פניני באר בשדה פרשת כי תצא – מה הוא באותו שעה?!…

Print Friendly, PDF & Email

ערב שבת פרשת כי תצא ה’תשע”ג

לעילוי נשמת אבי מורי הכ”מ

ר’ חיים יהודה לייב בן ר’ נחום יצחק שמעון ז”ל פראנק

 

פנינים מתוך ‘באר בשדה’

לקראת שבת פרשת כי תצא

 

בפרשת השבוע – פרשת כי תצא – בעניין בן סורר ומורה, מצאנו דעת תורה
והשקפה ברורה בכל הנוגע לנפש רעה כבן סורר ומורה… ושם נאמר
(דברים
כא’ יח’ – כא’).
:

 

‘ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו’

 

ופירש רש”י:

 

“בן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה
לסוף דעתו – סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים
ומלסטם את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב”.

 

לכאורה, יש סתירה גלויה מדברי
רש”י הללו לדברי רש”י אחרים – בסיפור של הגר וישמעאל בנה, כאשר אברהם
אבינו מגרש אותם מביתו, בציווי ד’, מספרת התורה
(בראשית כא’-יז’):

 

‘כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם’…

 

ופירש רש”י:

 

לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נידון, ולא לפי מה שהוא עתיד
לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים:

 

ריבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו
באר?

 

והוא משיבם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?

 

אמרו לו: צדיק!

 

אמר להם: לפי מעשיו של עכשיו אני דנו, וזהו: ‘באשר
הוא שם’.

 

ועיין בשפתי חכמים שהביא לתרץ, שאצל ישמעאל לא הוא שחטא באי נתינת מים לזרעו
של אברהם אלא זרעו אחריו, ולכן לגביו צריכים לדונו האם
הוא צדיק או רשע באותה שעה, מה שאין כן בבן סורר ומורה שכבר בצעירותו חטא באותו
חטא שהוא אמור לחטוא בסוף ימיו ביתר שאת, ועל זה אמרה תורה ימות זכאי ולא חייב.
ובדרך אחרת מיישב, שיש הבדל בין בי”ד של מטה לבית דין של מעלה בעניין זה עיי”ש.

 

*  *  *

 

והנה, היות ופרשה זאת נקראת, בדרך כלל, בכל בתי הכנסיות של כל כלל ישראל
ברחבי תבל באמצע חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ולכן צריכים לחפש ולדרוש
דרך הבנה שיהיה גם הכנה ראויה לקראת עשרת ימי התשובה אשר עומדים כעת בפתח
לקראתנו…

 

ואפשר, על פי דרך הדרוש, כי ישמעאל – על שם שעדיין שומע הוא, ויש תקווה
לאחריתו – כפי שאכן אמרו חז”ל על הפסוק: ‘ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר
בשיבה טובה’
(בראשית טו’ טו’) בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו
עיי”ש ברש”י.

 

מה שאין כן בבן סורר ומורה שהתורה מדייקת פעמיים לאמור (דברים
כא’ יח’ – כא’).
:

 

‘איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע
אליהם …

 

בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו’.

 

בן הסורר ומרה אין בו מדת ישמעאל, אין בו אפילו את הרצון לשמוע… ולכן, הוא
נידון על שם העתיד, כי אפס תקווה…

 

ומכאן חיזוק גדול לאדם אשר יצרו מתגבר עליו חדשים לבקרים, הנה יש בידו תרופת
פלא למכתו, והוא:

 

יקבל על עצמו: להיות קשוב! לשמוע, להקשיב… שיקשיב
לדברי תורה… שיקשיב למילות התפלה שבפיו… אולי ישקיף וירחם ד’ עליו…

 

כי כל עוד הוא שומע ומקשיב, הרי גם אם עובר עליו עדיין מה
שעובר, בכל זאת יוצא בת קול ואומרת:

 

מה הוא באותו שעה? צדיק או רשע?…

 

משמים לא מתחשבים בקול הקטרוג של מלאכי הדין העומדים וצווחים נגדו… משמים
שואלים:

 

מה הוא עכשיו?… מה הוא באותו שעה?…

 

ואם באותו שעה עומד הוא ומקשיב לדברי תורה… אם באותו שעה עומד הוא עדיין בבית
הכנסת ומקשיב לקול החזן ולקול עצמו בתפלתו… הרי בכל זה הוציא עצמו מכלל בן סורר
ומורה שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו.

 

*  *  *

 

ואולי, כאן טמון הסוד בטעם קריאת פרשה זו ביום הדין בראש השנה, ועוד ביום
הראשון של ראש השנה שהוא יומא דדינא קשיא…

 

אשר הטעם הפשוט היא בכדי לקרות את עניין ‘וד’ פקד
את שרה’, שזה היה בראש השנה, אבל, לכאורה, כמעט כל המשך הפרשה כולה מדברת על
ישמעאל?

 

ולכאורה למה לנו לעורר בשמים זכותו של ישמעאל באותו יום הדין הגדול, יום
ראש השנה, בו בעת שצריך לעורר רחמי שמים וזכותים על
זרעו של יצחק?!…

 

אבל, כאמור, כל עיקר קריאת פרשה זו לעורר את הבת קול בגנזי מרומים:

 

‘באשר הוא שם’…

 

כי ביום הדין הגדול, יום ראש השנה, בפרט ביום הראשון של ראש השנה, שעליו נאמר,
כאמור, בספר הזוהר, שהוא יומא דדינא קשיא… הרי ודאי שאז מתעוררים ובאים המקטרגים ורועשים
וצועקים לפני בורא כל עולמים:

 

יהודי פלוני ואלמוני שקרן וכזבן
הוא… עומד הוא לפניך כעת בבית הכנסת ומעמיד פני צדיק כאילו מפחד הוא מיום
הדין…

 

נוסע הוא לאומן ומשתטח בתפלה ליד קברו
של ר’ נחמן וכאילו מהרהר שם בתשובה… כאילו מתעורר הוא מקול השופר…

 

אבל, צועק המקטרג:

 

שא נא עיניך מה היה כל השנה אתו…
ומה יהיה בשנה הבאה אתו?…

 

והעצה היעוצה נגד קול הקטרוג הגדול הזה היא:

 

שהאדם יוציא עצמו אז מכלל בן סורר ומורה… שלא יהיה
חלילה בדרגת הבן שאיננו שומע בקול מצפוני מוחו ולבו – אביו ואמו…

 

אלא אדרבה, יעשה כל מה שביכולתו, ויעשה מאמצים להיכלל
בסוד של ישמעאל, להיות קשוב בכל זאת…

 

כי על אף מצבו הרוחני העגום, בכל זאת ישתדל להוסיף בהידורי מצווה כאלה ואחרים,
על אף כל המעברים והמכשולים שהיו, ושיהיו, חלילה… ובכך הוא גורם, שבו בעת, עונה
להם הקב”ה לכל מלאכי מרום:

 

“מה הוא באותה שעה? צדיק או רשע? – לפי מעשיו של
עכשיו אני דנו”…

 

*  *  *

 

מטעם זה עצמו, מצאנו ראינו גם, שיש עניין להרבות בהרהורי תשובה בימים קדושים
אלו… להרבות במצוות ומעשים טובים… להדר בהידור אחר הידור…

 

כדוגמת הזהירות בפת עכו”ם בימי עשרת בתשובה, על
אף שאינו נזהר בכל זה כל השנה כולה…

 

כמו כן מצאנו גם בדברי חז”ל שיש עניין גדול להוסיף הידורים על הידורים,
על אף שבעינינו זה יכול להיראות כקטנטנים… כדוגמת:

 

‘תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים כשהם
עומדים’ – ‘כדי לערבב את השטן, שלא ישטין, כשיראה
שישראל מחבבים את המצוות’…
(עיין היטב
רש”י ראש השנה דף טז:)

 

*  *  *

 

מכאן יוצאת צעקת החיזוק העצום לקראת ימי הדין הבאים לקראתנו:

 

עשה כל מה שבכוחך לעשות…

 

הוסף כל דבר קטן לחשבון הזכותים
שלך…

 

כי בכל מה שהינך מוסיף דבר חיובי, הן בסור מרע והן
בעשה טוב, בזה אתה מכליל עצמך עוד ועוד בדרגת ישמעאל… בסוד השמיעה…
ו’שמיעה בליבא תליא’,
שזה סוד התשובה, בסוד: ‘ולבבו יבין ושב’…

 

ואז, בכוח זה שהינך מוציא את עצמך מכלל ‘בן סורר
ומורה’ שאינו שומע בקול אביו ואמו… ואתה מכליל את עצמך להיות מוסיף והולך בשומע
לקול אביו ואמו… הרי אז הבת-קול שואג וזועק ממרומים לכל המקטרגים והמסיתים:

 

מה הוא באותו שעה? – צדיק או רשע?…

 

אין לי אלא מעשיו של עכשיו… איני דן אותו אלא לפי
מה שהוא עכשיו…

 

ובזה נסתתמים טענותיו של שטן… כי מבלבלים את
השטן… בכוח זה שמרבים בהידורי מצווה עוד ועוד…

 

 

א לעכטיגער שבת

 

‘כי תצא’:

 

מארץ ישראל,
מארצות הברית, מאירופה, מהמזרח הרחוק…

 

בכדי לקיים:

 

‘כי תבוא’:

 

לאומן – לימי ראש
השנה…

 

מוטה

 

כתיבת תגובה