פניני באר בשדה פרשת וישלח ה’תשע”ג – להאיר את נרות החנוכה גם כאשר נמצאים במאבק איתנים כפי שמלמד אותנו אבינו יעקב!

Print Friendly, PDF & Email

יום ה’ ט”ו לחודש כסליו
ה’תשע”ג

יום ההילולא רבא של רבי יהודה
הנשיא זי”ע

 

פ נ י נ י   ב א ר   ב ש ד ה

פ ר ש ת   ו י ש ל
ח

                              

כבר סופר לנו בפרשה הקודמת על ההצלחה הגדולה של יעקב אבינו
לעמוד כגיבור איתן עם כל המאבקים והנוכלות של ה”שווער”, לבן הארמי.
עשרים שנות עבודה קשה ומפרכת מביאים את יעקב לשוב חזרה לבית הוריו כגיבור ואיש
מלחמה, יחד עם 4 נשיו ו 11 ילדיו, יחד עם נכסים רבים מאוד: “ויפרוץ האיש
מאוד מאוד”.

אבל כדרכו של אבינו יעקב, המאבק עדיין לא נגמר, והמלחמה רק
פושטת צורה ומשנה צורה, ותיכף ומיד כשנגמר בהצלחה המאבק עם ה”שווער”
מתחיל מיד שוב המאבק הגדול עם ה”אח”… וזה בא ללמדנו בינה והוראות חיים
של “תורת חיים” לכל אחד ואחד מאתנו לכל ימי חיינו על אדמות!

יש מאבקים בחיים שבו אנחנו נאבקים בכל הכוח ובכל המרץ, בכל
העוצמה ובכל הנחישות, ויודעים לעמוד על שלנו, ויודעים גם לקבל החלטות נכונות בזמן
הנכון וגם לקום ולברוח כשצריך… כך גם התנהג יעקב מול לבן בכל עשרים שנות עבודת
פרך.

אבל, יש גם לפעמים מצבים בחיים שבהם תופסת אותנו פיק ברכיים…
“וירא יעקב מאוד ויצר לו”.

כן כן, חברים, לפעמים זה המצב. לפעמים מתגנבת לנו מחשבות נוגות
ועצובות, פחדים והיסוסים… והם גם מתלבשים טוב עם טיעונים רוחניים: “אין
הבטחה לצדיקים”. כי גם כאשר הובטח לו ליעקב, כמו לכל אחד מאתנו, שד’ יהיה
בעזרו, ואל לו לפחד, ואל לו להירתע, בכל זאת מתגנבת לו לתוך מחשבות הלב פנימה
מחשבות והרגשות “שמא, בכל זאת, יגרום החטא”…

וכבר כתבו הראשונים והאחרונים, שהיה בזה מקצת מן החולשה של
אבינו יעקב שכל כך נפחד ונרעש, כי אין זה מן הראוי למדרגת כמו יעקב אבינו להיות
מפחד “שמא יגרום החטא”. יש בוודאי מן הראוי להיות מפחד מהקב”ה, שמא
חטאתי לפניו. אבל לא לפחד מהסיבות, כעשיו וכדומה, מטעם שמא יגרום החטא. כי כאשר מתחזק
האדם באמונה ובביטחון אמיתית על ישועת ד’ כהרף עין, וביטחונו היא מתוך הרגשת
הישענות על רוב חסדיו ורוב רחמיו של הבורא ומנהיג היקום, הרי שאז אין שום מקום
לפחד גם אם יש בידו חטא…
(עיין באריכות
בדבריהם של: ‘אמונה וביטחון’ המיוחס לרמב”ן ב ג. ‘מורה
נבוכים’ לרמב”ם ג נא. ‘לשם שבו ואחלמה’ לר’ שלמה אלישיב חלק
הדע”ה חלק ב דרוש ה ענף ד סימנים ג ד ה. ‘קובץ מאמרים’ לר’ אלחנן וסרמן).

אבל, המציאות טופחת לנו על פנינו, והמוחין דקטנות מתגברת
עלינו, ומאבדים את האמונה והביטחון האמיתית, ורועדים ופוחדים מכל סוג של צער ונזק.
כי אולי בכל זאת יגרום החטא. ואולי הקב”ה כבר איננו רוצה בי, ואולי לא אזכה
לזיווג הגון, ואולי, חלילה, גם לא יהיה לי שלום-בית, ואולי גם לא אזכה לזרע חייא
וקיימא וגם לא לפרנסה וכלכלה, ואולי גם לא אזכה, לעולם, לא לבריאות הגוף וגם לא
לבריאות הנפש… כי מי אנוכי? מה אני מה חיי? הרי חטאתי עויתיו ופשעתי…

אבל, גם ברגע קשה זה, גם כאשר המוחין דקטנות, והפחד הבא
בעקבותיו, מתגבר נגדו, יעקב אבינו לא מתבלבל, ותופס שוב את אומנות אבותיו בידיו,
לדורון לתפלה ולמלחמה.

והמלחמה העיקרית של יעקב אבינו היא: “והיה המחנה
הנשאר לפליטה”!

כן, חבר וידיד, גם כאשר היצר הרע מצליח להרוג אצלך את
“המחנה האחת”… גם כאשר הוא הצליח כבר לגנוב ממך זה זמן וזמנים
הרבה, תורה ותפלה. והצליח, רח”ל, גם להפיל אותך למעשים לא טובים. והכה בך ללא
רחם “אם על בנים”… גנב לך את ה”אמא” שלך, את המחשבות
שלך, את הרגשות שלך. וגם גנב לך כבר הרבה מן “הבנים” שלך, את התורה
ומצוות ומעשים טובים. בכל זאת, יש עדיין “מחנה הנשאר”, ותציל את המחנה
הנשאר לפליטה… עדיין יש בך כוחות נוספים, עדיין יש לך זמן נוסף, עדיין יש בכוחך
להרבות, שוב ושוב, בלימוד התורה ועבודת התפלה וקיום המצוות, גם ב’סור מרע’ וגם
ב’עשה טוב’.

תציל! תציל כמה שיותר! אל תוותר בשום פנים ואופן על
“המחנה הנשאר” שלך!

אל תיתן בשום פנים ואופן ליצר הרע שלך, לעשיו’קע שלך,
להרגיש שהוא השמיד אותך כליל… זה דרכו של הרע, לתת בך תחושה, כאילו, הכול כבר אבוד!
כאילו הכל זה צרה אחת גדולה וארוכה…

ואתה, תלך בדרך שסלל אבינו יעקב! הדרך של מציאת ה”נקודות
טובות” בתוך כל הרע והחושך שמסביבך. יעקב אבינו מלמדנו בינה, שהדרך להילחם עם
הרע, הוא הדרך של: “ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו, ויאמר אל עבדיו, עברו
לפני, ורווח תשימו בין עדר ובין עדר”.

יעקב מלמדנו בינה, שגם כאשר אתה יודע מראש שיש סיכויים
טובים ליצר הרע שלך לנצח אותך, פה ושם, ויש לו כוחות להכות בך אם על בנים, ויש לו גם
כוחות להזיק לך, ברוחניות ובגשמיות, בכל זאת, אתה צא במלחמת חורמה נגדו!!!

איך? במה? מה היא המלחמה שאתה צריך להחזיר לו מנה אחת
אפיים? התחזקות!!! להיות חזק ואיתן להמשיך הלאה בעבודתך עבודת הקודש!!! המלחמה שלך
היא: “והיה המחנה הנשאר לפליטה”!!!

מוהרנ”ת מברסלב כבר אמר פעם:

היצר הרע לא כל כך מעוניין בעבירה שלך, כמו שהוא מעוניין בעצבות
שתתקוף אותך אחרי העבירה…

כי בכך שתתקוף אותך העצבות והמרה שחורה הייאוש שאחרי העבירה,
ככה נפלת אצלו בידיים.

רבנו הקדוש מוהר”ן מברסלב כבר אמר:

עצבות היא סטרא אחרא והקב”ה שונא אותה!!!

רבנו הקדוש מוהר”ן גם אמר:

סטירה חטפת! סטירה גם אתה תחזיר!!! העיקר שאת הסטירה
האחרונה אתה תיתן!!!

רבנו הקדוש מוהר”ן גם אמר:

גם כשנופלים, חלילה, בתוך טיט ובוץ, הרי מה שעושין בכדי
להינצל היא שמוציאים רגל החוצה, ועל אף שמכניסים שוב רגל בפנים, אבל לא מתייאשים,
ומוציאים שוב רגל נוספת החוצה, עד שאתה מוצא את עצמך בסופו של דבר מחוך לטיט
והבוץ!!!

וכל זה הוא בסוד: “עדר עדר לבדו”…
“המחנה הנשאר לפליטה”… כי גם אם ילך, חלילה, ‘עדר אחד’ ישאר
‘עדר אחר’. וגם אם ילך, חלילה, ‘מחנה אחת’ ישאר ‘מחנה אחר’.

וכל זה הוא גם סוד ההכנה הגדולה לנרות החנוכה,
העומדים, אוטוטו, להיכנס אלינו. כי היוונים רוצים להטביע אותנו בטיט היוון, במכה
אחת ארוכה, חושך אחד גדול, ואנחנו לעומתם צריכים להאיר את החושך עם הנרות
הקטנטנים, לא לתת להם את ההצלחה של חושך אחת גדולה, של צרה אחת ארוכה, רק לעשות “מרווחים
בין צרה לצרה”, “עדר עדר לבדו”, “בצר הרחבת לי”,
“אזמרה לאלוקי בעודי”…
(עיין
היטב ליקו”מ ח”א קצ”ה ורפ”ב, וליקוטי הלכות
הודאה ו וכלאי בהמה ד).

בתוך כל המאבקים הללו תופס אותך פתאום גם מצב של “ויותר
יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר”. יש פתאום רגעים של הרגשת ‘לבדו’,
של ‘בדידות’, של מאבק איתנים, של התאבקות עצומה עם כוחות הרע, והכול מסביב עם תחושה
והרגשה של חושך, לילה ואפילה. והחכמה הגדולה בכל זה, היא להפנים את התחושה
ש’הלבדו’ הזה, זה בעצם “ונשגב ד’ לבדו”… כי אין מצב שאני
‘לבדו’, כי כל רגע של הרגשת ‘לבדו’ זה בלול יחד עם ה’לבדו’ האמיתי, שהוא
“ונשגב ד’ לבדו ביום ההוא”, וכאשר מבינים זאת, מתחיל העלות השחר לעלות,
מתחיל להאיר שוב האור, וגם המלאך רע בעל כרחו יענה אז אמן, וגם הוא יסכים עם
הברכות שלך, ויהפוך את שמך מ’יעקב’, עקביים וירידה, למצב של ‘ישראל’, לי ראש…

כי גם כאשר כוחות הרע מצליחים לתקוע את כף יריכך… הם
מצליחים להכשיל אותך בפגמי הברית
(עיין אבן
עזרא ובזוהר פסוק זה),
ומסנדלים לך
את הרגליים והעקביים. ואשר על כן בכל סעודה וסעודה של עם בני ישראל הם מזכירים לעצמם
את המציאות הקשה הזאת באמצעות האיסור של “איסור גיד הנשה”. אתה בכל זאת
תהיה חזק ואיתן כמו אבינו יעקב, וגם בתוך מצב הבדידות שלך, והירידה שלך, והכשלון
שלך, וההתרחקות הגדולה שעוברת עליך, תמשיך לעמוד על שלך, תמשיך להאמין בכוחות
הרוחניים הגדולים הטמונים בך, ואז, פתאום יתברר לך איך שהעמוד השחר מתחיל שוב
לעלות ולהאיר לך, ובסופו של יום תזרח לך השמש ותתרפא מהצליעה שלך לגמרי, ועוד תזכה
לראות שוב את הבורא כל עולמים, פנים אל פנים יאירו לך אורות רוחניים נשגבים, שכל
זה בסוד אורות נרות החנוכה, שהם בסוד אורפניא”ל, שע”ח, חשמ”ל,
מלבו”ש, בשלו”ם…

כי כל מלחמת יעקב עם שרו של עשיו, כאשר חזר שוב לארץ ישראל
אחרי 22 שנות גלות בבית לבן, וכל הפרטים הנאמרים כאן, ברמזי רמזים, בפרשה, אודות: “נחל
יבק”, וה”פכים הקטנים”, “ויוותר יעקב לבדו”, “ויגע
בכף יריכו”, “ויזרח לו השמש”, “אורפניאל” – כל אלו,
מבוארים בספרי הסוד והקבלה, מרומזים בהם בדרך פלאית, עניינים הקשורים לנס של
חנוכה, שיעקב אבינו, כבר בזמנו, “כמעשה אבות סימן לבנים”, הכין
בעבור כלל ישראל לדורות עולם…

גם אנחנו, מתכוננים עתה, לקבל בעוד כשבוע, את ניסי
החנוכה של שנת ה’תשע”ג, קריאת פסוקי פרשת השבוע וההתבוננות בהם, בכל
חלקיהם, יגרום גם בנו אור של כיסופים, געגועים והשתוקקות, להמשיך עלינו את קדושת
יעקב אבינו הנלחם עם עשיו, בכדי להמשיך עלנו גם כהיום, את קדושת נרות המנורה,
וקדושת מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, בכדי להכניע בתוכינו את קליפת
היוונים והמתיוונים, הרוצים להחליש דעת ולהפיל אותנו בטיט היוון…

והנה, עוד לא הספיק אבינו יעקב לנוח מהפגישה הקשה והמפחידה
עם עשיו אחיו, וכבר קופץ עליו רוגזו של בתו היחידה, דינה בת יעקב, בצאתה
לחגוג עם בנות הארץ, ונסחפת לידיו הטמאות של חמור בן שכם…

אוי! כמה בושות, כמה ביזיונות, כמה צער, כמה עגמת נפש, עובר
כעת יעקב רבינו. הרי גם בדורינו אנו, עובר מה שעובר, גם בתוך רבים מהבתים היפים והנאמנים
שבישראל. בנות ישראל נפלטים החוצה, והיצר הרע מגרה אותם לחשוב על היופי שיש
בתרבויות השונות של אומות העולם, ונסחפים רחמנא ליצלן אחריהן, עד כדי מצב של “ותדבק
נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה”.

ובמיוחד בדורינו, שהסכנות הנוראות של אמצעי הטכנולוגיה של
האינטרנט והאימייל, הפייסבוק והטוויטר, נמצאים בהרבה ידיים של נערים ונערות,
ויוצאים וגולשים באמצעות העכברים והכפתורים לראות בבנות הארץ, ומידת הסקרנות
מתעוררת בכפלי כפליים באמצעות הכלים הללו, ומידת הנגישות היא גם קלה ביותר, וברגע
אחד קטן אפשר להיות חשוף לסכנת התבוללות עצומה ונוראה… וכבר ראה ראינו את
התוצאות ההרסניות של הרבה בחורים ובחורות, בנים ובנות, אברכים ונשים, מתוך בני
ובנות ישראל, איך שנפלו מבלי קום, בהיסחפם אחרי הסקרנות שבלבם. וגם נוצרו קשרים עם
הגרועים והשפלים שבאומות, ונתפרקו הבתים, וההורים היקרים שמעו בצער ובדבאון לבב: “כי
טמא את דינה בתו, ובני יעקב באו מן השדה ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד כי נבלה עשה
בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה”…

אבל גם כאן, גם בעת צרה שכזאת, יעקב אבינו לא מתבלבל ולא
נשבר. כי גם אחרי מרירות עצומה כזאת, וגם אחרי המרירות הגדולה הנוספת, הבא
בעקבותיו, שעובר יעקב אבינו בעקבות בניו, הקנאים למיניהם, שמעון ולוי, שעל אף
שכונתם הייתה רצויה מאוד, “הכזונה יעשו את אחותינו”, ונלחמו
בחירוף נפש להוציאה, ולשכנעה שתסכים לצאת משם… והרגו את כל העיר ביום השלישי
למילתם. אבל מעשיהם היה יותר מידי, “כלי חמס מכורותיהם, ובאפם הרגו איש”
– אמר להם יעקב, גם לפני מיתתו, כאשר בירך את כל בניו. ולכן גם פיזר אותם ביעקב
והפיץ אותם בישראל, להמעיט במקצת את כוחם כי עז… והגם שבודאי יעקב אבינו מבין
לנכון את לבם ואת שורש כוונתם, אבל הוא גם לא מסתיר את הרגשתו הקשה באומרו: “עכרתם
אותי להבאישני ביושב הארץ”…

נורא נוראות! צרות על צרות עובר, תמידים כסדרם, על אבינו יעקב,
אבל הוא בשלו, הוא ממשיך להחזיק מעמד להתחבר ולהתבדק שוב ושוב באלוקי ישראל, ואומר
לכל בניו ומשפחתו: “נקומה ונעלה בית אל, ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי
ביום צרתי, ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי”.

ובכוח התחזקותו זו, הוא זוכה שגם הבורא כל עולמים שוב מתגלה
אליו, ואומר לו: “לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך… אני אל
שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו, ואת הארץ אשר נתתי
לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ”.

ויהי רצון שנזכה להידבק בדרכיו של אבינו יעקב, ונלמד ממנו
דרכי חיים ושלום, איך להחזיק מעמד בכל מצב ובכל עת, עד שנזכה בכוחו, להמשיך עלינו
את אור קדושת ימי החנוכה הבאים לקראתינו לשלום.

כי מיד לאחר הברכות וההבטחות הנפלאות הללו, ויעקב ממשיך
בדרכו להתקדם לבית הוריו, והנה שוב קופץ עליו צרת פטירתו של רחל אמנו עליה השלום.
“ויהי בהקשותה בלדתה … ויהי בצאת נפשה כי מתה”… ואם הצרה
הזאת עוד לא מספקת, הרי נותנים לו ליעקב כעת לראות ברוח הקודש, גם את אשר יעבור על
עמו ישראל בגלויותיהם השונות, ומטעם זה קוברה, על פי הדיבור, על אם הדרך, עוד לפני
בואו אפרתה… אוי! כמה צער, כמה יסורים, כמה עגמת נפש יש ליעקב כעת, בפטירת אשתו
האהובה עליו כל כך… אבל גם בעת צרה שכזאת, יעקב אבינו רואה גם את העתיד להיות,
בסופו של יום, הוא רואה גם את התגלותו של מלך המשיח, “ויט אהלו מהלאה
למגדל עדר”…
(עיין היטב בדבריו
הפלאיים של תרגום יונתן בן עוזיאל).

זה סוד כוחו של אבינו יעקב, וזה מה שהתורה בעצם רוצה ללמד
אותנו, איך לחפש ולמצוא, בכל עת ובכל מצב ובכל מקום, את נקודות האור שבתוך החושך
ענן וערפל, להאיר ולהדליק את נרות המנורה, לא רק כשאתה יושב במנוחתך ובנחלתך, בבית
המקדש אשר בירושלים, אלא גם, ובעיקר, כאשר אתה נע ונד בגלות הגדולה שלך, וגם כאשר
כבר מתחילים צלילי ערב להחשיך, וגם למטה מעשרה טפחים, וגם בפתח הבית ולחוץ…

 

א ליכטיגער שבת וישלח

און א ליכטיגער הכנה לימי
החנוכה

כתיבת תגובה