פניני באר בשדה פרשת לך לך ה’תשע”ג

Print Friendly, PDF & Email

הביטו אל צור מחצבתם – התבוננות בדרכי אברהם אבינו – “אחד היה אברהם”

יום ה’ ט’ לחודש מר-חשוון
ה’תשע”ג

פ נ י נ י   ב א ר   ב ש ד ה

פרשת לך לך

 

זהו… מהשבוע מתחילים כבר לספר
לנו על האלפיים השנים שלאחר הבריאה.

כן כן, 2 הפרשיות הראשונות, בראשית
ונח, מקפלים בתוכם אלפיים שנות תוהו… ומהשבוע, פרשת לך לך,
מתחילים כבר את האלפיים שנות תורה…
(סנהדרין
צז).

במשך כל האלפיים השנים הבאות, שמתחילים
כאמור, מתחילת סיפורו של אברהם אבינו, מהרגע של הכרת אברהם אבינו את בוראו, מגיל 3
או מגיל 40
(נדרים לב.; בראשית רבה ל סד), מתחילים
להאיר את אור התורה בעולם… לאט לאט, אבל בטוח בטוח, מפלס לו הקב”ה את הדרך
של גילוי תורתו… תחילה את התורה שבכתב, ואחר כך את הגילוי של כלל כל יסודות
של התורה שבעל פה שנחתם יחד עם חתימת התלמוד.

כך הוא רצה, שבתחילה יעברו כאלפיים
שנה בלי תורה, כקליפה הקודמת לפרי…

כן, גם אז, גם במשך האלפיים שנות
תוהו, היו צדיקים בעולם. היה אדם, יציר כפיו של הבורא כל עולמים… היו אז
גם: חנוך, מתושלח הצדיק, נח שם ועבר… היה להם הרבה מאוד תורה וגם
סתרי תורה… אבל רק לעצמם, בינם לבין עצמם, בלי שום הצלחה של המשכיות לדורות הבאים
אחריהם…
(עיין בפירושו של ה’מאירי’ למסכת אבות א, א;
ועיין ברמב”ם – הלכות ע”ז פא, ג. וב’כסף משנה’ שם).

עד שהגיע אברהם אבינו
עליו השלום… הוא עוד הספיק להכיר גם את נח, ואת שם ועבר… הוא
ידע על אמונתם וגם על ישיבתם… כי אותה אמונה שהצית והדליק אברהם אבינו בעולם היא
כבר נדלקה תיכף ומיד בתחילת יצירת אדם הראשון… ואמונה זו עברה מני אז, במסורת,
מדור לדור, ליחידי סגולה, לקין, הבל ושת, בני אדם וחוה; לחנוך
ולמתושלח; ולנח ובניו
(על פי ספר בראשית א כז;
ד א, ב; ד כה; ה א, ב;
ה כא-לב).

אבל ההתפשטות של אמונה זו,
התחילה, כאמור, וכמסופר בפרשת השבוע ובמדרשי חז”ל הרבים שעליה, רק לפני כמעט ארבעת
אלפים שנה, על ידי ראש וראשון המאמינים, אברהם, אביהם של כל בני ישראל, שנולד
בכותא והתגורר בחרן
(על פי הרמב”ן
בראשית יא כח).
ובהמשך חייו התגורר תקופה מסויימת גם ב’אור כשדים’
ומשם עלה לגור בארץ ישראל
(ועיין נחמיה ט ז).

כפי שהנביא אומר (ישעיה
נא א ב):
“שמעו אליי רודפי צדק, מבקשי יהוה. הביטו אל-צור
חוצבתם, ואל-מקבת בור נוקרתם. הביטו אל-אברהם אביכם, ואל-שרה
תחוללכם. כי-אחד קראתיו, ואברכהו וארבהו”
. ‘הביטו אל צור מחצבתכם’ – עלינו, אם
כן, להתבונן היטב בדרכיו ומעבריו של אבינו אברהם, וממנו נלמד אורחות חיים… וכפי
שנלמוד בפרשיות הבאות, בכל סדר חומש ‘בראשית’ עד תחילת חומש ‘שמות’,
הרי שיתברר לנו איך שאברהם לימד ומסר את אותה האמונה לבנו יצחק, ממנו היא
נמסרה לבנו יעקב וממנו – לשנים-עשר השבטים, שבתוך זמן קצר הגיעו
לכלל שבעים נפש. ביחד הם ירדו מצרימה, ושם שהו יותר ממאתיים שנה,
פרו ורבו והיו למיליונים.

בשורות הבאות, ננסה יחד להתבונן,
במה שמסופר בפרשת השבוע, על עבודתו בקודש של אבינו אברהם. וללמוד ממנו את האקטואליה,
גם לנו, לדורות עולם.

לא קלה הייתה לו הדרך של אברהם
אבינו בבואו להכיר את בוראו. מתחילת פרשתינו מוצאים אנחנו את הניסיונות הקשים
והמרים אותם עבר אברהם אבינו על בשרו. כבר בסוף הפרשה הקודמת, כאשר התורה מספרת
לנו בפרשת נח על המצאו של אברהם ב’אור כשדים’, ידועה לנו ממאמרי חז”ל
(עיין
פרקי דר’ אליעזר כו. זוהר לך לך לד. בראשית רבה לח יט.
ובאריכות בתנא דבי אליהו זוטא כה),
ששם בעצם עבר אברהם אבינו
את הניסיון הקשה והמר עם השלכתו לכיבשן האש… ומלחמתו עם נמרוד ועם כל העובדי
אלילים שבדורו… ואשר על כן נקרא אברהם בשם ‘העברי’
(בראשית
יד ג).
על שם זה: (בראשית רבה מח ב) שכל
העולם כולו היה בעבר אחד והוא
, לעצמו, בעבר השני…

“אחד היה אברהם”
– אומר הפסוק
(יחזקאל לג) ורק בכוח זה של “אחד היה
אברהם” הוא הצליח להתגבר בסופו של יום על כל המכשולים, ולעמוד איתן נגד כל
הניסיונות, אותם עבר בהצלחה גדולה ונפלאה, שממנו נמשך הכוח והעוז ותעצומות הנפש
לכל נפש מישראל, זרע אברהם אבינו, עד עצם היום הזה… ‘יחיד’ היה אברהם…
ו’יחיד’ נקרא, עד כדי כך שהקב”ה בעצמו מעיד עליו באמרו
(פסחים
קיח.; ילקוט שמעוני – בראשית פט”ו, רמז ע”ז; שם – תהלים פקי”ג, רמז
תתע”ג):
נאה ליחיד להציל את היחיד…

ובספר ‘חיי מוהר”ן’ [שצ”ה,
ד’ – עניין המחלוקת שעליו (מתוך סיפורים חדשים, סוף סי’ כ”א – עיי”ש);
ועיין גם ברמב”ם – הלכות ע”ז א, ג]
מסופר:

אברהם אבינו היה לו גם-כן
ייסורים גדולים ממעשיות כאלו
(כלומר: כמו עניין המעשיות
והייסורים שעוברים עליו). כי אברהם אבינו היה גם-כן מקרב בני הנעורים לה’
יתברך. כי היה מגייר גרים כידוע.

ודרכו שהיה בא בתוך העיר, והיה
רץ בתוך העיר, והיה צועק הוי הוי, גִוואלְד. והיו רצים אחריו כמו שרודפים אחרי
המשוגע, והוא היה טוען עימהם הרבה שהם כולם בטעויות גדולות, כי היה בקי בכל
השִׂכליות והסברות של דרכי העבודה-זרה שלהם… והיה מוכיחם ומראה להם שהכל טעות,
וגילה להם האמונה הקדושה האמיתית. ונמשכו אחריו קצת בני הנעורים, כי זקנים לא היה
מקרב, כי הזקנים כבר נִשרשו בטעויותיהם הרבה וקשה להשיבם מדרכם עוד, רק בני
הנעורים נמשכו ורצו אחריו.

וכך היה הולך מעיר לעיר והם רצו
אחריו. והיו אביהם ונשותיהם חולקים עליהם, על אלו בני הנעורים, כי אמרו עליהם
שיצאו לתרבות רעה ונשתמדו, עד שהיו מרחקים אותם מאוד. עד שקצת בני הנעורים חזרו
לסורם מחמת הייסורים שהיו להם מביתם מחותנם ומאביהם ומנשותיהם וכיוצא, וקצתם נשארו
אצלו ונדבקו בו.

והיה אברהם אבינו עוסק בזה הרבה
לגלות האמונה הקדושה בעולם. והיה מחבר ספרים הרבה מאוד על זה, אלפים ספרים…
ואחר-כך היה יצחק גם-כן הולך בדרך זה… וכן יעקב היה גם-כן עוסק בזה… וכך גם לוי…

וב’השמטה’ לתחילת החלק
שני של הספר הקדוש ליקוטי מוהר”ן מובא מאמר, שמתמצת להנהגה לדורות, את
אותו ההנהגה שהנחיל לנו אברהם אבינו עליו השלום, וזה לשונו של רבנו הקדוש רבי
נחמן מברסלב שם:

‘אחד היה אברהם’. שאברהם עבד ה’
רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם,
שסרים מאחרי ה’ ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם.

וזהו: ‘אחד היה אברהם’.

וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה’,
אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו, יחידי
בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו
וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך.
וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: ‘אחד היה אברהם’, כאילו הוא
יחיד בעולם כנ”ל.

ותלמידו הנאמן של רבנו
מוהר”ן ה”ה ר’ נתן מברסלב זי”ע מוסיף והולך להאיר ולחזק את כל
הנחשלים
[‘ליקוטי הלכות’ הלכות שבת – ז’, ע”ה. ועיין גם
בארוכה ב’ליקוטי מוהר”ן’ תנינא, תורה מ”ח]
וזו
לשונו:

“כי עיקר התשובה הוא, שצריכים
לצאת מכל המקומות שנתעה לשם ולשוב למקור שנחצב נשמתו משם.

כי כל אחד מישראל שורש נשמתו
גבוה מאוד מאוד… רק שירדה לארציות וגשמיות זה העולם בשביל הבחירה כדי שדווקא
על-ידי זה תשוב למקורה בשלמות נפלא וכו’.

וכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן
בהכרח שיעבור עליו כמה וכמה הרפתקאות וכו’, שכולם הם בחינת ניסיונות וצרופים
ועליות וירידות בלי שיעור. וכל כוונת ה’ יתברך לטובה, ‘כי כל מה דעביד רחמנא – לטב
עביד’
(ברכות ס:). כי כל
כוונתו יתברך הכל שעל-ידי זה דווקא יעלה מכל המקומות שירד לשם לברר משם מה שיברר
עד שיבוא למקום מנוחתו למקור נשמתו וכו’ כנ”ל

וזהו שאמר ה’ יתברך לאברהם,
שמרמז בזה לכל אדם שבעולם: ‘לך-לך’ – שמזהיר את האדם שילך לעצמו, כי עצם האדם, מה
שנקרא ‘אני’, הוא רק הנשמה
(עיין ‘ליקוטי מוהר”ן’ תורה
כ”ב),
וכן כשמדברים עם האדם לנוכח ואומרים לו:
‘אתה’, או: ‘לך’, עיקר הכוונה על הנשמה, שהוא עצם האדם כידוע, וזהו שמזהרת התורה
את האדם: ‘לך-לך’ – שתלך – לך לעצמך, היינו למקור נשמתך… שכל הילוכך ונסיעתך וכל
דרכיך בזה העולם, בכולם תכוין לילך-לך, לעצמך, היינו למקור נשמתך… שזה עיקר עצם
האדם שמדברים עימו כנ”ל

וזהו: ‘מארצך’, ‘מארצך’ דווקא.
היינו מתוך ה’ארציות’ וה’גשמיות’ שלך, לאיזה ‘ארציות’ ו’גשמיות’ שירדת לשם, שנדמה
לך שקשה לצאת משם, אף-על-פי-כן אתה צריך להתגבר לילך מתוך ‘ארצך’ דווקא, לילך-לך
לנשמתך וכו’ כנ”ל
.

וזהו: ‘וממולדתך’, איך שנולדת,
באיזה גשמיות שנולדת, אף-על-פי שגם זה מונע גדול, כמו שאמר דוד
(תהלים
נא, ז):
‘הן בעוון חוללתי’ וכו’. אף-על-פי-כן, אתה מוכרח
לילך ‘ממולדתך’ דווקא, לילך-לך דווקא כנ”ל.

ומבית
אביך’ – שהם המשפחה והשכנים, וקרוביו ומיודעיו, שמגודל ביניהם, שגם מהם יש כמה
וכמה מניעות לעבודת ה’ יתברך, שמונעים בכמה דרכים, לפעמים בגשמיות ולפעמים על-ידי
דעותיהם וסברותיהם ההפוכות מן האמת, מכולם אתה צריך לצאת ולילך-לך לנשמתך
כנ”ל…

כי אתה צריך להאמין, שבוודאי ‘אין
הקב”ה בא בטרוניא [בעלילה
(רש”י)]
עם בריותיו’
(ע”ז ג.), ובוודאי יש לך כוח לעמוד
בכל זה, וכמו שכתב אדמו”ר ז”ל
(ב’ליקוטי
מוהר”ן’ תנינא, תורה מ”ו)
שאין
הקב”ה שולח לאדם מניעות שלא יוכל לעמוד בהם וכו’.

וזהו: ‘אל הארץ אשר אראך’, שהוא
ארץ ישראל, שהוא כלליות הקדושה, ששם הבית-מקדש, ששם מקור כל הנשמות, שעל זה מזהירו
‘לך-לך’ לנשמתך כנ”ל.

אל תחוש, ואל תתבלבל, ואת תישבר
מכל מה שקורה איתך סביב… גם עם כל העולם כולו נגדך… גם אם אתה בעצמך רואה
שבתוך תוכך עדיין לא הצלחת להכיר את עצמך… ועדיין לא הצלחת לבוא ‘אליך’… ועדיין
לא הצלחת להביא את עצמך, את דעתך והשקפתך, את רצונך ותכליתך למקום בטוח… וגם אם
אתה עדיין מלא בלבולים וחלישות הדעת… מלא תאות ועכירות הדעת… וכל זה בוודאי
יכול לשבור אותך, לייאש אותך, ולהחליש דעתך… על זה באה הצעקה והשאגה:

תהיה כאברהם אביך!

תתמיד להמשיך לצעוד בדרכך, ‘לך
לעצמך’… עד שתצליח לבוא לשם!!!

בוודאי תצטרך לדלג על הרבה
מעברים וקשיים בדרך… בוודאי יתעוררו בדרכך קשיים של עזיבת כל ההרגלים שלך מה’מולדת’…
מה’סביבה’, ה’שכונה’, ה’חברים’, ה’סיסטעם’, ה’הלוך-ילך’ שבה נולדת גודלת וחונכת…
וגם קשיים של עזיבת כל ההרגלים שלך מ’בית אביך’… כל מה שהורגלת מ’הבית’,
‘פון די-היים’ מ’הריח הניחוח של אבא-ואמא סבא-וסבתא’… וגם קשיים אדירים של העלמה
והסתרה של ההבטחה הגדולה של ‘אל הארץ אשר אראך’… אתה לא תראה מיידית שום
תכלית, שום הצלחה גדולה, וגם לא שום התעלות, בדרך החדשה שיצאת אליה, לחפש אותה…

אתה תרגיש פתאום כעיוור המגשש
באפלה… אתה תרגיש פתאום שאתה בכלל לא בטוח בדרכך, ובהצלחתך… אתה תראה שבכל
מקום ששם תגיע הכול ילך איתך הפוך על הפוך… אתה אפילו תצטרך לוותר על הרבה
הצלחות שכבר הצלחת, כן גם על ההצלחות הרוחניים… כן, אולי אפילו על תלמידים רבים,
חברי טובים, שכבר קרבת לאמונתך ולהשקפתך, אתה תצטרך לעזוב את כולם… ולהתחיל לחפש
משהו חדש, חדש לגמרי, משהו הבוקע ממעמקי ההוייה הפנימית והאמיתית שלך… את ‘עולמך’
שטמון ונעלם בתוך תוכך…

וכאשר תתחיל ללכת אל תוך עולמך
הפנימי והנעלם הזה, אתה תרגיש מצבים מאוד לא נעימים בדרך… פתאום יתחיל ‘להיות
רעב בארץ’… אתה תרגיש שכולם מצליחים מסביבך ורק אתה נקלע למצב של רעבון
פנימי… רעבון חיצוני… בעיות בשלום-בית… בעיות בחינוך צאצאיך… רעבון של
חוסר בפרנסה וכלכלה… תצטרך ‘לרדת מצריימה’… לתוך מיצר איום ונורא… ושם
כמעט יגזלו ממך את אשתך… ואתה תעמוד לך מן הצד ותגיד לעצמך, רגע: היכן הם
כל ההבטחות הגדולות של ‘ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה’?!… היכן ההבטחה של ‘אל
הארץ אשר אראך’?!…

ורק כאשר תמשיך להיות חזק ואיתן,
ותקיים במסירות את “האחד היה אברהם”… אתה פתאום תצא מכל צער
ויגון ואנחה… וגם בך תתקיים: “ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב”…
ואתה תסתובב שוב, מתוך שמחה ומאור פנים, לשלם את כל חובותיך לכל בעלי החוב שלך,
שמקודם לעגו לך ועל מצבך…

אבל, פתאום שוב יתעוררו עליך
מריבות פנימיות, וגם מחלוקות לא פשוטות גם מתוך חלקי המשפחה שהכי קרובים לך… “ויהי
ריב בין מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט”. ותצטרך להיפרד מלוט ורועיו,
ואתה תעמוד שוב מן הצד ותראה איך שהם, לכאורה, מצליחים ביותר… “וכל ככר
הירדן כולה משקה… כגן ד’…” אבל אתה תצטרך להתרחק מהם, כי השקפתך
ואמונתך אומרת לך שהם כולם “אנשים רעים וחטאים לד’ מאוד”… ורק
כאשר תעמוד איתן גם בניסיון המר הזה, רק אז תתגלה אליך ההשגחה הפרטית, ותודיע לך
כי “את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר
הארץ”…

אבל דע לך ידידי, הניסיונות לא
נגמרים הם רק מתחלפים… וגם כאשר כבר תבנה לך מזבח… ותמצא לך מקום טוב
לבניית בית הכנסת ובית המדרש… קהילה מגובשת וחברים ושותפים טובים לעבודת ד’
ביחד… ותרגיש שאתה סוף סוף מחובר לאלוקיך – או אז יקפוץ עליך פתאום מלחמת
הארבע את החמשה…

כי ברגע שאתה מוכן לעזוב את כל
מה שאתה מכיר… והינך מוכן ומזומן ללכת אחרי הבורא כל עולמים בכדי לגלות את עולמך
בחייך… לגלות את כל הכוחות והסגולות ש’נעלם’ בתוך תוכך, ולגלותם ולהוציאם
מההעלם אל הגילוי עוד ב’חיים חיותך’, כל ימי היותך עדיין כאן על פני האדמה,
ולא תרצה להסתפק ולעשות ‘רק’ מה ‘שכולם עושים’, ‘רק’ מה ‘שרובם עושים’, ‘רק’ מה
שה’סיסטעם’ מחייב, והעיקר שתצליח לעשות שידוכים טובים לילדים… ותהיה גם מקובל
טוב ב’חברה’ ו’בסביבה’… כי אם אתה תהיה גם מוכן למסור את עצמך באמת לבורא כל
עולמים, שיגלה את כל העומק העצום הטמון בתוך תוכך… אתה פתאום תבין, מרחוק, שעליך
כעת להוציא את הניצוצות הקדושים הטמונים גם בלוט… ועליך לצאת למלחמת קודש,
ולרדוף כל הלילה אחרי הארבעה מלכים אשר עשו מלחמה עם חמשת המלכים, אשר שהו בתקופה
זו בארץ ישראל ובסביבותיה, “ויחלק עליהם לילה וירדפם עד חובה אשר משמאל
לדמשק”. והכול רק בכדי להציל את לוט… כן, אותו לוט שנפרדת ממנו… כי
הוא הרי הצטרף להיות יחד עם הסדומ’ניקים הרשעים והחטאים… כן, נכון, אבל מה לעשות,
גם בתוכו עדיין יש ניצוץ שחבוי שם עמוק עמוק… וצריך עדיין לצאת ממנו עמון
ומואב… אשר משם יצמח קרן לדוד בן ישי…

“הנסתרות לד’
אלוקינו”…
והשאלה הגדולה היא: האם אתה מוכן לשתף פעולה
עם הנסתרות הללו?… או שהינך רק מעוניין ורוצה למצוא לעצמך מקום טוב בין
החברים ולעבור את העולם בשקט בשקט בשקט…

כי גם כל אחד מאתנו יש לו את
המלחמה הפרטית שלו עם הארבעה מלכים נגד החמישה… כי כל אחד מאתנו צריך להביא את
המציאות של האות ד’ להיות אות ה’… להפוך את הרביעי”ת
לההי”ן… להפוך את הענייה והדלה לעשירה גדולה… לסוד של “ה’
לכם זרע”…
(עיין היטב ליקוטי מוהר”ן חלק א’
תורה מט ועיין עוד בפירושו של ‘תוספות אנשי שם’ משניות כלאים פרק ז
בסוד החיבור של משנה ד ה שם).
וכל זה בכוח זה שמכניסים הי’
בתוך הד’, ואז נהפך הד’ להיות לה’, בסוד: ה”א לחמא
עניא ד”י אכלא אבהתנא בארעא דמצריים…

כי גם בכל אחד מאתנו יש את סוד קדושת
ארץ ישראל, ומסביב לקדושתו יש את החמשה מלכים של מלכי סדום ועמורה אדמה
וצבויים וצוער… אשר הם הם המקלקלים את קדושתו של היהודי… ומנצלים את קדושת
ושפע הארץ לתאוות עולם הזה והבליו… והם הם הרוצים לבלוע בתוכם את נשמת דוד מלכא
משיחא, בסוד הליכת לוט להשתקע ביניהם, ואז הקב”ה מגלגל בנפלאותיו שתתעורר מלחמה
גדולה עם הד’ אומות העולם, של אמרפל ואריוך כדרלעומר ותדעל, בסוד ארבע הגליות
של כלל ישראל בכלל, אשר כל נפש ונפש בנפרד צריך גם להתנסות בהם כל ימות עולם…

וכל אחד ואחד צריך לעורר בתוכו
את קדושת נקודת היהדות שבתוכו, שהוא בסוד האברהם אבינו שבתוכינו, יחד עם כל
כוחות הקדושה אשר איתו, שזה בסוד: ענר אשכול וממרא וכל הנערים אשר אתו… ולהיות
מוכן להילחם, ביום ובלילה, בבית ובשדה, בכדי להציל את נקודת היהדות המסתתרת גם בהסתרה
הגדולה של לוט… עד אשר זוכים שמתקיים: “מגן צריך בידך”…

אבל גם אחרי כל הצלחת המלחמה
הזאת, צריך לזכור היטב, שמגיעים פתאום מצבים נוספים וניסיונות נוספים, קשים מנשוא,
והבורא כל עולמים בעצמו יכניס אותך למצב של “מחזה” וחיזיון להראות לך
מחזות קשים ואריכויות של גלויות… ובכל זאת, גם אז, תקשיב ותאזין ותתבונן היטב,
בבת קול הפנימי, שצועק וזועק ושואג אליך:

אל תירא אברם! אנוכי מגן לך! שכרך
הרבה מאוד!

נכון, בינך לבין עצמך, ובינך
לבין קונך, הינך צריך גם לשפוך לבך ונפשך לפני הבורא כל עולמים בכל סוגי הטענות
והאמתלאות ודברי חן ריצוי ופיוס על כל מה שעדיין רחוק הינך כל כך… ועל כל מה
שעדיין נראה לך שאין סיכוי כלל להצלחתך… ועל כל מה שמול עיניך נראה המצב ש”הנני
הולך ערירי”… אבל עם כל זה, ובכל זאת, צריך הינך גם להחזיק מעמד, ולהתחזק
מתוך תקוות האמונה והביטחון, שעל אף כל המצבים והמחזות הקשים והמפחידים שמסביבך, וגם
כאשר הינך נקלע הרבה פעמים למצב של: “ויהי השמש לבוא ותדרמה נפלה על אברם
והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו”… והינך מתבשר, ויורד לך האסימון,
שהמצב לא פשוט בכלל… ועדיין הגלויות והקשיים לפניך… “וידוע תדע כי גר
יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה”… הרי בכל זאת,
ידוע תדע גם, שהקב”ה בכבודו ובעצמו מבטיחך נכונה, שבסופו של יום תצא וידך תהיה
על העליונה… “כי גם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש
גדול”…

ואז תראה, שדייקא כאשר “ויהי
השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה וביום ההוא
כרת ד’ את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר
פרת את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים ואת האמורי
ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי”…

כן, כן, בסופו של יום אתה תירש
את כולם… אתה תהיה בעל הבית על כל העשרה כוחות הנפש שלך… אתה תשלוט בהם ולא הם
ישלטו בך…

לכן, גם אתה תקיים כאברהם אביך: “וכי
האמין בד’ ויחשבה לו צדקה”…

כי כאשר תחזיק מעמד גם בגיל 99…
אתה תראה איך שהבורא כל עולמים בכבודו ובעצמו יתגלה אליך ויאמר לך:

“אני אל שדי התהלך לפני
והיה תמים. ואתנה בריתי ביני ובינך, וארבה אותך במאוד מאוד… ולא יקרא עוד שמך
אברם והיה שמך אברהם… כי אב המון גוים נתתיך, והרבתי אותך במאוד מאוד, ונתתיך
גוים, ומלכים ממך יצאו. והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך, לדורותם לברית
עולם, להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך. וננתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל
ארץ כנען לאחוזת עולם, והייתי לכם לאלוקים”…

במה כל זה תלוי? איך יתקיים בך
כל זה? רק בדבר אחד: ‘אחד היה אברהם’!!!

גם במחיר של להיות הרבה פעמים: ‘אחד’…
להיות ‘יחידי’… ובכל זאת לא להישבר… ולא להתבלבל… ולדעת להחזיק מעמד
בכל המצבים הקשים שבדרך, אז, ורק אז, יבוא היום וגם ידך תהיה על העליונה!!!

חזק ואמץ! ואחוז עצמך בכל הכוחות
להיות ולהישאר קיים תמיד בעבודתך, עבודת הקודש, אף אם יעבור עליך מה… ואל תחוש
ואל תסתכל על כל אלו, ועל כל כיוצא בזה, ועשה תמיד מה שביכולך עדיין לעשות, אפילו אם
זה רק ‘משהו’… ואז, ברבות הימים והשנים, תיכנס לבטח בעזרתו יתברך שמו לתוך כל
שערי הקדושה.

(עיין היטב ליקוטי
מוהר”ן חלק א רפב וחלק ב מח)

 

א ליכטיגער שבת לך לך

כתיבת תגובה