פניני ‘באר בשדה’ פרשת בשלח – שבת שירה – ה’תשע”ב

Print Friendly, PDF & Email

חג הפסח. שביעי של פסח. למה מתו כל כך הרבה מישראל בג’ ימי החושך במצריים?!… התחזקות לישועה ברגעים הקריטיים לפני בוא הישועה!

שובבי”ם – לקראת
שבת שירה – פרשת
ב‘שלח ה’תשע”ב

 

פנינים
מתוך ‘באר בשדה’

לקראת
שבת שירה – בשלח

 

עברנו
בשבוע שעבר את שורש חג הפסח ויציאת מצרים וכל העשר מכות שהכניעו את פרעה
ועבדיו… אבל כעת אנחנו צריכים שוב את הניסים של קריעת ים סוף…

 

פרעה
עוד לא נכנע לגמרי… הוא חוזר שוב ומתעורר בכל פעם מחדש! וצריך בכל פעם מחדש
להתגבר עליו עם כוחות מחודשים…

 

כי זה
כל סוד שבועות השובבי”ם, לעורר שוב ושוב את כלי הנשק הסודיים של העם היהודי,
עד שמצליחים להכניעם לגמרי.

 

*

 

וכפי
המסופר באריכות בפרשת השבוע ובמדרשי חז”ל שמסביב לה, הרי שגם אחרי כל היציאה
ממצרים בכוח גדול וזרוע הנטויה, עם כל זאת, עדיין לא היו ראויים בני ישראל לגאולתם
ופדות נפשם, ועדיין התעורר הקטרוג עליהם:

 

הללו
והללו עובדי עבודה זרה… ולמה יקרע להם הים? ולמה יטבעו המצריים?…

 

ורק
בכוח זה שנתעורר עליהם זכות-אבות, בזכות האמונה והביטחון והתלות המוחלטת של בני
ישראל בבורא כל עולמים, ברגעים קריטיים וקשים שהיו להם באותו יום של ערב שביעי של
פסח, ובכוח אותה אמונה נפלאה זכה ונקייה שהתעורר אז בקרבם, שהיו מוכנים גם לקפוץ
לתוך מימי הים סוף מרוב ביטחונם במי שאמר והיה העולם – כל זה גרם להם להינצל
סופית מאותו קליפה קשה שפרעה שמה…

 

*

 

פרשת
השבוע מלא בתוכנו עם סיפורים נפלאים:

 

על
ניסי קריעת ים סוף… על ניסי המתקת המים המרים… ועל הניסים של מציאת שנים עשרה
עינות מים… על ניסי המן – לחם מן השמים… ועל ניסי נתינת המים מתוך סלע הצור…
ועל ניסי מלחמת עמלק…

 

מכל
אלו, ומכל שאר הפסוקים של פרשת השבוע צריכים אנחנו ללמוד עד כמה להיות חזקים
ואיתנים באמונה ובביטחון ותלות מוחלטת בבורא כל עולמים – גם כאשר הכול עדיין
הולך הפוך על הפוך…

 

לא
לוותר! לא להרים ידיים! לא לומר: זהו זה – המצב נואש!…

 

חלילה,
רק אדרבה, לחדש בכל עת מחדש את התקווה הציפייה והביטחון – ואז נצא לחופשי חינם…

 

*

 

כבר
בתחילת הפרשה מספרת לנו התורה שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים הם היו במצב של:

 

“וחמושים
עלו בני ישראל”
(יג’ יח’)

 

ועיין
פירוש רש”י שתיבת ‘חמושים’ סובל ב’ פירושים: מזוינים בכלי זיין…
וכשיטת הירושלמי
(פרק ו’ דשבת, והובא גם במדרש הגדול) עם
חמשה כלי זיין היו מזוינים… 
(ומקורו
גם במכילתא ובמדרש תנחומא).
ופירוש נוסף: אחד מחמשה, אחד
מחמישים, אחד מחמש מאות… ולדעתו של ר’ נהוראי שם: אחד מחמשת אלפים…

 

והנה,
לפלא גדול, שכל כך הרבה מבני ישראל, רבבות רבבות…. מיליונים… לא רצו
לצאת?! על מה ולמה?!…

 

והנה,
במדרש רבה
(שמות יד’ ג’ והובא גם בתנחומא וארא יד’),
אמרו לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להם פטרונים, שררה ושלטון… מן המצריים,
והיה להם שם עושר וכבוד, ולא היו רוצים לצאת…

 

אבל
עדיין תמוה מאוד, וכי כל כך הרבה מבני ישראל היה להם שררה ושלטון במצרים?!…
אתמהה?!…

 

ואפשר
ששני הפירושים – המובאים בפירוש רש”י על תיבת ‘וחמושים’ – הולכים יחדיו, כי
רק אלו שהיו מזוינים היטב עם כלי הנשק של האמונה והביטחון במי שאמר והיה העולם, ובצדיקיו
ושלוחיו, הם הם שעלו ממצרים… והם אכן היו מועטים מיעוט שבמיעוט… כי כל אלו
שאמונתם הייתה רופפת במקצת, נחלשו במהלך אותו שנה – שנת ה’תמ”ח ליצירה…

 

כי גם
אם כולם כאחד נתעוררו לרגע, בתחילת שליחותו של משה רעיא מהימנא… בפרט בעת
אשר משה רבנו

התחיל לעשות לעיניהם אותות ומופתים… אבל מצד שני, התחיל גם
לאט לאט להתקרר מאמונתם, כאשר ראו אשר גם פרעה נשאר בעקשנותו…

 

ובכדי
לשבר את האוזן, די לנו להתבונן היטב, במה שרגילים אנחנו לשמוע הרבה פעמים מאנשים
בינינו, בעת אשר באו להתברך ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים אצל צדיקי דורנו, ואותם
הצדיקים נתנו להם מקצת הנהגות ועובדות ישרות, ובכך הוסיפו הצדיקים גם לברכם להיפקד
במהרה בדבר ישועה ורחמים, וכאשר עובר זמן וזמנים ועדיין הישועה לא באה, הרי מיד
מילתם בפיהם:

 

הנה,
כבר עשיתי מה שהצדיקים אמרו לי לעשות… כבר נסעתי לאומן בראש השנה… וכבר קבלתי
על עצמי להתפלל ג’ תפלות ביום במניין… וכבר קיבלתי גם עול תורה… וגם הפרשתי
מממוני לצדקה… ובכל זאת עדיין לא נושעתי… כנראה שאין ממש בהבטחת דברי
הצדיקים…

 

מוכר
לך הדיבורים האלו?!…

 

ואולי,
בדרך אפשר, יש בכאן רמזים, כמאן דמחוי במחוג, בפירוש הדברים במעשה הראשונה של ‘אבידת
בת המלך’ כפי שסיפר לנו רבנו ר’ נחמן מברסלב.

 

תמצית
הדברים מהמסופר שם הנוגע לענייננו:

 

השני
למלך כאשר ראה שלמלך יש צער גדול ורב על אבידת בתו, על כן הלך לחפשה, וחיפשה זמן
רב מאוד…

 

והיה
הולך זמן רב במדבריות ובשדות וביערות… וחיפש אותה זמן רב מאוד…

 

וכאשר
ראה במדבר שיש שם דרך מן הצד, ויישב דעתו, אולי ילך בדרך הזו, אולי יגיע משם
ליישוב ושם ימצאה… וכך עשה…

 

ושוב
הלך זמן רב מאוד עד שמצא מבצר, והרבה חיילים עמדו סביבו… והמבצר היה יפה מאוד,
והחיילים היו עומדים סביב בסדר נאה מאוד… ובהתחלה פחד, אולי החיילים לא יתנו לו
להיכנס. אבל החליט שבכל זאת ינסה… והנה, הניחו לו, ולא עיכבו בעדו כלל… והוא
הלך שם מחדר לחדר, ולא הפריעו לו כלל…

 

והגיע
לארמון אחד, וראה את המלך יושב שם בכתרו… והרבה חיילים עומדים שם סביבו… והרבה
מנגנים בכלי נגינה לפניו… והיה שם נאה ויפה מאוד… והמלך, ואף אחד מהם לא שאלו
אותו מאומה…

 

והוא
ראה שם מאכלים טובים והלך ואכלם…

 

והלך
ושכב שם בפינה… לראות מה ייעשה שם…

 

והנה,
בתוך כך, ראה שציווה המלך שיביאו את המלכה, והלכו להביא אותה, ונעשה שם רעש גדול
ושמחה גדולה… התזמורות ניגנו ושרו מפני שהביאו את המלכה… והעמידו כסא עבורה
והושיבו אותה ליד המלך – וזו הייתה בת המלך…

 

והוא
ראה אותה והכירה…

 

אחר
כך הביטה המלכה, וראתה אחד שוכב בפינה… והכירה אותו…

 

ועמדה
מכיסאה, וניגשה אליו… ונגעה בו… ושאלה אותו: האם אתה מכיר אותי?!…

 

והוא
השיב: כן! אני מכיר אותך, את בת המלך שאבדה…

 

ושאל
אותה כיצד באת לכאן? והיא ענתה לו: היות שנזרק מפי אבי ש’הלא טוב יקח אותך’ – וכאן
הוא המקום שלא טוב!…

 

והנה,
הפלא ופלא, השני למלך מתייגע זה שנים רבות לחפש את הבת מלך… הוא הולך לצורך כך
למדבריות יערות ושדות… והנה, דווקא כאשר, לכאורה, כבר הגיע הרגע המיוחל… הוא
כבר זוכה לראות את בת המלך מול עיניו… והנה דווקא אז נופל עליו כזאת קרירות… כזאת
חוסר חושים… הוא נשאר בשלו, שוכב לו בפינת החדר… לא קם ולא זע…

 

גם כאשר
בת המלך קמה לקראתו, מתקרבת אליו, נוגעת בו… הוא עדיין נשאר אדיש… מה זה ועל
מה זה?!… וגם כאשר היא שואלת אותו: אתה יודע מי אני? הוא עונה ‘כן’, בקרירות
משוועת… כן, את בת המלך שנאבדה…

 

היכן
הזעקה?!… היכן ההתרגשות?!… מה קורה פה?!…

 

אבל,
אולי, ושוב רק בדרך אפשר, כאן טמון עומק הייאוש שתופס את נפשות ישראל בכל עת שמגיע
רגע הגאולה והישועה… בדיוק כך קרה לכל כך הרבה רבבות מבני ישראל בגאולת מצרים…
בדיוק כמו שקורה למיליונים בעולם כאשר מגיע הרגע שבו אפשר להם כבר להיוושע… ואז,
נופלת עליהם קרירות, ניתוק חושים…

 

וכל זה
מרוב החיפושים… מרוב הגעגועים… וכאשר רואים שעדיין לא נושענו, מיד נכנס הספק
המכרסם כל חלקה טובה… מקרר את ההתלהבות… מצנן את ההתרגשות…

 

גם
כאשר, לכאורה, היו צריכים לקפוץ מרוב שמחה, הנה הנה הישועה כבר בפתח…

 

אוי!
כמה צריך לשנן, ולחזור ולשנן, את דברי קודשו של רבנו ר’ נחמן מברסלב
(בליקו”מ
חלק ב’ תורה מח’)
וזה לשון קודשו:

 

ודע!
שיש אחד שהוא כבר בפתח של הקדושה, והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים…

 

או
שאזי, כשהוא סמוך אל הפתח, אז מתגבר עליו הסטרא אחרא והבעל דבר מאוד מאוד, רחמנא
ליצלן, בהתגברות גדול ונורא מאוד מאוד, רחמנא ליצלן, ואין מניחין אותו להיכנס לתוך
הפתח ומחמת זה הוא חוזר לאחור, חס ושלום.

 

כי
כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא, כשרואה אדם שהוא סמוך ממש לשערי הקדושה, וכמעט
שיכנס, אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאוד מאוד, רחמנא ליצלן.

 

על
כן צריך אז התחזקות גדול נגדו!

 

ושמענו
מצדיק אמיתי שאמר: שאילו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת השם
בתחילת דרכו: אחי! חזק ואחוז עצמך! – הייתי רץ ומזדרז מאוד בעבודתו יתברך. כי גם
עליו הרבה מאוד, ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם.

 

על
כן, מי שרוצה להיכנס בעבודת ד’, יזכור זאת היטב!

 

וחזק
עצמך מאוד!

 

ועשה
מה שתוכל בעבודת השם!

 

וברבות
הימים והשנים, תכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדושה.

 

כי
השם יתברך מלא רחמים! ורוצה בעבודתך מאוד!

   

*

 

כך גם
נתנסו מאות ואלפי רבבות רבבות מאחינו בני ישראל באותה שנת גאולה וישועה במצרים…

 

כי כאשר
ראו שעדיין פרעה עומד במורדו לאמור: לא אשלח… נכנס בלבם לאמור:

 

נכון,
משה רבנו הוא גדול… גיבור ואיש מלחמה… אבל, כנראה, שגם פרעה אינו קטלא קניא…
והא ראיה, שכבר עבר כמעט שנה מאז שמשה התחיל את שליחותו להוציא את בני ישראל
ממצרים… והנה משה בכל זאת עדיין לא מצליח לסיים את שליחותו…
(וצרף
לכאן גם את השתלשלות העניינים שהיה מיד בתחילת בואו של משה למצרים בחודש ניסן
ה’תמ”ז וכל מה שקרה אז בהכבדת לב פרעה נגד בני ישראל… עד שמשה גם נעלם
מעיני בני ישראל לתקופה של שלושה חדשים… ורק לאחר מכן חזר והתגלה והתחיל שוב
לעשות מופתים – כפי אשר כתבנו באריכות בפרשת וארא על הפסוק: ‘ולא שמעו אל משה
מקוצר רוח ומעבודה קשה’ – והבן היטב עד כמה הייתה הניסיון קשה…)

 

ולכן
רובא דרובא מבני ישראל התייאשו מן הגאולה, ומתו בג’ ימי חושך, ימים ספורים לפני
צאתם מאותו גלות קשה ומרה… ורק אלו שהיו מזוינים היטב באמונה ובטחון הצליחו
להחזיק מעמד ולצאת ביד רמה…

 

אוי!
כמה מחייב דבר זה להיות לנו לאות תמרור אזהרה… להתחזק היטב באמונת אומן, אמונת
חכמים טהורה צחה ונקייה… כי הרי היום אנחנו יודעים את האמת שסוף כל סוף יצאו בני
ישראל ממצרים… וכמו כן ממש, סוף כל סוף, יבוא גם יום הישועה של כל אחד ואחד בכל
העניינים של הישועה שרוצה להיוושע…

 

רק חזק
ואמץ! לא ליפול בשום אופן מהאמונה והביטחון… במיוחד כאשר גדולי הצדיקים באים
לחוות דעתם, דעת תורה, כשלוחי דרחמנא, מפי הגבורה…

 

חזק
ואמץ להישאר קיים באמונתך הפנימית ועורר בך שוב ושוב את הפסוק הנאמר בפרשת השבוע:

 

‘ויאמינו
בד’ ובמשה עבדו – אז ישיר’!

 

ובכוח
זה נזכה שכבר יתעורר הרחמים הגדולים להיוושע בישועה שלמה, בגוף ונפש וממון,
בכלליות ובפרטיות, השתא בעגלא ובזמן קריב…

 

 

א
ליכטיגער שבת – שירה

 

מוטה

 

כתיבת תגובה