פניני באר בשדה פרשת ויצא ה’תשע"ד – ללמוד מכוחו הגדול של אבינו יעקב

Print Friendly, PDF & Email

לקראת שבת פרשת ויצא ה’תשע”ד

 

פ נ י נ י   ב א ר   ב ש ד ה

פ ר ש ת   ו י צ א

 

פרשת השבוע מספרת לנו על: יציאתו של יעקב מבאר שבע ללכת לכיוון חרן.

שם הוא עובד 14 שנים בכדי לשלם את המחיר בשביל מה שקיבל את רחל ולאה.

שם הוא גם ממשיך לעבוד עוד 6 שנים בכדי לקבל שכרו על העבודה, ולבן מהתל בו.

עד שיעקב קם ובורח יחד עם נשיו וילדיו, כאשר לבן רודף אחריו להשיגו, ורק
בחמלת ד’ עליו לא עשה לו לבן כל רע.

את הבריחה לבית לבן עשה יעקב בציווי הוריו, וזה, כזכור, כתוצאה מהסיפור
בפרשה הקודמת, בעקבות הוצאת הברכות מיצחק, במרמה, כציווי רבקה ליעקב.

וכשעשיו שטם את יעקב על הברכות אשר ברכו אביו, ואמר בלבו להרוג את יעקב
אחרי פטירת אביו
(כז-מא), רבקה
מבקשת אז מיעקב בנה הקטן לקום ולברוח אל לבן אחיה בחרן
(כז-מג), גם יצחק מצטרף בדעה אחת עם
רבקה ושולח לקרוא לבנו יעקב ומברך אותו כברכת פרידה לפני צאתו לדרכו, בהוסיפו:

“קום לך פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך”.

ושוב מברך אותו יצחק שיצליח לפרות ולרבות ולהיות לקהל עמים בכדי שיעבור
אליו ברכת אברהם שיזכה לרשת הוא וזרעו את הארץ המובטחת מפי האלוקים לזרעו של אברהם
(כח-א-ה).

*

מכך שהתורה חוזרת, בפרשת השבוע שלנו, לדייק שוב את המשפט: “ויצא
יעקב מבאר שבע”, וזאת על אף שכבר כתוב בסוף פרשה הקודמת: “וישמע
יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם”
(כח-ז), מדייקים חז”ל, שבא הכתוב
לבכות את המצב בבאר שבע אחרי יציאת יעקב משם, וכלשון רש”י בשם חז”ל:

“מגיד, שיציאת
צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם
– פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה”.

*

חז”ל מדייקים גם, שיעקב יוצא מבית אביו בערום ובחוסר כל, “ויצא
יעקב מבאר שבע” – זהו, יעקב לבדו!

לכן, גם יצחק בברכתו אומר לו: “ואל שדי יברך אותך” –
כאילו בא לומר לו:

“אל תקח בידך מאומה, אלא ד’ ילווה אותך בדרכך, יספק לך את האמצעים
להקים בית, יתן לך את הכוח להוליד בנים ולחנכם
ברוחך”.
(רש”ר הירש כח-ג).

“דבר זה בא לתרץ
את התמיה אצל רבים, על יצחק, שהיה עשיר מופלג הן מחמת ירושה והן מחמת הברכה שרכש
במו ידיו, מה ראה אפוא לשלוח את בנו כך, במקלו ובחוסר כל?

אך דבר זה מושרש היטב
במניעים שפעלו בכל המאורעות של הוצאת הברכה והבכורה מעשיו. צריך היה להבהיר היטב
שאף צל של תאוות וחמדת הממון לא הניע אותו למעשהו. עם צאת יעקב צריך לדאוג שלא
יחסר מרכוש עשיו מחוט ועד שרוך נעל”.
(רש”ר הירש כז-מב).

“את הכול השאיר
לאחיו הבכור למען ידע הלה, כי בקחתו את הבכורה והברכה,
לא נשא עיניו לשום רווח חומרי”.
(רש”ר
הירש כח-י).

*

גם את הדברים שכן הצליח לקחת עמו, מסופר במדרש, שאליפז בן עשיו בא ולקח לו
את הכל, ולכן כפי המסופר בהמשך הפרשה כשיעקב נפגש
לראשונה עם רחל: “וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך” –
ומפרש רש”י בפירושו השני:

“לפי שבא בידיים
ריקניות. אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי
כלום?!!

 

לפי שרדף אחריו אליפז
בן עשיו במצות אביו להורגו, והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידיו ולא
רצה להורגו, אמר לו אליפז ליעקב ומה אעשה עם ציווי אבא: אמר לו יעקב: טול כל מה
שבידי והעני חשוב כמת”.

דורשי רשומות אף מוסיפים ברמז שדבר זה גם מרומז בפסוק: ויצ”א
יעק”ב מבא”ר שב”ע ויל”ך חרנ”ה – ו’יצא י’עקב
צ’דיק, א’ז י’שא ע’שיו ק’ולו ב’בכי, מ’יד ב’א
א’ליפז ר’שע, ש’הוא
ב’ן ע’שיו, ו’יתן
י’עקב ל’ו כ’ל ח’פציו, ר’ק נ’שאר ה’מקל.

גם בהמשך הפרשה כשיעקב נפגש עם לבן, ולבן “רץ לקראתו ויחבק לו
וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה”
(כט-יג). מסביר רש”י שם בשם
חז”ל:

“למה רץ לבן
לקראתו? כי חשב, ממון רב הוא טעון, שהרי אפילו העבד של הבית בא עם עשרה גמלים
טעונים!

אבל כשראה שאין אתו
כלום, אמר בלבו שמא זהובים הביא והניחם בחיקו ואז חבקו. וכשגם את זה לא מצא חשב
בלבו שמא מרגליות הביא והם בפיו ואז וינשק לו!

וכשלא מצא כלום ויעקב
הרגיש בדבר אמר לו: שלא בא אלא מתוך אונס אחיו, ושנטלו ממנו ממונו”.

גם בכאן מצאו דורשי רשומות רמז לדבר במה שהתורה
מדייקת: “ויספר ללבן א”ת כ”ל הדברי”ם האל”ה” –
א’ל ת’תמה כ’י ל’א ה’באתי
ד’בר ב’רכוש ר’ב
י’צאתי מ’שם ה’לך א’ליפז ל’קח ה’כל”.

*

חז”ל מלמדים אותנו: “שמעשה אבות סימן לבנים”, והתורה
בסיפוריה מרמזת ונותנת לנו דרך חיים, ולא רק, חלילה, סיפורי היסטוריה יפים.

חז”ל אומרים: “יפה שיחתן של עבד אבותינו יותר מגופי תורה
ומצוות”. שהרי התורה מאריכה בסיפור מדוקדק על כל צעד ושעל של מעשה אבותינו,
כסיפור השידוך של יצחק ע”י עבד אברהם שזה חוזר על עצמו פעמיים בתורה, וכל
סיפורי יעקב עם עשיו ולבן.

על עניין זה כבר כתוב הרבה בספר הזוהר: אוי לו למי שחושב שאין בתורה רק
סיפורים, חלילה, אלא צריך להאמין שמאחורי כל פרטי הסיפורים מסתתרים סודות גבוהים רוחניים
מאוד מאוד, אשר לפעמים זוכים שנפתחים לנו חלונות להציץ בהם, אם זה על פי דרך הפשט
והדרש, ובעיקר דרך תורת הקבלה, או כפי שזה בא בהתלבשות בתורת החסידות.

גם אנו ננסה לראות ולהבין את פרטי המאורע של יעקב אבינו כמסר נפלא לדורות
הבאים, בבוא כל אחד ואחת להילחם את מלחמתו, בדרכו לעלות אל על בעבודת הקודש, אשר
רבים הם המעברים והנפילות בדרך, עד שזוכים לצאת ולברוח מבית לבן הארמי, עם כל
הניצוצות דקדושה שמבררים אצלו בזמן השהייה אצלו.

הדברים הבאים מבוארים באריכות גדולה בדברי מוהרנ”ת
מברסלב והם מתבססים על עיקרון חשוב בדברי רבנו ר’ נחמן מברסלב
(בספרו
ליקו”מ ח”א תורה כ”ה).
מוהרנ”ת מבסס בצורה נפלאה (בספרו
ליקוטי הלכות – הלכות מתנה הלכה ד’)
את כל פרטי המאורע של יעקב
אבינו בצאתו מבאר שבע דרך חרנה להגיע לבית לבן בכדי
להוציא משם את נשיו וילדיו ורכושו הרב של צאן וכבשים – העקודים ונקודים וברודים.

תמצית דברי רבנו ר’ נחמן מברסלב המתבארים שם (בליקו”מ ח”א תורה כ”ה) הם:

כי תכלית עבודת ד’ של
כל אחד היא לשבר את לב האבן שלו, שהוא עניין הדמיונות הבהמיות שיש לכל אחד בתאוות
לבו.

וצריך כל אחד לעבוד על
עצמו להביא את עצמו לידי שבירת התאוות המדומות ולהאיר על עצמו את אור השכל האלוקי.

ובתחילה השכל האלוקי
שזוכה לה האדם היא רק בכוח, ואח”כ בהמשך העבודה היא יוצאת לפועל, עד שהיא
נשארת קנויה אצלו בשלמות.

רבנו מלביש שם את ההשגה הרוחנית הזאת בדברי חז”ל:

משחרב בית המקדש בטל
השמיר, וניטל טעם הפירות, ואבדו אנשי אמנה.

כי אור השכל האלוקי,
בג’ דרגותיו, הוא בסוד האור של בית המקדש, כי שם הקריבו את הבהמות שהוא בסוד
הבהמיות של האדם עם כל התאוות המדומות שלו, ולכן היה שם את ה’שמיר’ שדרכו חתכו את
האבנים, שהוא בסוד לשבר את לב האבן, ובכוח זה הגיעו לשכל בכוח.

ואז, בהמשך העבודה,
זוכים גם לטעום מתיקות ‘טעם הפירות’, שהוא בסוד מתיקות השכל.

וכשממשיכים בהתמדה
בעבודת ד’ זוכים גם להגיע ל’אנשי אמנה’, שהוא בסוד דברים קיומיים שאפשר לסמוך
עליהם, וזה עיקר ההשארה שנשאר לו לכל אדם אחר פטירתו.

וכפי שר’ לוי יצחק בנדר ז”ל היה מאריך הרבה בנושא זה, שלעתיד
לבוא יראו רק את המוח והשכל שכל אחד רכש לעצמו בעבודת ד’.

רבנו ממשיך לבאר שם בארוכה:

על האדם לדעת, שלפני כל
דרגה ודרגה צריך כל אחד לעבור שוב דרך כוח המדמה של הדרגה היותר גבוהה, ואז שוב
מתגברים עליו מניעות ותאוות, אבל עליו לדעת שאין זה נפילה כלל וכלל, אלא כך הוא
דרכו של עולם שלפני כל פרי צריך לקלף קליפות חדשות!

ר’ נתן מבאר בכך את הפסוקים של פרשת השבוע בעניין “ויצא יעקב מבאר
שבע” – שכאשר האיש הישראלי, שהוא בחי’ יעקב, זוכה והוא יוצא מהדרגה
הרוחנית שהיה בה עד עכשיו, שהוא בסוד: “באר שבע” – באר של כל
השבע מידות וספירות, אבל אז, כשהוא רוצה להתקדם הלאה ולעבור לדרגה רוחנית נוספת,
מיד: “וילך חרנה” – הוא חייב לעבור
שוב על כל החרון אף והתגברות היצר, שהוא מצד השמאל, שהוא בסוד חרון אף.

אבל יעקב לא מתבלבל והוא ממשיך הלאה בדרכו, “וילך”, גם
כשהוא עובר בתוך המצב האיום של ה”חרנה”!

ולכן הוא זוכה שמתקיים בו: “ויפגע במקום”!

הוא מצליח לפגוע, בול, במקום!

הוא זוכה דווקא מתוך החושך ענן וערפל שעוברים עליו, דווקא מתוך הקליפות
והתאוות שמתנפלים עליו, דווקא מתוך ה”וילן שם, כי בא השמש”,
דווקא מתוך ה”חרנה”, משם דווקא
הוא מצליח הלאה להמשיך ללכת, והוא פוגע, הוא משיג והוא מגיע לסוד המקום, שהוא
מקומו של העולם, שהוא הקב”ה, שהוא נקרא “מקומו של עולם – כי אין
העולם מקומו”.

 

והוא כמשל המפורסם בעניין המלך האדריכל, שהשאיר אחריו ארמון נפלא מבחינת
ארכיטקטונית, אין כמוה בעולם.

וקרא המלך לבנו לפני פטירתו ואמר לו: בני, דע לך, שהכול עשיתי בחכמה עצומה
ונפלאה, ואין שום דבר בכל הארמון שהוא מיותר או בטעות חלילה.

וכשהבן התחיל להתענג על יצירת אביו, והוא אכן ראה דברים נפלאים ביותר. אבל,
מצד שני, התחיל לבצבץ לאט לאט, פה ושם, גם טעויות!
גדולות וקטנות, גסות ולפעמים גם נוראיות!

וכל החכמים, ההנדסאים, והארכיטקטים, לא ידעו להסביר לו את סיבת הטעויות
הנעלמות. וכמעט שכולם החליטו פה אחד שיש כאן טעויות ואין מה לעשות!

אבל, הבן המשיך לדבוק בחכמת אביו, והצטער צער רב על שאינו יכול לפענח את
התמיהות המוזרות בתכנון ובעיצוב!

עד שביום אחד בהיר, נפל לו האסימון! הוא לאט לאט
התחיל לרקום במחשבתו עור וגידים, איך שאביו הצליח להחביא בתוך הטעויות הללו,
כביכול, מסרים נפלאים של קודים נסתרים ושפת סתר, שדווקא בכך אפשר להגיע למטמונים
נפלאים שהחביא במקומות הללו!

כן, גם בעבודת ד’:

חייבים לעבור את המכשולים הרבים שמציבים לנו בדרך, חייבים לעבור את ה”חרנה”, את ה”וילן שם כי בא השמש”, בכדי
שמתוך זה נגלה שדווקא “פגענו במקום”, שדווקא זכינו למצוא מטמונים
והתקרבנו יותר לבורא העולם.

כי בכל התגברות על יצרים זוכה האדם למתנות חדשות, אבל נכון הדבר שבכדי
לזכות למתנה נוספת עליו להתמודד מול קשיים חדשים.

וכמשל הנוסף המפורסם:

חבר שמסר לחבר חבית זפת ענקית, בהוסיפו לאמור: דע לך חברי וידידי, כאן
בפנים, בתוך חבית הזפת, מסתתרים הרבה מרגליות! אבל הם מפוזרים פה ושם, ועליך לחתוך
לאט לאט את הזפת, בעדינות גדולה, עד שתגיע אליהם.

מלא מרץ וחשק הוא התחיל במלאכתו, אבל, חבריו צחקו עליו! מה אתה מבטל את
זמנך להבל וריק! אבל הוא בשלו, כי הרי חברו הטוב מסר לו את החבית! וכנראה הוא יודע
על מה הוא מדבר.

אבל בינתיים, הוא חותך זפת! והוא משחיר את ידיו! ואחרי הזפת הוא פוגש עוד
זפת ועוד זפת! וזה נראה לו הכול שחור משחור, הכול אותו דבר, כאילו אין שום התקדמות!

אבל, אם הוא מחזיק מעמד, הרי הוא יודע, שנכון שחיצונית זה נראה כאילו
הכול אותו דבר, הכול אותו זפת, אבל בעצם, זה בכלל לא אותו דבר, כי זה זפת אחרת
לגמרי, והוא ודאי מתקרב לאט לאט למרגליות, ופה ושם
יזכה גם למצוא חלק של מרגלית, ואם הוא יחזיק מעמד גם כשיבואו קטעים יותר קשים בזפת
הרי שהוא יזכה למצוא את המרגליות היותר מובחרות.

הכלל הוא, שכל הניסיונות והמעברים, גם הרוחניים, הכול הם למען הניסיון
והניקיון של האדם, בכדי שיזכה להיות ראוי לקבל את הדרגה היותר גבוה והיותר רוחנית.

חזקו ואמצו! במיוחד באחרית הימים, כאשר החושך יכסה ארץ, ואויבנו ושונאנו
מאיימים עלינו בשפיכת הדמים שעלול להשתולל ברחבי העולם (גם דמים = כסף! וגם דמים
ממש! רח”ל) אין לנו חכמה ועצה לעבור בשלום את
ניסיונות גוג ומגוג הללו אלא לסמוך בביטחון חזק ואמיץ באבינו שבשמים וממנו תבוא
מהרה הישועה וההרווחה ברוחניות ובגשמיות בכלליות ובפרטיות.

*  *  *

בסיפורי הפרשה של שבוע העבר, פרשת תולדות, כבר סיפרו לנו, כאמור, שיעקב
אבינו כבר יצא מבאר שבע לחרן כאשר ציווו אותו אביו ואמו. ונשאלת, כאמור, השאלה, למה
בפרשת השבוע מתחילים שוב לספר לנו על כך?!! אלא, כי כעת, בסיפור פרשת השבוע,
מתחילים לספר לנו, כל כולו, על חייו האישיים העצמאיים של אבינו יעקב..

וכדרכנו בכל שבוע, גם השבוע נשתדל להתמקד, בעיקר, מה אנחנו יכולים ללמוד
מכל פרט ופרט בסיפורי חייו הסוערים של יעקב אבינו!

כי התורה היא תורת חיים, והיא באה ללמדנו בינה ודעת, מתוך כל אותם הסיפורים
ועובדות החיים של אבינו יעקב, לדעת וללמוד מהם איך להתנהג גם כהיום, כאשר כבר
נמצאים עמוק בה’תשע”ד!

כמה פעמים קורה בחיינו הפרטיים, שכאשר החלטנו להתחזק במקצת, ולהרבות קצת
יותר בשמירת המצוות, ובלימוד התורה, ובעבודת התפלה, תיכף מיד מתגנבת לה מחשבה
והרגשה במחשבתינו ובהרגשתינו:

הנה, הנה, עכשיו כבר בוודאי
נזכה לזיווג הגון, ולשלום-בית, ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים בזרע של קיימא, ובודאי
שנזכה כבר עכשיו להרווחה בכל הקשור לפרנסה וכלכלה! כי הרי סוף כל סוף אני מתנהג כעת
אזוי ווי א גוטער יענק’לה! א ערילכער בחור! א ערליכער יונגער-מאן! עומד
בניסיונות של ‘סור מרע’, ועוד משתדל גם להרבות ב’עשה טוב’! הנה הנה, קרובה ישועתי
לבוא וצדקתי להגלות!

וכאשר עובר עוד יום ועוד יום, ושום דבר ישועה ורחמים, בשום תחום, לא נראה
באופק! מיד צצים ועולים כל אותם הרהורי שאלה, ספקות, כפירות ואפיקורסות, חלישות
הדעת וייאוש! איייי, שום דבר כבר לא עוזר לי.. ושום דבר, כנראה, כבר לא יעזור לי!

חברים, איך אומרים: עם יד על הלב! כמה ממכם מרגישים, שוב ושוב, את ההרגשה
הקשה הזאת!

ובמיוחד, כאשר מדברים על כך שרוצים גם להיוושע ברוחניות! כאשר רוצים להתחיל
להיות ‘באמת’ ערליך יותר! להיות לומד תורה יותר! להיות
מתפלל יותר! להיות שומר עיניים יותר! להיות שומר הפה יותר! ומתפללים על כך, ומחליטים
על כך, ועושים השתדלות לזכות לכך! ובסופו של יום: בום! טראח! לא מיניה ולא מקצתיה!
אוי! גיוואלד! איזה גודל של חלישות הדעת יש בדבר! כמה עצבות, כמה מרה שחורה, ייאוש
ועגמת נפש, נתגנב אז למוח וללב!

טייערע חברים! בואו נחשוב קצת את מצבו של אונזער
טאטן יעקב! איך הוא היה מתנהג בכל מיני וסוגי מצבים
שכאלה.

הוא הרי היה מתנהג תמיד כסדרן בתמימות! א גוט קינד! יושב אהלים! גייט מיטן סיסטעם! שטעלט זיך צו מיט אלע
מנהגים קדושים, מאכט א גוטן
רושם! נו, אבער למעשה, דער ברידער’ל עשיו’קע האט שוין ליינג צוריק חתונה גיהאט, ביי די 40! ולא רק עם אחת, רק עם שתיים! ‘יהודית’!
‘בשמת’! וואו, איזה שמות! ועעוד כאילו בשפת ה’יידיש’,
יהודית! און סי שמעקט נאך אויך גיט! ‘בשמת’! – ועוד בסוף, אחרי כל ה’בלגן’ עם הוצאת
הברכות במרמה על ידי יעקב, הוא מוסיף לו עוד על נשיו, את ‘מחלת’! כן, גם
כאן עוד באים חז”ל ומלמדים ש’חתן’, גם כעשיו, ‘מוחלין לו על כל
עוונותיו’!

מורא’דיג! תראו איך ה’עשיו’קע
הזה מצליח בכל דרכיו! סי גייט אים
גיט! והוא, יענק’לע המתמיד, נשאר בחור מבוגר, מתקרב
לגיל 77! למה?! למה מגיע לו כך?! לא מספיק שהוא צריך ‘לגנוב’ את הברכות ‘במרמה’!
ואת כל זה הוא עושה אך ורק במצוות אמו עליו! ובמקום לראות בעינים גשמיות שלנו איך
שהוא באמת מתברך, הרי שלא די בכך שלא רואים כלום אלא הוא מעורר עליו את השנאה
התהומית של עשיו שונא ליעקב!

לא די בכך שהוא צריך לברוח! “ויברח יעקב”! אלא הוא עוד
בורח גם כמו עני ואביון! ועוד בדרך מגיע אליפז רשע שהוא בן עשיו ולוקח לו כל מה
שיש לו! והוא נשאר רק עם מקלו!.

והוא, שותק, מקבל באהבה, ועוד נכנס ללמוד בית מדרשו של שם ועבר! למשך תקופה
של 14 שנה! יומם ולילה, מבלי לשכב על מיטה נוחה לשנת לילה! לימוד התורה בשעות היום
יחד עם שפיכת הלב והנפש במשך כל שעות הלילה באמירת כל פרקי התהילים, ו 15 ‘שיר
המעלות’, וצעקת ה’אשא עיני אל ההרים מאין, מאין, יבוא עזרי’! 

יענקלה המתמיד והתמים, העובד ד’ והלמדן, נאלץ לנדוד, לברוח, בערום ובחוסר
כל, להתנתק מהאבא והאמא! ‘וילך חרנה’!
חרון אף! הסתרת פנים!

הוא לבד, בין חיות יער! בודד, גלמוד, עם פחדים שלא יטרפו אותו! ‘ויקח
מאבני המקום וישם מראשותיו’ – שלא ידרסו עליו חיות השדה! והוא נרדם וישן! ‘וישכב
במקום ההוא’!

ומלאכי מרום כמעט מסכנים את חייו! לועגים לו, צוחקים ממנו! למעלה אתה חקוק
בכסא הכבוד ולמטה אתה ישן?!! ‘והנה ד’ ניצב עליו לשומרו’!

השמש שוקעת לו שלא בעונתה! האור הולך לו, החושך בא, המוחין לא מאירים! אין
מצב רוח! ‘וילן שם כי בא השמש’! ועוד מבהילים אותו בחלומות מבוהלים! ומטרידים
את מנוחתו!

אבל הוא, ממשיך בשלו: ‘ויפגע במקום’! גם בשעת צר ומצוק, לילה, חושך,
הסתר פנים, הוא מתקן תיקון לדורות של תפלת ערבית!

כן, כן, חבר, כך בונים את הבית היהודי! כך כל אחד מאתנו בונה את מסלול חייו!
גם כאשר עובר מה שעובר, בכל זאת להמשיך להיות חזק! להמשיך להיות איתן! להאמין
ולהבין שבכל עת ובכל מצב יש גם את ה’והנה ד’ ניצב עליו לשומרו’! לכן, פנה
אליו! שפוך לבך ונפשך לפניו, גם בשעת כל העירובביא
והערבים שעובר עליך! אתה לא חייב להתפלל, זה רשות, אבל זה כדאי! זה
יאיר לך את הלילה! 

יענק’לה שלנו, בן ה 77, קם על רגליו לאחר שנת לילה מלאה נידודי שינה! מצויד
עם ההבטחה האלוקית: “ושמרתיך” “והשיבותיך”! וכיון ששמע בשורה טובה נעשה לו קל ללכת!
“וישא יעקב את רגליו ללכת ארצה בני קדם”! הוא הולך לעשות את
מצוות ההשתדלות, כבקשת הוריו, לחפש לו אשה הוגנת מבית משפחת אמו.

אבל מרחוק, הוא צופה גם את הקשיים שעדיין עתידים לעבור עליו! הנה, ה’באר
בשדה’ מול עיניו! הנה הנה הבית-הכנסת! הנה הנה הבית-המדרש! החברים הטובים! “שלושה עדרי צאן רובצים
עליה”. אבל עדיין, “האבן גדולה על פי הבאר” – היצר הרע,
הלב האבן, עדיין גדולה! “לא עת האסף המקנה”. עדיין לא הגיע זמן
גאולתו! עדיין יש קשיים בחיים, עדיין יש מעברים בחיים.

אבל, מה שכן, יש כוח ביד ההתאספויות של כוח הרבים “לגולל את האבן
מעל פי הבאר”!

כן חברים יקרים! יעקב אבינו, כבר בתחילת דרכו לבנות את ביתו, מראה לנו את
הדרך, הוא מראה לנו איך שהוא עצמו יכול, בקלות, עם אצבע אחד, לגולל את כל כוחו של
היצר הרע! כי יש בכוח הצדיק האמת להאיר אור נערב נפלא ונורא בלב כל המתקרבים אליו,
ובבת אחת, לתת להם להרגיש הרגשת מיאוס לכל הבלי עולם הזה! והרגשת התענוג הגדול של
עבודת ד’! הוא יכול, בקלילות, לגולל מעל כל אחד ואחד את לבו לב האבן, ואת כוח היצר
הרע, המונע ממנו כל טוב!

אבל, יעקב אבינו מזהיר אותנו, ומראה לנו דרך, שעיקר העבודה, בינתיים, הוא
להתאסף יחד חברים, “האסף המקנה, יאספו כל העדרים”, ואז, “וגללו”,
ביחד, “את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן”!

נכון, מיד אחר כך, “והשיבו את האבן”! כל אחד חוזר לביתו,
לעבודתו, לחיי היום יום שלו, והיצר הרע, הלב האבן שוב מתגבר! אבל כל עוד לא הגיע
זמן גאולה צריך תמידים כסדרן להתאסף יחד מעל ה’באר בשדה’, ולגולל יחד את האבן מעל
פי הבאר, ולהשקות את נשמותינו, ואת נשותינו, ובנינו ובנותינו! (ומי שרוצה לרוות
צמאונו בדברים ערבים נעימים ונפלאים בכל אורך פסוקי פרשת השבוע, יעיין נא היטב בדברי
מוהרנ”ת בליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות מתנה, הלכה ד’ מסעיף יב’ עד
סעיף יד’ – ויאיר לו את השבת באור נפלא נעים ונערב!!!)

ואם כבר חשבנו זהו, סוף סוף הגיע כבר יעקב אל המנוחה ואל הנחלה, הוא כבר
מצא את שאהבה נפשו, את בת זוג ההוגנת לו מן השמים, רחל אמנו, הרי באים מיד סיפורי
פסוקי פרשת השבוע ללמדנו בינה, כמה סבל עוד צריך אבינו יעקב עד הגיעו אל המנוחה
ואל הנחלה!

7 שנים של עבודה קשה ומפרכת עם הצאן של לבן, ממתינים לו, בכדי לזכות לרחל אמנו!
(כן, לא רק אנחנו צריכים לשבת לפחות 7 שנים בין כותלי הישיבה בכדי לזכות לרחל שלנו!)
נכון, זה עובר עליו מהר, “ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה”!
אבל זה בכל זאת עדיין לא תיכף ומיד! זה לא כמו אצל אמו רבקה, שתיכף כשבא אליעזר
עבד אברהם היא מתרצית ללכת אתו לקראת יצחק בעלה!

והנה, אחרי 7 שנות עבודה קשה ומפרכת, וכבר מגיע היום שיעקה נעמד ודורש את
שלו: “הבא את אשתי כי מלאו ימי”! והנה, שוב מפח נפש גדולה ונוראה!
במקום את רחל, הוא מקבל את לאה, “והנה היא לאה”! למה? למה ד’
תעשה כל אלה?! אבל יעקב מבין לעומק שיד ד’ לטובה ולברכה, ועל אף הקושי שבדבר! הוא
מוכן ומזומן להשקיע עוד 7 שנים נוספות!

בתוך השבע שנים הללו, של עבודה קשה ומפרכת, כבר נולדים לו גם 11 שבטי יה!
ומעתה, יש לו לא רק עבודה קשה של פרנסה וכלכלה, אלא גם עבודה קשה ומסובכת ביותר של
שלום-בית עם 4 נשיו! “שנואה לאה”! “הפעם ילווה אישי אלי”!
“ותקנא רחל באחותה”! “ויחר אף יעקב ברחל”!
“המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני”! “אסף אלוקים את
חרפתי”!

וכאשר כבר מסתיימים להם כל אותם ה-14 שנים, מתברר שיעקב עדיין בעירום
ובחוסר כל! יש לו רק את נשיו ואת ילדיו! “תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי
אותך בהן ואלכה”!

זהו, יעקב רוצה כבר לברוח משם, לחזור לבית הוריו, לחזור לארץ ישראל! אבל
עדיין יד ד’ מראה לו שיש עוד זמן! עוד לא הגיע זמן גאולתו! עדיין הוא צריך להשקיע
עוד 6 שנים של עבודת כפיים קשה ומפרכת! ואם זה לא מספיק, הוא צריך כעת לעבור יסורי
גיהנום של החלפת משכורתו עשרת מונים! רמאויות על גבי רמאויות,
ביטלי הסכמים! הפרות חוזים! הצבת כל פעם מחדש של תנאים
חדשים!

אבל, בתוך כל ים הצרות, יעקב קשור לאלוקים חיים ומלך עולם, ומלאך ד’ שומרו
ומודיע לו בחלום הלילה: “ראיתי את כל אשר לבן עושה לך”! ולכן, בסופו
של יום, ההבטחה האלוקית גם מתקיימת במילואו, על אף כל הקשיים שבדרך: “ויפרוץ
האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים”!

ברגע האחרון, יעקב רואה שאין ברירה, ועם שווער כמו לבן צריך רק לברוח! ועשה
מעשה, “ולא הגיד לו ללבן כי בורח הוא”! והקליפה הקשה הזאת של לבן
לא מוותר! וברגע שנודע לו על הבריחה הוא מתחיל לרדוף אחריו, וכשפוגשו מתפתח ויכוח
נוקב:

“ויחר ליעקב וירב
בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי ! זה עשרים שנה אנוכי
עמך רחלך ועזך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי טרפה לא הבאתי לך אנוכי אחטנה מידי תבקשנה
גנבתי יום וגנובתי לילה הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני זה לי
עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ותחלף את
משכורתי עשרת מונים”!

חברים! כמה לימוד עצום מבצבץ מכל תיבה ותיבה בסיפורי הוד הללו!

כמה אנחנו באים בטרוניא ובטענות, על מצבנו, כאשר עובר עלינו קשיים, גשמיים
ורוחניים! כמה פעמים החלטנו לוותר לגמרי על קרבת אלוקים בגלל כל הקשיים שעוברים
עלינו!

והנה לנו דוגמא חיה, אבינו יעקב! מסכת חיים מלאים עם צער ויסורים, עגמת נפש
ועבודה קשה ורבה – אבל הוא נשאר תמיד בשלו! בכל הקשור לקרבת אלוקים ולעשות רצונו!

כולנו נקראים בני ישראל, על שם ישראל אבינו! “כי ישראל – אף על פי
שחטא ישראל הוא”! וגם פושע, עדיין נקרא בשם: פושע ישראל! לאמור
ולהודיע: כי יש בנו את הכוח ללמוד ממעשה אבינו יעקב וישראל, להיות גם אנו מחוברים
תמיד לאלקים חיים ומלך עולם.

 

א ליכטיגער שבת ויצא

 

כתיבת תגובה