יום חמישי ז' סיוון – אסרו חג שבועות – ה'תשע"ג

לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ

ר' חיים יהודה לייב בן ר' נחום יצחק שמעון ז"ל
פראנק

פנינים מתוך 'באר בשדה'

פרשת נשא

הנה זה עתה זכינו ונכנס בנו אור החג של מתן תורה ה'תשע"ג, עומדים
אנחנו כעת ביום מסוגל, יום אסרו חג של זמן מתן תורתנו… ואצלך, ידידי
מחו"ל, יום זה עדיין אצלך יום טוב שני של גלויות… וידועים המה דברי חכמינו שיום
מתן תורה נמשל ליום החתונה בין ישראל לאביהם שבשמים!

*

'מנהג ישראל תורה' (עיין תוס' מנחות כ:). ובי"ב הימים הראשונים של חודש ניסן נוהגים ישראל לקרוא פרשת הנשיאים – 'כל יום ויום פרשת הנשיא של זה היום. כי כל נשיא ונשיא היה לו סודות גדולות, אשר המשיכו שפע הרוחנית כל אחד לשבטו כל ימי עולם. ולא לחינם כתבה התורה כל שבט ושבט כל פרטי קרבנו, אף על פי שכולם היו שוות, והיה ראוי לומר בדרך קצרה. ובקריאת הפרשה מעורר קדושת היום'… (ומקורו בשל"ה תחילת מסכת פסחים והובא בכף החיים סי' או"ח תכ"ט, ועיין היטב גם בטור או"ח סי' תכ"ט בשם 'מסכת סופרים' ובנו"כ שם).

בספר המידות (ערך חיתון אות ו') כותב רבנו הקדוש רבי
נחמן מברסלב:

"מי שקשה לו למצוא זיווגו – ירגיל את עצמו לקרות בקרבנות הנשיאים".

*

חז"ל אמרו (סנהדרין קא') על הפסוק (משלי טו):

'דבר בעתו מה טוב' – כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם.

וכך אמרו גם במסכת סופרים (יח' ה' א'):

כל המקריא פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בנה מזבח חדש ומעלה עליו קרבן.

*

בספר חיי מוהר"ן מובא (מנוקד סי' פד'): בתוך דברי הסיפור על הכסא, שראה רבנו הקדוש במקום שראה:

"שהלכו לשם כל העולם, אנשים נשים וטף לראותה, וכשחזרו משם, אזי תיכף נתקשרו ונעשה שידוכים ביניהם…

וראיתי שם, שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו, ובשביל זה נעשים תיכף שידוכים, כי כל אחד מצא שם וראה בת זוגו".

ואז שאל רבנו הקדוש:

מה יהיה פרנסתי? ואמרו לי: שאהיה שדכן!

ובחיי מוהר"ן (מנוקד סי' תקצ"ה) בתוך דבריו וגילוייו הנפלאים בענייני שידוכים מובא, שרבנו הקדוש העיד על עצמו:

שיודע בזה העניין
של שידוכים סודות נוראים שלא נתגלו בעולם…

והתפאר אז:

שיודע בעניין שידוכים מה שאין יודעים בזה כל גדולי הדור מאומה!… 

וכבר גילה רבנו הקודש בליקוטי מוהר"ן (פט' ח"ב):

"הדעת משדך כל השידוכים, כי כל השידוכים הם שני הפכים, והדעת הוא המתווך בין שני הפכים, ועל כן לפעמים קשה למצוא זיווגו, כי לפעמים שני המשודכים רחוקים מאוד, והם שני הפכים ביותר זה מזה, ועל כן קשה למצוא זיווגו – והתיקון לזה: שצריך שיבוא להבר–דעת לשמוע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצוא השידוך שלו… נמצא כשהבר–דעת אומר תורה הוא משדך שידוכים…"

*

והנה עומד לפנינו אותו שדכן גדול, שיודע היטב בענייני שידוכים, ומגלה לנו, שלהרגיל עצמו לקרות בפרשת הנשיאים סגולתו, גם לכל ימות השנה, לכל מי שקשה לו למצוא זיווגו – הרי הדברים ק"ו לימים בהם
חל קריאת פרשת שבוע בענייני פרשת קרבנות הנשיאים…

(וכמו כן, גם לאותם הימים (שבחודש ניסן ובימי החנוכה) שעל פי 'מנהג ישראל תורה' קוראים בהם, מתוך
ספר התורה, דבר
יום ביומו את פרשת הנשיאים, כי הרי
גם בימי ניסן באותם הימים שמוציאים בהם ספרי תורה, שני וחמישי, הרי מנהגנו לקרות מתוך ספר התורה, ומוסיפים תפלות ובקשות ש'יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולים בקדושת זה השבט'… ודאי שימים מסוגלים המה לקיים בהם ביתר שאת וביתר עוז את דברי רבנו הקדוש).

והנה, זה ודאי שדברי רבנו הקדוש בכל מקום עמוקים מיני ים, ובתוך כל דבריו
מסתתרים להם סודות עליונים ורזין טמירין, ויש בכלל דבריו רמזים פלאיים על כל
העניין של השידוכים והזיווגים שבין כנסת ישראל לאביהם שבשמים, לקרב לבות ישראל
לאבינו אב הרחמן, שזה סוד "ביום חתונתו" – "זה מתן תורה"…
שזה בעצם היום זה – אסרו חג דשבועות – בו אנו עומדים, כאמור, היום…

אבל בכל זאת הכלל הידוע הוא: "שאין מקרא יוצא מידי פשוטו", ולכן גם
כל עניין מציאת הזיווגים כפשוטו ממש נמצא בדברי הקדשים. ומכאן הקריאה לכל אב ואם
בישראל המחפשים למצוא את זיווגם ההגון של בניהם ובנותיהם, ולכל בחור ובתולה שהגיעו
לזמן פרקם ועומדים המה למצוא את זיווגם ולהקים בתים נאמנים בישראל:

בחור! שא נא עיניך…

עומד לפניך השדכן הגדול ונותן עצה הוגנת לכל אלו העמודים סמוך לפרקן, וברצונם לזכות לקריעת הים סוף הפרטי שלהם, כמו כן גם לאותם ההורים שיחי' שבביתם הגיעו בניהם ובנותיהם סמוך לפרקן, ומצפים ומייחלים 'לעת מצוא', לקיים מאמר חכמים (מכילתא משפטים ג', ועיין קידושין ל: כתובות נב:( 'חייב אדם להשיא את בנו'…

הרי ודאי שמצווה לפרסם להם, במיוחד לימים אלו, את
הסגולה הגדולה של השדכן הגדול… "להרגיל עצמו לקרות בפסוקי פרשת
הנשיאים"… לקיים בזה רצון השדכן הגדול, בתמימות ובפשיטות, בכדי להיוושע בתשועת עולמים.

*

והנה,
על אף שטבע הסגולה שאין לבקש עליה הסבר (עיין היטב ליקו"מ ח"א תורה כא ט'), בכל זאת מצאנו ראינו בדברי קודשו של הרב ר'
נחמן משטעהרין ז"ל (במראה מקומות על ספר המידות הנ"ל) שמציין את דברי המדרש (מד"ר צו ח' ג'):

'חביב היה קרבנות הנשיאים לפני  הקב"ה כשירת הים'.

ומתוך כך מבאר ברמז את סגולת אמירת 'פרשת הנשיאים' על פי מה שרבנו הקודש מגלה (שם בסעיף א' בערך חיתון) ש'אמירת שירת הים בכוונה גם היא סגולה למציאת הזיווג'. כי הרי 'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף' (פסחים קיח: ועיין היטב ליקו"מ ח"א תורה ט')… ולכן כאשר הוא כבר שר ומשבח על קריעת ים סוף הכללי – כך גם יזכה לשיר ולרנן על קריעת ים סוף הפרטי.

הרב מטשעהרין גם מרמז שם בכפלים, על פי לשון המדרש (נשא יב' ח'): על הפסוק 'ביום חתונתו' – זה אוהל מועד. ומניין לאוהל מועד שחיתונין היו? דכתיב: 'ויהי ביום כלות משה' – שהכתיב היא 'כלת', להורות על עניין החיתון של חתן וכלה, כיום שהכלה נכנסת לחופתה.

כי זה הרי ידוע, שכל בית של כל אחד מישראל הוא בניין המשכן הפרטי, 'ואיש ואשה שזכו שכינה ביניהם' (סוטה יז'). 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (תרומה כה' ח') – 'בתוכו' לא נאמר, אלא 'בתוכם', בתוך כל אחד ואחד (של"ה סט' א'. ראשית חכמה שער אהבה פ"ו).

*

ולחידודא
בעלמא,
אפשר להוסיף, שלפעמים מניעת ועיכוב השידוך הוא בשני פנים.

א. שעדיין איננו כלי מוכן לקבל על עצמו עול אשה עם כל המורכבויות של עבודת ה'שלום–בית' ביניהם.

ב. שבורר לעצמו את ה'משהו מיוחד', שקשה למוצאה…

ולשני אלה יש סגולה לפרשת הנשיאים לתקן דעותיו ומחשבותיו.

כי הנה ידוע התמיהה על האריכות הגדולה של 'פרשת הנשיאים' שכופלת את עצמה 12 פעמים… והתורה מאריכה ביותר מ-60 פסוקים שנראים לכאורה כמיותרים. אבל לפי מה שמתבאר במדרשי חז"ל הרי הגם שכל נשיא הקריב את אותם הקרבנות במדוייק, אבל כוונת כל אחד ואחד הייתה שונה בתכלית מחברו (עיין היטב מד"ר נשא ועיין רמב"ן וספורנו על התורה).

והנה,
מיסודות 'השלום–בית' הוא כח הדיבור – לדבר בשובה ונחת דברי חן ריצוי ופיוס… ולהתחדש בדיבורים אלו בכל יום מחדש, ועל אף שלכאורה אותם הדיבורים שאמר אתמול חוזר ושונאה גם היום ומשלשו גם למחר… בכל זאת מגלה לנו התורה ב'קרבנות הנשיאים' שאת אותם הדיבורים אפשר, וצריך, לאומרו כל יום בכוונה אחרת, ובטעם אחר, ובניגון שונה, כך שיש בכוח אותם הדיבורים להשפיע ולחדש בכל יום תמיד מעשה ה'שלום–בית'…

כמו כן, בנוהג שבעולם, כאשר נדיב אחד מנדב חפץ כל שהוא, הרי חברו ישתדל לנדב חפץ אחר, בכדי לקבל התייחסות מכובדת לעצמו… אבל הנשיאים, לא שמו לבם לגינוני כבוד וגאווה והתנשאות, וכולם כאחד הקריבו את אותם הקרבנות ממש… ולכן, גם האריכה תורה לכבד כל אחד ואחד מהם, כי אם מחמת ענוותנותם הקריבו כל אחד כחברו, יאבד בשביל זה פרשה שלימה על קרבנו?!… – ומכאן גם לימוד עצום בענייני שידוכים, לאותם המתעכבים בשידוכם רק בכדי לחפש את ה'משהו מיוחד' לפי טעמו, בוא נא וראה מעלת הנשיאים, שהקריבו כל אחד ואחד כחברו, ולא חיפשו להביא דווקא 'משהו מיוחד'… וזה הביא את השראת השכינה בתוך כלל ישראל, ב'יום כלת משה'…

לעובדא ולמעשה: מצד אחד על כל אחד ואחד להכין עצמו להיות כלי ראוי להשראת השכינה בעבודת המידות ו'השלום–בית', ומצד שני לדעת ש'ארבעים יום קודם היצירה כבר מכריזים בת פלוני לפלוני' (סוטה ב)…

ויהי רצון מלפני אבינו אב הרחמן: שמתוך שמחות ישראל למטה, יתעורר כבר שיוכרז בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, גם על החתונה הקדושה: 'בת פלוני' – נשמות ישראל – 'לפלוני' – קוב"ה… ויקויים במהרה: 'ישיש עליך אלוקיך כמשוש חתן על כלה' (ישעיה סב').

א ליכטיגער שבת

מוטה