פניני באר בשדה פרשת במדבר ובו גם הכנה לקראת חג השבועות ה'תשע"ט

Print Friendly, PDF & Email

יום חמישי ג' לחודש סיוון – מז' למטמוני"ם – ה'תשע"ט

 

פנינים מתוך 'באר בשדה'

פרשת במדבר – לתושבי חו"ל

והכנה לחג השבועות

 

הנה זה עתה מתכוננים אנחנו בכל לב ונפש להיכנס לשבת ה'אויפרוף' של חג מתן תורתנו, באופן שנזכה שיכנס בנו בשלמות האור של חג השבועות ה'תשע"ט.

 

עומדים אנחנו כעת בימים המסוגלים של: שלושת ימי ההגבלה, אחר שזכינו כבר גם שיכנס בנו האור והסגולה של ערב ראש חודש סיוון, ושל החודש השלישי ראש חודש סיוון, ושל היום המיוחס יום ב' סיוון – יום שבו נאמר לכלל ישראל: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", לקראת השבת הקרובה וימי החג הקרובים הבאים לקראתנו לשלום.

 

וידועים המה דברי חכמינו שיום מתן תורה נמשל ליום החתונה בין ישראל לאביהם שבשמים!

 

*

 

שבת פרשת במדבר יחול תמיד לפני חג השבועות ? ולפעמים גם ממש צמוד לחג השבועות, כמו גם השנה – לתושבי חו"ל…

 

חז"ל אף מסרו לנו סימן על כך ואמרו:

 

'מנו ועצרו.'

 

'מנו', תחילה קוראים על מניינם של ישראל בפרשת במדבר, ורק אחר כך מגיעים ל'עצרו', לחג העצרת.

 

למה?

 

כדרכה של תורה, שהרבה פנים יש לכל מצווה ומנהג ועניין, הרי שגם לעניין זה אפשר למצוא כמה וכמה סיבות, שכל אחד מהם יכול ללמדנו הרבה ולשמש בשבילנו הכנה ראויה לקראת חג השבועות – חג מתן תורתנו המתקרב ובא.

 

א. המניין של בנ"י בפרשת השבוע פרשת במדבר, בא להורות:

 

לא מוותרים על אף אחד!

 

התורה באה ללמדנו שבכדי לקבל תורה בכל שנה ושנה מחדש הרי שצריך לכך את כל יחיד ויחיד!

 

כי כל אחד ואחד בנפרד חשוב ונחשב! ואי אפשר לוותר עליו… כי הוא בא במספר שמות – מקריאים את שמו בפרטיות! ואחרי שמקריאים את שמו מקריאים גם את משפחתו ומכלילים אותו יחד עם כל שאר משפחותיו לבית אבותיו. ומראים לפני כל עם ועדה איך שגם כל יחיד ויחיד בנפרד היה לו מקום סביב מנגד לאהל מועד איש על מחנהו ואיש על דגלו באותות לבית אבותיו…

 

כי י'ש ש'ישים ר'יבוא א'ותיות ל'תורה…

 

ותורת ד', רק כאשר היא תמימה – עם כל האותיות והנשמות, רק אז היא משיבת נפש… כפי שרבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב מגלה לנו (בספר שיחות הר"ן סי' צא'):

 

"סגולה להתמדה, שיזכה להיות מתמיד בלימודו, הוא להיזהר לבלי לדבר על שום איש ישראלי…!

 

כי כמו כשהכלה היא יפה אזי האהבה בשלמות. אבל כאשר הכלה יש בה איזה חסרון ומום – אזי בוודאי אין האהבה בשלמות. כמו כן התורה, הנקראת 'כלה', וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה, וכשיש חסרון באחד מישראל נמצא שיש חסרון בתורה, ועל כן בוודאי אי אפשר לאהוב את התורה בשלמות!!!

 

אבל כשיזהר מלדבר על שום אחד מישראל, ויזהר לבלי למצוא שום חסרון בשום ישראלי, נמצא שאין בתורה שום חסרון ומום – אזי בוודאי יאהב את התורה מאוד! ואזי יתמיד בלימוד התורה מגודל אהבתו את התורה"!

 

כי בכדי לקבל אהבת תורה, בכדי לזכות שהתורה תהיה בדרגת 'משיבת נפש', לזאת צריך שהתורה תהיה תמימה – בכל הששים ריבוא אותיות שבה… כי ספר תורה שחסר בה אפילו אות אחת הרי היא פסולה…

 

ולכן כאשר יש, חלילה, מחלוקת ופירוד לבבות אפילו מאות אחת! מנשמה אחת של כלליות נשמת ישראל! הרי בזה כבר פסלנו את התורה, ואין לה את הכוח הרוחני של משיבת נפש

 

כי כל נשמה ונשמה יש לה שם! יש לה אות בספר התורה!

 

ולכן, בכל שנה ושנה, לפני ה'עצרו', לפני חג העצרת, חג השבועות, חג מתן תורתינו ,מקריאים לכל בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם את גודל עוצם החביבות של כל נשמה ונשמה, ומקריאים את כל מספרם, שהמספר הרי בנוי מכל הפרטים והיחידים ולכולם בשמות יקרא! ואז התורה מקבלת את כוחה וזוכים להרגיש טעם מתיקות התורה שמשיבה את הנפש…

 

ולכן, גם בפרשת יתרו, כאשר התורה מספרת לנו את כל פרטי מעמד הר סיני, הרי מיד בהכנתם לפני יום הגדול של מעמד הר סיני התקיים בהם: 'ויחן שם ישראל נגד ההר '– 'כאיש אחד בלב אחד …'

 

 

 

ב. בכל שנה ושנה כאשר מתקרבים לאותו יום נפלא ונעלה – יום מעמד הר סיני! ונשפעים ומתגלים שוב האורות מחדש של קבלת התורה בהתחדשות מחודשת, הרי זה לעומת זה, מתעורר ומתגבר נגד כל אחד מישראל הקטרוג הגדול של קנאת המלאכים, שבו הם שואגים ומקטרגים: 'תנה הודך על השמים' – תשאיר את התורה בשמי מרום! למה אתה רוצה להוריד תורה לבני אנוש, בני תמותה, שכולם שקרנים, רמאים, בעלי מחלוקת וכו' וכו…

 

ואין דרך להינצל מאותו קנאת המלאכים רק כאשר נשמות ישראל מתכללים יחדיו אחד בשני, ואוחזים עצמם יחד באהבת רעים ודודים…

 

כי רק בכוח זה מתגלה הכוח של כל יחיד ויחד בנפרד… כי רק בכוח ההתקשרות עם כל הנשמות יחד, ששורשם מתחת כסא הכבוד, אפשר להינצל מקנאת המלאכים…

 

כפי שגילה לנו כל זה רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב (בליקו"מ ח"ב תורה א') ותמצית דבריו הנפלאים שם:

 

"כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים… אבל המלאכים מתקנאים מאוד באדם כזה שיש לו ממשלה עליהם… והעצה על זה, להינצל מקנאת המלאכים זה על ידי שמקשר עצמו עם נשמות ישראל… כי על ידי ההתקשרות ניצול מהם! 

 

כמו שמצאנו אצל משה רבנו, כאשר עלה למרום לקבל את הלוחות, שנתקנאו בו המלאכים ושאלו: מה לילוד אישה בינינו?… ואמר להם הקב"ה: לקבל תורה בא! אמרו: אשר תנה הודך על השמים! אמר לו הקב"ה למשה: החזר להם תשובה! ואמר משה: מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם… ואמר לו הקב"ה: החזק בכסא כבודי…

 

היינו, שנתן לו השם יתברך עצה להינצל משרפת קנאת המלאכים לאחוז ולהתקשר עם שורשי נשמות ישראל, שהם כולם מושרשים מתחת כסא הכבוד, ששם שורש כל הנשמות, אם כל חי, ובכך תינצל…"

 

ולכן, בכל שנה ושנה, לפני בוא יום מתן תורה, מתעורר שוב ושוב הקטרוג הגדול:

 

'מה לילוד אישה בינינו'? 'אשר תנה הודך על השמים'…?

 

ולכן, צריך מחדש להחזיק בכסא הכבוד, להתחזק יחד עם ה'מנו…' מניין של כלל ישראל… ורק אז נוכל להגיע שוב ל'ועצרו' – נוכל שוב לקבל את התורה ולהינצל מקנאת המלאכים …

 

 

 

ג. אמרו חכמים: 'לעולם יהא אדם'… ו'יש סדר למשנה'… 'דרך ארץ קדמה לתורה…' ולכן, בכדי שתשרה שכינה ונוכל לקבל תורה, בהכרח שיהיה לפני כן 'דרך ארץ'… שכל אחד ואחד בא במניין ובמספר יחד עם שמו ושם בית אבותיו… ויודע בדיוק את מקומו … ויודע להבחין בין מקום למקום… וממילא יודע להבחין גם בין זמן לזמן… וממילא שייך קבלות מרות של עול תורה ומצוות, כי אחרת הרי זמן שבת לא יהיה בדיוק זמן שבת… ומקום התפילין לא יהיה בדיוק מקום התפילין…

 

כי אם אין סדר, במקום ובזמן, הרי הכול מתנהל רק על 'בערך'… ו'כמו'… ו'חפיף'…

 

לכן, בא בכל שנה ושנה קריאת פרשת במדבר לפני חג שבועות, לפני ה'ועצרו…' כדי להורות לנו בכל פעם מחדש עד כמה צריכים בראש וראשון לחזק עצמנו ב'ומנו', לדעת במדויק את המניין… לדעת במדויק את השייכות של כל אחד לאן הוא שייך? לאיזה שבט? לאיזה דגל? מי הם בית אבותיו? היכן מקומו? היכן חנייתו?…

 

שלא יהיה מציאות של ערבוב תחומים… אין מציאות של: 'מה בכך שאני יעמוד כאן או כאן' …ומה זה בכלל משנה אם: 'אני שייך לבית אבות זו או לבית אבות אחרת'? – לא ולא מגלה לנו התורה, יש חשיבת גדולה להיראות כמו מחולת המחניים… כמחנה שכינה … כך גם אתם תהיו מסודרים במחנות ובדגלים… בדיוק כמו שאני מראה לכם מה קורה אצלי בשמים עם כל מחולת המחניים שאני מוריד לכם כאן, ליד הר סיני, אלפי אלפים ורבי רבבות מחנות של מלאכים וכלום מסודרים להפליא, איש על מחנהו ואיש על דגלו – כי כך זה כבוד מלכותי…

 

ולכן, כאשר לומדים את פסוקי הפרשה, לומדים מכך לחזק את עניין המניין והמספר והחשיבות של הסדר של כל מחנות הדגלים כמו מחולת המחניים… כי צריך להיות סדר ורווח בכדי להיות ראוי לקבל תורה, כי 'זאת התורה אדם…'

 

כי רק כאשר נכנס לתודעה הפנימית של כל אחד על החשיבות הגדולה של ה'סדר' וה'דרך ארץ' – הרי רק בכך נבנה היסוד לכלל קיום כל התורה על כל פרטיה ופרטי פרטיה…

 

כי רק אז ידע האדם שזמן תפלה הוא אכן זמן תפלה… וזמן כניסת השבת היא אכן במדויק… וזמן יציאת השבת היא גם במדויק…

 

וכמו כן כל שאר פרטי כל ענייני המצוות והמנהגים – כל אחד ואחד מהם מדויק להפליא וצריך לקיימם בפשטות ובתמימות – כי כך גזרה רצונו יתברך ודווקא בכך מעלים נחת רוח לאבינו שבשמים…

 

 

 

א ליכטיגער שבת

 

הכנה ליום מתן תורה

 

מוטה

 

כתיבת תגובה