אור ליום השישי ח' טבת
21-12-12 שאומות העולים רועדים ממנו…
ולקראת שבת פרשת ויגש ה'תשע"ג
פ נ י נ י ב א ר ב ש ד ה
פ ר ש ת ו י ג ש
אורות של חנוכה עדיין מלווים אותנו גם בשבת זו… קריאת פרשת השבוע היא
הנעילה של היום הנפלא שזכינו לה בתחילת שבוע זה, יום 'זאת חנוכה'.
שבעת ימי החנוכה הראשונים, מבואר בספרי קבלה וחסידות מרמזים ומסמלים את האור
של "והיה בית יעקב לאש", ולכן שבעה פעמים הוי"ה
בגימטריא יעק"ב. כי ב 7 ימי החנוכה הראשונים נכנסים, לאט לאט, כל יום
ויום, אחד מ-יג' מידות הרחמים.
וכאשר מגיעים ליום השמיני של חנוכה, זאת החנוכה, זוכים להמשיך אז, בבת אחת, את
כל ששת המידות של רחמים הנותרים, מממדת "נוצר חסד" ועד מידת "ונקה",
ולכן 6 פעמים הוי"ה יוצא בגימטריא יוס"ף, שזה בסוד "ובית
יוסף להבה". ובכוח הניצו"ץ שיוצא מהלהבה של יוסף, ולכן ניצו"ץ
יוצא בגימטריא יוס"ף צ', שזה בכוח הלהבה של יוסף הצדיק, שהיא היא
השורפת ומכלה את כל הארבע מאות הרברבי ואלופי עשיו, שיעקב כל כך פחד מהם,
וכל הארבע מאות איש של עשיו וחיילותיו וכוחותיו הרבים, שזה בסוד ר"ע
עי"ן ועפר"ן, כולם נשרפים ונעלמים בכוח הניצו"ץ אחד של להבת
יוסף שמתגלה בזאת החנוכה, שיוצא ושורף את כל הפשתן של בית עשיו לק"ש…
ולהבת יוסף מתגלה בשלמות תמיד בפרשת "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני"…
כי עיקר התיקון תלוי ועומד בכך שנגיע להכרה אמיתית, ונכיר בהכנעה, את גדולתו של
הצדיק… ונאמר בפה מלא: "ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך
בעבדך"…
כי צריך כל יהודי ליגש אל יוסף הצדיק, ולקבל את עול הנהגתו ואת יקר תפארת גדולתו,
מתוך אמונת חכמים, והכנעה אמיתית, ולבטל בכך את כל המחלוקות והמריבות שהיה בקרבו
נגד קדושת הצדיקים עד היום הזה.
והסוד הגדול של ה"בשלום" הזה, נמשך בכל שנה ושנה מחדש בימי החנוכה,
שסגולתם להמשיך שלום גדול בעולם, (עיין בארוכה בליקוטי
מוהר"ן חלק א' תורה יד – שבהשגחה פרטית נסתבב שלומדים אותה, כלל חסידי
ברסלב, בימים אלו, בלימוד העמוד היומי בספר ליקוטי מוהר"ן), שזה
בסוד שע"ח נהורין של אור הפנים המאירים לארץ ולדרים עליה בכל ימי
החנוכה, בסוד שע"ש"ה ניסים לאבותינו, ובסוד אורפניא"ל,
ובסוד החשמ"ל, בסוד המלבו"ש… שכל אלו הם אורות נשגבים
המבוארים בתורת הקבלה והסוד, ובתורת החסידות מתבאר שהכוונה למעשה מכל אלו האורות,
היא המשכת כוחות עצומים של הכנעה ושפלות, מאור פנים והרגשת שלום ושלווה אהבה
אחווה וריעות גדול, בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.
ולכן, תמיד בגמר וסיום ימי החנוכה, ובמיוחד לאור הזכייה הגדולה שזכינו לניצוץ
של יוסף ב"זאת החנוכה", ממשיכים אנו על עצמנו את פרשת ויגש אליו
יהודה, ונעשה שלום גדול בין יוסף לכל שאר האחים, ומתאחדת שוב כל המשפחה כולה,
ויעקב ושבעים נפשות בית יעקב יורדים מצריימה, ומתאחדים שם עם יוסף, ומתחילים להאיר
את אור הגאולה, באמצעות הירידה למצריים, עד שזוכים בסופו של יום גם לצאת משם, בסוד
הכתוב בפרשת השבוע: "אל תירא מרדה מצריימה אנוכי ארד עמך מצריימה ואנוכי
אעלך גם עלה" (ולקראת יום היארצייט של מוהרנ"ת שחל
במוצאי שבת ויגש, יום עשרה בטבת, כדאי יהיה לעיין היטב בדבריו הנפלאים על פסוק זה
בספרו הנפלא ליקוטי הלכות שילוח הקן הלכה
אות ).
לימוד עצום, נפלא ונורא, בכל הקשור להשכנת השלום בינינו, וב"לדון לכף
זכות" את כל הסובבים אותנו, בכל עת ובכל מצב, אפשר ללמוד מחלק גדול של ענייני
ופסוקי פרשת השבוע…
כי בכדי להצליח להמשיך את סגולת השלום של אור ימי החנוכה, צריך לעבוד הרבה
מאוד על עצמינו להית עם "עין טובה", ועם כוח של "לדון לכף זכות",
גם כאשר על פניו נראים לנו הדברים כברורים וחלוטים… ובדרך כלל, בגלל הברירות
שבתוכינו, הננו מחליטים את ההחלטות שלנו, ויוצא מזה בדרך כלל הרבה מאוד מריבויות
וסכסוכים ומחלוקות, בפרט בכל הקשור בעניינים שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו ובין ההורים
עם בניהם, וכל כדומה לזה.
מתוך הרעיונות דלהלן נוכל להתעורר, ולקחת מוסר טוב לעצמינו, לא להחליט את
ההחלטות שלנו בכזה ברירות ובכזה ודאות… רק תמיד לתת מקום עדיין לספק, בכל הנוגע
לקשר שלנו עם הזולת כלפינו… ובכך נרויח שנמנע, בעזרתו יתברך שמו, מעצמנו הרבה
מאוד מחלוקות מיותרים…
'ולא יכול יוסף להתאפק … ויקרא הוציאו כל איש מעלי …
העוד אבי חי … מהרו ועלו אל אבי … רדה אלי אל תעמוד … ומהרתם והורדתם את אבי
הנה' (מה' א'-יג')
מה קרה פתאום שיוסף כבר לא יכול להתאפק?
הרי עד עתה היה לו לכאורה את כל הזמן שבעולם… ג' ימים הוא עוצר את כל
האחים… תקופה ממושכת שמעון במעצר… רוצה גם לעצור את בנימין דרך סיפור הגביע…
מה כל כך, אם כן, הצליח יהודה בדברו עם יוסף, לשנות בבת אחת את דעתו, עד
שמאותו רגע ואילך 'ולא יכול יוסף להתאפק'… 'מהרו ועלו את אבי'…
וגם 'העוד אבי חי' – וכי לא היה ידע עד עכשיו שהוא חי?!… מה קרה כאן?…
ובכלל, קשה מאוד להבין את הנהגתו של יוסף, בכל אותן השנים הארוכות שהוא כבר
נעשה שליט בארץ מצרים. מה קרה ליוסף צדיקא, ילד הזקונים, שאינו עושה שום מאמץ
והשתדלות להודיע לאבא שהוא חי וקיים במצרים, מילא בשנותיו הראשונות, כעבד וכאסיר,
נו, אולי לא היה לו את האפשרות לעשות זאת, אבל בתור מלך, שלח מיד מכתב… (ואם עדיין
לא אסרו לנו את הכלים הטכנלוגיים: אולי גם "סמס"… שלח מיד הודעה ב"בלאק-ברי"…
ב"אייפון"… דרך ה"אימייל"… מה קרה ליוסף?)
הרמב"ן אכן אומר: שלולא מחשבתו של
יוסף, כדי שיתקיימו חלומותיו, היה חוטא יוסף חטא גדול בעניין זה… ועיין גם
בעניין זה באריכות בדברי ה'אור החיים' הקדוש.
תשובה נפלאה לכל התמיהות הללו, הניחו משמים מקום להתגדר, לבעל ההגהות על
הירושלמי (הרב ר' שמואל שרגא פייגענזאהן) כפי
שהובאו דבריו בדף החלק שנשאר לו בשעת הדפוס עיי"ש (בירושלמי
ברכות בסוף ההגהות וההשמטות שלאחר מסכת ברכות).
תמצית הדברים:
יוסף לא היה יכול להבין, למה אביו שלח אותו לראות "את שלום אחיו בשכם
ברעיית הצאן"… הלא הוא יודע שהאחים שונאים אותו 'ולא יכלו דברו לשלום', למה
א"כ הוא שולח אותו אליהם?
יוסף גם לא הבין, איך זה שהאחים לא לוקחים בחשבון את צערו של אבא? נכון, הם
שונאים אותי, אבל עד כדי כך שהם מוכנים למכור אותו לעבד גם על חשבון צער של אבא?
מתוך כל זה היה ברור לו ליוסף, שאין זה, אלא תרגיל של אבא, שהרי כבר 'גער בו'
על חלומותיו… וכבר הוכיח אותו על גאוותו ורום לבבו מול אחיו: 'הבוא נבוא אני
ואמך ואליך להשתחוות לך ארצה'?!… ולכן, היה ברור לו ליוסף, שאבא החליט שהגיע
הזמן 'לחנך' אותו אחת ולתמיד, למכור אותו לעבד מושפל, עד שיבוא היום וישלח את אחיו
לשחררו ולהחזירו לחיק משפחתו…
יוסף הבין את המסר והתנהג בהתאם, קיבל עליו את הדין, והמתין… מתי כבר יבואו
אחיי, בשליחותו של אבא, לשחררני, לחפשני…
ודאי, אם כן, שברגע שיוסף זוכה ונעשה שליט בארץ מצרים כפי שאכן ניבאו לו
חלומותיו, שאינו יכול בשום אופן, לפי מחשבתו והשקפתו זאת, לשלוח לו מכתב לאבא
ולהודיעו שהוא חי וקיים, ועוד כמלך, במצרים. הרי זה ממש כ'לועג לרש' כאומר: נו, מי
צדק אני או אתה?…
יוסף ממתין, וכשהאחים כבר מגיעים, היה לו ברור שהנה באה הישועה, הם הרי ודאי
באים בשליחות אבא לחפשו… אבל מתברר לו שאין הדברים.
כן… נכון, הם מוכנים גם למצב זה שאם ימצאוהו ישחררוהו… אבל מטרת בואם זה
רק לשבר בר ואוכל…
יוסף מנסה כל מיני טצדקי להמשיך את הקשר עם האחים, הוא משאיר את שמעון על מנת
שזה יגרום להם לחזור, הוא מבקש להביא את בנימין, הוא עושה טריקים עם הגביע על מנת
להשאיר את בנימין… נו, מתי תתעוררו כבר לחפש את אחיכם?… למה אבא לא מטיל עליכם
את השליחות הזאת?…
הוא שומע את האחים בוכים: 'אבל אשמים אנחנו בהתחננו אלינו ולא שמענו', אבל הוא
עדיין לא שומע מהם שאבא מצוה עליהם לשלוח שליחים ולחפשו…
עד שהתבררה לו הטעות הגדולה והמרה…
יהודה ניגש אליו ואומר לו: דע לך! אחי הצעיר בנימין לא נשאר אצלך ויהי מה, כי
עני ערב על הנער, כי אבא אמר לי: שניים ילדה לי אשתי והאחד יצא ונטרף ונאבד….
יוסף שומע ואינו מאמין…
מה? – אבא כלל לא יודע שאני נמכרתי לעבד?!… אבא כלל לא היה מודע לכל המהלך
הזה?!…
אני הרי הייתי משוכנע, במיליון אחוז, שיש כאן מהלך מכוון מצד אבא…
אוי ואבוי!…
'ולא יכול ליוסף להתאפק עוד ויבקש להוציא כל איש מעליו'…
הוא פורץ בבכי מר…
מה?… איך טעיתי במחשבותיי?…
וואי! איך בכלל הצליח אבא להמשיך את חייו עד הנה במחשבה שאני כבר נטרפתי…
'העוד אבי חי'?… איך הוא הצליח לשרוד, להחזיק מעמד, עם המחשבה הזאת?… 'מהרו
ועלו אל אבי'…
מאותו רגע אין זמן יותר… התבררה הטעות, וצריך לפעול מהר, ועכשיו…
אוי אוי, חברים וידידים, כמה צריך ללמוד מכאן, בכל הקשור לסכסוכים ומחלוקות,
מריבויות ואי הבנות, שמתעוררים חדשים לבקרים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו בין
הורים לצאצאיהם ובין כלה וחמותו חתן וחמיו… לא לעשות החלטות ברורות, עם הרגשה של
ודאיות, גם כאשר הכל נראה כמעט ודאי שיש כאן הליך מכוון…
כמה יסודות בשלום בית וריחוק ממחלוקת יש כאן…
כמה צריך להיות זהיר לא להחליט שום החלטות ודאיות על סמך: אשתי הרי אמרה…
אשתי הרי עשתה ככה וככה… בעלי הרי אמר לי מפורש… השותף הרי עשה כך וכך ואמר כך
וכך… בני/בתי הרי אמרו והרי עשו והרי דיברו…
לא ולא… ושוב פעם לא!!!
אל תחליט שום החלטה באופן הוודאי והמוחלט, גם כאשר נדמה לך שברור לך שאתה צודק
במאת האחוזים – השאר בכל פעם אישזהו מקום של ספק באופן שתוכל עדיין להקשיב לשני,
ולהאזין לו, ולברר, אולי ואולי באמת יש כאן מחשבה אחרת, דרך אחרת…
כי הרי כמה היה אפשר, אולי, להציל את המצב, ולשנותו, אם יוסף לא היה מחליט
בוודאות את ההחלטה הזאת במחשבתו…
זה המסר מהסיפור האיום הזה… זה המסר היוצא לנו מהאורות של תיקן המחלוקת
בכוח האורות הגדולים של ימי החנוכה שנכנסו זה עתה בתוכינו… ויהי רצון שנזכה
להפנים את האור הגדול הזה בתוכינו, ובכוח זה יושפע עלינו אור של שלום שלווה אהבה
ואחווה וריעות, בכל הרבדים של בין אדם לחברו, ובכוח זה יתעורר עלינו גם רחמי שמים
מרובים לעשות שלום ושלווה אהבה ואחווה וריעות, גם בינינו לבין בוראינו – "ולא
מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אל השלום"…
א ליכטיגר שבת ויגש