פניני באר בשדה פרשת וישב ה'תשע"ג – ענניני חנוכה והמשכת השלום והתרחקות מכל סממני המחלוקת

Print Friendly, PDF & Email

יום ה' כב' כסליו ה'תשע"ג

יום היארצייט של הסבא של אשתי

ר' ירמיהו בן ר' מנחם צבי
קליין ז"ל

 

פ נ י נ י    ב א ר   ב ש ד ה

פרשת וישב

שבת הכנה לחנוכה

 

כבר למדנו עד כמה אבינו יעקב מלומד היה במעברים קשים. חייו
האישיים היו מלאים מעברים קשים מנשוא. והוא, באמונתו החזקה, החזיק מעמד, ולא נשבר
בשום מקום ובשום זמן.

פרשת השבוע, ממשיכה לספר לנו את כל אותם המעברים הקשים
מנשוא שיעקב אבינו ממשיך, שוב ושוב, לעבור בימי חייו. אבל, הפעם, בכל מה שקשור
ונוגע לבניו וצאצאיו, האחים הקדושים.

על אף שבודאי אין לנו השגה אמיתית, בעומק המעשים של בני
יעקב אבינו, ובודאי שהיו הם, כולם, בעלי מדרגה גדולה. ולכן צריך בוודאי זהירות
מופלגת, במחשבתינו, לא לשפוט אותם אך ורק לפי השגתינו וקטנות דעתינו. ודי לנו רק
להתבונן, שוב ושוב, שבסופו של דבר מדובר באנשים שהיה להם את היכולת לדבר עם הבורא
כל עולמים ולזכות לשמוע את דבריו כדבר איש אל רעהו… וזה לבד כבר צריך להביא
אותנו אל הענווה הראויה כאשר אנו באים להתבונן במעשיהם… אבל היות שכלל בידינו שהתורה
היא תורת חיים, לכן בוודאי שהתורה באה ללמדנו בינה.

התורה מצפה מאתנו שנתבונן בכל פרטי המעשים שלהם, בכדי ללמוד
מהם, לעצמנו, תוכחת מוסר וגם חיזוק גדול, לכל הנוגע לחיינו אנו, כאן ועכשיו, בשנת
ה'תשע"ג…

ובהתבוננות פשוטה, בכל חלק וחלק מכל פסוקי הפרשה, מיד
מתפרצת האנחה והזעקה:

אוי! כמה יסורים. אוי! כמה עגמת נפש. אוי! כמה מחלוקת בין
בניו יוצאי חלציו של אבינו יעקב. אוי! כמה ירידות וכמה מכשולות וכמה ניסיונות
עוברים על בניו יוצאי חלציו של יעקב אבינו…

כמה חיזוק צריכים ללמוד מכך, כאשר גם על כל אחד מאתנו עובר
הרבה יסורים ועגמת נפש, גם בניסיונות הקשים העוברים על כל אחד בפרטיות, ובמיוחד בכל
הנוגע לקשיים והניסיונת שעוברים על בניו ויוצאי חלציו… ובדרך כלל, ברבות ימי
החושך, הדעת נחלשת והייאוש מתגברת: למה ד' עושה לי ככה?! – וכי טוב אתה מאבינו
יעקב?!.. וכי טוב אתה מיהודה ויוסף?!… זכור נא היטב שגם על יעקב עבר מה שעבר בכל
הנוגע לחינוך בניו ויוצאי חלציו… וכי גם על יהודה ויוסף עבר ניסיונות נוראים,
בכל הנוגע לכיבוש היצר והתאווה…

*  *  *

והנה, היות שהפרשה של השבוע, היא בדרך כלל הפרשה והשבת,
המכין את כולנו לימי החנוכה שבפתח, וכלל גדול בידינו, מהרבה צדיקים, בספריהם
הקדושים, שמבוסס היטב על פי יסודות הקבלה
(עיין
היטב ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יד' וחלק ב' תורה ב').
שבימי החנוכה יש כוח מיוחד במינו, להמשיך תיקון לכל
סוגי המחלוקת והסכסוכים החברתיים, כולל כל סוגי המחלוקת שבין כל חלקי כלל
ישראל, ועד כל סוגי מריבות ומחלוקת שבין אדם לחברו, ובין איש לאשתו. בין אב ואם
לבנם ובתם, ובין חתן וכלה לחמיו וחמותו. וגם בין שכנים וחברים ושותפים לעסק
ולעבודה…

כי כל זה בסוד מה שאמרו חכמים: "מצוות נר חנוכה –
נר איש וביתו"!!!

כי צריך כל אחד ואחד להאיר את האור של הנר, בין לבין כל
אנשי ביתו, ולהיות מן המהדרין ומן המהדרין מן המהדרין, להאיר את אור השלום
והשלווה, גם בינו לבין אשתו, וגם בינו לבין בניו ובנותיו. גם בינו לבין אביו ואמו,
וגם בינו לבין אחיו ואחיותיו. גם בינו לבין חמיו וחמותו, וגם בינו לבין כל שכניו
חבריו ושותפיו…

את האור הזה, של השלום והשלווה, האהבה והאחווה והריעות,
צריך להשתדל להתחיל גם אם זה בדבר מועט וקטן, ולהשתדל להיות אחר כך בכל עת במצב של
מוסיף והולך…

*  *  *

חברי וידידי! כדאי לך לשים אזנך כאפרכסת, ולהתבונן מעט
בדברים דלהלן, יחד עם כל הגימטריאות שמסביבם… בכדי לתפוס, מקצת מן המקצת, את שורש
הדברים על פי רוחניותם ודקותם.

כי על אף שרחוקים אנחנו מאוד מלהבין את עמקם ורוב סודם, אבל
בכל זאת יש בתוך כל אחד מאתנו 'חלק אלוה ממעל', של חלקי נפש רוח ונשמה, שנפח
בתוכינו אל חי צורנו, ובכוחה יש בכל אחד מאתנו את האפשרות ליצור קשר, ולו במעט, עם
האורות הגבוהים היורדים ומאירים עלינו בימים הקרובים, ימי החנוכה המתקרבים ובאים.

בכתבי האר"י הקדוש מתבאר, שבברכת שעשה ניסים
לאבותינו מכוונים כוונה שהיא בסוד: ש"ע נהורין של אור הפנים,
שיוצא מתוך פעמיים שם הוי"ה.

כי סוד תיבת חנוכ"ה הוא: חנוכ"ה – חנ"ה
כ"ו. שזה בסוד הוי"ה במילוי יודי"ן ואל"ף
כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י שיוצא בגימטריא: חנ"ה
= ס"ג.

ומהפעמיים שם הוי"ה נעשים פעמיים שם א"ל.
כי ההוי"ה בעצמו גימטריא כ"ו, ויחד עם הד' אותיות
שלו יחד עם הכולל נעשה כמניין א"ל. וגם האותיות החדשות
שמתקבלות מהמילוי של ההוי"ה הנ"ל, יש בו 3 פעמים אות י'
ואות א' שזה שוב א"ל.

ומהפעמיים שם א"ל הנ"ל, כאשר הם מתמלאים במילואם
כזה: אל"ף למ"ד, הם עולים בגימטריא: ש"ע.

ואלו הש"ע נהורין ממתיקים את כל הדינים שמרומזים
באותיות ש"ה. כי אלוקים במילוי יודי"ן כזה: אל"ף
למ"ד ה"י מ"ם גימטריא ש' ויחד עם 5 אותיותיו גימטריא ש"ה.
כי כל אלו הדינים נמתקים בכוח הש"ע נהורין.

וזה סוד ברכת: ש"ע-ש"ה ניסים לאבותינו…

והש"ע נהורין הללו, יחד עם השמונה אותיות של פעמיים
הוי"ה, שהם הרי שורשם, עולים בגימטרי"א: בשלו"ם…

כי זה עיקר הכוח והנס של נרות החנוכה, שיש בהם כוח להמשיך
שלום גדול בעולם, ועל כן אמרו חכמים: "נר שבת עדיף מנר חנוכה" – כי
יש בכוחם להשרות שלום-בית…

ושלום-בית עדיף אפילו מפרסומי ניסא!!!

כי על פי הסוד, הש"ע נהורין הללו נקראים: או"ר
פנ"י הוי"ה, בסוד: אורפניא"ל, הנאמר בשבוע שעבר אצל
יעקב אבינו, אחרי שהציל את הפכי"ם קטני"ם כשעבר את נח"ל
יב"ק ונלחם בו שרו של עשיו, ותקע כ"ף יר"ך יעקב, ובסופו
של דבר ויזרח ל"ו השמ"ש כאשר עבר את פניא"ל ונרפא מצלעתו…
(כי בכל זה יש רמזים נפלאים על עניין הפ"ך קט"ן של שמן על מנת ל'הדליק
נ'ר ח'נוכה, ולהדליק את כל הג' ייחודים שרמוזים בסוד של: יב"ק,
שהוא גימטריא הוי"ה אלהי"ם, ואלהי"ם גימטריא אהי"ה
אדנ"י, ולכן יש בהוי"ה אלהי"ם כל הג' ייחודים של הוי"ה
אהי"ה והוי"ה אלהי"ם והוי"ה אדנ"י שעולים כמספר נ"ר,
ואז זרח ל"ו כל הל"ו נרות יחד עם השמ"ש,
ונרפע מצלעתו שזה בסוד תיקון רגל שמאל שבספירת הו"ד ועל כן תיקנו לומר
נוסח: 'על הניסים' ב'ברכת הודאה' וב'נודה לך'…) ואז שרו של
עשיו נכנע תחתיו, ועשה שלום אתו, ועל כן אורפניא"ל בגימטיריא בשלו"ם…

ומגלה לנו רבנו האר"י החי שהאו"ר פנ"י
א"ל הזה מאיר עלינו באמצעות הנרות והאור של החנוכה בכל לילה משמונת הלילות
המאירים של חנוכה.

והם בסוד סיום הברכה של סיום ברכות השמונה עשרה, בסוד: ברוך
אתה הוי"ה ה'מברך א'ת ע'מו י'שראל בשלו"ם.
כי תיבת הוי"ה יחד עם הראשי תיבות של ה'מברך א'ת ע'מו
י'שראל זה יוצא בגימטריא: הוי"ה אלהי"ם. והוי"ה
אלוקי"ם הזה הוא, כאמור, בסוד היחוד האמצעי של ג' היחודים המאירים באמצעות נר
החנוכה.

כי על ידי נר החנוכה נדלק בכל העולמות ייחוד גדול ונורא
בסוד: הוי"ה אהי"ה הוי"ה אלהי"ם הוי"ה אדנ"י,
שזה יוצא בגימטריא: נ"ר. ויש בהן 25 אותיות בסוד חנו-כ"ה.

ובתוך הייחוד של הוי"ה אלהי"ם הרי מרומזים,
כאמור, כל שלושת הייחודים הללו של: נ"ר חנוכ"ה. כי אלהי"ם
בגימטריא אהי"ה ואדנ"י. ולכן כשמסיימים בל יום את כל ברכות ה'שמונה
עשרה' יש שם סוד של: ברוך אתה הוי"ה ה'מברך א'ת ע'מו
י'שראל… וכל זה נגרם בכוח של: בשלו"ם!!! כי הוא בסוד: חשמ"ל!!!
ובסוד: מלבו"ש!!! ובסוד: אורפניא"ל!!!

ובכל זה יש בודאי עומק לפנים מעומק, על פי סוד תורות הקבלה,
של כלל השמות הקדושים המאירים לנו בכח הדלקת נרות החנוכה. אבל העיקר זה ה'למעשה'
של כל זה, בכל מה שקשור לכל ענייני עבודת השם.

וההלכה למעשה בכל זה הוא: להאמין ולדעת, שיורד עלינו בימי
החנוכה המתקרבים ובאים, כוח רוחני רב מלמעלה, לתקן את כל המחלוקות והסכסוכים,
ששורשם מהמחלוקת שהיה בין האחים הקדושים, שזה בסוד המחלוקת בין משיח בן דוד
ומשיח בין יוסף…

ולכן, רוב פסוקי הפרשה עוסקים בסיפורים על המעברים הקשים
מנשוא שעובר על יוסף הצדיק בשנאת האחים אותו עד כדי מכירתו לעבד במצרים, ועל
המעברים הקשים שעובר בעקבות זה על יהודה ומשפחתו. עד שבסופו של יום נולד זרח,
שהוא בסוד שורש נשמת המשיח… ויוסף גם הוא הורד מצריימה, ועובר שם מה
שעובר, עד שבסופו של יום "ויצא יוסף למלוך מבור האסורים"…

כי גם עתה, בכוח מצוות ימי החנוכה, ובכוח נרות החנוכה,
מגיעים ב 2 הפרשיות הבאות, למפגש של האחים עם יוסף בפרשת מקץ, עד כדי
ההשלמה איתו בפרשת ויגש.

*  *  *

ולכן, גם חלק גדול מהלימודים שצריך להתבונן בכל חלקי פרשת
השבוע, היא איך ללמוד מהמחלוקת שבין האחים הקדושים, הנקראים בכל 3 הפרשיות הבאות,
להתבונן בהם הדק היטב היטב הדק, איך להתרחק אנחנו, כהיום הזה, מכל סוגי המחלוקת,
ומכל עניין של שורש הסיבות שגורמת לכל המחלוקת והמריבות לבוא…

36 פסוקים מאריכה לנו התורה לספר בפרטי פרטות את כל אותם
הפרטים שגרמו והביאו למעשה הנורא והאיום של מכירת יוסף לעבד לישמעאלים ולמדינים,
ומשם להשתלשלותו להיותו עבד במצריים. כל פרט ופרט של פרטי כל המעשים הללו, מחייבים
אותנו ללמוד מהם על מנת להזהר ולהשמר בחיינו היומיומיים.

כי עלינו לעשות כל מאמץ, לא להתגאות מול האחים והאחיות
שלנו, ולא מול החברים והשכנים והשותפים שלנו, ולא לגרום לאף אחד מהאחים והאחיות שכנים
ושותפים שמסביבנו, להרגיש מאוימים מאתנו. לא לתת להם את התחושה כאילו שאנחנו
מתרחקים מהם, וכאילו טוב לנו יותר לחיות חיי בדידות. וכאילו שטוב לנו להתחבר רק עם
החלשים שמסביבנו, כדוגמת: "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו",
כי הם הרי היו בני השפחות, ויוסף הרגיש יותר בנוח להתחבר עמהם ולא עם אחיו בני
לאה. כי הוא היה בן הבכור של רחל שכבר הלכה לה לעולמה בצעירותו, והוא מתחבר לו רק
עם החלשים שבאחים, כי הוא מרגיש יותר בטוח בחברתם, והוא מרגיש קצת אפשרות גם
להשתרר עליהם, ואחיו מבני לאה מרגישים בדבר… ומתוך כך, מתעורר ריחוק, קנאה, עד
כדי שנאה ממש.

כמה זהירות צריך מלהתנהג כמו איזה מוסר'ל כזה… "ויבא
יוסף את דבתם רעה אל אביהם". כי גם אם אתה רואה ונדמה לך בבירור על כל האחרים
שמסביבך שנכשלים הם עם איסורים גמורים, כמו "אבר מן החי", ועם פגמי
עיניים של "תולין עיניהן בבנות הארץ", ועם זלזול בבני השפחות… עם כל
זה תהיה זהיר לא להפוך עצמך למצב של מוסר'ל…

כמה זהירות צריך, גם בבית פנימה, וגם בכל סוגי חיי הקהילה,
אם זה ב'חיידר' וה'תלמוד תורה' וה'מוסדות' של הבנים והבנות, וב'שיעורים' של ה'ישיבה
קטנה וגדולה', ובכלל בכל סוגי ה'מסגרות' של חיי הקהילה, לא להתנהג באופן של: "ויבא
את דבתם רעה". לא לעורר עלינו את השנאה מכל אותם הסובבים אותנו…

כמה זהירות יתר צריך כאשר אנחנו מספרים לאחרים את מציאות חיינו,
ואת חלומותינו ושאיפותינו, לא לגרום למצב של הרגשת השתררות, ושל הרגשת עליונות…
אל תיתן לאחרים לטעות בך שהנך רוצה לשלוט בהם…

על אף שיוסף מראה להם לאחיו שבחלום הוא גם רוצה להיות יחד
איתם: "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה", אבל הוא בכל זאת
מוסיף לגרות אותם: "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה", והם מיד מפרשים
אותו כרצון לשלוט בהם…

כמה זהירות יתר צריך, וכמה רגישות יתר צריך, כאשר אתה מרגיש
שלא כל כך רוצים לשמוע אותך, מתחמקים ממך, וכל כדומה לזה, הרי שבמצב כזה עדיף לך
להתאפק קצת… להמתין קצת… אבל יוסף ממשיך בשלו, ומתחנן: "שמעו נא החלום
הזה אשר חלמתי", ועוד מוסיף לספר גם את החלום הנוסף.

וגם כאשר יעקב שם לב לקנאת האחים, והוא גוער בו קצת, להשקיט
את שנאתם, אבל הם מרגישים בו באביהם איך ש"אביו שמר את הדבר"…
אוי! כמה זהירות צריך לכל אחד מההורים לא לתת את התחושה לאף אחד מהילדים שיש בו
איזה יתרון יותר מהשני, אל תיתן לבן אחד בין שאר הבנים את הכתונת פסימ'ל, בכדי לא
לעורר עוד יותר את ה"ויקנאו בו אחיו"…

*  *  *

והיה אם נשאל: אבל איך? איך נוכל להצליח בכל זה?!… מי
יכול בכלל להיות נזהר ונשמר מכל זה?!…

אכן כך, הדבר קשה מאוד, קשה ביותר. אבל עצם הדבר שהתורה
מספרת לנו כל זה, היא, כי הדבר הראשון והתרופה הגדולה היא להיות מודע לכך!!! לדעת
את אשר לא טוב לעשות!!!

ואחר כך צריך גם להפנים את הידע הזה בתוך מחשבותינו
והרגשתינו, ולדבר על כך עם עצמנו, ועם כל בני ביתינו, ועם כל חברנו וידידנו.

צריך לעשות כל מאמץ שזה יהיה שיחת היום, שזה יהפך להיות
השיחת רעים בין אחד לחברו, עד כמה צריך זהירות יתר בכל אלו העניינים, הגורמים אחר
כך לקנאה ושנאה, מחלוקת וסכסוכים.

ומעל כולם, ברגע שכבר יודעים את האמת, הרי שבוודאי שמרבים גם
להתפלל על כך, ולשפוך שיח לפני הבורא כל עולמים שנזכה לקיים את כל זה, ולהינצל מעתה
מכל סוגי המחלוקת.

ובמיוחד כעת, כאשר נכנסים אנחנו לימי החנוכה הקדושים, והצדיקים
הגדולים מגלים לנו שבימי החנוכה יורד אור ודעת של "בשלום", אור של
"שעשה ניסים לאבותינו", אור של אורפניא"ל, שהוא בסוד
הארת פנים, גם בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, בכדי לעורר בכך גם את הארת
פנים של הבורא כל עולמים לכל אחד מאתנו. הרי שבוודאי צריכים לנצל כראוי את
הימים באים לקראתינו בכדי שבאמצעותם נזכה לקבל כוח חדש להיות זהירים מכל מצב של
הסתר פנים, ואדרבה, להיות כל הזמן במצב של הארת פנים בין אחד לחברו…

כי בכל ימי החנוכה הבאים לקראתינו לשלום, מתעורר בנו הכח של
ספירת ה"בינה" והיא מאירה באור גדול ומיוחד לתוך ספירת ה"הוד"…
וה'למעשה' של כל זה היא: בסוד ההתבוננות בבינת הלב על כל מה שצריך לתת על
כך תודה והודאה…

כי כל אחד ואחד צריך להתבונן היטב היטב בכל הימי החנוכה אשר
לפנינו על כל הסובבים אותו, ולעשות כל מאמץ לתקן את אשר פגם עד עתה בספירת ה"הוד"…
שזה עניין הפגמים והחסרונות של לומר: תודה לכל מי שצריך.

כי כל בעל צריך להתבונן היטב על כל הטובות והחסדים שאשתו
עושה אתו, וכל אשה צריכה להתבונן היטב על כל הטובות שבעלה עושה איתה.

כל בן ובת יתבוננו היטב על כל הטובות והחסדים שהאבא
והאמא שלו עושים עמו, וכל אבא ואמא יתבוננו היטב על כל הטובות והחסדים
והנחת-רוח שהבנים והבנות עושים עמם.

כל האחים והאחיות יתבוננו היטב על כל הטובות
והחסדים שכל אחד ואחת מהם מקבל מהשני.

וכל חתן וכלה יתבוננו היטב על כל החסדים שהם מקבלים
מהשווער והשוויגער, וגם השווער והשוויגער יתבוננו
היטב על כל הטובות והחסדים שהם בכל זאת מקבלים מהחתן ומהכלה.

וכל אחד ואחת יתבוננו היטב על כל החסדים והטובות שהוא בכל
זאת עדיין מקבל מכל שכניו חבריו ושותפיו…

ובכוח כל סוגי ההתבוננויות הללו, בימים הקדושים האלו,
שנשפע בהם אור רב מספירת ה"בינה" לתוך ספירת ה"הוד",
יתחיל לבצבץ עוד ועוד ועוד כוח של אמירת "תודה" ו"הודאה"!!!
ואמירת "יישר כוח"!!! ו"טיינק-יו"!!!

וכבר אמרו חכמים:

"כל הכופר בטובתו של חברו בסופו כופר גם בטובתו של
מקום"…

ואמרו חכמים על הפסוק:

"שתו בשמים פיהם ולשונם תיהלך בארץ" – שכל המדבר
רע על חברו בארץ, בסופו של דבר הוא גם מדבר רע על השוכן בשמים….

והכלל הוא ש"מידה טובה מרובה", ועוד בכפל
כפליים, ולכן כאשר ננצל לטובה את כוח ימי החנוכה אשר לפנינו, ונתקן את ספירת ה"הוד"
בכוח ההשפעות שנשפע עליה מספירת ה"בינה", וזה באמצעות ההתבוננות
על כל הטובות והחסדים שבין אדם לחבריו ובין איש לאשתו, ונעסוק הרבה באמירת תודה
והודאה אחד לחברו, כל זה בוודאי יביא אותנו לעיקר העיקרים, שהיא הרגשת הטובות
והחסדים שהקב"ה בכבודו ובעצמו מעניק לנו בכל עת ועת.

וכאשר נכיר את האמת עד כמה הבורא כל עולמים מיטיב לנו בכל
עת, זה בוודאי יוציא מאתנו ממעמקי הלב פנימה, לומר בפה מלא ובלב שלם ושמח, את
המילה:

"תודה והודאה"… "מודים אנחנו לך"…

ונאמר לפניו שירה חדשה בברכת: "מודים" שבברכות
שמו"ע, ובברכת: "נודה לך" שבברכת המזון, יחד עם הנוסח של: "על
הניסים" ו"בימי מתתיהו"…

וגם נשיר לפניו בלב מלא שמחה והודיה את שירת ההלל השלם
כל השמונה ימים…

וגם נשיר ונהלל לפניו, מתוך לב שלם ושמח, את כל שירי החנוכה
בעת הדלקת נרות הפרסומי ניסא…

ובכוח כל זה נמשיך עלינו כוח של "בשלום" –
להמשיך עלינו בשלמות שלום ושלווה, בינינו לבין כל חברנו, וביננו לבין הבורא
כל עולמים, עד שיתקיים בשלמות: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא
השלום" להתברך מעתה בכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.

 

א ליכטיגער שבת וישב

און א ליכיטיגע הכנה צו
די הייליגע חנוכה טעג

כתיבת תגובה