה, כאשר
"נגלה עליהם כזקן מלא דעת רחמים ושלום" וגילה את ה"אנוכי ד' אלוקיך
ולא יהיה  לך" ונתברר אז שאיך שהכול הוא בסוד "מאמר פתוח
ונאמן פשוט"… כי שם התברר שכולם עמדו שווה בשווה מול הר סיני, וכל אחד ואחת
קיבל את חלקו מתוך הקולות הברקים והרעמים… וכלום עמדו שם "כאיש אחד בלב
אחד", כי מתגלה שיש סוד  של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך
מרדכי"… ויש סוד של "מתנות לאביונים ומשלוח מנות איש לרעהו"…
כי גם האיש משה בא לקראת רעהו יתרו, שעבד כל העבודות זרות שבעולם… כי מתברר
ש"אתה מחיה את כולם"… וגם בכל בתי העבודה זרה מסתתרת שם אלקותו
וממשלתו באותיות התורה של סתרי התורה…

 

<![if !supportLists]>טו) <![endif]> כי אז נהפך מהמ"ן למ"ן – מן השמים…
ומהפכים את ה"מפוזר ומפורד" לאהבה ואחווה וחיבור וכלליות של כל נשמות
ישראל יחד… כי מתגלה הסוד של המ"ן של המנו"ת והמתנו"ת… כי
מתגלה שיש סוד של נחמ"ן מאומ"ן… כי בכוח המ'ן' של מ'קווה נ'ון, מ'אמר
פתוח נ'אמן פשוט, מתגלה הנ"ח… ונעשה אויר הנח… מנוחה של מחית עמלק
"וינח ביום השביעי"… "בהניח ד' אלוקיך לך מכל אויבך
מסביב"… ומתחבר מחדש הא' של המלכות לו' קצוות של הזעיר אנפין… כי ממשיכים
אור חדש לז"א ומלכות מיסוד אבא ויסוד אימא, שבסוד נשמת מרדכי ואסתר, של הדרור
והחירות, של חי החיים, של אורייתא שמא דקודשא בריך הוא, לגלות את ה'מה' שבתוך
הימים והמידות… לגלות את הסתרי תורה שבתוך התורה שבנגלה… כי "הדר קיבלוה
ברצון בימי אחשורוש, ומתבטל לגמרי המודעה רבה לאורייתא שהיה עדיין בזמן מתן
תורה".

 

<![if !supportLists]>טז) <![endif]> כי בכוח שער הנ' של הלכות קמיצה, הקשה שבמקדש,
שלומד מרדכי יחד עם כ"ב אלפי ילדי ישראל, גם כאשר המן-עמלק נמצא בשיא גדלותו
וכבודו… ומרדכי ואנשיו נמצאים בהסתרה שבתוך ההסתרה, עם אזיקים על ידיהם וקולר
בצווארם כמוכנים לשחיטה… והמן מכין את העץ גבוה חמישים אמה, של שער החמישים של
הטומאה, בכוח ה' אותיות המנצפ"ך שגימטריא פ"ר, והוא רוצה להפיל
פו"ר להפיל את הו' של יסוד אבא נשמת מרדכי בתוך הפ"ר דינים… כי הוא רוצה
לתלות מרדכי עליו, אבל מרדכי ממשיך בשלו, והוא מתעסק באותיות התורה שכולה שמותיו
של הקב"ה… ובכוח זה הוא קורא את חי החיים שיפנה אליו בשעת מצוקתו והסתרתו
הגדולה.

 

<![if !supportLists]>יז)
<![endif]>כי מרדכי ממשיך גם אז להתעסק
בעבודה הקשה שבמקדש, כי הוא עוסק בתורת המנחה, ועוד מנחת העומר, שהוא כמנחת הסוטה
בשעת הסתרתה מבעלה… כי "היא נסתרה ונטמאה"… ואז מגיע מצוות ספירת
העומר, של ז' נקיים, שהוא "בדיקו של האשת חיל", לטהר אותה מטומאת הנידה
של גלות מצרים, ששם "לא ידעתי את הוי"ה"… כי שם היה מצב של
"שמי ד' לא נודעתי להם"… כי מחמת גודל עוצם ההסתרה נדמה אז שהנון הוא
נון כפופה… כאילו והקב"ה נכפף ואינו מתפשט… כי נדמה אז שאינו אומר ועושה
ואינו מבטיח ועושה… ואז המן-עמלק מנסה בכל כוחו להשמיד ולהרוג ולאבד, כי הוא
מנסה להכניס אז כפירה ואפיקורסות, כאילו אבד תקווה ממני.

 

<![if !supportLists]>יח)  <![endif]> אבל מרדכי, גם אז, גם בהסתרה שבתוך ההסתרה, הוא
ממשיך ועוסק בבניין בית המקדש, והוא מכין את ילדי ישראל עם הלכות קמיצה, קמיצת
העומר, מנחת העומר שעורים, שהגם שהוא בלי שמן ובלי לבונה כמנחת הסוטה… דלי דלות,
עניות שבעניות, כי אז בשעת ההסתרה האדם נראה חולה מסוכן, "מדוע אתה ככה דל בן
המלך"… כי המצב אז הוא מצב של חולי ומחלה כמעט שתצא נפשו מרוב התגברות
זוהמת נחש נגד הרוח הדופק של הרעמים… ועם כל זה, מרדכי ממשיך להמשיך גם אז את
הרעמים שאורייתא מכרזת ורועמת לכל אחד להוכיח ולהזהיר שעדיין בכל זאת ד' עמו! אתו!
אצלו! אל תירא ואל תחת!

 

<![if !supportLists]>יט)  <![endif]> ובכוח אותם האנחות ממעמקי הלב של מרדכי ואנשיו,
מתעורר הכוח הרוחני שמחיה ומבריא את הרוח הדופק של אותיות תורת קמיצת העומר לאמור
ולהאיר שגם עכשיו, ודייקא עכשיו, דייקא בשעת השינה והדורמיטא של "אלוקיהם של
אלו ישן הוא"… אבל דייקא אז נכנס אור של אבא ואימא, יסוד אבא ויסוד אימא,
לתוך המלכות להאיר לה באור גדול… ואז דייקא יוצאת הארת היסוד אבא ואימא גם לחוץ,
ומתגלה בלי לבוש לכל המקומות הנפולים ובתי העבודה זרה איך שאין עוד מלבדו… ולכן
כל הפושט יד אז מקבל הארה גדולה מהגבאי העליון שאינו בודק לברר מי הוא הפושט יד…
כי אז מתגלה הארה גדולה ונפלאה גם באכיל"ה והשתי"ה… עד שמגיעים גם
לדרגה של "עד לא ידע", וגם הארור המן נהפך לברוך מרדכי… כי בכוח האנחה
הזאת ובכוח אותיות התורה שכולה שמותיו של הקב"ה, מתגלה ש"בא עומר דידכו
ונצח"… ו"דידן נצח"!

 

<![if !supportLists]>כ)
<![endif]> כי אז מתגלה ש"תורה חדשה מאתי תצא"…
בכוח המנחה החדשה שביום החמישים של ספירת העומר, וזוכים להגיע גם לשתי הלחם, לחם
משנה, ושפע כפולה, כי גם "בית המן נהפך לבית מרדכי"… ומתגלה בשלמות
הזקן בישוב הדעת עם זקנו המגודל של י"ג מידות של רחמים, כי הוא מלא רחמים
וחסדים שלום ושלווה אחווה ורעות… כי מתגלה האור של י"ג פעמים הוי"ה
במילוי יודין, שבגימטריא שב"ת זכו"ר… ובגימטרייא מרדכ"י
ואסת"ר… כי מתגלה כל הי"ג פעמים צירופי הוי"ה המסתתרים בין פסוקי
המגילה, שהם המחוללים את הנס המופלא…

 

<![if !supportLists]>כא) <![endif]> כי כל אלו הי"ג פעם חס"ד הם הם
שהתעוררו בכוח אותם האנחות של מרדכי ואסתר ושל כל שאר בני ישראל… ובכוח אותם
אותיות התורה שהבריאו וקיבלו חיות חדש בכוח אותם האנחות, ואז הם הם המביאים את
החלל בידיים… לחוללו ולהקל מעליו את זוהמת הנחש עד שזוכים שיש פרנסה בנקל…
"וכל מלאכת עבודה לא תעשו" מרוב ביטול קליפת תאוות הממון והעשירות של
המן עמלק… כי מתברר ה"לתת לטוב לפני אלוקים"… ונתקיים: "ועמדו
זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ד' תקראו"… "ממלכת כוהנים וגוי
קדוש"… ואז המלכות של כל אחד ואחת מאתנו הוא מלכות של דרור וחירות… מלכות
שממשיך בתוכו את חי החיים… מלכות שממשיך על עצמו את ה"וישם כתר מלכות בראשה
וימליכה תחת ושתי"… והכל בכוח ה"איש יהודי שהיה בשושן הבירה ושמו
מרדכי" שעכשיו הוא כבר "יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות
תכלת  וחור ותכריך בוץ וארגמן", עד שמתקיים בשלמות: "והעיר
שושן צהלה ושמחה"… וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" – כן תהיה
לנו אמן ואמן.

 

 

יום ב' א' אדר ב' דר"ח אדר ה'תש"ע – אומן

לעילוי
נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים
יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון פראנק ז"ל

 

תמצית הביאורים שנתבארו בשיעורים
בכולל נקודה טובה בליקו"מ ח"א תורה לג' כהכנה לימי
הפורים

 

<![if !supportLists]>א)
<![endif]>מלכות המן-זרש-אחשורוש-ושתי-עמלק
הם זה לעומת זה מגילוי מלכותו יתברך אשר בכל משלה. כי התגלות מלכותו יתברך אשר לית
אתר פנוי מיניה היא בסוד התגלות האורות הגבוהים והרוחניים מאוד שהתגלו בזמן הניסים
של ימי הפורים כי הם בסוד גילוי יסוד אבא ואימא שהם בסוד שורש נשמת מרדכי ואסתר.

 

<![if !supportLists]>ב)
<![endif]>כי מרדכי ואסתר נלחמו בחירוף נפש
ובתחכום גדול נגד הכפירה והאפיקורסות של מלכת המן-זרש-אחשורוש-ושתי-עמלק. כי כל
רצונם היה להשמיד להרוג ולאבד את הנקודה היהודית מנער ועד זקן טף ונשים ולכן הם
שגרמו את ההשתחוויה לצלם והם שגרמו את המכשול של ההנאה מסעודתו של אחשורוש ששם גם
היה פגמים גדולים של טומאה כמבואר בגמרא ומדרשים. וכל כוונתם בכל אלו היה לנתק את
ישראל משורש קדושתם וממילא שיוכלו אחר כך להשמידם גם
בגוף.    

 

<![if !supportLists]>ג)
<![endif]>אבל בכוח אמונתם השלמה של מרדכי
ואסתר 'כאשר הייתה באמנה איתו' 'ויהי אומן את הדסה' הצליחו להכניס גם בכל כלל
ישראל את האמונה הטהורה ואת הידיעה הברורה של 'מרדכי ידע את כל אשר נעשה', כי הוא
ידע בידיעה ברורה והוא היה המשכיל והמבין שמלכותו בכל משלה וכי לית אתר פנוי
מיניה ואיהוממלא כל עלמין וסובב כל עלמין כי אתה מושל בכל, אלא שמרדכי הבין
שכעת במקומו ובשעתו זה זמן של הסתר פנים וממילא נעשה מזה התגברות של 'גידל המלך את
המן מעל כל השרים', זה מביא מצב של רבו הלבושים, וממילא גם מתמעט ההארה של אותיות
התורה המאירים תמיד את הארץ ואת הדרים עליה ברחמים ובאיתגליא.

 

<![if !supportLists]>ד)
<![endif]>כי מרדכי ואסתר התגברו בכל עת
לברר את הידיעה הברורה שד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד, ופרסמו בכל עת שגם בכרך
גדול של מלכות אחשורוש שם אלוקיך נמצא, והכול בהשגחה פרטית מדוקדקת, והכול בא
בחשבון, וכל הטבע היא כולו אלוקים, וגם 'הסרת הטבעת' של
אחשורוש להמן היא בסוד כוחות הדינים של 'הסתרת הטבע' והתגברות גבורות
אלוקים של פ"ר דינים ומנצפ"ך אותיות של התגברות
המן-זרש-חכמיו-ויועציו. עד שנעשה אצלם מכל זה אלוהים אחרים ועבודה זרה. ובודאי
שהיו ישראל אז בסכנה גדולה ונוראה, כי הם אכן נכשלו ונתפתו בפיתוים של כוחות הרשע,
ומכך הוא הצליח לעורר את כל החמישים גבורות ולתלות את מרדכי עליו,
והפיל פו"ר בכדי לסבב את נשמת מרדכי ואסתר בפ"רדינים…

 

<![if !supportLists]>ה)
<![endif]>אבל מרדכי ואסתר הם הבינו וידעו
בבירור והשיגו בהשגה עליונה ונוראה גם מפאת כפיית היצר שלהם בכל עת ובכל עונה לא
להיכשל בפתם ויינם וגם לא לרצות להיות בבית אחשורוש והייתה שוכבת בחיקו של אחשורוש
וטובלת ושוכבת בחיקו של מרדכי, כי האמינה בכל ליבה שהיא אנוסה בכל עת, ואין היא
נאסרת על בעלה מרדכי, ואכן התברר בסופו של דבר שמלכתחילה לא היא הייתה עם אחשורוש
אלא שידה שלחה לו…

 

<![if !supportLists]>ו)
<![endif]>כי כאשר האדם מגלה דעתו, שוב
ושוב, ימים על גבי ימים, שבועות על גבי שבועות, חדשים על גבי חדשים, ושנים על גבי
שנים, שאין הוא מסכים ואין הוא רוצה בכל אלו המכשולים שהיצר מכשיל אותו בהם, ובכל
עת מצוא הוא מחפש את החלונות וההזדמנויות לברוח אל ד' ולצעוק ולבכות על
מר מצבו: מתי תוציאני מכאן?!… כמו שאסתר המלכה העידה על עצמה שכך עשתה במשך כל
החמש שנים שהייתה בבית אחשורוש… הרי אז באמת מתברר מלכתחילה שהחטאים
לא משוייכים כלל אליו…

 

<![if !supportLists]>ז)
<![endif]>ולכן גם כאשר מרדכי מצווה עליה
ללכות ברצון לאחשורוש, והיא אומרת: 'כאשר אבדתי אבדתי' והיא שופכת לבה ונפשה לפני
הבורא כל עולמים בהשתפכות הלב והנפש של התבודדות חרישית הבוקעת רקיעים, כמובא במדרשי
חז"ל, הרי שמתוך כל זה מתברר שאסתר הצדקת נשארה תמיד בצדקותה, כי כמוה
כמדרכי, שהתגברו תמיד בכפיית היצר להיותם גיבורי כוח וכמלאכי מרום…

 

<![if !supportLists]>ח)
<![endif]>ובכוח כל זה הם הצליחו תמיד
להקדים נעשה לנשמע, וזה השפיע שגם כל כלל ישראל 'קימו וקיבלו' והקדימו גם הם
שוב כבמעמד הר סיני את הנעשה לנשמע… וביטלו בכך את המודעה רבא לאורייתא, כי הדר
קיבלוה באהבה ולא ככפיית הר כגיגית, כי אדרבה הם התגברו בכפית היצר מרצונם הטוב
להאמין בכל דברי מרדכי ואסתר, ובכוח כפיית יצר זה התברר איך שהם אוהבים את
השי"ת והשי"ת אוהב אותם והצליחו להשיג לא רק את האהבה שבימים אלא גם את
אהבה שבדעת…

 

<![if !supportLists]>ט)
<![endif]>ואז קיימו למעלה מה שקיבלו למטה,
כי התעורר אור רב מלמעלה, כי ברגע שהם הצליחו להכניע את הלבושים המסבבים את
האותיות הקדושות של גילוי מלכותו אשר בכל משלה, אז אור רב של אהבה שבדעת יורד
ומאיר בכל העולמות שכל זה בסוד אור קדושת נשמתם של מרדכי ואסתר שזה נקרא בשפת
הקבלה סוד יסוד אבא ואימא, לעשות נס ופלא עד כדי שפו"ר המן
נהפך לפורינ"ו.

 

<![if !supportLists]>י)
<![endif]>כי בכוח ימי הפורים מתברר הארה
עליונה שהיא יותר גבוה, בהבחנה מסוימת, מכל שבת ויו"ט… כי מתגלה אור נורא
עליון ונפלא של אורייתא דעתיקא סתימאה, ששם אב ובן כחדא, כי שם
שורש אהבה שבדעת, ולכן גם מותר במלאכה כי מתברר שגם המלאכה היא כולו קודש…

 

<![if !supportLists]>יא)  <![endif]> כי רק בפורים יש בכוח להגיע לדרגה של עד דלא ידע בין ארור לברוך… כי
מתברר שגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. כי בכוח אור הדעת העליון של יסוד אבא
ויסוד אימא הנמשכים בשורשם ממקומות רמים וגבוהים ומאירים במשך כל יום הפורים לארץ
ולדרים עליה – באמצעות מצוות קריאת המגילה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ואכילת
הפורים ושתיית היין בפורים – בכוח כל זה מתגלה אור של שלום בין בטיבו
בין בעקו, ונעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי מגלים
את המגילת אסתר ואת האותיות החדשים של התורה החדשה, ומגלים איך
שהקב"ה אוהב את עמו ישראל בכל עת ובכל רגע, כי הוא הוא אל מסתתר גם
כאשר היה מצב של 'אנוכי אסתר אסתיר', כי גם כשהוא מעמיד עליהם מלך
קשה כהמן הרי נתברר שגם באלוקים אהלל דבר, כי הכול ודאי לטובה ולברכה.

 

<![if !supportLists]>יב)  <![endif]> וכל זה גם מעורר את החיבור בין כל נשמות ישראל שיוכלו להחזיק את עצמם ביחד,
כי מתגלה אור השלום של נתיבותיה שלום ושל הצדיקי אמת המרבים שלום בעולם. ולכן
מרבים ביום זה במשלוח מנות איש לרעהו ובמתנות לאביונים כי כל האורות של מגילת אסתר
הם דברי שלום ואמת, להרבות אהבה ואחווה בין ישראל ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר
קדשי.

 

<![if !supportLists]>יג)
<![endif]> כי בכוח הידיעה שמלכותו בכל משלה ובכוח היגיעה של כפיית היצר זוכים להכניע
כל כך את הארור המן עד שזוכים ומתברר שיש אור גבוה ועליון של עד דלא ידע בין ארור
המן לברוך מרדכי… כי בעצם כאשר זוכים לגלות את הניצוץ הקדוש שבתוך המן עמלק בכך
מיד מתבטל כל כוחו של הקליפה כי כל כוחם וכל חיותם הוא רק בגלל העדר הידיעה
שמלכותו בכל משלה (כמבואר באריכות בליקו"מ ח"א תורה נו' ובחלק
ב' תורה יב'). אבל תיכף ומיד כאשר צועקים: אי"ה מקום כבודו… ויזעק
זעקה גדולה ומרה… ואסתר משוועת: אלי אלי למה עזבתני… בכוח כל זה הרי
מגלים שגם בחלל הפנוי הנורא ואיום הזה יש אלוקות המחיה את כולם גם שם… וגם
במקומות המטונפים ביותר של בית אחשורוש עדיין בכל זאת מלכותו ודאי קיימת אף שהיא
נסתרת בהסתרה שבתוך הסתרה, ואף שהיא מצומצמת מאוד בכדי שלא ינקו ממנה זרים, ואף
שהיא לבושה בלבושים רבים מאוד בכדי שכוחות הטומאה לא יוכלו לינוק יתר על המידה.

 

<![if !supportLists]>יד)  <![endif]> ולכן, במקומות כאלו ובזמנים כאלו אכן לא מרגישים תחילה את האלוקות ואת
האותיות, כי אז אין בכוחם להיות אותיות בולטת ומצטרפות של מגילת אסתר, אבל בכוח
הידיעה ובכוח היגיעה על ידי הצדיקים הגדולים הללו, שמתברר באמצעות 'ימי הצומות
וזעקתם' של 'צומו עלי שלושה ימים ושלושה לילות וגם אני ונערותיי אצום כן', בכוח כל
זה אכן מתקיים מיד 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה
בשונאיהם' ו'פור המן נהפך לפורינו'. כי בשעת ה'ונהפוך הוא'
עוד זוכים שממשיכים אורות עליונים של אור החיים העליונים עד שנעשה מוח שליט על
החפץ שבלב, ואור אהבה שבדעת מאיר גם לאור אהבה שבימים, עד שזוכים שהימים האלו
נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה ואור אהבה של הימים הללו לא יעברו מתוך היהודים, כי
אור אהבה שבימים הללו נמשך ובא מכוח אור אהבה עליונה של אורות גנוזים ונעלמים של
התורה הגנוזה והצדיקים הגנוזים… ולכן גם קבעו שיהיה אור הטו' של שושן מאיר גם
לאור היד' של הפרזים…

 

<![if !supportLists]>טו) <![endif]> וכל זה בכוח 'מי האיש'… כי בוודאי השאלה זועקת: 'מי האיש'? מי הוא זה
ואיזהו שיכול לזכות בכוח ידיעתו ויגיעתו לבוא למצב של אור הידיעה של 'ומרדכי ידע'
ולאור היגיעה של כפיית היצר של 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ולא קם ולא
זע ממנו'… מי הוא זה ואיזהו שיש לו את הכוחות הללו?!… 'מי האיש'?!… אבל
התשובה מיד זועק גם הוא: כן, 'מי' הוא 'האיש'!!!… כי זה שזכה לגלות סודות נוראים
כאלו והגיע לתכלית ההשגה של מ"י שערי בינה… הוא אכן האיש!

 

<![if !supportLists]>טז) <![endif]> כי לא כילה האיש מרדכי היושב בשער המלך להשתדל בכל עת להאיר את אור יסוד
אבא בתוך אור יסוד אמא, ולגלות את אור האהבה שבדעת, מוח האב והאבא והאמא, עד
שממשיכים אותו גם לתוך הימים את החיים, וכל חפצו של הלב על כל מידותיו מתהפכים
להיות מאירים ומזהירים כשמים לטוהר בכוח התורה הגנוזה והצדיקים הגנוזים, עד שיתברר
איך שגם מכל אחד ואחד יהיה נעשה אורייתא דעתיקא סתימאה של אור המגלה
הקדושה, שכולו דברי שלום ושלווה אהבה אחווה ורעות של משלוח מנות איש לרעהו ומתנות
לאביונים, כי לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וידעו
אותי למקטנם ועד גדולם, ויקויים בשלמות וגר זאב עם כבש,
ברוך יחד עם ארור… כי שם הכול מתאחד באחדות גמור.