מעמד הר סיני. בין אדם לחברו. יהדות פשוט
שובבי"ם – ערב
שבת יתרו ה'תשע"ב
פנינים
מתוך 'באר בשדה'
לקראת
שבת פרשת יתרו
חבר
וידיד הי"ו
השבת
הקרובה – שבת מתן תורה…
השבת
הקרובה היא השבת שבכוחה ובפנימיותה מסתתרת חג השבועות חג מתן תורה…
כן, כבר
יצאנו ממצרים… וכבר חגגנו את חג הפסח. כבר נקרע לנו הים, וכבר חגגנו את חג שביעי
של פסח… כבר גם קיבלנו את המן… (כנראה, שבכל זאת, העניין של 'אם
אין קמח אין תורה'… קודמת לעניין של 'אם אין תורה אין קמח'… כי הרי
ניתי ספר וניחזי… ויש לנו מכאן מראה מקום לומר לאבינו שבשמים: אבא ראה מה
כתבת לנו כאן…)
ועתה,
לקראת השבת הקרובה, אנחנו עומדים מול התכלית של כל יציאת מצרים. התכלית
שהקב"ה אמרה למשה רבנו מיד בפוגשו ליד הסנה הבוער, ואז שמע קול גדול ולא יסף:
"בהוציאך
את העם תעבדון את האלוקים על ההר הזה"…
והנה,
עם בני ישראל עומדים עתה מול המעמד הגדול בהיסטוריה האנושית, ומה הם שומעים?
אנכי
ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים … לא תשא… זכור את יום השבת… כבד את אביך
ואת אמך… לא תרצח… לא תנאף… לא תגנב… לא תענה ברעך עד שקר… לא תחמוד… (כ'ב'
יד')
המתבונן
בעשרת הדברות יעמוד מרעיד ומשתומם, וכי בשביל לשמוע כזאת התכוננו מאות אלפי בני
ישראל במשך כל החמישים יום מצאתם ממצריים?!
הרי גם
בעודם בתוך מצרים גם אז הם כבר התחילו להתכונן לכך (שמות ג'
יב'):
'בהוציאך
את העם הזה ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה'
וכי כל
ההכנה הגדולה הזאת הייתה רק בכדי שישמעו דבר פשוט כל כך כמו: לא תרצח! לא תגנוב!
לא תנאף! – ?!…
במדרשי
חז"ל מתואר, בין היתר, המעמד הנפלא והנורא בזמן עמידת בני ישראל מול הר סיני (מכילתא
והובא ברש"י כ' יט):
"הרכין
את כל הרקיעים – השמים ושמי השמים – על ההר הזה"
האם כל
זה היה רק בכדי להודיע ש'אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים'?!…
במדרשי
חז"ל נוספים מתגלים לנו דברים פלאיים נוספים שקראו אז בזמן עמידת בני ישראל
מול מעמד הר סיני (עיין היטב שמות רבה כח' ד' כט' א' כט' ט'):
"הדמים
את כל העולם כולו… והשתיק עליונים ותחתונים… ולא היה מהלך בכל חללו של העולם
אלא קולו בלבד…
ציפור
לא צווח… עוף לא פרח… שור לא געה… אופנים לא עפו.. שרפים לא אמרו קדוש…
הים לא נזדעזע… הבריות לא דברו…
אלא
כל העולם כולו היה דומם… שותק ומחריש…
והיה
הקול של עשרת הדברות מתחלק לשבעים קולות ולשבעים לשון…
ועשרים
ושניים אלף כתות מלאכים ירדו יחד עם הקב"ה על הר סיני…
וכל
הנשמות העתידים להיבראות שעדיין אין בהם ממש גם הם באו וקיבלו חלקן באותו שעה של
מעמד הר סיני"…
וכי כל
זה היה רק בכדי להודיע דבר פשוט ושכלי כל כך כמו: 'כבד את אביך ואת אמך'?!…
אתמהה?!…
אלא,
כנראה, שבהכרח לומר לנו בכל זה, שזה בא ללמדך יסוד גדול יסוד חשוב, שזה בעצם יסוד
כל תכלית כל התורה כולה…
שרצונו
יתברך היה להעביר מסר ברור וחד לכל העם היהודי, לדורותיו, שעיקר כוונתו יתברך
בנתינת כל התורה והמצוות לעם היהודי היא:
יהדות
פשוט!
תמימות
ופשיטות!
עשיית
רצונו יתברך מתוך שמחה עצומה גם כאשר נראה הדבר – כדבר המובן מאליו, כדבר המקובל
על כל אדם ששכל ישר לו, וכדבר שהוא גם פשוט וקל!…
כן, כל
מה שקשור בבין אדם לחבריו:
לא
תרצח! לא תגנוב! לא תנאף! לא תחמוד!
הרי כל
אלו הדברים הם בסך הכול ארציים, גשמיים, ואולי גם קטנוניים…
הרי אין
בכל אלו, לפחות בצד הגלוי שלהם, לא סודות התורה… לא כתבי האר"י… לא סידור
הרש"ש… לא כוונות וייחודים… לא סוגיות מסובכות במעשה מרכבה… גם לא
תורות ומאמרים נסתרים של ליקוטי מוהר"ן וסיפורי מעשיות…
נכון,
אבל דווקא כאן טמונה הכוונה העליונה של רצונו יתברך:
שנשמור
עצמנו מלפגוע בפרוטה של חברנו… וגם לא לחמוד כל מה ששייך לחבר…
ולהאמין
בו יתברך בתמימות ובפשיטות, שהוא הוציאנו ממצרים, והוא זה שברא את כל העולם בששת
ימים ושבת בשבת…
ובמעמד
נורא הוד זה מבקש מאתנו בורא כל העולם:
לכבד
את הורינו היקרים…
וגם
לא להישבע על שקר ולא לפגוע בכך במרקם החברתי העדין בין איש לרעהו…
על כך
כבר צעק, שאג, והכריז בקול גדול רבנו ר' נחמן מברסלב (עיין
היטב ליקו"מ ח"ב תורה יט'):
"כי
עיקר היהדות הוא תמימות ופשיטות וחכמות אין צריכים כלל"!
א
ליכטיגער שבת
א
פריילאכן מתן תורה
מוטה