פניני באר בשדה פרשת תולדות – ענייני חינוך הבנים על פי משנת רבי שמשון רפאל הירש

Print Friendly, PDF & Email

לקראת שבת פרשת תולדות ה’תשע”ד

 

פנינים מתוך באר בשדה

לקראת שבת פרשת תולדות

 

פרשת השבוע מורכבת ברובו מסיפורי חייו של יצחק אבינו.

תמצית הסיפורים:

תולדותיו של יצחק – יעקב ועשיו.

חינוך 2 בניו אלו ויחסי ההורים – אליהם.

סיפור הרעב בארץ כנען, וירידת יצחק אבינו לאזור פלשתים,
וחפירת הבארות, והמריבה עם הפלשתים על הבארות, עד שיצחק עוזב את אזור פלשתים.

משם ממשיכה התורה לספר את הסיפור הארוך על רצונו של יצחק
לברך את עשיו! ורבקה מונעת זאת, וגורמת שהברכות של: ‘ויתן לך אלוקים מטל השמים
ומשמני הארץ’ יעבור ליעקב בנה האהוב עליה! ועשיו נזעק זעקה גדולה ומרה על שיעקב
לקח ברכותיו בערמה, ורוצה להרגו!

ומכאן, מסיימת הפרשה לספר שיצחק ורבקה משלחים את יעקב לבית
לבן, עד אשר יעבור זעם אחיו, ומבקשים ממנו שמשם גם יקח לו אשה מבנות לבן.

*  *  *

 ב-2 הפרשיות הקודמים למדנו על לידתו של יצחק אבינו
בגיל זקנה של אברהם ושרה, ועל ניסיון עקידת יצחק, ועל סיפור מציאת השידוך של יצחק
על ידי העבד נאמן אליעזר.

 בפרשת השבוע התורה ממשיכה לסכם את חיי אברהם אבינו,
כפי שרמזו לנו חז”ל 
(בראשית רבא פרשה סג’ פסיקתא רבא פרק יב’ ד’ בבא בתרא טז) על הפסוק (כה’ ל’):

 ‘ויזד יעקב נזיד, ויבוא עשיו מן השדה והוא עיף,
ויאמר עשיו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה’!

כי באותו יום מת אברהם, בכדי שלא יראה את בן בנו עשיו יוצא
לתרבות רעה! ועשה יעקב אבינו תבשיל עדשים לנחם את יצחק אביו!

וכפי שכבר למדנו בסוף הפרשה הקודמת, אברהם אבינו נפטר בגיל
175 ועל אף שהשאיר אחריו את ישמעאל עם כל 12 נשיאי ישמעאל, ואת שאר ילדיו שנולדו
לו מקטורה – בכל זאת, את עיקר ירושתו הוא מוריש ליצחק, כפי שהתורה מספרת שם 
(כה’ ה’-ו’):

“ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפלגשים אשר
לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם”.

ומכאן, תחילת פרשת תולדות, שוב חוזרת התורה לסכם את עיקר
תולדותיהם של צדיקים, תולדותיו של אברהם, ובכך היא מתחילה:

‘אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ! בקחתו את
רבקה בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי לו לאשה ! ויעתר יצחק לד’ נוכח אשתו כי עקרה
היא ויעתר לו ד’ ! ויתרוצצו הבנים בקרבה ! ויצא האחד אדמוני ! ויקראו שמו עשיו!
ואחר כן יצא אחיו ויקרא שמו יעקב!’ 
(כה’ יט-כו’)

ומבואר הדבר (ועיין רש”י כה’ יט’), שהכתוב מדייק ‘אברהם
הוליד את יצחק’ בכדי להוציא מדעת ליצני הדור שאמרו וטענו מאבימלך התעברה
שרה!

כי הרי תיכף ומיד אחרי הסיפור של לקיחת שרה לבית אבימלך
מספרת התורה 
(כא’
א’):
 ‘וד’
פקד את שרה’! ויש ‘מראה מקום’ טוב לליצנים לדרוש דרשותיהם ולהוכיח צדקת
טענותיהם מן התורה ומן הכתובים!

מה עשה הקב”ה צר קלסתר פניו של יצחק כאברהם
לאמור: ‘אברהם הוליד את יצחק’!

אבל התימה היא מה עניין זה לכאן? הרי בפרשה זו כבר עסקינן
בתולדותיו של יצחק, ומה זה כי נזכרו עכשיו באותם ליצני הדור שלחששו ודיברו לפני 40
שנה?!!

ואולי, היה אפשר לומר שרק כאשר יצחק הגיע לגיל 40 לחייו אז
הוא קיבל קלסתר פני אביו, כרגיל לפעמים שרק בגיל מסוים בחייו נעשה פני הבן כפני
האב! מה שאין כן בשנות צעירותו לא כל כך שמו לב לכך.

ועיין רמב”ן טעם נוסף על הדיוק של
‘אברהם הוליד את יצחק’ וזאת בכדי להראות חשיבותו של יצחק שלא יהיה נכתב אצלו כמו
אצל ישמעאל 
(כה’
יב’):
 ‘ואלה
תולדות ישמעאל בן אברהם’, ולכן הוסיף הכתוב לייחסו ‘אברהם הוליד
את יצחק’ – כי רק עליו נאמר ‘כי ביצחק יקרא לך זרע’.

אפשר גם באופן אחר, שהתורה מדייקת, דווקא כאן, ואומרת: אל
תאמר שמאחר שמספרים לי כעת ש’אלה תולדות יצחק’, והנה הרי מספרים לך עכשיו שעשו גם
הוא יצא מרבקה הרי זה ראיה חותכת שמאבימלך התעברה שרה, כי מהיכן צץ זרע פסול זה אם
לא מאבימלך! לא, אומרת לך התורה, דע לך שעשו מגיע רק בגלל ה’אחי האם’! ורוב בנים
הרי דומים אחרי האם! ולכן האמת היא ש’אברהם הוליד את יצחק’ ומה בקשר לעשיו? זה
בגלל ‘בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי’ והיא הייתה שם כשושנה בין
החוחים! 
(ועיין
גם אור החיים כה’ כ’ ובמאזניים לתורה).

*  *  *

ולהבין בדרך עבודה, את עניין ‘ליצני הדור שהיו אומרים
מאבימלך התעברה שרה’, נעתיק בתמצית את המבואר בארוכה בדברי רבנו ר’ נחמן
מברסלב בספרו ליקוטי מוהר”ן 
(ח”א תורה עד’):

כי בעת שעובר על האדם מצב של הסתרת פנים, זה נקרא בשפת
המקובלים: ‘אלה תולדות יצחק’! כי יצחק מרמז כל פעם על עניין מידת הדין! ולכן,
כאשר עובר על האדם מצב שמדת הדין מתוחה עליו, ופחד הגבורות של יצחק סובבים אותו,
הרי אז האדם בסכנה גדולה ש’ליצני הדור’ יתגרו בו להפילו
באומרם: עזב אלוקים את הארץ, ונחש הטיל זוהמה בו.

כי אז, במצב של דינים וייסורים, רוצים כוחות הטומאה להרחיקו
לגמרי חלילה, לאמור: אלוקים עזבו רידפוהו ותיפשוהו כי אין מציל לעזור
ולהושיע בעת הזאת, ולמה לך להתפלל ולהתחנן על מצבך אחרי אשר אין אלוקים
בארץ, חלילה!

כי אז, בשעת הצרה, המחשבות מבלבלות את האדם, לבלי לתת לו
להאמין שגם בעת הזאת עדיין אברהם אתו, שהוא בסוד מדת הרחמים, כי אברהם הוא
איש החסד. כי בשעת הצרה מחשבות האדם מבלבלות אותו כאילו שהמצב של ‘יצחק’ שעובר
עליו, המצב של הדינים והצרות העוברים עליו, כאילו כל זה ‘מאבימלך נתעברה
שרה’! כאילו, חלילה, כל הייסורים והדינים אין להם שום קשר להנהגת הרחמים
והחסד העליון של אברהם איש החסד.

ואז, כשנמצא האדם במצב זה, יש סכנה גדולה שיתגברו על
מחשבותיו עשו האדמוני, המבזה את התפלה והבכורה ליפול, חלילה,
באין סומך, מרוב צער הירידות והסתרת הפנים!

אבל האדם השלם, המחזק עצמו ועומד בניסיון לאמור: לא, אין זה
אלא ניסיון, וברוך ד’ אשר לא עזב חסדו ותפלתו ממני, ונזהר מאוד לבל יהיו אלו ייסורים
של עשיו, הגורמים לבזות ולבטל, חלילה, את התפלה, רק אדרבה מחזק את עצמו
שבודאי ‘חסדו גבר עלינו’ ו’בגבורות ישע ימינו’ – שכל
זה מרמז שגם הגבורות הדינים והייסורים נולדים מתוך החסד וישועת הימין! כי הוא
מאמין שתכלית הדינים והייסורים הם בוודאי לטובתו! ולכן הוא מחזק עצמו להאמין ש’אברהם
הוליד את יצחק’ כי הוא מאמין שכל הייסורים שעוברים עליו הוא בסוד
הפסוק: ‘את אשר יאהב ד’ יוכיח’! אז בכוח כל זה הוא זוכה שמתוך
תוקף מידת הדין של יצחק מתגלה אליו סוד ‘יעקב איש תם יושב אהלים’!

ולכן, על אף שכאשר יצחק מעורר את מדתו, פחד הדין, מתעוררים
מצבים בלתי נעימים של ‘ויתרוצצו הבנים בקרבה’, ואז יש סכנה גדולה
ואפשר ליפול לחלישות הדעת לאמור: ‘אם כן למה זה אנכי’?! – מה לי
ולכל העבודת ד’, אם התוצאה היא ‘ויתרוצצו’! ובתי העבודה זרה
מושכים מכאן ובתי כנסיות מושכים מכאן! אין לי מנוחת החיים ומנוחת הנפש – כי הרחוב
עם כל תאוותיו קורצים מחד, אבל ייסורי מצפוני הנפש מייסרים מאידך! ‘והלוואי
ולא התעברתי’ 
(עיין מדרש רבה סג’ ו’ ועיין גם תנחומא פרשת כי תצא ג’), ובמצב של כאלו מוחין
דקטנות, שגורמים לכאלו דיבורים, הרי ודאי שמפסידים הרבה, ‘כי הייתה ראויה
רבקה שתצא ממנה י”ב שבטים והפסידה באמרה: ‘למה ז”ה אנוכי’! 
(עיין היטב בפירוש
מהרז”ו שם).

אבל, כאשר בכל זאת מתאמצים בכל הכוחות, גם אחרי כל
ההפסדים וחלישות הדעת, ומחזיקים מעמד, ונזהרים לא ליפול לייסורים של נחש
הטיל זוהמה בחוה, אלא ממשיכים לקיים: ‘ותלך לדרוש את ד’ – להתפלל ולבקש
רחמים ולהאמין בכח הצדיקים ובבתי מדרשותיהם של שם ועבר! הרי אז, בסופו של דבר,
מתגלה אור השמש של יעקב, המאיר את ליל החושך והדינים, וזוכים ל’ואחרי כן
יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב’!

והנה, בכוח העמידה בניסיון זה, זוכה האדם להינצל ממצב עשיו
וזוכה להגיע למדרגת יעקב. שבשפת המקובלים כל זה אומר: שהוא זוכה לצאת מכל המוחין
דקטנות וזוכה להגיע למוחין דגדלות! שכוונת הדברים למעשה היא: שהוא זוכה לצאת מאפילת
החושך והלילה לאור יום של חכמת התורה בהבנה נפלאה יתירה!

כי זאת על האדם לדעת, שבהכרח שיעבור על האדם מצב של ‘הושענא
רבה’ לפני הגיעו למצב של ‘שמחת תורה’! כי ‘הושענא
רבה’ הוא הרי, כידוע על פי דרכי סודות תורת הקבלה, הסוד של יומא רבה דפחד
יצחק וגמר חתימת הדין של הימים הנוראים.

וכל זה גם סוד כל עניין חפירות הבארות אשר הסטרא אחרא סותמת!
שמסופר באריכות בפרשת השבוע. כי כל זה בא לרמז על עניין הבקשות על המים שמבקשים
הרבה ביום הושענא רבא! כי 2 הבארות הראשונים שרבו עליהם זה בסוד 2 בתי המקדשות
שרבו עליה ונחרבו! ועל הבית המקדש השלישי נאמר 
(כו’ כב’): ‘ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות כי
עתה הרחיב ד’ לנו ופרינו בארץ’!

כי יש מצבים בו האדם חופר בורות שיחין ומערות – מרבה
בתפלות, מרבה בצדקות, מרבה בעסקים, אבל אינו רואה תוצאות נגד עיניו! הוא רואה
רק ‘עשק’ ו’שיטנה’ – עושקים אותו, שוטנים אותו, צועקים
עליו: ‘לך מעמנו’! מסתירים פניו ממנו!

מה עליו לעשות במצב זה? – ביום זה ובמצב זה צריך, שוב ושוב,
רק לחזק עצמו לא ליפול לעשיו המבזה את התפלה והאמונה, רק לידע ולהאמין שגם כאשר
שפתותיו רוחשות כמו עלי ערבות! בלא טעם וריח! הרי בכל זאת מגלה
על כך בספר הזוהר: קוב”ה חדי בכל מלה ומלה ונטע ליה סחרנין דההוא
נחלא ואיתעבידו אילנין רברבין דאיקרון ערבי נחל! 
(= הקב”ה שמח בכל מילה
ומילה, ונוטע כל מילה סביב הנחל העליון ונעשה מכל מילה אילנות גדולים שנקראים ערבי
נחל!).

כי גם כאשר המוחין סתומים וחתומים ‘ויסתמום
פלישתים’, ימשיך לזעוק ולצעוק אל המלך מלכי המלכים:

הושענא הושענא! אנא הושיעה נא! אנא הצליחה נא!

כי גם כאשר נסתמו כל המילים, ואינו יודע כלל מה לומר, הרי
במצב זה צריך להרבות סביב עצמו עם הרבה ‘מגינים’! שישאר לפחות במצב
של ‘מגן’ – שכל זה בסוד הפסוק: ‘כי שמש ומגן ד’ אלוקים’ –
כי כאשר מאיר על האדם שם הוי”ה של רחמים זה מרמז על אור השמש! אבל כאשר עובר
על האדם מצב של שם אלוקים – חושך, דינים וייסורים, אז צריך להוציא את המגן! שיגן
עליו מפני דיני האלוקי”ם והסתרת הטב”ע, ויאמר:

הושענא, אומרי הושענא, הושענא!!

כן, בורא כל עולמים, אבי אב הרחמן, אין לי עכשיו אלא אפשרות
אחת ויחידה והיא לצעוק ולזעוק אליך:

הושענא הושענא!

ובכך הוא מרבה סביבו מגינים שיגנו עליו מפני הזוהמה של
הנחש, וזה יציל אותו מליפול לידי עשיו!

ואין ספק, שבכוח ההתחזקות הזו, יכנס האדם ליום ‘שמחת
תורה’ – במוחין דגדלות של שמחת יעקב אבינו בחכמת התורה, ואז השמש יאיר לו
באור הוי”ה של חסדי אברהם, ויתברר למפרע איך שהכול חסד עליון, ואלה
תולדות יצחק – יעקב! כי אברהם איש החסד הוא אשר הוליד את פחד יצחק

כי ה’שמחת תורה’ הוא יוצא בפועל מיום ‘הושענא רבה’!

ואז יתברר ‘כי שמש ומגן ד’ אלוקים’ – כי
במצב של אלוקים, של הנהגת מידת הדין, מרבים להתעסק באמירת השפתיים, גם
כאשר הם במצב של דיבור בלא דעה, בלי טעם וריח! וזה מעורר את כוח המגינים, לשמור
ולהציל. ובכוח זה זוכים להגיע ל’ויזרח לו השמש’ בחסדי הוי”ה ו’תורת ד’ תמימה
משיבת נפש’ ו’רומה על שמים אלוקים על כל הארץ כבודך’! 
(עיין כל זה היטב בארוכה שם בליקוטי
מוהר”ן ח”א תורה עד’ – ויונעם לך לעד).

ומכל זה אפשר לבוא לביאור נוסף על הנהגת מידת הדין
של יצחק לברך דווקא את עשו בנו! שכולם תמהים על כך מה גרם לו ליצחק לרצות
להעדיף את בנו עשיו מעל בנו יעקב?!

הרבה פירושים נאמרו להסביר פליאה עצומה זו. ומתוך מה שהתברר
עד עתה על התהפכות ההסתרה לגילוי, שגם כל הירידות הם בעצם עליות, וגם בכל הייסורים
מוסתר בהם הנהגת הרחמים של ‘אברהם הוליד את יצחק’! מכל זה יובן פן נוסף, על פי דרך
הדרש, על המהלך האלוקי בגרימת הרצון של יצחק לברך דווקא את בנו עשיו, גם כאשר ודאי
ידע יצחק וראה מנגד את תמימותו של יעקב, כאשר הוא יושב יום ולילה באוהלה של תורה.

נקדים לכך את מאמר הגמרא (שבת פט)

אמר ר’ שמואל בר נחמני אמר ר’ יונתן: מה פירוש הכתוב (ישעיה סג): “כי אברהם לא
ידענו וישראל לא יכירנו אתה אבינו גואלנו מעולם שמך” – לעתיד לבוא, אומר
הקב”ה לאברהם: בניך חטאו, מה דינם? והוא אומר לפניו: רבוש”ע, ימחו על
קידוש שמך.

אמר הקב”ה בא נשאל את יעקב מה לעשות בבני ישראל שחטאו,
אבל גם יעקב אומר לו: ימחו על קידוש שמך.

כיון שרואה הקב”ה כך, הוא פונה ליצחק ואומר לו בניך
חטאו, מה דינם? 
ובכאן מאריכה הגמרא, שיצחק עושה דין וחשבון שלם עם בורא
העולם למען ימחל להם. ועל זה נאמר: “כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו,
אתה הוא אבינו” – שהכוונה הוא, על יצחק אבינו שמלמד זכות וסניגוריא על בני
ישראל גם כאשר חטאו.

דברי הגמרא ודאי צועקים: דרשני? וכי למה רק יצחק בכוחו ללמד
סניגוריא על עם ישראל באחרית הימים?

אלא בכאן טמון ונעלם, סוד הדבר של המהלך האלוקי לגרום
ליצחק לברך את בנו גם כאשר הוא חשב שזה עשיו הרשע! כי בכך הרי
מתגלה עומק רצונו של הקדוש ברוך הוא, הרחמן והאהוב, שיצחק ירצה לברך אפילו
את עשיו! ובכך יתברר לדורות עולם שגם כאשר יהיו בני ישראל בדרגת בנו עשיו, הרי
שבכל זאת ברכת אבינו יצחק יחול גם עליהם, כי הרי על דעת כן היה יצחק מעניק לעשיו
את כל הברכות כולם.

בכך, הוא משרת את בני ישראל לטווח הארוך, שגם במהלך
ההיסטוריה רבת השנים, שהעם היהודי יעבור בו בתפוצותיו, ויבואו זמנים,
במיוחד באחרית הימים, כאשר בני ישראל ברובן הגדול יתנהג כמנהגי עשיו, ומצד
עצמם הרי ודאי אין הם ראויים לברכה  האלוקית ולגאולתם מצרתם, אבל אז,
ודייקא אז, מתעוררת ברכתו הגדולה של יצחק, כאשר בירך את יעקב גם כאשר חשב
עליו שזה עשיו בנו, ובכך הרי מתברר שבני יעקב ראויים לברכה גם כאשר הנהגתם
החיצונית יותר דומה לעשיו היודע ציד ואיש שדה, ולא רק כאשר הם תמימים
יושבי אוהלה של תורה ותפלה – בבתי כנסת ובתי מדרש.

ומכאן, הקריאה להתחזקות הגדולה לכל אדם ואדם! כי גם כאשר
עובר עליו מצבים של הסתרות והעלמות קשיות ותמיהות! כעין התמיהה הגדולה על הנהגת
הדין לברך את עשיו במקום את יעקב! שימשיך בכל זאת להיות דבוק באמונתו התמימה באל
עליון, ולהמשיך להאמין שהוא רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד, ואז ברבות האמונה
יתקיים: ‘מתוך צרה – המציאם פדות ורווחה’! להיוושע בקרוב בישועה ורחמים בכל מכל כל!

*  *  *

פרשת השבוע כשמו כן הוא: תולדות! כולו מדבר אודות התולדות
של כלל ישראל! גם אנחנו צריכים בכל שנה מחדש להשתדל לקחת מהפרשה, לפחות כמה
גרגרים, אודות כל הקשור לתולדות שלנו, בנינו ובנותינו!

אנחנו, כאמור, עדיין באמצע סיפורי חייו של יצחק אבינו! אנחנו
פוגשים אותו השבוע כשהוא בגיל ארבעים לחייו! אז הוא התחתן עם רבקה אמנו, ובמשך
עשרים שנה רצופות מיום חתונותו הוא ואשתו עקרים! בלי יכולת להוליד ילדים! אבל,
בהמשך הפרשה כבר מכניסים אותנו גם לאוירת הבית של יצחק ורבקה, מפגישים אותנו בפרשת
השבוע גם עם יענק’לה הצדיק ועשיו’קע הרשע!

איזה לימוד עצום יש כאן, כבר בתחילת הפרשה, לאמור ולהודיע,
לגלות ולהזהיר אותנו תמיד, שהעולם מלא ניסיונות! כי גם אחרי שכבר זכה אבינו יצחק
למצוא נחמה במציאת בת זוגו! “וינחם יצחק אחרי אמו”! אבל עדיין
הישועה השלמה ממנו והלאה! עשרים שנות עקרות עוברים עליו ועל אשתו!

ובמשך כל העשרים שנה הללו הם לא שותקים! “ויעתר
יצחק להוי”ה לנוכח אשתו כי עקרה היא”! עד שזכה בסופו של יום “ויעתר
לו הוי”ה ותהר רבקה אשתו”! לא רק “ויתפלל”! אלא
“ויעתר” – “הרבה והפציר בתפילות”! “שפך תפילות
בעושר רב”!

“הוא עומד בפינה זו ומתפלל והיא עומדת בפינה אחרת
ומתפללת”!
כן כן, מתפללים ומתפללים ומתפללים! וכך עובר לו עוד חודש
ועוד חודש! עוד חודש ועוד חודש! והחדשים מצטרפים להם לשנים! והשנים גם הם כבר
מצטרפות להם להרבה שנים! עד לכדי עשרים שנה!

גיוואלד!! איפוא הבורא כל עולמים?!! היכן הוא ה”אתה
שומע תפלת כל פה עמך ישראל ברחמים”?!! ועוד תפילות כאלו, של צדיקים כאלו,
מיוחסים כאלו, בעלי מסירות נפש כאלו..

אבל, לא, עדיין לא הגיע הרגע! עדייין לא הגיע הזמן! והם,
יצחק ורבקה גם יחד, לא מוותרים! לא נחלשים! לא מתייאשים! רק ממשיכים בשלהם, עד, עד
שנושעים!!!

כן כן, חברים, לא רק אבינו יצחק היה צריך להיוולד מתוך מצב
של “כמעט לאחר ייאוש”! מתוך מצב של “ותצחק שרה בקרבו לאמור אחרי
בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן”! וגם אברהם עצמו העיד עליו הכתוב: “ויפול
אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יוולד ואם שרה הבת תשעים תלד”!
ולא לחנם נקרא שמו יצחק כי “צחוק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי”!
כי בוודאי היו כולם לועגים וצוחקים מאבינו אברהם ואמנו שרה בחושבם שיוכלו עוד
להפוך את כל העולם כולו על פי השקפתם, ועוד בגיל זקנותם המופלגת! יחד עם הרך
הנימול הצעיר הלזה שרק עכשיו נולד להוריו הזקנים והמבוגרים הללו!

כמו שגם עד עצם היום הזה לועגים לנו, היהודים, ולועג עלינו
בפרטי פרטיות גם היצר הרע שאורב לנו בכל פינה בלב! על העזות הגדולה ועל הקשה עורף
החזק, שבו אנו מבורכים, בחושבנו מדי יום ביום, שהנה הנה, אוטוטו, ומלך המשיח מגיע
וכובש את כל העולם כולו! וממליך את מלכותו יתברך על כל יושבי תבל!

כן, צוחקים עלינו! לועגים לנו! אבל, אנו בשלנו! כי אנו
יודעים שגם תיכף ומיד בתחילת ההתבססות של משפחת היהודים, כבר בלידת אבינו יצחק
לאברהם הזקן ושרה הזקנה, כבר אז “כל השומע יצחק לי”! כבר אז
היינו לשחוק וצחוק, לעג קלס ובוז לעיני כל! על מה ועל סמך מה ועל איזה כוח אנחנו
חושבים בכלל שנצליח?!!

והנה, אותו צחוק ממשיך, בתחילת סיפורי פרשת השבוע, גם בלידת
יעקב ועשיו! כי מעבר לכך שכבר בשעת לידתם של התאומים’לאך, התגלה והתברר פתאום איך
שיש כאן בעצם 2 מלכויות נפרדות! “ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר”! וכבר
בבטן אמם “היה זה מפרכס ורוצה לצאת ליד בתי עבודה זרה! וזה מפרכס ורוצה
לצאת ליד בתי הכנסיות”! וכבר בתחילת התרחבות המשפחה היהודית יש כבר
שינויים לכאן וכאן, מחלוקות ושינויי דעות קוטביות כאלו כמו שיש בין יעקב ועשיו!
אבל עוד הרבה לפני זה, קדמו לזה, כאמור, עשרים שנות עקרות! עשרים שנה של כמעט
ייאוש! “כי עקרה היא”.

*  *  *

אוי! חברים יקרים, כמה לימוד עצום ונפלא, יש מהמשך סיפורי
פרשת השבוע, ובמיוחד לדורותינו, שכל כך הרבה בנים ובנות נחלשים ונפלטים מהמסגרות
הקבועות שיש בריבוי גדול בכל ריכוזי בתי החרדים לדבר ד’..

כי התורה באה לספר לנו בהרחבה ובפרוטרוט, איך שגם יצחק
אבינו מתמודד גם הוא עם מצב לא פשוט בכלל, מצב בו גדלים יחד איתו בבית גם א
הייליגער צדיק’ל! א יענקל’ה! א מתמיד עצום! א בחור א חאניאק! אין לו אלא דלת אמות
של עבודה תורה ויראת שמים! “ויעקב איש תם יושב אהלים”! אבל מתחת
לאפו גדל לו גם בן נוסף, שונה לגמרי, רעיונות אחרים לגמרי נמצאים בתוכו,
“יודע ציד איש שדה”! אוהב את המלאכה.. אוהב את המקצוע!

ובכל זאת, “ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו”!
כן, נכון, התורה לא מסתירה את המצב המסובך כאן, והיא מפרטת שהתגלה מחלוקת בין יצחק
ורבקה! רבקה אמנו אוהבת את התלמיד חכם’ל! אוי! והתורה מעידה שזה גם היה בולט לעין
כל!

כמה פעמים מתגלים כאלו מחלוקות גם בתוך הבתים שלנו, ובמיוחד
בדורותינו אנו, וכבר העיר על כך המחנך הגדול, ר’ שמשון רפאל הירש, שגם
בנקודה הזאת רוצה התורה ללמד אותנו חכמה בינה ודעת, ולומר לנו:

אל נא תעשו את הטעות הקשה והמרה הזאת, שבניכם ובנותיכם
יראו, חלילה, את מחלקותכם ושינוי הדעות שלכם בכל הקשור לאופי והדרך של חינוכם! כי
גם זה יהיה, חלילה, אחת הסיבות לגרום שאחד יצא יענקל’ה ואחד יצא עשיו’קע! את
הכביסה המלוכלכת תכבסו רחוק מעיני הילדים! ומול הילדים תעמדו יחד, בעצה אחת, בדעה
אחת!

ר’ שמשון רפאל הירש רואה בסיפורם של יעקב ועשיו, גם כקריאה אלינו,
ללמד אותנו עבודת החינוך, והוא מתבטא בתוך דבריו עם דברים כדרבונות! וכך הם מתצית
דבריו:

התורה מרמזת לנו כאן דרך חיים באומרה: “ויגדלו
הנערים ויהיה עשיו יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים”! למה רק
כאשר ‘ויגדלו הנערים’? כי עד שגדלו, עד הבר-מצוה, הושיבו את שניהם על אותה
ספסל לימודים! רצו משניהם את אותם תוצאות! את אותם הישגים! ולא הצליחו להבין
שלעשיו יש נפש אחרת, דעה אחרת, טבעים אחרים, הוא לא נועד להיות המתמיד’ל  הגדול, הלמדן הגדול, הוא נועד להיות איש עבודה
ובר ביצוע של עבודת ד’ בדרך אחרת! ואם היו מתייחסים אליו ככה, ובצורה
מכובדת,  הוא באמת היה יוצא: ר’ עשיו!

אבל לצערינו, מיד כאשר מתגלה שאין הבחור’ציק שלנו מסוגל
לשבת בתוך הישיבה מ 6 או 7 בבוקר ועד 10 או 11 בלילה.. מיד מחליטים עליו שהוא כבר:
שבב’ניק! א באמס! ובכך שוחטים אותו במו ידינו!

והכתוב צועק ושואג: “חנוך לנער על פי דרכו”!
רק על “פי דרכו”, על פי כוחו, על פי טבעו, ואז “גם יזקין
לא יסור ממנו”!

הורים יקרים! כן, גם אם המצב כהיום, ברוב היכלי התלמודי
תורה והישיבות ושאר כל מוסדות החינוך לבנות, לא טוב, בלשון המעטה, בכל הקשור לכל
זה! אבל אנחנו, ההורים, יכולים הרבה להציל! יכולים הרבה לעזור!! כי עלינו,
ועלינו בעיקר, מוטלת החובה לתת את ההרגשה הטובה לבנינו ולבנותינו!

ולכן, גם כאשר מתברר שיש לנו בבית, בן או בת, שלא כל כך
מצליחים להסתדר ולהשתלב בצורה הטובה ביותר בכל סדרי הלימוד והתפלה וההנהגות
המחמירים של בתי התלמוד תורה והישיבות ובתי החינוך של הבנות, ועשינו גם את
ההשתדלויות הנכונות לנסות ולפתור את הבעיה שהתעוררה ובכל זאת עדיין לא הצלחנו
להביא את הפתרון לבעיה!  הרי שאז מוטלת
עלינו חובת ההשתדלות, ביתר שאת וביתר עוז, לתת לילדנו את ההרגשה הנפלאה והטובה
שגם הם באמת חשובים בעינינו! ושגם הם טובים באמת בעינינו! ושגם הם בוודאי יגדלו
באופן שיעשו הרבה נחת רוח לאבינו שבשמים! ולא כל כך משנה כרגע מה ש’החברה’ חושבים
עליהם! ומה שה’מסגרות’ אומרים עליהם! כי העיקר משנה במצב כזה איזה מחשבה
‘באמת’ מקבל הילד והילדה, מהבית ומהסביבה המשפחתית הקרובה, מהאבא ומהאמא, מהאחים
ומהאחיות, מהגיסים ומהגיסות, מהסבים ומהסבתות!

כי גם 12 שבטי יה שהביא יעקב אבינו לעולם, לא כולם היו ‘יששכר
חמור גרם’! לקבל עליו עול תורה! רק היה ביניהם גם ‘זבולון השוכר הממולח’! וגם
‘אשר ונפתלי החקלאים’! ובכל זאת, יעקב אבינו מברך את כ-ו-ל-ם בלב ונפש
חפצה! והתורה מדייקת לאמור: “איש כברכתו ברך אותם”! כל אחד כפי
כישוריו האמיתיים!

ההצלחה הגדולה שלנו בחינוך כל הבנים והבנות תבוא אלינו רק
כאשר נצליח להפנים בתוך תוכנו את העומק הנפלא של תיבות התפלה הנפלאה (שחברה אחד
המקובלים לפני כמה מאות שנים), שהאימא היהודית בוכה ומבכה, בכל ליל שבת, מול הנרות
הקדושים, המבצבצים מול עיניה, בשעת הדלקת נרות השבת, ומתוך זוויות עיניה דמעותיה
החמות נוטפות ומטפטפות להן בזה אחר זה, די אידישע הייסע טרערן פון די אידישע מאמע,
באמרה:

“וזכני לגדל, בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ד’, יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש, בד’ דבקים. ומאירים את העולם,
בתורה, ובמעשים טובים, ובכל מלאכת עבודת הבורא”.

כי יש מהבנים והבנות שאכן יצליחו להאיר את העולם בלימוד
תורתם! ויגדלו רבנים, ראשי ישיבות, מגידי שיעורים, ומשפיעים!

אבל יש גם מהבנים והבנות שיגדלו להיות עסקנים גדולים!
ויאירו את העולם בכל מיני מצוות ומעשים טובים שירבו בישראל!

ויש גם כאלו מתוך בנינו ובנותינו שהם לא מוכשרים כאלה, ולא
יגדלו, כנראה, לא להיות גדולי עולם בלימוד התורה! וגם לא לעסקנים מוצלחים שכל באי
עולם יודעים מהם! אבל, הם כן יכולים לגדול ולהיות מאירים את כל העולם כולו בכל
מלאכת עבודת הבורא! הם יכולים להאיר את העולם בכל ענייני עבודת השם יתברך
בקיימם את כל ענייני המשא-ומתן ביראת שמים! ויהיו ישרים בכל ענייני ה’ביזנס’ להוית
“תם וישר וירא אלוקים וסור מרע”! ולא יעברו בשעת עבודתם על שום איסור
ייחוד! וגם לא יעברו בעבודתם על שום איסור גניבה וגזלה! ויהיה כל משאם ומתנם
באמונה עם הבריות! עד שיקדשו שם שמים ברבים! ויגרמו לבריות לאמור: וואו! אשרי מי
שגידל אותם! ובזה יגרמו לאהבת ד’ בפי כל הבריות (עיין היטב יומא פו).

כן כן, הורים יקרים, גם בנים ובנות אלו יאירו את העולם! כי
גם עליהם האמא היהודית בוכה ומבכה, וגם איתם היא ששה ושמחה, שיש להם יראת שמים
ואהבת הבריות!

רק כאשר זה יכנס היטב בתוך מוחינו ולבנו, ולא נרחק
במחשבתינו שום אחד מהבנים והבנות, רק אז, נוכל לגדל את כל בנינו ובנותינו לתורה
ולתפלה, למצוות ולמעשים טובים.

*  *  *

חז”ל מלמדים אותנו, שצריך לעבוד את הקב”ה גם עם
היצר הרע שבלב כל אדם! “והנה טוב מאוד” – אומרים חז”ל: “זה
היצר הרע”! “ולעבדו בכל לבבכם” – בלשון רבים, אומרים
חז”ל: “זה יצר הטוב שבלב ויצר הרע שבלב”!

וכי איך אפשר לעבוד את הקב”ה עם היצר הרע עצמו?!!

רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי”ע מאיר לנו
עיניים ותמצית דבריו:

שההבדל בין יעקב לעשיו, זה ההבדל עצמו של היצר הטוב והיצר
הרע! כי היצר הטוב, שבלב כל אדם, כל רצונו לגרום לאדם לעשות כל דבר, הן דבר גשמי
והן דבר רוחני, רק עם החכמה והשכל שיש בכל דבר! ואז אור החכמה והשכל אכן מאיר לו
בכל דרכיו! ומקרבו להשם יתברך בשלמות! והיצר הרע, שבלב כל אדם, כל רצונו לגרום
לאדם לעשות רק את ההתגלות של תאוות לבו! “ולא יחפוץ כסיל בתבונה”!

וכל זה בסוד של: “ויבז עשיו את הבכורה”,
הוא מבזה את ה”ראשית חכמה”, את הבכורה, את ה’ראשית’ שזה בסוד
החכמה, כי אין רצונו להסתכל ולהתקשר להחכמה והשכל שיש בכל דבר, הן בגשמיות והן
ברוחניות!

והעבודה שלנו היא על החיים להכניע את עשיו, להכניע את היצר
הרע, על ידי שבכל פעולותינו, ברוחניות ובגשמיות, נתבונן היטב היטב לפני כל מעשה
ופעולה ודיבור, מה התכלית של כל דבר! ולא נלמד ונתפלל ונקיים מצוות רק מתוך הרגשת
של “מצוות אנשים מלומדה”! ולא נאכל ונשתה ונתעסק בביזנס ונקים בתים
בישראל רק מתוך הרגשה של מילוי תאוות לבנו! רק נתבונן בכל עת, מה התכלית של כלל
הבריאה? ומה התכלית של כל דבר שאנחנו עושים? ובכך מאירים אנחנו את אור החכמה והשכל
בכל דבר ודבר! ואז, גם היצר הרע עצמו, עשיו בעצמו, נכנע ומתבטל!

כי הח”ן והיופי האמיתי נתעלה ומתרומם! כי כאשר
כל סוגי העשיות שלנו, הן ברוחניות והן בגשמיות, נעשים בתיאום מלא של האמונה,
התמימות והפשיטות, יחד עם החכמה והתבונה, זה מייצר את הסוד של הח”ן
דקדושה, כי האותיות של ח’ ונ’ זה החיבור של האמונה והתמימות
שבסוד אות נ’ יחד עם החכמה והתבונה שבסוד אות ח’! וכאשר מתגלה הח”ן,
כולם מתבטלים אליו! כן כן, גם הבן רשע, כעשיו! גם היצר הרע בעצמו, יתבטל לפניך!
ויימשך אחריך! וגם הוא עוד יעזור לך לעבוד את ד’! וזה זה תכלית שלמות הבריאה: לראות
מהרה בתפארת עוזך! וכל בני בשר יקראו בשמך! יכירו וידעו כל יושבי תבל כי
להוי”ה המלוכה!!!

א ליכטיגער שבת תולדות

כתיבת תגובה