פניני באר בשדה פרשת וישב – הכנה לימי החנוכה

  • Post author:
  • Post category:חנוכה
Print Friendly, PDF & Email

יום השישי י”ט כסליו ערב
שבת וישב ה’תשע”ד

חג הגאולה בחסידות חב”ד

 

פ נ י נ י    ב א ר   ב ש ד ה

פרשת וישב

שבת הכנה לחנוכה

 

כבר למדנו עד כמה אבינו יעקב מלומד היה במעברים קשים. חייו
האישיים היו מלאים מעברים קשים מנשוא. והוא, באמונתו החזקה, החזיק מעמד, ולא נשבר
בשום מקום ובשום זמן.

פרשת השבוע, ממשיכה לספר לנו את כל אותם המעברים הקשים
מנשוא שיעקב אבינו ממשיך, שוב ושוב, לעבור בימי חייו. אבל, הפעם, בכל מה שקשור
ונוגע לבניו וצאצאיו, האחים הקדושים.

על אף שבודאי אין לנו השגה אמיתית, בעומק המעשים של בני
יעקב אבינו, ובודאי שהיו הם, כולם, בעלי מדרגה גדולה. ולכן צריך בוודאי זהירות
מופלגת, במחשבתינו, לא לשפוט אותם אך ורק לפי השגתינו וקטנות דעתינו. ודי לנו רק
להתבונן, שוב ושוב, שבסופו של דבר מדובר באנשים שהיה להם את היכולת לדבר עם הבורא
כל עולמים ולזכות לשמוע את דבריו כדבר איש אל רעהו… וזה לבד כבר צריך להביא
אותנו אל הענווה הראויה כאשר אנו באים להתבונן במעשיהם… אבל היות שכלל בידינו שהתורה
היא תורת חיים, לכן בוודאי שהתורה באה ללמדנו בינה.

התורה מצפה מאתנו שנתבונן בכל פרטי המעשים שלהם, בכדי ללמוד
מהם, לעצמנו, תוכחת מוסר וגם חיזוק גדול, לכל הנוגע לחיינו אנו, כאן ועכשיו, בשנת
ה’תשע”ד…

ובהתבוננות פשוטה, בכל חלק וחלק מכל פסוקי הפרשה, מיד
מתפרצת האנחה והזעקה:

אוי! כמה יסורים. אוי! כמה
עגמת נפש. אוי! כמה מחלוקת בין בניו יוצאי חלציו של אבינו יעקב. אוי! כמה ירידות
וכמה מכשולות וכמה ניסיונות עוברים על בניו יוצאי חלציו של יעקב אבינו…

כמה חיזוק צריכים ללמוד מכך,
כאשר גם על כל אחד מאתנו עובר הרבה יסורים ועגמת נפש, גם בניסיונות הקשים העוברים
על כל אחד בפרטיות, ובמיוחד בכל הנוגע לקשיים והניסיונת שעוברים על בניו ויוצאי
חלציו… ובדרך כלל, ברבות ימי החושך, הדעת נחלשת והייאוש מתגברת: למה ד’ עושה לי
ככה?! – וכי טוב אתה מאבינו יעקב?!.. וכי טוב אתה מיהודה ויוסף?!… זכור נא היטב
שגם על יעקב עבר מה שעבר בכל הנוגע לחינוך בניו ויוצאי חלציו… וכי גם על יהודה
ויוסף עבר ניסיונות נוראים, בכל הנוגע לכיבוש היצר והתאווה…

*  *  *

והנה, היות שהפרשה של השבוע, היא בדרך כלל הפרשה והשבת,
המכין את כולנו לימי החנוכה שבפתח, וכלל גדול בידינו, מהרבה צדיקים, בספריהם
הקדושים, שמבוסס היטב על פי יסודות הקבלה
(עיין
היטב ליקוטי מוהר”ן חלק א’ תורה יד’ וחלק ב’ תורה ב’).
שבימי החנוכה יש כוח מיוחד במינו, להמשיך תיקון לכל
סוגי המחלוקת והסכסוכים החברתיים, כולל כל סוגי המחלוקת שבין כל חלקי כלל
ישראל, ועד כל סוגי מריבות ומחלוקת שבין אדם לחברו, ובין איש לאשתו. בין אב ואם
לבנם ובתם, ובין חתן וכלה לחמיו וחמותו. וגם בין שכנים וחברים ושותפים לעסק
ולעבודה…

כי כל זה בסוד מה שאמרו חכמים: “מצוות נר חנוכה –
נר איש וביתו”!!!

כי צריך כל אחד ואחד להאיר את האור של הנר, בין לבין כל
אנשי ביתו, ולהיות מן המהדרין ומן המהדרין מן המהדרין, להאיר את אור השלום
והשלווה, גם בינו לבין אשתו, וגם בינו לבין בניו ובנותיו. גם בינו לבין אביו ואמו,
וגם בינו לבין אחיו ואחיותיו. גם בינו לבין חמיו וחמותו, וגם בינו לבין כל שכניו
חבריו ושותפיו…

את האור הזה, של השלום והשלווה, האהבה והאחווה והריעות,
צריך להשתדל להתחיל גם אם זה בדבר מועט וקטן, ולהשתדל להיות אחר כך בכל עת במצב של
מוסיף והולך…

*  *  *

חברי וידידי! כדאי לך לשים אזנך כאפרכסת, ולהתבונן מעט
בדברים דלהלן, יחד עם כל הגימטריאות שמסביבם… בכדי לתפוס, מקצת מן המקצת, את שורש
הדברים על פי רוחניותם ודקותם.

כי על אף שרחוקים אנחנו מאוד מלהבין את עמקם ורוב סודם, אבל
בכל זאת יש בתוך כל אחד מאתנו ‘חלק אלוה ממעל’, של חלקי נפש רוח ונשמה, שנפח
בתוכינו אל חי צורנו, ובכוחה יש בכל אחד מאתנו את האפשרות ליצור קשר, ולו במעט, עם
האורות הגבוהים היורדים ומאירים עלינו בימים הקרובים, ימי החנוכה המתקרבים ובאים.

בכתבי האר”י הקדוש מתבאר, שבברכת שעשה ניסים
לאבותינו מכוונים כוונה שהיא בסוד: ש”ע נהורין של אור הפנים,
שיוצא מתוך פעמיים שם הוי”ה.

כי סוד תיבת חנוכ”ה הוא: חנוכ”ה – חנ”ה
כ”ו. שזה בסוד הוי”ה במילוי יודי”ן ואל”ף
כזה: יו”ד ה”י וא”ו ה”י שיוצא בגימטריא: חנ”ה
= ס”ג.

ומהפעמיים שם הוי”ה נעשים פעמיים שם א”ל.
כי ההוי”ה בעצמו גימטריא כ”ו, ויחד עם הד’ אותיות
שלו יחד עם הכולל נעשה כמניין א”ל. וגם האותיות החדשות
שמתקבלות מהמילוי של ההוי”ה הנ”ל, יש בו 3 פעמים אות י’
ואות א’ שזה שוב א”ל.

ומהפעמיים שם א”ל הנ”ל, כאשר הם מתמלאים במילואם
כזה: אל”ף למ”ד, הם עולים בגימטריא: ש”ע.

ואלו הש”ע נהורין ממתיקים את כל הדינים שמרומזים
באותיות ש”ה. כי אלוקים במילוי יודי”ן כזה: אל”ף
למ”ד ה”י מ”ם גימטריא ש’ ויחד עם 5 אותיותיו גימטריא ש”ה.
כי כל אלו הדינים נמתקים בכוח הש”ע נהורין.

וזה סוד ברכת: ש”ע-ש”ה ניסים לאבותינו…

והש”ע נהורין הללו, יחד עם השמונה אותיות של פעמיים
הוי”ה, שהם הרי שורשם, עולים בגימטרי”א: בשלו”ם…

כי זה עיקר הכוח והנס של נרות החנוכה, שיש בהם כוח להמשיך
שלום גדול בעולם, ועל כן אמרו חכמים: “נר שבת עדיף מנר חנוכה” – כי
יש בכוחם להשרות שלום-בית…

ושלום-בית עדיף אפילו מפרסומי ניסא!!!

כי על פי הסוד, הש”ע נהורין הללו נקראים: או”ר
פנ”י הוי”ה, בסוד: אורפניא”ל, הנאמר בשבוע שעבר אצל
יעקב אבינו, אחרי שהציל את הפכי”ם קטני”ם כשעבר את נח”ל
יב”ק ונלחם בו שרו של עשיו, ותקע כ”ף יר”ך יעקב, ובסופו
של דבר ויזרח ל”ו השמ”ש כאשר עבר את פניא”ל ונרפא מצלעתו…
(כי בכל זה יש רמזים נפלאים על עניין הפ”ך קט”ן של שמן על מנת ל’הדליק
נ’ר ח’נוכה, ולהדליק את כל הג’ ייחודים שרמוזים בסוד של: יב”ק,
שהוא גימטריא הוי”ה אלהי”ם, ואלהי”ם גימטריא אהי”ה
אדנ”י, ולכן יש בהוי”ה אלהי”ם כל הג’ ייחודים של הוי”ה
אהי”ה והוי”ה אלהי”ם והוי”ה אדנ”י שעולים כמספר נ”ר,
ואז זרח ל”ו כל הל”ו נרות יחד עם השמ”ש,
ונרפע מצלעתו שזה בסוד תיקון רגל שמאל שבספירת הו”ד ועל כן תיקנו לומר
נוסח: ‘על הניסים’ ב’ברכת הודאה’ וב’נודה לך’…) ואז שרו של
עשיו נכנע תחתיו, ועשה שלום אתו, ועל כן אורפניא”ל בגימטיריא בשלו”ם…

ומגלה לנו רבנו האר”י החי שהאו”ר פנ”י
א”ל הזה מאיר עלינו באמצעות הנרות והאור של החנוכה בכל לילה משמונת הלילות
המאירים של חנוכה.

והם בסוד סיום הברכה של סיום ברכות השמונה עשרה, בסוד: ברוך
אתה הוי”ה ה’מברך א’ת ע’מו י’שראל בשלו”ם.
כי תיבת הוי”ה יחד עם הראשי תיבות של ה’מברך א’ת ע’מו
י’שראל זה יוצא בגימטריא: הוי”ה אלהי”ם. והוי”ה
אלוקי”ם הזה הוא, כאמור, בסוד היחוד האמצעי של ג’ היחודים המאירים באמצעות נר
החנוכה.

כי על ידי נר החנוכה נדלק בכל העולמות ייחוד גדול ונורא
בסוד: הוי”ה אהי”ה הוי”ה אלהי”ם הוי”ה אדנ”י,
שזה יוצא בגימטריא: נ”ר. ויש בהן 25 אותיות בסוד חנו-כ”ה.

ובתוך הייחוד של הוי”ה אלהי”ם הרי מרומזים,
כאמור, כל שלושת הייחודים הללו של: נ”ר חנוכ”ה. כי אלהי”ם
בגימטריא אהי”ה ואדנ”י. ולכן כשמסיימים בל יום את כל ברכות ה’שמונה
עשרה’ יש שם סוד של: ברוך אתה הוי”ה ה’מברך א’ת ע’מו
י’שראל… וכל זה נגרם בכוח של: בשלו”ם!!! כי הוא בסוד: חשמ”ל!!!
ובסוד: מלבו”ש!!! ובסוד: אורפניא”ל!!!

ובכל זה יש בודאי עומק לפנים מעומק, על פי סוד תורות הקבלה,
של כלל השמות הקדושים המאירים לנו בכח הדלקת נרות החנוכה. אבל העיקר זה ה’למעשה’
של כל זה, בכל מה שקשור לכל ענייני עבודת השם.

וההלכה למעשה בכל זה הוא: להאמין ולדעת, שיורד עלינו בימי
החנוכה המתקרבים ובאים, כוח רוחני רב מלמעלה, לתקן את כל המחלוקות והסכסוכים,
ששורשם מהמחלוקת שהיה בין האחים הקדושים, שזה בסוד המחלוקת בין משיח בן דוד
ומשיח בין יוסף…

ולכן, רוב פסוקי הפרשה עוסקים בסיפורים על המעברים הקשים
מנשוא שעובר על יוסף הצדיק בשנאת האחים אותו עד כדי מכירתו לעבד במצרים, ועל
המעברים הקשים שעובר בעקבות זה על יהודה ומשפחתו. עד שבסופו של יום נולד זרח,
שהוא בסוד שורש נשמת המשיח… ויוסף גם הוא הורד מצריימה, ועובר שם מה
שעובר, עד שבסופו של יום “ויצא יוסף למלוך מבור האסורים”…

כי גם עתה, בכוח מצוות ימי החנוכה, ובכוח נרות החנוכה,
מגיעים ב 2 הפרשיות הבאות, למפגש של האחים עם יוסף בפרשת מקץ, עד כדי
ההשלמה איתו בפרשת ויגש.

*  *  *

ולכן, גם חלק גדול מהלימודים שצריך להתבונן בכל חלקי פרשת
השבוע, היא איך ללמוד מהמחלוקת שבין האחים הקדושים, הנקראים בכל 3 הפרשיות הבאות,
להתבונן בהם הדק היטב היטב הדק, איך להתרחק אנחנו, כהיום הזה, מכל סוגי המחלוקת,
ומכל עניין של שורש הסיבות שגורמת לכל המחלוקת והמריבות לבוא…

36 פסוקים מאריכה לנו התורה לספר בפרטי פרטות את כל אותם
הפרטים שגרמו והביאו למעשה הנורא והאיום של מכירת יוסף לעבד לישמעאלים ולמדינים,
ומשם להשתלשלותו להיותו עבד במצריים. כל פרט ופרט של פרטי כל המעשים הללו, מחייבים
אותנו ללמוד מהם על מנת להזהר ולהשמר בחיינו היומיומיים.

כי עלינו לעשות כל מאמץ, לא להתגאות מול האחים והאחיות
שלנו, ולא מול החברים והשכנים והשותפים שלנו, ולא לגרום לאף אחד מהאחים והאחיות שכנים
ושותפים שמסביבנו, להרגיש מאוימים מאתנו. לא לתת להם את התחושה כאילו שאנחנו
מתרחקים מהם, וכאילו טוב לנו יותר לחיות חיי בדידות. וכאילו שטוב לנו להתחבר רק עם
החלשים שמסביבנו, כדוגמת: “והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו”,
כי הם הרי היו בני השפחות, ויוסף הרגיש יותר בנוח להתחבר עמהם ולא עם אחיו בני
לאה. כי הוא היה בן הבכור של רחל שכבר הלכה לה לעולמה בצעירותו, והוא מתחבר לו רק
עם החלשים שבאחים, כי הוא מרגיש יותר בטוח בחברתם, והוא מרגיש קצת אפשרות גם
להשתרר עליהם, ואחיו מבני לאה מרגישים בדבר… ומתוך כך, מתעורר ריחוק, קנאה, עד
כדי שנאה ממש.

כמה זהירות צריך מלהתנהג כמו איזה מוסר’ל כזה… “ויבא
יוסף את דבתם רעה אל אביהם”. כי גם אם אתה רואה ונדמה לך בבירור על כל האחרים
שמסביבך שנכשלים הם עם איסורים גמורים, כמו “אבר מן החי”, ועם פגמי
עיניים של “תולין עיניהן בבנות הארץ”, ועם זלזול בבני השפחות… עם כל
זה תהיה זהיר לא להפוך עצמך למצב של מוסר’ל…

כמה זהירות צריך, גם בבית פנימה, וגם בכל סוגי חיי הקהילה,
אם זה ב’חיידר’ וה’תלמוד תורה’ וה’מוסדות’ של הבנים והבנות, וב’שיעורים’ של ה’ישיבה
קטנה וגדולה’, ובכלל בכל סוגי ה’מסגרות’ של חיי הקהילה, לא להתנהג באופן של: “ויבא
את דבתם רעה”. לא לעורר עלינו את השנאה מכל אותם הסובבים אותנו…

כמה זהירות יתר צריך כאשר אנחנו מספרים לאחרים את מציאות חיינו,
ואת חלומותינו ושאיפותינו, לא לגרום למצב של הרגשת השתררות, ושל הרגשת עליונות…
אל תיתן לאחרים לטעות בך שהנך רוצה לשלוט בהם…

על אף שיוסף מראה להם לאחיו שבחלום הוא גם רוצה להיות יחד
איתם: “והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה”, אבל הוא בכל זאת
מוסיף לגרות אותם: “והנה קמה אלומתי וגם ניצבה”, והם מיד מפרשים
אותו כרצון לשלוט בהם…

כמה זהירות יתר צריך, וכמה רגישות יתר צריך, כאשר אתה מרגיש
שלא כל כך רוצים לשמוע אותך, מתחמקים ממך, וכל כדומה לזה, הרי שבמצב כזה עדיף לך
להתאפק קצת… להמתין קצת… אבל יוסף ממשיך בשלו, ומתחנן: “שמעו נא החלום
הזה אשר חלמתי”, ועוד מוסיף לספר גם את החלום הנוסף.

וגם כאשר יעקב שם לב לקנאת האחים, והוא גוער בו קצת, להשקיט
את שנאתם, אבל הם מרגישים בו באביהם איך ש”אביו שמר את הדבר”…
אוי! כמה זהירות צריך לכל אחד מההורים לא לתת את התחושה לאף אחד מהילדים שיש בו
איזה יתרון יותר מהשני, אל תיתן לבן אחד בין שאר הבנים את הכתונת פסימ’ל, בכדי לא
לעורר עוד יותר את ה”ויקנאו בו אחיו”…

*  *  *

והיה אם נשאל: אבל איך? איך נוכל להצליח בכל זה?!… מי
יכול בכלל להיות נזהר ונשמר מכל זה?!…

אכן כך, הדבר קשה מאוד, קשה ביותר. אבל עצם הדבר שהתורה
מספרת לנו כל זה, היא, כי הדבר הראשון והתרופה הגדולה היא להיות מודע לכך!!! לדעת
את אשר לא טוב לעשות!!!

ואחר כך צריך גם להפנים את הידע הזה בתוך מחשבותינו
והרגשתינו, ולדבר על כך עם עצמנו, ועם כל בני ביתינו, ועם כל חברנו וידידנו.

צריך לעשות כל מאמץ שזה יהיה שיחת היום, שזה יהפך להיות
השיחת רעים בין אחד לחברו, עד כמה צריך זהירות יתר בכל אלו העניינים, הגורמים אחר
כך לקנאה ושנאה, מחלוקת וסכסוכים.

ומעל כולם, ברגע שכבר יודעים את האמת, הרי שבוודאי שמרבים גם
להתפלל על כך, ולשפוך שיח לפני הבורא כל עולמים שנזכה לקיים את כל זה, ולהינצל מעתה
מכל סוגי המחלוקת.

ובמיוחד כעת, כאשר נכנסים אנחנו לימי החנוכה הקדושים, והצדיקים
הגדולים מגלים לנו שבימי החנוכה יורד אור ודעת של “בשלום”, אור של
“שעשה ניסים לאבותינו”, אור של אורפניא”ל, שהוא בסוד
הארת פנים, גם בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, בכדי לעורר בכך גם את הארת
פנים של הבורא כל עולמים לכל אחד מאתנו. הרי שבוודאי צריכים לנצל כראוי את
הימים באים לקראתינו בכדי שבאמצעותם נזכה לקבל כוח חדש להיות זהירים מכל מצב של
הסתר פנים, ואדרבה, להיות כל הזמן במצב של הארת פנים בין אחד לחברו…

כי בכל ימי החנוכה הבאים לקראתינו לשלום, מתעורר בנו הכח של
ספירת ה”בינה” והיא מאירה באור גדול ומיוחד לתוך ספירת ה”הוד”…
וה’למעשה’ של כל זה היא: בסוד ההתבוננות בבינת הלב על כל מה שצריך לתת על
כך תודה והודאה…

כי כל אחד ואחד צריך להתבונן היטב היטב בכל הימי החנוכה אשר
לפנינו על כל הסובבים אותו, ולעשות כל מאמץ לתקן את אשר פגם עד עתה בספירת ה”הוד”…
שזה עניין הפגמים והחסרונות של לומר: תודה לכל מי שצריך.

כי כל בעל צריך להתבונן היטב על כל הטובות והחסדים שאשתו
עושה אתו, וכל אשה צריכה להתבונן היטב על כל הטובות שבעלה עושה איתה.

כל בן ובת יתבוננו היטב על כל הטובות והחסדים שהאבא
והאמא שלו עושים עמו, וכל אבא ואמא יתבוננו היטב על כל הטובות והחסדים
והנחת-רוח שהבנים והבנות עושים עמם.

כל האחים והאחיות יתבוננו היטב על כל הטובות
והחסדים שכל אחד ואחת מהם מקבל מהשני.

וכל חתן וכלה יתבוננו היטב על כל החסדים שהם מקבלים
מהשווער והשוויגער, וגם השווער והשוויגער יתבוננו
היטב על כל הטובות והחסדים שהם בכל זאת מקבלים מהחתן ומהכלה.

וכל אחד ואחת יתבוננו היטב על כל החסדים והטובות שהוא בכל
זאת עדיין מקבל מכל שכניו חבריו ושותפיו…

ובכוח כל סוגי ההתבוננויות הללו, בימים הקדושים האלו,
שנשפע בהם אור רב מספירת ה”בינה” לתוך ספירת ה”הוד”,
יתחיל לבצבץ עוד ועוד ועוד כוח של אמירת “תודה” ו”הודאה”!!!
ואמירת “יישר כוח”!!! ו”טיינק-יו”!!!

וכבר אמרו חכמים:

“כל הכופר בטובתו של
חברו בסופו כופר גם בטובתו של מקום”…

ואמרו חכמים על הפסוק:

“שתו בשמים פיהם ולשונם
תיהלך בארץ” – שכל המדבר רע על חברו בארץ, בסופו של דבר הוא גם מדבר רע על
השוכן בשמים….

והכלל הוא ש”מידה טובה מרובה”, ועוד בכפל
כפליים, ולכן כאשר ננצל לטובה את כוח ימי החנוכה אשר לפנינו, ונתקן את ספירת ה”הוד”
בכוח ההשפעות שנשפע עליה מספירת ה”בינה”, וזה באמצעות ההתבוננות
על כל הטובות והחסדים שבין אדם לחבריו ובין איש לאשתו, ונעסוק הרבה באמירת תודה
והודאה אחד לחברו, כל זה בוודאי יביא אותנו לעיקר העיקרים, שהיא הרגשת הטובות
והחסדים שהקב”ה בכבודו ובעצמו מעניק לנו בכל עת ועת.

וכאשר נכיר את האמת עד כמה הבורא כל עולמים מיטיב לנו בכל
עת, זה בוודאי יוציא מאתנו ממעמקי הלב פנימה, לומר בפה מלא ובלב שלם ושמח, את
המילה:

“תודה והודאה”… “מודים
אנחנו לך”…

ונאמר לפניו שירה חדשה בברכת: “מודים” שבברכות
שמו”ע, ובברכת: “נודה לך” שבברכת המזון, יחד עם הנוסח של:
“על הניסים” ו”בימי מתתיהו”…

וגם נשיר לפניו בלב מלא שמחה והודיה את שירת ההלל השלם
כל השמונה ימים…

וגם נשיר ונהלל לפניו, מתוך לב שלם ושמח, את כל שירי החנוכה
בעת הדלקת נרות הפרסומי ניסא…

ובכוח כל זה נמשיך עלינו כוח של “בשלום” –
להמשיך עלינו בשלמות שלום ושלווה, בינינו לבין כל חברנו, וביננו לבין הבורא
כל עולמים, עד שיתקיים בשלמות: “לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה אלא
השלום” להתברך מעתה בכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.

*  *  *

פרשת ‘וישב’ היא,
כאמור, תמיד השבת שלפני חנוכה, 
(ולפעמים היא גם השבת הראשונה של חנוכה, כאשר יום הראשון של
חנוכה חל ביום השבת ויש בה 2 שבתות).
 ולפי הכלל שהכול בהשגחה פרטית ממנו יתברך שמו, במיוחד
כאשר חז”ל תיקנו לנו את מצוות הקריאה והלימוד בפרשת השבוע, שבת בשבתו,
הרי ודאי שיש מסרים ולימודים שקשורים לימי החנוכה ולנסי החנוכה, שצפים
ועולים מתוך לימוד פסוקי פרשת השבוע.

 

גם אנחנו ננסה להתבונן קצת
בפרטי הסיפורים של פרשת השבוע, על מנת שנזכה ללמוד מהם לימודים מעשיים
הקשורים לחג החנוכה המתקרב ובא, ובעיקר בכדי לדעת מה יכול לתת לי,
באופן פרטי ואישי, חג החנוכה של ה’תשע”ד… מה אני אמור לקחת מהחג
הזה?… איזה מתנה?… איזה השקפה?… איזה מסר?…

 

ובכן, חברים וידידים, בואו
יחד נתבונן קצת במה שהתורה מספרת לנו השבוע, בתוך מכלול הפרטים של מחלוקת יוסף
ואחיו, פרט אחד, שהוא, לכאורה, שולי, אבל פרט שהוא מאוד מעניין, שהתרחש בשעת מכירת
יוסף על ידי האחים לישמעאלים:

 

‘והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים
נכאות וצרי ולוט הולכים להוריד מצרימה’ 
(לז’ כה’)

 

ופירש”י:

 

‘למה פרסם הכתוב את משאם? – להודיע מתן שכרן של
צדיקים! שאין דרכם של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע ולזה נזדמנו בשמים שלא
יוזק מריח רע’.

 

במדרש רבה (פד’ יז’) הובאו הדברים בסגנון
שונה קצת וז”ל:

 

א”ר אבא בר כהנא והלא אין דרכן של
ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועטרן? – אלא, ראה, מה זימן הקב”ה לאותו
צדיק באותה שעה, שקים מלאים בשמים, כדי שתהא הרוח מנשבת בהם, מפני ריחן של
ערביים. 
(והנה,
במהרז”ו שם משמע שהבין הלשון ‘ראה’ שיהודה ראה והתבונן בשינוי משאם
ולכך הסכים למוכרו להם… וכנראה שהמרז”ו ניקד תיבת ‘ראה’ בקמצים ולא בשבא
וציירי, ודו”ק).

 

ובמכילתא כתבו את
אותם דברים בסגנון נוסף, והוא בפרשת בשלח, על הפסוק: ‘ויבואו בני ישראל בתוך הים
ביבשה’ 
(והובא
גם בילקוט שמעוני שם):

 

וכבר היו ר’ טרפון וזקנים יושבים בצלו של שובך
ביבנה ונשאלה שאלה זו לפניהם, מאי דכתיב: ‘וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט’ –
להודיע זכות של צדיקים עד כמה הוא מסייען, שאילו ירד, הידיד האהוב הזה, עם ערביים,
לא היו ממיתין אותו מריח גמלים ומריח עטרן? אלא זימן לו הקב”ה שקים מלאים
בשמים וכל טוב שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן… 
(ובתוספתא ברכות (ד’
יד’) הובא שמעשה זה עם ר’ טרפון היה בשבת במנחה. ומובן שם גם, שהדרש הנ”ל,
התגלגל בכך שהביאו לפני ר’ טרפון מי צנון, ונשאלה שאלה איזה ברכה מברכים על השותה
מים לצימאון? ור’ טרפון אמר: בורא נפשות רבות (ולהלכה נפסק שבראשונה מברכים
‘שהכול’ ורק באחרונה מברכים ‘בורא נפשות’). ואז נכנס ר’ טרפון גם לדרשה זו, בקשר
למכירת יוסף, וכפי דברי ה’חסדי דוד’ שם, כי בברכת ‘בורא נפשות’ אומרים:
‘וחסרונן להחיות בהן נפש כל חי’ – כי הקב”ה ברא לצד הדברים ההכרחיים, גם
דברים לתענוג, וע”ז הביא המעשה מיוסף הצדיק, כי נזדמנו לו ערביים, נושאי
בשמים, כדי שיתענג…)

 

*  *  *

 

והנה, חברים וידידים, התמיהה
כאן גלויה מול העיניים:

 

האם רק זה מה שהיה חסר ליוסף
הצדיק באותה שעה?!…

 

כל מה שחסר לו ליוסף, בשעה
קשה זו שאחיו מנסים בכל דרך להרגו ולבסוף למוכרו לעבד – ומה שחסר לו זה רק
קצת ‘בושם’ ו’דיאורדורנט’… שלא יוזק מריח רע?!

 

אתמהה?…

 

וכי על דבר פעוט כל כך אפשר
לומר: ‘בא וראה מתן שכרן של צדיקים’?… וכי על צרה איומה כל כך שיוסף שרוי באותה
שעה אפשר לומר: ‘להודיע מתן שכרן של צדיקים’?… וכי בכך משלמים שכרו של אותו
‘ידיד ואהוב’?…

 

האמת, שלפי הגרסא במכילתא
קצת ניחא, כי בא הכתוב להודיע, שלולא כך, היה יוסף האהוב והידיד מת בדרך, מרוב ריח
רע של הערביים, ו/או הגמלים, ו/או הנפט והעטרן…

 

*  *  *

 

אבל אפשר להבין כאן יסוד
עצום, אשר בו גנוז גם מסר עצום של סוד ימי החנוכה… דברים אלו
הם גם יסוד מוסד בדרכו של רבנו הקדוש ר’ נחמן מברסלב זי”ע.

 

צריך האדם תמיד להתבונן, גם,
ובמיוחד, בכל עת צר ומצוק, על ההרחבות והישועות המסתתרות בתוך עומק הצרה, ולחפש
ולבקש הדק היטב היטב הדק, אחרי כל שביב של אור ונקודות טובות… ולא לומר,
חלילה, ‘על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה’, חלילה מלומר
כדבר הזה שאלוקים עזבו כליל… ואין השם יתברך מסתכל עליו כבר כלל… אלא האמת
היא: ‘ואנוכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא’ 
(דברים לא’ יז’-יח’).

 

זאת אומרת, שעל האדם להכיר
את האמת הברורה, ולומר ברורות בפיו ובדעת צלולה:
 יש אלוקים! רק שהמציאות עתה הוא בבחינת: אל מסתתר! (דיוק נפלא זה, שמעתי מסבי
מורי הרה”ח ר’ נחום יצחק פראנק זצ”ל, בעת שביקרתי אותו בימי
חוליו בבית החולים, כאשר שכב שם והתייסר בצער וייסורים, רח”ל)
 – וממילא, בו ברגע
שאני יודע שהקב”ה נמצא, הרי ודאי שיש לי עדיין תקווה…

 

יסוד זה, משמש גם, לאחד
מההסברים, על הדרך הנפלאה הזו, של התחזקות עם ‘נקודות טובות’ ועם ‘רווחים
קטנים’ בשעת מיצר, שגילה והדריך אותנו ללכת בה רבנו הקדוש, קודש קדשים.

 

כי עיקר כוחם של הנקודות
הטובות 
(עיין
היטב בארוכה ליקו”מ ח”א תורה נ”ד ותורה רפ”ב)
, וגילוי הרווחים שבתוך
הצרות, שזה בסוד: ‘הרווח שבין עדר לעדר’ שיעקב אבינו ביקש לעשות כשהלך לפגוש את
עשיו אחיו, שזה בסוד: האור שבתוך התהום, ה’הרחבת לי’ שבתוך המצר, 
(עיין היטב ליקו”מ
ח”א תורה קצ”ה ועוד, והארכנו בכך בפרשת ‘וישלח’ לבאר בכך ענייני אורות
החנוכה).
 עיקר
כוחם של כל אותם ניצוצי אור – היא, שהם הם ההוכחה הברורה והוודאית שבורא
כל עולמים עדיין שם! עדיין אתו! והוא ‘שוכן אתם בתוך טומאתם’! ‘ובכל צרתם
לו צר’!…

 

כי בו ברגע שמתגלה לו לאדם
שגם בתוך הצר והמצר עדיין ‘הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל’, והוא
רואה בעליל, ש’גם שם ידך תנחיני ותאחזני ימינך’, וגם כאשר ‘כי אשב
בחושך עדיין ד’ אור לי’, כי עדיין בעל הרחמים לא כילה רחמיו ממנו כליל, כי בכל זאת
הוא מראה לו ברמזיו שהוא עמו, אתו, אצלו, סמוך אליו, וקרוב אליו!… בכוח כל זה,
יש לו שוב את האפשרות להרים בקולו קול תודה והודאה על העבר,על אותו נצנוץ ישועה
ורווח – גם אם היא הקטנה שבקטנות… ובכך יתחיל לבבו להתרחב ולצאת מהרגשת הצר
ומצוק, ודייקא אז, יוכל, שוב, להרים בקולו קול צעקה ותחנה על להבא, שירחם
עליו ויושיעו לגמרי, לצאת לגמרי מאפילה לאורה ומשעבוד לאור גדול…

 

*  *   *

 

כל זה משמש לנו כהקדמה והכנה
ראויה לאותם ימי תודה והודאה, ימי החנוכה הבאים לקראתנו בשלום, וקריאת התורה של
פרשה זו, לעולם תהיה, כאמור, ההקדמה לאותם אורים גדולים המאירים לארץ ולדרים עליה
ברחמים
.

 

כי הרי באותו דור הצליחו
להתגבר נגד טומאת היוונים, והם רצו בכל כוחם להחשיך עיניהם של ישראל
להפילם לגמרי למחשבות של ייאוש ועיצבון רוח שעזב אלוקים אותם לגמרי, ואין לכם מעתה
שום קשר עם אלוקי ישראל, ובכך רצו להחשיך ולהשכיח לגמרי מהם את הקשר עם
בורא כל עולמים, חלילה.

 

והנה, בכוח אור הנרות של
החנוכה הצליחו חכמי אותו הדור להמשיך ישועה נפלאה, אשר גם בתוך ימי הגלות הארוכה
של תהום הצרות של גלות אדום, בכל זאת ימשיך להאיר אורות מנורת המקדש, גם בלילות
החורפיים הקרים והמושלגים – את כל בית של כל יהודי…

 

כי אותם אורות יאירו גם
למקומות הרחוקים והשפלים ביותר אשר מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה
טפחים… ודייקא בזמן שקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק… ועוד ‘רגלא דתרמודאי’ –
של כל המורדים… ודייקא בפתח הבית ולחוץ… וגם עם אותם שמנים ופתילות שאין
מדליקים בהם כל השנה כולה… וכל זה רק בכוח הנס הנפלא של מציאת פך השמן
אשר לא היה בו להדליק שמונה ימים, ולפי גרסא אחרת: אף לא ללילה אחד 
(ובחידושי ה’חתם סופר’ נטה
לפרש: שהיה בו כל כך קצת שמן, שלא היה אפשר רק להשרות הפתילות בו… כי הרי גם
בזיכים למנורה לא היה להם אז… ובכל זאת נעשה נס, ולא היו צריכים אפי’ להשרות
ולהרטיב את הפתילות פעם נוספת…)

 

חבר וידיד, עמוד על
רגלך, ושכנע את עצמך ואת כל הסובבים אותך, באמיתת הדרך של מציאת הטוב
גם בימי הרע… והמשך בכל כוחך להחיות עצמך, בגשמיות וברוחניות, עם כל נקודה טובה,
ועם כל הרחבה ורווח, גם הקטנה ביותר.

 

כי הגע בעצמך: מה היה קורה,
חלילה חלילה, אם היו אותם חכמי הדור מתפתים לחשוב:

 

‘נו, מה כבר אפשר לעשות עם כל כך קצת שמן…
הרי אין בו כדי לקיים את המצווה כתיקונו’…

 

נסה נא לחשוב לרגע מה היה
קורה אם הם לא היו מחליטים:

 

‘אנו עושים את מה שבכוחנו לעשות! אנו נתחזק
ונתאמץ לעשות את מה שעדיין אפשר לעשות’!

 

הרי אם לא היו חכמינו
הקדושים הולכים בדרך זו, לא היינו זוכים לכל גילוי אור הנס של שמונת ימי החנוכה
שנקבע לדורות עולם…

 

*  *  *

 

כל זה היה טמון היטב במחשבתו
של יוסף באותו שעה קשה…

 

והנה, בכדי להבין טוב יותר את
מצבו של יוסף באותה שעה קשה, בא נתבונן יחד במדרשי חז”ל הנוראיים, המגלים לנו
דברים מאלפים על כל פרטי אותה פרשה של מכירת יוסף. מתוך כל זה, נסה גם אתה לדמיין
לעצמך את מצבו העגום של יוסף צדיקא באותם רגעים נוראיים שעברו עליו… ואשר
בכל זאת מצא יוסף לנכון לחזק עצמו גם בעת משבר נוראי זה, ולראות ולהסתכל ולשמוח עם
הנקודות הטובות, והאור שבתוך החושך, שעדיין האיר עליו גם ברגע קשה זו שעבר עליו…

 

כל זה בא ללמדנו לקח, כהקדמה
לימי החנוכה הנפלאים שבפתח, כמה גם אנחנו צריכים בחיי היום יום שלנו, להסתכל בכל
עת על המרווחים הקטנים… על נקודות האור הקטנות… על הפך קטן של שמן שעוד
קיים… על קצת ה’שלום-בית’ שעוד נשאר… על קצת נחת מהילדים שעוד נשאר…
על קצת פרנסה שעוד קיים… על קצת הבריאות שברוך ד’ עוד קיים… ולתת
תודה והודאה בכל לב על זה, ודייקא מתוך כך ניוושע עוד ועוד…

 

כי הנה, יוסף הצדיק היה אז
בחור בגיל 17 שנזרק מביתו 
(ונא לזכור, בזמנו של יוסף לא היה קיים עוד בית יהודי בעולם
ששם יש לו תקווה להתקבל, כפי שמצוי עכשיו, כאשר נזרק בחור, חלילה, מבית הוריו…)

 

אחיו רוצים להרגו…
וכשרק ‘ראו אותו מרחוק’ אמרו: בואו ונשסה בו את הכלבים,
וימות על ידי גרמא, עוד קודם שיבוא אליהם… 
(עיין היטב בראשית רבה פד’ יד’ וב’מתנות
כהונה’  ורש”ש שם).
 כי הרי דיבר עלינו לשון הרע וראוי
להשליכו לכלבים 
(עיין פסחים קיח’).

 

וכאשר לא סיפק השי”ת בידם
להרגו על ידי שיסוי הכלבים, והוא גם מצליח להתקרב אליהם, ועוד מתוך שמחה
ושבח מלובש בבגדים נאים, כמי שמקבל פני אוהבו בשמחה ובמרובה בגדים, כי
הוא לא התנהג כמוהם ש’לא יכלו דברו לשלום’, רק אדרבה, התקרב אליהם מתוך ברכה בפיו
לאחיו…  ר’ אלעזר אומר: בקילוס היה בא… 
(בראשית רבה פד’ טז’ ועיי”ש ב’מתנות
כהונה’ וב’יפה תואר’). 
אבל, הם, מפשיטים אותו ערום… את ההפינס, ואת החלוק,
את כתונת הפסים, ואת הפומלניא (= המכנסיים). (
ועיין היטב בראשית רבה פז’ טז’.
וע”ע אבן עזרא לז’ כג’, והאור החיים שם מוסיף לבאר: שעל אף שלא
התכוונו תחילה להפשיטו לגמרי, אלא רק את הכתונת פסים העליון, שעל זה היה
קנאתם, אבל מרוב כעס ושנאה לא דקדקו להפשיט רק את כתונת הפסים במתון ובנחת
אלא בשנאה ובאכזריות כל כך גדולה עד שהסירו עמה יחד גם את הכתונת שהיא החלוק…
ועין עוד בכלי יקר דרך אחרת).

 

ואז, כשהוא ערום
כביום היוולדו… זורקים אותו לתוך בור – ולא בחרו את הבור שהיה מלא
צרורות, אלא את הבור שהיה מלא נחשים, שרפים, ועקרבים…

 

לאחר מכן, עוד מנסים לעשות
בו ‘וידוא הריגה’, וזורקים עליו לתוכו אבנים כדי להרוגו… 
(עיין היטב מדרש רבה
פד’ טז’, וע”ע ילקוט שמעוני קמב’, עיין גם בבלי שבת כב’ ו
חגיגה ג’ ועיי”ש מהרש”א
להקשות בשם הרא”ם ע”פ הגמרא ביבמות שנפל לבור של נחשים
מעידין עליו, איך א”כ רצה ראובן להציל אותו בבור זה? ותירץ הרא”ם
שהם לא ידעו שהוא מלא נחשים ועקרבים. וכן משמע גם מדברי הרמב”ן, בהטעימו,
כי אחרת היו האחים רואים גודל הנס שהנחשים אינם נוגעים בו לרעה והיו חוזרים בהם…
ועיין גם במראה כהן על מסכת שבת לתרץ על פי דברי הזהר שיותר קשה
להציל מבעל בחירה… ועיי”ש עוד במהרש”א בדרך אחרת)
.

 

באותה שעה, מרוב פחד, נשתנה
זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות… 
(ולכן הסכימו לקנות נער יפה כמותו רק בעשרים
כסף – עיין היטב במדרש תנחומא סימן ב’).

 

ובתוך כל זה, הם,
האחים, עוד מתיישבים שם, לאכול לחם… 
(ועיין היטב בראשית רבה פד’ יז’ וב’יפה
תואר’ שם).

 

והנה, גם כאשר האחים כבר
מושכים אותו מן הבור, ונדמה לו לרגע שהנה אחיו חזרו בם ממחשבתם, אבל אז
מתברר לו: אבוי! שזה רק לצורך מכירתו לעבד עולם… רח”ל! 
(ועיין בדעת זקנים
מבעלי התוספות (לז’ כח’) שהישמעאלים קנוהו תחילה רק בעשרים כסף מפני שהוריקו
פני יוסף מפחד הנחשים, אבל בעת שהאחים משכוהו מן הבור חזר ליופיו ותוארו, ולכן רצו
אחיו שיוסיפו הישמעאלים בדמיו, ותחילה לא נתרצו, ואמרו להחזירם שוב לבור…
ואז נתרצו הישמעאלים להוסיף בדמיו גם זוג נעליים לכל אחד מהאחים…)

 

יוסף, הבחור החמוד והאהוב, הבן
זקונים בן השבע עשרה, ודאי אינו שותק באותה שעה, אלא – אמר ריש לקיש בשם ר’ יוחנן
בר שאילה – יוסף היה מתנפל ומתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד מאחיו כדי
שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו… 
(עיין היטב מדרש רבה צא’ ח’ על הפסוק
(מב’ כא’): ‘אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא
שמענו’ – ועיין שם רמב”ן).

 

מה עוד צריך להיות אתו, כדי
שייפול, חלילה, באין עוזר וסומך למחשבות מייאשות ומדכאות כליל?!…

 

ובכל זאת, מצא יוסף
הצדיק, שעדיין ‘רחמיו על כל מעשיו’, ועדיין עדיין יש תקווה גם בעת
כזאת… והיכן ראה את כל זה? – כי הנה הרי דרכן של ערביים בנפט ועטרן,
והם, האורחת ישמעאלים נושאים נכאת ולוט, אשר ריחם טוב, אין זה אלא גילוי
עצום ורב: הנה, אלוקים עמדי!…

 

נכון, אין זה רק כמו פך
הקטן של שמן החנוכה, שבקושי אפשר לעשות משהו אתו, אבל בכל זאת יש כאן
גלוי פניו יתברך בתוך החושך… ואסור בשום אופן להעלים עין מכך… אדרבה,
צריך לקחתו, להסתכל בו, להשתמש בו עד כמה שאפשר, ולתת תודה והודאה על כך לריבון כל
עולמים שלא עזב אותנו כליל…

 

*  *  *

 

ובזה תבין אל נכון, רמזים
נפלאים בגנזי נסתרות של הסיפור שסיפר ר’ נחמן מברסלב, במעשה הג’
של מחיגר 
(בסיפור
הג’ של ספר סיפורי מעשיות)
.

 

תמצית הסיפור הנוגע
לענייננו:

 

שגם כאשר נגנב מה’מחיגר’ הכול, והנאמן ברח לו,
ונשאר בערום ובחוסר כל, עדיין עשה כל מה שביכולתו, ואכל את מה שנשאר לו…

 

וכשגם זה נגמר – הפיל את עצמו מהעגלה בחוסר
כוח, ואכל כל העשבים שהיו פזורים לידו כל עוד היה אפשר להושיט ידיים אליהם…

 

וכשגם זה נגמר – לא הרים ידיים, לא התייאש, לא
נפל לעצבות ומרה שחורה, רק משך עצמו למקום שיש עוד קצת עשבים… ואכל אותם לתיאבון
ובערנות, ולא בהרגשה של: נו, מה כבר אפשר לעשות, שיהיה כך…

 

והא ראיה: שפתאום הגיע לעשב כזה שהרגיש בו טעם
שלא הרגיש אף פעם באכילת העשבים, והתחיל להתעניין ולהתפעל איזה עשב זה? והחליט
לעקרו מן השורש – ובזה דייקא זכה להגיע לתיקונו ולתיקון כל העולם כולו…

 

עיי”ש היטב ויונעם לך
לעד, ותבין היטב רמזים נפלאים – ודוק כי קצרתי מאוד.

 

כי רק בכוח זה, יהיה אפשר
להוסיף אח”כ עוד ועוד, כי אור נר החנוכה הרי מוסיף והולך, ויוסף ד’ שנית את
ידו להשפיע שפע רב, ו’יוסף ד’ לי בן אחר’… כי רק בכוחו של יוס”ף להכניע מל”ך
יו”ן… ולהכניע את אנטיכו”ס…

 

כי הם רוצים רק להעלים
ולהסתיר, להחשיך ולהשכיח, את אור הנקודות טובות… ויוסף הצדיק עומד
כנגדם, להלל ולשבח לפאר ולרומם, כל נקודה טובה וישועה ורווח בגשמיות וברוחניות… וזה
הלימוד העצום וההכנה לכל שמונת ימי החנוכה, לקחת ללבנו ולמוחנו את ההשקפה האמיתית
הזאת לכל תחומי החיים, הגשמיים והרוחניים, למען נזכה להציל עצמנו מבאר שחת ולזכות
לצאת מאפלה לאור גדול.

 

 

א ליכטיגער שבת וישב

און א ליכיטיגע הכנה

צו די הייליגע חנוכה טעג

כתיבת תגובה